אני סבו של עומרי עברון, שנשפט למאסר בכלא צבאי בעקבות סירובו לשרת ואף ללבוש מדי צה"ל ושיוסי שריד כתב בעניינו בגליון ה-3 בנובמבר דברים יורדים חדרי בטן. יוסי ואני נאבקנו למען אותן מטרות במשך שנים רבות ואני גא למנות אותו בין מודעי, אך בעניין הסרבנות, שהוא מתנגד לה בכל תוקף, בדומה למפלגתו, אנו חלוקים קוטבית. רצוני להציג כאן את טיעוני, שלעתים רחוקות מאוד מקבלים ביטוי מעל הבמה הציבורית, גם לא מפי התומכים בסרבנות.
מדינת ישראל מנהלת היום מדיניות של דיכוי עם, של נישולו הזוחל מעל אדמתו, של הרג שיטתי בכל מיני תואנות של כל מי שמעז להרים יד נגד התעללות בלתי פוסקת זו, של מתן דרור להשתוללות המתנחלים, תוך חיפוי על מעשי הנבלה בשקרים שקופים שכל המתמצא אף במקצת בעניינים יודע היטב את כזבם. צה"ל הוא המכשיר הראשי של מדיניות פושעת זו, העומדת בניגוד לאמנות בינלאומיות שהיא חתומה עליהן ושגונתה אין ספור פעמים על-ידי האו"ם, פרט לווטו המציל של ארצות-הברית, שהיא עצמה הינה כיום הפושעת הבינלאומית מספר אחת, יתכן שלולא היחס המיוחד לו זוכה ישראל אפילו היום בגלל העבר היינו מצויים עכשיו במעמדה של סרביה לפני עשרים שנה. קצינים ישראליים מסויימים מסתכנים היום במעצר ובהעמדה בפני בית הדין הבינלאומי בהאג אם ייכנסו לארצות מסויימות, ויתכן שאריאל שרון היה זוכה ביחס בו זכה סלובודן מילושביץ לולא זכר השואה.
כלומר, ישראלי המסרב להתגייס לצבא המבצע מדיניות כזו ינהג לפי כל אמות המידה של החוק והמוסר הבינלאומי, ויהיה זכאי להגנת הקהילייה הבינלאומית. למעשה, לא הוא העובר על החוק אלא המדינה שהוא אזרחה, שצבאה מפר יום יום את הכלל המוסרי היסודי שצה"ל אמור לשמור עליו: סירוב לפקודה שהדגל השחור של האי-חוקיות מתנוסס מעליה, כניסוחו של השופט בנימין הלוי במשפט כפר-קאסם. והעובדה שבית המשפט הישראלי מחפה על מדיניות זו בנימוקים והצדקות לגליסטיים מפולפלים עתידה עוד לפגוע בו ובמעמדו כבומרנג.
לימין אין כל בעיה עם מצב זה. לנו, כניצולי השואה, מותר הכל. העולם הפקיר אותנו, כל הגויים הם שונאי ישראל ולכן אין כל האמנות הללו מחייבות אותנו. והארץ הובטחה לנו בין כה וכה על-ידי הקב"ה בברית בין הבתרים והיא שלנו בדין (בכל זאת, בהערת ביניים, מותר להזכיר כי בהבטחה האלוהית לאברהם "לך ולזרעך נתתי את הארץ הזאת" כלול גם ישמעאל, שהרי אף הוא מזרע אברהם. ובאשר לשואה, הרי לולא קורבנם של עשרות מיליונים במלחמת העולם השנייה היו יהודים מעטים מאוד שורדים בעולם). אבל איך מצדיק השמאל הציוני, האתיאיסטי, המכיר בחובנו לעולם ולמוסרו, את התנגדותו הבלתי-מתפשרת לסרבנות?
טענתו של השמאל הציוני נראית במבט ראשון כמשכנעת מאוד: אם כל אחד יעשה דין לעצמו, אם כל אחד יקבע תנאים פוליטיים לשירותו הצבאי, יתפוררו החברה והמדינה. הדרך הנכונה היא מילוי חובתך האזרחית תוך כדי מאבק פוליטי דמוקרטי לשינוי המדינה ומדיניותה. ולא זו בלבד – עליך לזכור שישראל, בנבדל מכל מדינה אחרת, נמצאת תחת איום של אי-הסכמת הסביבה לעצם קיומה. היא נתונה עד היום בסכנת השמדה.
זהו המיתוס השקרי שבו נאחזים כל הלאומנים שלנו, ולמרבה הצער גם השמאל הציוני. הודות לו מציגים כל עוצמה צבאית ערבית כ"איום קיומי" שיש לארוב לו ולחסלו בהזדמנות ראשונה. כך נהפך החיזבאללה עם טיליו (שהרי אין לו מטוסי סילון, פצצות אטום, טנקים וארטילריה) ל"איום קיומי", ומבטיחים לנו ש"במלחמה הבאה" נדע כבר איך לטפל בו. היינו: כבר מכינים את המלחמה הבאה. שהרי חייבים להציל את כבוד הכת הצבאית, או בלשונה "לחדש את כושר ההרתעה של צה"ל". האופציה של שלום אינה עולה אפילו על הדעת. והרי אם אומנם נשקף לנו איום כזה, מדוע לא ננסה להגיע לשלום עם שכנינו, כפי שכבר הגענו עם מצרים וירדן? אבל כל פנייה לשלום מן הצד הערבי אינה זוכה אפילו להתייחסות רשמית. וכשאתה לוחץ ושואל – מדוע לא קיבלנו את היוזמה הסעודית, מדוע לא נענינו להצעות השלום של הליגה הערבית, ומה בדבר אמנת יוסי ביילין-אבו מאזן? נענים לך בעקימת אף ש"זה לא רציני". כלומר: האמת היא שאנו יודעים היטב ששום סכנה קיומית איננה נשקפת לנו, ושכל המלחמות האחרונות (פרט למלחמת יום כיפור, שנגרמה אף היא על-ידי סירובנו לשאת ולתת) נגרמו על ידנו. הן היו בעצם מלחמות טרור ממלכתי.
במצב כזה, שבו ממשלות העבודה גרועות כמו ממשלות הליכוד, הרי הסיכוי ש"מרצ" תיזכה אי-פעם בשלטון ותשנה את המצב "באורח פוליטי" הוא נמוך לאין שיעור מאשר עליית פאשיסט גזעני כמו ליברמן לראשות הממשלה. השיח שלו כבר משודר ברשויות הממלכתיות בלי שראש הממשלה הנוכחי יסתייג במאום מהצהרותיו. השאלה שהסרבנים מציגים בפני השמאל היא פשוטה מאוד: האם יש לכם קווים אדומים כלשהם? האם תשלחו את בניכם להסתאב בטיהור אתני וברצח המונים ובגזל שיישלחו לבצעם על-ידי ממשלה ימנית פאשיסטית? האם אין הממשלה הנוכחית קרובה מאוד למצב זה? האם "החובה הפטריוטית" עומדת מעל הכל? והאם אתם מפנימים בכלל את העובדה שמדיניות פושעת זו מחלישה בעצם את ישראל, כפי שנתברר מהמלחמה האחרונה? האם אין החובה הפטריוטית האמיתית שלכם דורשת שתתייצבו בעד הסרבנות? שתתריעו "עד כאן"? שתזהירו שמדינת ישראל חיה סוף סוף באיזור ערבי ושעליונות העוצמה שלה היא זמנית בלבד? הרי המונופול הגרעיני שלנו הוא לזמן מוגבל בלבד, והוא צריך לשמש אותנו כדי להשיג שלום בתנאים טובים ככל האפשר, כפי הניתן עכשיו, לא להתחמק ממנו.
. תודה לבועז עברון על מאמר מצויין וכל כך חשוב
הטיעון השרידי, שסירוב יגרום לפגיעה בבטחון המדינה ויש על כן להתנגד לכיבוש בדרכים פוליטיות, לא היה נכון כבר אז, לפני כעשרים שנה, עת הועלה לראשונה. אנשים מרחיקי ראות הבינו כבר אז שטיעון כזה מהווה הצדקה לכל מעשה נבלה. אבל אז הלם הטיעון את שבעי וזחוחי השמאל הציוני שרק רצו לחזור הביתה בשלום וליוסי שריד שחפץ בקולותיהם. יוסי הבין זאת כבר אז, אבל עשה מקח טעות, מתוך מטרות טובות, בקוותו לעליית השמאל הציוני לשלטון והשפעה פוליטית לכיוון של יציאה מהשטחים. כידוע לכולנו הנסיון נכשל. מרץ ירדה. הימין עלה.
היום, כאשר הכל ברור לחלוטין, ולאחר שהרצחנות של ישראל כלפי העם הפלסטיני הגיעה לשיאים נוראים, זה הזמן שיוסי שריד צריך וחייב לאשר פומבית את הסרבנות כתשובה הולמת למצב ולהודות שחישובי העבר שלו היו שגויים. ליציאה כזו תהיה השפעה חשובה מאוד על התאוששות השמאל ועל יכולתו לצאת למאבק בפשיזם הגואה. אם יוסי שריד לא ימצא דרך להעביר את המסר הזה לציבור עתה, זה באמת חבל מאוד. דווקא יש לי כבוד לאיש הזה. אדרבא, שיסביר לנו יוסי מה על נער ציוני שמאלן לעשות אם מציבים אותו בסוללה ארטילרית היורה פגזי מוות לשכונות מאוכלסות או לטייסת המטילה נפלם ומצרר בערי לבנון.
בדומה למה שרמי כתב במצב פוליטי כפי שהוא קיים עכשיו ופשעי מלחמה כמו אלו שמבוצעים היום השמאל הציוני המתון חייב לפחות לגבות ולהאמין בחופש המצפון של הסקבנים כדי להראות שהוא נבדל בבאיזושהי רמה מבחינה חברתית, תרבותי ופוליטית מהמרכז והימין. סירובו של שריד לתמוך בסרבנים הוא אכן צדקני ופוגע במאבק בכיבוש ובפשעי המלחמה.
הרהור קטן על ישראל והאטום:
ייתכן שלולא היתה לנו פצצת אטום כה משוכללת וחזקה – היינו עושים שלום הרבה קודם. כולם משבחים את הפצצה ומחמיאים לחשיבותה — אבל האם יכול להיות שהפצצה הובילה אותנו למצב של זחיחות מתמדת? האם הפצצה, מעצם קיומה, הפכה אותנו לעם שמאמין שהוא לא צריך לעשות שלום עם אף אחד?
ואם אף אחד לא רוצה לענות על השאלה הקשה שהוצבה כאן, אולי השאלה הזאת תתאים לו יותר: מה יקרה כאשר לכל המדינות שמסביבנו תהיה אותה פצצה בדיוק? מה נעשה אז? ננהל את חיינו כמו דו-קרב מתוך מערבון, ונחכה לראות מי ישלוף ראשון?
סעיף 11 לאמנת החמאס המצהיר בגלוי ש – " תנועת ההתנגדות האסלאמית מאמינה שאדמת פלסטין היא אדמת הקדש אסלאמי [וקף] לדורות של מוסלמים עד תחיית המתים. אסור להפקיר אותה או חלק ממנה או לוותר עליה או על חלק ממנה " .
החמאס מצהיר שיתיר שהיתנו באיזור רק כבני חסות לאיסלאם , שלא לדבר על נשיא איראן המצהיר שעל מדינת ישראל להיות ממוקמת באוסטריה .
עובדות אלה סותרות את הנחת המחבר שאיננו נמצאים בסכנה קיומית .
להיפך , רק כיוון שיש לנו צבא חזק .
מוכן חלק גדול מן העולם הערבי להכיר דה פקטו במדינת ישראל ולהשלים עם קיומה .
על מנת לשמור על קיומנו באיזור , עלינו , לסיים את הכיבוש וזוועותיו, הפוגעות בנו מוסרית ,לאחות את השברים בתוך החברה הישראלית לנהל משא ומתן לשלום עם שכננו הסורים והפלשתינאים , ( כולל החמאס ) ואם מי שמוכן לדבר איתנו , כדי להשתלב באיזור .
היטב הגדיר זאת בןעז עברון: הרי לולא קורבנם של עשרות מיליונים במלחמת העולם השניה היו יהודים מעטים מאד שורדים בעולם".
להזכיר נשכחות למחבר המאמר: בריטניה לאורך כל מלחמת העולם השניה הפציצה ללא רחם אוכלוסיה אזרחית גרמנית חפה מפשע, והצבא האדום בהתקדמותו לעבר גרמניה ביצע פישעי מלחמה מחרידים בהיקפם עם בהשוואה למעשי ישראל בעזה ובגדה המערבית.
נקל לשער, לאור רוח דברי בועז עברון, היוצא בשצף כנגד שירות בצבא המבצע פשעי מלחמה (להשקפתו) שלו היה סב לנכד בזמן מלחמת העולם השניה היה מעודד את נכדו לסרב לשרת בצבא הבריטי או הסובייטי.
קרוב לודאי שגם היה משתתף בהפגנות (בכיכר טרפלגר למשל) בעיצומה של המלחמה כשהוא נושא שלטים הקוראים לוינסטון צ’רצ’יל להתפטר מראשות הממשלה בשל "מעשי הטבח המבוצעים מדי יום באזרחים הגרמנים החפים מפשע.
מי יודע, לו היו רבים כבועז עברון בזמן מלחמת העולם השניה יתכן ותוצאות המלחמה היו שונות לחלוטין.
טיעונים יפים מאוד, אך מעבר לאידאולוגיה יש לבחון גם את הפרקטיקה. עם כל הכוונות הטובות שיש לחלק מאזרחי ארצות ערב, עדיין ישנם כוחות פוליטיים חזקים מאוד המעוניינים להשמיד אותנו. עם כל העוולות שנעשות בשמנו – האם נבון לשפוך את התינוק עם המים ולסרב לשרת בכלל? גם אם נכרות ברית שלום אמיתית עם כל מדינות האזור, עדיין ישארו כוחות איסלמיים חזקים וחמושים באזור שבהם נצטרך להלחם.
מעבר לזאת, סרבנות משמאל נותנת גם לגיטימציה לסרבנות מימין. הארועים שראינו בהתנתקות רק ילכו ויחמירו כאשר לגיטימציית האלימות החוקית של הממשלה הולכת ומתערערת. לדעתי יש לסרב לפעולות לא חוקיות בעליל, ולתת לתהליך הדמוקרטי ללבן את השטחים האפורים.
אני לא הייתי משרת בצבא הבריטי. היטלר לא יכול להיות יותר גרוע מהאופיסרים שלהם.
אני מסכים עם הכתוב במאמר.
נדמה לי שזו לא הפעם הראשונה שבה סרבן הוא צאצא למשפחה בה ישנה תמיכה פוליטית לפעולה שכזו. האם מישהו יודע אם נעשו מחקרים באשר לצורה שבה דעות פוליטיות עוברות מדור לדור? עד כמה חזק המיתאם בדעות בין הדורות? האם ישנו לעניין מרכיב גנטי, או שמדובר ברעיונות נרכשים בלבד? האם השפעת ההורים היא ישירה, או שהיא פועלת בעקיפין על ידי השפעה על בחירת החברים בני גילם של הילדים?
קשה לי להעלות על הדעת מעשה יותר פטריוטי ומועיל למדינה ולבטחונה בתקופה זו מאשר לסרב להתגייס כל עוד מסרבת ישראל להכנס למו"מ עם הפלסטינים, באמצעות ממשלתם החוקית, על שלום בגבולות הסכמי שביתת הנשק (שמעולם לא בוטלו).
הלוואי שצעירים וצעירות יפנימו זאת וילכן בעקבותיו של עומרי ושאר גיבורי ישראל המשרתים בכבוד בכלא הצבאי!
אתה העלית שאלה: "האם הפצצה, מעצם קיומה, הפכה אותנו לעם שמאמין שהוא לא צריך לעשות שלום עם אף אחד?".
ואני שואל – תאר לך שלא הייתה לנו פצצה
בו בזמן שמדינות מסויימות סביבנו (כמו איראן) מפתחות פצצה גרעינית,
האם עדיף שחוסר בפצצה יגרום לנו לעשות שלום? שלום מתוך פחד והכרח?
האם הסכם שלום מתוך פחד הוא טוב יותר מאשר הסכם שלום מתוך עמדת כח?
אתה מתייחס לפצצה הישראלית כאילו יש לה השפעה על פיתוח פצצות אזוריות ("מה יקרה כאשר לכל המדינות שמסביבנו תהיה אותה פצצה בדיוק?")
ולא כך הוא הדבר, שהרי אם להאמין למנהיגי איראן – הם בכלל לא מפתחים פצצה, זה בכלל "גרעין למטרות שלום"…
אז תבחר – או שאיראן מפתחת גרעין בגלל שלישראל יש, ואז זה גרעין למטרות מלחמה.
או שאיראן מפתחת גרעין למטרות שלום, ואז זה אומר שלגרעין הישראלי אין השפעה על מדינות האזור…
תודה לכותב, תודה לנכד. הסירוב של "הארץ" כתם על מקצועיותו של העתון.
כן, גם אני מן השמאל המגנה אי שירות בצבא. נניח שכולנו, אנשי השמאל, לא נתגייס. מי ישרת בצבא? אנשי הימין. אם מה שקורה כיום בשטחים הוא קשה, נקל לשער מה יקרה בהעדרם של אלה מן השמאל העשויים למתן במידת מה את המתחולל ביחס לנשלטים.
באשר לסכנה קיומית או לא – האם בועז עברון, אמנם מאמין שישראל ללא צבא תמשיך להתקיים ולו ליום אחד? מותר להיות בשמאל, אבל מותר גם לפקוח עיניים. המלחמה נגד החיזבאללה לא היתה על קיום המדינה אלא נגד ארגון עושה צרות. לא הכל שחור או לבן, אפשר גם לראות את האפור.
אם המדינה רוצה להתקיים היא חייבת להחזיק כוח צבאי והמושג "כוח הרתעה" אינו ביטוי גס. אנחנו לא יושבים בניו זילנד ואני עדיין מאמין שבצד השני יש פחות המובנים להתפשר מאשר אצלנו.
היום קיים כיבוש, כל ממשלות ישראל מימין ומשמאל בנו והרחיבו את ההתנחלויות, בנו תשתיות של חשמל, ביוב ועוד שם. גם הכבישים נסללו שם על ידי הממשלות, ללא עזרה ממשלתית וללא שמירה צבאית, לא הייתה נבנית אפילו התנחלות אחת. לכן אני קורא למשטר הישראלי הנוכחי משטר הכיבוש והדיכוי! כל מי שמשרת בשטחים שלא יעז לקרוא לעצמו שמאל כיוון שהוא משרת את משטר הכיבוש. לכן כל עוד ממשיכות ההתנחלויות להבנות ולהתרחב, המדינה הפלסטינית לא הוקמה בשטחי 1967 תוך פינוי התנחלויות, אז חובה לסרב לשרת בצבא (לפחות בשטחים). רק מחסור בבשר תותחים (חיילים) למשטר הכיבוש, יביא לפינוי התנחלויות ולחתימת הסכם שלום עם הפלסטינים וסוריה. גם שרון החליט לפנות את ההתנחלויות בגלל יותר מ- 1600 סרבנים לשרת בשטחים. כמו כן אמיר פרץ רימה את בוחריו: הבטיח צדק חברתי וגם הבטיח לנהל משא ומתן עם אבו מאזן. בפועל הוא פותח במלחמות עם הפלסטינים ועם לבנון לא מנהל שום משא ומתן עם הפלסטינים. לכן הוא שר בטחון ימני קיצוני מאוד, שום ממשלה שבה כיהנו ראשי ממשלה, שרי חוץ ושרי בטחון ממפלגת העבודה לא פינתה שום התנחלות, אלא רק ליכוד מפנה. לכן אסור לשרת את שר בטחון כזה וחובה לסרב. שירבו אנשים כמו עומרי עברון!…