הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 באוגוסט, 2006 22 תגובות

33 ימי מלחמה – יותר מאשר בכל מלחמה קודמת מאז 1949. בצד הישראלי: 154 הרוגים – מהם 117 חיילים. 3,970 רקטות, 37 אזרחים הרוגים, יותר מ-422 פצועים. בצד הלבנוני: כ-1,000 אזרחים הרוגים, אלפי אזרחים פצועים, מספר בלתי-ידוע של לוחמי חיזבאללה הרוגים ופצועים. יותר ממיליון פליטים – פה וגם שם.

מה הושג במחיר נורא זה?


"קודר, עניו ומרוסן" – כך תיאר העיתונאי יוסי ורטר את אולמרט כמה שעות אחרי הפסקת האש. אולמרט? עניו? האם זה אותו אולמרט שהכרנו? אותו אולמרט שדפק על השולחן וקרא: "עד כאן!"? שאמר ש"אחרי המלחמה המצב יהיה שונה לגמרי מזה שהיה לפניה"? שהבטיח "מזרח תיכון חדש" כתוצאה מהמלחמה?


תוצאות המלחמה גלויות לכל עין:



  • השבויים, שהחזרתם "בלי תנאים" שימשה עילה (או תירוץ) למלחמה, לא הוחזרו. הם יוחזרו בעקבות משא-ומתן לחילופי-שבויים – והרי את זה בדיוק הציע חסן נסראללה לפני המלחמה.


  • חיזבאללה נשאר כפי שהיה. הוא לא הושמד, לא פורק מנשקו, אפילו לא הוזז ממקומו. לוחמיו הוכיחו את עצמם בקרב וזכו בהערכה ובמחמאות גם מפי חיילים ישראליים. מערכת הפיקוד והקשר של החיזבאללה המשיכה לתפקד היטב עד הרגע האחרון. הטלוויזיה שלו ממשיכה לשדר.


  • חסן נסראללה חי וקיים. הוא לא נהרג. יוקרתו מרקיעה שחקים. בכל העולם הערבי שרים לכבודו, ותמונתו מתנוססת על הקירות ממרוקו ועד עיראק.


  • הצבא הלבנוני יתפרש לאורך הגבול, לצד כוח בינלאומי גדול. זה השינוי הממשי היחיד שהושג.

הכוח הזה לא יבוא במקום חיזבאללה. חיזבאללה יישאר בשטח, בכל כפר ובכל עיירה. צה"ל לא הצליח לסלק אותו אף מכפר אחד. זה היה פשוט בלתי-אפשרי. הם מהווים חלק מהאוכלוסייה.


הצבא הלבנוני והכוח הבינלאומי לא יוכלו ולא ירצו להתעמת עם החיזבאללה. כל הימצאותם שם תלויה בהסכמת החיזבאללה. בפועל תיווצר שם מערכת עדינה של שלושה כוחות, שיתקיימו זה בצד זה ושיצטרכו להסתדר זה עם זה. יתכן שהכוח הבינלאומי ימנע פשיטות של החיזבאללה, כמו זו שקדמה למלחמה, אך הוא גם ימנע פעולות של צה"ל, כגון הטיסות בשמי לבנון. לכן התנגד צה"ל תחילה בחריפות להכנסת כוח כזה.


בישראל פושטת אווירה כללית של אכזבה ודכדוך. ממאניה לדפרסיה. לא זה בלבד שהאלופים והפוליטיקאים מאשימים זה את זה, כפי שצפינו מראש, אלא שגם בציבור הרחב נמתחת ביקורת מכל הצדדים. החיילים מתלוננים על ניהול המלחמה, אנשי המילואים מקטרים על בלאגן וכישלון "התספוקת" (עוד תרומה צה"לית לשפה העברית), בכל המפלגות מתגבשות אופוזיציות ויש איומים בפילוג. כך בקדימה, כך בעבודה. נראה שיש תסיסה רבה גם במרצ, שמרבית ראשיה תמכו בדרקון המלחמה כמעט עד הרגע האחרון, ואז תפסו את זנבו ונעצו בו את חרבם.


בראש המבקרים צועדת, איך לא, התקשורת. כל עדת המראיינים והפרשנים, הכתבים (להוציא בודדים) והכתבלבים, שהתמוגגו מרוב התלהבות למלחמה, שרימו וזייפו ועיוותו, והעלימו וטישטשו ושיקרו למען המולדת, שסתמו את הפה לכל ביקורת והכתימו כבוגדים את כל מתנגדי המלחמה – הם רצים עכשיו בראש אספסוף הלינץ’. כמה צפוי, כמה מכוער. פתאום נזכרו בדברים שאמרנו כבר בראשית המלחמה.


את השלב הזה מסמל הטיפול ברמטכ"ל, דן חלוץ. עוד אתמול היה גיבור ההמונים, ואסור היה להשמיע מלה נגדו. עכשיו הוא מתואר כספסר מלחמה. רגע לפני ששלח את החיילים אל שדות-הקרב הבוערים, מצא עניין וזמן למכור את מניותיו מתוך צפייה לירידת הבורסה (אני מקווה שרגע לפני הסוף הוא מצא זמן לקנות אותן בחזרה).


לניצחון במלחמה יש, כידוע, המון אבות, ואילו הכישלון במלחמה הוא יתום.


מתוך מבול ההאשמות והקיטורים מזדקרת סיסמה אחת, שיש בה כדי לעורר צמרמורת אצל כל בעל-זיכרון: "הפוליטיקאים לא נתנו לצבא לנצח".


בדיוק כפי שכתבתי כאן לפני שבועיים, קמה לתחייה, ממש לנגד עינינו, העלילה הישנה של "תקיעת סכין בגב הצבא".


וככה זה נשמע: סוף-סוף, יומיים לפני הסוף, התחיל להתגלגל המבצע היבשתי. הודות לחיילינו הנחושים, אנשי המילואים, היתה זאת הצלחה מסחררת. ואז, בדיוק כשעמדנו לנצח בגדול, באה הפסקת-האש ועצרה את ההתקדמות.


אין בזה אף לא מלה אחת של אמת. המבצע הזה, שתוכנן ותורגל מראש במשך שנים, לא יצא לפועל לפני כן מפני שהיה ברור שלא ישיג הישג בעל-ערך אך יעלה בקורבנות רבים. צה"ל היה, אמנם, כובש שטחים נרחבים, אך בלי כל יכולת להרחיק משם את לוחמי החיזבאללה. הרי את העיירה בינת-ג’בייל, סמוך לגבול, כבש צה"ל שלוש פעמים, ולוחמי החיזבאללה נשארו שם עד הסוף. אילו כבשנו 20 עיירות כאלה, החיילים והטנקים היו חשופים ב-20 מקומות להתקפות קטלניות של אנשי-הגרילה ונשק הנ"מ המשוכלל שלהם.


אם כן מדוע הוחלט בכל זאת ברגע האחרון ממש, לפתוח במבצע "ההרחבה" – אחרי שכבר הוחלט באו"ם על הפסקת פעולות האיבה? התשובה נוראה: היה זה תרגיל ציני, מנוול ממש, של השלישייה הכושלת. אולמרט, פרץ וחלוץ רצו ליצור "תמונת ניצחון", כפי שנאמר בגלוי בתקשורת. על המזבח הזה הוקרבו חייהם של 33 חיילים.


המטרה היתה לצלם את החיילים המנצחים על גדות הליטני. לרשות המבצע עמד זמן קצוב של 48 שעות, עד כניסת הפסקת-האש לתוקפה. אף שהצבא השתמש במסוקים כדי להנחית את החיילים, היעד לא הושג. בשום מקום לא הגיע הצבא אל גדת הליטני.
 
לשם השוואה: במלחמת-לבנון הראשונה, זו של אריאל שרון ב-1982, חצה הצבא את הליטאני כבר בשעות הראשונות (הליטני, שהיה פעם נהר אמיתי, איננו כיום אלא נחל קטן. רוב מימיו מנוצלים הרחק משם בצפון. בקטע האחרון שלו הוא מרוחק כ-25 ק"מ מהגבול, אבל ליד מטולה המרחק הוא ארבעה ק"מ בלבד).


הפעם, כשנכנסה הפסקת-האש לתוקפה, הגיעו כל היחידות שהשתתפו במבצע לכפרים אי-שם בדרך לליטני, והפכו שם לברווזים במטווח, מוקפים בלוחמי-חיזבאללה, בלי דרכי-אספקה בטוחים. מאותו רגע והלאה היתה לצה"ל רק שאיפה אחת: להוציא אותן משם בכל המהירות, ולא חשוב מי יבוא במקומן.


אם תקום ועדת-חקירה ממלכתית – והיא חייבת לקום – שתבדוק את כל מהלכי המלחמה החל בקבלת ההחלטה על פתיחתה, היא תצטרך לחקור גם את הדרך שבה התקבלה ההחלטה על המבצע האחרון הזה. מותם של 33 חיילים וסבלן הנורא של משפחותיהם דורשים זאת!


אבל עובדות אלה אינן ברורות עדיין לציבור הרחב. שטיפת-המוח של הפרשנים הצבאיים והגנרלים בדימוס, ששלטו באותה עת בתקשורת, הפכו את המבצע המטופש – כמעט ואמרתי "פלילי" – למסע-ניצחון מדהים. החלטת הדרג המדיני להפסיקו התקבלה בציבור כמעשה של פוליטיקאים תבוסתנים, חסרי עמוד-שדרה, מושחתים, אולי אפילו בוגדניים.


וזוהי בדיוק הסיסמה החדשה של הימין, ובעיקר של הימין הפאשיסטי, המרים עכשיו את ראשו.


אחרי מלחמת-העולם הראשונה, בנסיבות די דומות, צצה בגרמניה העלילה של "הפוליטיקאים תקעו סכין בגב הצבא המנצח". על הסוס הזה רכב אדולף היטלר ישר אל השלטון – ואל מלחמת-העולם השנייה.


עכשיו, עוד לפני שנקברו כל החללים, כבר התחילו הגנרלים הכושלים לדבר בלי בושה על "סיבוב נוסף", על המלחמה הבאה שתבוא בקרוב, "בעוד חודש או בעוד שנה", אם ירצה השם. הרי אי-אפשר לסיים את העניין ככה, בכישלון. איפה הגאווה שלנו?


הציבור הישראלי נתון עכשיו במצב של הלם ובלבול. האשמות נכונות והזויות מתעופפות בחלל בכל הכיוונים, ואין לדעת לאן יגיעו הדברים.


אולי, בסופו של דבר, ינצח דווקא קול ההיגיון האומר: מה שהוכח בעליל הוא שאין פתרון צבאי. זה נכון בצפון. וזה נכון שבעתיים בדרום, שם עומד מולנו עם שלם, שכבר אין לו מה להפסיד. הצלחת הגרילה הלבנונית תעודד את הגרילה הפלסטינית.


כדי שההיגיון ינצח, צריך שנהיה כנים כלפי עצמנו: לזהות את הכישלון, לחקור את סיבותיו היותר עמוקות, להסיק את המסקנות המתבקשות.


יש מישהו שרוצה למנוע זאת בכל מחיר. הנשיא בוש מכריז בקולי-קולות שאנחנו ניצחנו במלחמה. ניצחון מזהיר על הרשעים. כמו שהוא עצמו ניצח בעיראק.


למה הדבר דומה? לקבוצת-כדורגל שניתן לה לבחור בשופט המשחק. לא ייפלא אם היא תוכרז כמנצחת.

תגובות
נושאים: מאמרים

22 תגובות

  1. ברנבא הגיב:

    לפטריוט – טעות בידך:
    בעת המודרנית היו מספר פעמים לא מועט שגרילה הובסה בידי מדינה,

    1. אסד האב חיסל את תנועת ההתנגדות בארצו באמצעות טבח של כ 20000 חברה בעיר חומס.
    מאותו זמן ואילך לא ידוע על נסיונות נוספים להתנגדות לשילטון המתקדם בסוריה.

    2. הבריטים חיסלו את מרד ה"מאו מאו" בקניה.

    3.שילטונות סין העממית חיסלו כל ניסיון התנגדות בטיבט, למרות שזו כבושה יותר זמן מאשר כבושות עזה והגדה המערבית.

    חוסיין ז"ל חיסל את אש"ף ולוחמי הגרילה המיומנים שלו בספטמבר 1970, וכל מי מהם שנותר בחיים גורש בבושת פנים מן הממלכה.

    יש באמתחתי עוד דוגמאות רבות, ואם תבקש אוכל להמציא לך נוספות.

  2. יוסף הגיב:

    בדיוק כפי שאבנרי טוען כלפי תומכי המלחמה ("עדת המראיינים והפרשנים, הכתבים והכתבלבים, שהתמוגגו מרוב התלהבות למלחמה, שרימו וזייפו ועיוותו, והעלימו וטישטשו ושיקרו למען המולדת") כך הוא עצמו "מעקם" במקצת את המציאות כדי שתתאים לדעותיו.
    לראיה: אבנרי הביא את כל המספרים, חלקם מדוייקים וחלקם אומדן, אבל אלו מספרים לא הועלו במאמר?
    משום מה חסר אומדן הרוגי החזבאללה ומספר הפצועים של הארגון.
    שכן אם אבנרי היה מביא אומדן זה (כ-550 הרוגים) אזי היה ברור לכולם שהפגיעה בחיזבאללה גדולה פי חמש בערך מהפגיעה בחיילי צה"ל.
    אם פרט זה יובא בכתבה אז יהיו ברורים לכל מימדי הפגיעה בחיזבאללה ועמידת צה"ל במטרת הפגיעה בו.
    המטרות האסטרטגיות של ישראל אכן לא הושגו,
    אבל כל התמשכות של הקרבות הייתה נוגסת בחיי האדם והיכולת של החיזבאללה ובסוף ממוטטת אותו, והמספרים (יחס נפגעים של 1 ל-5) מדברים בעד עצמם.

  3. חיים ברעם הגיב:

    לא יעזור לאף אחד. זהו מאמר פשוט ובהיר (ולכן גם נפלא) שסיכם את אשמת הטריו באורח מושלם.
    זה ממש מרגיז לקרוא את המאמרים שכתבנו במהלך החודש, משוחזרים עכשיו על ידי המתקרנפים בעיתון הארץ ובמקומות אחרים. מדוע אינכם מתקוממים בזמן נגד מלחמות מטומטמות ומרושעות כאלה? נמאס.

  4. ענבל ( ליוסף ) הגיב:

    קרא את המאמר היום ב’הארץ’ של יובל שטיינץ לפני שאתה מדבר על מספרים 🙂 — קישור —

  5. בוגי הגיב:

    גם האמריקאים בוויאטנאם ניסו לטעון שהם מנצחים בגלל יחס הנפגעים (body count) שהיה 20 ל-1 לטובתם.
    אני לא זוכר שהם ניצחו בוויאטנאם אלא אם כן פיספסתי משהו.

  6. רמי הגיב:

    אבנרי מקווה שדווקא מעז יצא מתוק, כלומר הציבור יחכים ויבין שאין תוחלת במאבק הצבאי אלא הפתרון הוא במשא ומתן. גם אני מקווה אבל כשאני קורא את הטוק בקים כאן ובשאר המקומות, וכשאני משוחח עם אנשים ברחוב, אני מתרשם שהם לעולם לא יניחו את נשקם, ויביאו את עצמם ואותנו, לאט אבל בטוח, לקץ נורא.

  7. ברור הגיב:

    בזה שישראל נכשלה אין ספק אבל אין ספק גם שיהיה סבוב נוסף משום שהשאלה אינה מה ניתן ללבנון כדי שיהיה שלום. חיזבאללה מצהיר שמטרתו הסופית היא השמדת ישראל וזו הסיבה לסבוב הזה ולכל הסבובים שיבואו אלא אם כן חיזבאללה ישנה את האידאולוגיה שלו או שישראל תחליט להתאבד.

  8. פטריוט ליוסף הגיב:

    מי אמר שמספר ההרוגים מן החיזבאללה היה כ-550? צה"ל תחת פיקודו של דן חלוץ? שמכר את תיק הבורסה שלו בזמן מלחמה? במלחמה קיים דבר כזה – דיזאינפורמציה! ייתכן שהוא בדה את המספר הזה של ההרוגים, כדי לתת תחושת הנצחון לכשלונו ולהצדיק את נוכחותו בתפקידו! גם נוכחות של 30.000 חיילי צה"ל בשטח דרום לבנון לא מנעה את נפילות הטילים על חיפה. לאחר מלחמה הכושלת הזאת כל אדם שפוי לא מאמין לממשלת אולמרט- פרץ ולראשי צבא.אפילו גיידמק עשה יותר למען אזרחי ישראל מן הממשלה. המדיניות של כל מפלגות שצידדו במלחמה כשלה!

  9. יוסף – בתגובה הגיב:

    לענבל:
    המאמר שמאחורי הלינק שצירפת נכתב ע"י איש הימין יובל שטייניץ.
    זהו מאמר המדבר על "תרבות מלחמה"(?) והצורך בכיתור והשמדת אויב, ולכן אני לא מבין מדוע הבאת קישור אליו.
    האם את מסכימה עם תוכנו?

    לפטריוט:
    מנסיון עבר מסתבר שהערכות צה"ל והתקשורת הישראלית בעניין מספרי נפגעים וחללים בכל צד הן לרוב מדוייקות.
    מי שלרוב עושה מניפולציה על מספרי חללים (פעם מגזים ופעם מפחית – לפי הצורך התקשורתי) הוא דווקא הצד השני.
    השאלה היא: אם באמת המספר הוא נכון, האם אז אתה מסכים שעוד חודש לחימה היה ממוטט את החיזבאללה?

  10. איריס הגיב:

    ליוסף,
    החזב אללה לא מספק מספרים לגבי מספר הנפגעים שלו, ולאף אחד אחר אין מושג. אחרי המלחמה קראתי בלא מעט עיתונים "סיכומי פגיעות", ואף מקור לא פרט בכמה לוחמים מדובר. איך אפשר לדעת? זה ודאי מידע שיש רק בידם של חברי הארגון בדרגים העליונים. רוב הדיווחים מדברים על יותר מ 1200 הרוגים לבנוניים שרובם אזרחים. ולכן, אין דרך להסיק על "הצלחת" המלחמה לפי התוצאות. קטיושות המשיכו להיירות לישראל באותו הקצב, וגם אם הצבא הישראלי הרג 550 לוחמי חזבאללה או יותר, יש מספיק מתנדבים חדשים שרוצים להיות חלק מההצלחה הזו בעיניהם. ממש נצחון גדול לישראל.

  11. אורי וייס הגיב:

    "לרשות המבצע עמד זמן קצוב של 48 שעות, עד כניסת הפסקת-האש לתוקפה." לא אמת. הפסקת האש נכנסה לתוקפה על אתר לאחר קבלת החלטה 1701. ההחלטה אומרת במפורש:
    Calls for a full cessation of hostilities based upon, in particular, the immediate cessation by Hezbollah of all attacks and the immediate cessation by Israel of all offensive military operations
    צא ולמד, שעל ישראל היה לנצור את נשקה באופן מיידי. החלטת מועצת הביטחון היא מקור משפטי (פוזטיבי) מחייב במשפט הבינ"ל. ממשלת ישראל הפאשיסטית התייחסה אל מעשה החקיקה של המשפט הבינ"ל בזילות, והכריזה למעשה, כי ב-48 השעות הראשונות לא תציית לו. לכן, מה שכתוב אבנרי איננו אמת. הפסקת האש נכנסה לתוקף באופן מיידי, אלא שישראל הכריזה כי תפר אותה ב-48 השעות הראשונות. דרך אגב, לחיילי יוניפיל ניתנה הסמכות בהחלטה להגן על העם הלבנוני מפני התוקפנות הישראלית.

    "הפכו את המבצע המטופש – כמעט ואמרתי "פלילי" – למסע-ניצחון מדהים". נמאס! מדוע אינך יכול לומר במפורש וללא מרכאות, כי מבצע הכיבוש היה פלילי. הוא היה הפרה של החוק הבינ"ל, ובכלל זה של החלטת האו"ם. פשעי מלחמה היו טבועים בו.
    ולכן, את הידוע לשמצה חלוץ, ואת הביריונים הבינ"ל: אולמרט ופרץ יש להעמיד לדין בינ"ל באשמת פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות.

    "מותם של 33 חיילים וסבלן הנורא של משפחותיהם דורשים זאת!" – אתה מתעלם ממותם של האזרחים הלבנונים. המלחמה הפאשיסטית הזאת הובילה גם למותם של חיילי צה"ל וחיזבאללה, אבל הפשע היותר חמור של ארגון הטרור הציוני במבצע הוא הריגתם של אזרחים לבנונים.

  12. עודד הגיב:

    האם מר אבנרי תומך בחיזבאללה ועולץ כי צהל לא הגיע לליטני?

  13. חיים הגיב:

    …ובנתיים
    בלבנון נשמעים קולות תקיפים מאד כנגד אסאד(חרירי הבן) וכנגד נאסראללה(ג’ונבלאט). צבא לבנון מתקבל באורז ופרחים וחיזבאללה מתחיל לפזר תירוצים על אי יכלתו לשקם את ההריסות שהותירו הקרבות.

    תמונה אחת שבתה את ליבי בתום העימות הזה, חייל חיזבאללה תוקע את דגלו על ראש של תל חורבות בשכונה בלבנון ןמסמן וי באצבעותיו, למטה עומדת אשא הבוכה על ביתה ההרוס. אני חושב שהתמונה הזו מייצגת את העימות הזה באופן הטוב ביותר. נצחון לחיזבאללה? אפילו פירוס היה דורש יותר.

  14. הרן הגיב:

    חבל שהרבה אנשים בשמאל כל כך מתאמצים להוכיח שלצה"ל לא היו הישגים משמעותיים במלחמה. מה, אם בסוף המלחמה חיזבאללה כן היה מפורק מנשקו, או שהשבויים היו חוזרים, או שהיינו מגיעים לליטאני המפורסם, זה היה הופך אותה למלחמה צודקת יותר? זה היה מחזיר מישהו ממאות ההרוגים? כל הטיעונים האלה רק מחזקים את אותן הטענות שהמאמר יוצא כנגדן על זה ש"לא נתנו לצה"ל לנצח". המסר חייב להיות ברור – גם אם אפשר להשיג הישגים ע"י הפעלת אלימות מופרזת שמופנית גם כלפי חפים מפשע(ולזה בדיוק קוראים "טרור"…), זה לא מצדיק פעולה כזו.

  15. מכלוף הגיב:

    נשיא המדינה-חשוד באונס.
    שר המשפטים-חשוד בהטרדה מינית.
    יו"ר חוץ ובטחון מושחת, שברח באמצע המלחמה לחו"ל ,וחזר כתוצאה מלחץ חברתי.
    ראש ממשלה-עסקן שהגיע למעמד ראש ממשלה,ולא שכח לסדר בתחילת המלחמה לחברו לפיד גוב
    יו"ר יד ושם
    חיילים רעבים בחזית
    עורף רעב במקלטים
    רמטכ"ל שמוכר מניות בתחילת המלחמה
    כתב חצר (דן מרגלית) שקורא להרחיב את המלחמה בלי בושה.
    חברה ישראלית שמנצלת את החלשים

    זהו ההפסד הגדול…….

  16. שאול הגיב:

    מתוך מאמר של אלוף בן שיורד גם על אולמרט

    לחסן נסראללה: הצלחת להשפיל את צה"ל, אבל מה השגת? נתת לישראל הזדמנות להתכונן לעימות הבא ופגעת קשה באחיך הפלשתינאים. גם הארכת את חיי ההתנחלויות שהיו מיועדות לפינוי וגם שיכנעת את העולם, שהבעיה הפלשתינית והכיבוש בשטחים אינם מקור הצרות באזור, אלא האיסלאם הקיצוני. שלא לדבר על הצעתך המשפילה לערביי חיפה לעזוב את בתיהם בזמן שתהרוג את שכניהם היהודים. האם אתה עובד בהסברה הישראלית?

    — קישור —

  17. פטריוט ליוסף הגיב:

    אני בכלל לא מסכים שעוד חודש לחימה היה ממוטט את חיזבאללה! קודם כל הממשלה וצה"ל לא למדו לקח מטעויות שלהם בעבר. הפלישה הראשונה ללבנון בשנת 1982 הסתיימה בכשלון. לאחר שאש"ף עזב, את מקומו תפסו תנועות התנגדות האחרות שהמשיכו להלחם בכיבוש הישראלי וב"קאפוים" שלו כמו ג’ומאיל, צד"ל ועוד. ההתנדגות נמשכה עד שרוב העם בישראל השתכנע שממשלתו וצבאו רימו אותו, יצאו להפגנות שבשיאה הייתה הפגנה בת כחצי מיליון משתתפים וממשלת בגין, שרון ורפול נפלה. כך הסתיימה מלחמת לבנון הראשונה. כעת ההנהגה של ישראל הובילה אותנו לאותה ביצה בדיוק! ההבדל הוא שחיזבאללה נלחמה טוב יותר מאש"פ כיוון שהיא מורכבת מתושבים מקומיים ולכן המוטיבציה שלהם הייתה גבוהה יותר. אם מלחמה הייתה נמשכת עוד חודש, אז היו מצטרפים כוחות חדשים בלבנון למלחמה בכובש זר (הישראלי). כמו כן חודש לאחר פרוץ המלחמה השמאל הציוני הצטרף למחנה של מתנגדי מלחמה ואם המלחמה הייתה נמשכת אז היו לפחות יותר מעשרות אלפי אנשים יוצאים להפגנות נגד המלחמה, ומספרם היה הולך וגודל. בחודש הראשון רק השמאל הלא ציוני, "גוש שלום" ו"יש גבול" התנגדו למלחמה. לכו ניתן לומר שהמלחמה הייתה מסתיימת בדיוק כמו מלחמת לבנון הראשונה. אלה הן שתי מלחמות- אחיות תאומות!

  18. יוסף לפטריוט הגיב:

    אני חולק עליך, ברשותך.
    ההבדל העיקרי בין 1982 להיום הוא שהחזבאללה הוא ארגון קטן ו"מוגדר היטב", מספר הלוחמים שלו קטן, והם נבדלים מהאוכלוסיה המקומית במיוחד לאחר ש-750 אזרחים עזבו את דרום לבנון ונעו צפונה.
    לכן זה היה רק עניין של זמן עד שצה"ל היה גובר על כל לוחמי החיזבאללה, לפחות באזור שמדרום לליטני.
    הבעיה היתה שהמחיר שלנו בחיי אדם (אזרחים וחיילים) הרתיע את מקבלי ההחלטות,
    בניגוד למחיר הלבנוני בחיי אדם שלצערי לא ממש הרתיע מישהו אצלנו…

    עוד הבדל הוא בעניין "מחנה מתנגדי המלחמה", ואולי לפני זה – מטרות המלחמה.
    אף אחד לא יכול להאשים ראש ממשלה ושר בטחון "טריים" כמו אולמרט ופרץ בנסיון לכבוש מדינה שכנה להמליך מלכים שם.
    ממש קשה לי להאמין שפרץ בא מההסתדרות עם אג’נדה כזו…
    אבל אריק שרון היה סיפור אחר לגמרי וההתנגדות לו דאז הייתה מוצדקת לחלוטין.
    לא רק אני עושה את האבחנה הזו, דומני שהתמיכה הציבורית המאסיבית במלחמה הזו הפתיעה גם את החברים ב"גדה השמאלית".
    ובצדק!

  19. פטריוט ליוסף הגיב:

    בהיסטוריה המודרנית הצבא הכובש תמיד הפסיד ללוחמי גרילה: ארה"ב בוייטנם, ברה"מ באפגניסטן, ישראל במלחמות לבנון ועוד. לא יעזרו כל תרוצים לשלטונות תאבי תהילה צבאית. כמו כן לא כל האוכלוסיה האזרחית עזבה את דרום לבנון. ראיתי איך חיילי צה"ל מדברים עם אזרחי לבנון בטלוויזיה. ברעיון לטלוויזיה הרוסית אמרו אזרחי דרום לבנון שהם פוחדים לעזוב כיוון שצה"ל מפציץ את השיירות של פליטים.

    בהתחלה התמיכה הציבורית במלחמה אכן הייתה מאסיבית אבל כל יום נוסף של המשך הלחימה התמיכה במלחמה הלכה וירדה. חודש לאחר פרוץ הלחימה "שלום עכשיו" והסופרים גרוסמן, א.ב. יהושוע ועמוס עוז שתמכו במלחמה בתחילתה, הצטרפו למחנה של מתנגדי המלחמה. ייתכן שממשלת ישראל כן הייתה ממליכה בלבנון את בשיר ג’ומאיל ב’ אם לא הייתה לה התנגדות חזקה כל כך מצד הלבנונים (חיזבאללה), חטיפת חיילים היה רק תרוץ, אף מדינה בעולם לא תפתח במלחמה גדולה. בעניין עמיר פרץ, פרץ הבטיח שיעסוק בעניינים חברתיים ולכן מפלגת העבודה קיבלה קולות של האנשים מהשכבות החלשות. אם הוא היה מבטיח בתעמולת בחירות שהוא רוצה להיות שר בטחון אז לא היו בוחרים בו, כלומר הוא רימה את בוחריו. אני מכיר הרבה אנשים שבחרו בו והתאכזבו! אם הוא היה אדם ישר הוא היה יושב באופוזיציה ומבקש שהמדינה תשקיע בחינוך, בריאות דיור ציבורי ושלא יפגעו בשכבות המוחלשות. עמיר פרץ הוכיח לצערי הרב, שכל המנהיגים של המפלגות הציוניות הם מיליטריסטים, כלומר אותה גברת בשינוי אדרת. הם מרמים את הבוחרים. אולי הרבי יואל טייטלבוים ז"ל מסטמאר צדק?!……

  20. יוסף לפטריוט הגיב:

    אני מסכים איתך בעניין המיליטריסטיות של פרץ, אבל מכאן ועד "כעת ההנהגה של ישראל הובילה אותנו לאותה ביצה בדיוק" ?
    הרי מהיום הראשון של המלחמה אמרו אולמרט ופרץ שרצונם הוא שצבא לבנון יתפוס אחריות בדרום המדינה!
    לא היה כאן שום נסיון להמליך מלכים או להעדיף פלג לבנוני אחד על האחר.
    תוך התקדמות המלחמה יכולת לראות שאין שום רצון לכבוש שטחים לשם כיבוש בלבד ולו רק בגלל הפחד מתשלום בחיי אדם (שוב, חיי אדם "שלנו", כמובן).
    לכן אי אפשר להאשים את אולמרט ופרץ בכניסה שניה לבוץ הלבנוני,
    אני מאמין בכנות כוונותיהם.
    אני רואה בחטיפת החיילים לא תרוץ כי אם הקש ששבר את גבינו.
    גם אני אמרתי לאחר אותו יום שצריץ לעשות סוף לישיבה של החיזבאללה על הגבול, ואף אחד לא יכול להאשים אותי ברצון לחרחר מלחמה ולו רק מהטעם הפשוט שגם אני גוייסתי, ותאמין לי שאין לי שום רצון להשתתף בדבר כזה.

  21. פטריוט ליוסף הגיב:

    "אמרו אולמרט ופרץ שרצונם הוא שצבא לבנון יתפוס אחריות בדרום המדינה" אז מדוע הם תקפו את לבנון ביום החטיפה מבלי להציב אולטימטום? ייתכן שהעם הלבנוני היה מיד דורש מן החיזבאללה לתת לצבא לבנון לתפוס אחריות בדרום המדינה כיוון שהם לא רצו שתיירים יפסיקו לבוא למדינה. בעניין הניסיון להמליך מלכים, גם שרון ורפול במלחמה הראשונה לא אמרו מיד מה הם רוצים: בהתחלה הם דרשו מבגין שיתן להם לצאת למבצע עד לנהר ליטני כדי לנקות את הדרום מאש"פ תוך 48 שעות. אנחנו יודעים לאן זה התגלגל, אחרי כיבוש הדרום מיד פלשו לביירות. ייתכן שזה היה קורה אם היו מגיעים עד לנהר ליטני במלחמה הזאת בתירוץ שיורים על חיילי צה"ל מעבר לנהר.המבצע הופסק בעקבות הכניסה לתוקף של הפסקת אש שהאו"מ דרש היא בעקבות ההודעה של "שלום עכשיו" מרצ והרב שלום אלישיב מנהיגה הרוחני של "דגל התורה שהם יצטרפו מיד למחנה של מתנגדי המלחמה, כנראה אולמרט ופרץ פחדו מהפגנות גדולות נגד המלחמה. את החיזבאללה אי אפשר לנצח בכוח כיוון שהיא חלק מהעם הלבנוני והיא נוצרה כתוצאה מכיבוש הישראלי בשנת 1982. נסראללה אמר במפורש שהוא יתפרק מנשקו כאשר יקבל ערבות שישראל לא תתקוף בלבנון! האשם העיקרי במלחמה הזאת הוא ג’ורג’ בוש והאימפריאליזם האמריקאי. כל מדינה שלא רוצה לשרת את החברות הבינלאומיות נקראת "טרוריסטית או ציר הרשע". הבעיה שלנו היא שהמנהיגים שלנו תומכים בבוש בצורה עיוורת, הוא כמו אלוהים עבור כל האליטה שלנו! יש רק דרך אחת לפרק את חיזבאללה מנשקו והיא: לצאת מכל השטחים שנכבשו בשנת 1967, תוך משא ומתן עם הממשלה הפלסטינית, כולל חמאס, לא משנה שבוש לא אוהב אותה, לנו יש את האינטרסים משלנו, לצאת מן הגולן תוך משא ומתן עם סוריה ולחתום על הסכמי שלום עם כל ארצות האיסלמיות בלי קשר ליחסים שלהן עם ארה"ב. גם השר לשעבר שלמה בן-עמי הגיע למסקנה הזאת והוא אמר את זה ברעיון ל-ynet. אני את שלי עשיתי למען שלום באיזור הפגנתי נגד המלחמה והצבעתי חד"ש לכנסת – המפלגה שלא תלויה באליטה צבאית, כלכלית ופוליטית הציונית הכושלת שסוגדת לארה"ב בצורה עיוורת.

  22. אמיר הגיב:

    למגיב ברנבא
    לפי הרשימה שלך רק סין וסוריה באמת חיסלו את תנועת ההתנגדות הפנימית שלהן.
    הבריטים לא שולטים באיפריה שלהם (גם לא בקניה) ןחוסין רק גרש את הפת"ח לא חיסל אותו ובטח לא חיסל את התנועה הלאומית הפלסטינית
    אני מקווה שאתה לא מיחל שבישראל יהיה משטר הדומה במשהו למשטר הסורי או הסיני.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים