במערכת הבחירות האחרונה כמעט כל המפלגות התחייבו לפעול למען חוק ביטוח-חובה לפנסיה. כל הנתונים מראים שקשיש בעל פנסיה איננו עני, קשיש חסר-פנסיה יש לו סיכון רב להיות עני. הגישה לפנסיה עמוקה יותר מאשר הבטחה מפני עוני: אנו רוצים שכל עובד המגיע לגיל פרישה ופורש מהעבודה יוכל הוא ומשפחתו, להמשיך ברמת החיים שהיתה להם לפני הפרישה, זו גישת הביטחון הסוציאלי.
כן אנו שואפים לכך שכל עובד, לא רק שכיר, יהיה בעל פנסיה. כלומר כל השכירים למיניהם, לרבות העובדים חלקית, כל העצמאים, מהגרי העבודה וכו’ יהיו כלולים במערכת הפנסיה. היינו, החוק יחול על כל הקבוצות הללו מגיל 25, ומשיעור העסקה של שליש משרה ומעלה.
בכדי להשיג את המטרה הרחבה של הביטחון הסוציאלי הרי כל שכר או הכנסה של העובד צריכים להיכלל במערכת הפנסיה וזאת עד פעמיים השכר הממוצע במשק. בתשלום דמי הביטוח צריכים להשתתף העובדים ומעסיקיהם, הממשלה משתתפת על ידי הנחות מיוחדות במס למערכת הפנסיה. הפנסיה תהיה מקיפה, היינו – כוללת כיסוי לסיכוני נכות בגיל העבודה (איבוד כושר העבודה) וכן סיכוני מוות בגיל העבודה ולאחריו (דאגה ל"שארים").
כל הנקודות שצויינו צריכות להיכלל בחוק ביטוח-חובה לפנסיה. יחד עם זאת, קיימות שלוש סוגיות מרכזיות שיעמדו בוויכוח: שיטת חובת הביטוח, עיקרי החקיקה והקמת רשות הפנסיה.
שיטת חובת-הביטוח
בעולם קיימות שתי שיטות להטלת ביטוח-חובה לפנסיה: באמצעות חקיקה ראשית בכנסת; או באמצעות הסכם קיבוצי כללי, לרוב לפי ענפי-משק, והרחבתו לכלל העובדים הנוגעים בדבר. השיטה של הסכם קיבוצי נהוגה בחלק מארצות אירופה כי בהן יש מסורת חזקה של ייצוגיות האיגודים המקצועיים (גם כאשר אחוז העובדים המאורגנים נמוך מאוד) וכן שיתוף פעולה פורה בין ארגוני העובדים, המעסיקים והממשלה בשאלות כלליות של שוק העבודה. באירופה שיטה זו מביאה לתחולת פנסיה של 95% מהשכירים, התחולה בקרב העצמאיים נמוכה בארצות אלו.
בישראל לא קיימים כל התנאים האלה לגבי השכירים ולכן מן ההכרח הוא להשתמש בחקיקה בכנסת לצורך הטלת חובת-ביטוח לפנסיה. לאחרונה נחתם הסכם-פנסיה בין ההסתדרות להתאחדות התעשיינים ואף הוא זכה לצו-הרחבה על כל התעשייה במפעלים המעסיקים יותר מ-20 עובדים. ההסכם הוא הישג כי הוא מחזק את מעמדה של הפנסיה בשוק העבודה, אך הוא חל בעיקר על השכירים הקשורים כבר לפנסיה לפי ההסכם הקודם. למתנגדי החקיקה, ואף לגורמים בהסתדרות, שימש ההסכם תירוץ להתנגד לחקיקה ולהסתפק בהרחבתו.
יש להתנגד בכל התוקף להסתפק בהסכם והרחבתו. בתנאים שלנו רק חקיקה תביא פנסיה לכל העובדים. יש לזכור שלכמיליון עובדים בישראל אין פנסיה, חלק די גדול מהם הם עצמאיים שההסכמים חלים עליהם. לאחרונה יצא תיקון מספר 3 לפקודת מס הכנסה המחייב כל עצמאי לרכוש פנסיה על הכנסה של השכר הממוצע במשק לפני שירכוש כל חסכון ארוך-טווח או ביטוח מקביל – זו התקדמות חשובה אך איננה מחליפה חקיקה.
עיקרי החקיקה
משרד האוצר התנגד מאז ומתמיד לחובת-ביטוח לפנסיה כי בראש ובראשונה הוא מגן על המעסיקים, ולא מעוניין להנפיק אגרות חוב מיועדות לפנסיה. השפעת הפנסיה על העוני ורמת-החיים של העובדים לא מעניינת אותו. מראשית שנות ה-2000 התברר לאוצר שהתמיכה הציבורית-פוליטית בביטוח-חובה לפנסיה מתרחבת והולכת ומקיפה כמעט את כל הזרמים – לכן שינה את הטקטיקה. ב-2002 הודיע שר האוצר סילבן שלום, שהוא תומך בחובת הביטוח לפנסיה ושיש לדון על הפרטים. ועדת העבודה והרווחה של הכנסת מינתה ועדה מקצועית (בה הייתי חבר) שהכינה הצעת חוק מקיפה ומתקדמת – אך זו לא הגיעה למימוש עקב פיזור הכנסת ה-15.
שר האוצר החדש, בנימין נתניהו, מצא את הפטנט לרוקן את הצעת החוק מתוכנה: השכר או ההכנסה שיחויבו בהפרשה לפנסיה יהיו עד 70% משכר המינימום. לאחר זאת, לקח על עצמו אז ח"כ אברהם הירשזון (ושר האוצר היום) להגיש את הפטנט הזה בצורת הצעת חוק לכנסת. במקביל הוגשה לכנסת הצעת חוק נוספת של הח"כית לשעבר אורית נוקד, ובה חובת הביטוח עד לפעמיים השכר הממוצע. הצעה זו עברה בקריאה טרומית ולקראת הדיון בוועדה צורפה להצעת הירשזון.
נוקד הציעה הפרשה של 17.5% מהשכר או מההכנסה כמקובל. הירשזון הציע הפרשה של 13%, מזה 6% פיצויי העובד במקרה של פיטורים והיתר בחלוקה שווה שכיר-מעסיק. הצעת הירשזון לא מאפשרת פנסיה ראויה. יתר על כן, על פי הצעת הירשזון חלק ניכר מהפנסיה הזעומה שיקבל הגמלאי תחליף את השלמת ההכנסה, כלומר – האוצר אף ירוויח כי הפנסיה ממומנת על ידי העובד והמעסיק בעוד השלמת הכנסה מקורה באוצר.
בקרבות הפנסיה ה"חדשות" שלאחר ההפרטה, הוצאות הניהול הן 6% מדמי הביטוח ועוד חצי אחוז מהקרן הצבורה לשנה. בנוסף לזה, רבע אחוז מהקרן הם דמי-ייעוץ. הוצאות ענקיות אלו שהוטלו על כתפי העובדים הן תוצאה ישירה של תהליך ההפרטה והן "אוכלות" קרוב לשליש מהפנסיה הסופית האפשרית. ניתן לבטל חלק מנזקי ההפרטה על ידי חזרה למרכיבים קולקטיביים במערכת. חברת "חברים ומרוויחים" שהוקמה על ידי ההסתדרות פועלת בכיוון זה: מו"מ קולקטיבי באמצעות החברה עם קרנות הפנסיה על תנאי הביטוח, לרבות הורדה משמעותית של הוצאות הניהול, עד כדי מחצית, שכולה מגדילה מחדש את הפנסיה; וכן – ייעוץ קולקטיבי באמצעות החברה והאיגוד המקצועי במקום ייעוץ פרטני יקר מאוד. מאחר שהיו ניסיונות משפטיים של האוצר ביוזמת סוכני הביטוח וחברות הביטוח למנוע פעילות זו, יש לכלול בחקיקה את הגיבוי המשפטי לפעילות הקולקטיבית.
רשות הפנסיה
בישראל כל נושאי הפנסיה הם בסמכות משרד האוצר מכוח שני חוקים: חוק פיקוח על עסקי ביטוח ופקודת מס הכנסה, כאילו הפנסיה היא עסקה הונית וביטוחית בלבד. הפנסיה היא למעשה שכר נידחה, דמי הביטוח הם חלק גדול למדי מהוצאות העבודה והשכר – לכן הפנסיה נטועה בעולם יחסי העבודה ולא רק בעולם ההון והביטוח. בארצות רבות הזרוע הממשלתית העוסקת בפנסיה קשורה למשרדים העוקבים ביחסי עבודה או רווחה, מעמדו של האוצר חלקי בלבד.
בהזדמנות זו של חקיקה בתחום הפנסיה מן הראוי להקים בישראל "רשות-פנסיה" שתעסוק ביוזמת חקיקה ובפיקוח על כל מרכיבי המערכת. הרשות תהיה מוסד בין משרדי הקשור למשרדי העבודה והרווחה ולאוצר. לרשות תהיה מועצה ציבורית שתשתף את ארגוני העובדים והמעסיקים בקביעת המדיניות המערכתית, בדומה למצב במוסד לביטוח-לאומי.
אחד המאמרים הטובים שנכתבו בנושא. לצערי, הוא נועז מדי עבור ממשלת אולמרט, שכדרכה תעשה הרבה רעש וצילצולים אבל תמשיך בדרכה של הממשלה הקודמת. ע"ע מחיר הלחם, המשך מדיניות החיסולים, תקציב המדינה, המשך תכנית דברת…
רציתי לדעת האם ידוע למישהו לאן נעלם חוק הפנסיה לכל עובד במדינה??? פונה מתוך מצוקה אישית,מעבדי אינו מוכן לצרף אותי לשום קרן פנסיה…
אשמח לתשובה