כאשר עושי דברו של בן-לאדן פגעו במגדלי התאומים, לא קשה היה לי להבין כי המצוקה הכלכלית והחברתית ממנה סובלים רוב המוסלמים, קשורה בעיניהם בצורות שונות במדיניותה של ארה"ב, המעצמה האימפריאליסטית היחידה בעולמנו. כמובן שהבנה זו אינה קשורה בעיני לפונדמנטליזם האיסלמי שהדריך אותם אידיאולוגית ואין לזה שום קשר למעשה הנתעב עצמו, רציחתם של אלפי אזרחים אמריקאים בני גילים שונים וצבעים שונים. אולם האמביוולנטיות החלקית שלי לא אפיינה את ההנהגה ה"בושית" ואת הפונדמנטליזם הנוצרי-יהודי המקיף אותה. להם נפל ה-11/9 כמתנה משמים. זמן קצר יחסית לאחר קריסת ברה"מ, כאשר הסכנה של "אין אויב" ריחפה כבר בעולם, קפץ להם "אקס-מאכינה" "הטרור", שהוא אויב חמור יותר בפעילותו ואוניברסלי יותר בהיקפו. כנגדו מתייצבת שוב ארה"ב, מנהיגתה של "הציביליזציה המערבית" והמתווה הראשית את דרכו של "העולם החופשי".
"ציר הרשע" של ריגן, שחוליותיו היו המדינות הקומוניסטיות ותנועות קומוניסטיות, נשאר על עומדו, ורק חוליותיו הקומוניסטיות הוחלפו בחוליות טרור, מדינות טרור ותנועות טרור. מכאן הדרך לאפגניסטאן ולעיראק היתה קצרה. לא נפט "חלילה וחס" גרם לפריצת המלחמות האלה כי אם הטאליבן הפונדמנטליסטי באפגניסטאן ו"נשק להשמדה המונית" בעיראק. באיחור הזדרז גם האפיפיור, בנאומו האנטי-מוסלמי, להבהיר שגם הוא, מורם הרוחני של מיליוני קתולים, ניצב הכן בחזית.
"הטרור שלנו"
אריק שרון, עוד לפני שנרדם, לא ניסה כלל להסתיר את אושרו כשהטרור הוגדר כבר כאויבה של האנושות כולה. עברו הימים בהם ניצבה ישראל לבדה, אמיצה ונחושה, כנגד "הטרור הפלסטיני", כאשר שנים לא מעטות בין 49′ ל-67′ מנהלת את המלחמה בגבולותינו יחידה 101 בראשותו. מ-1967 מנהלים את המלחמה נגדו כל "זרועות הביטחון". כל זה בהבדל משמעותי אחד: גם אם לפני 11.9.2001 לא היינו מעולם בודדים בעולם, הרי מהתאריך המופלא הזה, אנו לא רק חלק מהחזית של "העולם החופשי" כי אם ניצבים לפקודתה של מנהיגתו, אם רק תחפוץ בכך, להיות לו חוד חנית באזורנו.
זאת אמנם עשינו במלחמת לבנון השנייה, אם כי בהצלחה חלקית מאוד. היום כבר קשה למצוא פרשנים המודים בקשקוש לפיו החליט אהוד אולמרט תוך שעה, מאז ההתקפה המטומטמת והנפשעת של החיזבאללה, לצאת למלחמה. בכל שנות קיומה של ישראל, ובכל מלחמותיה שלא היו מעטות כלל ועיקר, לא היה ראש ממשלה שהחליט החלטת בזק שכזו על מלחמה רבתי, ולא היתה אף ממשלה שגיבתה את החלטתו תוך שעות ספורות. ברור יותר ויותר כי מתקפת החיזבאללה שימשה לאולמרט-פרץ-חלוץ, מה ששימשה פציעתו האנושה של שגרירנו ארגוב באנגליה לבגין ולשרון ערב מלחמת לבנון הראשונה. אולם גם אם המלחמה הראשונה, שחודה כוון נגד הפלסטינים בלבנון, לא הוכתרה בהצלחה רבתי, וערפאת וחבורתו בהנהגה יצאו ממנה לתוניס, יצאה החיזבאללה ונסראללה במצב טוב בהרבה. חבולה כמובן, זכתה התנועה וזכה מנהיגה להתייצבותן מאחוריו של כל המפלגות העדתיות בלבנון, כולל אלה שהיו יריבותיה הפוליטיות, וזכה נסראללה "המסתתר בבונקר", לתואר של גיבור ערבי נערץ בחברה הערבית כולה ובחלקים לא קטנים של העולם המוסלמי. ראוי שנזכור, כי בניגוד לנסראללה, הזוכה אף הוא לביקורת לבנונית וערבית על שנתן "בידיהם של הציונים" תירוץ למלחמה שהביאה מוות, פליטות וחורבן על העם הלבנוני, זוכים אולמרט, פרץ וחלוץ למחאה רחבה, ימנית ברובה, לא על עצם פריצת המלחמה כי אם על דרך התנהלותה ועל-כך שלא הסתיימה בניצחון (רק לאחרונה החלו להישמע קולות ממסדיים, כבוגי יעלון, על עצם פריצתה. גם זה מתוך חשש מוצדק כי ממשלת אולמרט תגן על עצמה בוועדת החקירה בהטילה את האשמה על התחמשותו והיערכותו של החיזבאללה על ההנהגה הפוליטית והצבאית שקדמה לה, על שרון, מופז ויעלון).
באחת: רוב הביקורות שהושמעו עד לאחרונה עוסקות בשאלה המרכזית המטרידה את השולטים במדינה ובצבא, ומהם היא מחלחלת לחלקים רחבים של החברה הישראלית: איך להכין את הצבא טוב בהרבה לקראת המלחמה הבאה! טקסטים אלה מחזקים את ההנחה כי בעיני המרכיב השולט בוואשינגטון ובירושלים, מלחמת לבנון השנייה היתה בבחינת "פרלוד" לא מוצלח כל צורכו לקראת המלחמה הגדולה באמת, זו שבה איראן מתייצבת היום במרכזו של "ציר הרשע".
על פרשת דרכים
חובה עלי להודות, במשך השנים הרבות בהן ניצבתי בצידו של השמאל הרדיקלי, תמיד ראיתי את עצמי נאבק על דמותה של מדינתי ולא על עצם קיומה. כיום אני מאמין כי המאבק המתנהל בחברה הישראלית (רחוק מלהיות מספק), מתנהל על עצם קיומה. החברה הישראלית ניצבת על פרשת דרכים: האם היא צועדת עם האמפריאליזם האמריקאי, ושאר הכוחות המחוברים אליו, ואף מוכנה להיות לו חוד חנית באזורנו, או שהיא מצרפת את כוחה למחנה המגוון אידיאולוגית, פוליטית, חברתית ותרבותית, ההולך וגדל, והכולל בתוכו את קובה ואת איראן בשני קצותיו. זהו מחנה שיש לו רק מכנה משותף אחד: המדיניות האמריקאית מנסה ואף מצליחה לא פעם לפגוע במשתתפים בו והם מתייצבים כנגדה.
כאשר ביבי נתניהו, הקרוי אצלנו עדיין מנהיג האופוזיציה, אם כי אידיאולוגית ופוליטית הוא יותר ויותר מנהיג הקואליציה, נשאל לפני צאתו לארה"ב על מה ידבר שם, ענה מיד וללא היסוס: על איראן כמובן. המלחמה שזה עתה הסתיימה ואשר האופוזיציה הימנית כולה נתנה לה רוח גבית חזקה כמה שרק אפשר, אינה נושא המתחרה בנושא האיראני. לבנון היא המלחמה שהיתה ואיראן היא המלחמה שתהייה.
האם אני בטוח כי היא אמנם תהייה? כמובן שלא. לחתירה לקראת המלחמה הזאת עשויים להיות מכשולים רבים: מדינות רבות באו"ם ובמיוחד במועצת הביטחון (סין, רוסיה); התנגדותם של העמים הערבים גם מעבר לראשן של ממשלות "משת"פיות"; אופוזיציה אירופית ועוד. מה שאינו מוטל בספק בעיני הוא הרצון המשותף האמריקאי-ישראלי להוריד את איראן על הברכיים ללא הכרעה צבאית או אף באמצעותה. מה גדולה הצביעות: המעצמה היחידה עד עתה שהשמידה וגרמה לאסונות לדורות של אנשים (הירושימה, נגסקי) והמדינה היחידה במזרח התיכון שהנשק הגרעיני נמצא בבעלותה שנים רבות, מנהלות יחדיו מאבק נגד התחמשותה הגרעינית של איראן.
ראוי להודות כי עם המדיניות הישראלית הקיימת הדבקה באמריקאים, תפרחנה בהכרח עמדות אנטי-ישראליות, אנטי-ציוניות, שתתגלגלנה לעיתים גם לעמדות אנטישמיות. אחמדיניג’אד האיראני אינו מסתפק כידוע בעמדות אנטי-ציוניות והוא מתדרדר בפומבי להכחשת השואה. אשר לי עצמי, אינני חושב שהתבטאות מגעילה של איזה שהוא אחמדיניג’אד היתה מונעת ממני להיות ממש בתוך המחנה האנטי-אמריקאי. אולם מה באשר להנהגה העשויה להיבחר על ידי אזרחי מדינת ישראל ביום מן הימים?
מה הייתי מציע לה במציאות המתהווה בקצב מואץ לעינינו?
מהו פטריוטיזם ישראלי?
ממשלה "פטריוטית ישראלית" אינה צריכה לקבל את עמדותיי הרעיוניות-פוליטיות. אני מסתפק בתוכנית מינימום חיונית מאין כמוה: להתנתק מהתלות והשירות למדיניות האמריקאית בעולם בכלל ובאזורנו בפרט (לא מנקודת הראות של "מה צודק", לכך איני מצפה…), כי אם מנקודת ראות פשוטה כביטחונה של ישראל והבטחת קיומה. המחשבה שאפשר להתקיים באזור כאשר העמים החיים סביבנו, עמים וממשלות, מגלים התנגדות גוברת והולכת לתכתיבי המדיניות האמריקאית, תוך כדי שישראל נושאת ברמה בתואר המביש של חשובת המשת"פים, הוא אווילי ואנטי ישראלי במהותו. המחשבה שהמדיניות ה"בושית", או כמותה שתבוא אחריה, תגן עלינו תמיד בכל מאודה, גם אם הגנה כזאת תערער אינטרסים מעצמתיים חיוניים באזור, היא ממש חסרת שחר, והדוגלים בה יקבלו "לא מספיק" בכל בחינה פוליטית למתחילים. "להתנתק" אין פירושו "להצטרף" בהכרח למחנה האנטי אמריקאי המתהווה.
התנאי השני החיוני לפטריוטיזם הישראלי, הוא מדיניות רצופה ובלתי נלאית ליצירת קשרים עם העמים שסביבנו ועם העם הפלסטיני בראש ובראשונה. לא התנחלויות סרק ולא מטרים מרובעים של קרקע יבטיחו את ביטחונה של ישראל בין העמים שבקרבם היא קיימת, כי אם קשרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים שמשמעותם הוא השלום. האם כל-כך קשה למלא אחר התנאים הללו ולהיות באמת פטריוט ישראלי?
בניגוד למנהגי אינני מדבר הפעם על צדק וערכים, כי אם על ביטחון וקיום. מי שמאמין שנכון לבחור בדרך המנוגדת, זו של משת"ף זוטר נחוש וחמוש בתוך אוקיאנוס של גלי שנאה המתעצמים ללא הרף, "כי לנו יש דימונה", ו"לנו זה לא יקרה", שוכח כי הגלים לא רק מתדפקים על דלתנו, כי אם כתוצאה ממדיניות דיכוי וקיפוח ארוכת שנים, עלולים גלים אלה לגבור ולגעוש גם בתוך ביתנו פנימה.
* * *
זאת היא פרשת הדרכים עליה אנו ניצבים. אין צורך בראייה חדה במיוחד כדי לדעת כי הדרך הרעה, כבר נבחרה, במידות שונות כמובן, על ידי כל ממשלות ישראל ועל ידי רובם של בני האומה הישראלית-יהודית החיה כאן. האם יש עוד טעם שלא לומר נואש על הדרך האחרת? אני מאמין שכן. שינויים מתחוללים בעולמנו ללא הרף ויש להם סיכוי לטפטף גם אל התודעה הישראלית, ולחזק את הסברתנו.
כי זהו הפטריוטיזם הישראלי האמיתי.
בדקתי קצת בציציות של העמים "המדוכאים" שאתה טוען שרוסיה משחררת.
הרשימה שלך כבר כוללת עמים והנהגות "דמוקרטיות" מפורסמות כמו סוריה ואיראן, אז תהיתי גם לגבי "טרנס דנייסטר" שתוארה על-ידך כעם מדוכא שרוסיה עוזרת לו.
ובכן למען ידעו קוראי הגדה השמאלית במה מדובר:
לפי ויקיפדיה טרנס דנייסטר (או טרנסניסטריה) היא חלק של מולדובה שמפגר אחרי מולדובה בכל מה שקשור לזכויות אדם, ולכן אין פליאה שרוסיה שולחת את ידה וצבאה כדי לבחוש בקלחת.
הרי לך ציטוט מויקיפדיה:
The Russian authorities contributed both militarily and politically to the creation of a separatist government in Transnistria. The PMR remained under the effective authority, or at the very least under the decisive influence, of Russia, and in any event it survived by virtue of the military, economic, financial and political support that Russia gave it.
אכן תמיכה רוסית נאותה ל"עצמאות" המדינה,
אני קורא לכל הקוראים לקרוא בלינק המצורף על המצב במדינה תחת ההשפעה הרוסית:
— קישור — נבחרות:
– בחירות שאינן מוכרות ע"י שאר מדינות העולם וארגון OSCE הכריז שלא תתכנה בחירות דמוקרטיות שם.
– מניפסטים שפרטו את השחיתויות בבחירות נאסרו לפרסום.
– על המשאל שנערך לגבי עצמאות וחיבור אסוציאטיוי לרוסיה (במקום למולדובה) נאמר בויקיפדיה:
The OSCE and many countries refused to recognize the referendum or its results, dismissing the poll as illegitimate
– ארגוני זכויות אדם טוענים שבטרנסניסטריה מצב זכויות האדם הוא גרוע (המילה המדוייקת הייתה poor) שכולל עינויים, מעצרים של אופוזיציונרים ותומכי האיחוד עם מולדובה, ו"השתקות" של אופוזיציה ותקשורת.
אז הנה לך עוד מקרה קלאסי של תמיכה רוסית ל"שחרור" של "מדינה עצמאית". ותרומה רוסית ל"עם מדוכא" ולזכויות אדם.
אין גבול לצביעות ולציניות.
די עם הדמגוגיה,
אין כזה דבר "כיבוש ע"י נאט"ו".
ע"ע מערב-גרמניה וטורקיה בהם הוצבו בסיסים וטילים אמריקאים ולא היה אף סממן של כיבוש, להיפך, (גם יפן, אגב) הן שגשגו ופרחו בצורה עצמאית לעומת המדינות שרוסיה "שחררה" שסבלו עשרות שנים של דיכוי קומוניסטי "משחרר" כמו מזרח-גרמניה, צ’כיה וכו’.
באמת לא צריך ללכת רחוק, נפילת החומות הראתה בדיוק את ההבדל בין מערב גרמניה ה "כבושה ע"י נאט"ו (נאורה, מודרנית, דמוקרטית) לעומת מזרח גרמניה "המשוחררת ע"י רוסיה" (פרימיטיבית ומדוכאת).
מה פשוט הוא עולמו של ה"פטריוט", עולם המורכב מאלפי שנים המלאות ברוסים טהורי לב – מאיוון האיום ועד פוטין, ובעמים אחרים חורשי רוע. ממש "אמא רוסיה – אבא סטאלין".
מובן שהמציאות שונה לגמרי.הגדרה עצמית צריכה להינתן לכל קבוצה אתנית שמהווה רוב באזור מסויים, לפי משאל עם. אבל מעניין שגם לפי דברי ה"פטריוט", חטאו של ה-OSCE הוא בסך הכל פיגוןר אחרי המציאות, כלומר הכרה בזכות ההגדרה העצמית רק לאלה שכבר עשרות שנים יש להם אוטונומיה. וחבל שהוא קונה את התעמולה של ארה"ב וברהמ כאחד(!), כאילו הונגריה ב-56 וצ’כוסלובקיה ב-68′ היו נסיונות להחזיר את הקפיטליזם. אלה היו תנועות שמאל שקמו כנגד הבירוקרטיה השלטת והעשירה שקמה שם אחרי עליית הקומוניזם.
ואני כבר לא מדבר על תיאוריות הקונספירציה המשונות שהפטריוט מחזיק בהן ("את המלחמה בצ’צ’ניה פתח בוריס ילצין הפרו מערבי כדי להחליש את רוסיה…העברות האוכלוסיה הכפויות היו בזמן מלחמת העולם השניה, כדי להלחם טוב בנאצים").
וגם פשעים של צד אחד לא מצדיקים פשעים של הצד השני.מה שעשתה ברה"מ ברפובליקות, הוא עידוד הגירה של דוברי רוסית לשם, לפעמים גם בכוח, כדי להביא לרוסיפיקציה של העמים האלה.בעניין מספר האיסירם, כיום בארה"ב ורוסיה הם מהווים כ-0.7% מהאוכלוסייה, ובנשות ה-50 בברה"מ האיסירם במחנות בלבד היו שיעור כפול מזה. שלא לדבר על עשרות המיליונים שנרצחו.
בהונגריה ב-56 ובצ’כוסלובקיה ב-68 אכן היו נסיונות להחזיר את הקפיטליזם. בהונגריה ניסו לעשות זאת אנשים ששירתו את המשטר של חורטי שיתף פעולה עם היטלר עד לשחרור הונגריה על ידי הצבא האדום, הם נלחמו ביחד עם הנאצים נגד ברה"מ. בשנת 1956 הם ניסו לחזור לשלטון. גם בצ’כוסלובקיה אכן היה ניסיון להכניס את נאט"ו למדינה. בנאט"ו היו קצינים של מזרח גרמניה ששרתו את היטלר ולכן הגנרל הצ’כי לודויג סבובודה,שנלחם בנאצים, הזמין את הצבא של ברה"מ כדי למנוע כניסת נאט"ו למדינה. ביוגוסלביה של טיטו ובאלבניה של חודג’ה לא היו משטרים פרו סובייטים. הם היו עצמאים מברה"מ, אך ברה"מ לא שלחה צבא לשם כדי לדכאם כיוון שלהם לא הייתה כוונה להכנס לנאט"ו והם לא היו עוינים לברה"מ.
בארה"ב יש היום יותר מ- 2 מיליון אסירים, בברה"מ ביום מותו של סטלין היו 2.4 מיליון אסירים. לאחר מותו של סטלין מחציתם שוחררו. חלקם אכן היו חפים מפשע, וחלקם היו אשמים.
לגבי עשרות מיליוני הנרצחים על ידי משטר של סטלין: זהו מיתוס המערבי שמטתו היתה להרוס את ברה"מ, למנוע את התמיכה בברה"מ בעולם ולהצדיק את הפשעים והדיכוי של המערב. את קברי האחים אי אפשר להסתיר. קבר האחים הכי גדול בשטח ברה"מ נמצא בבאבי יאר שבאזור קייב. שם נרצחו כ -200.000 אנשים על ידי הנאצים, רובם יהודים. כברי אחים כאלה שיש בהם הנרצחים על ידי סטלין לא קיימים, אחרת היו מדברים על כך כל הזמן. במוסקבה חיים היום יותר מ-10 מיליון אנשים ולצורך זה נבנו בנינים רבי קומות כדי לאכלסם. בסיביר לא היו בניינים רבי קומות בגולגים ולא נמצא שטח גדול שבו התקיימו גולגים. בפועל, בין השנים 1924-1953 (שנות שלטונו של סטלין) ההיו בכלא ובגולגים כ-4 מיליון אנשים, כולל פליליים, והוצאו להורג כ-700.000 ולא עשרות מיליונים. חלקם שיתפו פעולה עם היטלר, או עם צבא לבן ושאר האויבים, חלקם אכן היו חפים מפשע. עד היום מתוך כ-4 מיליון אנשים שהורשעו, כ- 400.000 אנשים מוכרים כחפים מפשע. את השאר אפילו המשטרים הפרו מערבים של גורבצ’וב וילצין לא הכירו כחפים מפשע. לא יעזרו למערב כל המיתוסים שהוא המציא נגד ברה"מ ורוסיה עוד תחשוף את פרצופו האמיתי של המערב ותביס אותו!……………..