המצב כאן, באחד מהאזורים מחוץ לביירות שספג מעט הפצצות יחסית, נעשה קשה יותר ויותר מיום ליום, וברור שהמלחמה היא סיוט לאנשים שחיים בדרום ביירות ובדרום המדינה. אנשים רבים שם מסרבים לעזוב את בתיהם למרות ההפגזות. הם יודעים שאם הם יהפכו לפליטים אז לא יישאר להם שום דבר. יש גם גאווה מסוימת ברצון לעמוד מול עוצמתו הצבאית של המשטר הישראלי.
אלה שברחו מהדרום שוהים כעת בבתי ספר שנפתחו למגורי פליטים. חיל האוויר הישראלי הפציץ את אחד מבתי הספר האלה בטענה שבבית הספר השתמשו לוחמי גרילה של החיזבאללה.
חיל האוויר הישראלי מפציץ גם משאיות המובילות אוכל ואספקה. עכשיו, בכל פעם שנהג/ת מכונית מוצא/ת עצמו/ה מאחורי משאית על הכביש, הם עוצרים מיד, או שהם סוטים מהדרך כדי שהם לא ייקלעו לשום הפצצה שעלולה להתרחש. הבשר כאן נגמר ואספקת החלב והיוגורט מתמעטת. אנחנו חייבים להפסיק את פעולת הגנרטורים לשעתיים אחרי כל שעתיים של עבודה בגלל המחסור בדיזל.
היום שבו המשטר הישראלי התחיל להפציץ את לבנון בחזרה לעידן האבן היה אמור להיות היום הראשון של שביתה כללית של עובדי חברת החשמל הלבנונית כנגד הפרטת מקום עבודתם. שביתה כזאת היתה יכולה להתפתח לתנועה המונית, הכוללת חלקים נרחבים של מעמד העובדים במאבק נרחב כנגד עליית המחירים ועליית עלות המחייה, ולמען העלאה במשכורות בהתאם לאינפלציה מאז 1996 – השנה האחרונה בה הועלו המשכורות. כמובן, המלחמה קטעה את מה שיכול היה להיות הסיכוי לתנועת עובדים מאוחדת הנאבקת על נושאים מעמדיים. כעת עובדי חברת החשמל שלא נהרגו מנסים נואשות לשמור על אספקת חשמל רציפה לבתי החולים ולקהילות המקומיות.
אבל השביתה המתוכננת היתה רק אחת מבין תנועות ומאבקי עובדים רבים, שחלקם נוצלו לרעה בידי מנהיגי הארגונים הדתיים הקיצוניים, שהשתמשו בהם ל"שחרור קיטור" בלבד. למרות זאת, המאבקים מראים את הזעם הבוער הקיים בקרב מעמד העובדים ובקרב האיכרים העניים, זעם על עליות המחירים הסדרתיות ועל ההפרטה של מה שנשאר מהמגזר הציבורי. רוב מעמד הביניים התרושש לגמרי. לפני זמן מה דיברתי עם מישהו, שאמר שמשפחתו היתה די מבוססת, ושני ההורים עבדו. עכשיו הם מובטלים והם נאלצו למכור את הבית של המשפחה בכדי לשלם חובות ולשלוח את ילדיהם לבית הספר ולמכללה.
מובן מאליו שמצבם של העובדים הלבנונים גרוע בהרבה. משכורות העובדים לא מתקרבות לכיסוי שכר הדירה הבסיסי, הוצאות האוכל והנסיעה. ממשלת לבנון מנסה במשך חודשים להעלות את מחיר הלחם, מה שיפגע בצורה החמורה ביותר בעניים ביותר. עליית המחירים המתוכננת היא מ-2,000 לירה ל-10,000 לירה. זה הוביל להתנגדות וזעם עצומים. מישל אאון, כעת מנהיג "התנועה הפטריוטית החופשית", שהיה בעבר מפקד צבאי ימני פופוליסט-לאומני במלחמת האזרחים הלבנונית, בנה עצמו מחדש בתור מנהיג המונים פופוליסטי. אאון דיבר על נושאים מעמדים, נושאים של לחם וחמאה. תנועתו אירגנה הפגנה כנגד העלאת מחירי הלחם בתחילת יוני אליה הגיעו מאות אלפי אנשים. כתוצאה מכך הממשלה התקפלה וביטלה תוכניות להעלאת מחירי הלחם.
כמו כן היתה התנגדות המונית להעלאת מחירי החשמל, שהיתה בעצם הכנה להפרטה של תעשיית החשמל. בדרום, בו החיזבאללה מבוסס וזוכה לתמיכה רחבה, התפתחה התנגדות המונית שתוצאותיה החרמה המונית של חשבונות החשמל, וכתחליף אנשים אירגנו אספקת חשמל בעצמם. בהתחשב בהעדר מפלגת עובדים המונית המבוססת על כל חלקי האוכלוסייה, לא נעשה דבר בכדי להפוך את התנועה הזאת לרחבה. הממשלה הלבנונית ניצלה את החולשה הזאת ויצאה במתקפת תעמולה וטענה שבעקבות החרם בדרום העובדים בצפון יהיו צריכים לשלם יותר על החשמל שלהם. הכוונה היתה לפצל את תנועת העובדים הבין-עדתית מאחר שתעמולת הממשלה האשימה את השיעים בדרום באחריות לעליית מחירי החשמל של כל האחרים.
בכל מקרה, התנועות האלה הראו את הזעם שהיה שם. השפעת המלחמה בבוא העת תביא את הנושאים הללו שוב לחזית, בעת שהקפיטליסטים מנסים לעשות רווחי-עתק על גבי הסבל של העובדים והצעירים.
אתה מתכון להפצצות חסרות ההבחנה של חיזבאללה?
שכחת להזכיר את התאגידים האמריקאים שקיבלו או יקבלו חוזים שמנים ל"שיקום" שיאחזו בציפורניהם בכלכלה הלבנונית ויבחשו בה עוד זמן רב.
בטח בגלל זה ישראל יצאה למלחמה – כדי לפגוע בהמוני העמלים הלבנונים בשרות הקפיטליזם האמריקאי. בוז לישראל מחריבת הסוציאליזם המוסלמי המתקדם.
חן חן לצמד המתרגמים. הקונסיפירציה האימפראליסטית-ציונית לעשוק את עמלי ופלאחי לבנון (שבעצמה נוצרה על ידי החלוקות האימפריטאליסטיות של המזרח הערבי) הולכת ונחשפת לאור יום. ובמזרח התיכון, אור יום ז"א צריך משקפי שמש דחוף!