רק ארה"ב וישראל, יחד עם איי מרשל ופאלאו (שבשליטת ארה"ב) הצביעו השבוע למען המשך המצור האמריקאי שהוטל על קובה לפני 45 שנה. כך עולה מסיכומי ההצבעה שנערכה בעצרת הכללית של האו"ם בעקבות הצעת ההחלטה הקוראת לארצות הברית להפסיק את המצור. בתום ההצבעה נרשם מספר שיא של 183 מדינות המצדדות בהצעת ההחלטה וכאמור, התנגדו רק ארה"ב וישראל.
בנאום שנשא שר החוץ של קובה, פליפה פרס רוקה, בפני האו"ם, הוא הדגיש את הנזקים העצומים שגרם המצור הממושך. מצור שחל גם על חברות ותאגידים במדינות שלישיות הסוחרות עם קובה. על פי הערכות משרד החוץ הקובני עלות נזקי המצור על המשק הקובני נאמדת ב-86 מיליארד דולר. עוד הסביר פרס רוקה כי הממשל האמריקאי החליט להוציא עשרות מיליונים על מנת לממן את הגורמים שמחוץ לקובה המתנגדים למהפכה. לדבריו, "ממשל בוש שם לו למטרה, וזו מטרה מוצהרת, להשיב לידי בעליהם הקודמים את כל הנכסים שהולאמו על ידי המהפכה לאחר 1959 ולהשיב את קובה למעמד המביש של מושבה אמריקאית – כפי שהיה עד למהפכה".
בתשובה לשאלת הכתבים האם המצור האמריקאי נחלש, השיב שר החוץ הקובני שהוא אינו צופה שינוי במדיניות ארה"ב – "לפחות כל עוד הנשיא בוש מוסיף לכהן בתפקידו. להיפך, אנו חוששים שהממשל האמריקאי רוצה להדקו ולהמשיך ביתר שאת את מלחמתו נגד קובה".
הצעת ההחלטה המגנה את המצור האמריקאי על קובה הוגשה לראשונה בשנת 1992, ואז 59 מדינות הצביעו בעד ההצעה, 71 נמנעו ו-46 מדינות לא השתתפו בהצבעה. כעבור עשור, ב-2002, 173 מדינות הצביעו נגד המצור וארבע נמנעו. רק שתי מדינות מצביעות מאז ומתמיד בעד המשך המצור: ארה"ב וישראל. קל להבין מדוע הממשל האמריקאי מעוניין להמשיך בסנקציות הכלכליות נגד קובה (חרם כלכלי שהוא שלל מכל וכל כאשר קורבן החרם היה מדינת ישראל). קשה להבין מדוע מעצמת העל הדוגלת ב"סחר חופשי" ו"סחר ללא גבולות" מטילה מצור על מדינה קטנה מסיבות פוליטיות. קשה עד מאוד להבין מדוע מדינה קטנה נוספת, ישראל, שאף היא התנגדה נמרצות לחרם הכלכלי של מדינות ערב (חרם שהתפוגג עם השנים בעקבות לחצי ארה"ב) מוסיפה לתמוך בחרם האמריקאי על מדינה אחרת.
המצור על קובה הוא חלק בלתי נפרד ממדיניות החוץ של ארה"ב מזה 45 שנה. ממשלים דמוקרטים ורפובליקנים התחלפו, אבל המצור בעינו עומד. התמיכה במצור האמריקאי על קובה אף היא הפכה לחלק ממדיניות החוץ של ממשלות ישראל. שרי החוץ מן הליכוד, העבודה וקדימה תמכו ותומכים במדיניות הנפשעת האמריקאית כלפי קובה. וזאת, בניגוד לאינטרסים של מדינת ישראל. אבל, כידוע, האינטרסים של ישראל מתגמדים לעומת האינטרסים של ארה"ב וכך מדיניות החוץ של ישראל היא לא יותר מהמשך מדיניות החוץ של ארה"ב. את מלחמת לבנון הזכרנו?
השאלות שאפרים מעלה מדוע החרם נמשך, למה ישראל תומכת בו? הם בעצם חלק מהשאלה היותר רחבה למה החרם בתחיל בכלל ולמה ישראל בכלל תמכה בו אי פעם, אלו הכל אינטרסים צרים.
מכיוון שקובה רחוקה מלהיות דוגמא ומופת בכל מה שקשור לזכויות אדם, הייתי רוצה לשאול את אפרים דוידי מדוע יש להסיר את המצור?
זאת אומרת, אם מצור על ישראל (קריאה להחרמת מוצרים, קריאה לשפיטה בינלאומית של מנהיגים, חרם אקדמאי, וכו’) הוא לגיטימי בגלל הפרות של זכויות אדם, מדוע לא גם קובה?
ציר הרשע, וושינגטון ירושלים! בכל זאת צריך להתפלל שמנהיגת העולם העוברת עתה הסבה למשטר פחות ימני ומילטנטי ויותר הומני וזולתי (אם אפשר כך להתבטא), תפעל לביטול החרם הנבזי. זכורני שבשלהי תקופת נשיאותו של קלינטון היו הקלות במצור על קובה.
בלי קשר להסכמה או אי הסכמה שלי לדבריך (בנושא זכויות אדם בארה"ב), אני לא מבין מדוע ארה"ב קשורה למה שכתבתי?
את מוזמנת לקרוא שוב את תגובתי ולהראות היכן אמרתי משהו על ארה"ב.
אני חוזר על דברי: כתבתי שמצב זכויות האדם בקובה הוא גרוע, ומי שתומך, למשל, בחרם על ישראל (ישראל, ולא ארה"ב) ראוי שיתמוך גם בחרם על קובה (וסוריה, ואיראן, ועוד…)
זכויות אדם בארה"ב? תם סבור שיש דבר כזה בארה"ב. כילידת ניו-יורק אני רוצה להזכיר לך שבארה"ב כשלושה מיליון אסירים (!!!) רובם שחורים ו"לאטינוס" וביניהם אסירים פוליטיים לא מעטים. אגב, קובה לא כבשה שום מדינה שכנה. נדמה לי שהמקרה של ישראל הוא טיפה שונה!
החבר דוידי שכח ברשימתו דבר מה: כפי שאחות הגדולה האמריקאית הטילה מצור על קובה הסוציאליטסית, אחותה הקטנה במזרח-התיכון, ישראל, הטילה מצור על הרשות הפלסטינית. להרעיב זה שם המשחק ולא חשוב האם מדובר בקובנים או בפלסטינים!
"מדיניות החוץ של ישראל היא לא יותר מהמשך מדיניות החוץ של ארה"ב" ומדיניות הפנים גם. ועכשיו הדירוג של שתיהן ברמת השחיתות ירד, כ"א בחמש דרגות.
אבל היות ואנו עוסקים בקובה, הבעיה האמיתית של קובה היא מה יקרה כשפידל קסטרו ימות? איך תוכל החברה הקובנית לעמוד בפני הלחץ של הגרינגו, ולשמור על רוב הישגי המהפכה. כי לקובה יש בעיות, אבל גם הרבה השגים.
בקובה יש חינוך שיוויוני חינם, ובריאות חינם, וגם דיור כמעט חינם, אך לא מספיק. כן יש בעיות גם לקובה, גם שחיתות וזנות, שבאה בעקבות תלות כלכלית בתיירות, ורמת צריכה נמוכה (הרבה בגלל המצור). אך הדאגה בקרב אנשי שמאל היא שקובה לא מתחדשת מספיק כדי שתוכל לעמוד חזקה וצודקת בלחץ.
על כך הייתי רוצה לשמוע גם מדוידי.
זכורני ש"משום מה" סירבו מנהיגי מק"י להכיר בבעיות בברה"מ. ג’ובראן, שהיה סגן העורך ב"אל אתיאחד" פסק ש"הפרסטרויקה זה דבר זמני, ולא צריך לכתוב עליו. נזיר מג’לי קיבל את הדיקטט… היום הפרסטרויקה חלפה, ועימה גם השניים…
השמאל חייב להתיחס בפתיחות למציאות, ללא כחל וסרק.
עוד הערה: ישראלים צריכים לקבל את ההגדרה המקובלת של "מצב זכויות האדם" לפני שהם כותבים כמו "תם" על מצב גרוע בקובה. כי לפי כל הידוע המצב בקובה טוב לאין שיעור מאשר בישראל (ראו למשל איך נזרק מוחמד ברכה מהכנסת היום כשהעז להציג צילום של ילד פלסטיני, קורבן ההפגזה בבית חאנון). ואשר למצב בשטחים, הרי הם "מוחזקים" בגרונם.
כמו את ישראל , רק הלחץ האמריקאי , מחזיק את המשטר בקובה על כנו –
כמו רוסיה , סין ומזרח אירופה בעבר ,
אחרי לכתו של קסטרו המשטר הסוציאליסטי צפוי להתפורר תחת כיבוש הקוקה קולה , מקדונלד .
כבר כיום חמישית מהכנסת המדינה נובעות מכסף המועבר מקובנים החיים בארצות הברית וחלק גדול מן השאר מתיירות השוטפת את האי , ( כולל תיירות מין ) .
הסרת החרם האמריקאי שמקורו במלחמה הקרה יביא לקריסת המשטר אחרי מות קסטרו , וחבל
קובה ממוקמת באותו דו"ח במקום ה-56
בעוד ישראל ממוקמת במקום ה-23.
זה כתשובה למגיב שטען "כי לפי כל הידוע המצב בקובה טוב לאין שיעור מאשר בישראל".
על פי דו"ח האומות המאוחדות שפורסם בשבוע שעבר (ר’ כתבה ב- YNET) קןבה עומדת בראש מצעד המדינות המפותחות באמריקה הלטינית בכל הקשור לאיכות חיים, רמת השכלה, תזונה, דיור וכו’ וכו’. כל זה למרות החרם האמריקאי!!!
היא לא ארגנטינה אוורוגאי צ'ילה ופנמה נמצאות מעל קובה במדד הפיתוח האנושי. חלק ממדינות האיים הקרביים נמצאות פחות או יותר באותה רמה של קובה גם הן . (המדד הוא פשוט מומצא של מכלול דברים שמגדירים איכות חיים לכל תושב במדינה )
את המשטר בקובה מחזיק התמיכה העממית. גם ברה"מ הגדולה והחזקה לא החזיקה מעמד כאשר העובדים לא ראו במדינה הסובייטית כמדינתם. נדמה לי שבקובה המצב הוא שונה.
איך אומרים הצרפתים? יחי ההבדל הקטן. וההבדל הקטן הוא שהחרם האמריקאי על קובה גורם נזקים ישירים של כשלושה מיליארד דולר לשנה. הסיוע האמריקאי לישראל הוא כשלושה מיליארד דולר לשנה. העובדה שאנו משרתים את האינטרסים של ארה"ב במזה"ת (במקומות אחרים) העניקה לנו סיוע אמריקאי ישיר של כמאה מליארד דולר (מאז מלחמת 1973). החרם האמריקאי על קובה גבה כ- 86 מיליארד דולר הפסדים מאז תחילת שנות הששים של המאה שעברה. נניח לרגע, שישראל הייתה קובה ושארה"ב הייתה מקיימת את המצור על ישראל מאז תחילת שנות הששים – איך היה נראה המשק (וגם החברה) בישראל??? לדעתי: היינו ניצבים במקום הרבה יותר נמוך מקובה דהיום.
אני מפנה את הקוראים ואת המגיב הנ"ל ללינק הבא:
— קישור —
שם יש רשימת מאמרים לגבי הפרת זכויות אדם בקובה, למשל: הלינק השלישי הוא מכתב בנושא הפרות והגבלים קשים שמטיל המשטר בקובה על חופש ההתארגנות וזכויות עובדים, למשל – עובד קובני שמרויח שכר בדולרים משלם 90% משכרו למדינה.
באתר של "עיתונאים ללא גבולות" מצאתי את הציטוט הבא:
"In 2006, Cuba is still the second biggest prison in the world for journalists after China"
המשך החיפוש הביא אותי לאתר:
— קישור —
שם מצאתי את הדברים הבאים (תרגום חופשי שלי):
"מצב זכויות האדם בקובה הורע בצורה דרמטית ב-2003, במיוחד בנושאי חופש הדעה, חופש העיתונות, חופש התנועה וההתארגנות.
קובה מפרה את החלטת או"ם עליהה חתמה ב-95 כנגד עינויים, ענישה והשפלה.
בזמן שהעולם עקב אחרי הנעשה בעיראק עצרה קובה 75 אנשי זכויות אדם, עיתונאים ואופוזיציונרים, הם נשפטו לתקופות מאסר ארוכות ביותר – ממוצע של 20 שנה מאסר לאדם
——————–
אז נראה לי שהמגיב שטען "כי לפי כל הידוע המצב בקובה טוב לאין שיעור מאשר בישראל" פשוט לא עשה שיעורי בית, או שאולי הוא עשה שיעורי בית אך "שכח" להביא את המחברת לכיתה…
אולי אתה תם, אבל ארגון "עיתונאים ללא גבולות" מקבל מימון רב ממחלקת המדינה של ארה"ב וגם מהארגונים הקובנים היושבים במימאי והפועלים נגד המהפכה. אני מניח שהכספים מוזרמים לארגון הצרפתי לאו דווקא בגלל העיניים היפות של היו"ר רוברט מנארד.
שוב, גם אם אתה צודק לגבי מקור הביקורת של "עיתונאים ללא גבולות", זה לא משנה את העובדות לגבי זכויות האדם בקובה.
גם אם לא נרצח שם מעולם אף עיתונאי – העובדה שזה הכלא השני בגודלו בעולם לעיתונאים לא מוסיפה כבוד למדינה.
בעניין מקסיקו – לא חיפשתי מידע על מקסיקו ומי יודע מה הייתי מעלה בחכתי אם הייתי מחפש.
אני מניח שאם הייתי רואה כאן עוד השמצה חסרת בסיס כנגד ישראל, כגון:"לפי כל הידוע המצב במקסיקו (במקור היה כתוב קובה…) טוב לאין שיעור מאשר בישראל" אז הייתי עושה את אותה בדיקה לגבי מקסיקו.
בכל מקרה אני עדיין ממתין לתגובתו של זה שאמר זאת, משום מה הוא נעלם ברגע שהחלו העובדות לדבר בעד עצמן (ובעד ישראל…).
בתשובה ל "אני רק שאלה":
אז מה אתה אומר?
שקובה אינה הכלא השני בעולם לעיתונאים"?
מה זה משנה מי מממן את "עיתונאים ללא גבולות"? הם טוענים טענה מספרית וסטטיסטית, ומימון כזה או אחר לא ישנה את העובדות.
ומה עם ISHR Germany?
מי מממן אותם?
בכל מקרה המצב בישראל הרבה יותר טוב, לא זכור לי עיתונאי או אופוזיציונר שהושלך כאן לכלא רק בגלל תפיסת עולמו.
הטענה איננה שבקובה קיים שפע של חופש עיתונות. הבעיה היא שעיתונאים ללא גבולות שמה את הדגש על קובה בגלל האינטרסים של ארה"ב ולאו דווקא בגלל שאלת חופש העיתונות. במקסיקו (שאינה מופיעה כמפירה את זכויות העיתונאים) נרצחו בחודש האחרון שלושה עיתונאים. אחד מהם בוודאות על ידי סוכני המשטרה במחוז אוהחאקה. שלושה עיתונאים בחודש אחד! בקובה לא נרצח שום עיתונאי מאז המהפכה, מזה יותר מחמישים שנה!
ולהתמקד אך ורק בה ולא בשום גורם אחר. קודם כל צריך להבין אחת ולתמיד את פשעי ישראל, ואח"כ יהיה אפשר לדבר על דברים אחרים.
ובטוחה שרמי מנדלצוייג יסכים איתי בנקודה זו.
— קישור —
שמאלים שכמותכם