מרד חברתי פרץ בגינאה ב-10 בינואר 2007 על פי הקריאה של שתי פדרציות האיגודים המקצועיים הגדולות: הקונפדרציה הלאומית של העובדים בגינאה (CNTG) ואיחוד איגודי העובדים של גינאה (USTG) שהקימו "ועדת תיאום" ובה ארגוני הסטודנטים והאיכרים. שתי שביתות כלליות נוספות נערכו אשתקד על פי קריאתן של פדרציות האיגודים כדי למחות נגד יוקר המחיה. יצויין שהמשטר לא קיים את ההסכמים שנחתמו עמו בתום שתי השביתות הכלליות.
אמנם בעקבות השביתות השכר עלה בכ-50%, אבל מחירי המוצרים הבסיסיים עלו פי שלושה. שק אורז (50 ק"ג) עולה כ-240 אלף פרנק-גינאה (170 שקל). זהו בדיוק שכרו החודשי של מורה במערכת החינוך הממלכתית. ליטר שמן עולה כיום כ-9,000 פרנק-גינאה, או כשישה שקלים. כמעט 9 מיליון תושבי גינאה משתכרים פחות מ-9,000 פרנק-גינאה ליום!
הזעם העממי בעקבות יוקר המחיה רק גבר בחודשים האחרונים. אבל הקש ששבר את גב הגמל היה כאשר הנשיא לאנסאנה קונטה, ניגש ישירות לבית הסוהר על מנת לשחרר את חברו הטוב, יו"ר ארגון המעסיקים, שריצה עונש מאסר בגין שימוש בלתי חוקי בכספי המדינה. בעקבות שחרור המעסיק מספר אחת של גינאה מן הכלא, האיגודים קראו לשביתה כללית ללא הגבלת זמן החל מן ה-10 בינואר. הרודן הקשיש דרש מן האיגודים לבטל את הקריאה על מנת "לבחון את דרישותיהם". ראשי האיגודים כינסו מסיבת עיתונאים והבהירו מהן אותן הדרישות: החזרה לכלא של המעסיק הפושע, פיטורי שר התחבורה והוזלת מחירי האורז והדלק.
הנשיא קונטה קרא לראשי האיגודים להיפגש עמו בטרם תפרוץ שביתה ולתדהמתם של מנהיגי העובדים, במהלך הפגישה הוא איים להרוג אותם. "אני מתכוון להרוג את כולכם! אני איש צבא ולמדתי היטב איך להרוג אנשים וכבר הרגתי אנשים רבים", היו מלותיו של הנשיא. לצערנו, הוא קיים את הבטחתו כי עשרות מפגינים, נשים וילדים נהרגו בעקבות הדיכוי הברוטאלי של ההפגנות שפרצו לאחר שהוכרז על תחילת השביתה.
בראש כוחות הדיכוי עמד מפקד ה"כומתות האדומות", בנו של הנשיא. ה"כומתות האדומות" גם הרסו את מטה האיגודים המקצועיים בקונאקרי, בירת גינאה. אבל המעשה הרצחני הקשה ביותר אירע במהלך "הפגנת ההמונים השקטה" (כך היא הוגדרה על ידי ראשי האיגודים) שנערכה ב-22 בינואר ובה נהרגו עשרות מפגינים. מאחורי מעשה הרצח ההמוני הזה עומדים חיילי ה"כומתות האדומות" וחיילי ה"ריינג’רס". ראשי האיגודים, שעמדו בראש ההפגנה, נלקחו למעצר.
הלחצים הבינלאומיים הכריחו את השלטון לשחרר את אנשי האיגודים. בפורום החברתי העולמי, שנערך באותם הימים בניירובי, נערכה הפגנה גדולה מאוד ביוזמת פעילי איגודים מכל העולם, בסולידריות עם העם בגינאה. בעקבות ההפגנות מבית והלחצים מחוץ, נאלץ הנשיא לשוב לשולחן המו"מ ולכאורה הוא קיבל את דרישות הראשי האיגודים. כך היה ב-27 בינואר. אבל ההפתעה היתה גדולה כאשר ב-7 בפברואר הוא מינה את אחד ממקורביו, אאוג’ן קמרה, לראש ממשלה. ראשי האיגודים דרשו למנות לתפקיד הרם איש בעל יכולת ושאינו מושחת. קמרה מייצג דווקא את ההיפך. כעת ניתן לסכם את המצב הפוליטי והחברתי בגינאה בשתי מלים: המשבר נמשך…
תודה למחבר, אחינו עובד הנקיון בתל-אביב, על הרשימה המעניינת. אנו ניזונים מידיעות שבאות מארה"ב ואירופה ומעט מאוד, מעט מדי, ידיעות אנו מקבלים מן העולם השלישי ובייחוד מאבקים עממיים מאפריקה.