לחד"ש יש כבר היסטוריה משלה. חד"ש הוקמה לאחר ב-1977 על ידי המפלגה הקומוניסטית הישראלית. הנהגת מק"י העריכה נכון, שכתוצאה מהכיבוש הישראלי של רצועת עזה, הגדה המערבית ומזרח ירושלים – המפלגה לא תישאר לבד בהתנגדות למלחמה התוקפנית ובמאבק נגד הכיבוש ולנסיגה לגבולות הרביעי ביוני 1967. המפלגה הקומוניסטית העריכה נכון כי יצטרפו אליה עוד גופים למרות נסיונות שונים של קבוצות פוליטיות ואישי ציבור לסלף את האמת ולהצהיר שכביכול גם הם – ואפילו בעיקר הם – התנגדו למלחמה.

העובדות הברורות מעידות שבגלוי ובפומבי רק סיעת מק"י בכנסת היתה היחידה שהתנגדה למלחמה והתנגדה לתקציב המלחמה. מיד לאחר המלחמה דרשה באופן הברור ביותר נסיגה של ישראל מכל שטחי הכיבוש. אפילו מיקוניס וסנה שפילגו את המפלגה הצביעו בעד המלחמה ובעד תקציב המלחמה.

כעת מתברר שהיו אישי ציבור חשובים שהתנגדו בזמנו למלחמה. לא מזמן שודרה בטלוויזיה תוכנית במסגרת קווים לדמותו של יצחק בן אהרון, שכללה שיחה שהתקיימה לפני מספר שנים בין בן אהרון לבין הסופר עמוס עוז. בשיחה זו מבקר עוז את בן אהרון שלא יצא בביקורת חריפה על מהלכי המלחמה. עוז מוכיח את בן אהרון: "אתה בן אהרון התנגדת למלחמה, התנגדת בתוך מפלגתך, יצאת חוצץ נגד שרים ומפקדי צבא שניהלו את המלחמה. למה עשית זאת רק בחדרי חדרים. מדוע לא הופעת בגלוי בפני הציבור. מדוע לא פילגת את מפלגתך. פילוג שהיה מעמיד משני צדי המתרס את מצדדי המלחמה מול שולליה".

בשיחה זו מתוודה בן אהרון ומקבל בהכנעה את ביקורתו של עוז.

במק"י הערכנו שלמרות היותנו היחידים שבאופן פומבי מוקיעים מכל וכל את המלחמה, ישנם עוד אחרים המתנגדים למלחמה. ואכן לזכותה של מק"י יאמר שעוד בעיצומה של המלחמה הצליחה להחתים 50 אישי ציבור בגנות המלחמה.

רצינו שגילוי הדעת המוקיע את המלחמה יפורסם ברחבי העולם. לראשונה הוא פורסם ב"פרבדה" בברית המועצות, ומאז קראו לגילוי הדעת הזה "כרוז פרבדה".

היה בסיס להערכתנו שמפלגתנו המרקסיסטית לניניסטית, היהודית ערבית, תמצא בעלי ברית שמתנגדים לכיבוש ומקבלים את הפתרון של שתי מדינות לשני העמים – ישראל ופלסטין.

מול מסלפי האמת ההיסטורית יש מקום לפרט בפירוט יתר את התפקיד של מק"י במאבק נגד המלחמה. אך הפעם אני רוצה להתמקד במפלגת חד"ש – העבר, ההווה והעתיד.

באותם ימים של מאבק נמרץ נגד המלחמה מצאנו בעלי ברית. אני מוצא לנכון להזכיר שלושה אישים ישרי לב אליהם הגענו במגעינו הפוליטיים. הראשון היה פרופ’ ישעיהו ליבוביץ. למרות חילוקי דעות אידיאולוגיים מצאנו אצלו גילויים של התנגדות נמרצת ותקיפה למלחמה ולכיבוש. פרופ’ ליבוביץ היה זה שדרש מאיתנו לארגן פעולות יזומות לסירוב לשרת בשטחים הכבושים, לסרב ליטול חלק בדיכוי העם הפלסטיני. למעשה יש לזקוף לזכותו את הרעיון להקמת תנועת "יש גבול".

האדם השני שראוי להזכירו היה מתי פלד. למרות היותו אלוף במילואים, הוא שיתף איתנו פעולה באומץ לב. בעזרתנו הוא קיים פגישות עם נציגים של הנהגת אש"ף.

האדם השלישי שראוי לציין – מי שהיה בעבר מפקד הלח"י – הוא נתן ילין מור (פרידמן). בכנות רבה ובאומץ לב הוא נענה לכל פנייה שלנו. בכל הופעותיו נגד המלחמה הוא היה גאה על שיתוף הפעולה שלו עם רק"ח (שמה של המפלגה באותם הימים).

בהנהגת המפלגה הגענו למסקנה שיש להקים מסגרת על בסיס פרוגרמה פוליטית בלבד. מק"י קיימת על בסיס אידיאולוגי ברור, אולם יש צורך בהקמת חזית פוליטית על בסיס פרוגרמה האומרת – אחדות יהודית-ערבית נגד הכיבוש, נסיגה מוחלטת מכל השטחים שנכבשו ברביעי ביוני 1967, שתי מדינות עצמאיות לשני העמים.

בשלב מאוחר יותר הוספנו – שחרור כל האסירים הפלסטינים, ביצוע החלטות האו"ם בקשר לפליטים הפלסטינים, שוויון זכויות מלא – לאומי ואזרחי – לפלסטינים בישראל, הגנה עקבית ונאמנה על זכויות הפועלים יהודים כערבים. כן הוספנו פרק חשוב בנושא שמירת איכות הסביבה.

הנהגת המפלגה בחרה בוועדה בהרכב החברים מאיר וילנר, תופיק טובי, אמיל תומא ואנוכי. הוועדה נועדה כדי להקים את חד"ש. נקבע העקרון – שלא שונה עד היום – חד"ש מורכבת ממרכיבים שונים וממצטרפים על בסיס אישי. כל מי שמקבל את מצעה של חד"ש על כל סעיפיו רשאי להצטרף לחד"ש.

מאיר וילנר היה מרבה להדגיש שלא קובע יחסו של מרכיב זה או אחר למק"י ויחסו לאידיאולוגיה המרקסיסטית-לניניסטית שלה. מי שמסכים עם המצע של חד"ש יכול להיות חבר בה.

ואכן היו ארגונים כמו "הפנתרים-השחורים" שהצטרפו לחד"ש (אולם כעבור כמה שנים הארגון התפרק).

מאז כנס היסוד נשמר בברור העיקרון שחד"ש היא גוף ארגוני עצמאי השואב את כוחו ממצע פוליטי משותף. מוסדות חד"ש – המורכבים ממרכיבי חד"ש – רק הם בלבד המחליטים על פעילות חד"ש.

עם כל הערכה הרבה שיש לי לפועלה של חד"ש, יש נקודות חולשה שלדעתי מחייבות תיקון.

אין כל סיבה שמרכיב חשוב עד למאוד בחד"ש, כמו ראשי הרשויות המקומיות הערביות, חדל לפעול. להיפך, דווקא במצב הנתון, במצב של קיפוח ואפליית הרשויות המקומיות הערביות, יש מקום לחידוש הפעילות של מרכיב כה חשוב וכה משמעותי. אותו הדין עם ועד היוזמה הדרוזי. יש מקום לבחון הקמת מרכיב של ערביי הנגב (הבדואים). יש לשאול מדוע לא יצורפו נציגים של מרכיבים כמו בנק"י, סטודנטים, ארגוני נשים, ארגוני ספורט ועוד.

במצב הנתון של אהדה גוברת לחד"ש בציבור הערבי והיהודי, יש מקום לצרף מרכיבים נוספים וכן גם אישים לחד"ש. אין כל הצדקה שרק מק"י תהיה המרכיב היחידי בחד"ש.

חשוב להיות ערניים לביקורת ולא להתעלם מביקורת כנה של אישים שונים – יהודים כפלסטינים – הטוענים שקיימת ערבוביה וחוסר הבדל בין מק"י לחד"ש. דבר הנוגד את עיקרון העצמאות של חד"ש. אנו עדים לפעילות מאוד מבורכת של ארגוני שלום וחברה בהנהגת אישים שאינם חברי מק"י, הזוכים להערכה רבה על פעילותם זו. לטובת גידולה וחיזוקה של חד"ש יש מקום שאותם אישי ציבור ישולבו במוסדות של חד"ש. חשוב מאוד שהם יהיו רשאים לנהל ועדות וסניפים של חד"ש. זה באינטרס של מק"י ובחיזוקה להגדיל ולהרחיב השתתפות פעילה של אישים בלתי מפלגתיים בהנהגה של חד"ש.

אני מוצא לנכון להדגיש שכל מרכיב פוליטי רשאי להצטרף לחד"ש בתנאי שהוא מצהיר על קבלת עקרונות חד"ש.

מק"י וגופים פוליטיים יכולים להמשיך לנהל ביניהם ויכוחים ודיונים אידיאולוגיים אבל זה לא במסגרת חד"ש. חד"ש כאמור זה רק מרכיב פוליטי ולא אידיאולוגי.

לסיום אני רוצה להתייחס לבעיה נוספת כמסקנה מהבחירות האחרונות לכנסת, ועל בסיס האפשרות שגם הפעם תקוצר כהונתה של הממשלה ויתכנו בחירות חדשות לכנסת. חייבים לשקוד בעוד מועד לפתח ולהרחיב את שיתוף הפעולה עם כל הגופים המתנגדים לכיבוש, החותרים לשלום צודק ומסכימים עם מצעה של חד"ש.

הכרחי לשים קץ להסתגרות ולפעול להגברת שיתוף פעולה יהודי-פלסטיני. זה אפשרי. ראיה לכך שלאחרונה הוקם ביוזמת חד"ש ועד ציבורי יהודי-ערבי נגד נגע הגזענות. בוועד למאבק נגד הגזענות פועלים תוך שיתוף פעולה חברים ממפלגות שונות. המסקנה היא שזו הדרך לפרוץ ולהגיע למעגלים ציבוריים נוספים.

חד"ש חייבת לגדול. יש לשקוד על הקמת סניפי חד"ש חדשים ברחבי הארץ. יש לשנס מותניים להגברת המאמץ הארגוני כדי להשיג את היעד להרחבת השורות של חד"ש במאבקה לשלום ולשוויון.

Share on Facebook