שבויים??? הגיב:

אדם שמארגן או מנסה לבצע פיגוע התאבדות המכוון לרצוח מספר גדול ככל האפשר של אזרחים במסעדה, קניון או אוטובוס הינו או טרוריסט או פושע מילחמה. הוא בוודאי לא "חיל" או "לוחם" הראוי לשיחרור. בנוסף, אין שום סיבה לשחרר "לוחמים" של הצד השני לפני שהמלחמה ניגמרה. זה לא נעשה בשום מקום, ולא בכדי.
ולגבי גלעד שביט-אילו היה "שבוי" וולא "חטוף"הרי שהיה זוכה לאותו יחס שמקבל שבוי לפי האמנות הבינלאומיות וכפי שזוכה לו אסיר פלסטיני בישראל-פיקוח של הצלב האדום, מידע ברור על גורלו ומצבו, ובמקרה הישראלי אפילך ביקורים של בני משפחה. הפלסטינים נוהגים בגלעד בדיוק כפי שנוהגים בחטוף פלילי ומנסים לספסר אפילו במידע על גורלו. אם הם רוצים שהיחס אליו יהיה באותו מישור כמו לגבי האסירים הפלסטינים, עליהם לנהוג בו כמו שנוהגים בשבוי או אסיר.
ולגבי הלחימה-בוא נצא מהנאיביות. לצבא קונבנציונאלי בימינו (עם הרגישות הבינלאומית המוגברת), חזק ככל שיהיה, כמעט בלתי אפשרי להתמודד מול לוחמת גרילה פרימטיבית. בוודאי כאשר הדבר הוכח בסומליה, בעירק, ואיפה לא. באופן יחסי, ההישגים של הפלסטינים לא משהו, וצה"ל עושה עבודה לא רעה בכלל. האמריקאים למשל יכולים להתקנא על שיעור האבידות הנמוך יחסית בקרב האזרחים במהלך פעילות אינטנסיבית כל כך של צה’ל במבצע הזה.

מיכאל: השחיתות, השקר וסגנון הביטחוניזם התפעולי הגיב:

חלק מתרבות השקר וההונאה בישראל, העולה מבין השיטין במאמרו של ספירו, מקורו בסגנון התפעולי של מה שכיניתי "הפסיכוטיזם הביטחוני", שכולו תפעוליות, ונעדר אתיקה לחלוטין. סגנון זה, לכאורה תפעולי, מביא גם לכשלי ענק (כגון התאונות הרבות ברכבת ישראל).

התגלות השחיתות ברכבת ישראל
— קישור —

הייתי הראשון בישראל שהיצביע על השחיתות ברכבת ישראל במאמרי ממרץ 2003, בו היצגתי את מה שכיניתי "כנופיית השלושה" יוסי שניר, גד יעקבי ואפריים סנה, ומעלליהם.

ניתחתי גם את סגנון פעולתם, כמה שכיניתי, פסיכופתיזם תפעולי ביטחוניסטי. בשולי המאמר דיון, בהשתתפות ד"ר אורי מילשטיין.

השחיתות ברכבת ישראל וכנופיית השלושה
— קישור —

צחי – לגידעון הגיב:

הפלשתינאים נלחמים למען היותם עם חופשי וריבון בפלשתין השלמה והמשוחררת כולה מהים ועד הנהר . למה כל כך קשה לך להבין את הרעיון הזה .הנכונות שלך לתת להם מדינה בגבולות 4/06/1967 לא עושה רושם על הפלשתינאים בכלל . הם לא זקוקים לטובות שלך . בעיניהם יש צדק אחד בלבד והוא השבת פלשתין השלמה לידי העם הפלשתינאי . היהודים יכולים לחיות כאן כמיעוט לאומי-דתי-אתני .

fatal error הגיב:

"
אולמרט שואל בנאומיו "איזו מדינה היתה מסכימה כי יירו אל שטחה קסאמים"? זו צדקנות. כי השאלה האמיתית היא: איזה עם היה מסכים לחיות תחת כיבוש בלי להתקומם? וכל עוד ממשלת אולמרט-פרץ ממשיכה לדכא עם אחר, העם הזה ימשיך במרד עד שיהדוף את הכובש.
"

אין יותר כיבוש בעזה, טעיתם הכיבוש היה רק תירוץ לטרור, אין כיום כיבוש בעזה.
יש סתם חבורות טרור שיורות קסאמים על אזרחי אשקלון ושדרות. אין כיבוש.
אין כיבוש בעזה, אין כיבוש בעזה, אין כיבוש בעזה
טעיתם
חלאס ספירו, תודו בטעות.

מיכאל: האימה והעמידה מנגד הגיב:

ספירו מתאר באופן מרטי את שתיקת העולם וחוסר האונים של הפלשתינים כרגע. אף אני פרסמתי אתמול את הדברים הבאים – וחשוב להבין משהו משורש הדבר:

מדיניות אולמרט היא להטיל אימה על הפלשתינים, על-ידי שהוא מראה להם, שאין לו כל מעצורים. בצד הרג ילדים ואזרחים (שעלה מדרגה מאז סוף מאי), הוא מאיים על חיי הניה עצמו, והראה שגם כאן אין לו כל מעצורים, בכך שהוא עצר את שרי החמאס. כל אלה הם, מבחינה מסויימת, שבירת טאבואים שמטרתם לשתק את כוח ההתנגדות ורצונו של היריב באופן מהיר. כיניתי מגמה זאת שזיהיתי אותה מייד עם תחילת ארועי הטבח בעזה, שהחלו בתחילת יוני, "טיפול בהלם". אולמרט, כפי שכתבתי, מייצג את חוגי ההון הגדול בישראל, וההון הגדול חושב שטרור, אף אם הוא רועש בלבד (קסאמים) וכמעט אינו מביא לחללים בצידנו (פרט לאחד בתקופה של 7 חודשים, בעוד מאות נהרגו בתקופה זאת בתאונות דרכים), זה רע מאד לעסקים ולתיירות. לכן, ההון הגדול מגלה אפס סובלנות לכל גילוי התנגדות ולו הקטן ביותר. ומגיב באופן לא מידתי בצורה מופרזת, על-מנת לשתק באחת את הצד היריב. ההון הגדול בישראל נעדר כל אתיקה וחמלה (דבר המתבטא בהרעבת זקני ישראל ו-20% מאוכלוסייתה) וחוקו היחיד הוא חוק הברזל (שהופגן אומנם בעמונה ובנושא ההתכנסות), כשהמבחן היחיד הוא מבחן התפעוליות. נושא ההתכנסות ויד הברזל בעמונה קנה לאולמרט שתיקת רבים מהשמאל-מרכז. וכך, הוא יכול כיום לבצע כל פשע מלחמה שהוא, כאשר מדיניות החוץ של אולמרט-ליבני והדגש על אי לגיטימיות ממשלת החמאס, קנתה גם תמיכה של גורמים קובעים בקהילייה הבינ"ל, או לפחות עצימת עין ממה שקורה. הפלשתינים כיום חסרי מגן לחלוטין, ואף מוברק לא תומך בהם, שהרי יש לו עניין עם האחים המוסלמים בארצו, והחמאס הוא "צאצא" של האחים המוסלמים. ברור שאם יהיה חלילה פיגוע גדול בתל אביב למשל, הרי שבאחת יערער הקהל הישראלי על לגיטימיות גישת אולמרט ויעלו ספקות (שהרי עם הצלחה לא מתווכחים, אבל נוכח כישלון עושים חושבים, במצב התרבותי הנוכחי בישראל, בו רק התפעוליות מדברת לציבור). אלא שאולמרט, איש אולי ריק אך פיקח באופן לא מצוי, דאג מראש לחשק את הנייה והצמרת העליונה של החמאס, באמירה שישראל לא תרתע מלחסלם.

מדיניות הטלת האימה
— קישור —

ונקודה אחרונה, התפרסמו היום דברים של רוה"מ הפלשתיני מר איסעיל הנייה, בו הוא מדבר על גישה רדיקלית לסכסוך, ומדבר על מבצע מתוכנן של ישראל בחסות ארה"ב להפלת ממשלת החמאס.
— קישור —

הדבר מצביע על כך שדברים שניכתבו בגדה, כולל מצד עבדכם הנאמן, הינם קולעים למהות הסכסוך. ואולי גם, מי יודע, מתרגמים להנייה, בין יתר הדברים מהעיתונות הישראלית, גם רשימות בעלות עניין בגדה. העיתונות הישראלית ברובה הינה קלישאית ותועמלנית למדי, אך הדברים בגדה, תכופות קולעים למהויות יסוד, ועל כן בחירתם מעידה על טעם משובח ונטייה לעיון בשורשי הדברים, תוך גישה פילוסופית, בדומה למדינאי הפילוסוף ב"מדינה" של אפלטון.

ישר דרך הגיב:

ספירו כידוע לך כבר אמרו חכמנו
"מודה ועוזב ירוחם"

אז יש לי רעיון תפרסם מאמר בו אתה מודה בטעיותך,לפחות בחלקם, או לפחות בכך שהרעיונות שלך לחטיפת אזרחים הביאו אסון,
מתנצל מפני כל מי שהרעיונות השגויים שהעלת גרמו לו נזק,ומכאן להבא תפעל לחיזוק ההבנה שאין לחטוף אזרחים. בכלל! אפילו הם מתנחלים (אני די חייב לציין שהרעיון הזה התפוצץ בפניך מאד מהר).
יתרה מזאת להבא כשהחמאס מבצע באקט אלים כמו ירי לעבר חיילים מהעבר ה"לא נכון" של הקו הירוק, מתוך שטח חופשי פלסטיני,מפונה וריק לחלוטין מחיילי צהל וכל זאת
סתם למטרות תעמולה וחיזוק דעת הקהל בבית פנימה, צא במאמר חריף שמגנה את האלימות הזו כראוי לבן תרבות.
כמובן במסגרת ההכאה על חטא לא תוכל להסכים לירי קסאם על אשקלון ושדרות, וכי מה עשו האשקלונים שמגיע להם קסאמים? זה לא טרור?
אגב תחסוך את התגובה על מג’דל הכבושה.
.

בברכת "במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים"

"ישר דרך"

מיכאל: תחזוק הסבל באמצעות סבל נוסף הגיב:

טריטורייה (והשמדה) או זכויות?

העיר כתגובה לרשימתי האחרונה (ולמאמריhttp://www.global-report.net/a.php?c=msharon&a=131&rc=msharon ) ההיסטוריון והפילוסוף ד"ר אורי מילשטיין:

מיכאל

הפלסטינים רוצים את אדמותיהם ולא כסף

אורי

כרגיל אצל ד"ר מילשטיין, אדם חכם וחריף-אבחנה זה העלה כאן נקודה חשובה ומהותית. ויש לכן להתייחס לדברים בקפדנות. תשובתי אף היא נוגעת לשורשי הנושא:

אורי, לכאורה דבריך קולעים. אבל כשאנו שמים לב יותר, הם מדברים על "זכויות" ולא על "אדמה". כולנו קראנו ואף כתבנו שמדובר בסכסוך טריטוריאלי. נכון מעט ולא נכון עוד יותר. מדובר במשהו מורכב יותר, הכולל גם את הכבוד הערבי המושבק (ביחס לאתוס ההיסטורי של גדולת האיסלאם, בפרט בזמן תור הזהב שלו), השפלה על ידי האימפריאליזם הבריטי והצרפתי ובעיראק לאחרונה – על ידי ארה"ב, ועוד דברים.

לכן הערבים רואים בהשבת המצב לקדמות מסכת מורכבת ושונה מכפי שהיא מוצגת אצלנו כיד השקרנות המוכרת (המופנמת על ידי חלקנו בתום לב ובאופן גלובלי שאינו שם לב לפרטים הסותרים) – "החזרת הטריטוריה ושחיטת רוב היהודים שעליה".

וכך, הערבים מדברים על השבת הזכויות – מושג כולל יותר, הנושא גם מידה של ריאליזם מדיני לאחר 100 שנות סכסוך עקוב מדם ומול מעצמה גרעינית כישראל, שבעקרון אין להשמידה מבלי שהדבר יהיה כרוך בהתאבדות ערבית טוטלית (ראה בקישור דברי הניה עצמו – אדם הגון השם הכל על השולחן במיצחה גלויה – ולא בעל אג’נדה נסתרת הממוסכת בערמומיות, כפי שנעשה על ידי עראפת והפת"ח). והשבת הזכויות יכולה לתת מקום רב לפיצויים ופתרון בעיית הפליטים – כפי שכתבתי, מבצע גדול (בהשתתפות קרנות בינ"ל) בעלות בשלב ראשון של 250 מליארד דולר. הדבר הפשוט והברור הזה אינו נעשה וחומקים ממנו בכל דרך, שכן האוליגרכיה בישראל מעוניינת בהנצחת הסכסוך בעצימות נמוכה עד בינונית, מטעמי האינטרסים המשוריינים שלה.

מדיניות הטלת האימה ודברי רוה"מ הפלשתיני איסמעיל הנייה

— קישור —

___

מיכאל,

יתכן שאתה צודק אבל הצעתך היא שינוי פרדיגמתי ושינוי כזה יכול להתרחש רק בעקבות קטסטרופה.

אורי

___

אורי,

שינוי פרדיגמטי בתחום המדיני קרוב לוודאי לא יתרחש, שכן סביר שלא צפוייה טלטלה גדולה כטלטלת מלחמת יום-כיפור – מדינות ערב כבר אינן לוחמות נגדנו. ואילו האוליגרכייה מקפידה כיום על תחזוק המצב במדיניות של עמעום טלטלות הן באמצעות בקרת תנודתיות והן באמצעות הסחות קשב על ידי שינוי סדר היום בתקשורת: כשהמצב מחריף וניגרמת חבלה חדה (דוגמאות: אלימות היתר של המשטר בעמונה; העלאות המחירים האחרונות כגון מחירי הלחם והמגמה להעלאת שכר הלימוד של הסטודנטים) – מרפים זמנית מהרסן, נותנים פאוזה של רגיעה (בבחינת: "הם כבר על הקאנטים, הרפו קצת") וחוזר חלילה. הדבר גורר התדרדרות איטית, כשהמערכות אינן קורסות כמפץ גדול אלא נישמרות בתפקודים תת-אופטימליים. המצב יביא להארכת הסבל של רוב אזרחי ישראל לזמן רב. וגם הארכת ואף התגברות הסבל הפלשתיני – כשהפלשתינים וליבוי הזעם נגדם משמשים בתפקיד בולם זעזועים ומסיח דעת בידי האוליגרכייה (הדואגת להעצים כש"הדבר נחוץ" את רגשות הזעם נגדם – ראה מאמריו האחרונים של יואל מרקוס). זאת תוך הגברת הפער החברתי עוד ועוד, והתעשרות שכבה מצומצמת למימדי שיא. במשך הזמן המערכת לומדת להנציח את אחיזתה ושליטתה.