האם אפשר להכריח עם שלם לוותר על התנגדותו לכיבוש זר על-ידי הרעבתו? זוהי בוודאי שאלה מעניינת. עד כדי כך, שממשלות ישראל וארצות-הברית, בשיתוף-פעולה הדוק עם אירופה, עוסקות עתה בניסוי מדעי רחב-היקף כדי לקבל תשובה מוסמכת. המעבדה שבה מתנהל הניסוי הזה היא רצועת-עזה, ושפני-הניסיון בניסוי הם מיליון ורבע הפלסטיניים החיים שם.
כדי לבצע את הניסוי בהתאם לסטנדרטים המדעיים הנאותים, היה צורך להכין קודם כל את המעבדה.
זה נעשה כך: תחילה עקר אריאל שרון את ההתנחלויות הישראליות שהיו תקועות שם. הרי אי-אפשר לבצע ניסוי כראוי כאשר מסתובבות במעבדה חיות-מחמד. הדבר בוצע "בנחישות וברגישות", הדמעות נשפכו כמים, החיילים התנשקו והתחבקו עם המגורשים, ושוב הוכח שצה"ל הוא הצבא הכי-הכי בעולם.
כשהמעבדה היתה נקייה, בא השלב הבא: לאטום את כל פתחיה, כדי לנתק את השטח הסטרילי מכל מגע עם העולם. זה לא היה קשה. ממשלות-ישראל מנעו את בנייתו של נמל בעזה, וחיל-הים דאג לכך ששום אונייה לא תתקרב לחוף. נמל-התעופה הבינלאומי המהודר, שנבנה בימי אוסלו, נסגר ונהרס. הרצועה כולה נסגרה מזמן על-ידי גדר יעילה, ונותרו בה רק כמה פתחים שהם בשליטת צה"ל.
נותר הקשר היחידי עם העולם החיצון: המעבר למצרים. אי-אפשר היה לסגור אותו סתם, מפני שאז היה המשטר המצרי נראה כמשת"פ של ישראל. מצאו פיתרון מתוחכם: לכאורה נטש צה"ל את המעבר והפקיד אותו בידי יחידת-פיקוח בינלאומית. אנשיה הם בחורים נחמדים, מלאי רצון טוב, אך למעשה הם תלויים לגמרי בצה"ל: הם גרים בישראל, מגיעים למעבר רק בהסכמת ישראל, הממשיכה לשלוט במעבר באמצעות חדר-בקרה סמוך.
כך היה הכול מוכן לניסוי.
האות ניתן אחרי שהעם הפלסטיני קיים בחירות דמוקרטיות לתפארת, בפיקוח הנשיא-לשעבר ג’ימי קארטר. ג’ורג’ בוש ממש התמוגג: הנה התגשם חזונו והדמוקרטיה מנצחת במזרח התיכון.
אבל הפלסטינים ליכלכו. במקום לבחור ב"ערבים טובים", חסידי ארצות-הברית, הם בחרו בערבים רעים מאוד, חסידי אללה. בוש נעלב. אבל ממשלת-ישראל צהלה: אחרי ניצחון חמאס, הסכימו גם האמריקאים והאירופים להשתתף בניסוי המתוכנן. אפשר היה להתחיל:
ארצות-הברית ומדינות האיחוד האירופי הודיעו על הפסקת כל התרומות לרשות הפלסטינית "הנתונה בשליטת טרוריסטים". בו-זמנית הפסיקה ממשלת-ישראל את הזרמת הכספים גם מצידה.
כדי להבין את המשמעות: על פי "הסכם פאריס" (הנספח הכלכלי של הסכם אוסלו) נמצאת הכלכלה הפלסטינית בתוך "מעטפת המכס" הישראלית. כלומר, ישראל גובה את המכס על כל הסחורות המגיעות לשטחים הפלסטיניים דרך ישראל – והרי אין לה בכלל דרך אחרת. אחרי גביית קומיסיון שמן, אמורה ישראל להעביר את הכסף לפלסטינים.
כאשר ממשלת-ישראל מסרבת להעביר את הכספים האלה, השייכים לעם הפלסטיני, זהו במלים פשוטות שוד לאור היום. אבל כאשר שודדים מ"טרוריסטים", מי ימחה?
הרשות הפלסטינית – גם בגדה המערבית וגם ברצועת-עזה – זקוקה לכספים האלה כמו לאוויר לנשימה. גם זה מחייב הסבר: במשך 19 שנות הכיבוש הירדני בגדה המערבית והכיבוש המצרי ברצועת-עזה, לא נבנה בשטחים האלה אף בית-חרושת רציני אחד. הירדנים רצו שכל הפעילות הכלכלית תתקיים אצלם, בעבר הירדן, והמצרים הזניחו את הרצועה בכלל.
בא הכיבוש הישראלי והחמיר את המצב פי כמה וכמה. השטחים הכבושים הפכו לשוק כפוי של התעשייה הישראלית, והממשל הצבאי מנע את הקמתו של כל מפעל שהיה עלול להתחרות במפעל ישראלי.
הפועלים הפלסטיניים נאלצו לעבוד בישראל תמורת מה שנחשב בישראל לשכר-רעב. מהשכר הזעום הזה ניכתה ממשלת ישראל את כל התשלומים הסוציאליים החלים על פועל ישראלי, אלא שלפועלים הפלסטיניים לא ניתנו שום זכויות סוציאליות. כך הצליחה הממשלה לגנוב מהפועלים המנוצלים האלה עוד עשרות מיליארדים של דולרים, שנעלמו איכשהו בחבית-ללא-תחתית של ממשלת-ישראל.
כשפרצה האינתיפאדה, גילו ראשי התעשייה והחקלאות בישראל שאפשר להסתדר בלי הפועלים הפלסטיניים. זה גם היה כדאי. אפשר להביא מתאילנד, מרומניה ומארצות עניות אחרות פועלים המוכנים לעבוד בשכר נמוך עוד יותר, ובתנאים הגובלים בעבדות. הפועלים הפלסטיניים נשארו מובטלים.
זה היה המצב עם תחילת הניסוי: התשתית בשטחים הפלסטיניים הרוסה, אין בהם כמעט שום אמצעי-ייצור, אין עבודה לפועלים. מצב אידיאלי ל"ניסוי ההרעבה" הגדול.
שלב הביצוע החל, כאמור, בהפסקת כל התשלומים.
המעבר בין עזה ומצרים נחסם בפועל. רק מדי כמה ימים או שבועות, לצורכי ראווה, הוא נפתח לכמה שעות כדי שכמה מהחולים והגוססים יוכלו להגיע הביתה או לעבור לבתי-חולים במצרים.
המעברים בין ישראל ורצועה עזה נסגרו, "מטעמי ביטחון". תמיד יש ברגע המתאים "התראה דחופה על פיגוע מתוכנן". התוצרת החקלאית הפלסטינית, המיועדת ליצוא, נרקבת במעבר. מזון ותרופות אינם יכולים להיכנס, אלא מפעם לפעם, גם זה לצורכי ראווה, כשמישהו בעולם מרים את קולו. ואז באה "התראה ביטחונית דחופה" חדשה והמצב חוזר לקדמותו.
כדי להשלים את התמונה, הפציץ חיל-האוויר את תחנת החשמל ברצועה, כך שבחלק משעות היום אין חשמל, ואספקת המים (התלויה בחשמל) מוגבלת לזמן קצר בכל יום. גם בימים הלוהטים ביותר אין חשמל למקררים, למיזוג-אוויר, לאספקת המים ולשאר הצרכים.
בגדה המערבית, שטח הרבה יותר גדול מרצועת-עזה (הרצועה מהווה רק 6% מהשטחים הפלסטיניים הכבושים, אך תושביה מהווים 40%), המצב קצת פחות נואש. אך יותר ממחצית מתושבי הרצועה חיים עכשיו מתחת ל"קו העוני" הפלסטיני, שהוא הרבה-הרבה מתחת ל"קו העוני" הישראלי. רבים מתושבי עזה יכולים רק לחלום על קו-העוני של שדרות הסמוכה.
מה רוצות ישראל וארצות-הברית להגיד לפלסטינים? המסר ברור: אתם תגיעו לסף הרעב, ואף תעבור אותו, אם לא תיכנעו. עליכם לסלק את ממשלת החמאס ולבחור במועמדים המאושרים על-ידי ישראל ואמריקה. ובעיקר: עליכם להסתפק במדינה פלסטינית המורכבת מכמה מובלעות, שכולן תהיינה תלויות בחסדי ישראל.
עכשיו מתחבטים מנהלי הניסוי המדעי הזה בשאלה מסקרנת: איך בכל זאת מחזיקים הפלסטינים מעמד? הרי לפי כל ההיפותזות, הם היו צריכים להישבר מזמן!
אמנם, יש סימנים מעודדים. אווירת התסכול והייאוש יוצרת מתיחות בין פת"ח וחמאס, פה ושם פרצו תקריות אלימות, היו הרוגים ופצועים, אך בכל פעם נעצרת ההידרדרות לפני שהיא גולשת למלחמת-אחים. יש הפגנות-רעב. אלפי המשת"פים הישראליים הסמויים בוחשים בקלחת. אך בניגוד למצופה, כוח-ההתנגדות לא התפוגג. אפילו החייל השבוי, גלעד שליט, לא שוחרר.
אחת התשובות טמונה במבנה החברה הפלסטינית. החמולה ממלאה בה תפקיד מרכזי. כל עוד אדם אחד במשפחה עובד, גם הקרובים אינם גוועים ברעב, למרות שקיימת תת-תזונה רבת-היקף. מי שיש לא הכנסה, מתחלק בה עם כל אחיו ואחיותיו, הוריו, סביו, בני-דודו וילדיהם. זוהי שיטה פרימיטיבית, אך יעילה למדי בתנאים כאלה. נראה כי בעלי הניסוי לא הביאו אותה בחשבון.
כדי להחיש את התהליך, הופעלה השבוע מחדש מלוא עוצמתו של צה"ל. במשך שלושה חדשים היה צה"ל עסוק במלחמת-לבנון השנייה. התברר שהצבא, העוסק זה 39 שנים בעיקר בתפקידים של משטרה קולוניאלית, איננו מתפקד כראוי כשהוא נאלץ לפתע להתמודד עם יריב מאומן וחמוש, המסוגל להשיב מלחמה שערה. נשק אנטי-טנקי הופעל נגד כוחות השריון, רקטות כיסו את שטחי צפון ישראל. הצבא שכח מזמן איך להתמודד עם אויב כזה. וזה נגמר לא טוב.
עכשיו חוזר צה"ל למלחמה שהוא מכיר אותה. לפלסטינים ברצועה אין (עדיין) נשק אנטי-טנקי, והקסאמים גורמים לנזק מועט. צה"ל שוב יכול להפעיל באין-מפריע טנקים נגד האוכלוסייה. חיל-האוויר, שפחד בלבנון להוציא פצועים, יכול עכשיו להפציץ את בתי ה"מבוקשים", משפחותיהם ושכניהם, מבלי לחשוש. אם בשלושת החודשים האחרונים נהרגו בשקט "רק" 100 פלסטינים בכל חודש, אנחנו עדים עכשיו לעלייה דרמטית במספר ההרוגים והפצועים.
איך יכולה אוכלוסייה, שהיא גם מוכת-רעב, גם חסרת תרופות וציוד בבתי-החולים הדלים וגם חשופה להתקפות מהיבשה, הים והאוויר, להחזיק מעמד? האם תישבר? האם תרד על ברכיה ותבקש רחמים? או שמא תגלה בתוכה כוחות על-אנושיים ותעמוד במבחן?
בקיצור: מה וכמה דרוש כדי להכניע אוכלוסייה?
כל אנשי המדע המשתתפים בניסוי – אהוד אולמרט וקונדוליזה רייס, עמיר פרץ ואנגלה מרקל, דן חלוץ וג’ורג’ בוש, שלא להזכיר את חתן פרס-נובל לשלום, שמעון פרס – מתכופפים עכשיו מעל למיקרוסקופים ומצפים לתשובה, שבוודאי תתרום תרומה רבה למדע המדינה.
אני מקווה שוועדת פרס-נובל עוקבת אחרי ניסוי זה בתשומת-לב הראויה.
לשאש"פ
איני יודע את התשובה לשאלתך האם פרס שיקר, אולם על מנת להקשות אטען שלא.
אבל – אין ספק שההצעה של אל עריש אינה מעשית או שהיתה הצעה עם היקף מסחר מזערי. כי אחרת מדוע לא הסכימו הפלסתינים להצעה שכה מיטיבה איתם? או לחלופין מדוע מסכימה פתאום ישראל למסחר פלסטיני אם היא כל כך מפחדת מהברחת אמצעי לחימה עד שהיא אטמה את נמל עזה?
מן הסתם הצעת אל עריש היא מסחר "עם מגבלות", ואם בודקים את פרטי המגבלות, כפי שכנראה עשו הפלשתינים, מגלים שאין כאן שום שיפור משמעותי. כך זה עובד תמיד, וצריך להבין זאת.
זה טיבם של פרס ודומיו. גם אסד אשם לדעתו בכשלון קמפ דייויד ולא ברק, כי הרי אסד היה יכול לקבל את רמת הגולן ב 1977 ובגלל שלא עשה זאת – הוא אשם וזהו. פרס בסדר…
פרס כבר שנים מצייר לעצמו את תמונת העולם המתאימה לו כדי שיוכל להסתכל במראה בבוקר ולטפוח לעצמו על השכם ש"עשה הכל למען מזרח תיכון חדש".
הוא בוחר לשקר לעצמו בדיוק כמו "מפיסטו" ששיתף פעולה עם הנאצים. פרס הוא פושע מלחמה רקוב ואקווה מאוד שיש גיהנום אחרי המוות מפני שלשם מועדות פניו (וגם פני עמוס עוז אהובו).
באיזו צורה פיצוץ של אוטובוס או ירי טילים על יישובים הוא פחות "פעולה מלחמתית" מאשר חיסולה של עיר שלמה?
ובאשר ל"רצח לשם רצח": מובן שחיסול היהודים תואר גם הוא על ידי המחסלים כפעולה מלחמתית הגנתית – מלחמה באוסף של אנשים שאחראים לכל צרותיו של הציבור. היום, מן הסתם, היו מכנים זאת מלחמה ביהודיזם, יודו-פאשיזם, או פונדמנטליזם יהודי.
— קישור —)
"שהרי מה כבר ההבדל בין הירושימה ואושוויץ???"
מה ההבדל באמת בין הירושימה ואושוויץ?
מבחינתם של מחשבוני דם, הנפוצים בגדה הזו של הנהר הפוליטי איןהבדל משמעותי, מת הוא מת הוא מת. אין זה חשוב אם נהרג במלחמה כחייל, פוצץ עצמו באוטובוס או היה קורבן לפיצוץ באוטובוס כולם שווים בעיני האדמה בה הם קבורים.
יש הבדל בין רוצח לנרצח, יש הבדל בין חייל יפני שמת לבין אזרח יפני שמת. יש הבדל בין נרצחים על ידי אוייביהם לבין נרצחים על ידי ממשלתם ושכניהם.
יש הבדל אמיתי ועמוק בין להפציץ עיר אויב ממטוס המשייט ב20,000 רגל בעת מלחמה לבין לשחוט ילדה במיטתה בשל היותה אמונת הוריה, בין לוחם חיזבאללה היורה טיל לעבר חיילים ישראלים ללוחם חיזבאללה היורה קטיושה לעבר קריית שמונה לבין מפעיל תא גאזים באושוויץ.
יש הבדל בין קמיקז המרסק מטוס קרב על סיפונה של אוניית מלחמה של לבין שאהיד המרסק מטוס נוסעים על בניין משרדים.
מי שלא מבין את ההבדל בין הירושימה לאושוויץ לא רק שאיננו מוסרי, הוא אפילו רשע.
אם אתה מחסל מאות אלפים או אפילו יותר בלחיצת כפתור המפעילה פצצה גרעינית אז אתה צדיק. ואם אתה מכניס אותם לתאי גזים ואח"כ שורף את גופותיהם אז אתה רשע
כתבה מענינת המעשירה את הקוראת.
אותי מעניינת הנקודה השולית של עורכי "הניסוי":
"אהוד אולמרט וקונדוליזה רייס, עמיר פרץ ואנגלה מרקל, דן חלוץ וג’ורג’ בוש"
וסולנה? ושיראק? וזאפאטרו? ופרודי? מה איתם?
מדוע זוכה "פראו מרקל" לאיזכור וכל שאר הדמויות האירופאיות לא ? כנראה מר אבנרי מפנה זעמו רק כנגד מי שלא מייצר התבטאויות אנטי-ישראליות, זאפאטרו ושיראק פטורים כי הם בד"כ מביעים עמדה אנטי ישראלית.
ואיפה אנאן האיש שמעשה מנצח על הקוורטט ומדברר אותה בתקשורת?
כנראה הטענות המופרכות של אנאן על טבח בג’נין (למשל) פוטרות אותו מזעמו של אורי.
מה לגבי פוטין? ולברוב ?
בקיצור אנטי ישראלי טוב פרו ישראלי רע
הניסוי הגזעני של שרון-אולמרט-בוש, לכופף את גבו של עם אומלל קורבן לכיבוש מנוול, הולך ודומה, יותר ויותר, לניסוי הנאצי המהולל אשר הסתיים במחנות השמדה ומצעדי מוות. אם העם הציוני (שבשום אופן אינו ממשיכו של העם היהודי) החליט להתפטר מן הפלסטינים ויהי מה -הסוף יהיה אושוויץ או הירושימה. לשון אחר, מנהיגיו של העם הציוני, החל מבן גוריון וברל ועד שרון ואולמרט (להוציא רק את אשכול ורבין) מוליכים אותנו הישר לקטסטרופה נוראה, שהרי מה כבר ההבדל בין הירושימה ואושוויץ???
פרס אמר לפני כמה ימים שכביכול הציעו לפלסטינים (הוא קורא להם פאלסטינאים, בגרונו השקרני. חשוב להקפיד על "פלסטינים" (סין – סינים, פלסטין פלסטינים) ובוז למעוותים) לייבא ולייצא דרך שדה התעופה אל עריש. אכיר תודה למי שיתייחס לטענת פרס. אם היא נכונה או שהיא שקרית. מאוד חשוב לדעת את העובדות. אם פרס משקר – צריך להוקיאו. חשוב לדעת את העובדות לרבות אחריות הפלסטינים, כי אנו חווים מעין השמדת עם. אכיר תודה למי שיתייחס לסוגייה הזו שפרס העלה לפני ימים אחדים בראיון טלויזיוני.
כשישראל וההתנחלויות היו בעזה זה היה לא טוב לא ראוי וכבוש (מה שנכון) אבל ישראל יצאה מעזה תוך מלחמה פנימית וגם זה לא טוב ומראה כמה ישראל לא בסדר. ישכילינו מר אבנרי מה כן בסדר. אל תגידו משא ומתן כי הממשלה הדמוקרטית הפלשתינית מצהירה שלא תנהל משא ומתן עם ישראל ולא תכיר בקיומה בכל תנאי. האם יכול להיות שכלך מה שישראל תעשה יהיה לא בסדר אלא אם כן תתאבד? יש פתרון מהיר ויעיל לבעיות הפלשתינים – תזנחו את המאבק המזוין כמו שהתחיבתם בהסכמי אוסלו תודיעו שאתם מבקשים לפתוח במשא ומתן לשלום כולל על תנאי הכרה הדדית והפלא ופלא מצבם יהיה הרבה יותר טוב כולל מדינה משלהם שכבר יכלה להיות להם משנת 1948
זה הרבה יותר פשןט – פצצות גרעיניות, תאי גזים, או כל אמצעי אחר, זה היינו הך.
אם "אוייבינו" הורגים, זה אושוויץ. אם "אנחנו" הורגים, זה מחוסר ברירה.
הירושימה היתה פעולה מלחמתית – כלי בהכרעת המערכה.
אושוויץ היה רצח לשם רצח. כלי במשימת ההשמדה.
מוות הוא אכן מוות, בין אם ממחלה, בתאונת דרכים, בקרב, בטבח, וכו’.
ההבדל נמצא בהקשר.
מוסר כפול הוא נחלת כולם.
על פעולות נגד אזרחים שנעשות ע"י החיזבאללה ואל-קעידה וכל מיני פלגים איסלאמים אלו ואחרים נאמר כאן לא פעם שהם רק נלחמים מלחמת שחרור נגד האימפריאליזם, איך אמרת? "מחוסר ברירה". הם הרי צדיקים גמורים שמלאכתם אינה נעשית בידי אחרים ולכן נטלו את גורלם בידיהם.
לעומת זאת כל פעולה של ישראל וארה"ב זה כיבוש, זה אימפריאליזם, זה נאציזם,
you name it.
עפ"י ההגיון של המגיבים כאן,
הפתרון הסופי שווה ערך מוסרית לפרוייקט מנהטן.
כיוון שפרוייקט מנהטן החל כתוצאה ממכתבים של איינשטיין לרוזוולט הרי שהוא(איינשטיין) מקביל להיידריך, פרמי מקביל לגרינג, אופנהיימר מקביל לאייכמן ורוזוולט להיטלר עצמו.
מי יגול עפר מעניך, אורוול.
מסתבר שכשמסתתמים הטיעונים, ואין אפשרות לענות על שאלות פשוטות (כגון, במה עדיפה הפצצת הירושימה על פיצוץ אוטובוס), תמיד אפשר להתעלם מהשאלות, להמציא שרשרת של אנאלוגיות מטופשות ולהעמיד פנים שהן מקובלות על הצד השני. לא משכנע (ואפילו פתטי), אבל מאד נוח.
מי שמעמיד אנלוגיה מטופשת כמו הפצצת אוטובוס מול הירושימה(אנלוגיה שרק הוא ייצר והיא פרי דמיונו בלבד) בוודאי שלא ימצא שום תשובה לשאלתו. האנלוגיה עליה דובר בשרשור הנוכחי הייתה אושוויץ מול הירושימה ובאופן רחב יותר רצח מול מלחמה(הערה למתקשים – כשסדרי הגודל פחות או יותר זהים). כמובן שמכשהועמדו הדברים באור הנכון נמלט עורך האנלוגיה המשוקצת ובמקומו הגיעו אנונימים גסי רוח.
אם רק יוכל האנונימי(הלא פטתי והלא מטופש) להבהיר מדוע התוכנית לבניית הפצצה הגרעינית, פרוייקט שכל המשתתפים המשמעותיים בו ידעו היטב את משמעותו ואת יעודו, שונה במשהו מתוכנית הפתרון הסופי, לאור הטענה שלו שאושוויץ אינה שונה מהירושימה. כיצד פציפיסט גמור כמו איינשטיין עודד פרוייקט כזה? כיצד אנשים בקליבר של אנריקו פרמי השתתפו בו בפועל?
שוב רוע נעמד מול רוע, הטוב הוא רק מי פחות רע במקרה הטוב, בדרך כלל הוא הרע שמשרת אותי.
איך באמת פצפיסט גמור כמו איינשטיין עודד פרויקט שכנראה ישמיד את העולם?
כמו שברור לכל, יעודו של פרוייקט מנהטן (לפי ראייתו של איינשטיין, ומן הסתם לפי ראייתם של רבים מהמפתחים) היה לוודא שלא יווצר מצב בו גרמניה הנאצית תפתח פצצת אטום לפני בעלות הברית. היעוד הזה – כאמצעי הרתעה כנגד אוייב חסר מעצורים, הוא לגיטימי.
לעומת זאת, ההחלטה להשתמש בפצצה כנגד מטרה אזרחית, וללא כל איום משמעותי מצד האוייב, היתה החלטה רצחנית ונפשעת (זו הייתה גם דעתו של איינשטיין – ראה קישור למטה).
אני עדיין ממתין לתשובתך: האם אתה, בתור מי שטוען שהפצצת עיר בפצצת אטום היא פעולה מלחמתית, רואה גם בפיצוץ אוטובוסים שנושאים את אזרחי האוייב פעולה מלחמתית? אם לא, מדוע?
— קישור —
כמו "חיים" שהוא לא פחות אנונימי מ"האנונימי" וגם בגסות רוח אינו בפיגור.
השאלה היא לא מי שותפו בפיתוח הפצצה ויתכן שמי שהמציא את התנורים היה פציפיסט.
הענין הוא שמי שבלחיצת כפתור "מלחמתית" ישמיד מאות אלפי אזרחים הוא פושע לא קטן מפושעי אושוויץ.
לא שווה ! לא מומלץ לא כדאי!!!!!