לפני כשבוע התקיימה במועדון "רביטה", המועדון של ערביי יפו, אסיפה משותפת עם "הועדה נגד הגזענות" שהחלה את פעולתה לאחרונה. האסיפה דנה בפריחתה של הגזענות, והופיעו בה שלושה חברי כנסת (נדיה חילו, זחאלקה ומוחמד ברכה). ח"כ זחאלקה (בלד) ציין בין שאר הגורמים לגזענות, כי מנהיג ישראלי, יהודי כמובן, המעוניין בתמיכה ציבורית גורפת, משתמש בדגל הגזעני גם אם אינו קורא לו בשמו המפורש.
ואמנם, בסקר שנערך ב-2005 על ממדי הגזענות בציבור היהודי, נמצאו פנינים שראוי לזכור אותן תמיד:
- מחציתם של היהודים חשים חשש למשמע השפה הערבית ו-18% חשים שנאה.
- 68% אינם רוצים לגור בבתים משותפים עם ערבים.
- 46% לא מסכימים שערבים יבקרו בביתם.
- 41% מתנגדים לעירוב בין יהודים לערבים במקומות בילוי.
- 63% מסכימים לביטוי: "הערבים הם אויב בטחוני למדינה".
- 43% מסכימים לביטוי: "התרבות הערבית נחותה ביחס לתרבות היהודית".
- 41% מסכימים עם הביטוי: "המדינה צריכה לעודד את הערבים להגר מהמדינה".
חשוב על כן לזכור שהגזענות האנטי-ערבית הפורחת היום בראש חוצות, לא נולדה אתמול. היא פרי הבאושים של החינוך הלאומני, הקרוי אצלנו ציוני, שצמח והתפתח במשך עשרות שנים במערכת החינוך, בתקשורת הציבורית ובמשפחות רבות.
גזענות זו, הצמיחה את "הדם על הידיים" שהוא כמובן דם יהודי על ידיים ערביות.
אני מודע לעובדה, כי בעת שהדברים נכתבים, מסרבת הממשלה לשחרר אפילו חלק מ-10,000 הפלסטינים הכלואים בישראל, גם כאלה שידם נקיות מדם יהודי, כדי לשחרר את השבוי הישראלי האחד גלעד שביט. אולם גם אם יבוא היום, בו תשחרר ישראל פלסטינים "שידיהם נקיות", תמורת גלעד שליט, תהייה אבחנה זו מבוססת כאמור על גזענות.
העובדות הן לכאורה פשוטות: צה"ל שעוצמתו גדולה מעוצמתן של כל המדינות המקיפות אותנו גם יחד, הוא צבא כיבוש. מכיוון שהכיבוש מדכא, מרעיב ומונע חירויות אלמנטאריות זה קרוב ל-40 שנה, האנשים החיים תחתיו מתקוממים כנגדו, והם עושים זאת בכל האמצעים הדלים שברשותם: בהפגנות נפרדות ומשותפות עם לוחמי שלום ישראליים; באבנים המושלכות על טנקים ועל חיילים ישראלים; בשהידים המבצעים התאבדויות נפשעות באוטובוסים ישראליים; בסקדים הנורים ללא הבחנה על ישובים יהודיים בתוך הקו הירוק, ובפעולות אלימות הפוגעות בחיילים או במתנחלים בשטחים הכבושים.
אולם ההסברה הישראלית אינה מבחינה בין פלסטינים הפוגעים ביהודים בתוך מדינת ישראל לבין היהודים הנפגעים בידי הפלסטינים, חיילים ומתנחלים, בתוך השטחים הכבושים. החלוקה היא לפי טיבו של הדם הנשפך: דם יהודי כנגד דם ערבי .
אולם אם החלוקה היא כזאת, אין כמעט חייל יהודי, מהרמטכ"ל ועד אחרון הטוראים, שידיו אינן מגואלות באורך ישיר או עקיף, ובמידות שונות של דם ואחריות לשפיכתו, בדם פלסטיני. זה נכון לגבי כולם: גם אלה ההורגים פלסטינים במו ידיהם, בנשקם האישי, בטנקים הנתונים בידם, בתותחים ובמטוסים. כאלה המבצעים "סיכולים ממוקדים" ובלתי ממוקדים בפלסטינים לוחמים, בנשים, קשישים וילדים. בתנאים אלה, גם אותם החיילים שאינם חוצים כלל את הקו הירוק ועוסקים בחימושו ובציודו של צבא הכיבוש, ידיהם אינן נקיות מדמם של הפלסטינים החיים בשטחים הכבושים.
על כן, כל זמן שהכיבוש נמשך, כל זמן שהפלישות לרצועת עזה ולכל השטחים הכבושים האחרים מתקיימות מדי יום ביומו, ו"מבוקשים" נרצחים ונכלאים ללא הרף, לא יתכן כלל שידיהם של יהודים ופלסטינים תהיינה נקיות מדם. ההבחנה בין דם לדם היא גזענית.
כמובן שהתנאים הנוראים בהן נמדדות מידות הדם בשני הצדדים עשויה להסתיים רק כאשר תקום בישראל ממשלה שתתן לפלסטינים את השטחים שנגזלו מהם ב-1967, כולל ירושלים, ותגיע אתם להסכם בשאלת הפליטים.
מתי זה יקרה?!
עד אז לא ניתן להימנע מדם פלסטיני על ידיים ישראליות אלא באמצעות הסירוב; סירוב שישמור על ידיו של המסרב והעשוי להשפיע, אם גם בהדרגה, על חלקים גדלים והולכים של החברה הישראלית.
סקרים שונים מוכיחים שרוב ערביי ישראל מרוצים מעליית החמאס לשלטון. רוב ערביי ישראל גם תומכים בטרור נגד ישראל ומתנגדים לקיומה של מדינה יהודית. מצע החמאס קורא לרצח יהודים באשר הם. הזדהות הערבים עם החמאס היא הזדהות עם הטרור נגד ישראל. המסקנה: רוב ערביי ישראל נגועים בגזענות נגד היהודים. לא דיברתי על הפלסטינים בשטחים.
קיים סכסוך טריטוריאלי בין מדינת ישראל לבין העם הפלשתינאי היושב בגבולות שנכבשו ע"י מצרים וירדן בשנת 1948-1949 .
אזרחי ישראל הערבים הנפגעים מהטרור הפלישתינאי כואבים לי במידה זהה לקורבנות היהודים – כך , שלצערי , הערתך הגזענית ,
שמדובר בדם יהודי מול דם ערבי הינה נפילה לאותו בור של הגזענות . וחבל …
ערבי ישראל הינם חלק בלתי נפרד מאזרחי ישראל וחובה לשלבם במדינה .לכן חובה להילחם בגזענות ולהשוות את תנאיהם לתנאי האזרחים היהןדים – זכות זו אינה תלויה בסכסוך הישראלי פלישתנאי אלה מוקנית מתוקף היותם אזרחים .
כמו שאני מכיר בזכותו של פלישתינאי ללחום נגד הכיבוש , כדי לחיות בשקט ובשלווה בארצו ,כך יש להכיר בזכותו של ישראלי לתמוך במאבק של מדינת ישראל לחיות בשקט בארצו –
תמיכה בעם שלך במאבקו כנגד עם אחר הינה זכות טבעית ולא מהווה גזענות !!!.
לא ניתן לפתור את הסכסוך באלימות ,וכך כל קורבן ישראלי או פלישתינאי הנופל הינו מיותר ורק מקשה על הפיתרון :
שהינו הפסקת הכיבוש , כינון 2 מדינות לשני עמים ופתרון בעיית הפליטים במדינה הפלישתינאית החדשה ובמקום מוצאם
מעניין אותי לדעת אם ראיתם שם את הסיבות לחשש ולשנאה שחשים היהודים כלפי הערבים מבחינת חלקם של הערבים בזה. דנתם גם באיסלאמופוביה שיש בעולם ומדוע רוב הטרור כיום הוא מוסלמי עד כדי כך שכל מוסלמי נחשב בשדות תעופה לטירוריסט בפוטנציאל. הכיבוש לא אשם בכל..אולי חברי הכנסת הארבים עיוורים לראות מה קורה כאשר שומעים בניו יורק מבטא ערבי למשל או מה דעתם של אזרחי צרפת על מוסלמים. המבטא ביותר היה התגרותו של השחקן האיטלקי במיים מוסלמי טירוריסט בזידאן האלג’יראי…כנראה שאם כל העולם או לפחות רובו רואה כך את המוסלמים בכלל והערבים בפרט…יש לזה סיבה. (או ששוב כולם מפגרים ורק השמאל הרדיקאלי הישראלי צודק…)
לפי ההגיון של פתר, אין פלסטיני שידיו נקיות מדם יהודים ולכן, פעולות צה"ל מוצדקות לחלוטין ואין פלסטינים "חפים מפשע". המרחק בין השמאל הישראלי לימין הישראלי מתקצר במהירות.
שואל דני פתר.
התשובה: כשנגיע לאופק הסוציאליסטי שכידוע מתרחק ככל שמתקרבים אליו.
מאותות הזמן הוא שקומוניסטים מביטים אחורה ומדברים על החזרת הגלגל כי הם איבדו מזמן קשר עם מהלך ההיסטוריה הממשית. מה לעשות שהעולם מתפתח בניגוד ל’חוקי המדע’ שלהם, הלא הוא המארקסיזם שהוא ‘מדע’ בערך כמו האסטרולוגיה.
חבל שלא ענית על השאלה שלי מלמעלה..זה כנראה שוב מוכיח שאין ממש תשובות…מה לעשות, לא משנה כמה הערבים יתלוננו על קיפוח הם לא יכולים להתעלם מהעובדות האובייקטיביות שלא יכולות להסביר גזענות אבל בהחלט מעוררות אמפאטיה והזדהות עם מי שלא ממש רוצה אותם לידו…
האם זה דני פתר מהפלמ"ח???