הממסד הישראלי קורא לזה "מלחמה בטרור" או "מלחמת קיום". המתנגדים מכנים אותה – "קולוניאליזם", "אפרטהייד" או "טיהור אתני". ברוך קימרלינג המציא מונח, "רצח פוליטי" (Politicide). אדוארד סעיד דיבר על "דימום איטי למוות של החברה הפלסטינית". לאחרונה נשמעו אף ביטויי גנאי כגון "רצח עם"[1]. להלן אנסה להגדיר מדיניות ישראלית זו, ולאחר מכן להתמודד עם השאלה של המינוח המתאים.
יודגש מלכתחילה שכוונתי למדיניות ארוכת הטווח של ממשלות ישראל למיניהן במשך שנות הכיבוש הארוכות. מרכיבה העיקרי של המדיניות הזו הוא קידום ההתנחלויות ונישול פלסטינים מאדמותיהם. כתוצאה, מתגוררים כעת כ-440 אלף יהודים מעבר לקו הירוק (כולל מזרח ירושלים). השטח הבנוי של ההתנחלויות מהווה אמנם רק פחות מ-3% מהגדה, אך יותר מ-40% מאדמת הגדה נמצאת תחת שליטתם [2]. עקב כך יותר משליש הגדה היא מחוץ לתחום הפלסטיני [3]. המרכיבים הנוספים של המדיניות הם ריכוז וגידור פלסטינים במובלעות מנותקות, והרס הדרגתי של החברה במובלעות באמצעות פלישות צבאיות הולכות ונשנות, וכן בעזרת הסגר הכלכלי [4].
מנגד, אייחס חשיבות מועטה לפגישת אולמרט – אבו מאזן האחרונה, ולהבטחות ראש הממשלה להקלות לפלסטינים. ממשלות ישראל יצאו בהכרזות מסוג זה פעמים רבות בעבר, אך ההבטחות מעולם לא קוימו באופן משמעותי לאורך זמן (ואף הן חלק בלתי נפרד מהמדיניות). תוכניות פיתוח ההתנחלויות והחרמת האדמות הפלסטיניות לא עוכבו או אף זורזו בתקופות אלו [5]. לכן יש להתייחס להכרזות מסוג זה כאל תרגיל תעמולה הנועד לשפר את תדמית ישראל בעיני דעת הקהל הישראלית והזרה. מדובר בקהל שאינו יודע או אינו רוצה לדעת את המציאות העגומה בשטחים, ואינו מבדיל בין ההבטחות וקיומן.
על מנת להבין את פשר מדיניות ישראל בשטחים, יש להשקיף מבעד לתרגילי תעמולה מהסוג הנ"ל ולהתייחס ישירות לתהליכים המתרחשים שם. אחד הצדדים האפלים של מציאות זו משתקף באי-מייל המצוטט להלן שנשלח על-ידי פלוני ל"יש גבול". תתפלאו מדוע בחרתי לצטט מכתב מכוער שכזה, אבל יש לי סיבה. אנא התאזרו בסבלנות.
"מאת אופיר בן צור:
שלום רב, כמו שכתבתי, שמי אופיר. רק רציתי לומר שאני ביצעתי 3 שנים ‘פשעי מלחמה’ כמו שאתם מגדירים אותם. הכיתי ויריתי בפלסטינאים וברכוש שלהם. יש לי אפילו תמונות רבות. ממש נהניתי מזה, ועוד הייתי מפקד, סמל מחלקה ובסוף גם רס"פ. כל הפלוגה עשו דברים דומים. אני חייב להודות שאני גאה במעשיי. אני לא סופר את החיות שאתם קוראים להם פלסטינאים, ואני גם לא סופר אתכם. אני חושב שצריך להכניס את כולכם למחנות. אתכם ואת חבריכם שמעבר לגבול. OK, אני בטוח שכולכם חבורה של זקנות שמצאו לעצמן פתרון זמני לשעמום, להעביר את הזמן שבין הגמלאות והמוות… אני גם בטוח שלא תטרחו לקרוא דברים אלו, בכל מקרה, רק שתדעו אני בחור די חכם (סטודנט להנסה), צעיר (23), חילוני, לא איזה מתנחל קיצוני שתמצאו בשטחים. ועדיין אני חושב שמקומכם הוא לא עימנו. אני באמת מאחל לכולכם שתקבלו מחלה הכי קשה שיש, אתם וכל הילדים שלכם. תמותו. נאצים מטומטמים. ביי ביי. סופ"ש נעים".
העלבונות שכוון מחבר המכתב לפעילי "יש גבול" מוזרות במקצת, בהתחשב שזהו ארגון גברים ולא נשים (התבלבל עם נשות מחסום-ווטש?). באשר לקללות בסוף המכתב, אין בהן עניין רב, התגובה הנאותה היא ביטוי יהודי עתיק "הפוסל במומו פוסל", ותו לו. מה שמעניין זוהי התדמית העצמית של האיש. הוא רואה את עצמו כ"די חכם", "לא איזה מתנחל קיצוני", בקיצור, אחד מהחבר’ה הטובים. אנשים מסוג זה אינם ממציאים את מערכת הערכים שלהם אלא רוכשים אותה מהסביבה. סביר להניח שרכש אותה בצבא. נראה שהממסד הצבאי רוצה שהחיילים יראו בפלסטינים "חיות" וש"לא יספרו אותם". נראה שגם ראשי הממסד הצבאי דוגלים בגישה זו.
ואם אין אתם מאמינים לי, איך תסבירו את מדיניות הצבא בעזה, בגדה, ובקיץ שעבר – בלבנון. איך תסבירו פיזור מיליוני פצצות מצרר ביישובים לבנונים ממש לפני הנסיגה? נראה שבעיני המפקדים שהורו על כך היה הדבר דומה לריסוס החדר בקוטל חרקים לפני יציאה מהבית. ומה הטעם בהרס השיטתי והמתמשך של רצועת עזה מתחילת האינתיפאדה השנייה ועד היום, גם אחרי ה"התנתקות"? אין זה מתקבל על הדעת שהמטרה היא הגנה בפני טילי הקסאם. בתחילת האינתיפאדה לא היו אפילו טילי קסאם, הם התחילו לנחות מעבר לגבולנו בשנתה השנייה, כשפעילות צבאית להרס הדרגתי של הרצועה היתה בשלב מתקדם למדי. אין שיטה "יעילה" יותר להזין את שורות הקיצונים מאשר לכלוא 1.5 מיליון תושבי הרצועה בתנאים מזוויעים, תחת סכנה מתמדת של מתקפה מהאוויר, מהים או מהקרקע, בלי סיכוי או תקווה לחיים נורמליים. כל בר דעת מבין שירי טילי הקסאם יימשך.
הציטוט השני להלן, הוא מאת ארנון סופר – פרופסור מכובד מאוניברסיטת חיפה, אב רעיוני לתוכנית ההתנתקות של שרון.
(הציטוט מתורגם ממוסף ג’רוזלם פוסט, 21 במאי 2004, עמוד 9):
"כאשר 1.5 מיליון בני אדם חיים מכותרים בעזה, זו תהיה קטסטרופה אנושית. האנשים האלו יהפכו לחיות עוד יותר גדולות ממה שהם היום, בעזרת איסלאם פונדמטליסטי מטורף. הלחץ בגבול יהיה נוראי. תהיה זו מלחמה נוראית. אז אם אנחנו רוצים להישאר בחיים נצטרך להרוג ולהרוג ולהרוג. כל יום, כל היום. אם לא נהרוג, קיומנו ייפסק. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא איך להבטיח שבחורינו וגברינו שיצטרכו לעשות את זה יוכלו לחזור הביתה למשפחותיהם ולהיות אנשים נורמליים".
הפיסקה הנ"ל לא עוררה שערורייה ציבורית בישראל. המחבר ממשיך להיות מורה באוניברסיטה ישראלית מכובדת, ונחשב למומחה ל"בעיות דמוגרפיות". גם מזמינים אותו להופיע ברדיו. שימו לב לסוג הדברים שמתקבלים כיום על דעת הציבור הישראלי.
אין אני רוצה לומר בזאת שמרבית היהודים הישראלים הם מפלצות הצמאות לדם הערבי. לרובם פשוט לא איכפת מהפלסטינים ומהטרגדיה שלהם. בשבילי, עולה מפולניה משנת 1968, פלסטינים היו למושג אבסטרקטי. זועזעתי באמת ממה שמדינתנו עושה להם רק אחרי שבשנות ה-90 הכרתי באופן אישי כמה מהם. למרבית היהודים הישראלים אין ידידים ערבים. רובם מדמיינים את עצמם כרודפי שלום שלצערם הרב הוכרחו להתגונן בכוח צבאי מה"ברברים" הפלסטיניים. מרבית אזרחינו משוכנעים שכללי ההגינות האנושית הרגילים לא חלים על הערבים. האנושיות נשחקה תחת מטר יום-יומי של תעמולה המופצת על-ידי אמצעי התקשורת ("הערבים רק רוצים לזרוק אותנו לים", "זאת מלחמת הקיום שלנו", "אי אפשר להתחיל במשא ומתן לפני שמנצחים את הטרור", ושאר הסיסמאות הנבובות שהאזרח המצוי מאמין בהן מילולית). מצד שני, אני מאמינה שאילו הציעו לאזרח גרסה אלטרנטיבית של המציאות ("חייבים להתפשר עם הערבים למען עתידנו וביטחוננו"), גם בזה היה מאמין.
אך בעלי השררה במדינתנו אינם מעוניינים בהפצת הגרסה האלטרנטיבית, מלבד תרגילי יח"צנות כמתואר לעיל. מאז תחילת הכיבוש גויסו אזרחינו היהודים לשירות מפעל סיפוח השטחים הכבושים. מרביתם אינם מודעים לכך מה הם משרתים – נדמה להם שהם משרתים את ביטחון המדינה. זאת למרות שעיניהם רואות את ההתנחלויות המתרחבות. למרות ששנות הדיכוי הצבאי לא הביאו ביטחון. למרות שמפעל הסיפוח סוחט את משאבי המדינה מהחינוך, הבריאות, והעזרה הסוציאלית. אין ביכולתו של האזרח להתעלם מהתעמולה היום-יומית ולהבין את התמונה הגדולה. ובכך אין הוא שונה מרוב האנשים ברוב מקומות העולם.
נסכם את עקרונות המדיניות הישראלית:
1) "אם רע לערבים, זה טוב ליהודים". לקח זמן רב עד שעקרון זה השתלט סופית והחלטית על החשיבה של הממסד הישראלי. עוד לפני כמה שנים אפשר היה לשמוע בצה"ל ובממשלה דעה שזה לטובת ישראל לאפשר לפלסטינים להתפרנס ולנהל חיים נורמליים. אך גישה אלטרנטיבית זו נמחקה סופית בעת כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה. אריאל שרון, מעמודי התווך של מפעל הסיפוח, והמוכשר והיצירתי שבהם, עשה את הבלתי יאומן בזמן כהונתו, תוך שימוש מבריק בתרגיל "ההתנתקות": הוא יצר לעצמו תדמית ציבורית של רודף שלום, ותוך כדי כך ביסס וזירז את תהליך הסיפוח של הגדה במידה כזו, שפתרון שתי המדינות הפך לבלתי אפשרי. וכן הרחיב, ביסס והשריש את מנגנון ההרס ההדרגתי של החברה הפלסטינית. כעת מופעלות שיטות אין-ספור לעשיית רע לערבים, והנה רק מקצתן [6]:
הרס בתים ורכוש. שיסוי "נערי גבהות" בחקלאים. מניעת הגישה למים. מניעת הספקת מוצרי מזון פלסטינים לחנויות פלסטיניות, והחלפתם במוצרים ישראלים. מניעת השקעות בתשתית, והחרמות כספים. הפיכת תנועה אנושית רגילה ממקום למקום (לבית ספר, לעבודה, לבית חולים) לחוויה מייגעת ומשפילה במקרה ה"טוב" ולבלתי אפשרית במקרה הרע. גירוש אזרחים זרים הנשואים לפלסטינים. גירוש פלסטינים עם אזרחות זרה. מעצרים נרחבים. כליאת פלסטינים במובלעות, בהן החיים בזבל. הרס הדרגתי של המובלעות על-ידי פלישות צבאיות וכתר כלכלי.
2) "מניעת רגיעה". המדיניות תחת כותרת זו כוללת פרובוקציות לאלימות, והשתמטות מיוזמות שלום. המדהים הוא שמדיניות זו מתבצעת לאור יום, ממש מול אפם של אזרחי ישראל שרובם אינם מודעים לה כלל. הפרובוקציות מבוצעות על-ידי הצבא, והכלי העיקרי הוא התנקשויות במנהיגים פלסטינים – על נשותיהם, ילדיהם והעוברים והשבים. ההשתמטות מיוזמות השלום מתבצעת תוך שיתוף הממסד הפוליטי והצבאי. הדוגמאות הן הכשלת היוזמות של אבו-מאזן ושל הסעודים וכן הפסקת מו"מ מבטיח עם הסורים, כפי שפורסם באחרונה. אך הדוגמה המובהקת ביותר היא, לדעתי, התייחסות הממסד הישראלי לממשלת החמאס. אני רואה בעיני רוחי את מנהיגי ישראל נושמים לרווחה כאשר אבו-מאזן הפסיד בבחירות – האדם הטרחני הזה עם הפנים המערביות שלו ועם הקריות הלא-נוחות למשא ומתן לשלום. אך ראש הממשלה החדש אסמעאיל הניה לא סיפק את הסחורה! התחיל פתאום להתנהג לו כמו פוליטיקאי מכובד במקום כמו טרוריסט! בא לו לצאת בהצעות משא ומתן המבוססות – אלוהים ישמור – על הקו הירוק! ועוד היה יכול לטעון לזכותו את השמירה על ההודנה על-ידי החמאס במשך שנה שלמה, שנה בה ישראל לא שמרה על שום הודנה. אי אפשר היה להרשות הפרה חמורה שכזו של חוקי הטבע. הצבא יצא בסדרת פרובוקציות המתגברת והולכת – שהביאה בסוף את הפרי המיוחל – המתקפה בה נשבה החייל גלעד שליט. החייל המסכן סיפק לגנרלים את העילה לפלישה רחבת הממדים לעזה, אליה ייחלו מעז "ההתנתקות". רוב ההנהגה הפוליטית של החמאס הוכנס לכלא, והרחוב הפלסטיני הופקד בידי החמושים. אלה אינם נוטים לצאת בהצעות מביכות למשא ומתן, ואפשר לסמוך עליהם שיספקו את טילי הקסאם. את הקסאמים אפשר היה לעצור על ידי משא ומתן עם החמאס. אך הקסאמים הם עילה נוחה למדי לפעילות צבאית, שבלעדיה הממסד הצבאי היה הופך ללא כלום.
אין לראות בפגישת אולמרט אבו-מאזן שינוי מקווי המדיניות הנ"ל. תמיכה באבו-מאזן יכלה להיחשב כצעד משמעותי לכיוון פשרה ושלום כאשר נבחר לראשונה לראשות הממשלה ונהנה מתמיכה רחבה של הציבור הפלסטיני. אבל אז דווקא עשתה ממשלת ישראל כל שביכולתה על מנת להכשילו. הבעת התמיכה הנוכחית, למנהיג שאיבד את אמינותו והפסיד בבחירות, יכולה רק להעמיק את הקרע בקרב הפלסטינים, וזו, לדעתי, המטרה האמיתית.
3) "כל מתנגד למדיניות ישראל הוא אנטישמי (אפילו אם הוא יהודי)". הכוונה, כמובן, להשתקת מבקרי מדיניות ישראל, תוך שימוש חסר בושה בהאשמות אנטישמיות, וגם בזיכרון השואה.
אז איך נקרא למדיניות הנ"ל? אין זו "מלחמה בטרור" מאחר שהיא מקדמת, בצורה ברורה, אלמנטים קיצוניים בקרב החברה הפלסטינית. אין היא, בעייני, "מלחמת קיום", נהפוך הוא, היא מסכנת את קיומנו (גם ארבעת ראשי השב"כ לשעבר אמרו זאת). מצד שני, המונח "רצח-עם" לא חל במובנו הפשוט של רצח המונים (אך יש לציין שההגדרה המורחבת של האו"ם לרצח-עם כוללת מרכיבים של המציאות בשטחים [1]). השם "מדיניות קולוניאלית" מכסה את הרוב, אך לדעתי לא את הכול. "אפרטהייד" הוא קרוב לא רע למצב הקיים. רבים מחוקי ההפרדה והדיכוי שנגזרו על הפלסטינים דומים ביותר לאלו בהן השתמשו הלבנים בדרום אפריקה (אפשר רק להתפלא, למה לחקות את שיטות העבר כגון כליאה בבנטוסטנים ואיסורי תנועה, לאחר ששיטות אלו נכשלו לחלוטין במקום אחר). אך יש הבדל אחד גדול בין האפרטהייד הדרום-אפריקאי למתרחש כאן. הלבנים בדרום אפריקה ראו ב"צבעוניים" תתי-אדם שנועדו לשרתם, אך בכך גם ראו בהם חלק בלתי נפרד מהחברה. לעומת זאת החלום הרטוב של הממסד הישראלי הוא שהפלסטינים פשוט ייעלמו מהנוף. ואם אין אתם מאמינים לי, הסתכלו מסביב. למשל, שימו לב לגירוש הפלסטינים משוק העבודה הישראלי והחלפתם בתאילנדים, סינים, רומנים, ותושבי ארצות רחוקות אחרים. או סעו לאורך כביש 6, ושימו לב לחומות האפורות של גטו קלקיליה. עוד מעט לא נראה אותן – עצים יפים שנשתלו שם יסתירו את המראה המכוער. ואין אף סימן דרך המצביע לעיר זו לאורך הכביש. ויש עוד דוגמאות אין-ספור.
לסיכום, המונח "טיהור אתני" נראה לי המתאים ביותר. הכוונה המדויקת היא (1) נישול מאדמות של קבוצה לאומית אחת (פלסטינים) על ידי קבוצה אחרת (יהודים ישראלים) הרואה את עצמה כעליונה, (2) הרס הדרגתי של החברה המנושלת.
אז מה יהיה? נראה שהממסד הישראלי מאמין כי אפשר להמשיך בלי קץ במדיניות הנ"ל, ושמלחמת אזרחים בשטחים "תגמור את העניין". אך מספר הערבים החיים תחת השליטה הישראלית מתקרב לזה של היהודים, והרעבתם ומניעת החיים הנורמליים בקרבם צפויה להביא להתפוצצות אלימה. ואין זה סביר שאפשר יהיה להכיל את ההתפוצצות בתחום המובלעות הפלסטיניות. האם הממסד הישראלי עיוור מלראות את הבאות? יתכן ועבור חלקו התשובה היא כן, יש אין ספור דוגמאות היסטוריות לעיוורון מנהיגים הבוחרים בגישה כוחנית. ויתכן שחלקו דווקא מייחל להתפוצצות הקרבה ורואה בה הזדמנות ל"פתרון הבעיה הדמוגרפית" על-ידי נכבה שנייה. יתכן ורצועת עזה מתוכננת כמחנה פליטים ענק, יעד לגירוש המוני מהגדה.
האם הטיהור האתני בשטחים יצליח? יתכן וכן. יש דוגמאות היסטוריות רבות למפעלי טיהור אתני שהצליחו. הממסד הישראלי רוכב על הגל של נאו-קולוניאליזם ששוב אופנתי במערב (תחת השם הנוח "מלחמה בטרור"). וכעת כל חבר קונגרס או סנאט אמריקאי יודע שמלה אחת של ביקורת על ישראל עלולה להביא לקץ קריירה פוליטית מבטיחה. אך בזמנו גם האפרטהייד הדרום-אפריקאי נראה כבלתי מנוצח, עם כל התמיכה האמריקאית והבריטית ועם כל הזהב והיהלומים. ואז האפרטהייד קרס.
ואמנם מטחנת הכיבוש מראה סימני שחיקה. שרון, הגאון הרשע שתרם יותר מכל אדם אחר להקמתה וקידומה, אינו עוד במנגנון הפוליטי. האנשים שהחליפו אותו אינם בליגה שלו – חלשים, צרי אופקים ובלתי יצירתיים. אזרחי ישראל ממשיכים לשרת את הכיבוש, אך ההתלהבות של פעם פסה מהעולם. בבחירות האחרונות, אחוז גדול של אזרחים לא טרח להצביע, ומתוך השאר, אחוז מדהים הצביע למפלגת הפנסיונרים. אז אולי (הלוואי) ימות המפעל הנבזי זה מוות טבעי?
השתתפתי בעבר בסיור לגדר באזור ירושלים. המדריך, עו"ד זיידמן, סיפר על העלות העצומה של הדבר הגדול והמכוער הזה, ועל משאבי האנוש המגוחכים הדרושים כדי לאבטח אותו לכשיושלם. מדריכנו ניבא: הפרוייקט הזה יקרוס תחת כובדו, כמו שקרס האפרטהייד הדרום-אפריקאי. לדעתי, זה מה שיקרה לכל המפעל המפלצתי לסיפוח וטיהור אתני בשטחים. רק הלוואי ושני העמים לא יקברו תחת ההריסות.
הערות / מקורות
[1] Kathleen and Bill Christianson, Counterpunch, 27.11.06
"Does it matter what you call it? Genocide or erasure of Palestinians"
counterpunch.org/christison11272006.html
הגדרת האו"ם לרצח עם:
רצח-עם – הכוונה לכל אחת מהפעולות הבאות המבוצעות בכוונה להרוס בכללותה או בחלקה קבוצה לאומית, אתנית, או דתית, כגון:
א. הריגת חברי הקבוצה
ב. גרימת נזק גופני או נפשי חמור לחברי הקבוצה
ג. כפיית תנאי חיים קשים על חברי הקבוצה שמטרתם הרס הקבוצה או חלקה
ד. נקיטת צעדים שמטרתם מניעת לידות בקרב חברי הקבוצה
ה. העברת ילדי הקבוצה, בכפייה, לקבוצה אחרת
[2] הגדה המערבית – עובדות ומספרים – יוני 2006
peacenow.org.il/site/he/peace.asp?pi=61&fld=191&docid=1856
[3] ראו מפה שפורסמה ב"הארץ" במרץ 2006 – "יותר משליש הגדה מחוץ לתחום הפלסטיני"
kibush.co.il/downloads/MAP.jpg
[4] For an archive of pertinent articles from the Israeli, Palestinian and international press, see the Occupation Magazine
[4] ראו ארכיון מאמרים מהעיתונות הישראלית, הפלסטינית והבין-לאומית, בעברית ובאנגלית במגזין הכיבוש
www.kibush.co.il
כן ראו את נתוני האו"ם
www.ochaopt.org
[5] ראו, למשל, את מאמר המערכת של "הארץ" מ-25 בדצמבר 2006
haaretz.com/hasen/spages/805014.html
[6] סיכום שיטות הדיכוי והנישול באתר "בצלם"
איזה מאמר מבולבל.
ראשית, השימוש במכתבים אנונימיים שאין כל ידיעה בדוקה על קיומם, מה גם שהם נוחים כלכך לתיזה אותה מקדמת הכותבת הינה התנהגות פסולה שלא לאמר שרלטנית, ביחוד כאשר הכותבת מקפידה לאמר שכותב המכתב אינו מייצג את כל החברה, אם אינו מייצג מה הטעם בו?
שנית, העובדה שהכותבת הייתה אטומה לסבלם של אחרים עד אשר הכירה אותם אישית מעידה על הכותבת ולא על החברה הישראלית.
שלישית, ההתייחסות לראש הממשלה הפלסטינית פשוט מוזרה, הניה בפירוש טוען שלא יכיר בישראל לעולם ולכל היותר הוא מוכן להודנה זמנית(עשר שנים, עשרים שנה), יותר מכך התנהלות החמאס בחודש האחרון מבהירה גם לספקנים שבספקנים שהחמאס לא מהסס להרוג פלסטינים כאשר אלו מהווים אופוזיציה, ואף יותר מכך לא מהסס להשתמש באיסלם ובאל נגד יריבים פוליטיים מבית. לא ראינו אנשים כמו ברעם מכים על חטא אחרי ההתנגשויות האחרונות, סביר להניח שלא נראה גם כאשר מלחמת אזרחים תפרוץ חלילה בשטחים. אם בארזים … וגומר.
רביעית, גם בסוף המאמר לא ברור איך נקרא למדיניות הישראלית בשטחים…
תודה על המאמר. מאמר מעמיק וחשוב.
מאמר מעניין אבל מסקנותיו לוקות בשטחיות.
לצערי,שטחיות רבה אופפת את מערכת הנימוקים של המאמר,כמו גם של מאמרים אחרים.
טיהור אתני אינו מושא מדיניותה של ישראל בשטחים.
מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן בכל תחום,וגם בתחום הזה,מוגדרות כטלאי על טלאי.
כלומר, לא משסים את נוער הגבעות בפלשתינים.הם באו לעולם מרצונם ועושים כרצונם של אלו החברים בו.
כבישים אסורים לפלשתינים,מחסומים,וחומות ומובלעות הוקמו בשנים האחרונות,דהיינו החל מ2000 (ואני מעריך שהחלו ב 2002 למרות שאין לי סימוכין על כך)כתוצאה מגל מסיבי של טרור בערי ישראל. קראו לזה פיגועי התאבדות וכל שבוע חווינו "שידורים מיוחדים"בטלויזיה,זירות פיגוע,בתי חולים,"חדרי מצב" ועוד.
גל זה שכך כתוצאה מ"חומת מגן". בניית החומה\גדר (שאותה רואים מכביש 6 )היא תוצאה של גל הטרור.היא פוגעת בפלשתינים,זה נכון,אבל מצילה חיים בחדרה,נתניה,ירושלים,תל אביב,וכו’
הפסקת אש כללית שתוכרז על ידי הפלשתינים תביא בהדרגה להעלמות מספר רב של מחסומים,ואולי עצירת בניית החומה\גדר. אולי לא.מי יודע?
אבל הפסקת האש שהוכרזה בעזה,כוללת ירי של כבר יותר מ 100 רקטות קסאם על שדרות,ובקרוב אשקלון. ומה נעשה? נפנה את שדרות? ממשלת ישראל מבצעת מדיניות של הכבדת עול על האוכלוסיה בשטחים על מנת שלחץ עממי יביא להפסקת ירי הקסאמים.
נזכיר גם את עמדת ממשלת חמאס ביחס לתהליך של שלום,ונציג שאלה:אם חמאס לא רוצה שלום,מדוע עלינו למסור להם שטחים שבחזקתנו? שבעוד 10 שנות הודנא,הם יחדשו את מעשי האיבה?
הוא יאלץ לתת דין וחשבון אמיתי ולא כוזב על התרומה החברתית שלו. הוא יאלץ להסתכל לתוך החברה שבה הוא חי ולראות את אי הצדק יום אחרי יום במקום להסתכל החוצה. הוא לא יהיה נחשק כ"כ כי הוא יהיה כמו כל בורגני משמים אחר. הוא לא יוכל לקרוא לעצמו שמאל, כי החברה תבין ששמאל זה משהו אחר. הוא לא יהיה גבר אלא פשוט "חנון" רגיל לגמרי…
החברה תוצף בדמויות אחרות, טובות ואותנטיות יותר שימלאו את מקומו של "מלח הארץ" הזה: אנשים טובים, פשוטים, עם לב רוטט אמיתי בתוכם. והסרבנים לא יהיו יפי הנפש ההזויים העומדים מול השמאל האמיתי והנאמן, כלומר, הבחורים האלו שדיברתי עליהם.
מאמר מעולה! כתבת אותו בצורה אותנטית, ממש מהלב (מרגישים את זה). הייתי מאוד רוצה לראות איך האפרטהייד קורס אל תוך עצמו. ניסיתי פעם לחשוב מה הכיבוש משרת ואת מי (חוץ מאת "הביטחון") ואז לנסות לרוקן מתוכן את הרווח הזה…ואת יודעת מה היה הכי מפחיד? שהתחלתי להבין את מה הוא משרת ואז התחלחתי.. ניסיתי לחשוב המעמד של מי עולה בעיני החברה ובעיני עצמו בגלל הכיבוש?
אז זה לא המתנחלים. אותם אני מכירה והם בטוחים שמפלים אותם לרעה, מפקירים אותם ןדורכים עליהם.
זה גם לא המגב"ניקים או שאר סוגי הערסים שמשרתים בצבא בתפקידי כלבים משסעים, כי המעמד שלהם בחברה נמוך ומבודד, וגם בצבא. האגו שלהם נפוח רק עם רובה ביד או כשהם מדברים על הצבא.
נשים? בשום פנים ואופן לא. המעמד של האישה כ"כ נמוך ודווקא בגלל האופציה הצבאית שסגורה יחסית בפניה. בנוסף, גם הויכוחים הפוליטיים הם "גבריים": הסגנון גברי, המנטרות שחוזרות על עצמם הן גבריות מאנפפות. נשים לא יכולות להכנס לתוך העולם הזה בלי לאבד מ"נשיותן".
אז מי מרוויח? הוא! הגבר ה"מתון", שמצביע עבודה אבל משרת את המילואים במחסומים או מציית כמו טאטלה לצווי 8, שעובד בהייטק, שמשכורתו וחיי הרווחה מובטחים לו, שהוריו אשכנזים או תרבותו אשכנזית, שהוא מוגדר כ"נאה", שהולך לו עם בחורות, ש"מכבד" אנשים כי הוא בסה"כ שקט ומופנם, הגבר הרציונלי, הנערץ, הנחשק, זה עם התארים ביד אחת והרובה בשניה. ההוא שמשכיר דירה בת"א ב- 800 דולר בחודש אבל מצביע מרץ כי הוא היה רוצה יותר סוציאליזם, זה שחבל לו על הכיבוש, אבל "אין לנו ברירה". יש לו הורים לא רעים והוא בעצמו אבא נוח וטוב. הוא מרגיש סביר במשך רוב היום כי מה רע לו? הוא לא משתמט מביצוע חובות כלפי המדינה, הוא עובד, הוא מפרנס את המשפחה. בסה"כ הוא גאה בעצמו: הוא גם וגם, גם פה וגם שם, ממלא את חובותיו לכל העולם, הבורגני הסוציאליסט, הרגיש ההגיוני. הוא זה שהמדינה לעולם לא תפגע בו. הוא מלח הארץ. הוא המודל והגבר הנחשק.
האופיר שכתבת עליו יכול להתעצב ולהכנס להגמוניה אם במקום להגיד "אני לא סופר את החיות שאתם קוראים להם פלסטיאים" הוא יגיד :"תראו, זה לא קל אבל כרגע אין לנו פרטנר לשלום" ויעשה בדיוק מה שעושה האופיר הזה, רק במקום עם הנאה סדיסטית,יעשה את זה עם מבט של: "חבל שאתם מאלצים אותי לזה"..
לי אישית אין בעיה עם אופיר. הוא מחוץ להגמוניה. דיבורים כמו שלו לא יזכו אותו בהערכה גם בקרב רוב המתנחלים (אולי יפעת אלקובי תאהב את זה).
אבל…איך נתמודד עם "יפי הבלורית", בעלי המשפחות והאבות למופת האלו שעושים מילואים כי אין ברירה? איך נהפוך אותם למייצגי "רוע בנלי"? נתחיל בזה שלא נעריץ אותם כ"כ, שלא נסתכל עליהם בהערכה.בהייטק כולם יכולים לעבוד, להיות רציונלי והגיוני זה המשחק הכי קל, אופיר וכל מיני סדיסטיים יעלמו אוטומטית כשה"שמאל המתון" הזה יוגדר כאויב הכי קשה.
בתור יפה בלורית שכזה לשעבר.
כל מה שנשאר לי,זה להזדהות עם מקטרגי מהימין:
"יא שמאלן יפה נפש,יא שונא עצמך…".
ולהסכים עם כל מילה שלך.
לשירה.
כל הדברים היפים והנפלאים שקורים לאשכנזי-איש הייטק-עושה מילואים-מצביע מרץ-גר בתל אביב-משכיר דירהב800 דולר-וכו’ יקרו לו גם בלי הכיבוש.
לא ברור מהתאוריה שלך, מה הרווח שיש לו מהמשך הכיבוש.
לעודד
המאמר שטחי,ניחא.שני ממדים עדיין נמצא בו.
ומהי תגובתך?
קו ישר או נקודה?
שהרי יותר ממימד אחד לא נמצא בו.שכלתנות יהירה,הרואה נקודה ספציפית ומתעלמת מהתמונה (השטחית אומנם).
מה לא ברור כאן,חומה גבוהה בנית,אף מחסומים נטעת,ואכן הפיגועים פסקו.
הזבוב כבר לא נכנס בדלת,מדוע לו?
יש חלון,עודדי היקר,שקוראים לו לבנון,ומאחור יש מרפסת,שקוראים לה אירן,ועוד לא דברנו על הפתעות אל קעידה,ועוד לא חזרנו ללבנון,ועוד לא חזרנו לחומה,שתתפלא אך אם הפלסטינים ירצו לחצותה,ימצאו גם לזה פיתרון בוא נאמר,מנהרה?
(יצאו לי חרוזים,בחיי זה לא בכוונה).
כל אחד כאן גנרל
ועודד הרמטכ"ל.
באיזה שלוות נפש כוחנית וסמכותית,אתה מציע להם "הצעות שאי אפשר לסרב להם",
אני מצטט:"הפסקת אש כללית שתוכרז על ידי הפלשתינים תביא בהדרגה להעלמות מספר רב של מחסומים,ואולי עצירת בניית החומה\גדר. אולי לא.מי יודע?,
באמת מי יודע?
אולי באותו יום יחול פורים ולא יתחשק לך.המחנך בן פורת.
אין לך בושה,אך יש לך את בוש.
נמשיך בציטוט:
"…ממשלת ישראל מבצעת מדיניות של הכבדת עול על האוכלוסיה בשטחים על מנת שלחץ עממי יביא להפסקת ירי הקסאמים.
מדהים,כל הזמן חשבנו שירי הקאסמים,נובע מהכבדת הלחץ על האוכלוסיה בשטחים ונועד ליצור לחץ עממי ישראלי פנימי על ההנהגה ,ע"מ להביא להפסקת ההכבדה.
והסיום :
…נזכיר גם את עמדת ממשלת חמאס ביחס לתהליך של שלום,ונציג שאלה:אם חמאס לא רוצה שלום,מדוע עלינו למסור להם שטחים שבחזקתנו?.
טוב,זה ש"אנחנו" יכול להגיד רק מי שיש לו תולעים או מלך שוודיה,זה לא לענין,אז נשארנו עם חשיבותך,ובכן מהי אותה עמדת ממשלת חמאס שאתה (אתם) מזכיר?
סליחה אבל אפילו אהוד ברק לא ראה כל כך הרבה לבן,ומכל כך קרוב.
כל הדיבורים של הניה כמו של אחרים בטלויזיה וזעקות הכאב וה"חמס",באמצעי התקשורת,מדם הלב נאמרים.איזה עמדות,איזה תהליכי שלום,ואיזה נעליים?
מדוע עלינו למסור את השטחים שבחזקתינו,אם חמאס לא רוצה שלום?
משום שאין קשר בין הדברים.זכותו של החמאס,לרצות באשר ירצה.וחובתינו כמדינה מתוקנת להחזיר את שטחים שכבשנו,תמורת הסכמים צודקים,בערבויות בין לאומיות.
אני מסרב להחזיר לך דבר שלקחתי ממך מפני שאתה לא סובל אותי,ולדעתי מתכנן לפגוע בי?…
זה לא תרוץ קביל! תחשוב,כל גנב קיקיוני היה משתמש בו,אם היה זה מתאפשר בידו ע"מ לא להחזיר גזלה.
למרבית הצער ודאבון הלב,ארה"ב השוטר האיזורי,אכן מאפשרת לנו לחשוב כך.
דבר זה אינו מחזק את אחיזתנו בשטחים,אלא את דימויינו כגנב קיקיוני.
עכשיו תשאל מדוע נטפלתי דוקא אליך בתגובה ארכנית כזו (כאשר מגיבים ימניים בוטים וקשים ממך,צצים מתחת לכל עץ רענן ואינם זוכים אף לצניחת עפעף ממני),
ובכן לדעתי אתה השאור בעיסה,הקוץ שבאליה.
מתון מתון נושא את דברו המלומד,ומשקיף על העולם,מפוזה מזוודת וממונירת.
כמוך יש רבים שבויים בסטיגמה ובקונספציה.
עליכם דיברה שירה בתגובה שמעלי.
הבעיה היא שלאן אשר תגיעו,שם אגיע גם אני,בעל כורחי.
ואת זאת עודד יקירי אני מנסה למנוע.
מתוך הכלוב,הנתון בידך.
לנתן
להלן רשימת הרווחים (חלקית):
1.לא צריך להתאמץ,אפשר ללכת בתלם ולעשות למען עצמך.
2.לא צריך לשבור את הראש בשאלות מוסריות,ולהתמסר לעבודה.
3.ביסוסה של ישראל כמעצמת היי-טק,ממונף בעיקר ע"י כוחות הגלובליזציה,שלושה
ניחושים,מי החמודי של אמא? ומה היא רוצה,ע"מ שתהיה עבודה למאמי?
4.זה מה שחסר למצליחנינו תדמית גוטית,מהפכנית מתיסרת.מי יפקיד פרויקט בידי שמאלן
פעיל המפגין בבילעין,זה כמעט כמו להתפס בשרותים,של מגדל המשרדים,מסניף קוק.
5.יש עוד הרבה,תמשיך לבד.
לסיכום,הרווח הגדול של יפה הבלורית שלנו,שעל אף יכולותיו המוסריות והאינטלקטואליות,וחרף ההשקעה בחינוכו ההומני שקיבל מהחברה,הוא מעדיף לעסוק בעניניו הקטנים והאגואיסטים,מפנה עורף לנושאים וערכים,שיגזלו מכוחו זמנו כספו והנאותיו.
זהו כמובן רווח שכולו הפסד,אך מי שם קצוץ,אם יש חוזה עבודה אי שם מעבר לים,או אפילו איזה פספורט נוסף.
לסתם אחד.
מי ומה יפריע לו "לעסוק בעניניו הקטנים והאגואיסטים,להפנות עורף לנושאים וערכים,שיגזלו מכוחו זמנו כספו והנאותיו" גם אחרי שיסתיים הכיבוש,ואיך זה בכלל קשור לכיבוש?
לשירה.
מי ומה בדיוק "יאלץ אותו לתת דין וחשבון אמיתי ולא כוזב על התרומה החברתית שלו" ןמי בדיוק יכריח אותו "להסתכל לתוך החברה שבה הוא חי ולראות את אי הצדק יום אחרי יום במקום להסתכל החוצה" ומי ימנע ממנו "לקרוא לעצמו שמאל", גם אחרי שיסתיים הכיבוש ואיך זה בכלל קשור לכיבוש?
לשירה – תודה על המילה הטובה על מאמרי. באשר ליפה הנפש: לטווח ארוך יפה הנפש יפסיד מהכיבוש עם כולנו. לטווח קצר סיפוקיו עלולים לכלול ערכים פחות "רוחניים" מכפי שציינת:- אולי העסק שלו מספק שרותים לצבא או למתנחלים או לתעשית הנשק ? לאלה תמיד יש כסף. אולי קנה בית חד-משפחתי 100 מטר מהקו הירוק הנשכח מהצד הלא נכון? אם כל אלה הוא אינו רשע מלידה – הוא אדם רגיל המדגים את טבע האנוש. סביר שאינו יודע מה פשר מעשיו. (היה צריך לדעת, נכון). אך מנהיגינו – אלו יודעים היטב.
נסיון אחרון להסביר.
הרווח של משתמטנו סתור הבלורית.מתקים מתוך אי קיום הצו המצפוני שאינו מכניס פ ר ו ט ה-קומפרנדה!
בזמן שאני ואתה נאבקים ומשחיתים מזמננו למען הפסקת הכיבוש,משקיעים עיתותינו וזמנינו,עם עוד כמה סהרורים לענין.
הוא ט ו ח ן כ ס ף
קומפרנדה!
הוא די מסכים איתך ואיתי,אך משאיר לנו את העבודה,לו יש ב י ז נ ס סטרט אפ שמו.
אני חולקת עלייך בכך שהבחורים האלו הם "אדם רגיל". הם מודל מאוד חזק בחברה. אני רווקה שגרה בת"א ואני יכולה להגיד לך שהם בראש "שרשרת הביקוש" מבחינת הבחורות. אז מה תפקידם בכיבוש? יותר מלעבוד בהייטק שמוכר לצבא או לקנות בית בהר אדר, הבחור הנ"ל מעצב דעת קהל. הוא זה שבעצם מדגמן הכי טוב ויפה את הכיבוש. מה שאופיר לא עושה, כי הוא בוטה וסדיסט מידי, לנפש הישראלית הצבועה והמתחסדת.
מספר תגובות לתגובות, על-ידי המחברת: למשקפופר: ראשית: המכתב של החייל אינו אנונימי – השם נתון והאיש הוסיף את הנייד אותו השמטתי. המכתב מייצג, לדעתי, הלך רוח בצה"ל. האנשים שהורו על פצצות מצרר בלבנון ועל הרס עזה אינם אנונימיים ומדגימים אותו העקרון.שנית, שלישית – סיסמאות מתחסדות, אין לי חשק להגיב מלבד להזכיר שהניה הציע מו"ם להסדר על סמ"ך גבולות 67. רביעית – הקורא פיספס את המסקנה בסוף המאמר אז אצטטה במיוחד למענו: "לסיכום, המונח "טיהור אתני" נראה לי המתאים ביותר. הכוונה המדויקת היא (1) נישול מאדמות של קבוצה לאומית אחת (פלסטינים) על ידי קבוצה אחרת (יהודים ישראלים) הרואה את עצמה כעליונה, (2) הרס הדרגתי של החברה המנושלת."
לאיל: תודה
לעודד: "נערי הגבהות" באו מרצונם בעיקבות קריאת שרון "לתפוס את הגבהות". מדינת ישראל חיברה אותם לחשמל ולמיים, סיפקה להם אבטחה צבאית וצופרים נוספים והרשתה להם לעשות כרצונם. נראה אותך אם שודדים יתיישבו אצלך בסלון והמדינה תספק להם אבטחה.
החומה בקלקיליה רק חלקה הקטן עוברת לאורך הקו הירןק. היא מקיפה צמוד-צמוד את העיר ומפרידה בין אנשי קלקיליה לבין אדמותיהם שמסביב. אם החומה היתה לאורך הקו הירוק אפשר היה לקרוא לה אמצעי בטחון. אך כפי שהיא, היא כלי לשוד אדמות פלסטיניות – יותר מ-10% משטח הגדה, כולל אדמות חקלאיות מובחרות ומקורות המים. על השטח "המשוחרר" בונים באטרף התנחלויות ובכך מסכנים את בטחון ישראל.
באשר למדיניות הסגר – היא התחילה לפני זמן רב בימי אוסלו אך הוגברה בסדרי גודל באינתיפאדה השניה. לפני האינתיפאדה היה שקט יחסי. שרון מופז וחבריהם הביאו במכוון את האנתיפאדה על-ידי ההליכה למקום קדוש למוסלמים ואחר כך ירי במפגינים. אם פוליטיקאי ערבי היה הולך לכותל ומנפנף בדגלו שם – גם היה מתחיל בלגן. הם עשו זאת על מנת למנוע הסכם עם הפלסטינים. זה אמנם הביא גל פיגועים. הם השתמשו הבלגן שבא בעקבות הפרובוקציה כדי להרוס באופן יסודי את הגדה ואת המוסדות הפלסטיניים שקמו בימי אוסלו וזוהי "חומת מגן". הגדה הרוסה היא לא לטובתנו. ועדין יש לנו פחות בטחון מאשר לפני האינתיפאדה.
מי יאלץ אותו לתת דין וחשבון? המערך החברתי החדש! כשהוא יודח מתוארו כ"מלח הארץ" או המודל של הגבר הישראלי העובד והמשרת בצה"ל, עם הדעות השמאלניות "מתונות" הצבועות, הוא יקבל מעמד חדש. ומי ייצג אז את המוסר והצדק? אני מקווה שאנחנו…
לאף אחד- אני בעצמי עובדת בהייטק שאחד הלקוחות הגדולים שלו זה אלביט ליצור מערכות צבאיות. הייתה לי התלבטות ובסוף קיבלתי את התפקיד. אבל.. כבר בראיון עבודה שמתי את כל הקלפים על השולחן, בלי לעגל פינות. בנוסף, הבוס שלי יודע עליי דברים ש"חברים" שלי לא יודעים עלי (כי מהם אני מפחדת וממנו לא) אבל אתה יודע מה הסיבה שאני עובדת בהייטק? המשכורת. ולמה? כדי לחלק אותה למי שצריך (בעיקר בשטחים הכבושים), אני חוסכת ממנה גרושים. בנוסף אני אקטיבית מבחינה פוליטית, למרות שהרבה פעמים הכאב המצטבר חזק מידי וזה גורם לי לא לישון בלילה או להתחיל לבכות סתם ככה ולהרגיש עצב עמוק.
אני עובדת בהייטק אבל חסרה לי השביעות הרצון שיש לקולגות שלי שעומדים בראש הפירמידה החברתית וברור שאף אחד לא חושב שאני "מלח הארץ".
היי ויקטוריה,
רק רציתי להגיד שנהניתי מאוד מן המאמר, וגם הוסיף מאוד שבסוף המאמר ציינת את הגדרת האו"ם לרצח עם – רק צריך להעיף שם מבט בשביל להבין הכל.
לשירה ואף אחד.
יש משהו נאיבי במחשבה שכשיגמר הכיבוש ייוצר במדינת ישראל סדר חברתי חדש,למען האמת נראה לי שיתרחש בדיוק ההיפך.
הדהירה של מדינת ישראל לעבר קפיטליזים חזירי וחסר אחריות ,רק נבלמת כיום,במידה מסוימת, כתוצאה מהסכסוך הישראלי-ערבי בכלל והכיבוש בפרט(כמובן שזה לא סיבה להמשיך איתו).
בכל אופן שיהיה לכם בהצלחה(בלי ציניות).
למה "שיהיה לכם"? מה איתך?
נתן מזה לא תתחמק,ברצינות.
איך למען השם,הכיבוש המזוין הזה,בולם את הדרדרותה החזירית של מדינתנו,איך?
נ.ב.
האם בכלל אפשר להדרדר עוד יותר?
אתה יודע, עד שאני לא אעשה משהו דרסטי אני לא ארגע. מבחינתי אני מרגישה חרא כל הזמן..
אני ממש מקווה שמשהו גדול יקרה כאן כדי שאני אוכיח לעצמי שאני לא חיה בסתירות, כמו כל הצבועים, שהם יפי הנפש האמיתיים.
הלוואי ואנשי השמאל היו מתעסקים פחות בהתנצחויות אינטלקטואליות ויותר בהפיכה שלנו לקבוצה טובה ותומכת שעושה ויוזמת. תאמין לי כשזה יקרה (ואני מנסה שזה יקרה…זה פשוט קשה לי לבד..) לא הייטק ולא נעליים. אז באמת נתן יבין מה זה "צביעות" ומה זה "אותנטיות" ולא נצטרך להסביר לאנשים כמוהו עם אלפי מילים, מטאפורות, דוגמאות וכיו"ב.
השאלה אם ישראילי אחד יכול לחיות החיים של העם הפלסטיני
מה ישראיל עושה להעם הפלסטיני לא היה בכול ההסטוריה העולמית
סגר ארעבה
למשל עזה היום הי האושפלד החדש בהסטוריה העולמית
סוול אדיר בלוס גרוש עם מי האדמה שלו
לדיויד בואי יש את השיר הידוע "איש הכוכבים",בבית החוזר הוא אומר (בתרגום חפשי שלי מהזיכרון):
"איש הכוכבים ממתין ברקיע,הוא רוצה להופיע ,אך הוא בוודאי יחשוש ,לא לפוצץ לך את הראש".
נתן מבחינתי אננו גרוע בכלל: התלבטויותיו,הגיונו וגם מסקנותיו עמוקים ומרדניים.
אך דווקא אנשים כמותו,כך אני מרגיש,יהיו אלה שבשעת מבחן יתנו את הגב.
עם כל מילה שכתבת אני מזדהה,אך בשונה לך לי יש את זה,אני הוא איש הכוכב.נוח לי.
למה לי להתאכזב,לפוצץ לאחרים את הראש.לי הכל ברור.יש לי הסברים לכל דבר.גם לא אעמוד להתנצח עם מי שחושב שאני טועה. ממש לא אכפת לי.גם הסברים אין טעם לנפק.
בוב דילן כבר אמר שהאמת נישאת ברוח.
אין לי אמיתות משלי וגם תובנות,אך יש לי התכוונויות.אני מתכוון לכך שהשלום מסודר.אנני לוקח אחריות על זה.
אני מתכוון שהאמת תראה והצדק יעשה,אנני חושב שיש ביכולתי או בתבונתי לגרום לכך.
בכלל על שני דברים כדאי לדבר,על החשיבות העצמית ועל הרחמים העצמיים.
זהו שלב הכרחי בדרך לכוכבים.
הלוואי והייתי מרגישה "נוח". אני רחוקה מזה כמו המרחק מהארץ לכוכבים.
כל שר ההנחות שהנחת לגבי קצת מוטעות: אני הומניסטית אבל מוכנה להלחם במי שצריך. אני לא רוצה לחכות שהצדק ייעשה, אלא לעשות עבור הצדק.
🙁
הלוואי ויכולתי לעשות משהו…אולי יום אחד אני אוכל.. יש לנו בעיה בשמאל הישראלי שאנשים יודעים את האמת אבל מעדיפים לעשות לאמת "אקדמיזציה".
זה כמו אצלכם שיש כל כך הרבה משתפ"ים וכל אחד חושב רק על עצמו מרוב ייאוש וחוסר אונים. גם אנחנו לא מבינים כמה אנחנו תקועים ולא עושים שום דבר. אני מנסה לעשות אבל לא משנה מה אני עושה זה תמיד נראה לי לא מספיק והאמת? אני גם מפחדת, לא מהמוות אלא מהשפלות ושיעבוד. אני יודעת שאם לא תהיה לי תמיכה בשניות יתפרו לי תיק ואני יכולה למצוא את עצמי כמו ואנונו ופחימה – בכלא. וזה הדבר שאני הכי מפחדת ממנו, שיקחו לי את הכבוד ואת הנשמה ואת היכולת לפעול.
יש לנו מדינה מפחידה ומאוד אכזרית ומה שויקטוריה אמרה זה אולי הסיכוי היחיד, שפתאום כל הסיוט הזה ייגמר בלי לקבור מתחתיו את כולנו.
לשירה – המצב מחמיר, אבל עדיין – זה פחות מפחיד ממה שהיה יכול להיות – רק מדכא נורא. אבל יש הרבה מה לעשות, ואני חושבת שצריך, ולו בשביל לנסות להוכיח לעצמנו שאנחנו לא "עם אחד" עם הרוצחים והשודדים בשם הציונות. (ואולי בא לך להשתתף בפעילות מגזין הכיבוש? אנו זקוקים לעורכים ומתורגמנים, אם את מעוניינת אנא כתבי לי vvbb54@yahoo.com )
תודה לך אבל הקישורים מוכרים לי ולא רק שאני עושה מה שאני יכולה (ולוקחת חופש מהעבודה לכל מיני פעילויות אחרות שאותן לא ציינת בקישורים, אולי אני אוסיף לך כמה קישורים נוספים) אלא אני גם תורמת שליש מהנטו שלי לאנשים שצריכים וחלק מזה לארגונים (התרומה האחרונה שלי הייתה ביום שישי למחסום ווטש). אז לפני שאתה מניח שאני רק מקטרת (תגובה שמאלנית אופיינית בקבוצה שאחד בה אוכל את השני) תברר קודם עם מי ומול מי אתה עומד.
אבל לא זו הנקודה אלא אני חוזרת שוב על מה שכבר אמרתי שלא משנה מה אני אעשה אני מרגישה (ורואה..) שזה לא מספיק.
עדיין הכיבוש נמשך, עדיין אנשים בארץ נהיים יותר ויותר מושחתים ומאבדים צלם אנוש, למרות שתתפלא לשמוע שאני בן אדם שמח ויש לי אושר פנימי, צל ענק מעיב עליו וכשראיתי את הקישורים שלך, הצל הלך וגדל כי אני לא רוצה קישור אלא קבוצת שמאל מגובשת, אוהדת, חברית, תומכת כדי שלא יהיה מצב שמישהו ימצא את עצמו בכלא בלי תמיכה או שבגלל תגובות עוקצניות אנשים יוותרו ויברחו מהקבוצה.
לתשומת לבך.
למי שבאמת רוצה לפעול ולא סתם לקטר, יש מספיק אפשרויות בארגונים האקטיביים נגד הכיבוש:
אנרכיסטים נגד גדרות
תאעיוש
רבנים לזכויות אדם
מחסום ווטש
ועוד
— קישור — ****
new and improved web site
— קישור —
— קישור —
אני אשמח לתרגם למגזין. באמת יש הרבה מאמרים טובים באנגלית שלא מתורגמים. אני יכולה לתרגם מ- ול- 3 שפות.אבל ויקטוריה מאמי את מבינה שזה לא זה…? 🙁 את מבינה שצריך לעשות קבוצות שיפעלו, שילכו להרצות בבתי ספר, שיפגינו יותר, שיבכו יותר ויצעקו יותר ויכתבו פחות?
אפשר לדבר על זה עוד ועוד אבל חייבים לעשות ורק קבוצה יכולה באמת לעשות משהו. וקבוצה לא נוצרת מעצמה. מניסיון אני יודעת שקבוצה נוצרת בחבלי לידה קשים וארוכים אבל כשהיא כבר נוצרת אף אחד לא יוכל לה…
אני "חדשה" וירוקה בקושי מכירה אנשים ואני תמהה על הטייקונים של השמאל : למה הם יושבים מאחורי מקלדת. אני רוצה שתזמינו אנשים לבתים שלכם או לכל מקום אחר שנדבר, שנעשה, שכל יום יהיה משהו, יש מספיק אנשים. הם פשוט פגועים או עייפים מהשמאל, מהעוקצנות, מהכוחניות האינטלקטואלית, מהדברת האינסופית…
אני לא מתכוונת שלא יכתבו הכתבות מעולות אבל זה לא מספיק….:-(
הכל טוב ויפה.
מסכים איתך לחלוטין בענין המתנחלים והצבא.
לגבי מדיניות ישראל בשטחים, את חיפשת "מודל" שמתאר אותה. בחרת בטיהור אתני ואני לא ממש משתכנע.
בקונגו משתוללת מלחמת אזרחים עקובה מדם,בדרפור מגורשים ונרצחים המונים,והשם טיהור אתני הפך להיות כינוי לכל דבר קטן.
ראית את הסרט של אתי אנגל על קונגו? אני סבור שהזועה שם עולה פי מאות מונים על כל אמצעי הדיכוי שישראל מפעילה בשטחים. לכנות את שני המלחמות הללו באותו שם הוא ממש לעליב את המסכנים בקונגו.
תראי לי כפר אחד בשטחים שהצבא פשט עליו,אנס את הנשים,רצח את הגברים והעלה אותו באש.
בקונגו יש מאות כאלה.
נראה לי ששם התואר שבחרת לתאר את המצב בשטחים הוא חזק מדי ו"לא פרופורציונלי" למצב עצמו,בייחוד אם נשווה זאת לכל אותם טיהורים אתנים אחרים המבוצעים בעולם.
אישית,אני סבור שיש צורך במדינה פלשתינית בגבולות בטוחים ומוכרים ואשמח להרוס את הגדר כאשר לא יהיה בה צורך. אבל בל נשכח שהגדר\חומה הוקמה כמענה לפיגועי טרור איומים.
אתה קוצר את מה שאתה חורש.
בואו ניזכר באפריל 2002 אני זוכר זאת שוב.דם ופחד ברחובות,מאות גופות שסועות איברים בבתי קפה ואוטובוסים.
הייתי רוצה להשיב לך על תגובתך האחרונה אך הדבר נבצר ממני.
אם ברצונך לעשות משהו אמיתי,אנא צרי קשר
aophir@bezeqint.net
ואעדכן אותך דרך האי-מייל.
להתראות.
היות והאי-מייל לא עובד נסי
0544-984179