בימים האחרונים הודיעה ממשלת אינדונזיה – הנמצאת במוקד ההתפרצות של שפעת העופות – כי היא לא תמשיך לספק דגימות וירוסים לארגון הבריאות הבינלאומי. "אמנם פירוש הדבר", כתב השבועון הבריטי "ניו סאיינטיסט" בגיליון 17 בפברואר, "שהמדענים לא יוכלו לעקוב אחרי התפתחותו של הנגיף H5N1, אך אינדונזיה עושה את המעשה היחיד שיכול להגן על עמה. בכך היא חשפה מציאות מכוערת לעיני הציבור".

אילו היה צדק בעולם, ממשיך כתב-העת הוותיק לומר במאמר המערכת, היתה אינדונזיה יכולה לשלוח את הדגימות למעבדות הטובות בעולם ולהיות שותפה לתוצאות המחקר ולחיסון שיופק כתוצאה ממנו. אבל במציאות מה שקורה הוא שאינדונזיה שולחת את הווירוסים, חברות פרמצבטיות מפיקות ממנו חומרי-חיסון ומוכרות אותם במחיר גבוה למדינות העשירות היכולות לקנות אותו. אינדונזיה איננה אחת מאלה.

אינדונזיה החליטה להתייחס לעניין כאל ביו-פיראטיות. מזה עשרות שנים מסתובבים מדענים בשירות חברות מערביות ברחבי המדינות הטרופיות ואוספים צמחים, חיידקים ותרכובות שונות, ויוצרים מהם מוצרים שונים תחת רישום של פטנטים. כמה מן המקרים הפכו לשערוריות בינלאומיות – למשל, ניסיונה של חברת מונסאנטו האמריקאית לרשום פטנט על האורז הבסמטי ההודי, וחברה גרמנית שניסתה לרשום פטנט על חומרים המופקים מעץ הנים, המשמשים את ההודים מזה אלפי שנים כחומרי ניקיון והדברה. להעתיק תקליטור מערבי זוהי עבירה – להעתיק גנומים של אורגניזמים מוכרים בעולם השלישי ולרשום עליהם פטנט, כך מתברר, מותר לחברות ולחוקרים במערב.

יתר על כן – כאשר התעשייה הפרמצבטית ההודית ממשיכה לייצר תרופות גנריות חיוניות במחירים שאנשים או ממשלות בעולם השלישי יכולים להרשות לעצמם, קמות החברות המערביות שרשמו פטנט על התכשירים הללו ודורשות מהודו ומן החברות שבה לשלם להן פיצויי ענק. התוצאה – מיליוני אנשים חולי איידס, מלריה, צרעת, מחלות טפיליות ועוד, ברחבי העולם השלישי, לא יוכלו לקבל את התרופות היכולות להציל את חייהם. ההבדל במקרים מסוימים – למשל התרופה הנפוצה לאיידס – הוא בין 10,000 דולר לבין 300 דולר לשנה לנפש. החברה הפרמצבטית המערבית "נובארטיס" נאבקת כעת בכל דרך אפשרית נגד חוק הפטנטים של ממשלת הודו כדי למנוע מן התעשייה הפרמצבטית המקומית מלהמשיך לייצר את התרופות הללו. בין השאר היא ממלאת את העיתונות בכתבות מטעמה ומפיצה מיליוני מכתבים בדוא"ל לאנשים שהביעו תמיכה – דרך ארגונים שונים – במאבק למען תרופות חיוניות בהישג-יד לכל.

"אולי מן הראוי שייצור חיסונים שונים יהיה מכוון לטובת האוכלוסייה הגלובלית", מסכם המאמר ב"ניו סאיינטיסט", "ולא טובת מדינות או אנשים מסויימים… אנו זקוקים לשיטה שתפעל לטובת הכל. בהיעדרה, יש לקדם הסכמי הדדיות ממשיים כבר עכשיו. עלינו לדעת מה עושה הנגיף H5N1 באינדונזיה מיום ליום".

בישראל, המוכה מגיפת הפרטה חסרת-רסן, לא רבים עוקבים אחרי הנעשה בעולם שמחוץ לטווח ראייתנו. הנזקים מתגלים רק לאחר שנים, ואז מאוחר מדי לשנותם.

Share on Facebook