הסיבה שדו"ח בייקר-המילטון התקבל בחיוב על ידי הציבור הפלסטיני ודובריו הרשמיים היא שמבחינות רבות הדו"ח חוזר על נימוקים פלסטינים לעניין הסכסוך הפלסטיני-ישראלי והמצב באזור, שבו לעניין הפלסטיני חשיבות מכרעת.
לעניין בבעיה הפלסטינית חלק משמעותי בעיצוב הנפש הערבית והאיסאלמית. השארת אי הצדק שממנו סבלו הפלסטינים במקומה ללא פתרון, עכב העדפה מערבית בלתי מוצדקת של ישראל, היא גורם עיקרי ביצירת העוינות באזור כלפי המערב. זה מה שמשכנע את עמי האזור שהמחויבות המערבית לשמירת החוק הבינלאומי, ולכך שלא קיים ניגוד תרבותי בין המזרח למערב, היא אמירה מהשפה ולחוץ שאינה אמינה.
בכל מקרה, הדו"ח לא משנה הרבה. הבעיה שיש לפלסטינים עם המדיניות האמריקאית אינה בעיקרה עם העמדות המוצהרות של וואשינגטון, אלא עם הפער בין אלה למה שעושה ארה"ב למעשה. למשל, העמדה הרשמית של ארה"ב היתה תמיד שהתנחלויות יהודים בשטחים הכבושים היא בלתי חוקית או מהווה מכשול לשלום. אך למרות עמדתה וואשינגטון מתעלמת מהרחבת ההתנחלויות המתמשכת.
כשלונה של ארה"ב בעיראק ובמבצע הרחב נגד הטרור, והתגברות ההרגשה, במיוחד באירופה, שהגישה האמריקאית לסכסוך הפלסטיני-ישראלי היתה הסיבה העיקרית לכשלונות הללו, היא שדירבנה את הקונגרס למנות את הוועדה ולהזמין את הדו"ח. אך הרדיקליזציה הגוברת באזורנו, שכוללת חדירת התייחסות אנטי-מערבית לאזור, אינה סתם תופעה פוליטית או ביטחונית פשוטה, אלא זו תופעה רחבה יותר.
כדי להבין את המצב לאשורו, אנו צריכים להכיר בחשיבות הגורמים הסוציו-אקונומים, ובמיוחד האבטלה הגוברת והעוני. הבעיות שעומדות בפני המערכות החברתיות, במיוחד בחינוך, והפער הכלכלי-חברתי המעמיק בין האזור למערב. כאן חייבים לציין שהממשלות והמשטרים שבהן תומך המערב, ובמיוחד ארה"ב, הן האחראיות לכשלון ביישום ועידוד תוכניות פיתוח חברתי וכלכלי.
זה יוצר את הרושם שתמיכת ארה"ב והמערב באותם משטרים היא אחת הסיבות לבעיות בתחומים אלה.
גם בעיות תרבות וזהות חשיבות. מנקודת מבטם של עמי האזור, הגלובליזציה, ובמיוחד זו הכלכלית, הביאה עמה הגמוניה תרבותית שיוצרת משבר זהות ומחלישה את הליכוד החברתי.
רק בדיקת מכלול הסיבות הסוציו-כלכליות, התרבותיות, הפוליטיות והביטחוניות תביא להבנה כוללת של שורשיו העמוקים של התסכול הגובר, הרדיקליזציה והכעס נגד הארצות שנהנות מזכויות יתר. אלו נתפשות באזור כאחד הגורמים האחראים לסבל עמי האזור וארצות אחרות.
מציאת פתרון לניגוד הקיים באסטרטגיה האמריקאית בין התמיכה ברפורמות ובדמוקרטיזציה, לדחיית תוצאותיו כשזו מעלה לשלטון קבוצות איסלאמיות יכולה להיות נקודת פתיחה טובה.
הדבר היפה באותה נקודת מבט פלשתינאית הוא שאין פלשתינאים מנקודת המבט שלהם. כלומר אנו מוצאים את ארה"ב, כמובן, בשמה המלא יש לציין ואיתה את
"המערב" – מן ישות אמורפית לא ברורה. לא יגיד למשל, בריטניה או צרפת לדוגמא והאשמה היא תמיכתם במשטרי האזור. כלומר, אפילו המשטרים הערבים עצמם אינם אשמים, אלא ארה"ב ואיתה המערב, מה שזה לא יהיה. כמובן שגם הגלובליזציה מתסכלת אותם, לא בעיית חופש הביטוי והמידע בארצות ערב.
לעניות דעתי רק השתחררות מתודעת הקורבן – וזו המורשת האמיתית של המערב לעמים אותם הוא כובש ומשעבד, תביא לחופש ושלום. המערב הוא שהצליח באמצעות אינדוקטרינציה מחוכמת לגרום לציבור המדוכאים עלי אדמות לאבד את האמונה שלהם בעצמם ולראות בעצמם קורבן אומלל חסר ישע הנתון לחסדיו של הנדבן. תפיסת עולם פתאליסטית זו מסרסת את יכולתם של ההמונים לראות את העוול אשר הם גורמים לעצמם בתמיכתם העיוורת באירגוני טרור וקיצוניות דתית, בשלטונות מושחתים ודיכוי מיעוטים ונשים. הכעס צריך להיות מופנה לעבר אלו אצלכם שדאגו לעצמם על חשבון ההמונים הרעבים. ברור כמובן, וכאן במאמר מוסגר ברצוני להרגיע את כל חדי המקלדת אשר יזדרזו לספר לי כמה המערב מרושע וארה"ב היא בבואתו של השטן בכבודו ובעצמו, שמדינות המערב, או מה שזה לא יהיה, הן מושחתות עד היסוד, מלאות באזרחיהן הצבועים המצטופפים סביב סיר הבשר ומפתמים עצמם למוות תוך כדי מילמול דרשות על שלום ואחווה עולמית, כאשר למעשה הם אינם מעלים על הדעת לתת לאפשרות שכזו אכן להתקיים וכל רצונם הוא להמשיך ולעשוק את הרעבים ממילא. אולם השינוי מתחיל קודם כל מבפנים. העולם המוסלמי צריך לחלץ את עצמו בכוחות עצמו מהביצה המנטלית והתרבותית העמוקה בו הוא שרוי.
קומרד נכבד
ומה עם ביצת שביעות הרצון,מעצם הצדקתנות בה מצוי הינך?
אם אני קורבן,מוטב שכולם ידעו זאת.
ויותר מזה:לא עוד!!!
אנני בוש בעובדת היותי קורבן.
את קורבני אשא עד בוא התקון,הנקם והשילם.
תשאל את הברון מינכאוזן איך יוצאים מהביצה שלך.
האם שם הכותב אינו "ע’סאן" ?
התעתיק "Gh" בשם Ghassan Khatib מתאר צליל זה.