לא יעזרו סילופים וכזבים. החלטת מועצת הביטחון מנוגדת למטרות הצבאיות של הנשיא בוש. החלטות מועצת הביטחון מנוגדות למדיניות התוקפנית נגד לבנון כפי שבוצעה על ידי ממשלת ישראל. ממשלת בריטניה, נשיא מצרים והמלך הירדני נאלצו עקב הפגנות ומחאות המונים לגנות את ההתקפה הישראלית ולתבוע הפסקת אש ונסיגת צה"ל מלבנון.
הנשיא בוש מוצא עצמו עולה על שרטון של כישלון רודף כישלון. התגברות המאבק בעיראק התובע גירוש מיידי של צבא ארה"ב מאדמת עיראק, וכן התגברות ההתנגדות ברחבי ארה"ב לנוכחות של צבא אמריקאי בעיראק, השפיעו רבות על החלטת בוש וממשלתו להצביע בעד החלטת מועצת הביטחון, הדורשת הפסקת המלחמה בלבנון ונסיגה ישראלית מאדמתה.
אין ספק שהממשל של בוש קיווה להישגים צבאיים מאוד משמעותיים של צה"ל, שתוך פרק זמן קצר ינחיל מהלומה צבאית לחיזבאללה. צה"ל שעליו הוטלה המשימה לא ציפה להתנגדות עזה, שתגרום לעשרות חללים מקרב חייליו ולעשרות חללים בעורף האזרחי תוך ריתוק של יותר ממיליון אזרחים בצפון שנאלצו לשבת במקלטים, ופגיעה אנושה בעיקר באוכלוסייה החלשה.
הממשל של בוש נגרר ונאלץ להסכים להפסקת האש, אך בד בבד עם הסכמה להפסקת אש מתיר בוש לאולמרט להמשיך בהתקפה שלוחת רסן. התקפה מיותרת הגורמת לעוד חללים לבנונים וישראלים, התקפה מיותרת הגורמת לעוד מנות גדושות של הרס וחורבן משני צידי הגבול רק כדי להציג מצג שווא של הישג צבאי ופוליטי.
זו מלחמה שאופיינה בפשעי מלחמה קשים מנשוא. ההתקפה בכפר קנא שהסתיימה בהריגתם של כ-60 איש בהם יותר מ-20 ילדים.
התקפה נפשעת בלתי נסלחת על בית החולים בבעל-בק בו נהרגו 25 ילדים. מקרים אלו ונוספים הניעו את הוועדה הבין-לאומית לזכויות האדם לגנות את ישראל על פשעי מלחמה שביצעו חייליה. ולכך יש להוסיף הרג של 1,000 לבנונים ו-200 פלסטינים בעזה, כאשר החלק הארי הם אזרחים חפים מפשע. הוועדה רואה בישראל כמי שנושאת באחריות להפיכת מיליון אזרחים לבנונים לפליטים חסרי בית.
המשך השהות של צה"ל בתוך שטח כבוש – גם אם הוכרזה הפסקת אש – מזמין רק עימותי דמים מיותרים ובעקבותיהם עוד קורבנות. לכן אנחנו נתבעים לגייס דעת קהל לתבוע נסיגה מיידית של חיילי צה"ל, ואין מנוס מהתביעה לדרוש להעמיד למשפט את האחראים במערכת הממשל הישראלי למעשה הפשע שביצעה ישראל בלבנון.
ממשלת ישראל החפצה בהמשך שלטונה מציגה לציבור בישראל מצג שווא של הישגים. שמעון פרס משקר ביודעין בהצהרתו על תמיכה גורפת של דעת הקהל העולמית במהלכים הצבאיים של ישראל. כאשר דעת הקהל בעולם מזועזעת מהמראות הקשים מנשוא של מעשי טבח קשים באוכלוסייה אזרחית – ובמיוחד של ילדים – שבוצעו על ידי צה"ל.
כמה עלוב נראה שר הביטחון עמיר פרץ. קשה לעכל את עוצמת הפער בין ההצהרות וההבטחות של פרץ לפני הבחירות ובין מעשי הפשע שהוא אחראי להם היום כשר הביטחון.
עוצמת הפער בולטת גם בין המטרות המוצהרות של המלחמה שהשמיעו פרץ ואולמרט לפני המלחמה, כמו השמדה מוחלטת של החיזבאללה וחיסולו של נסראללה ובין התוצאות הממשיות בשדה הקרב. החיזבאללה לא חוסל ונסראללה הפך בעיני מיליוני ערבים גיבור לאומי מנצח.
בהחלטות מועצת הביטחון ישנה קריאה לשחרור שני האסירים הישראלים יחד עם קריאה לשחרורם של אסירים לבנונים. לא מובן מדוע לאופציה המדינית של שולחן הדיונים ושל אימוץ החלטת מועצת הביטחון הגיעה ישראל מדממת ממלחמה קשה, וזאת כאופציה אחרונה, ולא אימצה אותה כאופציה ראשונה לפני המלחמה שהיא יזמה. למעשה ניתן היה לשחרר את האסירים הישראליים ללא מלחמה על בסיס של מו"מ לשחרור אסירים ערבים.
כיום מתבזה ממשלת אולמרט, שטרם המלחמה יצאה בהצהרות מתלהמות שאין כל מקום לדבר על שחרור אסירים ערבים, וכיום היא חותמת על הסכם בו יש הכרזה על שחרור אסירים ערבים. אין ספק שניתן היה לחסוך את הסבל המיותר שנגרם לחיילים הישראלים ולבני משפחותיהם.
שוחרי השלום בישראל יכולים לציין בסיפוק רב את תרומתם למאבקם של כל שוחרי השלום בעולם להפסקת המלחמה ולנסיגת ישראל מלבנון.
כחבר מק"י וחד"ש אני מציין בסיפוק את התייצבותנו ראשונים במאבק נגד המלחמה – הן בזירה הפרלמנטרית והן בגיוס הציבור ברחוב. המאבק הזה הניב תוצאות מבורכות. ארגוני שלום, ארגונים המתנגדים לכיבוש, ארגונים חברתיים, ארגוני נשים ונוער היו שותפים בכל ההפגנות והמשמרות שברובן אורגנו על ידי חד"ש ומק"י. מעל לכל ראוי לציין שבכל ההפגנות עמדנו כתף אל כתף יחד יהודים וערבים. ההפגנות והמשמרות היו גם להפגנת אחווה יהודית ערבית שהיא כה נחוצה לנו במדינת ישראל. בהפגנות אלו בלט מספר לא מבוטל של חברי מרצ למרות ההתנכרות של הנהגת המפלגה.
הנהגת מרצ בלחצם של חברים מהשורה נרתמה בסופו של דבר למשמרת מחאה מול משרד הביטחון בהשתתפות מאות חברי מרצ וגם תומכי "שלום עכשיו".
אנחנו מחויבים להגברת שיתוף הפעולה בין כל ארגוני השלום מול פני הסכנה שממשלת אולמרט-פרץ תנסה בטוענות אלו ואחרות להפר את החלטת מועצת הביטחון הדורשות נסיגה ישראלית מאדמת לבנון.
מהמלחמה המופקרת הזו שיזמה ישראל סבלו ועדין סובלת אוכלוסייה גדולה של יהודים וערבים. ההרס, החורבן והשכול הם מנת חלקם של יהודים כערבים. אוכלוסייה חלשה של יהודים וערבים נתונה במצוקה קשה מנשוא. יותר מתמיד יש לשמור על זכויותיהם של החלשים, שבתיהם נהרסו או מקום עבודתם נהרס פיסית או כלכלית.
לצערנו, אנו עדים בימים אלו להתגברות כוחות הימין, לשלל הכרזות גזעניות ודברי שטנה שיש בהם התרת דמם של חברי הכנסת הערביים.
אל מול הנחשול של גילויי גזענות ואיום על הדמוקרטיה אנו מצווים לאחד את כל מחנה השלום ללא הבדל של השקפה פוליטית או השתייכות ארגונית.
בימים אלו אנו עדים למאמץ בלתי פוסק של הממשלה ושל כלי התקשורת להנחיל לציבור תחושה של הישג צבאי ומדיני, דבר שהוא חסר כל בסיס. מול המסע השקרי והכוזב שאליו נרתמו כמעט כל כלי התקשורת, תפקידנו להגביר את המאמץ ההסברתי שמלחמה ושפיכות דמים אין בהם כדי לתרום להישגים מדיניים. יתרה מזאת, זה מרחיק אותנו מהשלום המיוחל. המאבק העיקר של שוחרי השלום צריך להתרכז בגיוס דעת קהל לדרישה מממשלת ישראל לנסיגה מוחלטת של צה"ל מכל השטחים הכבושים וכינון שתי מדינות לשני העמים.
אין בלבי ספק, שלנוכח המאבק הצודק שלנו ינסו השלטונות להסיח את דעת הציבור על ידי דברי רפש ונאצה הגובלים בגזענות נגד הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל. לכן יש להגביר ולחזק את השותפות והאחווה בין יהודים וערבים. יש לעשות כל מאמץ להנחיל לציבור בישראל את הקריאה המרגשת שנשמעה בהפגנות ההמוניות נגד המלחמה – "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים".
לפי כל העדויות של לבנון ושל האום ושל הצלב האדום נהרגו בכפר קנא 28 בני אדם ולא "יותר מ60″ כמו שנטען מוקדם יותר. אבל לך זה לא מפריע לעוות את האמת לצרכיך.
אל תשכח את "הטבח בג’נין" שלא היה ולא נברא.
חוששני שכשלון המלחמה, במקום לגרום להתפקחות והבנה שאין פתרון צבאי לסכסוך בין ישראל לפלסטיני, יגרום, להפך, להתחזקות הימין הפשיסטי בהנהגת ליברמן, אילון ואחרים. האם נגזר עלינו לחוות את חוויות הגרמנים בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה?
הדבר המרגש ביותר שחוינו בהפגנות נגד המלחמה היתה הקריאה "יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים". חובה עלינו להתמיד בהעמקת הקשר בין יהודים וערבים כדי להנחיל דרך אחרת לציבור השבוי במקסם השווא של לחיות על החרב, ושאין עם מי לדבר.
אני מסכים עם הכותב שקימת סכנה שהשלטונות יעשו הכל בתקופה הקרובה להסיח את דעת הציבור על ידי הטלת רפש ודברי נאצה בציבור הפלשתינאי
ובמיוחד בחברי הכנסת הערבים.