בידי שני העשירונים הגבוהיים כמחצית ההכנסה הלאומית של אלג’יריה. כך עולה מהנתונים שפורסמו בימים האחרונים. על רקע העמקת הפערים החברתיים, גוברת המחאה החברתית, כולל סכסוכי עבודה רבים במגזר הציבורי שמטרתם להשיג תוספות שכר.

לפי דריס בן-בריק, המרכז את ועדת התיאום של ועדי העובדים בנמלים, השבוע החלה השביתה הכללית נגד כוונת הממשלה להפריט את נמלי הים. בנמל הגדול במדינה, נמל אלג’יר, שובתים כ-3,900 עובדים. בכל יתר נמלי אלג’יריה שובתים כ-11 אלף עובדים נוספים – רובם ככולם חברים במסגרת "ועדת התיאום". במאמר שפרסם בן-בריק באחרונה בירחון השמאל "אלג’ר רפובליקאן" שואל מנהיג עובדי הנמלים: "מדוע יש להפריט את הנמלים? או במילים אחרות: מי אמור ליהנות מהפרטת הנמלים?". השביתה פרצה לאחר שהוכרז סכסוך עבודה וועדי העובדים התכוונו לשבות כבר בשבוע שעבר. בעקבות השביתה הקרבת ובאה, החליטה הממשלה להיכנס למו"מ עם הוועדים. אבל בטרם החל המו"מ הממשלה פרסמה צו "להגברת התחרותיות בנמלי הים", שהעובדים הגדירו כ"מבוא להפרטת הנמלים".

"אותנו לא מעניינים צווים, חוקים או תקנות. ההפרטה לא תעבור". אומר בן-בריק בשיחה עמו. שביתת הנמלים החלה ביום בו החלה שביתתם של המרצים ב-58 מוסדות להשכלה גבוהה. חרף החלטת בית המשפט לפיה שביתת המרצים היא "בלתי חוקית", השביתה פרצה בעוצמה – לאחר שמספר הנהלות באוניברסיטאות המרכזיות החליטו לנקוט בצעדים משמעתיים נגד מרצים העומדים מאחורי התארגנות סגל ההוראה. על פי הנתונים שפורסמו, כמחצית השיעורים בוטלו ולא נערכו כלל בחינות.

המרצים באוניברסיטאות דורשים תוספות שכר, שינוי בהסכמי העסקה ופתרון לבעיית הדיור ההולכת ומחריפה. השכר הממוצע של מרצה באוניברסיטה אלג’יראית עומד כיום על 41 אלף דינארים (כ-2,400 שקל). השכר זעום והמצב הביטחוני הקשה ששרר במדינה בין השנים 1999-1992 (בעקבות מרד קבוצות האסלאם הרדיקליות) גרמו לנטישה המונית של מרצים. כ-8 אלף מרצים וחוקרים עזבו את אלג’יריה בשנים האחרונות, רובם מועסקים עתה בארה"ב ובקנדה. יצויין שהממשלה מסרבת להכיר באיגוד עובדי ההוראה של האוניברסיטאות. חרף עמדת הממשלה, המשרד להשכלה גבוהה פתח במו"מ נמרץ עם איגוד המרצים. בנוסף, ב-8 במאי האחרון התקיימה שביתה בת יום אחד בשירות הציבורי (כולל משרדי ממשלה ובתי הספר התיכוניים) בדרישה לתוספות שכר. "אנו לא מוכנים לקבל את הפירורים שהממשלה רוצה להעניק לנו במקום תוספות שכר אמיתיות" מסר דובר השובתים.

המאבקים החברתיים הגוברים נערכים על רקע משבר הולך ומחריף בממשלה, בייחוד בין שתי מפלגות הקואליציה: החזית לשחרור לאומי (FLN) והתנועה האסלאמית MSP, לשעבר תנועת החמאס האלג’יראית. עוד השבוע צפויות הפגנות נוספות. עובדי אזור התעשייה רואיבה, מזרחית לבירת אלגי’ר, מתכוונים להפגין במרכז העיר נגד ה"מדיניות הניאו-ליברלית של הממשלה ונגד ההפרטה הפראית".

הרקע למחאות החברתיות: הזרם הבלתי פוסק של כספים לאוצר המדינה בעקבות עליות במחירי הנפט והגז בשווקים הבינלאומיים. על פי נתונים בלתי-רשמיים, בידי האוצר כ-60 מיליארד דולר הכנסות שאין הוא חפץ להשקיען כדי לשפר את רמת החיים של האזרחים או לצמצם את הפערים החברתיים. על פי נתוני הממשלה, אחד מכל שלושה אזרחי אלג’יריה הוא עני.

Share on Facebook