השבוע נפתחה בקובה הוועידה ה-14 של ארגון המדינות הבלתי-מזדהות. הארגון הבינלאומי מאגד בתוכו 116 מדינות שאינן רואות עצמן כמשתייכות לחוג השפעתה של אף מעצמה ורוב חברותיו הן מדינות מן העולם השלישי. תחילתו של הארגון בוועידה שהתקיימה בעיר באנדונג (אינדונזיה) ב-1955 ובה הצהירו המשתתפות על רצונן לא להזדהות עם אף-אחד מן הצדדים בעימות האידיאולוגי שבבסיס המלחמה הקרה. מן הרגע הראשון ראתה ארה"ב את ההתארגנות כעוינת. רק בשנת 1961 נערכה בבלגרד הפסגה הרשמית הראשונה של המדינות הבלתי-מזדהות ביוזמתו של נשיא יוגוסלביה יוסיף ברוז טיטו. מלבד טיטו וראש ממשלת הודו נהרו, המנהיגים שהיה להם חלק חשוב ביצירתו של הארגון היו נשיא מצרים גמאל עבדל אל נאצר, נשיא אינדונזיה אחמד סוקרנו והמנהיג הסיני צ’ו אן-לאי. להלן ראיון עם סמיר אמין המנהל את "פורום העולם השלישי" על תולדות הארגון והאתגרים העומדים בפניו.
ש. יותר מחמישים שנה לאחר ועידת באנדונג, מהן המטרות הפוליטיות והכלכליות של המדינות הבלתי-מזדהות?
ת. האתגרים העומדים בפני המדינות הבלתי-מזדהות שונים היום בהרבה מאלה שעמדו בפני מדינות אסיה ואפריקה לפני כ-60 שנה. זו היתה תקופה של ניצחון במאבקן של התנועות לשחרור לאומי ותבוסת האימפריאליזם הישן, הקולוניאליזם. היו אז מאבקים לשחרור לאומי שהיו קשורים קשר הדוק במהפכות חברתיות מן היסוד, כמו בסין, וייטנאם ומאוחר יותר קובה. הממשלות שקמו לאחר ניצחונן של התנועות לשחרור לאומי זכו לתמיכה עממית נרחבת. לפיכך באנדונג היתה לפסגת העמים, חרף חילוקי הדעות שהיו אז בין המדינות השונות.
ש. וכעת?
ת. מצב העולם כעת הוא שונה. אנו עומדים בעידן המתקפה הניאו-ליברלית, לאחר התמוטטות ברה"מ, של צורה חדשה של קולוניאליזם בארצות אפריקה באמצעות מוסדות בינלאומיים כגון הבנק העולמי או קרן המטבע הבינלאומי ומעבר מן הסוציאליזם אל הקפיטליזם, כגון בסין ובווייטנאם. אך יש מן המשותף בין שתי התקופות: האימפריאליזם. יתכן והאימפריאליזם שינה כמה משיטותיו, אך הוא עדיין עמנו בצורתו האלימה ביותר: למשל באמצעות המלחמות שמנהלות ארה"ב ובנות בריתה באירופה. לכן, אנו זקוקים עתה לבאנדונג שונה מהמפגש הנערך בימים אלה בקובה. אנו זקוקים לבאנדונג של העמים. בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה מתמדת של התנועות החברתיות העממיות, בעלות תוכן מהפכני. באמריקה הלטינית נרשמו ניצחונות חשובים, למשל בבוליביה ובוונצואלה. קיימים התנאים להקמת חזית מאוחדת של מדינות ועמים נגד האימפריאליזם. המאבק באימפריאליזם הוא המאיץ להתקרבות המדינות.
ש. האם זו לא סתירה למצוא באותה תנועה של מדינות בלתי מזדהות מנהיגים כה שונים מבחינה אידיאולוגית כמו פידל קסטרו מקובה ונשיא איראן מחמוד אחמדינג’אד?
ת. המכנה המשותף בין מנהיגים שיש ביניהם תהום פעורה מבחינה אידיאולוגיה הוא ההתנגדות לאימפריאליזם. ארה"ב מאיצה את תוכניותיה לשליטה צבאית ברמה הגלובלית. ארה"ב בחרה במזה"ת כשדה המערכה הראשון בתוכנית זו. הפיגועים של ה-11 בספטמבר היו לתירוץ בכדי לפלוש לאיראן ולאחר מכן לכבוש את עיראק. השנה, באמצעות ישראל, העבירה ארה"ב את הלחימה אל תוך לבנון. זה רק טבעי שמדינות שונות מנסות לפעול יחדיו מול הסכנות הכרוכות בהמשך ביצוע התוכניות האמריקאיות. אין זה משנה אם אנו אוהבים את המשטרים השונים הנאבקים נגד התוכניות האמריקאיות. אינני נמנה עם תומכיו של המשטר האיראני ואני מגנה את מדיניותו הכלכלית, החברתית והתרבותית.
ש. האם יש סיכוי שלארגון המדינות הבלתי-מזדהות יהיה משקל בזירה הבינלאומית?
ת. התשובה היא חיובית. באחרונה נערך מפגש בדרג ממלכתי בסין, "קבוצת שנחאי" ובה חברות סין, רוסיה, מדינות ברה"מ לשעבר באסיה והודו. התקרבות "קבוצת שנחאי" להודו היא חשובה, כי ארה"ב מנסה להפריד בין הודו לסין.
ש. האם למפגש הפסגה בקובה יהיו תוצאות כלשהן?
ת. יש לצפות להודעת סיכום הפסגה ובה גינוי על מדיניות ארה"ב ובנות בריתה. שיתוף פעולה פורה בין המדינות הבלתי מזדהות יכול לבוא גם לידי ביטוי בארגון האומות המאוחדות כדי לשנות את יחסי הכוחות הפוליטיים בארגון זה שתחת ההגמוניה האמריקאית.
