ב-20 בפברואר 1963 דחתה הכנסת הצעה לביטול הממשל הצבאי על חודו של קול: 57 מתנגדים מול 56 תומכים. בין המתנגדים נמנו שני חברי הכנסת של סיעת "שיתוף ואחווה", אחת מרשימות הלווין הערביות של מפא"י דאז. ב-10 בינואר 2007 נתבשרנו מפיו של יו"ר מפלגת העבודה עמיר פרץ על "צעד היסטורי": מינוי חברו לסיעה ראלב מג’אדלה לשר הערבי הראשון בישראל. באותו יום אישרה הכנסת בקריאה טרומית בתמיכת שרים וח"כים מהקואליציה הצעת חוק גזענית לשלילת אזרחות מאזרח המבקר ב"מדינת אויב". יום קודם לכן, הרסו דחפורי מינהל מקרקעי ישראל 21 בתים בכפר הבלתי מוכר אל-טוויל שבנגב.
גם אם נתעלם מהשיקולים התוך-מפלגתיים שעמדו לנגד שפמו של שר הביטחון והיטו לבסוף את הכף לטובת "הערבי" על חשבון "הדרוזי" (לתפארת החלוקה המפא"יניקית המסורתית), קשה שלא להזדעזע נוכח הניצול הציני שהוא עושה בצרותיו של הציבור הערבי; צרות שאת הקרדיט ההיסטורי עליהן איש לא יוכל לגזול מתנועת העבודה על גלגוליה השונים.
התנועה שייסדה את המדינה מעולם לא ראתה בציבור ערבי אזרחים שווים. בימי חול הם נתפסו כמטרד ביטחוני, גייס חמישי, סכנה דמוגרפית וכיו"ב. בימי בחירות הם נהיו מאגר קולות זול בו לכל משרה זוטרה ולכל רשיון בנייה או סניף קופ"ח יש מחיר אלקטורלי ידוע. והכל בחסות המשטר הצבאי ותוך ניצול כל יתר המנגנונים הממלכתיים עליהם חלשו הערביסטים של מפא"י.
רוב הקרקעות שנושלו מבעליהם הערבים הופקעו בשנות ה-50 וה-60 תחת שלטון מפא"י; בכל המקרים בהם הרגה המדינה אזרחים ערבים (הטבח בכפר קאסם בשנת 1956, יום האדמה בשנת 1976 ואירועי אוקטובר בשנת 2000) אחזה בהגה השלטון תנועת העבודה; הטרנספר, הלכה למעשה, לא הומצא ע"י אביגדור ליברמן או מאיר כהנא, אלא היה חלק אינטגרלי מהמחשבה והפרקטיקה של מפא"י (בן גוריון העדיף להשתמש במונח "העברה בכוח"); גם סגנו ואחד מנאמניו המעטים והאחרונים של פרץ, אפרים סנה, לא שולל את רעיון הטרנספר באצטלה של "חילופי שטחים"; הכיבוש, ההתנחלויות, הגדר, הכל מבית מדרשה של העבודה.
רק לפני כמה חודשים נתנו רוב שרי העבודה יד לשותפות קואליציונית עם מפלגתו הגזענית המוצהרת של ליברמן. אותו אופורטוניזם שהשלים עם הפגיעה הבוטה במיליון אזרחים ערבים, סלל למרבה האירוניה את דרכו של ערבי אחד אל הוולבו הנכספת.
אין כלום בין המינוי הזה לקידום השוויון והדמוקרטיה; זהו ניסיון שקוף לחפות על מדיניות האפליה הלאומית שהממשלה ממשיכה להעמיק. הטענה בדבר "ייצוג הולם" גם היא מגוחכת: מפלגת העבודה זכתה בבחירות האחרונות בפחות מ-13% מקולות הבוחרים הערבים. חבריה הערבים מייצגים בעיקר את מפלגתם על כל עוולותיה בעבר ובהווה, בוודאי שלא את הציבור הערבי.
מפלגת העבודה הפסידה את הבחירות האחרונות הרבה לפני קיומן, כשהתחמקה בעקביות מהצבת אלטרנטיבה פוליטית ראויה לחד צדדיות ולסרבנות לשלום צודק. אחרי הבחירות היא שבה במהרה לתפקיד הפתטי שמילאה בנאמנות אצל שרון: קבלן המשנה של הימין, של המלחמתיות והנצחת הסכסוך, אך גם של הניאו ליברליזם הכלכלי.
בקיץ האחרון רואיין ראלב מג’אדלה באחת מתחנות הרדיו הערביות. כשנשאל כיצד הפך הבוס שלו מ"מהפכן חברתי ואיש שלום" למחרחר מלחמות שזורע הרג והרס בעזה ובלבנון, ענה הח"כ הממולח בנימה סחבקית למדי: "שמע… הרי אתה ואני והמאזינים יודעים טוב מאוד שבדברים האלה ההחלטות לא מתקבלות ע"י השר עצמו". ספק רב אם באמתחתו של השר ההיסטורי יימצאו תשובות משכנעות יותר לכל שאר השאלות הקשות על מדיניות ממשלת אולמרט-פרץ-ליברמן.
איך זה שמפלגת העבודה עושה דברים איומים ונוראיים בתחומים אחרים הופך את מינוי מג’אדלה להישג פחות?
אנחנו עדיין חיים בעידן הלניניסטי של הכל-או-כלום? של ‘יהיה רע לפני שיהיה טוב’?
אי אפשר להגיד – זה מהלך מבורך אחד לצד טעויות רבות מספור?
או שמא החשש הפוליטי מדבר מהגרון של מנהיגי המפלגות הערביות, שרואות שהתיזה שלהם של ‘שילוב-על-תנאי’ עושה צעד ראשון (מני רבים, יש להודות) בדרך לקריסה?
מאמר מעניין. לא רע בכלל.
מפלגת העבודה היא מפלגה ימנית קיצונית שנמצאת מימין לליכוד במפה הפוליטית: היא התחילה את רוב מלחמות ישראל ותמכה במלחמות שליכוד התחיל כמו מלחמת לבנון ה-1. היא בנתה, פיתחה והרחיבה את ההתנחלויות ביש"ע בסיני ובגולן, ולא פינתה אפילו התנחלות אחת. רק ליכוד פינתה את ההתנחלויות בסיני, בעזה ובצפון השומרון. בממשלות שפינו את ההתנחלויות לא היה אף שר החוץ והבטחון ממפלגת העבודה. השר הערבי הזה מזכיר לי את הח"כים הערבים ממפלגות בובות של מפלגת העבודה והצביעו בעד ההמשך של משטר הצבאי. ולכןרוב הערבים לא מצביעים ולא יצביעו עבור המפלגות הציוניות! לצערינו הרב מפלגת העבודה נכנסת לכל הממשלות בראשות הליכוד וקדימה ולכן אין פינוי של אפילו התנחלות אחת. כשיש אופוזיציה לליכוד אז ממשלתה מפנה את ההתנחלויות כפי שכולם ראו. לכן מפלגת העבודה חייבת להעלם מן המפה הפוליטית. אמיר פרץ בגד בבוחריו כשהבטיח שינויים חברתיים, אך בסוף הוא הפך לשר הבטחון, הפך לחותמת גומי של הגנרלים והמתנחלים, מפלגתו הצביע בעד התקציב בסגנון של ביבי וצרת החינוך יולי תמיר רוצה לעלות את שכר לימוד, בניגוד להחלטות של ועדת וינוגרד. לכן כל מי שרואה את עצמו שמאל חייב להצביע לחד"ש או לפחות מרצ. את מפלגת העבודה אנחנו חייבים להעלים מן המפה כמה שיותר מהר!……………
שמאל ציוני זה ימין עם קוסמיטקה
ציונות זה העדפה ליהודים בכל תחומי החיים במדינה החל מהגדרת המדינה ועד החוקים הקטנים שבהם
שמאל זה שדוגל לשוויון אמיתי לא שוויון עם אבל!
עביר כותבת את שם המשפחה שלה כך: "קובטי".
אז לך לחפש לעצמך חיים.
אחרי שאני רואה את הרפתקאות מפלגת העבודה בממשלה (שחלק מחברי מהשמאל הציוני של מרצ’ רוצים להתאחד איתה בבחירות הבאות)
או שביום ראשון האחרון ראיתי במבט שני את הסרט על יומני יוסף נחמני שירה ובכה אני שמח שעברתי לשמאל האמיתי,הלא ציוני .
מאמר מצוין, מגובה בעובדות נחרצות וכתוב נפלא.
למיטב הבנתי הכותב לא שולל את המינוי אלא רק ממקם אותו בקונטקסט הנכון שלו. המינוי הזה לא יתרום מאומה לציבור הערבי.
דב חנין מייצג את כל בוחרי חד"ש הערבים והיהודים. הלוואי ונגיע ליום בו דעותיו של דובי ייצגו את רוב החברה היהודית בישראל.
קראתי בעיון את המאמר ולא מצאתי בו שום עובדה שיכולה לפסול את מג’אדלה מלכהן כשר הקשורה לאישיותו.
למעשה הכותב שולל את מועמדותו של מג’אדלה למשרת שר מסיבה אחת ויחידה, והיא שהוא ערבי.
אני תמה על הכותב שהוא עיוור ביותר מעין אחת כשהוא כותב:
"אין כלום בין המינוי הזה לקידום השוויון והדמוקרטיה; זהו ניסיון שקוף לחפות על מדיניות האפליה הלאומית שהממשלה ממשיכה להעמיק. הטענה בדבר "ייצוג הולם" גם היא מגוחכת: מפלגת העבודה זכתה בבחירות האחרונות בפחות מ-13% מקולות הבוחרים הערבים. חבריה הערבים מייצגים בעיקר את מפלגתם על כל עוולותיה בעבר ובהווה, בוודאי שלא את הציבור הערבי."
עושה רושם שהוא בכלל לא מעוניין בהשתלבות הערבים במדינה, אלא במלחמה ללא סוף נגדה.
זה די מתאים למפלגה שהוא מייצג שמנהיגה ביקר לא מכבר את מנהיג החמאס הנייה בעזה והתחבק איתו, אבל זה רע מאוד לציבור הערבי שהוא מתיימר לדבר בשמו. ההתקפה שלו על מג’אדלה מזכירה את הלכלוכים שהוטחו בזמנו באוסקר אבו-ריזאק שהוכתר כ’משת"פ ציוני’.
מצחיק שהוא מזלזל ב-13% מהקולות שהעבודה קיבלה בין הערבים. האם צריך להזכיר לו כמה מעטים הקולות שחד"ש קיבלה בין היהודים? לפי מס’ הקולות האלה אין לח"כ חינין שום זכות לשבת בכנסת אפילו יום אחד.
מסכים איתך,מלבד העובדות ששם הח"כ הוא דוב חנין,וגם שאין אינדיקציה ברורה כמה יהודים באמת הצביעו עבורו.
נכון שעבור כמה הוא מר כלענה,ולאחרים הוא תרופה ממחלה קשה,אך עדין שמו חנין.
לדעתי,הדמוקרטור הגדול במדינתנו.
נושא דגל הסוציאל דמוקרטיה באון.
חבל שדווקא אתם, שאמרוים לברך על המינוי, מבטלים אותו. פוליטי או לא פוליטי, שר ערבי בממשלה משמע ייצוג הולם יותר לערביי ישראל. לא הכל בחיים הוא שלילי.
ובנימה קצת יותר אישית, אם עמיר פרץ נחשב בקרב ערביי ישראל ל"מחרחר מלחמות שזורע הרג והרס", מעניין למה נחשב נסראללה.
ומעניין למה המגיב לעיל מכנה את עצמו "שמאלן"
מעולם לא הבנתי למה הערבים מצביעים כמעט פה אחד למפ"י ולנגזרותיה? למה באמת לא להצביע לליברמן? ברצינות אני שואל! למה הערבים צריכים להיות בגדר "מובן מאליו"? לא הגיע ללמוד מש"ס ולשנות אסטרטגיה? מה יצא לנו מהעבודה? מהמפלגות הערביות? ממרצ? אולי כדאי לתת צ’אנס לליברמן? לגאנדי? תיסתכלו, חברי הכנסת הערבים, רק הולכים להם ומשגשגים כלכלית, חברתית….גם החמולות שלהם….מה עם הערבי האספסוס? למה להיות "מובן מאליו"? ברגע שהערבים יפסיקו להגדיר את עצמם כמובן מאליו, כוחם הפוליטי יעלה, ויש בזה משום קידום השוויון בסופו של יום.מי אמר שהשמאל הישראלי הוא יותר הומאני מהימין? אמפירית זה לא נכון. אולי דיקלרטיבית כן.