בוועידת היסוד של המפלגה "רוסיה צודקת" שנערכה באחרונה בסנט פטסבורג הכריז מנהיגה סרגי מירונוב (יו"ר הבית העליון של הפרלמנט הרוסי) כי תנועתו מתנגדת לקפיטליזם ורואה בסוציאליזם כעתידה של החברה הרוסית. ההכרזה המפתיעה של מירונוב גרמה לתדהמה. הרי האיש הוא אחד מידידיו הקרובים של הנשיא פוטין והוא גם ממלא תפקיד מרכזי בניהול ענייני המדינה. לא יעלה על הדעת שהאדון מירונוב הפך לפתע "לחבר מירונוב" ללא ההסכמה המוקדמת של פטרונו פוטין.
כמובן שלא מדובר על שינוי אידיאולוגי מן היסוד של מירונוב. זהו בסך הכל ניסיון נואש לצבור עוד נקודות לקראת מערכת הבחירות. בעוד מספר ימים יערכו הבחירות לפרלמנטים המקומיים בכמה מחוזות. לבחירות אלה יש משמעות פוליטית חשובה לקראת המירוץ הצפוי בבחירות הכלליות לדומה שיתקיימו בדצמבר; ולאחר מכן בבחירות לנשיאות רוסיה.
המפלגה החדשה של מירונוב חייבת "לסמן את השטח" בבחירות המחוזיות והכלליות ולהופיע בפני הבוחר ככוח פוליטי ממשי ולא כאוסף של אישים ללא עבר וללא עתיד. למפלגת השלטת, "רוסיה המאוחדת", יש צורך במפלגת שלטון חדשה היכולה להוות אלטרנטיבה לכאורה לשלטון הקיים. אלטרנטיבה במלים, אבל שתמשיך את דרכה במעשים.
על פי האסטרטגיה של המוחות הפוליטיים בקרמלין יש הכרח במציאת חלופה פוליטית למפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית. על פי אסטרטגיה זו, יש להחליש את המפלגה הקומוניסטית על ידי הצבת מפלגה "חדשה" בעלת מצע אנטי-קפיטליסטי וסוציאליסטי. אותו מירונוב המופיע עתה כ"אנטי-קפיטליסט" וכ"סוציאליסט", הוא האיש העומד מאחורי חקיקה ענפה, מאות חוקים, שביססו את הקפיטליזם הרוסי ואשר שדדו את נכסי העם. האם מירונוב הפך לפתע את עורו?
האמת היא פשוטה: על פי אותה אסטרטגיה מבית מדרשם של "מומחי" הקרמלין, המשטר חייב לפעול בשני אגפים, האגף הימני ופוטין ומפלגתו בראשו; והאגף השמאלי, של מירונוב וחבריו. זה איננו חידוש עולמי. במערב אירופה מספר מדינות נשלטות על ידי מפלגות סוציאליסטיות וסוציאל-דמוקרטיות המגנות מילולית את הקפיטליזם, אבל עושות כל שביכולתן כדי לחזקו.
כל הרוצה להילחם בקפיטליזם ולקדם את הסוציאליזם צריך להצטרף לכוחות שבכנות ובנחישות נאבקים למען מטרות אלה. כל היתר היא דמגוגיה זולה המשרתת את האינטרסים של הסדר החברתי הבלתי-צודק הקיים, סדר חברי הדוגל בשיעבוד הקפיטליסטי של העם העובד.
תגריל האדונים פוטין ומריונוב מזכיר לי את תרגיל מפגלת העבודה עם עמיר פרץ, בדיוק אותו סיפור: בוחרים כאילו מנהיג שמאלי, קולטים את קולות השמאל כדי לבצע מדיניות של המשך הכיבוש והמשך המדיניות הניאו-ליברלית כולל הפרטת החשמל והדואר. ליבי עם אלה שהצביעו עבור הצמד פרץ-יחימוביץ. פרץ הפך לאולמרט קטן, ויחימוביץ נותרה לבדה במפלגה שאינה קשורה בעמדותיה.