אני, את/ה והוא – אנחנו הגולשים היינו ל"איש השנה" של מגזין טיים לשנת 2006. כך לפחות נכתב על שער גיליון השבועון האמריקאי רב-התפוצה המתפרסם היום. בשער המגזין מופיעות המלים "איש השנה" ו"את/ה" בצירוף צילום של מקלדת ומחשב. ועל כך גם מדווח הבוקר שלמה שמיר, כתב "הארץ" בניו-יורק. כבוד גדול נפל בחלקנו, גולשי האינטרנט, כי המגזין הוסיף לדברי ההסבר כי הבחירה מייצגת את "אזרחי הדמוקרטיה הדיגיטאלית".
אני חייב להגיד שהופתעתי פעמיים. פעם אחת כי "אנשי השנה" של המגזין האמריקאי היו בדרך כלל אישים אמריקאים כגון בעל ההון ביל גייטס (2005) או מי ששמר על האינטרסים של בעלי ההון בעירו, ראש העיר ניו-יורק לשעבר, רודי ג’וליאני (2001). ומכאן ההפתעה: לפתע ובעידן האינטרנט דווקא אנחנו הגולשים "קפצנו" מעל לראשם של המפורסמים בעת בחירת איש השנה.
מקורה של ההפתעה השנייה הוא שונה. בשבוע שעבר, ביום א’ 11 בדצמבר, קיבלתי דיווח מסוכנות הידיעות הרשמית של ונצואלה ("סוכנות הידיעות הבוליבריאנית") לפיו דווקא נשיא ונצואלה הוגו צ’אבס הוא האיש שנבחר על ידי קוראי המגזין כאיש השנה. באותו יום 29% מקולות הגולשים הצביעו באתר עבור המועמדות של צ’אבס השמאלי כ"איש השנה". עם קריאת הידיעה בעיתון "הארץ" הבוקר, סברתי לתומי, שדפוסי ההצבעה השתנו ושצ’אבס נותר מאחור לעומת מועמד אחר או "אנחנו, הגולשים".
אבל בבדיקה נוספת שערכתי לאחר הקריאה בעיתון "הארץ" עולה כי צ’אבס נותר איש השנה של המגזין טיים, אבל הפעם עם 35% מקולות גולשים! במלים אחרות, אילו בידי "אזרחי הדמוקרטיה הדיגיטאלית" היו כוח והשפעה אמיתיים, מגזין טיים אמור היה להכתיר את צ’אבס כאיש השנה! ולא כך הדבר.
ומכאן מספר מסקנות: לא כל מה שכתוב ב"הארץ" הוא נכון. מסקנה ישנה-נושנה זו, מתחזקת לאור העובדה שכתב העיתון בניו-יורק לא טרח לבדוק האם הבחירה של עורכי המגזין קשורה לבחירת קוראי המגזין. מסקנה שנייה: צ’אבס האנטי-אימפריאליסט הוא פופולארי הרבה יותר ממה שאויביו מוכנים להודות. מסקנה שלישית ה"אזרחים הדיגיטאליים" מצויים (עדיין) תחת הדיקטטורה של אמצעי התקשורת שבבעלות ההון; ומסקנה אחרונה, אבל לא פחות חשובה: ממשל בוש מצוי במשבר עמוק. ולראייה: ההצבעה המסיבית עבור צ’אבס בקרב קוראי שבועון היוצא לאור בארה"ב.
אגב, כל אחת ואחד מוזמן ומוזמנת לבדוק את תוצאות משאל הגולשים של "טיים":
www.time.com/time/personoftheyear/2006/walkup/
תובנות יפות – מעניין שוב לראות באיזו תכיפות המלל באמצעי התקשורת מתגלה ככוזב כאשר מגרדים קלות את הקליפה.
קודם כל – הטענות של דוידי סותרות זו את זו.
מבחינה לוגית לא יתכן בו זמנית ש"הארץ" טעה ו"טיים" הטעה:
אם צ’אבז אכן נבחר לבסוף ע"י טיים (= "הארץ" טעה) אז מדוע טוען דוידי נגד הטיים ש "האזרחים הדיגיטאליים מצויים תחת הדיקטטורה של אמצעי התקשורת שבבעלות ההון"?
שהרי המגזין בחר את איש השנה לפי המצביעים.
ומצד שני אם טיים בחר את גולשי האינטרנט כאיש השנה (למרות הצבעת הקוראים עבור צ’אבז) – אזי "הארץ" צדק.
חוץ מזה, מי שנמצא במקום השני במשאל הקוראים הוא אחמיניג’אד, אז מה זה אומר?
שמשטר בוש בצרות?
האם זה טוב למישהו כשמנהיג פונדמנטליסטי שטורח לפתח נשק גרעיני, להכחיש את השואה ולאיים בחיסול מדינה –
איש כזה מקבל 21% במשאל פופולאריות… ממש סיבה לחגוג.
הטעות היא של סוכנות הידיעות של ונצואלה, לא של "הארץ". המשאל האינטרנטי של "טיים" אינו משאל לבחירת איש השנה, אלא משאל בו הגולשים מתבקשים ‘להמר’, או ‘לנחש’, מי ייבחר לבסוף כאיש השנה. מעבר לכך, כמו רוב הסקרים והמשאלים שנערכים באמצעות האינטרנט, אין למשאל הזה ערך מדעי.
צ’אבס מופיע באותו גיליון של "טיים" כאחד מ-16 האנשים המשפיעים ביותר בשנה האחרונה, יחד עם אישים נוספים כמו ג’ורג’ בוש ומחמוד אחמדינג’אד.
צ’אבז סוחף את דרום ומרכז אמריקה למדיניות חוץ עצמאית,תוך ניתוק צינור התבור מהאח הגדול
— קישור —