עם הגיעי להוואנה פגשתי עיתונאי מעיתון "חובנטוד רבלדה" (1). פבלו (שם בדוי) שאל אותי היכן אני משתכן. כשהוא שמע שאני מתגורר במרכז העיר, אזור עני ומסוכן יחסית (יחסית מאוד, אחרי קרקאס) פבלו החל להתפתל בכיסאו. מאוחר יותר הבנתי שהוא מתייסר בשל המתח בין מחויבותו לשלום התייר המהפכני לבין התקינות הפוליטית. "תראה", הוא פתח לבסוף, "בקובה אין מעמדות; הילדים בשכונה הזאת הולכים לבית-ספר טוב כמו כל בית-ספר אחר בקובה. הם זוכים לביטוח בריאות מצוין. אבל הם… איך לומר … אנשים צנועים יותר. אז כדאי שתשמור על עצמך, בסדר?"
חשבתי לשאול אותו מדוע עלי להיזהר דווקא מהצנועים, שהרי ידוע שהענווים יירשו ארץ ומה להם להתעסק בשוד תיירים דווקא? בעיקר מתוך תחושה שכדאי שאדע יותר על קובה לפני שאתחיל להתווכח. החלטתי להימנע מהסרקזם התנ"כי לעת עתה והבטחתי לפבלו שאזהר.
אני לא יודע אם יש מראה אחר שאפשר לומר עליו שאינו יכול להיראות בארץ סוציאליסטית, שעצם קיומו מפריך כל טענה בדבר קיומו של סוציאליזם בארץ הזאת. בכלל, אני משתדל להימנע מהכללות מהותיות לגבי ארצות עניות שאני לא מכיר היטב. אבל אם יש מראה כזה, הרי שהוא חייב להיות מראהו של נער נכה ומפגר ששוכב בלילה על מזרון מטונף בצריף עץ עלוב ומתפרק בתוך שכונת עוני. את המראה הזה, הנפוץ כל כך באמריקה הלטינית, ראיתי גם כאן.
סוציאליסטית או לא, כאן נגמרת ההתבלטות באשר לקיומם של מעמדות בקובה. מעמדות הם קבוצות המאופיינות לפי יחסן לאמצעי הייצור; לפבלו מ"חובנטוד רבלדה" ולנער הזה במטאנסאס אין אותה גישה לאמצעי הייצור. למעשה, על אף שקובה איננה ארץ קפיטליסטית לא קשה להבחין בחלוקות מעמדיות שם. לא רק שיש בקובה מעמדות, יש בה שתי כלכלות נפרדות.
הכלכלה הראשונה היא זו שקיימת מאז שנות השישים; גם אם איננה סוציאליסטית, יש להודות שבכלכלה זו קיימת חלוקה שוויונית למדי של ההכנסות. המטבע הוא הפסו קובנו, ובו מקבלים רוב הקובנים, העובדים בעסקים ממשלתיים, את שכרם. בנוסף, כל משפחה קובנית מקבלת סל מוצרים חודשי הכולל בעיקר מזון. אפשר לשרוד, ככל הנראה בקושי, על פסוס, אבל בשביל לקנות כל דבר שאינו מזון, מבירה ונעליים ועד מיקרוגל, צריך לשלם בקונברטיבלה.
הפסו קונברטיבלה הוא המטבע השני של קובה; ערכו נע בין דולר ליורו. זהו המטבע של ענף התיירות הפורח. מוצרים שנמכרים בשתי הכלכלות ערכם בפסוס שווה בד"כ (פסו קונברטיבלה אחד שווה ל-24 פסו קובנו). אך כאמור, רוב המוצרים נמכרים רק בשוק אחד – מוצרי יסוד בקובנו, כל דבר אחר ובפרט שירותים לתיירים – בקונברטיבלה.
במקומות שבהם הממשלה שולטת ישירות, כמו מוזיאונים ואירועי תרבות, יש פשוט שני מחירים שונים. "קאסאס פרטיקולארס" (בתים פרטיים המשכירים חדרים) מחולקים לשני סוגים: אלה שמקבלים תיירים וקונברטיבלה, ואלה שמקבלים קובנים וקובנו. הנטייה הליברלית (אח, כמה מושרשת בכולנו) היא לקום ולזעוק "אפרטהייד!" האמת היא שמדיניות שתי הכלכלות מגנה על הקובנים בהרבה מובנים: לו היתה החומה המפרידה מתמוטטת, המחירים לתיירים היו נופלים משמעותית, והמחירים לקובנים עולים. הפסו קובנו היה מתמוטט לחלוטין, וקובני היה יכול רק לחלום על שכירת חדר בקאסה פרטיקולר לעת נסיעה. קובה היתה מתקרבת במהרה למצבן של מדיניות כבוליביה וניקרגואה: גני-עדן לתיירים תפרנים, גיהנום למקומיים.
המצב הקיים בפירוש אינו אפשרי במדינה קפיטליסטית. המדינה הקובנית מפקחת בשבע עיניים (בין היתר באמצעות הוועדות השכונתיות להגנת המהפכה) ומרתיעה את רוב רובם של הקובנים מניסיונות לעבור את החומה בין שתי הכלכלות, כדוגמת השכרת חדרים לתיירים בזול ובניגוד לחוק. כלכלת הקונברטיבלה מזרימה לקובה מטבע זר, שיכול, לפחות בפוטנציה, לקנות את האמצעים שיעלו את רמת החיים של כלל האוכלוסייה.
כרגע הנהנית העיקרית מכלכלת הקונברטיבלה היא המדינה וחברות פרטיות מחו"ל, שותפותיה בבניית מתחמי נופש טוטליים כמו וראדרו: חצי אי שכל קובני שאינו עובד בו מנוע מהכניסה אליו. הפועלים מקבלים את שכרם בקובנו – התיירים משלמים בקונברטיבלה.
את השאריות מלקטות שתי קבוצות מעמדיות מובהקות. הראשונה היא זעיר-בורגנות רנטיירית, שמשכירה חדרים פנויים ומרוהטים היטב לתיירים. עצם קיומן של משפחות כאלה, כמעט כולן לבנות, מעיד על כך שגם לפני הנהגת כלכלת הקונברטיבלה אכן היו מעמדות בקובה.
הקבוצה השנייה המרוויחה את לחמה בקונברטיבלה היא לומפן-פרולטריון שחור ברובו – ה"חינטרוס" (מילולית "סייסים", אלה הרוכבים על גבם של התיירים). בין אלה מורי-דרך מטעם עצמם, קבצנים, רוכלי פיצ’יפקעס, סרסורים וזונות. הם לא מרוויחים הרבה, אבל דולר פה ודולר שם והם עשויים לעבור את השכר הממוצע.
המצב מתחיל להידמות יותר ויותר למצב שלפני המהפכה ב-1959. כמו תמיד, הבחירה להגדיל את ההכנסות על-ידי הישענות על מקורות זרים מצמיחה קבוצות מעמדיות המעוניינות להגדיל את התלות הזאת כדי להגדיל את כוחן היחסי. אין סיכוי שזרם התיירים לקובה המדהימה ייעצר בעתיד הקרוב. אם כבר, הוא רק יתגבר כאשר ייפסק המצור האמריקאי (לא לפני שקסטרו ימות, ככל הנראה). ואז החומה המפרידה את שתי הכלכלות לא תחזיק עוד מעמד.
בואו נדמיין רגע. שנת 2009, נאמר. פידל בין ה-83 נפטר. המפלגה הקומוניסטית הקובנית בוחרת מחליף. נשיא ארה"ב הדמוקרט (בסוף יימאס לבורגנות האמריקאית מהניאו-שמרנים) יכריז על סוף המצור ומיליוני תיירים אמריקאים נוהרים לאי – פחות מ-100 קילומטרים מפלורידה. ערכו של הקונברטיבלה נוסק. רופאים, מורות שוטרים ופועלות – אבני היסוד של התמיכה העממית במשטר – ינטשו את משרותיהם ויהפכו לנהגי מוניות וסוחרי מזכרות. השחיתות תפרח. מדינת הרווחה תתמוטט והילדים ייצאו לקבץ נדבות ברחוב.
מובן שזהו אינו התסריט היחיד האפשרי. העם הקובני מורגל בהישגי המהפכה. הוא לא יסכין בקלות עם התמוטטות חברתית כמו זו המתוארת לעיל. פתוחה בפניו דרך שאיננה חזרה לימי הרעב שאחרי התמוטטות ברה"מ ("התקופה המיוחדת") וגם איננה כניעה לגורלן של שכנות כמו פורטו ריקו והאיטי. הפרולטריון הקובני יכול ועשוי לדרוש דמוקרטיזציה מיידית של ההכנסות מתיירות. זאת יכולה לבוא רק יד ביד עם דמוקרטיזציה של המדינה. דמוקרטיזציה שכזו תגרור אולי הלאמה של ה"קאסאס פרטיקולרס" וחיסול של תעשיית הזנות (בתקווה תוך רדיפת הקליינטים ולא העובדות). קובה תהפוך יקרה יותר לתיירים – מחוץ להישג ידם של תפרנים.
הכיוון שבהם ילכו העניינים תלוי יותר מכל ביכולות הפוליטיות של הכוחות המעמדיים העומדים להפסיד מהתמוטטות במצב הנוכחי. אם פועלי התעשייה והחקלאות, יחד עם בעלי המקצוע, יצליחו להתנתק מהלפיתה הארגונית של מרכז המפלגה בזמן, הם יוכלו להוציא אל הפועל דמוקרטיזציה זאת ולהציל את החברה שלהם והישגיה. לעומת זאת, אם הביורוקרטים והזעיר-בורגנות יצליחו לגייס לצדם את המעמד התחתון העירוני המופלה על בסיס גזע שכיום עושה את לחמו מתיירות, יוכל להיווצר הבסיס למכת-נגד ימנית נגד הכוחות הדמוקרטיים שבהתהוות. המאזן בין הכוחות הללו הוא שיכריע אם קובה תהיה חלק מהסוציאליזם של (ראשית) המאה ה-21 אם לאו.
(1) "הנוער המורד" המקבילה הקובנית של בטאון בנק"י "ספרטקוס". עלי לציין בצער שעל אף היותו העיתון השני בתפוצתו בקובה (אחרי ביטאון "גרנמה") "חובנטוד" נופל באיכותו מדודנו הישראלי.
טוב עשה מחבר המאמר שלא ניסה להסוות ולהסתיר את המצב הכלכלי והחברתי הרקוב בקובה.
אחד הדברים שכל מי שגר בבריה"מ זוכר ולא ישכח לעולם הם אותם מלונות מפוארים (בסטנדרט סובייטי כמובן – ע"ע מכונית הפאר הסובייטית לאדה …) שאזרח סובייטי יכל לשהות בהם רק באמצעות קשרים או שוחד או בעצם היותו חבר מפלגה. במקרה שאזרח הצליח כבר להיכנס למלון כזה אזי כל השירותים ניתנו במטבע זר קשה. כמובן שהאנומליה הזאת לא ייחודית לבריה"מ אלא היא תוצאה של משטר כלכלי הזוי שמנסה בעצמו להחליף את כוחות השוק ולהכתיב בתוכניות חומש מי יכול לקנות מה, איפה, וכמה.
אני חושב שמסקנת הביקור בקובה ברורה למחבר אבל הוא כנראה פחד להגדיש את הסאה.
אני חייב לשבח את מתן קמינר. המאמר שלו די מדכא, אבל גם מלא כנות ומעורר מחשבה. הניתוח והתרחישים לעתיד הם לצערי די משכנעים. תמיד הערצתי את הניסיון הקובני ובאמת קשה לקיים כלכלה חלופית בעולם שנשלט באורח טוטאלי על ידי הניאו-ליברליזם. אין טעם לדרוש מאיתנו להסיק מסקנות פשטניות ממאמר מורכב שעוסק במציאות מורכבת. אבל חומר רב לחשבון נפש יש כאן.
לברעם,
העולם נשלט על ידי הניאו-ליברליזם רק בעשור האחרון, קובה הקומוניסטית קיימת כבר עשרות שנים עד מהימים שלפחות חצי עולם נשלט באורח טוטלי על ידי נאו-קולקביזם. אדם ישר אמור להצליח להסיק מסקנות מההעדויות המגיעות מקובה כבר עשרות שנים, מזלינו שקמינר אמין בעני הקוראים כאן שכן עדויות זהות לחלוטין מתבטלות כפרפוגנדה ליברלית והאייטם הנפוץ ביותר להפרכת הטענות היא כמובן שיעור תמותת התינוקות בקובה שהוא כידוע נמוך מבארה"ב.(אוי).
דני פתר כזכור דווח על נפלאות קובה, אני מקווה שקמינר יגיע לוויטנאם לחזות בהצלחה הקומוניסטית שם, לפחות בוויטנאם אי אפשר להאשים ה"שלטון הנאו-ליברלי העולמי" שכן סין האדומה היא המעצמה הקרובה והמשפיעה ביותר.
אגב אורחה, האם גם אתה(כמו ספירו) רואה את הסוציאליזם כשיטה מעשית אם ורק אם כל העולם(או לפחות רובו המכריע) הוא סוציאליסטי?
זו מסתמנת כדעה נפוצה למדי בקרב סוציאליסטים. אני לא אכנס למשמעויותיה בעני אבל אשמח לשמוע את דעתך.
מתן קמינר,
אתה מתעלם במאמר הזה מההתפתחויות הפוליטיות מרחיקות הלכת בשאר דרום-אמריקה (ונצואלה, בוליביה וכו’) שעשויות בהחלט לשפר את מצבה הכלכלי של קובה ולהוציא אותה מן הבידוד, וכך להשפיע מאוד על התרחישים שאתה מצייר.
פערים בהכנסות כתוצאה ממקורות הכנסה שונים, על אף שהם מולידים לעיתים תופעות לא חיוביות, הם כמעט ובלתי נמנעים, בכל ארץ סוציאליסטית. דווקא הנסיון להנהיג השוואתנות כפויה צריך להיות ראוי לביקורת, שכן הוא מוליד תופעות לא חיוביות אחרות, לווא דווקא פחות גרועות.
שלל העקיצות המומטרות במאמר ("סוציאליסטית או לא…", "דמוקרטיזציה של המדינה", "הלפיתה הארגונית של מרכז המפלגה"), והרמיזה כאילו קובה רודפת את העוסקות בזנות (להיפך. קרא למשל כאן – — קישור —,) מחווירות לעומת פיסקת הסיום של המאמר, שנראית כאילו נכתבה על-ידי הלבשת כסות של מלל "מרקסיסטי" על אחד ממאמרי "והיה-אם" שמתפרסמים בעיתונים במיאמי…
בנוסף, זה נראה לי חסר פרופורציה בצורה מדהימה לומר ש-"המצב מתחיל להידמות יותר ויותר למצב שלפני המהפכה ב-1959″.
איפה קובה, על אף מגרעותיה כיום, ואיפה היא בתקופת משטר באטיסטה… מספיק להסתכל על המדדים החברתיים (שיעור תמותת תינוקות, שיעור ידיעת קרוא-וכתוב, שיעור רופאים לנפש, מס’ תלמידים ממוצע בכיתה), שבהם קובה המהפכנית מתעלה לא רק על קובה הקדם-מהפכנית, אלא גם על שאר אחיותיה באמריקה הלטינית, ולעיתים אף מעל ארה"ב, מעצמת-העל ה"מתקדמת" בעולם.
כשמוסיפים לזה את העובדה שבקובה הקדם-מהפכנית היו חוקי גזע שהפלו נגד שחורים ומולאטו, ואילו לאחר המהפכה הממשלה פעלה למיגור שורשי של הגזענות בחברה הקובנית (http://www.banki-shabiba.net/forum/viewtopic.php?t=2336) – אזי אמירות כמו "המצב מתחיל להידמות יותר ויותר למצב שלפני המהפכה ב-1959″ נראות קצת כמו אמירות של תייר מערבי מפונק, שמשווה את קובה לא למה שהיא הייתה בעבר, ולא למה שהיא הייתה עלולה להיות, אלא לאידיאל המופשט של סוציאליזם שיש לו בראש.
תודה לקמינר על הדווח האמיתי והנאמן,אך בכל
זאת חסר במאמר ניתוח התהליך שהביא למצב זה
והגורמים המשפיעים,כוון שקובה,כמו כל מדינה
וכל דבר בעולם,לא קיימת בחלל ריק(נכון שהיא
אי בודד,אבל היא חלק ממרחב גיאו-פוליטי)
כך כמו שהתנועה הקיבוצית התפרקה,וכך
כמו ברה"מ התפרקה,כך יכול גם לקרוא לקובה.
אבל למה?,מה הכוחות הגורמות לכך?
(מעבר לעובדה שקובה תחת חרם כלכלי של 40 שנה
המטילנ ארה"ב עליה,עם כל המשתמע מכך)
ובכן, למה ?
התשובה שלי היא שסוציאליזם במדינה אחת,לא
תוכל להתקיים לאורך זמן.המסגרות החברתיות השונות,גם הקטנות-קהילתיות כמו הקיבוץ,וגם
הגדולות כמו המדינות,מתקיימות תוך מערכת יחסים ההולכת ומתהדקת יותר ויותר(תקראו לזה
"גלובליזציה" אם תרצו בכך)
אף אחת מהן לא יכולה להתקיים במנותק מהסובב
אותה.
כאן התשובה,וכאן גם הכוון לכל אלה שרוצים
שהסולידריות,הסוציאליזם,השוויון והצדק יצליחו=
סוציאליזם בכל העולם,או אין סוציאליזם.
גם לקרוא לקובה
מה לדעתך המשמעות של שיטה כלכלית שמסוגלת להתקיים אם ורק אם היא השיטה הכלכלית היחידה.
כיצד זה שסוציאליזם כלכך תלוי באשר קורה סביבו וכלכך לא תלוי במה שקורה במסגרתו. כיצד זה שהסוציאליזם כלכך רגיש ושברירי. שיטות פוליטיות הרבה פחות מנומקות עם אפס תאוריה מאחריהן ללא שום בסיס מוסרי שרדו אלפי שנים, סוציאליזם על כל עוצמתו המוסרית, הרציונל, הדיאלקטיקה ושאר הכלים התאורתיים והמעשיים לא מצליח לקיים מדינה אחת באופן נורמאלי?
אני גם אשמח אם תפרט מדוע בדיוק סוציאליזם לא מסוגל להתקיים במבודד במעצמה אדירה כמו ברה"מ לשעבר שבהרבה מובנים היא עולם בפני עצמה.
זה עבור אלו שחושבים שלו יהיה קומוניזם בכל העולם אזי מצבה של קובה, כביכול, ישתפר –
עשרות שנים קובה קיבלה סיוע ענק, סכומי עתק הן בכסף והן בשווי כסף מבריה"מ (שחילקה את הסיוע הנ"ל על חשבון רווחתם של אזרחיה שלה ועל מזבח הפצת הקומוניזם), ולא שרר בה מצב שונה מזה המתואר בכתבה. יש להניח שהיה אז גרוע יותר שכן באותה תקופה קסטרו עדיין לא שיחרר מעט את הרסן ואיפשר תיירות כלשהיא וכן הזרמת מט"ח מגולים.
די עם החלומות באספמיה.
האשם הוא בשיטה ובשיטה בלבד.
אה כן, שכחתי. בקובה תמותת התינוקות נמוכה יותר מארה"ב. הם אמנם חיים בזבל כל חייהם אבל זה בכלל לא משנה …
לשמאל יש תמיד פתרון לכל כשלון שלו וזה הטלת האחריות על האחרים הם אף פעם לא אשמים
קובה הגוש הקומוניסטי וכו נכשלו למה? השיטה מצוינת אך העובדה שקיימות מדינות ליברליות מכשילה אותן…. לכן כדי להצליח על כולם להיות סוציאליסטים ( לא מספיק הרסנו את קובה עתה נהרוס את כולם
מזכיר לי קצת את טיעוני אוסלו. השיטה מצוינת אך נכשלה באוסלו לכן בא נלך על הכל ונהרוס בדרך את כולם
חומר למחשבה
The responses to my article are interesting as always. Thanks to Haim for the praise – I have been an admiring reader of your articles for years and am very flattered.
I write my articles to an (imagined) audience of committed revolutionaries who are curious and willing to learn from my experiences in revolutionary and post-revolutionary places in Latin America. As a committed dialectical, historical materialist, I try to be merciless with my criticism especially in those places where progressive change is plausible (as I believe it is in Cuba).
It is clear that this site is actually a battleground between revolutionaries and anti-revolutionaries, and each side will use my nuanced, non-propagandistic articles as cannon fodder. That’s okay.
I admit that my article is not a full analysis of the possibilities of change in Cuba – such a work would have to be at least of book length, and I couldn’t do it. However, some points are necessary to observe.
To Uri: I am indeed a spoiled tourist, and tried to acknowledge that identity in the article. However, I am not blind, and what I saw – I saw. Including that boy in Matanzas. The link you gave about prostitution is from 1999: the hookers are back on the streets in full force in Havana. Likewise, the racism of the police is unquestionable.
I do not deny that huge advances have been made in Cuba. I think that was clear from the article. But as revolutionaries we must demand more, much more, from our friends. Flattery, remember, is the worst enemy of any revolution – and the Cubans I talked to about my criticism were quite receptive (unlike some foreigners).
One last comment: quite a few people have said my article is "depressing". This must be a defect in the article itself, as I came away from Cuba feeling inspired by the beautiful people that live and struggle there.
A very interesting article on the topic, although more pessimistic than I would like
:
— קישור —
Capitalism in any state, and not only Socialism, depends on the economic situation in surroundnig areas – the ‘success’ of capitalism depends on the existence and vulnerability of areas and populations that can be exploited
That the success of Socialism in any single country depends on its success elsewhere is therefore not an argument against Socialism
It just points to the great difficulty and urgency for a Socialist revolution
סוציאליזם וקפיטליזם הן שתי שיטות כלכליות מודרניות. בתור כאלו, הן נסמכות בין השאר על כך שהמשק המודרני הוא בינלאומי. הוא היה כזה כבר בראשית המאה ה- 20, והמגמה הזאת הוגברה מאוד בתקופת הגלובליזציה שאנחנו חיים בה (שמאופיינת בעיקר בהתחזקות התאגידים הרב-לאומיים ובהיחלשות כח הניהול הכלכלי של הממשלות, בייחוד בעולם השלישי).
סוציאליזם לא יכול להתנהל כשורה בארץ אחת, כמו שקפיטליזם לא יכול. לכלכלה מבודדת של מדינה אחת קשה לשרוד. הבט על דוגמא פרקטית: בקובה עד לאחרונה היה מחסור כרוני בדלק, משום שאף חברת נפט לא סחרה איתה (אמברגו אמריקאי והכל). רק בזכות העובדה שעלה לשלטון נשיא סוציאליסט בונצואלה (יצואנית נפט חשובה למדי) יש הקלה במחסור הזה.
בד"כ העניין הזה מוזכר בהקשר הסובייטי, משום שהוא היה חלק ממחלוקת גדולה בין סטאלין וטרוצקי בזמנו. רוסיה בתקופת המהפכה הייתה מדינה מאוד מפגרת מבחינה טכנולוגית וחברתית, והציפייה בה הייתה למהפכות במדינות המפותחות יותר באירופה (בייחוד גרמניה), שתוציא את רוסיה מהבידוד ההרסני שלה. העובדה שהמהפכות האלו לא הגיעו זרקה את בריה"מ לתוך קלחת של עיוותים שנעשו במסגרת הניסיון לבנות סוציאליזם בארץ אגררית ומפגרת, והתוצאות היו רעב ודיקטטורה. אחרי מלחה"ע ה- 2, כשחיילים סובייטים הקימו מדינות כפופות במזרח אירופה ומאו צה-טונג העתיק את המדיניות הסטאלינית, הבידוד תם ועמו הרעב, אך הדיקטטורה נותרה ובסופו של דבר החריבה את הסוציאליזם שבבריה"מ.
זאת הסיבה שעניין "המהפכה העולמית" הוא קצת רגיש אצל סוציאליסטים היום, ניסיון להתרחק מהתזה הסטאליניסטית של "סוציאליזם בארץ אחת". אבל זאת לא אמירה של "אם רק כולם יחליטו בבת אחת", זאת אמירה שאומרת שסוציאליזם במדינה אחת הוא יותר פרקטי ככל שיש יותר מדינות סוציאליסטיות. לאו דווקא "עולם סוציאליסטי" בבת אחת, אבל מדינות שיוכלו להישען זו על כתפה של זו.
טוב מידי פעם לקרוא חוות דעת עניינית של מישהו שעושה רושם של אדם אובייקטיווי ונטול פניות.
אני מודה שהאינסטינקט שלי (כשראיתי שיש מאמר על קובה) היה לחשוב: "הנה עוד שיר הלל מופרך לקומוניזם",
ואני תוהה אם האשם הוא בי או בריבוי כותבים דון-קישוטים במקומותינו.
בכל מקרה יש אכן נימה פאסימית בדברים שכתב קמינר, מי שעיניו בראשו רואה את שירת הברבור של הקומוניזם.
צריך להודות בפה מלא: הניסוי נכשל.
אני מצר על כך. כנראה שהשיטה שנראית נפלא על הנייר לא כל-כך מתאימה לבני אנוש.
תודה על התשובה העניינית,
מספר הערות,
לא ברור לי איך בקובה היה מחסור בנפט בגלל האמברגו האמריקאי שכן החרם הוא אמריקאי ולא ערבי למשל, קשה לי להאמין שלאירן או עיראק(לפני הכיבוש האמריקאי) הייתה בעיה למכור נפט לקובה.
סוציאליזם בארץ אחת לא הייתה מגבלה אמיתית עד נפילת הגוש הקומוניסטי, באותה תקופה יותר ממחצית אוכלוסית העולם חיה תחת משטר קומוניסטי, בכל אחת מהן השלטון היה ברוטלי ודכאני, הכלכלה מקרטעת, מצב זכויות האדם מחפיר כמו כן האזרחים היו כלואים במדינותיהם בנוהג מחריד שהפך לסימן ההיכר של מדינות סוציאליסטיות.
ההשוואה הטובה ביותר היא מזרח גרמניה – מערב גרמניה. אותם אזרחים, אותה תרבות אותו מצב בסיום מלחמ"ע ה2. החומה בברלין הפכה לסמל של דיכוי, השטאזי היה המשך ישיר של הגסטפו וגרמניה המערבית למעשה קנתה במזומן את גרמניה המזרחית פושטת הרגל בסוף המלחמה הקרה. מדוע במדינה מפותחת, תעשייתית, עם אוכלוסיה משכילה בעלת מסורת ארוכה ומפוארת של יצרנות ויעילות, ללא מחסור בשווקים לתוצרתה בעולם הסוציאליסטי או הקפיטליסטי(למדינות קפיטליסטיות יש מעט מאד עכבות כשזה נוגע לסחורות מבוקשות)המנגנון הסוציאליסטי לא מסוגל להביא את הכלכלה לתפקד? אני לא מדבר על זכויות אדם, או חרות מחשבתית או כל דבר אחר, רק על כלכלה. גרמניה המזרחית נחשבה לסיפור ההצלחה הכלכלי הגדול ביותר של הגוש המזרחי ועדיין הייתה ברמה של מדינת עולם שלישי יחסית לגרמניה המערבית או יוון לצורך הזה.
לא אגיב לכל התגובות כוון שחלק מהן ממש לא
רציניות(חוסר הבנה מנינימלית של יחסי גומלין בין מדינות,בין חברות,ובין גושים,בעידן של
"גלובליזציה" הולכת וגוברת.
רק אציין,אולי פרט אופטימי על קובה(מבלי
לזלזל בסכנות)=
קובה סובלת מטיפונים ויוריקנים יותר
מאזור מפרץ מקסיקו (די בלהסתכל על המפה של
האיזור במיוחד כשמודיעים על סערה מתקרבת בתחזיות מזג האוויר לאיזור זה(ב CNN)למשל.
בניו אורלאנס,לפני מספר חודשים,במדינה
העשירה והמפותחת בעולם,מתו מאות תושבים
ונפגעו עוד אלפים,שנותרו ללא כלום,במיוחד
בשכונות העניות.
בקובה,הענייה,במשך עשרות שנים,כשיוריקן מתקרב,
הממשלה דואגת בזמן הנכון,לפנות את כל התושבים
(גם העניים שמתן הזכיר במאמרו),ומשכנת אותם
במקומות מוגנים ומטפלת בהם באופן מסודר
אנושי ויעיל.
דוגמה זאת אולי לא אומרת הרבה לאטומי לב,
אבל זו דוגמה אחת,קטנה,מה פרוש סולידריות,
ומה הפוטנציאל העצום שבסוציאליזם,לטובת
האנושות
כל הכבוד לחבר מתן על מאמר "כמעט טרוצקיסטי" 🙂
הנקודה החשובה ביותר היא החשיבות של הדמוקרטיזציה של אמצעי הייצור שכל כך חסרה בקובה.
כלכלת התיירות חייבת לעבור לידי העובדים, והרווחים ממנה חייבים להיות מחולקים לכולם. זה לא צריך להיעשות בכפייה – מתן תיאר בעצם שני מעמדות בתעשיית התיירות: בורגנות הקרקע שברובה לבנה, שבטוח מחזיקה עובדים כדי לתחזק את החדרים שהיא משכירה, וכמו כן מה שמתן כינה הלומפן פרולטריון של תעשיית התיירות. מפלגה מהפכנית צריכה לעודד את ההתאגדות של העובדים האלה, בדרישה לקבל את הרווחים של בעלי הדירות.
המחסור בדמוקרטיה בהרבה מענפי הייצור בקובה נובע מהתהליך המהפכני שהתבסס בעיקר על מעמד בינוני רדיקאלי ואיכרות. בתהליך הזה לא נוצרו מבנים דמוקרטיים של עובדים וחיילים כמו הסובייטים ברוסיה – קסטרו למעשה קיבל לידיים מדינה קפיטליסטית שהוא הלאים אותה רק בתגובה לסנקציות האמריקאיות המטופשות והתקפות הטרור הרצחניות שלהם. תנועת ה-26 ביולי ברובה ביקשה פשוט שחרור לאומי מהרודנות האמריקאית, לולא הטמטום של קנדי – קסטרו אולי היה גומר כמו נאסר במצרים ושאר המשטרים הפופוליסטיים.
בכל מקרה , כפי שאור ציין יפה, מעמד העובדים בקובה תלוי מאד בתהליכים בוונצואלה, בוליביה ושאר מדינות אמריקה הלטינית. רק סוציאליזם שם יוכל לפרוץ את המצור על קובה. פה אני חולק על אור – צ’אבז עדיין לא סוציאליסט. זה לא המקום לנתח את המשטר שם אבל נשיא סוציאליסטי היה יכול לעשות הרבה יותר ממה שהוא עושה.
מדבריו של מתן עולה תמונה של משטר המנסה בכל כוחו לעמוד בלחצים אדירים המופעלים עליו מבחוץ. יש לציין שמתן, בניגוד לאי אלו ליברלים וטרוצקיסטים, נותנים את דעתם לנסיבות האובייקטיביות שבהן נתונה ההנהגה הקובנית, ולא מסתפקים בצקצוק לשון והטפת מוסר פטרנליסטית נוכח עובדות קשות.
כשהעולם הוא קפיטליסטי, כל פינה שלו מושפעת מהקפיטליזם, וסוציאליזם מתגונן, דווקא בשל רצונו לשרוד, חייב לאמץ חלק מכללי המשחק הקפיטליסטי.
לכן תמוהה בעיניי הפעלת הרפלקס המותנה "דמוקרטיזציה". בעינינו ראינו שברגע שמתערער מעמדה של המפלגה המהפכנית, הכול מתמוטט. בחירות "חופשיות" בנסיבות אלה אינם חופשיות, כי היתרון המכריע נתון בידי אלה הנהנים מגיבויו של ההון העולמי. אכן, עקב הנסיבות קובה "מתקרבת" למצב של לפני 1959, אבל "דמוקרטיזציה" תביא אותה לשם בקפיצה נחשולית אחת.
אכן, מאמר "כמעט טרוצקיסטי". טרוצקי קנה את מקומו בתולדות המהפכה בכך שבהיותו נושא באחריות השכיל לפזר את "האספה המכוננת" ולדכא את המרד בקרונשטאט. לאחר שאיבד תפקיד ביצועי יכול היה אותו טרוצקי להיות מהפכן של נייר ולא של מציאות. של מפות ולא של ארצות. של אינטלקטואלים ולא של חיילים, ולעצב מודלים תיאורטיים של מהפכות אידאליות בנוסח "איך לא חשבו על זה קודם".
אין דבר מרכסיסטי פחות מלאמר "אם אני הייתי שם היה אחרת". המושגים סוציאליזם ומהפכה, ככול מושג אחר, מתפתחים באופן דיאלקטי, לובשים צורה ופושטים צורה, ברגע שהם הופכים מרעיון מופשט לכוח ממשי הנע בתוך ההיסטוריה.
תפקידם לנהל ולנווט את קובה הסוציאליסטית ותפקידנו לתת בהם אמון.
תפקידנו לנהל את המאבק בציונות ובאימפריאליזם בבישראל ובמזרח התיכון ולצפות לאמון מצדם.
אפשר להתעלם ממה שרוצים, להתחמק משאלות קשות בטענת בורות של השואלים, העיקר שפרוליך יודע הכל על השפעות בין גושיות, גלובליזם ושאר ירקות וכולנו טפשים מטופשים. כאמור הטיעון הטוב ביותר נגד קומוניזם הם הקומוניסטים.
אז פרוליך שמע, תענה על השאלה כאילו עכשיו 1978 אוקי, אין גלובליזציה, יש חצי עולם סוציאליסטי כמו שאתה אוהב. למה מזרח גרמניה היא עולם שלישי ומערב גרמניה היא עולם ראשון? קדימה פרוליך, תרץ.
אגב הדוגמה הכלכך אוילית בכלכך הרבה רבדים של נזקי ההוריקנים. אם אתה לא מסוגל להבין את ההבדלים בין פגיעה בעיר כמו ניו אורלינס לעומת פגיעה בעיירות ובכפרים של קובה. או את ההבדל בין פינוי של כמה עשרות אלפי קובנים לבין פינוי של מליונים מהחוף המזרחי האמריקאי, לא ברור לי איך(ואם) אתה מבין השפעות בין גושיות ואחרות.
לכל המספידים של הסוציאליזם! קרל מרקס כתב בבירור שהסוציאליזם יכול להיווצר רק בארצות קפיטליסטיות מפותחות, שבהן מעמד האצולה ( בעלי האדמות) כבר נעלם, והפועלים מהווים רוב באוכלוסייה. לכן קפיטליזם יפול בהן בקלות. רוסיה הייתה מדינה אגררית ולא מפותחת. רוב האוכלוסייה בה הייתה מורכבת מאיכרים אנלפבים. ולכן האצולה והקפיטליסטים הצליחו לגייס אותם למלחמה בבולשביקים. הארצות הקפיטליסטיות המפותחות שפחדו מן המהפיכה התחילו לשפר את מצבם של הפועלים בארצותיהם באמצאות השוד והניצול של העובדים בעולם השילשי. אירופאים בקולוניות שבאסיה ובאפריקה וארה"ב באמריקה הלטינית. לאחר מלחמת העולם השניה הארצות המפותחות שדדו את הארצות של העולם השלישי דרך הבנק העולמי והקרן המטבע הבינלאומי וגם דרך ניצול של פועלים זרים. ברית המועצות וארצות של הגוש המזרחי היו ארצות פיאודליות ולא מפותחות. הקומוניסטים הפילו שם את הפיאודלידם, אך לא הצליחו לבנות שם את הסוציאליזם כייון שקודם צריך לעבור גם את השלב של הקפיטליזם. כעת רוב הפועלים האמיתיים והמדוכאים נמצאים בעולם השלישי (כולל ארצות הגוש "הקומוניסטי" לשעבר) ולכן המאבק האמיתי כעת הוא מאבק של העולם השלישי בעולם הראשון המפותח והשודד. כעת הפרולטריון של העולם השלישי נוכל מספר ניצחונות במאבק מול העולם הראשון. למשעל בגוש קטיף נציגי העולם הראשון (המתנחלים) נאלצו לברוח מול התקפה של הפועלים הפלסטינים המורדים. בארצות של האמריקה הלטינית עולים ששלטון סוציאליסטים ומלאימים את משאבים הטבעים שעל חשבונם הארצות של העולם הראשון מתעשרות, כמו נפט, גז. גם בתוך ארה"ב עצמה הפרולטריון המנוצל הולך וגודל כיוון שמהגרי העבודה שנשדדו בארצותיהם על ידי הקרן המטבע הבינלאומי, נוהרים לשם. הארצות של העולם הראשון כעת מתגננות על ידי הקמת גדר ההפרדה, מפני בואם של הפועלים המדוכאים, כמו בגבול ארה"ב מכסיקו וביהודה ושומרון. אך הגדרות לא יעזרו כיוון שכל הארצות שהקימו חומה נפלו כמו רומא, מזרח גרמניה ועוד. הפרולטריון המדוכא יפרוץ את החומות האלה ועל חורבות העולם הראשון יקום הסוציאליזם האמיתי שעוד לא נולד.
לחבר מתן קמינר, שלום! עקבתי מקרוב אחר המאבק שלך בכיבוש ואת המחיר הכבד ששילמו אתה וחבריך. מאוד אהבתי את המאמר שפורסם ב"גדה השמאלית" בנושא ונצואלה וצ’אבס. האכזבה על המאמר הזה על קובה היא גדולה מאוד. אתה מדבר על "מעמדות", על "כלכלות", על פרזיטים ולא מוסר ולו נתון אחד!!! מהו משקל של מגזר זה ומהו משקל של מגזר אחר? הכל נראה לי כהתרשמות של "תייר מהפכני" ולאו דווקא של חוקר. האם המצב בקובה דומה למצב ששרר ערב המהפכה, כפי שאתה טוען? זה כבר מוגזם!!!
"רוסיה הייתה מדינה אגררית ולא מפותחת. רוב האוכלוסייה בה הייתה מורכבת מאיכרים אנלפבים. ולכן האצולה והקפיטליסטים הצליחו לגייס אותם למלחמה בבולשביקים".
הממ.. לידיעת הפטריוט, המהפכה ברוסיה הצליחה כבר ב1917, האצולה חוסלה והקפיטליסטים נשלחו כלאחר כבוד לגולגים או לקבר. כנראה שכל הקומוניסטים בעולם(ובארץ ובפלסטין) שבמשך שבעה עשורים קשרו כתרים לגן-העדן הסוציאליסטי בגוש המזרחי לא היו מעודכנים כמו הפטריוט שיודע לספר שהמהפיכה נכשלה בעצם(מעניין מתי נודע לו על כך ויותר מעניין אם היה כבר אדם בוגר בשנים בהם גן-העדן הסוציאליסטי היה מעבר לקיר הברזל והאם גם אז טען שהמהפכה נכשלה)
"ברית המועצות וארצות של הגוש המזרחי היו ארצות פיאודליות ולא מפותחות"
הממ.. מזרח גרמניה? צ’כוסלובקיה? ברית המועצות ב1960 הייתה ארץ פאודלית לא מפותחת? מי שיגר את ספוטניק לכל הרוחות? הצרפתים?
"בארצות של האמריקה הלטינית עולים ששלטון סוציאליסטים ומלאימים את משאבים הטבעים שעל חשבונם הארצות של העולם הראשון מתעשרות, כמו נפט, גז"
הממ.. ואני חשבתי שונצואלה, סעודיה,איראן וכל השאר מוכרות את הנפט לארצות המערב תמורת כסף, מסתבר שלא. מעניין מה בדיוק עושות ארצות העולם הראשון עם הנפט והגז, כנראה שהאזרחים שם שותים אותו וכך מתחזקת הכלכלה, מדוע הארצות המפיקות נפט לא נותנות לאזרחים לשתות את הנפט והגז וכך מחזקות את כלכלותיהן?
"אך הגדרות לא יעזרו כיוון שכל הארצות שהקימו חומה נפלו כמו רומא, מזרח גרמניה ועוד"
הממ… אנחנו נתעלם לרגע שמזרח גרמניה הייתה מדינה סוציאליסטית, ולא סתם אחת אלא אחת שהיייתה הדוגמא בה’ הדוגמתיות לכלכלה סוציאליסטית מצליחה.
מישהו אמר פעם שהפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל, כנראה שגם מכונת הססמאות הרדודות שכתבה את ההודעה מעלי נפלטה מאותו מקום.
מאמרו של פרוליך מעניין אבל הוא טועה כשהוא מציג "כלכלה כפולה" או פיקוח ממשלתי הדוק כהמצאה סוציאליסטית. אלה קיימים גם במדינות קפיטליסטיות, כמו הסדרי הכבילה של העובדים הזרים בישראל (עד לתהתערבות בג"ץ), הפיקוח על מחירי החקלאות בארה"ב, שוק העבודה הדואלי ועוד. וגם מחירים מיוחדים בחנויות לתיירים אינם המצאה קובנית, והיו קיימים במדינות הגוש הקומוניסטי.אלא שגם הסחורה שם היתה טובה יותר מאשר זו שיכלו המקומיים לקנות.
לאור – סוציאליזם או קפיטליזם יכולים להתקיים בלי שום בעיה, עובדה שברה"מ התמוטטה דווקא כשמחצית העולם היה סוציאליסטי ולא כשהיתה מדינה סוציאליסטית יחידה. מובן שאם יש חרם על מדינה, קשה לה יותר להתקיים בלי קשר לצורת המשטר.
ליובל – "טרוצקי קנה את מקומו בתולדות המהפכה בכך שבהיותו נושא באחריות השכיל לפזר את האספה המכוננת ולדכא את המרד בקרונשטאט.". אינך יודע כמה אתה צודק!. זה אומר הכל עליו, על המהפכה ששירת, ועל סטאלין שנקט בשיטותיו כשעלה לשלטון.
בקיצור: גורלו של הקומוניזם הקובני נחרץ. ב-2008, 9 או 10 יהפוך כל הקומוניזם בגולאג הצף של קסטרו ל’קונברטיבלה’.
המצב בקובה מבחינות רבות יותר גרוע ממה שהיה לפני קסטרו.
קסטרו קיבל משפט פומבי הוגן אצל בטיסטה ויכול היה לשאת את נאומו המפורסם ‘ההיסטוריה תצדיק אותי’ קבל כל העולם. את הזכות הזאת הוא לא נתן לרבבות קורבנותיו שבהם הוא ירה כמו בכלבים ללא משפט.
אתה יכול להמציא ולו בדל של עדות מהימנה לכך שבקובה יש אנשים שנורים "כמו בכלבים ללא משפט"?
או שאולי "שמעת מחבר" ש-"שמע מחבר" (שקרא בעיתון במיאמי)?
"המהפכה ברוסיה הצליחה כבר ב 1917, אצולה חוסלה והקפיטליסטים נשלחו כלאחר כבוד לגולגים או לקבר".לידיעת המממ… המהפיכה הצליחה ב 1917 בפטרוגרד ובמוסקבה שהיו ערים פועליות כמעט ללא התנגדות. באזורים אחרים של רוסיה שהיו כפריים ובהם ישבו איכרים אנלפבתים שהיוו רוב האוכלוסייה ברוסיה האצולה והקפיטליסטים הצליחו לגייס את חלק מן האיכרים לצבא לבן וכך פרצה מלחמת אזרחים שנמשכה בשנים 1918-1922 ובה נהרגו מיליוני אנשים. לצד הלבנים נלחמו ארבע עשר מדינות קפיטליסטיות כולל ארה"ב אך הבולשביקים ניצחו. אחת הסיבות לכך היא שהחיילים של הארצות המתועשות סרבו להלחם ברוסיה וערקו מן הצבא…
כפי שאני כתבתי בתגובה קודמת שהקומוניסטים הפילו את פיאודליזם בברה"מ שהקימו, אך לא הצליחו לבנות סוציאליזם, כיוון שאת הסוציאליזם אפשר לבנות רק בארצות קפיטליסטיות מפותחות, ולא בארצות כפריות כפי שטען מרקס. גם לנין טען שברוסיה סוציאליזם יצליח אם הוא יצליח בגרמניה המפותחת. בעניין גרמניה מזרחית- זה היה אזור חקלאי ורק חלק המערבי של גרמניה היה מפותח. הרוסים ביצעו שם תיעוש אבל זה עדיין לא סוציאליזם כיוון שהאזור הזה לה היה אזור קפיטליסטי מפותח. צ’כוסלובקיה הייתה כפרית ברובה וגם היום היא עדיין כפרית ברובה. פראג, זה לא כל צ’כיה.
בעניין נפט וגז באמריקה הלטינית – בעבר שלטו בנפט וגז בוונצואלה ובוליביה חברות זרות וגרפו את הרווחים לעצמם. כעת המשאבים במדינות האלה הולאמו וברווחים כבר התחילו להשתמש לצרכי חינוך ובריאות לאוכלוסייה מקומית, להקמת קואופרטיבים וגם אקוואדור הלאימה עכשיו את חברת הנפט, שחברה מארה"ב גרפה לעצמה את הרווחים ממנה. המצב הכלכלי במדינות האלה מתחיל להשתפר, אך זה עדיין לא סוציאליזם.
לגבי הביטוי פטריוט – תושבי ברה"מ שנלחמו בכיבוש הנאצי קראו לעצמם פטריוטים וכך התאחדו במלחמה נגד הנאצים גם תומכי הקומוניסטים וגם מתנגדים. אני רואה את עצמי כפטריוט מסוג זה ולא כפטריוט של מדינה קפיטליסטית מסויימת. "בפטריוטיזם" הקפיטליסטי מוצא הנבל את מפלתו האחרון! גם המלך של נפאל חיפש בפטריוטיזם את מפלטו במלחמה במאואיסטים, אך הוא נפל ביחד עם הפיאודליזם שלו בנפאל והמאואיסטים השתלטו על מעל ל 60% של נפאל.
אנחנו מתקדמים לאט אבל בטוח, בא נעבור מ1922 לאחר נצחון הצבאות האדומים(שנצחו למרות הכפריים הבורים שרבים מהם הושמדו כאשר קולחזה החקלאות) ונתקדם לשנת הקסם 1975 רוסיה היא מדינה תעשייתית למופת, לווינים רוסים בחלל, חצי עולם סוציאליסטי, מזרח גרמניה תועשה עד שיניה ואתה כל מזרח אירופה ועדיין יש תור ללחם במוסקבה, פולין, הונגריה, לטביה, ליטה וכל מדינה סוציאליסטית בעולם.
נשאלת השאלה, אם יש לווייני ריגול איכי תמצי תור לחמאה? אם יש צבא אדום ומיג 27 איכי תמצי שקפה הוא סחורה רותחת. איכי תמצי שוק שחור לחזיות?
זה לא שהטענה היא למה ברית המועצות לא עשירה כמו ארצות הברית, לא נורא אכפת לנו מזה, השאלה היא איך זה שברית המועצות יותר עניה מפורטוגל. איך זה שמזרח אירופה היא עולם שלישי? כל התירוצים המגוכחים על שהסוציאליזם צריך לצמוח רק מתוך מדינה קפיטליסטית מפותחת פשוט מעליבים את האינטיליגנציה שלך. אם במשך 70 שנה לא הצליחה כלכלה סוציאליסטית לתעש ולו מדינה אחת בכל הגוש המזרחי במידה מספקת כדי לאפשר סוציאליזם "אמיתי" אז הסוציאליזם היא כנראה השיטה הכלכלית הגרועה ביותר שאי פעם נהגתה על ידי אדם כלשהו. הנציונל סוציאליסטים הצליחו בתוך פחות עשור להביא את גרמניה להיות המדינה המתועשת ביותר בעולם, לתקן את הכלכלה לבנות אוטוסטרדות, איצטדיונים ולבנות צבא שכמעט כבש את כל העולם וכל זה עם משמעותית פחות גופות(אפילו אם נספור את היהודים המתים) מאשר סטלין והנאצים התחילו עם כלכלה גרמנית שרק החלה להראות סימנים של יציאה ממשבר חריף מאד, אז איך זה שנאציזם מצליח וסוציאליזם לא? איך זה שסוציאליזם יותר ברוטלי מנאציזם לכל הרוחות?
אפשר לנהל ויכוח על הנעשה בקובה, ואף חובה לנהל ויכוח כזה. אבל חברים… הכתבה של מתן קמינר, לוחם ידוע נגד הכיבוש, לא תורמת דבר לוויכוח. דבריו משקפים התרשמויות חלקיות בלבד. אני למדתי בקובה תודות למלגה שקיבלתי ממשלת קובה המהפכנית ובמהלך חמש השנים בהן למדתי שם ראיתי הרבה דברים לא טובים, אבל באופן כללי המצב של העם בקובה ובייחוד של העובדים הוא טוב בהרבה ממה שתואר בכתבה. אני אסיר תודה למהפכה הקובנית על כך שהעניקה לי חינוך אוניברסיטאי, אחרת הייתי מוסיף לעבוד כעובד בניין בעל תעודה בגרות, בן למשפחה ענייה.
אנא, האם ניתן לקבל מספר תשובות כנות ואמיתיות לשאלות הבאות, שמשום מה לא הצלחתי לחלץ מאף קומוניסט מקרב מכריי:
1. המושג "אמצעי ייצור", שנמצא במרכז כל התיאוריות המרקסיסטיות, הינו מושג, שבדוחק רב, התאים לתחחילת עד אמצע המאה העשרים. כלכלת המערב כיום היא כלכלה מוטת שירותים, עסקים קטנים (יחסית), ובעיקר – "אמצעי ייצור" שהם מוחו של העובד. מהם אותם "אמצעי ייצור" אצל 60,000 עובדי מיקרוסופט ? מחשב שעולה 500$ ? מה ה"הון" ו"אמצעי ייצור" שנדרש ממיסדי גוגל כדי להקים את האימפריה שלהם ? האם מישהו כאן מסוגל לדמיין סיפור כזה תחת משטר קומוניסטי ???
אמנם יש עדיין חברות גדולות ומסורתיות (רכב, תעופה) אבל נתחי השוק שלהן הולכים ומצטמצמים.
מה הפתרון המרקסיסטי המעשי נכון לתקופה זו ?
הלאמת גוגל ?
2. התירוץ הפופולרי אצל מרקסיסטים בנוגע לכישלון הקומוניזם בבריה"מ הוא ש"בריה"מ לא הייתה מדינה קפיטסליסטית בזמן המהפכה". מה זה הטיעון ההזוי הזה ? מדוע לא ניתן לבנות מאפס מדינה פורחת באמצעות קומוניזם ? מדוע הקפיטליזם צריך לבנות לקומוניזם את הכלכלה ?
הרי מדובר בהודאה חד משמעית שהקמוניזם, כשיטה כלכית וחברתית, נחות כנגד הקפיטליזם וזקוק, רחמנא ליצלין, לקפיטליזם שראשית ייצור עבורו משק משגשג.
3. מזרח (ז"ל) ומערב גרמניה. שתי המדינות החלו מאותה נקודה ומהריסות מלחמת העולם השנייה. מדוע האחת הפכה ל"נס כלכלי" והשנייה לכישלון מתמשך (שעוד נחשב מוצלח יחסית למשקים אחרים של ברית ורשה) ?
לאחר שנת 1922 לנין ראה שהמהפיכה בגרמניה לא פרצה, ואז הוא הפעיל מדיניות כלכלית חדשה בשם נא"פ כדי להתחיל לפתחח את משק שנהרס ע"י מלחמת אזרחים. כאשר חילק אדמות לאיכרים ונפתחו עסקים פרטיים קטנים. בשנות ה-20 צ’רצ’יל שהיה אז שר בממשלת בריטניה ביטא את הרעיון של הקפיטליסטים כיצד לחסל את ברה"מ: ברה"מ תותקף על ידי גרמניה ויפן. אלה ארצות קפיטליסטיות מפותחות הבהן תכונת אופי של העמים הייתה תמיד לציית למנהיג. (החיילים מארה"ב ומארצות אירופיות האחרות סירבו להלחם נגד צבא אדום במלחמת אזרחים). סטלין הבין שללא תיעוש אין לברה"מ אפשרות לנצח את התוקפנים האלה.( בתקופת מלחמת העולם ה-1 ברוסיה האגררית המפעלים לא יכלו לספק לצבא כמות מספקת של רובים ולכן רוסיה נאלצה לקנות את הנשק מארה"ב). לכן סטלין ביצע תיעוש מהיר ככל האפשר ובמשך כ -13 שנים האוכלוסייה העירונית של ברה"מ גדלה מ 10% ל 32%. בזכות התיעוש הצליחה המדינה לייצר מספיק טנקים, מטוסים וציוד נוסף כדי לנצח את היטלר. לאחר מלחמת העולם ה-2 המערב רצה לחסל את ברה"מ הקים את נאט"ו. סטלין שהכיר את ההיסטוריה הרוסית ראה שהמערב תמיד ניסה להרוס את רוסיה: במאות 12-13 באמצעות הצלבנים, במאה ה-19 באמצעות נפוליון ובמאה ה-20 היטלר עשה זאת. כשנפוליאון והיטלר תקפו את רוסייה הארצות האירופיות סייעו להם במאמץ המלחמה נגד רוסייה (התעשייה של כל אירופה הכבושה עבדה בשביל היטלר, רומניה, הונגריה, פינלנד ואחרות שלחו חיילים לעזרתו). לכן סטלין הקים במזרח אירופה משטרים "סוציאליסטיים" כדי להרחיק את האיום המערבי מרוסיה. לאחר מלחמה רוסיה הצליחה לשקם את עצמה ואת ארצות של "הגוש המזרחי" אבל בעקבות האיום של נאט"ו רוסייה נאלצה להוציא כסף רב על חימוש (כולל גרעיני) כדי להתגונן. לכן אנשים עמדו בתור למוצרים שונים. גם ארה"ב הוציאה כסף רב על חימוש, אך את הכסף הזה היא שדדה מדרום אמריקה ומארצות אחרות של אעולם השלישי. כמו כן ארה"ב מעולם לא נילחמה במלחמה על הישרדות, כפי שנאלצה לעשות זאת רוסיה במשך מאות שנים וכנראה כך זה ימשך עד לנפילת הקפיטליזם בעולם הראשון.
ביחס לפורטוגל- בברה"מ הייתה רמת החיים גבוהה מפורטוגל, רק לאחר נפילתה רמת החיים שלה ירדה. לגבי התיעוש – לפני המהפכה רוסיה הייתה אגררית כמו מצרים של היום. גם גוש המזרחי וקובה היו במצב כזה. בעקבות המהפיכה רוב התושבים בחלק מן ממדינות האלה הפכו לעירוניות. ( ברוסייה ובקובה מעל ל-70% מן האוכלוסייה חיים בערים). רמת החיים בהן עלתה בעקבות המהפכות ותוחלת החיים עלתה. (בקובה תוחלת החיים כמעת כמו בעולם הראשון).בארצות העולם השלישי שלא עשו את המהפיכה, כמו מצרים, רמת החיים הרבה יותר נמוכה.ברוסיה גם היום רמת חיים גבוה מזו שהייתה לפני המהפכה. לכן בזכות אנשים כמו לנין, סטלין וקסטרו רמת החיים של רוב האוכלוסייה עלתה למרות שהם לא הצליחו לבנות סוציאליזם.לגבי נציונל סוציאליסטים. היטלר הוציא מן המשבר מדינה שהייתה מתועשת לפניו, סטלין התחיל לפתח את המדינה כמעת מ-0. כשהוא עלה לשלטון 10% מן אוכלוסייה חיו בערים ומספרם עלה ל 32%. גם סטלין בנה איצטדיונים וצבא חזק. אבל היטלר פתח במלחמת העולם ה-2 שבה נהרגו למעלה מ-50 מיליון בני אדם, כולל חיילים גרמנים וקורבנות שנרצחו במחנות ריכוז והשמדה. בתקופת סטלין בשנים 1924-1953 נהרגו במלחמות על השלטון ובמאבים נגד מתנגדי הקומוניזם כמיליון אנשים (לא כולל מלחמה בנאצים)ובגולגים ישבו כ5 מיליון אנשים כולל פליליים ומשתפי פעולה עם הנאצים. לאחר מותו של סטלין שוחררו כמחצית מהם. גם לאחר נפילת ברה"מ מעל400.000 מאלה שנפגעו מן המשטר הוכרו כחפיםפ מפשע (כולל אלה ששוחררו) גם המשטר הנוכחי לא מוצא סיבות להכיר את השאר כחפים מפשע.להשואה נשיא של ארה"ב ג’ונסון שלח חיילים לוויטנם והם רצחו -3 מיליון אנשים נשים וילדים, יותר מסטלין. גם בוש שלח חיילים לעירק לרצוח ולענות אנשים. אמריקנים עוד יעופו משם כמו מוייטנם. עם עלייתו של פוטין לשלטון ברוסייה מתחילים להחזיר פסלים של סטלין במקומן ולהקים מוזיאנים שלו ברחבי רוסיה. כש הקפיטליזם בארצות המפותחות ייפול, הסוציאליזם יקום כמעת ללא התנגדות והמלחמות לא יהיו בכלל. לא יהיו קפיטליסטים שיממנו אותן!…
כנראה שכמה מגיבים התבלבלו.אני לא כתבתי את
המאמר,אלא הגבתי עליו בתוספת נקודה חשובה
אך חסרה=
אין לנתח את המצב בקובה (או בכל מקום בעולם)ולערוך תחזיות ללא השקפה גלובאלית.
מי שלא מבין זאת פשוט עושה טעות.
למגיבים אחרים שלא מסוגלים אפילו למצוא לעצמם
שם בדוי,(וודאי שאין להם העומץ להשתמש בשמם
האמיתי)אני מציע להם במקום לכלכך את האתר,
לנסות ולהוסיף דברים שיכולים לתרום לדיון,
רעיון חדש,טיעון,הסבר,מקור אינפורמציה
מענין,פרט בלתי ידוע.המגיב שטוען שהאסון
בניו ארליאנס לא נתן להשוותו למה שנעשה בקובה בגלל שזו עיר ואילו בקובה מדובר בכפרים,לא מבין דבר וחצי דבר.אולי תבדוק
דברים לפני שאתה כותב?=
העיר הוונה בגודל בערך של ניו אורליאנס,ואף
אדם שם נפגע מיוריקאנים במאות שפגעו בעיר זו
ב30 השנים האחרונות,חזקים יותר מזה שפגעה בניו אורליאנס.
פטריוט, יובל ושאר תומכי סטאלין,
חבל שגם היום כשעוצמת המכה שתנועת העובדים חטפה בגלל הניוון של ברית המועצות, עדיין קמים מתרצי התירוצים להגנת הבירוקרטיות המסואבות.
כמובן שכלכלה מתוכננת עדיפה על האנרכיה הקפיטליסטית – חוץ מזה מה בדיוק אתם אומרים?
שסטלין וקסטרו עשו זאת במו ידיהם ולכן יש לסגוד להם לעולמי עד?
מי שהלאים את הכלכלה וגירש את ההתערבות הזרה הם ההמונים עצמם. את ההמונים הנהיגה מפלגת עובדים מהפכנית במקרה הרוסי, או תנועת איכרים ומעמד בינוני רדיקלי כמו במקרה הקובני.
הפרסונליזציה של המהפכה היא ממש מסוכנת.
קובה וברית המועצות נמצאות תחת לחצים נוראים – זה נכון. אבל בכל מקום אנחנו נתמוך בהתארגנות הדמוקרטית של העובדים, גם אם זה לא מוצא חן בעיני הבירוקרטיה.
המהפכות נשענות על תמיכת ההמונים, כשהיא תעלם כמו במקרה הרוסי גם המהפכה תסוג אחורה עד לתבוסתה הסופית.
ברית המועצות הסטאליניסטית הוכיחה לכל אורך ההיסטוריה שלה נאמנות לשני עקרונות: מניעת עימות עם הקפיטליזם העולמי, ומניעת ההתפתחות של תנועות מהפכניות שיכולות לסכן את היציבות בתוך ברית המועצות.
אין שום עדות לניסיון של ברית המועצות לקדם מהפכה סוציאליסטית במדינות אחרות, כאשר כל סוציאליסט יודע שאין סיכוי לארגון חברתי חדש לשרוד אלא אם כן הוא מיושם ברמה עולמית.
להפך, כל ניסיון מהפכני בהיסטוריה של המאה ה-20 הוא עדות להתערבות ההרסנית של הבירוקרטיה והקרמלין. יחד עם התמיכה בהישגים הכלכליים של המהפכה – שהשפיעו על תנאי העבודה של עובדים ברחבי העולם ולא רק בברית המועצות, חשוב לציין שההתמוטטות של שנות ה-90 היא תוצאה ישירה של הניוון הסטליניסטי
אתה "שואל" את המושג "נס כלכלי" לגבי גרמניה המערבית שלאחר מלחמת העולם השניה, ואתה מתייחס אליו כאילו ירד משמיים, בעוד שזהו מושג עיתונאי. אם תאמר כי מחורבותיה של גרמניה צמח במהירות משק מפואר, הרי שהמשק הרוסי סבל אבידות ברכוש ובנפש הרבה יותר גדולים מהמשק הגרמני שלאחר מלחמת העולם. ועל השיקום של המשק הרוסי לא נאמר אף פעם שהוא "נס כלכלי". כי המושג הוא למעשה מושג עיתונאי מערבי.
וכנראה שעוד דבר לא ידוע לך והוא שארה"ב "שפכה" על גרמניה וצרפת ואנגליה הרבה מאוד כסף במסגרת תוכנית מרשל. ללא הכסף הזה המדינות האלה היו נראות כמו מדינות שלא זכו לסיוע. יפן שלא הייתה מדינה קומוניסטית, ולא זכתה לסיוע אמריקאי אחרי מלחמת העולם השניה הייתה עד לשנות השישים בעלת כלכלה חלשה עם יצוא של מוצרים עלובים שהיה להם שם רע.
אייל, אני מסכים איתך שפרסונליזצה של המהפכה היא ממש מסוכנת. אך כדי לעמוד מול המיליטריזם של ארצות הקפיטליסטיות המתועשות כמו גרמניה ויפן היה צורך בדיקטטורה. לכן המפלגה נתנה לסטלין סמכויות של דיקטטור, כמו שברומא העתיקה בחרו דיקטטור לשעת חרום. ייתכן שעדיף והוא היה עוזב את השלטון אחרי מלחמת העולם ה-2 ומפנה את מקומו לאחרים, כמו שעשתה הנהגה של המפלגה הקומוניסטית בוייטנם אחרי המלחמה.
בעניין ביורוקרטיה והתארגנות הדמוקרטית של העובדים: בשנות ה-20 וה-30 סטלין נאלץ לתפח את המדינה והביורוקרטיה כדי לתעש את המדינה ולהקים צבא חזק כדי לעצור את מכונות המלחמה של יפן וגרמניה. כלומר המדינה לא הייתה מתועשת ולכן היה צורך בביורוקרטיה, למרות שזה מנוגד לעקרונות המרקסיזם. בלי זה לא היו עוצרים את היטלר. בסוף שנות ה-50 רוב האוכלוסייה בברה"מ הפכה לעירונית ואז כבר לא היה צורך בביורוקרטיה, אך הביורוקרטיה הייתה יותר מידי חזקה שלא רצתה להתפזר וכדי לשרוד היא הקימה את הקפיטליזם והחזירה את ברה"מ עשרות שנים אחורה. גם אני תומך בהתארגנות דמוקרטית של העובדים, אבל התארגנות כזאת יכולה להיות פיקטיבית שמאחוריה עומד הקפיטליזם המפותח, כך היה בפולין בשנות ה-70 וה-80 כההוקם בפולין איגוד המקצועי בשם "סולידריות" שקיבל כסף מארה"ב ומהכנסייה הקאתולית והוא מסר את פולין לזרועות הקפיטליזם והעוני. לכן הממשלות המהפכניות שעוד יוקמו בעולם צריכות לאסור את זרימת הכסף מחו"ל לאירגונים שונים. כאשר הקפיטליזם ייפול ברוב הארצות המפותחות לא יהיה כבר צורך בביורוקרטיה והשלטון יהיה בידי ארגוני העובדים. במצב כזה כבר לא יהיה מי יאיים במלחמות. גם מרקס כתב שיש צורך בתקופת מעבר מהקפיטליזם לדמוקרטיה של העובדים. התקופה הזאת נקראת דיקטטורה של הפרולטריון.
אני לא יודע איך שמי יעזור לך, תנסה בבקשה להפסיק להתחמק ולהתפתל ולענות ברצינות לשאלות ששואלים אותך. אני אצטט את עצמי,
"תענה על השאלה כאילו עכשיו 1978 אוקי, אין
גלובליזציה, יש חצי עולם סוציאליסטי כמו שאתה אוהב. למה מזרח גרמניה היא עולם שלישי ומערב גרמניה היא עולם ראשון?"
אתה מסוגל לענות לשאלה הזו או לא? האם התשובה קשורה באיזה שהוא אופן לשם שלי?
לגבי הוריקנים, אתה מפגין בורות, בממוצע הוונה נפגעת באופן ישיר פעם ב7.94 שנים(השווה ל"ארץ ההוריקנים" בארה"ב עם 17.7 הוריקנים כל עשור כששישה מתוכם דרגה שלוש ומעלה)
הרוגים בהוונה:
1985 "לילי" הורגת 10 אנשים בהוונה ופוצעת 50 באורח קשה, מאז רק "דניס"(2005) פגע באופן ישיר בהוונה וההרס שהוא הותיר שם היה עצום.
הסיבה לפינוי הוונה לפני "דניס" הייתה … נכון התרעות של המערכות המטאורולוגיות בארה"ב.
הוונה אגב מאוכלסת פי ארבעה מניו אורלינס הן לא באותו סדר גודל אפילו, רק שכשמדברים על הוריקנים מתייחסים לחוף הדרום מזרחי מצפון קרולינה ועד מפרץ מקסיקו(איזור הידוע בתור ארץ ההוריקנים). השטח העצום הזה מאכלס עשרות מיליוני תושבים באלפי ערים, ישובים, כפרים וכו. זהו איזור הפגיעה המשוער של כמעט כל הוריקן בעונה, ואין ידיעה ברורה היכן ההוריקן פוגע או אם בכלל הוא פוגע עד 10-12 השעות האחרונות שלפני הפגיעה, פינוי של כל איזור הפגיעה המשוער של כל הוריקן מדרגה שלוש ומעלה משמעותו פינוי של מיליונים רבים משטח אדיר מימדים מספר פעמים בשנה, רובם ככולם ללא צורך אמיתי. כמו כן אין שום דרך לדעת את עוצמת הפגיעה האמיתית שכן הוריקנים הם חיות לא צפויות שהידיעות עליהם מצומצמות למדי.
לסיום בכל זאת אזכיר שם אחד, ויטגנשטיין,
"כאשר אינך יכול לדבר על משהו, שתוק עליו"
למגיב ללא זהות וללא שם:
אם צטטה את ויטגנשטיין,מוטב שתחשוב למה
אתה לא מזדה בשם,אפילו בדוי,ואם תחשוב,תבין
שלכך כן יש קשר אם תוכן התגובות שלך,כמו
לכל דבר אחר,אלא אם אתה חי בעולם של צללים.
לגבי ה"נתונים" שהבאתה,אתייחס בקצרה,
כוון שאני לא חייב לענות על שאילותך,ואני
לא נמצא תחת חקירה שלך.
על פי מה שאתה אומר,העיר הוונה פי 4 באוכלוסיה מהעיר ניו אורליאנס.ובכל זאת,
לא נפגעו בהוונה הענייה מאות ואלפים כפי
שנפגעו בניו אורליאנס.
האם כוונתך היא שההסבר לכך הוא שבהוונה
היוריקנים "חלשים" ובניו אורליאנס "חזקים"?.
אנא,תבדוק מחדש את דרך החשיבה שלך(ועוד
דברים נוספים).
מאז מעשיות הברון מינכהאוזן לא קראתי אוסף של סיפורי בדים כמו הסיפורים שלך על ה’סוציאליזם’.
יחד עם זה מינכהאוזן יותר מצחיק כי הסיפורים שלו לא טבולים בדמם של עשרות מיליונים כמו הסיפורים שלך.
בישראל קיים מוזיאון לשואה בשם "יד ושם" קיימים גם מוזיאונים לשואה של קורבנות של הנאצים גם במקומות אחרים בעולם, כמו במחנות "אושויץ" בפולין, "יאסנובץ" בקרואטיה, סלספילס בלטביה ועוד. איפה מוזיאון השואה לקורבנות הרבים של סטלין? אי אפשר להסתיר את קברי אחים, אז איפה קברי אחים של הנרצחים על ידי סטלין? כידוע שקבר אחים הגדול ביותר בשטח ברה"מ נמצא "בבאביי יאר" שבקייב, שם הנאצים רצחו כ-200.000 יהודים ואחרים, האם קיימים קברי אחים של קורבנות של סטלין, אז תומכי בעלי הון היו כל הזמן מתפארים בכך. גם בערוץ 2 של מדינת ישראל שמעתי שבתקופת סטלין נהרגו מאות אלפי אנשים ומיליונים סבלו. כיום הלטביה ואסטוניה הממשלות משבחות את מי שנלחם בעד היטלר, הפכו אותם לגיבורים, נותנים פנסייה גבוהה למי שעדיין חי מחיילי ss, בארצות האלה בני מיעוטים לאומיים רבים נשארו ללא אזרחות, והם מושפלים. מי שנלחם נגד הנאצים נרדפים גם אם הם זקנים. אגב המדינות האלה הן חברות באיחוד האירופי ובנאט"ו. לא אתפלא אם הן ידביקו את המדינות האחרות של האיחוד באהדה לנאצים. זה מה שקורה כשמסלפים את ההיסטוירה: אתמול בעלי ההון המציאו שקרים נגד סטלין ונגד שאר ארצות הלא קפיטליסטיןת, היום משבחים את הנאצים, לפחות במדינות הבלטיות ומתפחים את הגזענות ושנאת זרים בעולם על רקע אתני ודתי, ומחר יכולה לפרוץ שואה שוב!…
עם תגובה "רצינית" מהסוג הזה כדאי שתעבור לאתר אחר – יש הרבה כאלו
לא אתה לא תחת חקירה ובוודאי שאתה לא מוכרח לענות על כלום, ישפטו הקוראים אם ההתעקשות המוזרה שלך על השם שלי משמעותית או שמה השאלות שלי משמעותיות וההתחמקות שלך משמעותית אף יותר.
אתה מתעקש מאד לא להבין מה כותבים לך, אני האמת מבין לחלוטין מדוע. אבל כיוון שאני סבלני מאד אני אסביך לך לאט מאד, הפעם בסעיפים.
1. הוריקנים פוגעים בהוונה אחת ל7.94 שנים
2. הוריקנים פוגעים בחוף הדרום מזרחי האמריקני 17.7 פעמים בעשור(פי שמונה יותר)
3. בקובה חיים כ10 מיליון תושבים, 4 מיליון בהוונה והשאר בעיירות, כפרים וערים קטנות. שטחה הכללי של קובה קטן מאד. פגיעה ישירה של הוריקן נדירה למדי(ראה סעיף 2)
4. בחוף הדרום מזרחי האמריקאי חיים עשרות מיליוני אנשים באלפי ישובים, למשל, מיאמי, אורלנדו, ניו אורלינס, הונטסוויל ועד מאות ערים ואלפי ישובים על שטח עצום(עשרות מונים שטחה של ישראל וקובה) כל הוריקן כמעט בעונה מסיים את חייו מעל החוף המזרחי האמריקאי.
5. פינוי ואיבטוח של אזרחים מהוונה יחסית קל עקב השטח המצומצם(מאד),
6. פינוי מהחוף הדרום מזרחי עם כל התראת הוריקן הוא מעשית בלתי אפשרי ולכן הפינוי הוא נקודתי.
אני מקווה שעכשיו הטיעון שלי ברור. ואני מקווה שאתה מבין שאני לא אמרתי בשום מקום שההוריקנים בקובה יותר קטנים, זה יפה שאתה ממציא טיעונים בשבילי(ועד טפשיים). לא תודה.
ולסיום,
"תענה על השאלה כאילו עכשיו 1978 אוקי, אין
גלובליזציה, יש חצי עולם סוציאליסטי כמו שאתה אוהב. למה מזרח גרמניה היא עולם שלישי ומערב גרמניה היא עולם ראשון?"
יש סיכוי שתפסיק להתחמק ותענה על השאלה הפשוטה הזו?
הבירוקרטיה הסטליניסטית חיסלה את הדמוקרטיה של העובדים, שאמנם הייתה מוגבלת אך בהחלט הייתה קיימת לפני שהשפם השתלט על המדינה.
כדי לעצור באמת את גרמניה יפאן והפאשיזם בכלל היה צורך לקדם מהפכות סוציאליסטיות בכל אחת מהארצות האלו, ובייחוד בגרמניה שם המצב היה יותר מבשל לחברה סוציאליסטית לולא הניוון הסטאליניסטי. את המניעים של סטאלין בחיסול המהפכות בשנות ה-20 וה-30 כבר פירטתי קודם.
אני מציע לך לקרוא את "מה זה פאשיזם וכיצד נאבק בו" של טרוצקי.
ולגבי "סולידאריות" – התנועה צמחה כתופעה מתקדמת ביותר שנאבקה למען סוציאליזם ודמוקרטיה לעובדים, ולא למען החזרת הקפיטליזם. טקטיקות ההפרד ומשול של הממשל הפולני, הצליחו לדחוק את התנועה לידיים של השמרנות. אני לא אתפלא אם הסי אי אי מממן גם את הסינדיקטים של עובדי התחבורה של טהראן. זו עדיין התנועה המתקדמת ביותר להפלת המשטר האיראני והפונדמנטליזם האיסלאמי הגזעני.
ברה"מ בראשות לנין וטרוצקי ניסתה לארגן מהפכות סוציאליסטיות בארצות שונות ובמיוחד בגרמניה. לדוגמא: ניסיון של קרל ליבקנכט ורוזה לוכסמבורג בשנת 1919, מרד הקומוניסטי בהמבורג בשנת 1923 ועוד. בעקבות הכשלונות של הניסיונות של המהפיכות האלה ברה"מ ראתה שהיא נשארה בודדה במערכה למען סוציאליזם וכדי לעמוד בהתקפות הבלתי פוסקות של הקפיטליזם הגיעו במפלגה למסקנה שיש צורך בדיקטטור. ולכן סטלין הגיע למסקנות שהוא הגיע.
לגבי אירן – למשטר הפונדמנטליסטי של אירן יש מאפיינים של תנועה מתקדמת של שחרור לאומי של העמים המדוכאים במזרח התיכון. כאשר בלבנון שלטו פלנגות, כוחות הכיבוש הישראלים ואפילו חיילים אמריקנים שבאו לשם בתחילת שנות השמונים, האירן החומייניסטית שלחה ללבנון את משמרות המהפכה, הקימה את הארגון חיזבאללה ובאמצעות מלחמת גרילה שיחררה את העם הלבנוני מעול הכיבוש של של ישראל, ארה"ב ובני בריתן כמו פלנגות, צד"ל ועוד. כך העם הלבנוני קיבל עצמאות. בשטחי לבנון שבשליטת החיזבאללה יש שלטון איסלמי מתון, בנות רבות הולכות בלי מתפחת, נוצרים שותים משקאות חריפים, ילדים של נוצרים, מוסלמים ודרוזים לומדים ביחד בכיתות. השייך נסראללה אמר שהוא רוצה שלטון איסלמי, אך אי אפשר לכפות את זה בכוח. באירן עצמה השלטון האיסלמי גם מתמתן -כ-65% מן הסטודנטים הן נשים. לגבי מאבק המעמדות שם- לפני מספר שנים ממשלת אירן רצתה להפריט את האוניברסיטאות, הסטודנטים האירנים יצאו לרחובות, התעמתו עם המשטרה ומנעו את ההפרטה. לכן אני תומך במאבקי עובדים למען זכויותיהם, אך לא בהפלת המשטר כל עוד הוא נלחם בגבורה נגד האימפריאליזם האמריקאי ולמען שחרור לאומי של עמי מזרח התיכון המדוכאים. העם האירני הוא ברובו חילוני, אך הוא תומך במשטר האייטולות בגלל מספר סיבות ( כמו חילונים ישראלים שתומכים בש"ס).
בשנת 1954 האמריקנים הדיחו ורצחו את ראש ממשלת אירן שרצה לבנות כלכלה עצמאים מן האימפריאליזם האמריקאי והאירופי. בגלל ההעדרות של כוח מהפכני במדינה העם הצטרף למהפכה האיסלמית שיש לה אופי אנטי אמריקני מובהק. לכן הסטודנטים יצאו למאבק בהפרטה, אך לא למען נפילת המשטר. כאשר חומייני עלה לשלטון הוא אמר שארה"ב תיכנס למלחמה עם העולם האיסלמי, תבזבז אליה את כל כספה, תפשוט רגל ותתפרק. בעירק ארה"ב כבר בזבזה כסף רב שמכסה רק 40% משוד הנפט שם. העירק תומכת כספית במאבק של העם העירקי לשחרור לאומי. בגלל האופי האנטי אמריקני של המשטר, קסטרו וצ’אווס הודיעו על מאבקם המשותף עם אירן לנפילת ארה"ב. לכן צריך לתמוך במאבק של המשטר האירני באימפריאליזם האמריקני. אגב, עבדות נפלה עם נפילת האימפריה הרומית, פיאודליזם נפל עם נפילת המלוכה והאצולה הצרפתית בעקבות המהפכה ב 1789 והקפיטליזם כנראה יפול עם נפילת ארה"ב ורוב הארצות הקפיטליסטיות המפותחות ועל חורבותיהן יבנה הסוציאליזם!…
Everyone knows that there are material shortages in Cuba. The shortages are a direct consequence of the US starvation blockade.
( Any ship or any airplane that has landed or docked in Cuba is not permitted
to land or dock in the USA
)
Material shortage is the foundation of social inequality, and shortage requires a special power to monitor distribution.
None of these are features of socialism
Cuban shortage, social inequality, and state deformation are the necessary results of the blockade, not of misdeeds of the Castro leadership.
All socialists have an interest in supporting the people of Cuba, defeating the blockade, and reducing its effects — in the interests of a future socialist Cuba in a socialist America.
"סולידריות – התנועה צמחה כתופעה מתקדמת ביותר שנאבקה למען סוציאליזם ודמוקרטיה לעובדים ולר למען החזרת הקפיטליזם" – כאשר שלטה בפולין מפלגת הפועלים המאוחדת של פולין (המפלגה שנתמכה על ידי ברה"מ), "סולידריות נלחמה נגד שלטונה, שאמנם היה מושחת, אך הוא נתן לפועלים זכויות מסויימות בחינוך, בריאות, תנאים בעבודה (כולל זכות שביתה, היום מי שרוצה לשבות מפוטרים) עשה שיפור ברמת החיים של הפולנים ביחס למשטר הקודם. כשהמשטר הפרו-סובייטי נפל בפולין, פולין הפכה למדינה ענייה מאוד: כרבע מן הפועלים מובטלים, פועלים רבים לא מקבלים שכר בזמן, כולל במספנה שבה עבד לך וולנסה שהיה יו"ר הסולידריות ואחר כך נשיא פולין. (המספנה נמכרה לנציג הון זר). אז מדוע הסולידריות או לפחות הפלגים ממה לא נאבקת נגד המשטר הקפיטליסטי הנוכחי? למזלם הרע של הפולנים גם המפלגה שנתמכה על ידי ברה"מ שינתה את שמה לסוציאל דמוקרטית, וכשחזרה לשלטון היא ניהלה מדיניות כלכלית ניאו ליברלית, כמו סולידריות, הכניסה את פולין לזרועות נאט"ו ושלחה את חיילים לעירק.לפני מספר שנים הוקמה בפולין מפלגה קומוניסטית שנלחמת בקפיטליזם ובנאט"ו ולכן חבריה נרדפים על ידי המשטר הנוכחי "הדמוקרטי", ייתכן שקיימים בפולין גם טרוצקיסטים שנלחמים בקפיטליזם.
יש בפולין טרוצקיסטים הנלחמים בקומוניסטים, ולהיפך.
מדובר בקומץ של אנשי אתמול חסרי תקנה שהעם הפולני אפילו לא מגחך עליהם.
רק סוכני המשטרה החשאית הקומוניסטית (UB) שאיבדו את ‘פרנסתם’ מתגעגעים למשטר הדיכוי שהיה ונפל. אפילו חברי המ"ק לשעבר אומרים ברוך שפטרנו.
בפולין מדברים על משטר ה’קומונה’ כעל חלום בלהות. למדינה הקומוניסטית שהיתה, ה-PRL, מתייחסים כמו שמתייחסים בצרפת למשטר וישי: משטר של קוויזלינגים ומשרתי האוייב. אין לה אפילו מספר בתודעה הלאומית. המדינה הנוכחית נקראת ‘הרפובליקה השלישית’ – הראשונה היתה לפני חלוקת פולין, השנייה לפני מלה"ע ה-2.
ה-PRL היא מדינת-ממזרים, חסרת פרצוף וזהות. היא היתה משטר כיבוש סובייטי, יציר כפיהם של אלה שרצחו מאות אלפי פולנים ושיתפו פעולה עם הנאצים כדי לחסל את פולין ולגזול אותה לעצמם.
היום המפלגה הקומוניסטית בפולין קטנה שחבריה נרדפים, אין לה כל קשר לשלטון של ה-PRL. רוב חבריה צעירים וייתכן שיש להם עתיד גדול מאוד. גם אש"פ היה ארגון קטן כשהוקם אך הוא יצר תודעה לאומית בקרב הפלסטינים, הפך לארגון ענק ובשיתוף עם ארגונים פלסוינים אחרים והמאבק לשחרור לאומי הצליח לגרום לכך שהופיעו בצה"ל תופעת סרבנות והתנחלויות בעזה פורקו. התנחלויות בגדה הבאים בתור. גם מפלגות קומוניסטיות רבות היו קטנות אך הן הצליחו להתחזק. לדוגמה: לאחר נפילת צ’כוסלובקיה המפלגה הקומוניסטית הצ’כית הייתה קטנה והאנטי-קומוניסטים לעגו לה. היום היא מפלגה גדולה בעלת 20% מחברי הפרלמנט הצ’כי. ברית הנוער הקומוניסטי הצ’כי היא תנועת הנוער הגדולה ביותר במדינה ולכן המשטר "הדמוקרטי" הנוכחי מנסה שהפוך אותה לבלתי חוקית. גם בפולין הקומוניסטים נרדפים, אז איפה הדמוקרטיה?
הפולנים שהקימו את ה- PRL נלחמו בנאצים בצבא אדום ודווקא הפולנים ששיתפו פעולה עם הנאיצם והיו שותפים לרצח יהודים ואחרים, הם ברחו מפולין אחרי המלחמה למערב ושירתו בנאט"ו. המשטר הנוכחי בפולין הוא החצר האחורי של ארה"ב ואירופה המערבית ששודדות אותה. אך גם זה ייגמר. גם קובה, וונצואלה ובוליביה היו פעם חצר האחורי של ארה"ב, אך הן השתחררו מזה. גם פולין וכל הארצות של העולם השלישי עוד יישתחררו מן העול של העולם הקפיטליסטי המפותח. ואז לא יהיה לארצות של העולם הראשון על חשבון מי להתעשר. כך הן ייפלו ועל חורבותיהן ייבנה הסוציאליזם!…
עם כל התנגדותי לפלישות האמרירקיאות לאפגניסטן ועירק, הן בכל זאת פחות גרועות מהפלישה הסובייטית לאפגניסטן: הנסיונות של ברה"מ "לארגן מהפכות" במדינות אחרות נסתיימו רע מאוד, דווקא באותם מקרים שקרו מהפכות.
באותם חלקים של רוסיה הצארית שעליהם השתלטו הקומוניסטים לא הוקמו מדינות עצמאיות , אפילו קומוניסטיות, עקב התפיסה המעוותת של "אחדות מעמד הפועלים" תוך התעלמות מהשאלה הלאומית ומרצון התושבים, ובעניין הזה לא היה הבדל בין סטאלין לטרוצקי.
אגיד דבר אחד לזכות הקומונסטים הפולנים: עקב התנגדותם, לא בוצעה תכניתו של סטאלין להפוך את פולין לרפובליקה סובייטית וחלק מברה"מ אחרי מלחמת העולם השנייה.
והתהליך הזה אולי מסביר את התמוטוטות ברה"מ והקומוניזם במזרח אירופה: הרפובליקות פרשו כולן מבהרה"מ בתהליך הדרגתי, ובאותו זמן התפוררה השליטה במזרח אירופה. מה שאולי מסביר גם מדוע הקומיניזם החזיק מעמד בשאר חלקי העולם, שבהם לא היה תלוי בסובייטים.
לברית המועצות ההצטרפות היתה בבחירה של הלאום, רק על גרוזיה נכפה להצטרף בגלל מדיניותו של סטלין כשר לעינייני לאומים והוא חטף על הראש בגלל זה מלנין. טרוצקי הדגיש בכל מקום שההצטרפות היא על פי רצון חופשי.
למגיב בצללים:
תרשה לי גם לי לשאול אותך שאילה:למה אתה
לא מזדה בשמך? אתה מפחד ממשהוא?
לגבי עצם הוויכוח=
הדיון הסב על השוואת האסון בניו-אורליאנס
עיר במדינה העשירה בעולם,מול התמודדות
מול אסונות טבע דומים בקובה הענייה באלפי
מונים,ולא סטטסיטיקות והשערות שאין להן
כל ביסוס.
אני מפנה אותך למאמר על האסון בניו-אורלינס
שנכתב היום,ה5 ליוני 2006 בעתון "הארץ".
מקווה שלא תחשוד שעתון זה הוא פרו-קובני.
שם נכתב
שעד היום,בניו אורליאנס,כמעט שנה אחרי האסון האחרון,עדיין אין חשמל באזורים שלמים,
אלפי משפחות נשארו ללא כלום,ולא נעשה שום
דבר למקרה שאסון כזה יחזור השנה.
אבל,אין חירש יותר מזה שלא רוצה לשמוע.
שוב,מה אתה בסה,כ רוצה לטעון,שבניו אורליאנס האסונות הן "דבר טבעי" ואילו בקובה
הן מעשה ידי אדם ?