הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים יצאה בקמפיין בו היא מגדירה מי הוא "פושע" באופן ברור, ישיר ולא מתנצל: כל נהג/ת שפוגעים בהולך רגל, ותהא הסיבה אשר תהא: נהיגה תחת השפעת אלכוהול, אי-שימת לב לנהיגה, נהיגה מעל המהירות המותרת, אי מתן זכות קדימה במעבר חצייה. הקמפיין לא מתיימר לשפוט את הפוגע בהתאם לחוקים ולתקנות של מערכת המשפט, אלא לומר דבר מה מוסרי.
לפיכך, פושע הוא כל העושה שימוש לא-חוקי ברכבו, פושע הוא כל מי שהופך את כלי רכבו לכלי הרג באמצעות התנהגות לא חוקית המזלזלת בבני-אדם (הולכי הרגל) ובנהלים.
בכל פעם שנשמעת האזהרה "אם תנהג כך ותגרום להרג של חפים מפשע – אתה פושע" קשה שלא לחשוב על אלפי אנשים אחרים בחברה שלנו, העושים שימוש קטלני בכלים, אותם הם מפעילים ברישיון מרשויות המדינה: חיילי צה"ל המשרתים בשטחים הכבושים ובאים במגע עם האוכלוסייה הפלסטינית בשטחים, כאשר הם גורמים להרג של חפים מפשע.
מדוע אותם קשה לנו להגדיר כפושעים? פושעים, המבצעים אקט לא מוסרי, גם אם מערכת המשפט תטען אחרת? מדוע קשה לנו להגדיר חיילים אלה, על אף היותם חיילים בסכסוך מזוין, הנתונים לסכנות מתוקף היותם כוח כובש, כפושעים? הרי כל מי שפוגע בחפים מפשע הוא פושע! ובדומה לקמפיין של הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, גם במקרה זה אין נסיבות מקלות. לא משנה מה הביא את החייל לירות לעבר בית מאוכלס בתושבים או לירות לעבר תנועה "חשודה" באזור אסור לתנועת פלסטינים, או כל המטיל פצצה מהאוויר על שטח מאוכלס – כל מי שפוגע בחפים מפשע הוא פושע וכמוהו כל המורה לירות ירי ללא אבחנה.
התשובה לשאלה מדוע קשה לנו לחשוב במושגי "פשיעה" כלפי החיילים הן רבות ומורכבות: חונכנו לחשוב שהחיילים מגינים עלינו ומשרתים אותנו, וחלקם אכן עושים זאת, חונכנו לחשוב על צה"ל כצבא מוסרי, השכם והערב נאמר לנו שהמציאות בשטחים היא מורכבת ומסובכת ועוד. אך הסיבה האמיתית היא שהנפגעים הם תושבים פלסטינים, "האחר" אותו אנו לא רואים כשווה לנו או כדומה לנו, ולכן פגיעה בו איננה חמורה כפגיעה באחד משלנו. פגיעה באחד משלנו היא חמורה. מדוע אנו עושים איפה ואיפה במעשה של נטילת חיים של חף מפשע, ויהיה זה ישראלי או פלסטיני? גם פגיעה בפלסטיני חף מפשע הופכת את הפוגע לפושע.
גבירתי הנכבדה. פושע הוא מי שהורג אזרחים תמימים בכוונת תחילה. הוא פושע גם אם הוא קורא לעצמו לוחם חופש. החילים מטפלים בו כמו בפושע. כל זמן שהמחבלים לא רצחו אזרחים ישראלים בכוונת תחילה לא נהרגו פלשתינים. זו כל תורת הצדק.
מה עניין שמיטה להר סיני?
גם הנהגים ששותים אלכוהול ונוהגים ברשלנות ממש לא מתכוונים להרוג אנשים. יוצא להם בטעות. מה יש? אז על טעויות משלמים, בטח כשהן גורמות למוות
פושע הוא מי שמתכנן כביש דו סטרי,בו המהירות המצטברת לשני הכיוונים עולה על 80 קמ"ש מבלי להוסיף פסי הרעדה.
פושע הוא מי ששולח את הילדים התמימים והנאיבים האלה,להלחם (משני הצדדים).
ופושע הוא מי שרואה זאת ולא עושה דבר!
ומי שלא רואה זאת ומלין על המצב הקשה,שיתכבד ויפקח עיניו.
רונית,
יש צדק מסוים בדבריך וניתן אף לחדדו ולהוליך אותו לשלב הבא, שעשוי להיות מעשי (אפילו). חיילים מעצם טבעם מוחזקים ומאומנים כדי לפגוע; עם כל העצב שבדבר, אל לנו לטפול את האשמה בנערינו הצעירים שנשלחים לעשות מעשים שכאלו שיכבידו עליהם כל חייהם, למן הרגע בו יבינו את טיב מעשיהם. במקרה זה אכן לא בהם באשמה.
למעשה, בהיות מדינת ישראל מדינה ריבונית בעלת סמכויות משפט וחוק מוטל עליה להתייחס לתושביה במידת השוויון, להפרע מן הפושעים ולהגן על החפים מפשע. הכוח אשר תפקידו להביא לדין פושעים מן המניין לדין הוא, כמובן, המשטרה. לפיכך, כל פעילות חבלנית יכולה וצריכה להיות מוגדרת פשע על פי חוקי מדינת ישראל, ובהתאם לכך על המשטרה לדאוג להבאת הפושעים לדין ועל בית המשפט לפסוק מה יעשה בעניינם. בעיני, בעצם העברת הכוח מן הצבא אל המשטרה יש בבהירות הבדלה בין אדם שהוא פושע ועבר על החוק לאדם המשתייך לקבוצה זו או אחרת; וברור מכך מי צריך לשאת בעונש ומי לא. שליחת צבא להתמודד עם המצב, לעומת זאת, הוא היוצר את ההבדלה שבין אזרח שעבר על החוק לבין אויב אשר פעולתו החבלנית היא לגיטימית אל מסוכנת. במקום "להגן" על היהודים מפני הערבים יש להגן על החפים מפשע מפני הפושעים. הגדרה ברורה של הכוחות יכולה לאזן את אי הצדק במידה רבה, וגם להציל את מיטב בחורינו מהפגיעות הפיזיות ובעיקר הנפשיות להן הם זוכים.
פושע לדתי מי מרעיב עם אחיר
פושע מי מרעיב ילדיים
בעזה הרבה אנשיים חיים על מנה אחד ביום
זה הו הבשע
פושע מי סוגיר על עם שליים בלי שום אפשרות לחיות וי לעבוד
פושע מי עושה עם שליים מופתאל