מהאטמה גנדי היה נהנה. נלסון מנדלה היה מצדיע. מרטין לותר קינג היה מתלהב יותר מכולם – זה היה מזכיר לו נשכחות. השבוע היה אמור להיכנס לתוקפו צו של אלוף פיקוד המרכז, יאיר נווה, האוסר על נהגים ישראליים לאסוף נוסעים פלסטיניים בשטחים הכבושים. האלוף חובש-הכיפה, ידיד המתנחלים, נימק זאת בטעמי ביטחון. בעבר היו מקרים שבהם הגיעו תושבי הגדה המערבית לשטח ישראל במכוניות ישראליות.
פעילי-השלום הישראלים החליטו שאי-אפשר להשלים עם צו מחפיר שכזה. כמה ארגונים תיכננו פעולת-מחאה חריפה ליום הראשון של כניסת הצו לתוקפו. הם אירגנו "שיירת חופש" של בעלי-מכוניות ישראליים שיגיעו לגדה המערבית ויאספו במכוניותיהם תושבים פלסטיניים, שהתנדבו לתפקיד זה.
זאת עמדה להיות הפגנה מרשימה. הנהגים הישראליים ונוסעים הפלסטיניים היו אמורים להפר את החוק בגלוי, והסתכנו במאסר ובמשפט צבאי.
ברגע האחרון "הישעה" האלוף את הצו. ההפגנה לא התקיימה.
הצו שהושעה (אך לא בוטל רשמית) מדיף ריח חזק של אפרטהייד. הוא מצטרף לשורת מעשים של שלטונות-הכיבוש המעלים זיכרונות מהמשטר הגזעני בדרום-אפריקה, כמו בנייתה השיטתית של רשת כבישים בגדה המערבית המיועדים אך ורק לישראלים ושאסור לפלסטינים לנסוע בהם. או החוק "הזמני", האוסר על נשים פלסטיניות מהשטחים הכבושים, שנישאו לאזרחים ישראלים, לגור עם בעליהן בישראל. ובעיקר: בניית החומה, הנקראת רשמית "מכשול ההפרדה". בשפה האפריקאנרית, המלה "אפרטהייד" פירושה "נפרדות".
חזון-העתיד של שרון ואולמרט הוא הקמת "מדינה פלסטינית" שאינה אלא קבוצה של איים פלסטיניים בתוך ים ישראלי. קל לראות דמיון בין המובלעות המתוכננות האלה לבין ה"בנטוסטנים" שהוקמו על-ידי המשטר הלבן בדרום-אפריקה – שטחים שבהם היה קיים, כאילו, ממשל-עצמי של שחורים, אך שהיו בפועל מחנות-ריכוז של הממשל הגזעני.
מכל הבחינות האלה, מותר לנו להשתמש במונח "אפרטהייד" במאבק היומיומי נגד הכיבוש. אנחנו מדברים על "חומת אפרטהייד" ועל "נוהלי אפרטהייד". הצו של האלוף נווה נתן לזה גושפנקה כמעט רשמית – גם גורמים הרחוקים מכוחות-השלום הרדיקליים הישוו אותו למשטר האפרטהייד.
לכן היתה לנשיא-לשעבר ג’ימי קארטר הצדקה מלאה לקרוא לספרו החדש "פלסטין: שלום ולא אפרטהייד". השם עורר את זעמם של "ידידי ישראל" אף יותר מהספר עצמו. איך הוא מעז להשוות את ישראל למשטר הגזעני המתועב? לייחס מניעים גזעניים לצעדי ממשלת-ישראל שנועדו אך ורק להגנה על אזרחיה מפני הטרוריסטים הערבים? (אגב, על עטיפת הספר מופיע תצלום של הפגנה נגד החומה, שאורגנה על-ידי "גוש שלום" ו"תעאיוש". קצה האף של קארטר מצביע על כרזה שלנו שאמרה: "החומה – כלא לפלסטינים, גטו לישראלים").
נדמה שקארטר עצמו לא לגמרי שלם עם השימוש במלה זו. באחת ההזדמנויות רמז שהיא נוספה לפי דרישת המו"ל, שרצה בשם פרובוקטיבי, מגביר פרסום. אם זאת היתה הכוונה, הוא הצליח לגמרי. הלובי היהודי המפורסם התגייס במלוא עוזו. קארטר מושמץ כאנטישמי וכשקרן. הוויכוח על המלה בא במקום ויכוח על העובדות המובאות בספר, שכולן נכונות. עד היום לא הופיע הספר בעברית.
ואולם, מי שמשתמש במושג "אפרטהייד" לגבי המציאות בשטחים הפלסטיניים הכבושים, צריך להיות מודע לכך שהדמיון בין הכיבוש הישראלי למשטר הלבן בדרום-אפריקה חל על השיטות בלבד, ולא על המהות. צריכים להבהיר זאת היטב, כדי למנוע טעויות חמורות בניתוח המציאות ובמסקנות הנובעות ממנו.
תמיד מסוכן להביא אנאלוגיות ממדינות אחרות ומזמנים אחרים. אין שתי מדינות ואין שתי סיטואציות הדומות זו לזו לגמרי. לכל סכסוך יש רקע היסטורי ייחודי משלו. גם כאשר הסימפטומים דומים זה לזה, המחלה יכולה להיות שונה לגמרי.
זה נכון פי כמה לגבי השוואת הסכסוך הישראלי-פלסטיני לסכסוך שהיה קיים בדרום-אפריקה. די להצביע על כמה מאפיינים שונים לגמרי:
(א) בדרא"פ היה הסכסוך בין לבנים ושחורים, אך אלה וגם אלה שייכו את עצמם לאותה המדינה. כמעט איש לא הציע לחלק את הארץ בין הלבנים והשחורים.
הסכסוך שלנו הוא בין שתי אומות שונות, בעלות זהות לאומית נפרדת, שכל אחת מהן שואפת למדינה לאומית משלה.
(ב) בדרא"פ היה רעיון ה"נפרדות" מכשיר בידי המיעוט הלבן לדיכוי הרוב השחור, והציבור השחור דחה אותו פה אחד. אצלנו הרוב העצום של הפלסטינים שואף להיפרד מישראל כדי לקיים מדינה משלהם, וגם רצון הרוב העצום של הישראלים רוצה להיפרד מהפלסטינים. ההפרדה היא משאת-נפשם של הרוב בשני הצדדים, והשאלה היא היכן יעבור הגבול ביניהם. דווקא המתנחלים דוגלים אצלנו באחדות הארץ ובאי-ההיפרדות, כדי לנשל את הפלסטינים ולהרחיב את ההתנחלויות. גם הפונדמנטליסטים האיסלאמיים, המאמינים שהארץ כולה היא "ואקף" מוסלמי, דוגלים באחדות הארץ.
(ג) בדרא"פ שלט מיעוט לבן (כ-10%) על רוב עצום של שחורים (77%), בני-תערובת (כ-9%) ואסייאתים (2.5%). בין הים והירדן חיים אצלנו עכשיו 5.5 מיליון יהודים-ישראלים וכמספר הזה ערבים-פלסטינים (זה כולל 1.4 מיליון פלסטינים שהם אזרחי ישראל).
(ד) הכלכלה בדרא"פ היתה בנויה כולה על עבודת השחורים, ולא יכלה להתקיים בלעדיה. ממשלת ישראל הצליחה לגרש את הפלסטינים כמעט לגמרי משוק-העבודה הישראלי והביאה במקומם עובדים זרים.
חשוב להצביע על השוני המהותי הזה, כדי למנוע טעויות חמורות באסטרטגיה של המאבק לסיום הכיבוש.
יש בארץ ובעולם אנשים, המתייחסים אל האנאלוגיה הזאת בלי התייחסות מספקת להבדלים המהותיים שבין שני הסכסוכים. המסקנה שלהם: אפשר להפעיל נגד הכיבוש את אותן השיטות שהצליחו כל כך במאבק נגד המשטר הדרום-אפריקאי: גיוס דעת-הקהל העולמית, בידוד וחרם בינלאומי. אם זה הצליח שם, אז למה לא כאן?
זה מזכיר קצת את הפירכה הקלאסית, שהיתה נלמדת פעם בשיעורים של תורת ההיגיון: אסקימואי מכיר קרח. הקרח הוא שקוף. את הקרח אפשר ללעוס. כשהוא רואה בפעם הראשונה כלי זכוכית, שגם הוא שקוף, הוא מסיק שאפשר ללעוס אותו.
אין ספק שזה חיוני לעורר את דעת-הקהל העולמית נגד הפשעים שמבצעים שלטונות-הכיבוש נגד העם הפלסטיני, כפי שאנחנו עושים יום-יום, וכפי שעשה עכשיו ג’ימי קארטר. אבל צריך להיות ברור שזוהי משימה קשה לאין ערוך מהמערכה שהביאה לשינוי המשטר בדרום-אפריקה. אחת הסיבות: שליטי משטר האפרטהייד היו במלחמת-העולם השנייה שותפי הנאצים ואף נכלאו בשל כך, ועל כן עוררו תיעוב כללי בעולם. ישראל מקובלת בעולם כ"מדינת ניצולי השואה", ונהנית בשל כך מאהדה גורפת.
טעות חמורה היא לחשוב שדעת-הקהל העולמית תשים קץ לכיבוש. קץ זה יבוא רק כאשר הציבור הישראלי עצמו ישתכנע לעשות זאת.
יש עוד הבדל עצום בין שני הסכסוכים, ויתכן שהוא חשוב יותר מכל האחרים: בדרא"פ לא יכלה להתעורר שאיפה לטיהור אתני. גם הלבנים הבינו שאין קיום למדינה בלי האוכלוסייה השחורה. אבל בישראל קיימת שאיפה זו, בגלוי ובסתר. אחד מנציגיה הבולטים, אביגדור ליברמן, הוא חבר הממשלה וזכה השבוע בברכת הנשיא בוש, שהורה לקונדוליסה רייס להיפגש עימו. אפשר לומר: הלוואי והסכנה הגדולה ביותר המרחפת על ראש העם הפלסטיני תהיה סכנת האפרטהייד. האמת היא שמאיימת עליו סכנה הרבה-הרבה יותר חמורה: הטרנספר.
יש בישראל ובעולם אנשים, המביאים את דוגמת ה"אפרטהייד" למסקנתה ההגיונית: שהפיתרון יהיה אצלנו כמו בדרום-אפריקה. שם נכנעו הלבנים והשלטון עבר לידי הרוב השחור. המדינה נשארה מאוחדת. תודות למנהיגים חכמים, ובראשם נלסון מנדלה ופרדריק דה-קלרק, זה עבר בלי שפיכות-דמים.
בישראל זה חלום יפה של אחרית-הימים, ובהכירנו את הנפשות הפועלות וחרדותיהן הוא יהפוך בהכרח לסיוט. בארץ חיות שתי אומות בעלות תודעה לאומית חזקה מאוד. אחרי 125 שנות סכסוך אין שמץ של סיכוי שהן יחיו ביחד במדינה אחת, ישתתפו בשלטון משותף, ישרתו בצבא אחד וישלמו את אותם המסים. מבחינה כלכלית, טכנולוגית והשכלתית, הפער בין שתי האוכלוסיות הוא עצום, ודווקא מציאות זו תביא במהרה למשטר שיהיה דומה לדרום-אפריקה של אז.
בישראל מתהלך השד הדמוגרפי ואוכל כל חלקה טובה. יש חרדה גדולה שמא ישתנה המאזן הדמוגרפי גם בישראל שבתוך הקו הירוק. מדי בוקר סופרים את התינוקות – כמה יהודים נולדו, וכמה ערבים. זוהי הסיבה העיקרית לאפליה הבוטה של אזרחי-ישראל הערבים. במדינה משותפת תגדל אפליה זו פי מאה. מגמת הנישול והגירוש לא תדע גבול, ההתנחלות היהודית הפראית תגדל ותפרח, ויחד איתה המגמה להצר את צעדי הערבים בכל דרך אפשרית. בקיצור: גיהנום.
סביר לקוות שבעוד 50 שנה תהיה המציאות שונה. אין לי ספק שתקום פדרציה של שתי המדינות, ואולי תכלול גם את ירדן. יאסר ערפאת דיבר איתי על כך כמה פעמים. אבל לא הפלסטינים ולא הישראלים יכולים להרשות לעצמם 50 שנים נוספות של שפיכות-דמים, כיבוש וטיהור אתני זוחל.
הכיבוש יבוא אל קיצו במסגרת של שלום בין שני העמים, שיחיו בשתי מדינות-שכנות – ישראל ופלסטין – שהקו הירוק יפריד ביניהן. אני מקווה שזה יהיה גבול פתוח.
אז גם ייסעו – שומו שמיים – פלסטינים באופן חופשי במכוניות ישראליות, וישראלים במכוניות פלסטיניות. איש לא יזכור אז את יאיר נווה, כשם שאיש לא יזכור את דן חלוץ. אמן.
טוב…אז בא נפרק את החומה…
ואז פשוט נתחיל לספור את ההרוגים בפיגועים..
אני זוכר את שנת 2002..ואת כמות הפיגועים ששטפו את הארץ..
אני נגד החומה בעיקרון..אבל אני מוכרח להודות..זה בולם את הפיגועים כמו שצריך….כל אחד מקבל את הדייסה שהוא מבשל…
אתם אומרים שהפיגועים הם בגלל הכיבוש?
זה נכון, אבל זה לא נכון ב100 אחוז
הילדים הפלשתינאים מחונכים מגיל 3 על חיבה למוות ולא לחיים, ראיתי שלל סרטונים בהם הם מלבישים את ילדיהם במדי צבא ומביאים להם רובה צעצוע
ואחרי זה מתפלאים למה יש רציחות בין חמאס לפתח…הכל חינוך…
בנוסף היו גם פיגועים הרבה לפני מלחמת 1967
בנוסף יש גם את הג’יהאד העולמי שלוקח טרמפ על המאבק הפלשתינאי ועושה בו שימוש ציני למטרות שלהם (ראה לדוגמא..איראן)
בנוסף, מהו הקידוש העיוור של קווי 67?
הגמגום העיוור של המנטרה הקבועה…"לחזור ל67…לחזור ל67…לחזור ל67…"
מי שלא מפסיק לחשוב על מה שהיה בעבר – לא יוכל לבנות לעצמו עתיד
אורי, בוא נודה על האמת.
שתפיסת שתי מדינות לשני עמים על קווי 67 שאתה וחבריך לשמאל מטיפים כבר קרוב ל- 4 עשורים, היא אחת האשליות המסוכנות ביותר לעתיד האנשים החיים על כברת הארץ הקטנטנה הזאת ומדכאת כל סיכוי לדו-קיום.
האם אתה באמת יכול להאמין שהפלשתינים יכולים לספק את מאוויהם הלאומים בשטח מצומצם כל כך של כ- 20% מהשטח שממערב לירדן. כלואים בריכוזי ישובים מצפון לירושלים ומדרומה וברצועת עזה.
ומה עם ההיסטוריה?, עם פינוי הישובים הערביים במלחמת העצמאות על מאות אלפי תושביהם, הלאמת רכושם, בתיהם ואדמותיהם?
יושבים ישראלים בבתיהם ומתפלאים מדוע הפלשתינים לא נענו להצעת ברק לנסיגה של יותר מ- 90% משטחי יש"ע פלוס ניתן להם גם פיצוי כמה גבעות חול בניצנה. איך נסוגנו לפני שנה מרצועת עזה משאירים שם מחנות פליטים ואדמה הרוסה וחרוכה והם, הערבים החצופים, עוד מעיפים על יישובינו טילים.
בינתיים בשם התפיסה הזו אנחנו מחריבים את הארץ ביצירת חומות בטון וגדרות.
אשליית שתי המדינות לשני עמים על 67 ובמיוחד התרסקותה הצפויה היא זאת שהביאה למשבר האמון העמוק בין העמים והקטינה את הסבירות ליצירת דו-קיום בדור הקרוב.
בקשר להפגנה – בבקשה תעדכנו לפני שזה קורה לא היה לי מושג. סוף סוף שיש פעילות כזאת אני לא אסבול מצב שאני אלך לעבודה בלי להשתתף בה ועוד כזאת!
אגב את "ההסעת שבח"ים" עשיתי במשך חצי השנה האחרונה כל שבועיים בערך. לא נתפסתי אבל אם הייתי נתפסת הייתי רוצה לדעת שפעילי השמאל ילחמו בשבילי.
בכל אופן כשנווה יחליט להכניס את הצו לתוקף אני מבקשת לפרסם ברור את מפגש שיירת המכוניות. על הרבה פעילויות אין לי מושג בכלל.
האמת היא שאם יש דמיון כלשהו, הריהו לימי תחילת האפרטהייד בדרום אפריקה, ולא לסיומו.
ב1959- חוקק החוק לקידום הממשל העצמי של עמי הבנטו, שמיסד את ההפרדה – האפרטהייד – בין הלבנים לשחורים. שמורות השחורים הופרדו מהמדינה, וזו מזו, כ"מדינות" שזכו לכינוי בנטוסטן. השלטון בהן נוהל על ידי אנשי חסות מקומיים, ובאחדות היו אפילו בחירות. אך תחומי החוץ והביטחון היו לחלוטין בשליטת השלטון הלבן. ל"מדינות" החסות לא היה אז כל ביסוס כלכלי עצמאי, אוצרות טבע או מקורות תעסוקה. היציאה מאזורי השחורים, ואף המעבר מאזור כזה למשנהו, דרשו אישורים. מי שהשיג היתר התפרנס מעבודה אצל הלבנים בניצול מחפיר. לאזורי הבנטוסטן הותרו סממני ריבונות; בול, דרכון ומשטרה חזקה. השלטון הלבן התאמץ אף ליצור את הרושם שמדובי במדינות של ממש, כי כך יצא שהשחורים אינם אזרחי דרום אפריקה ואין להם זכות הצבעה בה או זכויות סוציאליות.
זאת בדיוק הבעיה.
אני בעצמי עונה לפרופיל שנתת(מלבד השכרת דירה ב800 דולר) וכמובן שאני לא מרגיש שאני מרויח משהו מהכיבוש או שיש לי איזה שהוא עיניין שהוא ימשך.
ולכן ניסיתי באמת ובתמים להבין על מה אתם מדברים ,ואני מודה שהדבר היחידי שהבנתי הוא שאתם מניחים שבלי הכיבוש יהיה פה סדר חברתי טוב יותר וצודק יותר ולזה אני דווקא מסכים,למרות שאולי נדמה לכם שאני שייך לסקטור שעלול\עשוי להיפגע מזה.
עוד הערה קטנה,המבוססת על ידע אישי,אין עוד אף קבוצה בחברה הישראלית שעונה באופן כל כך מובהק לתאור שנתת כמו הסרבנים(אשכנזי-תל-אביבי-הי-טק-מרץ-סוציאליסט).
לנין נמצא במאוזוליאון עד היום במוסקווה.יש אנטי-קומוניסטים קיצוניים שרוצים להוציא אותו משם אך הם במיעוט. לפני מספר חודשים הוא נפתח מחדש לביקור של הקהל, לאחר עבודות שיפוץ שהיו במשך כחצי שנה.
יריב המגיב אומר דברי אמת. החלטות החלוקה, החל בפיל והמשך בחלוקת כט בנובמבר והמשך בקנוניה עם עבדאללה לחלוקת המדינה הערבית וגירוש רוב אוכלוסיה ולבסוף – הכיבוש הנואל של שנת 1967, כולן לא הביאו לשלום ולשקט אלא הבעירו עוד ועוד מלחמות וטרור. הפתרון אינו מדינה פלסטינית על 23% משטחי הארץ אלא בהקמת מדינת רווחה של כל אזרחיה מהנהר עד הים שתקיים מדיניות הגירה חכמה ואנושית. אי אפשר עוד להמשיך להאכיל את המולך הציוני. אני לא מציע לסלק את המוזוליאון של הרצל ממקומו כפי שהם עשו ללנין, אבל בהחלט יש לקבור את הרעיון של ממלכתיות יהודית ציונית בלעדית בארץ קטנה שגרים בה ששה מיליון ערבים ומיליון זרים ועוד כחמישה מיליון "יהודים" שרק חלקם מדברים עברית ורובם לא קראו פרק תנ"ך מימיהם.
— קישור —