אשה, עולה מרוסיה מטילה את עצמה בייאוש מוחלט על הארץ לפני הריסות ביתה, שנפגע על-ידי טיל, וצועקת בעברית רצוצה: "בן שלי! בן שלי!" כנראה באמונה שנהרג. אבל הוא רק נפצע והועבר לבית-החולים. ילדים לבנוניים, פצועים בכל חלקי גופם, בבתי-החולים בביירות. הלוויות של הרוגי הטיל בחיפה. עיי החורבות של שכונה שלמה בביירות. תושבי צפון ישראל הבורחים דרומה מחמת הקטיושות. תושבי דרום לבנון הבורחים צפונה מחמת חיל-האוויר הישראלי.
מוות, הרס. סבל אנושי שאין לו שיעור.
אך התמונה המזוויעה יותר מכל: ג’ורג’ בוש הזחוח מתרווח על כיסאו בסנט-פטרבורג, טוני בלייר משרתו רוכן עליו, ובוש פותר את הבעיה: "הם צריכים לגרום לסוריה שתגרום לחיזבאללה להפסיק את כל החרא הזה ואז הכל ייגמר!"
זהו מנהיג העולם, ושבעת הגמדים – "גדולי העולם" – אומרים אחריו אמן.
סוריה? הרי לפני כמה חודשים בלבד הכריח בוש – כן, אותו בוש – את הלבנונים לגרש את הסורים מארצם. עכשיו הוא רוצה שסוריה תתערב בלבנון ותעשה שם סדר?
לפני 31 שנים, כאשר סערה מלחמת-האזרחים בלבנון, שלחו הסורים (לפי בקשת הנוצרים דווקא) את צבאם לשם. שמעון פרס וחבריו יצרו אז היסטריה בישראל. הם דרשו לתת לסורים אולטימטום שימנע מהם להגיע לגבול הישראלי. יצחק רבין אמר לי אז שזו שטות, שהכי טוב יהיה לישראל אם הצבא הסורי יתפוס את הגבול, כי רק אז יובטח שם השקט, כמו בגבולנו עם סוריה עצמה.
אבל רבין נכנע להיסטריה של כלי-התקשורת ועצר את הסורים. נוצר חלל ריק על הגבול, והוא נתפס על-ידי אש"ף. ב-1982 דחף אריאל שרון את אש"ף החוצה, והחלל התמלא בחיזבאללה. כל מה שקרה מאז לא היה קורה אילו היינו מניחים לסורים לתפוס את הגבול הישראלי-לבנוני מלכתחילה. הסורים זהירים. הם לא מסתכנים בהרפתקאות.
אבל עכשיו הסורים אינם. וחיזבאללה ישנו.
מה חשב לו חסן נסראללה, כאשר החליט לחצות את הגבול ולבצע את פעולת-הקומנדו, זו שפתחה במחול-השדים הנוכחי? מדוע עשה זאת? מדוע דווקא בעיתוי הזה?
אין עוררין על כך שנסראללה הוא איש חכם. הוא גם אדם זהיר. במשך השנים צבר מצבור עצום של טילים מכל הסוגים. הוא יצר מאזן של אימה. הוא ידע שצה"ל רק מחכה להזדמנות כדי להשמיד אותם. בכל זאת ביצע התגרות שנתנה לממשלת-ישראל עילה מושלמת כדי לתקוף את לבנון, בתנאים שהבטיחו לה מראש את תמיכת העולם. מדוע?
יתכן שאיראן וסוריה, שסיפקו לו את הטילים, ביקשו ממנו לבצע פעולה כלשהי, כדי להסיח את הלחץ האמריקאי מעליהם. ואכן, המשבר הפתאומי השכיח לזמן מה את בעיית הגרעין האיראני, ונראה שגם יחסו של בוש לסוריה השתנה.
אבל נסראללה רחוק מלהיות בובה של איראן וסוריה. הוא עומד בראש תנועה לבנונית אותנטית, ועושה את חשבון הרווח וההפסד שלו. אם אכן נדרש על-ידי איראן או סוריה לפעול – ואין שום הוכחה לכך – הוא לא היה נענה, אילו חשב שזה אינו תואם את המטרות של תנועתו.
יתכן שהוא פעל מתוך שיקולים פוליטיים פנים-לבנוניים. המערכת הפוליטית הלבנונית התאוששה, ואולי היה קשה להצדיק את המשך קיום הכוח הצבאי של חיזבאללה. מתיחות צבאית היתה יכולה להועיל (שיקול כזה אינו זר גם לנו, בייחוד לפני דיוני תקציב).
אך כל זה אינו מסביר את העיתוי. הרי נסראללה היה יכול לפעול לפני חודש או אחרי חודש, לפני חצי שנה ואחרי חצי שנה. היתה צריכה להיות סיבה הרבה יותר חזקה כדי לדחוף אותו לפעולה כל-כך הרפתקנית דווקא עכשיו.
וסיבה כזאת אכן היתה: פלסטין.
שבועיים לפני כן פתח צה"ל במלחמה באוכלוסייה בעזה. גם שם סופקה העילה על-ידי פעולת-קומנדו, שבה נפל חייל בשבי. הממשלה ניצלה את ההזדמנות כדי לבצע תוכנית מוכנה-מראש: לשבור את רצון-ההתנגדות של הציבור הפלסטיני ולהרוס את הממשלה הפלסטינית הנבחרת, הנשלטת על-ידי חמאס. וכמובן: להפסיק את ירי הקסאמים.
זהו מבצע אכזרי במיוחד, וכך הוא נראה גם על מסכי העולם. תמונות נוראות מרצועת-עזה המנותקת הופיעו יום-יום ושעה-שעה בכלי-התקשורת הערביים. הרוגים, פצועים, הרס. מחסור במים, בתרופות לפצועים ולחולים. משפחות שלמות שנהרגו. ילדים זועקים. אמהות בוכות. בתים שקרסו.
המשטרים הערביים, התלויים כולם באמריקה, עמדו מנגד. מכיוון שגם הם מאוימים על-די אופוזיציות איסלאמיות, הם גם שמחו לאידו של חמאס. אבל עשרות מיליוני ערבים, מהאוקיינוס האטלנטי עד המפרץ הפרסי, ראו, התרגשו, זעמו על ממשלותיהם ושוועו למנהיג שיבוא לעזרת האחים הגיבורים הנצורים.
לפני חמישים שנה כתב גמאל עבד-אל-נאצר, המנהיג המצרי החדש, שיש תפקיד הקורא לגיבור. הוא החליט למלא אותו בעצמו. במשך כמה שנים היה אליל העולם הערבי, סמל האחדות הערבית. אבל ישראל ניצלה הזדמנות שנקרתה לה ושברה אותו במלחמת ששת-הימים. אחר-כך דרך כוכבו של סדאם חוסיין. הוא העז להתגרות באמריקה האדירה, המטיר טילים על ישראל והפך לגיבור ההמונים הערביים. הוא הובס בצורה משפילה על-ידי האמריקאים, בעידוד ישראל.
לפני שבוע עמד נסראללה לפני אותו הפיתוי. העולם הערבי חיפש גיבור, והוא אמר: הנני! בלכידת החייל הוא קרא תיגר על ישראל, ובעקיפין על ארצות-הברית והמערב כולו. בלי בעלי-ברית, בידעו שגם איראן וסוריה לא יוכלו להסתכן ולעזור לו, הוא פתח בהתקפה.
יתכן שנסחף, כמו עבד-אל-נאצר וסדאם לפניו. יתכן שלא העריך נכונה את עוצמת התקפת-הנגד הצפויה. יתכן שהאמין באמת שתחת לחץ הטילים שלו יישבר העורף הישראלי (כפי שצה"ל מאמין שתחת עוצמת המכה הישראלית תישבר האוכלוסייה הפלסטינית בעזה והשיעית בלבנון).
אבל דבר אחד ברור: נסראללה לא היה פותח במעגל הדמים, אלמלא שוועו הפלסטינים לעזרה. אם מתוך חישוב קר, אם מתוך דחף מוסרי אמיתי, אם מתוך שניהם – נסראללה חש לעזרת פלסטין הנצורה.
התגובה הישראלית היתה צפויה. זה שנים משתוקקים ראשי צה"ל לחסל את מערך-הטילים של החיזבאללה ולהשמיד את הארגון, או לפחות לפרק אותו מנשקו ולהרחיק אותו הרחק-הרחק מהגבול. הם ביקשו להשיג זאת בדרך היחידה שהם מכירים: גרימת הרס כל-כך נורא, עד שהאוכלוסייה הלבנונית תתקומם ותדרוש מהממשלה להיכנע לדרישות ישראל.
האם המטרות האלה יתגשמו?
חיזבאללה הוא נציגו האותנטי של הציבור השיעי, המונה 40% מאוכלוסיית לבנון. יחד עם המוסלמים האחרים, זהו הרוב במדינה. הרעיון שממשלת לבנון החלשלושה – שחיזבאללה חבר בה – מסוגלת לחסל את הארגון בכוח הוא מגוחך.
ממשלת ישראל דורשת שצבא-לבנון יתפרש לאורך הגבול. זה כבר הפך למנטרה. היא מבטאת בורות גמורה. השיעים תופסים עמדות חשובות בצבא הלבנוני, ואין שום סיכוי שהוא יפתח במלחמת-אחים נגדם.
בעולם עלה הרעיון של הצבת כוח בינלאומי על הגבול. ישראל מתנגדת לכך בתוקף. כוח בינלאומי אמיתי – להבדיל מיוניפי"ל האומלל – יפריע לצה"ל לעשות בלבנון כבתוך שלו. יתר על כן, אם הוא יימצא שם בלי הסכמת החיזבאללה, ברור שתיפתח מלחמת-גרילה נגדו. האם כוח כזה, שאין לו מוטיבציה אמיתית, יצליח במקום שבו נחל צה"ל כישלון חרוץ?
לכל היותר תצא מכל המבצע הזה, על מאות הרוגיו וממדי ההרס העצומים שלו, עוד הפסקת-אש שברירית. ממשלת ישראל תטען ש"שינתה את הכללים" והשיגה ניצחון גדול. נסראללה (או יורשיו) יטענו שארגונם הקטן עמד מול אחת ממכונות-המלחמה האדירות ביותר בעולם ורשם פרק מזהיר של גבורה בתולדות העם הערבי והאיסלאם.
שום פיתרון אמיתי לא יושג, מפני שאין טיפול בשורש העניין: הבעיה הפלסטינית.
לפני הרבה שנים הקשבתי ברדיו לנאום שנשא נאצר לפני המון גדול במצרים. הוא דיבר על הישגי המהפכה, כאשר נשמעו פתאום קריאות מן הקהל: "פלסטין, יא גמאל!" נאצר שכח את העניין שעליו דיבר והתחיל לדבר על העניין הפלסטיני, כשהוא נסחף בלהט דיבורו.
מאז לא השתנה הרבה. כאשר עולה העניין הפלסטיני, הוא מטיל את צילו על כל השאר. כך קרה גם הפעם.
מי שמשתוקק לפיתרון צריך לדעת: אין פיתרון בלי יישוב הסכסוך הישראלי-הפלסטיני. ואין פיתרון לעניין הפלסטיני בלי משא-ומתן עם הנהגתו הנבחרת, הממשלה בראשות החמאס.
אם רוצים לגמור, אחת ולתמיד, עם החרא הזה – כביטויו המעודן של בוש – זוהי הדרך.
צר לי אבנרי אך נראה שאתה נאיבי. מאוד נאיבי.
בהתחשב בעובדה שהשילוש הקדוש חיזבאללה-סוריה-אירן אכן קיים והתמיכה של שתי האחרונות בחיזבאללה היא יותר ממורלית הרי שתפיסת הגבול על ידי סוריה לא היתה מביאה שקט אלא רעש סורי בחסות לבנונית. גם עכשיו סוריה מחשבת את צעדיה ומנסה להמנע ממלחמה על אדמתה משום שנוח לה יותר שהמלחמה "רחוקה" על אדמת לבנון.
רתה תולה בתמהוניות מוזרה את התקפות החיזבאללה במצוקה ה]פלשתינאית, ובכן אני לא זוכר שחיזבאללה סייעו לפלשתינאים באיזושהי צורה מלבד ללמד את מגורשי החמאס איך להלחם בצורה תקיפה יותר. לא ראיתי שהחיזבאללה ארגן תרומות או סיוע הומניטרי לפלשתינאים.
אתה טוען שהמערכות קשורות, ושלא יהיה שקט מהחיזבאללה לפני שיבוא השקט עם הפלשתינאים-חמאס. בהתחשב בעובדה שאף אחד מהם לא ינוח עד שהישות הציונית תמחק מהמפה (אעיון מבית היוצר של אירן) הרי שקביעתך תמוהה ונראית כלקוחה ממציאות אחרת.
לעוז נמרוד,
ייתכן שאתה צודק בטיעון שהחיזבאללה לא פעלה בגבול הצפון בגין העניין הפלסטיני. אבל עקרונית כל הפתרונות לכל הבעיות כרוכות בהידברות. כדי לשכך את האש בצפון ישראל חייבת להידבר עם ראשי האירגון וגם עם איראן; כדי להגיע להסכם בפלסטין ישראל מוכרחה להכיר בתוצאות הבחירות הדמוקרטיות בראשות ולהכיר בשלטון החמאס.
אין לממסד הישראלי יכולת מדינית וכלכלית לעצב את האזור כרצונו. החלופה להידברויות היא מלחמה גרעינית שתביא גם להשמדת האזור, כולל ישראל. הכל צפוי והרשות נתונה.
פואד סניורה, רו"מ התראיין זה עתה אצל לארי קינג, ומתגלה כאדם חכם ו-סימפטי (הירבה לאמר -I’ll tell you, Larry ). בניגוד לעיתונות בארץ המשקרת לציבור כאילו גורמים ערבים שונים ובראשם ממשלת לבנון לוחצים על החיזבללה ומאשימים אותו בפשעי המלחמה של ישראל… הרי שראש ממשלת לבנון אומר בסוף הראיון לשאלתו של לארי קינג "מה יש לך לאמר לאולמרט": על ישראל להבין שאין היא יכולה לבסס את קיומה באיזור באמצעות הרג, הרס ומעשי תוקפנות כלפי שכניה. במשך 58 שנים היו מלחמות רבות ומאות אלפי חללים וישראל לא הישיגה כלום מבחינת ביטחונה ושלומה. עליה להבין שיש לעשות הסדר כולל שיכלול את הבעייה הפלשתינית ונסיגה לגבולות 48. רק במסגרת הסדר כולל כזה יוסדר גם עניין החיזבאללה בדרום לבנון". סיניורא סקר את ההרס הרב שחוללה ישראל בארצו, כולל 330 אזרחים הרוגים ו-1100 פצועים, וציין כי ישראל המשיכה בכיבוש שטח לבנוני, יש בישראל עצורים לבנוניים שישראל אינה מחזירה, וישראל אפילו סרבה לתת ללבנון מפות בהם מסומנים שדות המוקשים הרבים שזרעה ישראל בלבנון בתקופת הכיבוש הישראלי.
ומילת המלצה: במסגרת "מלחמת חרא" (בעקבות אמירתו של בוש לטוני בלייר "צריך להפסיק את החרא הזה" – מדובר בהערה שבוש העיר בשקט כשלא ידע שמקליטים אותו, וסביר שהתכוון גם ואולי בעקר לחרא שישראל עושה, הגם שהעיתונות בישראל מספרת לציבור אחרת – מאין היא יודעת?) ראוי להתעלם מהעיתונות הישראלית, המספרת שקרים לציבור על כך שכל העולם תומך בקלגסות הישראלית וכן מסתירה מידע מהציבור, המתפרסם ברשתות הזרות (כגון התנגשות שני המסוקים אתמול) ולצפות למשל בכיסוי המצויין של ה-CNN .
אבנרי, הצלחת להיות גם צודק וגם חכם. ניתוח מעולה, תודה.
מיהו החרא האמתי? הסורים או הבושים? למיטב הבנתי החרא האמיתי, אבקש את סליחתכם, הוא דווקא אותו ג’ורג’ דבליו בוש, שמאז נבחר (נבחר? גנב שלטון בעזרת שופטים רפובליקנים משוחדים!) לתפקיד נשיא ארה"ב לא חדל לגרום לנזקים לפלנטה ולתושביה. בארצו, העשירה בארצות תבל, גדל וגודל אחוז העניים והרעבים לאוכל, הרבה יותר מאשר במדינות עניות בהרבה. את אמנת קיוטו הוא ביטל-בפועל וכך גרם וגורם להתחממות האטמוספרה וגרימת נזק סביבתי עצום, והעיקר – חירחור מלחמה מתמיד, אונאה ענקית בעירק וגיבוי אלימות ברוטלית נגד אזרחים פלסטינים. יבוא יום שהעולם כולו ידע מי היה ג’ורג’ הרע הזה ומי היתה הבוגדת נושאת כיליו קונדוליסה, שבמו אזני שמעתיה אומרת שאין מקום להפסקת אש עתה, חורצת כך את דינם למוות של לבנונים וישראלים.
אבל תפקידנו הוא לקרב את היום הזה ולהודיע לכל מיהם בוש וקונדוליסה ושאר מחרחרי המלחמה האמריקאים ונושאי כיליהם האירופאים. זמן לצאת להפגנה ענקית נגד המלחמה בעזה ובלבנון.
אורי זה נשמע כאילו אתה תומך בכיבוש סורי בלבנון, וזה לא נשמע טוב. מה התחרפנת?!
(אני הרי לא צריכה לספר לך מה זה כיבוש).
מבקשת ממך להתחיל את ה"משא ומתן" עם חזבאללה בדרכך הייחודית והחלוצית. סע לביירות, עם הדרכון הזר (כמו שעשית ב-82) ותביא לנו איזה ראיון עם כמה סקופים. תודה.
פתרון הבעייה הפלסטינית, כמו גם פתרון הבעייה הסורית. ישראל מחזיקה בשטחים סוריים ומקימה עלים התנחלויות ומשקיעה בהם כספים כבדים וגם ההשקעה בכוח אדם היא אדירה, כי הרי פינוי תושבים ממקומות בהם הם חיים זה שלושה דורות אינו עניין פשוט כלל. או שישראל תעלה על מסלול של מו"מ עם הפלסטינים והסורים להחזרת השטחים שנכבשו ב-67 כנגד שלום מלא שיציע פתרון הדרגתי הולם גם לפליטים, או שנמשיך במסלול המלחמה המפיל חללים ומאמלל בני אדם בשני ה"צדדים". דומה שתפקידם של אוהבי שלום להפיץ את בשורת שתי הברירות והבנתן "בגדול".
ליבי עם כל אותם אזרחים באשר הם הסובלים את המלחמה המבחילה הזו.
לדעתי שוגה אבנרי באבחנתו, כיוון שהוא ממעיט ממעורבותה של איראן בכל המתרחש. מה מביא שיעים וסונים ללחום כתף אל כתף, כאשר במקביל הם טובחים האחד בשני בעיראק? חייב להיות הסבר מתקבל על הדעת לכך, והוא מצוי, לדעתי, בידיה של איראן. את האיראנים מעניינים הפלשתינים בדיוק כמו שאת הישראלי המצוי מעניין הצונאמי כרגע באינדונזיה. האיראנים מזיזים את חיילי השח-מט שלהם במזרח התיכון, כמו שהזיזו הישראלים את בני בריתם בשנות השבעים(כורדים, פרס של השאה). היה להם ממי ללמוד, וצערינו, הם עושים זאת במקצועיות רבה.
ספק קל. האין נסרללה רוכב על העניין הפלשתיני? משתמש בו? האם נסרללה הוא כזה צדיק אומות עולם? האם האומות הערביות הן מפגן של סולידריות כלפי הפלשתינים ( ראה ספטמבר השחור ) או שמא חלקן משתמשות בציניות בעניין הפלשתיני ( הצודק ) לשם שנאת ישראל גרידא? והאין ב 47 פתר האום את העניין הפלשתיני ע"י הצעת החלוקה, ובכ"ז הותקפנו? האם כאשר יפתר העניין הפלשתיני יעזבו אותנו העמים הערביים במנוחה? צודק ככל שיהיה העניין הפלשתיני, אני בספק עד כמה זוהי העילה היחידה ליריבות האומות השכנות איתנו…
כתובת האתר שלי: — קישור —
ל"ליברלים". אין לי ספק שקיבלתי ‘בלתי מספיק’ בשאמל ראדיקלי. יחד עם זאת, דומני שאתה עורך אידיאליזציה פשטנית מידי לתנועת החמאס. בתנועת החמאס ישנו תמהיל של עניין צודק עם שנאת ישראל לשמה. קשה להפריד בין שני מרכיבי ה’תמהיל’ הזה שכן הם מהולים זה בזה. העניין הוא שעם כל האידיאליזציה, העולם המוסלמי – יש בו רבים השונאים כל דבר יהודי/ישראלי/ציוני ללא קשר לזוועות הכיבוש, שנאה שעומדת על רגליה שלה ועצמאית, ואינה נובעת מ או קשורה לכיבוש ( ראה ערך קריקטורות אנטישמיות בעולם המוסלמי ). כך למשל, התראיינה לא מזמן ל’הארץ’ מוסלמית שברחה למערב, ומספרת על מילת הנשים שעברה וכו’ ( לא זכורים לי הפרטים ) ועל כך שבחברה המוסלמית ממנה באה שונאים "יהודים, הומואים, וקומוניסטים". צר לי אבל שנאת ישראל לשמה קיימת בקרב קיצונים מוסלמים עם או בלי קשר לכיבוש, שהוא רע כשלעצמו. יחד עם זאת, לא עלינו כל האשם בשנאה כלפינו. השנאה של חלק מהפלשתינים כלפנו מהווה תרכיב של שנאת כובש מוצדקת, ושנאה אנטישמית שאינה מוצדקת. ואני לא מכתיבה לפלשתינים את מי לבחור כנציגיהם סתם כך, אלא חיה במדינה שביצעה התנתקות, שנאבקה בקיצונים שלה ( אם כי גם לרוב שיתפה איתם פעולה ראה ערך דו"ח טליה ששון )- אז נכון, המדינה שיתפה פעולה עם מה שמכנה ( בצדק ) גדעון לוי כ"פשע מאורגן" ( מפעל ההתנחלות ) אך יחד עם זאת, יש לה נכונות, חלשה, אבל קיימת, להוקיע קיצונים ולהסתייג מהם- ולא לאפשר להם להיבחר. אין סיבה מדוע שלא נוקיע קיצונים גם בצד השני.
האתר שלי: — קישור —
ביום שלישי היא תבוא ארצה. הקונדוליסה המנוולת הזו, שבתמימותי תליתי תקוות בצבע עורה ולמדתי לקח חשוב. האם נקדם את פניה בהפגנה? האם נישא שלטים נוסח: "מחרחרת מלחמה!", "בוגדת בעניין השלום", "מעודדת ותומכת בפושעי מלחמה".
.
לחיים ברעם. "ההנהגה הפלשתינית הנבחרת…" – יש כאן בעייתיות. עצם ההתרה לחמאס מראש להשתתף בבחירות הייתה בעייתית. מדוע בעייתית? שכן בישראל עצמה, שורה של פסקי דין פסלו את רשימת כהנא חי מלהשתתף בבחירות. ישראל מבחינה זו הינה בבחינת ‘נאה מקיים’- כלומר- על הקיצוניים שלנו אסרנו להשתתף בבחירות. חמאס- על מצעו חרוטה השמדת מדינת ישראל. איני בטוחה בהכרח שהרעיון ( שלא מומש ) טרם הבחירות לא לאפשר את התמודדות חמאס לרשות הפלשתינית נובע בהכרח מפטרנליזם ורצון להכתיב "להם" את השלטון ( ישראל אולי חטאה בכך לעיתים )- אלא מן הרעיון לפיו כפי שבישראל השלטון המרכזי מרסן את הקיצוניים ( כ"ך, הסזון בתקופת היישוב ואף ההתנתקות ) כך כ’נאה מקיימים’ מותר לנו להיות ‘נאה דורשים’.
מאמר שכתבתי בהקשר הזה:
— קישור —
ענבל בר-און היא הראש הפסוידו-ליברלי הטיפוסי.בשבילה "כהנה חי" והחמאס והחיזבללה הם מסוג אחד, כלומר "קיצוניים". ליברלים כאלה לא רוצים להבין שהחמאס והחיזבללה הן תנועות הלוחמות נגד הכיבוש הישראלי בפלסטין ולבנון וניצבות לצד ותנועות העולם השלישי הלוחמות נגד האימפריות השולטות בהן עדיין. הן עושות זאת גם באמצעים מאוד לא יפים, (ראה אלג’יר) אבל בסופו של ענין – עניינם צודק. יש סוג של ליברלים במערב, אליהם שייכת כנראה גם ענבר בר-און, שמרגישים בנוח כשארצם כותשת את "הקיצוניים" האלה ועוד מטיפים מוסר לתומכי "הקיצוניים".היא יוצאת ידי חובה "ליברלית" בהתבטאויות כגון "ישראל חוטאת אולי לעתים" כאשר היא מכתיבה לפלסטינים את מי לבחור כנציגיהם.
האם מישהו/מישהי יוכל/תוכל לפרט כאן מהו "הכיבוש הישראלי" בלבנון שהחזבוללה נלחמה נגדו בשנים האחרונות?
לפי שמה שראיתי/הבנתי, החזבוללה דווקא טוענת ללחימה נגד "הכיבוש הישראלי בפלסטין".
לאורי אבנרי יש נטיה לא מלבבת לתיאורים היסטוריים שגויים. במיוחד בולטת במאמר זה הטענה כי היות וישראל לחצה על סוריה לסגת, נוצר חלל בדרום לבנון שאותו מילא אש"ף. טענה בעייתית למדי בהתחשב בכך שאש"ף ושאר פלגי הטרור הפלסטינים התבססו בלבנון כבר ב1970 (אם לא קודם לכן) וביצעו פעולות טרור מפורסמות כגון אלו שבמעלות ובקרית שמונה ב-1974, והטבח באוטובוס ילדי אביבים. רק ב-1975 פלש צבא סוריה ללבנון.
למעשה, הייתה זו כניסת אש"ף ללבנון שגרמה לשיבוש החמור של מאזן הכוחות בה ולמלחמת האזרחים, שבגינה "הוזמן" הצבא הסורי לשם.
אוסיף גם שתיאור נכון של המצב בלבנון הוא כיבוש לבנוני באמצעות החיזבאללה. ללבנון ממשלה נבחרת שלא מצליחה לכופף אליה מליציה פנימית שמורכבת מבני קבוצה אתנית אחת בה, ואשר מאומנת ומיוצדת (עד השיניים) בידי אירן.
אני נוטה להסכים עם אבנרי שכרגע הגולם כבר במידה רבה קם על יוצרו (או לפחות הגיע למעמד עצמאי) ואפילו אירן כבר לא תוכל לבלום אותו. אם הקהילה הבינלאומית (לא ממשלת לבנון ולא ישראל על צבאה הרקוב וחסר היכולת) יצליחו בכך לבדן, החיזבאללה יגדל בכוחו ויהווה לבסוף (ולמרבה האירוניה יש לומר) איום על אירן כמוביל האיסלם השיעי המיליטנטי. וגם לאל קעידה הסוני יהיה מה לומר בקשר אליו.
לסיכומו של עניין, סבורני שלכוחות רבים (כולל כאלו שממש אינם אוהבי ישראל) אין שום עניין בצמיחת כוחו של החיזבאללה ולכך תהיה השפעה על תוצאות המאבק כולו בטווח הארוך.
ואגב, שיתוף פעולה רב מדי עם החיזבאללה יהיה (שוב) מקח טעות חמור של הפלסטינים.
"מבצע חרא"- בשבוע האחרון כל הקופירייטרים חושבים על שם למלחמה החדשה אז הינה "מבצע חרא" ע"ש הציטוט של בוש "צריך להפסיק את החרא הזה"…
אז בהתאמה
כולנו באים במוצ"ש להפגנה נגד " מלחמת החרא" !
לעצור את מלחמת חרא !
נ.ב – מלחמת חרא זה אמנם שם לא חינוכי ויתכן שכמה מורות ומורים להיסטוריה יסמיקו כאשר יבטאו את השם,אך האם מוות של אזרחים ןחיילים זה חינוכי ?
כותב אבנרי,
"ממשלת ישראל דורשת שצבא-לבנון יתפרש לאורך הגבול. זה כבר הפך למנטרה. היא מבטאת בורות גמורה. השיעים תופסים עמדות חשובות בצבא הלבנוני, ואין שום סיכוי שהוא יפתח במלחמת-אחים נגדם."
פעם מזמן אבנרי כתב משהו בסגנון הזה,
ממשלת ישראל דורשת שהרשות בראשות עראפת תפרק מנשקו את החמאס. זה כבר הפך למנטרה. היא מבטאת בורות גמורה. נציגי החמאס תופסים עמדות חשובות בהתנגדות הפלסטינית, ואין שום סיכוי שהוא יפתח במלחמת-אחים נגדם.
מנטרה?
לשאלתך שתי תשובות: ראשית, עד שישראל הואילה לצאת מלבנון, היא שהתה שם 18 שנים שבמהלכן נהרגו וסבלו לבנונים רבים. זה כמובן מנקודת מבט לבנונית. שנית, וזה העיקר, טבעי למצוא גישה של ערבות הדדית בין ערבים פלסטינים וערבים לבנונים. גם אנו היהודים מדגישים את הסולידריות היהודית. ככל שכבד עול הכיבוש הישראלי על הערבים הפלסינים, גדלה תחושת שותפות הגורל אצל שאר ערביי העולם. זה לא חוק. זה חוק.
למשהו מעניין ,
תמיד אומרים שהצבא מתכונן למלחמה הקודמת,
ומה מתברר שהפצפיסטים מתכוננים למלחמה הקודמת:
זהו מאמר שני ברציפות שבו אבנרי מנתח את המלחמה…הקודמת…
"מטרת המבצע היא להשליט בלבנון דיקטטור נוח לישראל"….
גם התיאור הזה זהה לחלוטין לניתוח של היחסים עם אלכסנר הייג שר הבטחון האמרקני דאז
ולא עם בוש…אגב בוש לא זרק את הסורים מלבנון זה העם הלבנוני…אבל אבנרי חכם מהם
עצוב
שבת שלום
אני לא מסכים עם דבריה של ענבל בר-און, אבל עצם הויכוח עליהם מראה על הדרך העקומה שבה מנהלת ישראל את התהליך המדיני(?) עם הפלסטינים, כלומר 15 שנה אחרי חתימת הסכם אוסלו הראשון וכביכול התחלת הסוף של הכיבוש, עדין לא הוקמה מדינה פלסטינית עצמאית.
לירון – לתלות תקוות באדם עקב צבע עורו זה בדיוק כמו לחשוד בו רק בגלל צבע העור, במילה אחת – גזענות.
למיכאל,
בהקשר להתייחסות שלך ושאר חבריך בשמאל הקיצוני רק למידע ופרטים המתאימים להם, אני אעמיד אותך על טעותך, כל אחד יכול להיכנס לאתר הCNN בwww.cnn.com ולראות קטעי וידאו, הגישה הברורה העולה מהכתבות הוא של נטייה לכיוון ישראל, אמנם קיימת ביקורת- בכ"ז זו תקשורת אך אין גינויים לפעולות הישראליות. אפשר אפילו להגיד: ראוי להתעלם ממיכאל שרון, המספר שקרים לגולשים על כך שכל העולם מתנגד לפעולות הישראליות ובכך מסתיר מידע מהציבור.
יותר ויותר מתברר שהמשחק הציני של ארה"ב גורם להתמשכות הלחימה והקזת הדם של שני הצדדים. אכן, ממשלתנו היתה לכלי משחק בידי הפוליטיקה הבושית מחרחרת הקרבות. בואה לכאן של קונדוליסה הוא אפוא רגע מתאים מאוד להפגנה גדולה מול שגרירות מדינת הרשע הזו. חייבים לבוא ולהפגין ורצוי שחד"ש תארגן את זה. הכרחי להגיד לקונדוליסה הזו מה אנו חושבים עליה ועל הבוס החרא שלה ואין מי שיעשה את זה אם חד"ש לא תטה שכם. רמי
אין מקום, אתם אומרים, לכל הערבים שרוצים לשוב הנה ואפילו לא לחלק מהם?
אז מאיפוא יש מקום בישראל ליישב מליון וחצי ויותר רוסים אתניים, אוראינים פרבוסלבים וקתולים, אתיופים, גרוזינים ומכל הבא ליד? וזועקים לעוד? כולם יהודים אלה? הצחקת אותי ולא רק אותי. מה המשותף לכולם פרט לזה שישראל העלתה אותם במסגרת התיקון לחוק השבות, 1970, תוך פרוש נרחב שלו מאז 1990?
הם רוצים להתיישב בדיוק בבית הישן מ-1924 ביפו או בצפת או בעכו או בבאר שבע, שברוב המקרים אינו קיים עוד?
וואללה, עכשו אתה צוחק, יא אבונא.
רוצים דווקא להתיישב בשיכון משנות ה-60 של היהודי בבולגריה שיושב שם היום? למה לא בית חדש, כמו העולים החדשים, יא אחי?
אה, אני מבין. הם בעצם רוצים רק להשמיד ולטבוח בנו. רגע, אבל למה, אם הם יכולים לחזור לכאן? אה, אני מבין, אין מקום ליהודים במזרח התיכון. אבל רגע, במצרים לא יושבת קהילה יוונית נירחבת באלכסנדריה וקהיר, לא היו בפלשתין צ’רקסים מאירופה, אין במצרים קופטים וכיוצא בזה? וכי אין נוצרים רבים בארצות ערב (נו טוף, אתם מביאים את השקר על כך שהמוסלמים רוצים רק להשפיל או להרוג לא מוסלמים..); וכי כמה ממנהיגי הגרילה הפלשתינית, כגון ד"ר אחמד ג’יבריל, לא היו נוצרים? וכי יהודים לא חיו במזרח התיכון, כולל בפלשתינה-א"י מאות שנים בשכנות טובה עם ערבים, ולא רדפו אותם (בניגוד לשקרי התעמולה)? וברור שהרבה פחות מבאירופה?
ומה עם פיצויים יא באבה? על הכל מדברים, רק לא על הדבר הבסיסי ביותר, הכרוך בשורשי הסכסוך.
עבודה עברית כבר אמרנו? האוליגרכיות הציוניות עובדות ועבדו עלינו בגדול.
וסליחה על הסיגנון העממי. במקומותינו הדבר נחשב לא מכובד, ונותן הצדקה, בהיעדר גינוני מכובדות, לדחיקות וביזויים כהנה וכהנה, בידי אנשים שהכוח וגינוני המכובדות הריקים זה בעיניהם אינדיקציה לרמתו של הכותב ולכיבודים שיש לתת לו…
אז מה אם היו לי חידושים לשוניים שהכנסתי לשפה העברית, כמו "מצג שווא" (מופיע לראשונה בספרי), "לא ראוי" (ביטוי שאומץ על ידי פוליטיקאים, ולראשונה על ידי זהבה גלאון בנאום בכנסת בפברואר 2000 , "לוחמני" – תרגומי למיליטנטי, "מייתר" (הופך למיותר), לקרבן victimize ועוד רבים אחרים? נו טוב, היה לי מקור השראה, המשורר אברהם שלונסקי גר קומה מתחתינו בר"ח גורדון 50 תל אביב, והייתי מבאי ביתו כילד, ואף שימשתי לו השראה לספרו "מיקי מהו", ואבי היה רופאו. ובסודי סודות, כשהייתי בצבא, והאיש לא שהה בביתו, נהגתי לשלוף את "על המשמר" מתיבת הדואר שלו (לא היה מי שיקרא), היה שם מדור תרבות וספרות מעולה. כשהייתי בגיל 16 בשנת 66 ביקרו בדירתו, בתורת האינטלקטואל הייצוגי של מפ"ם, סרטר וסימון דה בובואר, והתווכחו על המרפסת לאור נורה מצהיבה של 40 וואט, ובנוכחות פרפרי שרב, אם יש להיסטוריה משמעות. היו פעם זמנים.
הכל – במקום להכניס את היד לכיס ולשלם.
— קישור —
קצת הגזמת. אם כל אחד יכול להכנס לאתר CNN כדבריך, ולראות ש"מיכאל שרון מספר שקרים לגולשים" אז יוצא מדבריך ש1) אני טיפש המסתבך בשקר מטופש ושקוף, או לחילופין 2) כזבן כרוני, או 3) מפתח נקודות עיוורון לעובדות עקב "עמדותי" הגורמות לי ולאחרים לראות בדיוק את מה שמתאים להם.
אבל מה לעשות, בספרי "חלוקת קשב" דיברתי בדיוק על הנטייה לסנן החוצה מידע רלוונטי שאינו תואם קו מחשבה מסויים השגור על האדם. וכך, לא רק שאני מודע לאפשרות כזאת, אלא אף חשפתי אותה בהרחבה, ועל סמך ניסויים בכ-680 ניבדקים. כעובדה אמפירית נוספת, איני נמוך ביכולת לחלוקת קשב אלא ההפך (אין בכוונתי להתרברב, אלא לאמר לך שדבריך להבנתי חסרי שחר, ואתה משליך כלפי סכמה שאינה כלל חלה עלי ודברי), ואני נוטה, לקחת מידע רב בחשבון מכיוונים שונים – גם כיוונים הנוגדים את קו מחשבתי הראשוני; ולא עוד, אלא שכיוונתי במאמרי ורשימותי הפופולריות גם אחרים לנהוג כך במודע.
וכללית, CNN אינו תומך בישראל וגם אינו נוקט בעמדות הנחשבות כעוינות לה, אלא מביא סקירות עיתונאיות טובות ומקצועיות (אני במתכוון לא נוקט בביטוי הטעון "מאוזנות").
חלוקת קשב – סקירה נרחבת
— קישור —
סקירה בעברית ב"אקדמון"
— קישור —
אידיאליזציה זה הצד השני של המטבע של ‘דמוניזציה’. כפי שאי אפשר לערוך לערבי דמוניזציה, כך אי אפשר לערוך לחמאס/ג’יהד/חיזבללה אידיאליזציה- זה הצד השני של המטבע. ראה את מצב הנשים בארצות האיסלאם הקיצוני: די בכך כדי לפסול את הגדת החזבללה/חמאס כתנועת שחרור. מה קרה לתפיסת העולם של ‘הכל קשור/מאבק אחד’? התתכן תנועת שחרור המדכאת את הנשים שבתוכה? הגדרת תנועת החמאס/חיזבללה כתנועות שחרור פשטנית כמו הגדרת המתנחלים כ"מלח הארץ" ו"חלוצים בפני המחנה".
קישור לאתר שלי: — קישור —
לנורית. אכן, סולידריות זה דבר יפה אך יש לי ספק עד כמה חלק מאומות האיסלאם הקיצוני אינן משתמשות ( להבדיל מ’סודלידריות באמת’ ) בעניין הפלשתיני הצודק, ככלי ניגוח נגד ישראל. למרבה הצער עולה חשש סביר כי אומות אירופאיות רבות, כמו גם אומות האיסלאם הקיצוני משתמשות ב"עניין הפלשתיני" כחמור לרכב עליו, כאשר העניין האמיתי שלהן הוא אנטישמיות. לא, לא כל ייחוס אנטישמיות לביקורת על ישראל מוצדק. מה הייתי מגדירה כאנטישמיות? את אותה תוספת של ביקורת, מעבר לביקורת הלגיטימית, שהינה בלתי פרופורציונלית למעשיה של ישראל. זוהי האנטישמיות הסמויה. מאידך- ה"סולידריות" של הימין הקיצוני באירופה, או של הימין הקיצוני ושל האוונגליסטים בארה"ב עם ישראל, גם לה אין דבר וחצי דבר עם אהבת ישראל או פילושמיות: בעבור הימין הקיצוני באירופה ובארצות הברית – העניין הישראלי מהווה חמור לרכב עליו, כדי לנגח כל דבר שהוא מוסלמי/ערבי. עבור האוונגליסטים – היהודים בישראל אינם אלא כלי למימוש תוכנית משיחית אוונגליסטית.
כתובת האתר שלי: — קישור —
לענבל בר-און:
התפיסה שלך באשר להתנהלות של מערכות דמוקרטיות ושל המערכות הפוליטיות הישראלית והפלשתינאית לוקה בהטיה, בחוסר עקביות ואף בתמימות.
ראשית, לא ברור על סמך מה את מאשימה את החמאס ברצון "לחסל את הדמוקרטיה". דמוקרטיה הוא העקרון שהחלטות במדיניות ציבורית מתקבלות על פי דעתו המושכלת של רוב הציבור. היכן דוחה החמאס את העיקרון הזה? נדמה לי שהחמאס מתיימר לייצג את דעת רוב הציבור הפלשתיני. ייתכן שחלק מהרעיונות שבמצע החמאס אינם לרוחך (או לרוחי), אך זו אינה עילה לכנות אותו "בלתי דמוקרטי".
שנית, גם אם נתעלם מהנקודה הראשונה, ונניח שהחמאס היא אכן תנועה בלתי דמוקרטית, עדיין לא ברור על מה תישען שלילת הלגיטימיות של ממשלת החמאס. הרי כל המפלגות הציוניות, כולל השמאלית שבהן, מרצ, ישבו בממשלות שהשיתו שלטון צבאי במשך שנים על מליוני אזרחים חסרי כל זכויות פוליטיות בגדה ובעזה ואף אחת מהן לא קראה לאזרחי ישראל לסרב לשתף פעולה עם הכיבוש. האם ייתכן שמערכת פוליטית שכמעט כל שחקניה שותפים למעשה הנבלה הרודני הזה יכולה לפסול ממשלות זרות בשל היותן בלתי דמוקרטיות?
שלישית, גם אם לצורך הדיון נקבל את כל הנחות העבודה שלך ואת מסגרת הדיון הצרה שהתווית ונתעלם משתי הנקודות הראשונות, אפילו אז הטיעון שלך בדבר "נאה מקיים" אינו משכנע. מפלגתו של כהנא הוצאה מחוץ לחוק בראש ובראשונה משום שהיתה מפלגה קטנה וחסרת השפעה, ששימשה כמטרה נוחה, ואולי אף היוותה איום על הממסד. היו ועודן מפלגות גדולות ובעלות השפעה משמעותית במפה הפוליטית הישראלית שיחסן אל המדינה הפלשתינאית היה והינו זהה ליחסו של החמאס למדינת ישראל, וייחסן לערבים אינו טוב מזה של החמאס ליהודים – התחייה, המפד"ל, האיחוד הלאומי, ישראל ביתנו, וחלקים מהליכוד והעבודה. לפי הקריטריונים שלך, ממשלות ישראל אינן לגיטימיות יותר מממשלת החמאס.
(אגב, באופן כללי, טיעונים הנסמכים על אנליזות פסיכולוגיות של ציבורים, בסגנון "הסינדרום היהודי הידוע", או "תכונה קורבנית אופיינית", הם בלתי משכנעים. על אף הפופולריות של טיעונים שכאלה בפובליציסטיקה ואף בספרות אקדמית, מדובר בדעות קדומות עטופות בציפוי אינטלקטואלי.)
אתה צודק לחלוטין.
אני בוש ונכלם להודות, שבזו הפעם, התעוורתי. במשך כל עשרת ימי המלחמה הראשונים, האמנתי לחלוטין, לכל שקרי-התשקורת, בהנהגת עודד גרנות ורוני דניאל. אינני יודע, כיצד נפלתי כך. אולי העובדה, שאני שחוק לחלוטין, עקב התקופה הקשה, שפקדתני, אחראית לכך. על-כל-פנים, לא הבנתי בזמן, את כל מערכת השקרים הזאת, אני חייב לכולכםן התנצלות ואני מתנצל.
כעת, בנגע לחיזבאללה – נשאלת רק השאלה: בזמנו, הם טענו שהם "התנגדות לכיבושה של לבנון בידי ישראל". מדוע, אם-כן, לא התפרקו מנשקם, כאשר יצאה ישראל מלבנון? אני מתכוון, אני מסכים שלחשך מצב-הפלשתינים, היתה הצדקה לפעולת חיזבאללה כעת – ואולם, מדוע שמרו הם, כל הזמן הזה, על כל הנשק – מדוע לא השתלבו בלבנון, מדוע לא ניסו, להוביל קו של אחדות כלל-ערבית דרכה??
אשמח לתשובה… וסליחה שוב. אני רק בן-אדם… ובשבוע וחצי שחלף, כנראה מוחי לא בדיוק תפקד. סליחה…
ענבל, לדעתי את צודקת בבקורתך על האסלאם, בהיותו דת סקסיסטית והומופובית (אם-כי, אם כבר מדברים: אותי – בהיותי אחד מן העמלים לקראת מצעד הגאווה העולמי הקרוב, שיתקיים את"ע ובה"נ בעיר-האשפתות ירושלים באוגוסט הקרוב – אותי הרבה יותר מדאיגים, האייאתוללות עוכרי-האלהות עובדיה יוסף, אמנון יצחק ואורי לופוליאנסקי, מאשר תאומיהם, הרחוקים מאתנו מאות, או אלפי קילומטרים…) *אבל*:
א’ – החמאס נאבק *נגד* כיבוש ודיכוי, שהוא ומצביעיו, הם קרבנותיו.
ב’ – הכתומים, למיניהם ולזניהם, נאבקים *בעד* כיבוש ודיכוי.
ג’ – לכנסת האחרונה, התמודדו לא פחות משש(!!) רשימות, שבהחלט ניתן להקבילן, לחמא"ס, לג’יהאד האסלאמי ולרשימות הימניות-גזעניות באיחוד האירופי:
1. ש"ס (אייאתוללות הומופובים פנאטים וגם שונאי-זרים ברמות היידריות – בדקי את התבטאויותיהם, הכל שם);
2. "ישראל גזענתנו" / ליברמן (האם צריך לפרט? הבנאדם *בעצמו* הצהיר, לפני שנים מספר, שהיידר, מבחינתו, הוא בן-ברית…);
3. "המפד"ל – האיחוד הפשיסטי" (מובילי ההומופוביה בארץ-האפארטהייד – למשל בהתבטאויותיו של אורלב, מאז כהונתו כמנכ"ל משרד ה"""חינוך""" ועד הלום – ומובילי-הקיפוח במדינת-הדת…);
4. "אגויידת-ישרוייאל – דייגל-תויירה" (הומופוביה, כבר אמרנו?);
5. (ב)חי"ל(ה), של מרזל (שאף השתמש באות "כ"!!);
6. "חירות", של קליינר.
מתוך כל השש הנ"ל, ארבע נכנסו – ואחת, אף נמצאת בקואליציה הממשלתית… אז על החמא"ס דיברנו??
ד’ – אישית, אני קטגורית נגד כל פסילה שהיא. אני בעד כנסת, בה ישבו *כולם* – גם אנשים, שכל חלומם, תקוותם ותשוקתם היא, לשחוט במו-ידיהם, את חברי-המפלגה, היושבים מולם. ויישמעו-נא כל הדעות!! אני מבכר, בהחלט, פופוליטיקה תמידית, המשולבת בפרלמנט טאיוואני – על-פני מצב, בו בתי-משפט פוסלים כל מועמד, כל מפלגה, שאינם נושאים-חן בעיניהם… מצדי, שישבו בכנסת כנען (פלשתין+ישראל), גם הג’יהאד האיסלאמי וגם ליברמן, גם החמא"ס וגם כ"ך, גם דרוויניסטים חברתיים וגם הרדיקאלים בטרוצקיסטים. כי זוהי – ורק זאת היא – דמוקרטיה אמיתית…
חיים ברעם,
כתבת:
"עקרונית כל הפתרונות לכל הבעיות כרוכות בהידברות"
זה נכון כל עוד יש עם מי לדבר, וכל עוד הדובר מכיר באקסיומה המינימלית של מדינת ישראל כדבר שצריך להתקיים. בהתחשב בעובדה שראשי החמאס (המפלגה הנבחרת) ואירן אינם מאמינים שמדינת ישראל צריכה להתקיים הרי שאין עם מי לדבר וזה לא משנה כמה אמנות ז’נבה יחתמו וכמה מצעדי שלום יקויימו. השינוי מתחיל במקרה הזה בצד השני.
כתבת כי החלופה להדברות היא מלחמה גרעינית אזורית, אני חולק עליך מהסיבה הפשוטה: מאזן האימה איננו פועל רק עלינו אלא גם על שכנינו, לאף אחת מהמדינות השכנות אין אינטרס שתהיה פה מלחמה גרעינית, למעשה לכל העולם אין איטרס כזה גם לגדולי האנטישמים והאנטי-ישראלים.
ההדברות עם אירן והחמאס (ואינני מונה אותם בכפיפה אחת) לא יכולה להשאר ברמת הרעיון, על מנת שהיא תתקיים חייב להיות שינוי בתפיסת המנהיגים כלפי מדינת ישראל.
בהתיחס רק לענין כנען בתגובתו האחרונה של דניאל, ומבלי להביע תמיכה בשאר הכתוב:
אם כבר פרטנו את מרכיביה, ראוי לכלול בהם גם את הלבנון.
מעניין שמר אבנרי הרבה יותר נדיב שזה נוגע לכיבוש של מדינות אחרות מאשר כשזה נוגע למדינתו. כיבוש לבנון על ידי סוריה זה בסדר כנראה. אבנרי מוכיח כל פעם מחדש שההבדל בין דעותיו לאלו של הלאומן הערבי המצוי זניח.
אתה כותב :"אבל דבר אחד ברור: נסראללה לא היה פותח במעגל הדמים, אלמלא שוועו הפלסטינים לעזרה. אם מתוך חישוב קר, אם מתוך דחף מוסרי אמיתי, אם מתוך שניהם – נסראללה חש לעזרת פלסטין הנצורה" , ונאחנו דווקא האמנו לחסן שחטיפת החיילים נועדה לאלץ את ממשלת ישראל להסכים לשיחרור אסירים לבנוניים בתמורה להשבת החטופים
לעוז נמרוד: לדעתי אתה טועה, כי גם בחמא"ס, כבר נשמעים קולות ברורים, בעד הכרה בישראל והחלטות אש"ף באלג’יר 88′ (=קווי 67′). ומה שנגע לאיראן – אפשר, להערכתי, לסגור עמם דיל.
אני מכניס כאן מאמר קצר, שכתבתי לפני מספר חדשים בנושא זה…
כן למשא-ומתן עם החמאס
העם הפלשתינאי אמר את דברו.
בין שאנו אוהבים, את תוצאות הבחירות לפרלמנט הפלשתינאי ובין שאנו שונאים אותן, בין שאנו חוגגים ובין שאנו מתאבלים, משמעותן, בראש ובראשונה, היא זו: בצמידות אלינו, קמה מדינה דמוקרטית, בה השלטון איננו מוחזק, במשך עשרות שנים, בידי מנהיג רודני כל-יכול, אותו אין להחליף; איננו מוחלף, באמצעות לוע-האקדח בכיכר-העיר, או פגזי-טנקים; איננו נכפה מבחוץ, ע"י מעצמות חזקות; כי-אם נבחר, בבחירות חופשיות, ע"י הרוב המכריע בעם כולו.
כעת, הדבר הנתעב ביותר, עלי-אדמות, יהיה להעניש(!), את העם הפלשתינאי על-כך, ש"העז", ב"חוצפתו כי-רבה", לבחור, בבחירות דמוקרטיות והוגנות, בשלטון, שאיננו לרוחן, של ארצות-הברית וישראל. שתי אלה, גם ישראל וגם ארה"ב, מתיימרות להיות "אבירות הדמוקרטיה" ישראל במזה"ת ואילו ארה"ב, בעולם כולו; את השגותיי-שלי המרובות, באשר למידת-תקפותה, של יומרה זו, אשמור למאמר נפרד; ואולם, אין גבול לצביעות ולחוצפה, הדרושות על-מנת קודם לצרוח, במלוא-גרונך, "דמוקרטיזציה עכשיו!! דמוקרטיזציה עכשיו!!" על כלל החברה הערבית ואז, כאשר מוחלף שלטון, ביישות מדינית ערבית, באמצעות בחירות דמוקרטיות למופת להענישה על כך! מה פשר הדבר? הנהיגו דמוקרטיה וביחרו אך ורק, במי שאנו, המערב ה"נאור", נפקוד עליכם? דמוקרטיה, כן, כל עוד אני מנצח ואם לא, אז שוברים את הכלים ולא משחקים? ואכן זוהי, כמדומה, המנטליות הפוליטית בארצנו ועיין-ערך: לפיד, טומי, פורז, אברהם, שרון, אריאל ופרס, שמעון…
ככה שבין אם אנחנו אוהבים זאת ובין אם איננו אוהבים זאת החמא"ס ומנהיגיו, הם מייצגיו הלגיטימיים, של העם הפלשתינאי, במשא-ומתן לשלום בינינו. ואולי, אף טוב, שכך קרה: דבר זה, אם ננהג בתבונה, עשוי בהחלט לגרום לכך, שחתמנו על הסכם שלום, עם הנהגת החמא"ס נחתום על הסכם שלום, לא רק עם תנועה זו, אלא עם כלל העם הפלשתינאי ואולי אף, עם כלל בניה ובנותיה, של האומה הערבית ועם כל המאמינים, בדת האסלאם. אז חאלד משעל איננו חמוד ומתוק, אז אחמנדיג’אד, אולי, איננו עדין וסימפטי! אז מה? אז הם "לא נחמדים"! נו, אז נמשיך להרוג זה את זה, לכבוש ולדכא ולרצוח ולהירצח, השכם והערב, רק כי לפרטנרים שלנו, להסכם-שלום הסטורי, יש סגנון קצת בוטה וזקנים גדולים מדי? בחיאת!
תאמרו: כן, אבל זה לא רק הסגנון; האנשים האלה, מטיפים להרגנו! נו, באמת! כרגע בוודאי, שזה מה שיאמרו אנחנו נתונים, מזה חמש וחצי שנים כמעט, במלחמה עמם! אנחנו כובשים, שלושה וחצי מיליון בני-אדם, מדכאים אותם ורומסים, יום יום ושעה שעה, את כל זכויותיהם הבסיסיות ביותר לרבות עצם-זכותם לחיים ולמה נצפה, שיודו לנו על כך?
במלחמה, מסיתים ומקללים, אחד את השני; המטרה שלנו, איננה צריכה, בשום-פנים-ואופן, להיות לשחק אותה "צ’ילבות" ולהמשיך לזרוק, זה בזה, אבנים וחול כי-אם לראות, כיצד אנו משלימים, זה עם זה, חולקים יחדיו, בינינו, את ארצנו היפה, בה חיים, שני עמים שונים ומניחים מאחורינו, את הסכסוך, המטופש והמיותר, הזה כולו…
תאמרו: אבל אחמנדיג’אד, פגע בזכר-השואה! והחמאס, מדברים איתו! נו, באמת! אז ככה:
ראשית, השואה הזאת, קרתה לפני שני דורות(!) וכבר הגיע הזמן, שנתאושש ממנה ונמשיך הלאה; כי אין שום דבר מכובד, או אפילו הולם, בשמירה על טראומות; מטראומות, צריך להבריא ולהשתחרר, להמשיך הלאה. והרלוונטיות לחיינו כאן, כעת, של השאלה, כמה אנשים נרצחו, לפני למעלה מששים שנה, היא לכל-היותר אפס.
ושנית אם כבר מדברים, על "חילול זכר-השואה"…
אהמם… טלאים כתומים? מצלצל מוכר?
"ממשלת יודנראט"?
אז כל מי, שאולי לא ממש דייק, בהתייחסות לשואה או ש"הוזיל" אותה נחרים אותו? נפציץ אותו?!? בחיאת, מה זה??
שטות שכזו… אז אחמנדיג’אד אמר! ומה, האם מדינת ישראל ראשיה, עיתונאיה הבכירים, דובריה הרשמיים האם כולם, נקיים לגמרי ולחלוטין, מכל שביבון, של הסתה לאומנית, גזענית, או אתנית, נגד הערבים, או דת האסלאם?
אז אנחנו יכולים, כמובן, לנצח ועד עולם, לבדוק מי הסית יותר ומי פחות, לשקול את מערכוניו הגסים, של מיסייה יצפאן, אל-מול קריקטורה, כזו או אחרת, שהתפרסמה בעתון, כזה או אחר, במדינות המפרץ, לשים, על כפות-המאזניים, את הנכבה ואז את פרעות-תרפ"ט ואז את הטבח בכפר קאסם ואז את הקרב בתל-חי… ובסופו של יום, ל מה שנשיג יהיה: עוד ועוד ועוד, מאות ואלפי ואף מאות-אלפי הרוגים ונרצחים, משני הצדדים, למה? כי עמנו-אל!!
או שאנחנו יכולים, כעת, לקרוא, גם למנהיגי החמאס (בזירה המקומית אפשר אפילו, לפנות לג’ינג’י ההוא מירושלים כי הוא גר ממש-ממש קרוב. קדימה, יזמין אותו אולמרט לקפה!!) וגם לממשלותיהן, של סוריה ואיראן ובכלל, לכלל מאמיניה, של דת האסלאם בזירה האזורית והעולמית, להתחיל לדבר, זה עם זה, כבני-אדם באופן ישיר, הדדי, בגובה העיניים, כאדם לאדם (ובלי שום "תיווך מעצמתי" כי, תודה רבה על הצעת-העזרה אבל, בגדול, לכל מעצמה כזו, יש אינטרסים משלה, נשק צריך למכור… נפט צריך לשמור… תודה רבה. תישאר נא, ארצות-הברית, בעברו האחר של האטלנטי, ואילו רוסיה בערבות-שלגה. אנחנו היהודים והמוסלמים כאחד כבר ילדים גדולים) ולחתום, על הסכם-שלום הסטורי, בין ציונים לפלשתינאים, בין מוסלמים ליהודים ולשבת, איש תחת גפנו, תחת תאנתו ותחת זיתו, בשלווה ובשלום, לעולמי-עד ובא לציון גואל.
ורק הערונת קטנה לדן תמיר: לכלול בה גם את לבנון??
אתה בטוח??
פשוט, האחרון שניסה – היה שרון, ב-82′…
אישית, אני בכלל בעד פדראציה כלל-איזורית, שתתמזג גם עם האיחוד האירופאי, עם מדינות מרכז אסיה, קרן אפריקה והמגרב, עם הודו ועם רוסיה, כהכנה לאיחוד כלל-העולמי, במהרה בימינו ואמרו אמן. אבל…
הגברת מעלי מפיצה כאןאת דעותיה ה"ליברליות"-ציוניות. אך בעיקר חשוב לה לפרסם את עצמה ולמטרה זו מביאה את ה"קישורים" שלה. היכן המערכת?
כתבת: "לדעתי אתה טועה, כי גם בחמא"ס, כבר נשמעים קולות ברורים, בעד הכרה בישראל והחלטות אש"ף באלג’יר 88′ (=קווי 67′). ומה שנגע לאיראן – אפשר, להערכתי, לסגור עמם דיל"
ובכן בעניין החמאס: הקולות הנשמעים משם הם לא הכרה בישראל בגבולות 67′ אלא דרישה שישראל תיסוג לקוי 67′ בתמורה להודנא. אם אתה מקיר את שורשיה של ההודנא ומשמעותה באיסלאם, אתה יודע כי מדובר בהפסקת אש לצורך התחמשות לקראת הקרב הבא. אלו הקולות בחמאס.
לעניין אירן: איזה דיל אפשר לסגור איתם? תכירו בזכותינו להתקיים באיזשהו גבול? אתה הרי לא מדבר עם מדינה אירופאית דמוקרטית אלא עם מדינה מוסלמית הפועלת על פי צו ראשי הדת, אם מבחינתם מדינת ישראל צריכה להמחק מהמפה, שום דיל לא יפתור את זה וזו לא פסימיות אלא ראליות.
אכן יש לי בעייה כאשר עורכים אידיאליזציה לחמאס או לחיזבללה או אף לאיראן. קשה לי לראות את החיזבללה כתנועת שחרור- אני רואה אותה יותר כתנועה השואפת להחליף דיכוי אחד באחר. [ אגב, אם כבר איזושהי תנועה ראויה לכינוי "תנועת שחרור" זו התנועה הציונית עד 67, טרם עלה לה שתן ההתנחלויות לראש ).
אני רואה בעייתיות באידיאליזציה לחיזבללה, תוך הצמדות לאידיאליזציה זו ואטימת עיניים ואוזניים להצהרותיהם בפועל- זה דומה קצת לאידיאליזציה שערך השאמל הקיצוני בימים עברו לסטאלין- לא משנה מה הוא עולל.
הטור האישי שלי ב BSH: — קישור —
אתר הבית שלי: — קישור —
בחיאת, שמישהו ישלח את ענבלי לאיזשהו סמינר של "זוכרות"!! היא זקוקה לו. ויפה שעה אחת קודם.
ומלבד זאת: אף-=אחד כאן, איננו עושה אידיאליזציה לאף איסלאמיסט פנאט, לא בתוך גבולות ישראל ולא מחוצה להם.
אין שום צורך, "לעשות אידיאליזציה" לאוייב, במטרה להתחיל לדבר איתו. הם כולה בני-אדם פנאטים ופוליטיקאים עלובים למדי – כן, ממש כמו מרבית חברי-הכנסת והשרים אצלנו… לא יותר ולא פחות. לא מלאכים ולא צודקים, אך גם לא ממש שטנים…
רציתי למחות על השימוש במילה "חרא" בכותרת. דבר זה גורם לכל התגובות לכתבה להופיע בצד הימני של דף הבית עם המילה "חרא", אז מופיע "חרא" חרא" חרא…
נכון שהחיים כאן "חרא", אבל למה צריך להגיד את זה כ"כ הרבה פעמים?