שלושים שנה לאחר תום מלחמת וייטנאם, שוב חיילים אמריקאים מסרבים לשרת את המדיניות האימפריאליסטית של ארה"ב. יותר מ-300 חיילים אמריקאים נטשו את יחידותיהם כי סירבו לשרת בעיראק ומצאו מקלט בקנדה.
באחד מרחובותיה הציוריים של טורונטו, בשכונה בו מתגוררים מהגרים מאסיה, שוכן המטה של איגוד עובדי המתכת של קנדה. במשרדי האיגוד מצאנו את "ועד התמיכה בסרבני המלחמה" המטפל בחיילים האמריקאים שמצאו מקלט בקנדה. החדר גדוש שמיכות, צעצועים, תעמולה נגד המלחמה ואף מזון עבור משפחות הסרבנים. בראש ועד התמיכה עומד לי זאסלופסקי, בן 72, ולרשותו עשרות מתנדבים. הוועד דואג לסרבנים ולבני משפחותיהם וגם מארגן מחאות, דיונים ואף מגייס כספים עבורם. לדבריו, "הוועד הוקם לפני כשנתיים כדי לטפל בחיילים האמריקאים המסרבים ליטול חלק בכיבוש עיראק. בקנדה הם לא יורים באיש ואיש גם לא יורה בהם".
צפויים לחמש שנות מאסר
אמנם מספר הסרבנים האמריקאים הוא נמוך יחסית, ולשם השוואה, במהלך מלחמת וייטנאם קרוב ל-30 אלף צעירים אמריקאים מצאו מקלט בקנדה כי סירבו להתגייס, אבל קצב ההגעה רק גדל עם השנים. על פי ההערכות, 300 חיילים הגיעו לקנדה לאזור הדובר אנגלית ומספר לא ידוע נוסף של סרבנים הגיע לאזור הדובר צרפתית. מנתוני הממשל האמריקאי עולה כי כ-8,000 חיילים אמריקאים "נעדרים" מיחידותיהם מאז תחילת הפלישה ב-2003, רובם ירדו למחתרת בתוך שטחה של ארה"ב. על פי פקודות צבא ארה"ב, כל מי ש"נעדר" מיחידתו צפוי לעונש מוות, אך בפועל על הסרבנים שנתפסו נגזרו עונשי מאסר של עד חמש שנים.
הסרבנים האמריקאים מתקבלים בקנדה בדרך כלל בחמימות. אבל ממשלת קנדה השמרנית מצדדת במדיניות ארה"ב. חוקי ההגירה של קנדה הם עתה נוקשים הרבה יותר מאשר לפני שלושה עשורים וגם הגיוס הכללי בוטל בארה"ב. עכשיו הסרבנים הם רובם ככולם חיילים וקצינים המשרתים בקבע.
הכרעה לכל החיים?
כל סרבן המגיע לקנדה מגיש בקשה למקלט מדיני. לאחר אישור הבקשה הם זוכים לביטוח רפואי ולאישור עבודה כחוק. אבל תהליך קבלת האישורים הוא ארוך, ולכן ועד התמיכה מעניק לחיילים סיוע במשך חודשים ארוכים. לדברי זאסלופסקי, "החודשים הראשונים הם הקשים ביותר. אין לסרבנים משפחה או ידידים. רובם התנדבו לשירות הצבאי ומוצאים את עצמם ללא מסגרת". זאסלופסקי עצמו הוא סרבן לשעבר שהגיע לקנדה מארה"ב בשנות ה-60 כדי להימלט ממלחמת וייטנאם.
ישנם סרבנים ששבו לארה"ב לאחר מספר חודשים או שנה. דרל אנדרסון למשל, הגיע לקנדה לאחר שסירב להצטרף ליחידה שלו שנשלחה לעיראק. הוא שב לחיים האזרחים לאחר מו"מ עם מפקדיו בפורט קנוקס. עם שחרורו מן הצבא הצטרף אנדרסון למאבק במלחמה. קייל סניידר אף הוא שב לארה"ב ומפקדיו סירבו להתיר את החוזה שלו עם הצבא והוא נשלח למאסר. ימים ספורים לפני כניסתו לכלא ברח סניידר מארה"ב ושב לקנדה. איוואן ברוביק שב לארה"ב ונשפט מיד לתקופת מאסר של 72 יום, והוא ממתין למשפט בבית דין צבאי. זאסלופסקי מציין כי "אנו מבקשים מהסרבנים לא לשוב לארה"ב. כל סרבן השב לארה"ב עלול להישלח לכלא לתקופת מאסר של כמה שנים. לדעתי, אין להטיל על סרבנים אלה עונשי מאסר. הם ראויים להכרה ציבורית כי צעדם הוא הצעד הנכון".
מדוע אף אחד לא מדבר על החיילים האמריקאים המסרבים לשרת בעיראק? גם בעיתונות הערבית לא קראתי ולו מאמר אחד בנושא!