הדיון הבעייתי שלהלן נפתח על-ידי האלוף אלעזר שטרן ראש "האגף למשאבי אנוש בצה"ל" אשר קבע בראיון לגלי צה"ל: "בתל-אביב לא היה שכול ולא יהיה שכול". לעומתה ציין "לטובה" את חלקם של הדתיים-לאומיים, חברי הקיבוצים, העולים מחבר המדינות ומאתיופיה.
זאת תמצית הנתונים שנלקחו ממאמרו של יאיר שלג "מפת השכול השתנתה" (הארץ 25.8.06): מתוך 117 חיילים שנפלו בסדיר ובמילואים, 12 היו דתיים (מתוכם 9 מתנחלים); 12 מחבר המדינות; 15 מקיבוצים; 15 ממושבים; 9 מערים המזוהות כערי מצוקה; 3 אתיופים; 3 ממכבים-רעות ו-3 מתל-אביב. אחוז העולים גבוה: 20 מתוך 117 הנופלים; 53 מהנופלים הם תושבי ישובים כפריים קטנים משני צדי הקו הירוק. לעומתם העירוניים, לא רק מתל-אביב, מיוצגים ב"מפת השכול" הרבה פחות מחלקם באוכלוסייה.
למרות העובדה שצה"ל מסרב לחשוף חלוקה מגזרית בין המשרתים ברמות השונות: קרבי – לא קרבי; יחידות מיוחדות; פיקוד וקצונה בסדיר ובמילואים, מבטיח האלוף שטרן כי "בעתיד יחשוף את חלוקת המתגייסים בסדיר לפי בתי-הספר שמהם באו".
ד"ר יגיל לוי, חוקר "מפת השכול" משווה את השכול בשבוע הראשון של מלחמת לבנון הראשונה, לשבוע הראשון של אינתיפדת אל-אקצה: בלבנון 50% מהנופלים היו אשכנזים-חילוניים ובאינתיפדה צנח משקלם ל-25%.
הרב דויד סתיו אומר כי היוצאים מן הכלל אינם התל-אביבים כי אם המגזרים המשרתים. הכעס על התל-אביבים נובע מהעובדה כי הם המתיימרים להוביל את החברה הישראלית. תל-אביב היא ביטוי לזרם התהליכים העוברים על החברה הישראלית. הוא בדעה שאם לא יחולו שינויים בחברה הישראלית, גם חלק מהמגזרים המשרתים יצטרפו "לתל-אביביים", גם הדתיים. הרב סתיו (רב ישיבת שהם וישיבת ההסדר בפתח-תקווה) קובע את דעתו כי הבעיה נכונה אבל ניתוח השכול מוטעה: האם צריך שהמבוקרים "יתנצלו על שלא מתו?" הרב מקווה שההתנדבות במלחמה זו תבוא לידי ביטוי גם בעתיד אבל זה לא מובטח: "צריך לחול שינוי תרבותי-חברתי: שבתי-הספר יחזרו לחנך לאהבת הארץ כפשוטה, ולא יתארו אותנו כשמשון הגיבור, שאין לו שום בעיה לוותר קצת לפלסטינים המסכנים".
הרב שלמה אבינרי, קורא לציבור הדתי-לאומי שלא להתנשא על הקיבוצניקים ואידיאליסטים אחרים ששפכו את דמם במלחמה הזו. אין הוא רואה סכנה של הידרדרות "הכיפות הסרוגות": "החינוך למסירות ואהבת הארץ כל-כך טבוע בגנים שלנו, שאני לא רואה אופציה של שינוי כזה, אלא במקרה קיצוני שהמדינה תחליט למשל שהיא מדינת כל אזרחיה".
אשר לקיבוצים אומרת מחנכת ממשמר השרון: "לא חלה ירידה בנכונות לשרת בצה"ל כי אם בנכונות לשירות קבע וקצונה. שירות קבע בצבא אינו עדיף על תיקון פערים חברתיים. יש חשיבות לרוח הקהילה ובעניין זה יש דמיון בינינו למתנחלים".
האמת היא שכאשר מוקמות קהילות על בסיס רעיוני ציוני-סוציאליסטי והסוציאליזם מתנדף ומפנה את מקומו להפרטה, מואצת או זוחלת, נשארת על כנה הציונות, שבימינו איננה יותר מאשר לאומנות. מכיוון שמשני הצדדים של הקו הירוק, הקיבוצים והמתנחלים, שומרים על הקהילתיות שלהם, אין שום סיבה שבשתי הקהילות לא יתייצבו הצעירים לדגל מבלי לבדוק כראוי דגל לשם מה, מלחמה נגד מי ומדוע.
מן הראוי להודות כי שאלה זו נשאלה מעט מאוד מחוץ לגבולותיו של השמאל הרדיקלי שתשובתו הובילה אותו להפגנות מהיום הראשון למלחמה. ניצנים ראשונים של סרבנות כבר החלו: היום נמצאים בכלא 6 סרבנים. רבים התקשרו ל"יש גבול" אולם סרבנות מתפתחת כנראה רק כאשר המלחמה מתמשכת, ומתברר את מי אנו יוצאים להרוג בצד הלבנוני של הגבול ולהריגתם של מי אנו גורמים בצידו הישראלי.
גם המנהלת של "גימנסיה הרצלייה" ה"צפונית" כל-כך, נשאלה באשר לבוגריה. היא, אשה דתייה, הטילה את האשמה העיקרית על משרד החינוך. המשרד דואג למתמטיקה ולאנגלית, ולסגירת הפערים החשובה כמובן, ואינו מקציב שעות למקצועות "ערכיים": לימוד יהדות, הזיקה לארץ-ישראל וההשתייכות לעם היהודי. אז איך מצפים שבוגר מערכת כזאת, פתאום בגיל 18, ירצה לסכן את חייו למען העם? והיא מוסיפה: יש פער בין רמת ההתנדבות האזרחית ורמת ההתנדבות הלאומית "הורים, תלמידים ומורים התנדבו לארח בביתם משפחות מהצפון. אבל נכון ששירות ביחידה קרבית תובע סוג של להט לאומי, תחושת שייכות לאומית עמוקה, שהאזרחית נמוכה ממנה…"
לבסוף, מכיוון שאין לי רצון להרבות את מספרם של המתגייסים למלחמות הבאות (מלחמת לבנון ג’?) ולהגדיל את השכול משני צדי הגבול, אני מסיים רשימה קצרה זו במספר מובאות ממאמרו המרתק של פרופ’ ירון אזרחי, המלמד באוניברסיטה העברית, ("הארץ" 22.8.06).
"די עם ציר הרשע"
דרושה תפנית של 180 מעלות במדיניות הישראלית כלפי העולם המוסלמי
"כמדינה הלא מוסלמית היחידה במזרח התיכון, ישראל לא תוכל להתקיים באזור לאורך זמן אם תמשיך למלא בעיני עצמה ובעיני שכנותיה את תפקיד ראש החץ של המאבק המערבי באסלם… בעוד ישראל נתפסת כנטע זר, הגלובליזציה של מאבק באיסלאם הפונדמנטליסטי לא רק שאינה תורמת לביטחוננו – אלא מעמידה את מיטב הדור הצעיר שלנו בקו האש… לכן דווקא אחרי עוד מלחמה כושלת, לאחר מלחמת יום כיפור, האינתיפדה, הסקאדים, הטרור, הקסאמים והקטיושות הוכיחו שמחיר הניסיונות לפתרון צבאי מעלים חרס. עכשיו הגיע הזמן לתפנית חדה בתודעה ובמדיניות הישראלית כלפי העולם המוסלמי. דווקא כעת יש להתייצב לצד האיסלאם המתון, להופיע כסנגור של הציביליזציה המוסלמית, המחוברת ליהדות בזרמים תת-קרקעיים בהיסטוריה עמוקה… עתה, לאחר מלחמת לבנון השנייה, מרבים מנהיגי המדינה לדבר על הסיבוב הבא… דווקא עתה דרוש מפנה מכריע באסטרטגיה המדינית והתרבותית של ישראל. דרוש מפנה של 180 מעלות תוך כדי נטישת הדרך המדינית הקונבנציונאלית, המניבה לנו זה שנים פירות באושים.
"השינוי הזה יכול לא רק לחלץ את ישראל מעימות קיומי בלתי נמנע עם העולם המוסלמי ותומכיו, אלא אף לחדש את התחברותנו התרבותית והנפשית לרבדים היסטוריים ותרבותיים יהודיים-מוסלמיים, שנוצרו בתקופת הפריחה המשותפת של שתי הדתות".
דווקא אין לישראל בעיה עם האיסלם המתון.
עובדה היא שבסופו של דבר ניהלה ישראל מגעים רבים עם אש"ף ועם ירדן למשל.
שתי הבעיות העיקריות בעינן עומדות:
האחת היא האופי הדיקטטורי של משטרים בעולם הערבי, והשניה היא האיסלם הקיצוני כתופעה השוללת את קיומה של מדינת ישראל.
משפט כמו "עכשיו הגיע הזמן לתפנית חדה בתודעה ובמדיניות הישראלית כלפי העולם המוסלמי" הוא קצת תלוש מהמציאות, שהרי אין בכוחה של ישראל (ואין ברצונו של אף אחד) לשנות משטרים ואמונות של מדינות ואזרחי מדינות אחרות. ושינוי גישה לגבי סוריה, למשל, הוא מה שנקרא "טובל ושרץ בידו" שכן זו דיקטטורה מהזן הגרוע ביותר.
מה לאנשי חד"ש בל"ד גושלום והגדה השמאלית עם השכול ?
בלאו הכי הם לא רוצים לשרת בצה"ל וצה"ל מעדיף לוותר על שירותם
צריך להכיר את היחידות הלוחמות של צה"ל ולהבין שהצבא עובר תהליך של הפרטה.
כלכלת ישראל מופרטת ,ועוברת לידיהם של כחמש מאות חברות ,הנשלטות עי כמה משפחות.
צה"ל עובר תהליך דומה ומופרט לידיהם של הדתיים הלאומיים
קצונה נמוכה,בינונית וגבוהה.
תהליך ההפרטה של צה"ל,צריך להדאיג!
כמובן שיש חשיבות מכרעת לאופי הצגת הקונפליקט ע"י ישראל. בגישת פוזיטיבית המהדקת קשרים עם הגורמים המתונים במזרח התיכון ולא רק מתנגשת עם האיסלאם הקיצוני ניתן ליצור מצב שונה. למעשה, הוויתור היומיומי על הדיפלומטיה והשיחה עם העולם הערבי יוצר מצב שעמדתה של ישראל לא מתפתחת ולא מפתחת מצב חדש כאן ובעולם הערבי.
לישראל וללבנון יש אינטרס לפעול ברבדים שונים במשותף. ניתן לרתום את האנרגיה הזו לגורמים נוספים בשטחים ובסוריה ליצירת מצב חדש.
השאלה היא עד כמה יש למישהו ראש להתעעעסק עם מדינות אחרות כשראש הממשלה, נשיא המדינה ושר המשפטים נצמדים לעורכי דין מסיבות פליליות.