במאמר שפירסם ב-13.8.06 ב"ידיעות אחרונות", גדי טאוב מוטרד לדעת אם נדע להתארגן כראוי לקראת המלחמה הבאה. איך עונים, הוא שואל, "לאיום הטילים על העורף שיכול להיות בסיבוב הבא כימי או ביולוגי" ("השמאל שלא ידע לשאול"). הוא אינו שואל מה אפשר לעשות כדי למנוע את המלחמה הבאה. מן הסתם בעיית השלום איננה רלבנטית בעיניו שהרי נגזר עלינו לדלג מהמלחמה שנעצרה למלחמה הבאה.
כאיש שמאל אחראי הוא אינו מתעלם בהבל פיו מן "הטעויות הנוראות שעשינו" אבל מודיע מיד שלא אנחנו הרעים. כל פשעינו נמחלים מפני שאנחנו הקורבנות המעותדים של "הפאשיזם המוסלמי מבית מדרשה של איראן".
תשאלו – מי כלול בהגדרה הזו? טאוב משיב "כוחות גדולים נאספים נגדנו".
אם נתרגם זאת לשפה ברורה יותר נדע שמלבד כמה חצרות מלכים פרו אמריקאים ומובארק כל מי שזז בעולם המוסלמי, מפגין או… אוגר נשק, שוחר להשמידנו. מי לא מניף היום את הדגלים של החיזבאללה? מי לא שורף כיום את דגלי ישראל ומריע להסתותיו של ה"היטלר" האיראני?
הימין הדתי והרוויזיוניסטי לא חיכו לתגלית של טאוב כדי להזהירנו, כפי שיובל שטייניץ הזכיר לנו לאחרונה, שעוד צפויות לנו 50 מלחמות בטרם נדביר את שונאינו אחת ולתמיד. הסיסמה "הערבים רוצים להשמידנו" התחלפה אצל יונה כטאוב בהכרזה ש"הפאשיסטים המוסלמים" מתכננים זאת. כל מי שתוקף אותנו במלים או בנשק מאמת את סברה זו. הלא כן?
מה צריכה להיות נקודת המוצא הנכונה לדיון על המצב? התוקפנות הישראלית המשתלחת בשטחים לא לה או הכוונות הרעות (בחלקן) של קורבנותיה? הקסאמים והטילים הנורים עלינו על ידי אנשים "אכזריים לפעמים בצורה מדהימה" או העובדה שאנחנו יושבים בגולן ומיישבים אותו, יושבים בגדה ומיישבים אותה ועושים לערביי הרצועה את המוות לפני הפינוי כמו אחרי הפינוי ומנסים להפריד לחלוטין בינם לבין הגדה?
האם הביקורת על מדיניות קולוניאליסטית ואימפריאליסטית מותרת אך ורק אם מזדהים עם דעותיהם וכוונותיהם של קורבנותיה? בוודאי שלא! אף אנטי אימפריאליסט חילוני לא הזדהה בשעתו עם המאו מאו או עם מצעיהם ודרך פעולתן של המחתרות המוסלמיות שלחמו בצרפתים.
"הגל המתגבר של פאשיזם מוסלמי" הוא משפט המכניס לשק אחד את אל קעאידה – ארגון שכולנו מתעבים; את איראן שיש לכבד את עצמאותה למרות זרותו של משטרה ושפת הביבים של מנהיגה; את החמאס שנבחר בבחירות דמוקרטיות ומייצג בדרכו שלו את רצון הפלסטינים בעצמאות ואת זכותם ללחום למען השגתה; את השיעים הלבנונים שהתבצרו מולנו לאחר שהושפלו על ידינו במשך שנות הכיבוש. הוא מאפשר להטביע את העימות הישראלי-ערבי במאבק שארה"ב מנהלת בכל גוף מוסלמי מאורגן המעז פנים נגדה. העיראקים התחצפו? עשו אותם לסכנה קיומית ל"עולם החופשי" והפכו את ארצם לשדה מלחמה. האם האיבה למלחמה בעיראק מחייבת הזדהות עם משטרו הברברי של סאדאם חוסיין? כמובן שלא! חיזבאללה מעז לבצע התנקשות ממוקדת ולבנון משלמת בדם ובהרס בהרשאה אמריקאית. פתאום הסתבר שלולא תקפנו, מדינת ישראל היתה נמחקת תחת מטר הטילים. אבל במטר הטילים אנחנו התחלנו והמטנו עלינו רק את אפס קצהו. האם הביקורת על המלחמה הברברית החסרה כל תכלית שניהלנו – כתגובה על בזיון צבאי שחטפנו – עולה בקנה אחד עם איבה מוחלטת לאידיאולוגיה הדתית-פוליטית של נאסרללה? בוודאי! אבל בחומו של המאבק נגד מדינות הרשע חייבים להיות "בעדנו" או "נגדנו". המטרייה האמריקאית איפשרה לנו לטשטש לגמרי את ההבדל בין מדיניות מגן ותוקפנות. מלחמת השחרור הפלסטינית מוקעת עכשיו כחלק ממזימה פאשיסטית. מותר לנו להרוס את סוריה אם זו תתגרה בנו בשם תביעתה לגולן. ואפילו אם לא תתגרה נוכל להוכיח לעולם כולו, בשעה שנחליט לתקוף אותה, איזה כמות ענקית של אמצעי לחימה נאגרו במחסניה במטרה ללחום בנו כשתגיע שעת האופנסיבה הפאשיסטו-מוסלמית. ואנחנו הרי כל רצוננו לחיות בשלום על אדמתנו… וכשנתקוף את כורי האטום האיראנים, אם וכאשר נחליט, נצטט בפעם המאה את דברי הקיא של מנהיגה כדי לחגוג את הנצחון על המן המודרני… ונתעלם כמובן מן העובדה שלנו יש כבר פצצות אטום ואנחנו דנים מזה חודשים ביננו לבין עצמנו מי ואיך ומתי נחסל סוף סוף את האיום "הפאשיסטי" הזה שמעולם לא הבטיח לאף אחד לצאת במלחמה יזומה – או אפילו מונעת – נגד ישראל!
במקום לדבר על התעצמות הגל הפאשיסטי שמא יהיה צודק יותר לדבר קודם כל על מעללי ארה"ב באזור ועל עקשנותה של ישראל לטפח לה אויבים במדיניותה הכוחנית המתגרה בפלסטינים, בסורים ובלבנונים!
וכל זה לשם מה? מדוע קונטר, הטרוריסט הלבנוני, לא שוחרר בזמנו? וחוות שבעא לא פונתה? וכל השיחות עם הסורים טורפדו? ולא מוכנים אפילו לדבר עם הפלסטינים?? לשם מה אם לא לשם … שמים!
ארה"ב התייחסה בזמנו לברה"מ כאל השטן הגדול. הטילים שלה הפחידו אותה הרבה יותר מאשר הטילים הקוראנים או האיראנים. אבל מאזן הכוחות מנע את המלחמה וכשאין מלחמה השלום מנצח ללא שפיכות דמים.
מעיראק ארה"ב לא פחדה ולכן התקיפה. את איראן היא תתקוף רק אם תהיה סבורה שהיא אינה מסתכנת יותר מדי.
כך או אחרת איראן או קוריאה אינן מהוות כלל סכנה קיומית לארה"ב. מי מהן שתירה לעברה ולו רק טיל אחד תמחק ממפת העולם. כל הדיוט או חכם באיראן או בקוריאה יודע זאת.
על פי אותו הגיון אפשר לומר בנחרצות שאיראן אינה מהווה שום סכנה קיומית לישראל. אבל כל עוד אין לה פצצת אטום ישראל ואמריקה מהוות סכנה קיומית למשטר האירני. בוודאי ובוודאי שהחיזבאללה אינו מהווה שום סכנה קיומית לישראל. הוא אפילו לא העז לתקוף בטיל את תל אביב שהרי הוזהר שאם יעשה כן, צה"ל ימחוק את ביירות. מטרת ארגון זה היתה לשוב ולהזכיר לישראל – ולעולם – כי הגולן, כי חוות שבעא והאסיר קונטר כלואים בידי ישראל וכי מי שמתכוון לתקוף את איראן יחטוף טילים. על פי אותו הגיון נורים הקסאמים מעזה. לא כדי להחריב את ישראל, שהרי הרקטות האלה גוררות למעשה את החרבת הרצועה, כי אם כדי להזכיר לעולם שהרצועה חנוקה ומופרדת מהגדה. כל הפגעים והפיגועים האלה, כולל מכת המתאבדים, הם מאוד מאוד לא נעימים אבל אינם מחייבים את מחיקת הרצועה או את שיטוח ערביי הגדה. קיימת אלטרנטיבה לרצח עם כדי להשליט שם שקט: נסיגה לגבולות 1967! שום כוח הרתעה ישראלי לא ישתק את התביעות לפלשתינה עצמאית או להחזרת המלקוחים לסוריה וללבנון. רק מלחמת שמד תפטור אותנו מנסיגות וימח שמו של מי שיטיף לה!
משמעות הכשלון בלבנון היא אחת: מלחמה זו מסמנת את קץ התקופה בה נמחק ההבדל בין מלחמת הגנה על הבית למלחמות קולוניאליות תוקפניות. מי שנבלם בדרום לבנון לראשונה היא התוקפנות האנטי ערבית המאפיינת את הציונות המנוונת ההגמונית היום בישראל, זו השבטית שרק יודעת להפגין כח בחוץ ועושר בבית. מעתה המאבק הפנימי יבדיל בין מחרחרי מלחמות המחזקים את ידיה של המדינה להמשיך ולהשתרר על אדמה ערבית ולהכות בכל מי שיפריע לה לעשות זאת לאלה שהציונות השבטית יוצאת להם מן האף או מפני שהיא מדלדלת אותם או מפני שהיא משחיתה פה כל חלקה טובה או מפני שהיא מהוה סכנה לחיים.
יש תחליף לציונות והיא לאומיות שפויה המושתתת על צדק סוציאלי ואחוה היהודית – ערבית בישראל ובפלשתינה.
טאוב מפנה גבו לגולן הכבוש ולאזורי פלשתינה הרמוסים וטורח כנראה להבחין בין מלחמה צודקת ולא צודקת באמצעות השאלה "מי התחיל עכשיו"? או "ראו מי עומד מולנו"? אבל שום דבר לא התחיל עכשיו כי אם נמשך מזה שנים בכל מיני מהדורות ומולנו עומדים מיליוני פלחים, פליטים עירונים ומשכילים בעלי כבוד עצמי הכמהים לחיות כאדונים לגורלם,לעבוד, לאהוב ולהנות כאחד האדם. כל השאר הוא קצף המבעבע בשעות צרה ומשבר ומתאדה מהר כשהתקווה מאירה פניה.
ההבחנה הנכונה היא בין מלחמת מגן למלחמת כיבוש. מלחמת 48′ היתה בתחילתה מלחמת מגן. כך גם מלחמת 73′, אם כי רק ב-48′ ניסו להשמידנו. בשאר המלחמות אנו תקפנו וכבשנו. ומאז 1948 נהגנו כאדוני הארץ.
בכל המלחמות הקולוניאליות שניהלנו, ב-56′, ב-67′ ובפלישות ללבנון צריך להבדיל בין תוקפים ונתקפים. כל הבחנה אחרת (בין טובים ורעים או נאורים ונחשלים) היא משנית ולא מכריעה.
לא אתעכב כאן על הביקורת המפוטמת בשביעות רצון עצמית ובביטוים שחצניים כנגד השמאל הרדיקלי. ניתוחיו של טאוב לא שווים תגובה. אגיב על ההיתלות שלו בספרו של אדוארד סעיד המנוח "האוריאנטליזם" כדי לטעון שהשמאל עושה אידיאליזציה של אויבנו. זהו טיעון נבזי. סעיד כתב עשרות רבות של מאמרים בהם התמודד במישרים עם התרבות והפוליטיקה הערבית והוקיע בחריפות את הגלישה הנפוצה לטרוריזם ולאנטישמיות. בצד ביקורת נוקבת על המדיניות הישראלית הוא הגן כמונו על זכות ישראל להתקיים. הוא יצר יחד עם דניאל בירנבאום את התזמורת הפילהרמונית הישראלית-ערבית כדי לתת דוגמא ליחסי הכבוד ושיתוף הפעולה היכולים להציל את אזורנו מחורבן.
סעיד לעג בצדק לטיפוסים כמו טאוב המשקיפים על "האחר", המוסלמי, במשקפיים התרבותיים של האמפריאליזם המערבי (המיוצג היום על ידי הנאו קונסרבטיבים) ופוטרים עצמם מלעסוק בתחלואי תרבותם על ידי הפגנת בוזם לבני האדם בעלי תרבות וניסיון חיים שונה.
אחרי מאמר כזה צריך גדי טאוב או להודות ולעזוב ולחזור לצור מחצבתו, או ללכת אחרי הדוקטור שטייניץ עד הסוף ולהצטרף לימין הקיצוני. אם לא נשמע ממנו דברי התפכחות, נסיק שבמוקדם או במאוחר הוא יימצא כשפיו צמוד לעטיני השלטון. נק בתאבון גדי.
טאוב הוציא את עצמו לגמרי מגבולותיו הרעיוניים של השמאל. אם בעקבות דבריו, ובעקבות דברי הסופרים גרוסמן-עוז-יהושע והשינויים במפלגת העבודה, יווצר קרע אידיאולוגי בשמאל, בין הליברלים הלאומנים המתקראים "שמאל" לבין הסוציאליסטים הרב לאומיים – מה טוב. יבוא נא הקרע ויגאל אותנו מהערפל הפוליטי והערכי בתוכו שקוע השמאל הישראלי עד צוואר וראש, זה המשתק אותו מזה עשורים רבים. לפחות קיימת תקווה שבסופו של תהליך השיוך מחדש יורדו מעל צווארו של השמאל הישראלי אבני הריחיים המכבידות והמסרסות, דוגמת טאוב ורבים נוספים.
ובסופו של התהליך ישארו בשמאל הישראלי 10 אנשים, כולם שמאלנים אמיתיים. וכמובן שעם 1- אנשים אפשר לחולל שינוי.
הוכחה לכך שהמלחמה הזאת היא אכן קולוניאליסטית: כאשר נחטף מטוס לאוגנדה בשנת 1976 ישראל ביצע את המבצע באנטבה, שחררה את החטופים, אך לא פתחה במלחמה נגד אוגנדה. גם כשישראל חטפה את איכמן, היא לא פתחה מלחמה נגד ארגנטינה. המבצעים האלה אינן קולוניאליסטיות. כאן ישראל ניצלה את חטיפת החיילים לפתיחת המלחמה הגדולה (לפחות עד לכיבוש דרום לבנון עד לנהר ליטני). לפני שנה שייח נסראללה הזהיר את ישראל, שאם לא ישוחררו האסירים הלבנוניים הוא יחטוף חיילים ישראלים, לכן היה ברור שהחטיפה זה רק עניין של זמן. ישראל אפילו לא הציבה אולטימטום ללבנונים לפני שפתחה במלחמה. זה מעיד שהכיבוש של לבנון היה מתוכננן. אולמרט חשב שצה"ל יכבוש מהר את דרום לבנון עד נהר הליטני, אבל תוניניתו ושל בוש שחולם לשלוט בעולם נכשלה. ייתכן שאולמרט היה מפסיק את הלחימה לאחר יומיים, ללא תמיכה של פטרונו בוש. לגבי "מלחמה מוצדקת" — בתחילת המלחמה רוב הישראלים (היהודים) תמכו במלחמה, כיוון שההנהגה הפוליטית והצבאית והתקשורת רימו אותו. עם הזמן, מספר מתנגדי המלחמה הלך וגדל. שבועיים לאחר המלחמה הודיע הרב שלום אלישיב, המנהיג הרוחני של "דגל התורה" שצריך להפסיק את הלחימה. חודש לאחר מלחמה גם מרצ ו"שלום עכשיו" הצטרפו למחנה של מתנגדי המלחמה. אם המלחמה הייתה נמשכת עוד חודש אז היו לפחות עשרות אלפים של ישראלים יוצאים להפגנות נגד המלחמה "המוצדקת" הזאת. "שלום עכשיו" והחרדים יודעים להוציא אנשים לרחובות. אולמרט פחד מההפגנות נגדו ולכן הוא נשמע להחלטת האו"מ להפסיק את הלחימה. כיום רוב היהודים בישראל רוצים שכל ההנהגה הצבאית והפוליטית שלו, שפתחה במלחמה "המוצדקת" הזאת תתפטר. (פרץ שר הבטחון, אולמרט רה"מ, וחלוץ הרמתכ"ל).
הכותב מסכים שמשטרו של סאדם חוסיין הוא ברברי ושהאדיאולוגיה הדתית-פוליטית של נאסרללה ראויה גם היא לגינוי (כך לפחות אני מקווה שהוא טוען)
אך הוא עדיין חושב שהתוקף המסוכן הוא דווקא ישראל, וששלום כל האזור עומד בסכנה בגללנו.
יש כאן דיסוננס כלשהו, האם אני היחיד שמבחין בו?
אני חושב שהמשפט "כל עוד אין לה פצצת אטום ישראל ואמריקה מהוות סכנה קיומית למשטר האירני" מסכם את ההבדל בין הסכנה המאיימת על מדינות ערביות לבין הסכנה שמאיימת על ישראל.
שורש הבעיה שהיתה בעיראק והבעיה שקיימת היום בסוריה ובאיראן טמון במשטרים הרודניים במדינות אלו. מעולם לא נשמע איום ישראלי כלשהו כנגד עצם קיום מדינה ערבית.
לעומת זאת קיום ישראל ושלום אזרחיה נתון כל הזמן בסכנה מתמדת, לראיה – דברי אחמיניג’אד ותקיפות כנגד העורף הישראלי ע"י סאדם חוסיין והחיזבאללה.
הפיסקה על זה שהמלחמה האחרונה "מסמנת את קץ התקופה בה נמחק ההבדל בין מלחמת הגנה על הבית למלחמות קולוניאליות תוקפניות" היא פשוט לא נכונה.
אם כבר אז מלחמת לבנון הראשונה והבוץ הלבנוני שבא לאחר מכן מסמנים את אותו קץ, דווקא המלחמה האחרונה הייתה "מלחמה על הבית" בכל רמ"ח איבריה, וחוסר היכולת של הכותב להודות בכך הוא מתמיה, שהרי מי יכול להאשים שר בטחון טרי כמו פרץ בכך שהוא קולוניאליסט במסווה?
האם הכותב חושב שכוונת אולמרט ופרץ הייתה קולוניאליסטית? אם כך מדוע החל מהיום הראשון הם דרשו שלבנון תיקח אחריות בגבולה הדרומי??
שרון אתה טועה ומטעה.
אחרי שהם יפטרו מטאוב –
ישארו בשמאל 10 אנשים —
5 שמאל אמיתי, חמישה שמאל מזוייף
וככה ישאר חומר לעוד מאמרים לשנתיים.
המאמר הזה מתגונן יותר מדי ומתנצל יותר מדי. אנשים כמו טאוב ואחרים שחושבים כמותו יש לתקוף ולא להתגונן מול דברי הבלע שלהם.
השם של המנצח הוא דניאל בארנבוים ולא בירנבוים, והתזמורת שהקים (יחד עם סעיד המנוח, אגב) נקראת "הדיואן המזרחי-מערבי", ולא כפי שכתוב.
תרשה לי להקשות עליך:
האם כשאתה אומר ש"מפלגת העבודה תמיד הייתה מפלגה קולוניאליסטית בפועל" אתה גם חושב שזה בא לידי ביטוי ברצון לכבוש שוב נתח מלבנון?
ואם כן, האם עמיר פרץ הוא לדעתך גם כן חלק מאותו קולוניאליזם?
(דהיינו – מעוניין לכבוש את לבנון).
ובכלל – לא התייחסת לעניין ההצהרות של אולמרט ופרץ על כך שלבנון עצמה צריכה לקחת אחריות בחלקה הדרומי.
אז איפה כאן הקולוניאליזם? האם אין כאן תופעה של קריאות "זאב, זאב" מצידך? ("הקולוניאליזם, הקולוניאליזם"!)
אתה טועה.
צריך לתקוף דווקא אנשים שתקועים במקום קיצוני ובלתי מתפשר וצובעים את המציאות בצבע אחד.
זאת ועוד – הם מגנים את אלו (כמו גדי טאוב) שמסוגלים לצאת מהבועה לעיתים ולראות גם זויות אחרות.
"דברי בלע" הם לדעתי גם צידוקים מצידוקים שונים להמשך משטרים אפלים (סאדם, בשאר אסד, האייטולות) ולפעולות נגד אוכלוסיה אזרחית, גם אם האזרחים הם ישראלים (פיגועים, טילים ושאר מרעין בישין).
מן המפורסמות היא שקיצוניות מתחברת לקיצוניות, וכך מוצאים עצמם ראשוני הפציפיסטים מצדיקים משטרים ופעולות (נשק גרעיני למשל) אצל אחרוני הפאשיסטים.
לא נראה לך מוזר?
הצהרות של אולמרט, פרץ, ושל כל ההנהגה הישראלית הן לא אמינות כל עוד נבנות ומתרחבות ההתנחלויות ביש"ע ובגולן. בעבר נבנו ההתנחלויות גם בסיני ובעזה והן פונו רק בעקבות ההתנגדות המזויינת. סיני פונה בעקבות ניצחון פירוס של ישראל במלחמת יום הכיפורים ובעזה בעקבות שתי האינתיפאדות. אם לא הייתה בלבנון התנגדות אז היו בונים את ההתנחלויות גם שם. הפלסטינים לא התנגדו לישראל בשטחים במשך 20 שנה כיוון שכיוו שיקבלו אזרחות הישראלית, כפי שקיבלו ערבים שנשארו בישראל, אך זה לא קרה ולכן פרצה אינתיפאדה בשנת 1987. כאשר מיישבים את השטח בלי לתת אזרחות לאוכלוסייה מקומית, המדיניות הזאת נקראת קולוניאליזם! רק כאשר ישראל תגיע להסדר עם הפלסטינים, תוך פינוי ישובים מיו"ש ועם סוריה תוך פינוי מרמת הגולן, או שהתושבים היהודים ישארו שם כאזרחים של פלסטין וסוריה (נוכחות של צה"ל ביש"ע ובגולן היא קולוניאליסטית), או שתקום מדינה דו לאומית בשטח ארץ ישראל ההיסטורית רק אז יפסק הקולוניאליזם!….
אז מה, השלטון תמיד טועה? תמיד?
האם אין דין פסילה אוטומטית כדין תמיכה אוטומטית?
מה ההבדל?
"מי יכול להאשים שר בטחון טרי כמו פרץ בכך שהוא קולוניאליסט במסווה?". מפלגת העבודה תמיד הייתה מפלגה קולוניאליסטית בפועל והיא נמצאת ימינה לליכוד במפה הפוליטית.היא פתחה ברוב המלחמות בישראל ובנתה את רוב ההתנחלויות. היא לא פינתה אפילו התנחלות אחת ביש"ע. רק בגין ושרון, ראשי הממשלה מן הליכוד פינו את ההתנחלויות בסיני וברצועת עזה. בממשלות האלה לא היו ראשי ממשלה שרי חוץ ובטחון ממפלגת העבודה. לצערינו מפלגת העבודה תמיד רוצה לשבת בממשלה, בשנים האחרונות ולא רוצה לשבת באופוזיציה, לכן היא מונעת מן הליכוד לפנות התנחלויות נוספות. לכן העבודה צריכה להעלם מן המפה הפוליטית כמה שיותר מהר!
אין כרגע כל הבדל בין טאוב למפלגת קדימה. טאוב הוא איש של מפלגת המרכז
א. אכן בשירותי בלבנון בשנת 1982 כונסנו להרצאה של קצין חינוך אשר נתן לנו הסברים על "צפון הגליל" כלומר דרום לבנון ועל ההיסטוריה היהודית ובתי הכנסת וכל הבולשיט הרגיל של זוללי אדמות הזולת. אני זוכר שכבר אז, שתודעתי הפוליטית היתה פחות מפותחת, הדברים עוררו בי זעם ובחילה.
ב. מהיכן האמירה שהפלסטינים לא התקוממו עד האינטיפדה הראשונה כי קיוו לקבל אזרחות ישראלית? היש לך נתון מתועד? זה נראה לי מוזר לאור העובדה שערביי ירושלים, שיכלו בדרך כלל לזכות באזרחות ישראלית לפי בקשת התאזרחות מפורשת, לא ניצלו בדרך כלל פריוילגיה זו.
שאול גינצבורג קרא למלחמה בלבנון "מלחמה קולוניאלית תוקפנית" ואני ביקרתי אותו על כך בתגובתי הראשונה, שכן אין למלחמה הזו ולא כלום עם קולוניאליזם.
אתה מחזיק בדעתו של גינצבורג אבל למעשה כל טיעוניך (אנא קרא אותם שוב) אינם קשורים כלל למלחמה הזו: דיברת על סיני, על עזה,
רמת-הגולן, יש"ע, מה לא?
רק אל לבנון ואל המלחמה המדוברת שכחת להתייחס בתגובותיך, ומדוע? זה די ברור –
כי לא כל במלחמות עוסקות בקולוניאליזם,
ומה לעשות שזה מתנגש עם תפיסת עולמך שאומרת שישראל תמיד רוצה לכבוש…
אך הפעם זה לא נכון, והמלחמה הזו דווקא מוצדקת, היא אינה "כיבוש" וגדי טאוב צודק לחלוטין בדבריו.
ושוב – ראה שבעצם אין לך אף טיעון ענייני (לגבי מטרות ואינטרסים ספציפים של ישראל בלבנון) כדי להצדיק את טענותיך.
שימו לב כמה חשוב לאנשים התיוג הפוליטי: שמואלוף ואחרים קוראים לטאוב "לצאת מהארון" ולהודות שאינו נמנה עוד עם מחנה השמאל ה"אמיתי". מעבר לאינפנטיליות של העמדה, יש כאן גם הוצאת אנרגיה לשווא והסטת הדיון לכיוון מתבצר ותוקף.
מדהים לאיזו התייחסות עניינית מועטה זוכים טיעוניו של טאוב. ממליצים כאן לעבור להתקפות אישיות נגדו וקוראים לדבריו דברי בלע.
ואני שואל: ממה אתם כל כך חוששים? למה ללכת סחור סחור? למה מתגלה השמאל הישראלי ה"אמיתי" כחבורה מפוחדת כל כך?
צודק אבירם כשציין שקצוות נפגשים. אם תקראו ביטאונים של הימין ה"אמיתי" תראו שם את אותה הפתיחות ואת אותו הגינוי של שומרי החומות על כל חריגה מהתלם
הבעייה האמיתי היא שהיכולת לקיים איזשהו דיאלוג הולכת ופוחתת, וחבל.
אין לי נתון מתועד על כך שהערבים מיש"ע קיוו לקבל אזרחות ישראלית, אני שמעתי זאת בשיחות עם ערביי ישראל שלאחר מלחמת ששת הימים קרובי משפחה שלהם מיש"ע ביקרו אצלם וראו שמצבם של אלה שנשארו בישראל טוב יחסית ולכן גם הם רצו לחיות במצב כזה. זה היה כבר אחרי השלטון הצבאי בשטחי ישראל והפלסטינים מיש"ע חשבו שגם אצלם יסתיים שלטון צבאי.
האוגנדים לא חטפו את המטוס. פלסטינים חטפו אותו לאוגנדה.
הם יכלו באותה המידה לחטוף אותו למאדים וישראל לא הייתה פותחת במלחמה עם האנשים הקטנים הירוקים. אנא דקדק בדוגמאות אותן אתה מביא. אם אוגנדה היא דוגמא שגויה הרי שאייכמן היא דוגמה אוילית. את אייכמן ישראל חטפה ולא להיפך. אדרבא, אייכמן נחטף משום שהיה לזה חלק פעיל בהשמדת היהודים באירופה, ישראל העמידה את אייכמן למשפט ולא השתמשה בו כקלף מיקוח עד להחזרת ששת המיליונים. אם לחיזבאללה יש האשמות ספציפיות נגד החיילים שחטף משטח ישראל, בבקשה יעמיד אותם למשפט, יעמיד להם עורכי דין ויגזור את דינם. כפי שנעשה לקונטאר למשל.
יש לך הוכחות אחרות להיות המלחמה הזו "קולוניאליסטית" או שהדוגמאות נטולות הקשר הללו הן הכל?
אגב הביקורת נגד המלחמה, זו סובבת בעיקר סביב ניהולה הכושל ולא על עצם היציאה אליה.