זו שעת המבחן של השמאל הפלסטיני. במהלך הבחירות האחרונות שנערכו בשטחים הפלסטינים הוא לא הצליח לגבור על שתי התנועות הגדולות, החמאס והפתח. אבל בעקבות מפלתן הפוליטית של החמאס והפתח, גוברת ההתעניינות הציבורית בעמדות השמאל והאלטרנטיבות שהוא מציג. על רקע המצב הקשה בו נתון העם הפלסטיני בעקבות החרפת הדיכוי הישראלי והמאבק האלים בין שני הכוחות הגדולים, בשבועות האחרונים נעשים מאמצים לאיחוד כוחות השמאל.
"אנו רוצים להקים חזית רחבה בהשתתפות חברי פרלמנט, פעילים חברתיים, פעילים באיגודים המקצועיים, ארגוני נשים ומפלגות פוליטיות", הדגיש בשיחה באסם סאלח, מזכ"ל מפלגת העם הקומוניסטית. לפני מספר שבועות אף נערך מפגש גדול בהשתתפות 80 אישים יחד עם נציגי מפלגת העם, החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין ופידא. בקרוב עומד להתפרסם מנשר ברוח סיכומי המפגש. "אנו חייבים לדרבן את הכוחות השונים לפתוח במערכה שהמטרה המיידית שלה היא לשים קץ למעשי האלימות והרג בין הפלגים ולדרוש מממשלת החמאס להעניק תשובות מספקות לתביעות העם", אמר סאלח והוסיף "אנו מוכרחים להקים הנהגה חילונית ודמוקרטית בתנועה הפלסטינית לשחרור. לא ניתן לסמוך יותר על הפתח. תנועה זו לא מסוגלת לקחת על עצמה את התפקיד. היא נכשלה ועל השמאל להתמודד עם האתגר".
זו גם עמדתו של תייסיר ערורי, איש הרוח שהקים את הקואליציה הדמוקרטית הפלסטינית. "רק על ידי איחודם הפוליטי של כוחות השמאל נוכל להתמודד עם החמאס. אנו גם חייבים להתגבר על כישלונות הפתח ועל הפילוג הקיים בין כוחות השמאל הרבים שבעקבותיו אין ביכולתם לקדם דבר, יש להציב אלטרנטיבה שמאלית חדשה בחברה הפלסטינית".

איזה טקסט מרגש!
ומה לגבי השמאל של החזית העממית לשחרור א"י/פלשתינה? וכן גם החזית הדמוקרטית לשלום ו
באשר לפלסטין, קיימות בראש וראשונה כמה אמיתות פשוטות המדברות ללב ואל הנשמה. מכיון שההיסטוריה מתקדמת באמצעות תנועות פוליטיות, השאלה תמיד עד כמה תנועה פוליטית סוטה מהתחושה ומהאינטרס של העם, הן בשרות אינטרסים זרים (ארה"ב – במקרה של פת"ח), והן בשרות מניעים אישיים כגון התעשרות, עסקי שחיתות, חיי מותרות ושררה (המקרה של הפת"ח).
השמאל הפלשתינאי, מכל מקום, הינו זעיר ביותר, ודומה כי אחווה מעמדית, מלחמת מעמדות ואחוות עמים אינן בשלב זה בראש מעייניהם של ההמונים – באשר הנישול הגדול, העלבון הגדול, הגלות, הזכרון, הם במישור אחר לגמרי. הקיומי.
וכך, יש גם המבט האחר, הכואב, הלב האוהב והמתגעגע עד כלות לטוהר שהיה ואיננו – בטרגדייה של הקונפליקט.
ומהם אותם דברים בסיסיים המדברים ללב ולנשמה בעניין פלשתין? מתוך ניסיון לאמפטייה ולחדירה לרוח הדברים, ועל סמך קריאת שירה פלשתינית והאזנה לאנשים, ניכתב על ידי הקטע הבא:
יש גם המבט האחר, הכואב, הלב האוהב והמתגעגע עד כלות לטוהר שהיה ואיננו – בטרגדייה של הקונפליקט:
פלשתין
האדמה שייכת למי שעיבד אותה
עדנן מחג`נה
אתם מדברים על זכויות אזרח, מדינת כל אזרחיה, רוח ותרבות –
בכל אלה אי אפשר לגעת.
אנו ואבותנו ואבות אבותנו, פסענו על אדמת פלשתין, חרשנו את שדותיה, והרוינו אותם בזיעה ועבודה קשה.
כאן בנינו בידינו את בתינו.
הקושאן שלנו על הארץ הם פנינו הצרובים בשמש של פלשתין.
עצי הזית, התאנים, הגפנים, הנשים והילדים שחיכו בבית באהבה לגברים שיחזרו בערב. והערבים הקרירים על הגגות, והירח והכוכבים שהיו בשמינו, שמי פלשתין. והים והחול וסירות הדייגים.
ואתם באתם לכאן, עקשנים, זרים, וחסרי אהבה לארץ. הייתם מאוהבים בסיסמאות, באותיות, במילים, בדגלים, במצעדים.
הפכתם את הפרדסים לשיכונים מכוערים. בניתם וילות חסרות נשמה במקום בתינו שנשמו את האויר הטהור של פלשתין שהפך לאדי סולר, בנזין ותחמוצות תעשיתיות.
קברתם את כפרינו ורמסתם את אהבתנו מתחת לעלבון והרדיפות והפוגרומים שהוטחו בכם בארצות רחוקות.
וכאן בפלשתין היו היהודים אחינו וגרו בתוכנו כל השנים, תחת אותם עצי זית ואותן תאנים. בגליל, בירושלים.
באתם והבאתם את השנאה לפלשתין, ריח התאנה הפך לריח אבק השריפה.
את הים זיהמתם, ואת הזית עקרתם, והאדם והלב הפכו לגולים על אדמתם, במחנות.
אתם מדברים על רוח וזכויות הרשומות בספר עתיק, ואנחנו מדברים על הלב החש את האדמה שכבר אינו שם, ועל הרוח שנשבה מעל לבתינו, כפרנו וערינו שאינם עוד.
האם הפת"ח הוא לא בעצמו תנועה חילונית ודמוקרטית כבר? מדוע יש יש להקים תנועה חדשה, ולא להיאבק מבפנים ומבחוץ על שינוי ההנהגה?
אני מקווה שכוחות השמאל הפלסטינים יגיעו להבנות שיאפשרו פעולה משותפת. אבל רק מעשיהם ידברו.
אין ספק שהכותב מיכאל יודע לכתוב יפה, אבל מה הוא אומר בעצם – הארץ שייכת לפלסטינים ולא ליהודים, מכיוון שאבות אבותיהם של הפלסטינים פלשו לכאן לפני 1000 שנה ואבות אבותיהם של היהודים פלשו לפני 100 שנה. בקיצור- שטויות כאלה לא הופיעו באתר מזמן.