ב-7 באוגוסט נערך במכללה האקדמית נתניה כנס על מלחמת לבנון השנייה. ככלל, המושב השני בכנס (שנערך בחסות וביומרה אקדמית) דמה יותר למסע תעמולה בשירותה של ממשלת ישראל, אך למרות זאת גם עלו בו מספר נקודות מעניינות וחשובות. כך למשל, הבהיר דן מרידור כיצד מנעה ארה"ב (תחת קלינטון!) כל מו"מ בין ישראל לסוריה, וד"ר ראובן פדהצור הסביר באריכות כיצד כשלה ישראל בתהליך קבלת ההחלטות ובאימוצה של אופציה (וקונספציה) צבאית שאננה. מעניינים מכל היו דווקא דברים שאמר אלוף (מיל.) דני רוטשילד באשר לאופן בו תקע החיזבאללה יתד בדרום לבנון. להלן תמצית דבריו בעניין.

בתחילת שנות ה-80 היתה זו תנועת אמל של נביל ברי שנהנתה מעליונות בקרב האוכלוסייה השיעית. אט אט החלו אנשי חיזבאללה (שהוקמה ע"י משמרות המהפכה האיראניים) לנדוד לדרום לבנון, ללא נשק או יומרות צבאיות מיידיות. תוך שימוש בכספים איראניים, החלו אנשי הארגון לרכוש חוות חקלאיות (עליהן שילמו לעתים פי חמישה מערכן הריאלי) ולהקים מרפאות ובתי מרקחת. בעוד שאת החוות ניצלו בכדי לספק מקומות עבודה לאוכלוסייה הענייה, במרפאות ובבתי המרקחת סופקו לה טיפולים ותרופות חינם. כך, לאחר שקנו את לב התושבים והזדהותם (בסגנון ההוויה הקובעת את התודעה – ע.כ.), יכול היה הארגון להתחיל בהעברת נשק לדרום ובהשתלטות צבאית על האזור.

במלים אחרות, בדומה לש"ס (כך בפי רוטשילד עצמו!), ההשתלטות של החיזבאללה על דרום לבנון בכלל ועל השיעים בפרט נעשתה על רקע (ותוך ניצול) ההפרטה ונסיגתה של המדינה ממילוי אחריותה וחובותיה החברתיות במילותיו של רוטשילד). ובמילותיי שלי: התחזקות החיזבאללה ומידת הפופולריות שלו בלבנון (לפחות בתחילת דרכו) לא נבעו מברוטליות, כוחנות, סחטנות אלימה, דתיות או קיצוניות, אלא מכישרונו לספק צרכים בסיסיים אשר את הספקתם הזניחה המדינה – מאולטרה-קפיטליזציה של חברה מעמדית ממילא בה קיימת חפיפה רחבה בין מעמד ומוצא אתני. אגב, לא בכדי טרח רוטשילד לציין כי המושג "פונדמנטליזם" יוחס במקור לגופים אזרחיים-דתיים (בארה"ב) בשל העובדה שסיפקו fundamental needs לאוכלוסיות מוחלשות ולא, כפי שנהוג לחשוב, בשל דבקותם כביכול בעקרונות יסוד (fundamentals) דתיים כלשהם ככתבם וכלשונם בכתבי הקודש עצמם. למרות שרוטשילד טועה (למעשה המושג נטבע ע"י קרטיס לי לאוז ב-1920 והתייחס בעיקר לאמונות מסוימות ולא לדרכי גיוס או פעולה), דבריו חשובים עד מאוד בשל האופי והתפקיד שהם מייחסים לחיזבאללה כמו גם לשינויים שעברה לבנון במובן הכלכלי-חברתי-פוליטי.

אם הניתוח של רוטשילד נכון (לפחות בחלקו הארי), הרי שקיימת סתירה מהותית וקשה בדברי התעמולה של ממשלת ישראל כמו גם בהצהרותיו של רוטשילד עצמו. אם, כפי שטוענים רבים, המניע העיקרי של החיזבאללה (ושל החמאס, למרות ההבדלים) איננו אלא פנאטיות דתית, הרי שאין כל הגיון ב"חיזוק" או "השבת ההרתעה הישראלית" שכן הרתעה לא משנה כהוא זה לפנאטים ועפ"י הגדרה לא משפיעה או משנה את מניעיהם. אם, מצד שני, יש לשיטתה של ממשלת ישראל מקום ל"השבת ההרתעה", הרי שהממשלה עצמה נראית כמאמינה שלא רק פנאטיות דתית שלוחת רסן מאפיינת את החיזבאללה אלא גם, ובעיקר, שיקולים רציונליים. מה שנובע מסתירה זו הוא דבר פשוט: בכל מקרה, רק אופציה מדינית עשויה לפתור את הבעיה. אם אכן מונע החיזבאללה ע"י שיקולים רציונליים-פוליטיים, הרי שיש מקום לדבר גם עם אנשיו שלו. אם, לעומת זאת, מניעיו הם דתיים קיצוניים גרידא, אך (כפי שעולה בבירור מדברי רוטשילד שניכר כי גם ישראל הרשמית מסכימה) קיים פער בין הגרעין האידיאולוגי הקשה ("מוכרי הפונדמנטליזם") להמונים הנהנים מ"מוצריו" ("קוני הפונדמנטליזם"), הרי שרק תהליך מדיני שיפיח תקווה אצל המוני קורבנות המלחמה והדיכוי (לצד היפוך תהליך הקפיטליזציה, קרי: הרחבת מעורבותה של המדינה בכלכלה לשם הגדלת השוויון, הרחבת השירותים הציבוריים ושיפורם) עשוי להקטין את מספר "הקונים", לבודד את "המוכרים" ולצמצם את כוחם בצורה משמעותית.

ההוכחה לכך שגם ישראל הרשמית מכירה בפער בין "המוכרים" ל"קונים" מתבטאת באימוץ "שיטת המנוף" על פיה הפעלת לחץ על אוכלוסייה אזרחית (לרבות הרס תשתיות, הרג וגירושה) תוביל להתמרדותה נגד "מוכרי הפונדמנטליזם" או לפחות להסרת חנם של אלו האחרונים בעיניה. מובן מאליו ש"שיטה" זו הינה טרוריסטית על פי הגדרה (הפעלת אלימות כנגד אזרחים לשם השגת מטרות פוליטיות), ולפיכך (בדיוק כמו הטרור של החיזבאללה עצמו) מוקצית מחמת מיאוס. בנוסף, כבר הוכח פעם אחר פעם כי "שיטת המנוף" אינה עובדת: במקרה שלפנינו כברבים לפניו, לא רק שהיא אינה מחזקת את ההתנגדות לחיזבאללה – למעשה היא רק מחזקת את הארגון ומעצימה את כוחו בלבנון ובעולם הערבי כולו. מסקנה אחת עולה מן הניתוח שלהלן: אין פתרון למלחמה בלבנון, לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולבעיית הטרור העולמי בכלל זולת פתרון מדיני אליו חייב להתלוות, בסופו של דבר, גם שוויון כלכלי וחברתי אמיתי. בקיצור, עתיד כולנו תלוי באימוץ סדר יום שכל כולו מנוגד להגיון האמריקאי-ישראלי העכשווי.

Share on Facebook