כנראה שאין עוד תחום חברתי שבו ההבדל בין עניים לעשירים הוא כל כך בולט ומוחץ כמו בתחום הרפואה. מדי יום נעשות במערכת הרפואית בישראל אלפי החלטות בעלות אופי כלכלי שקובעות את איכות ומשך החיים של מטופלים. אך בתקשורת הישראלית עולה הנושא לראש סדר היום הציבורי אך ורק סביב אישור סל התרופות. לכן זה גם הנושא שמושך בצורה טבעית את מרב צומת הלב של הארגונים החברתיים השונים. כולנו זוכרים את המאבק הנואש של חולי סרטן המעי הגס השנה – מאבק שזכה לתמיכה ציבורית רחבה ולכעס עצום שהופנה כלפי ועדת סל התרופות. ההפגנות התקיימו בעת דיוני ועדת הסל ואף מול בתיהם של חבריה.
עובדה זו היתה טעות טקטית ושיחקה לידיים של הכוחות שאחראים לקריסת מערכת הבריאות הישראלית.
אנסה להסביר את עצמי. קודם כל כמה עובדות על סל הבריאות. סל התרופות מהווה כ-60%! מתקציב הבריאות. סל הבריאות אמור לגדול מדי שנה לפי שיעור הגידול באוכלוסייה והזדקנותה, וכן בהתאם לטכנולוגיות ותרופות חדשות.
הוויכוח נסב תמיד על התקציב שמיועד להוספת תרופות חדשות – תקציב המהווה כ-5% מהסל כולו. למשל, בהצעת התקציב ל-2007 הגידול בסל התרופות יהיה 237 מיליון שקל.
איך זה עובד בפועל?
בוועדת סל התרופות שהוקמה בשנת 1998 יושבים 20 חברים. היא מורכבת מנציגי משרד הבריאות, קופות החולים, אגף התקציבים במשרד האוצר, מנציגי ההסתדרות הרפואית ומנציגי ציבור. הוועדה מתכנסת מדי שנה ומדרגת את התרופות שהוצעו לה.
עד כאן שום דבר חדש. נראה ממש מסודר – ועדה, אנשי ציבור, רשימה מסודרת ומנומקת – הלוואי שהמדינה היתה פועלת בצורה יעילה כל כך לגבי נושאים אחרים. אבל יש בעיה קטנה.
מי מרוויח מזה שתרופה מסוימת תיכנס לסל? חברות התרופות.
וכאן כבר נכנסים לתחום אפור מאוד של הקשר בין חברות אלה לגודל הסל. תרופה שנכנסת לסל מבטיחה רווח עצום ליצרנית שלה. תרופה שתישאר בחוץ – הרווח (אם יהיה) יקטן מאוד.
ולכן יעשו חברות התרופות הכל כדי לדחוף תרופות לסל התרופות. יקנו מחקרים, ישחדו רופאים, ישוחחו עם חברי הוועדה וגם יממנו הפגנות של חולים. כך למשל מי שמימן את מאבק חולי סרטן המעי הגס, מי שגייס את התקשורת, סידר ראיונות בטלוויזיה ומימן אוטובוסים לתומכים – היו חברות התרופות. בדיוק אותן החברות שגובות סכומים דימיונים תמורת מרכולתן. אותן חברות שגוזרות גזר דין מוות על חולים על ידי שמירה על מחירים מופקעים, לא התביישו לעשות שימוש ציני מאין כמוהו כדי להגיע למטרה – לתחוב את ידם עמוק יותר לקופה הציבורית.
האם זו בעיה? לכאורה החולים הם אלה שנהנים מהחמדנות של חברותך התרופות. אלא שלא. רבות מהתרופות שנכנסות לסל התרופות, הן לא תרופות מצילות חיים. במקרה זה מדובר בתרופות שמאריכות חיים למשך חודשיים שלושה עבור 20% מהחולים בלבד. אין אני בא לזלזל ולו לרגע בחשיבות הארכת חיים ולו הקטנה ביותר.
אבל מדיניות הבריאות חייבת להבחין באספקטים רחבים יותר של עלות מול תועלת.
בכסף של עלות תרופה ניסיונית אחת ניתן היה לממן בדיקות רוטיניות לגילוי מוקדם של מחלות קטלניות רבות. דוגמאות לא חסרות: כך למשל הכנסת בדיקות אבחנתיות פשוטות וזולות פעם בשנה במסגרת יום מיוחד למקומות העבודה. ניתן היה להגדיל את מספר צוותי מד"א בפריפריה. ניתן היה להקטין את העומס בבתי החולים הממשלתיים. כל אלה היו מצילים חיי אדם רבים יותר.
אבל מאחר שאין פטנט רשום על ניידות מד"א, אחיות, רופאים ומכשירי איבחון פשוטים – זה לא מעניין את חברות התרופות ולא את מערכת הבריאות.
לכן מאבק ציבורי על הבריאות אסור לו שיתמקד בהכנסת תרופה כזאת או אחרת לסל הבריאות. אסור שהתקשורת וחברות התרופות יכתיבו לנו את גבולות המאבק.
בחזית המאבק צריכות להיות הדרישות לביטול הפטנט בתעשייה הפרמצפטית; איסור של חברות תרופות לממן מחקרים אקדמאיים; הידוק הפיקוח הציבורי על מחירי התרופות; שיפור המערך של הרפואה האבחנתית והרפואה המונעת ולהפיכתו לזמין יותר.
המאבק האחרון היה מאבק צודק אבל במקום לצעוד לעבר מקום כינוס ועדת הסל, היינו צריכים לצעוד לעבר מחסני ומשרדי חברות התרופות. אין לאף אחד את הבלעדיות על חייהם ועל מותם של אחרים. ואין לשום חברה את הזכות להתעשר על חשבון מותם של אחרים.
יש להזכיר גם את התופעה לפיה מעל גיל מסוים קופות החולים פשוט לא מפנות חולים לבדיקות על אף תלונות חוזרות ונשנות רק בגלל מחירן. דוגמא קלאסית לכך היא בדיקת הC.T.
הכותב צודק אך כדאי גם לבדוק מהו הערכת תוקף הפטנט על תרופה, מדוע יש מע"מ על תרופות ולהאבק למען פיקוח מחירים על תרופות.
ללא רישום פטנטים והגדלת רווחים לא תהייה לחברות התרופות שום מוטיבציה לפתח תרופות מתקדמות וכולנו נחייה כמו באפריקה…מה לעשות, אנשים עשירים חיים יותר זאת תמיד היתה עובדה וככל הנראה היא תישאר כזאת כך שבמקום לכתוב מאמרים אוטופיים עדיף לעשות כמה שיותר כדי להיות בצד הנכון של הסטטיסטיקה…
זמן הפטנט הוא ממש מופרך—15 שנה מינימום עם הערכה אוטומטית כמעט לעוד 5 עד 10 שנים.
אין סיבה שהוא יהיה כל כך ארוך.
מלבד זאת-יש שתי נקודות חשובות נוספות:
השפעתן של חברות התרופות על תוצאות המאמרים האקדמאיים–הם פשוט קונים כאלה
הפגיעה באיכות המחקר המדעי–חברות התרופות מסתירות מידע ולא משתפות חברות וגופים אחרים וכך מאיטות התקדמות מדעית. כמו כן הרבה פעמים החברות השונות משווקות תרופות פחות יעילות רק כי יש עליהן פטנט ומעדיפות אותן על פני תרופות זולות וטובות
תודה לדניאל על מאמר פוקח עיניים.
בחברה סוציאליסטית לא היינו חוזים בתופעה המבישה הזו,מה עוד שהיא רק חלק מהתמונה הכוללת,המכילה גם את ההגנה המשפטית,בטוח החיים,ביזור המידע המדעי והתרבותי,עידוד המצוינות ועוד ועוד.
נכון מאוד! מאמר לתפארת! צודק במאתיים אחוזים!חזק ואמץ!
שנה וחצי מאז כתבת את מאמרך המשכיל בנוגע למאבק על סל התרופות, ודומה כי אין חדש תחת השמש.
האוצר שהתחייב כלפי ועדת הכספים להעביר סכום מקוצץ ומצומצם בסך 75 מיליון שח בלבד (ולא מאות מיליונים כפי שהמליצה הועדה שמונתה) החליט לפני מספר ימים לבטל העברה זו מחד גיסא, ולהעביר עודפי תקציב בסך מיליוני שקלים ללשכות שרים ללא תיק, ראשי ממשלה לשעבר, ומטרות משניות שונות אחרות, מאידך גיסא.
החלטנו להרים את נס המאבק כנגד החלטות אלה של האוצר ולמען התקצוב המינימלי שכבר הובטח עבור סל התרופות, ולקרוא לבלוגרים ועתונאים לכתוב על כך ולקרוא גם לכל מכריהם לכתוב על כך ולחתום על עצומה באינטרנט שהוקמה לצורך העניין. אני קורא לך ולכל הקורא תגובה זו – להצטרף למאבקנו ולקריאה לכתוב על כך!
רשימת הבלוגרים והעתונאים שמצטרפים למאבק וכותבים עליו, כמו גם התפתחויות שוטפות אחרות – מתועדות ומעודכנות באופן שוטף ברשומה של ALC, יוזם המאבק הנוכחי והעצומה, בקישור שלהלן:
— קישור —