הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 בספטמבר, 2006 אין תגובות

"מה שנותר היא חברה ובה מעט עשירים והרבה מאוד עניים", כך אומר בראיון הסופר הסיני קסו קסינג, שנולד בבייג’ינג ב-1956. הוא חלק מדור סופרים ביקורתיים הכותבים תוך שימוש בשפה אישית. הבלוג שלו ברשת האינטרנט ידוע ומוערך. הרומן השני שפירסם לפני שנתיים "כל מה שנשאר הוא עבורך", פורסם באירופה ב-2003 ובסין כעבור שנה, לאחר שמצא מו"ל הרחק מן הבירה – תוך השמטת כמה משפטים המתייחסים למצב בטיבט ומספר בדיחות אודות מאו. "הצנזורה היא לא מה שהיתה. אני הורדתי חלקים אלה כדי להגיע לקהל רחב הרבה יותר", מספר הסופר ומוסיף "היום הקריטריון היחיד להערכת ספר הוא מספר העותקים שנמכרים". "גולשים רבים תקפו אותי בבלוג וכתבו לי שהנושא העומד במרכז הרומן הוא חיים בסין בשנות ה-80. אבל החלק השני מתרחש בימינו, בבייג’ינג וברחבי סין".

קסו קסינג הוא סופר נודד. לדבריו, "המשטר הסיני הפך אותי לנווד מקצועי". בן 11 היה כשלראשונה יצא אל המרחקים, לאחר ששני הוריו נעצרו בעת מהפכת התרבות. "המעבר ממקום למקום היה לחלק מן האישיות שלי, אף התגוררתי באירופה במשך ארבע שנים לאחר דיכוי ההפגנות בכיכר טיאננמן ב-1989″. לאחרונה הוא נדד שוב ועזב את דירתו הזעירה, שהוענקה לו על ידי "יחידת הייצור" אליה השתייך במשך שנים רבות וששכר הדירה שלו היה 5 יואן לחודש (כחצי יורו). הסופר מתגורר עתה בשכונות הצפוניות החדשות של הבירה. "סין השתנתה רבות בשנים האחרונות. אבל השינויים התרחשו על פני השטח. החברה לא השתנתה מן היסוד והכל מתקדם על פי הקצב שמכתיבה המפלגה. לצערי סין בעשורים האחרונים אימצה את כל כשלי הקפיטליזם. ראיתי איכרים שבאים לבירה על מנת למכור את דמם, כי אין להם כסף כדי לרכוש מזון. ראיתי גם מובטלים העושים זאת". הסופר כואב את כאבם של האיכרים והמובטלים ותוקף את עמיתיו, הסופרים ואנשי הרוח. "כל רוח הלחימה וכל הרצון למרוד, שהיו מסימני ההיכר של האינטלקטואלים – נעלמו. עתה, מה שמעניין אותם הוא להרוויח והרבה. בעת שלטונו של מאו, מצבם של אנשי הרוח היה דומה למצבם של העובדים והאיכרים והיה קשר מאוד קרוב בין שלושת המגזרים. עם הרפורמות הכלכליות, הפערים גדלו ועבור אנשי הרוח היתה זו ההזדמנות לטפס בסולם החברתי. עכשיו כמעט ולא ניתן לגשר בין העולמות. לצערי רוב הסינים חושבים איך להתעשר, איך לקנות עוד ולא עושים פסק זמן כדי לחשוב לאן מובילה כל הריצה הזו. המצב בסין הוא קשה במיוחד".


קסו קסינג אינו מתפלא שמספר גובר והולך של צעירים מתגעגעים למאו ולתקופתו. "אני סבלתי בעת משטרו של מאו, אבל גם אני מתגעגע לתקופה הזו. כל הטיפולים בבתי החולים היו אז בחינם. בשנות ה-80 עבדתי במסעדה והייתי זכאי לדיור ושירותי בריאות בחינם. באחרונה נאלצתי לשלם 3,000 יואן כדי לערוך בדיקה רפואית מיוחדת בבית חולים. סכום זה שווה להכנסה השנתית של איכר באחד המחוזות העניים של סין. בעידן הגלובליזציה מושגים כגון סוציאליזם או קפיטליזם איבדו את משמעותם הקודמת. יש המדברים על סוציאליזם ומקדמים את הקפיטליזם. אבל מעבר למלים, מתגלה מציאות ובה מה שנותר היא חברה ובה מעט עשירים והרבה מאוד עניים. מול המציאות העגומה אני נותרתי קומוניסט. אני סבור שרק קומוניזם אמיתי מסוגל לתת מענה הולם למצבו של העם הסיני".

תגובות
נושאים: מאמרים

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים