עם צאת חג שני של פסח פתחה התאחדות הסטודנטים הארצית בשביתה חדשה, פרק נוסף במאבק חסר סיכוי למען ההשכלה הגבוהה בישראל. במאבקם הנושן מציגים הסטודנטים דרישות הגיוניות וברורות בנוגע לסוגיות רבות כגון שכר לימוד, שיטות הוראה ואופי האוניברסיטאות, אשר בבסיסן עקרון פשוט – ההשכלה היא עתיד המדינה, יש לדאוג לה ולהבטיח את קיומה והתפתחותה. לרוע המזל הנהגת המדינה (ואיתה רוב הציבור הישראלי), המתאפיינת בתפישת עולם כוחנית, מיליטנטית וע"פ רוב בורה למדי, לא מפנימה לעומקו את גודל המשבר והסיכון הטמון בירידת קרנה של האקדמיה הישראלית.
הסטודנטים מצידם שותפים שווים בכשלון – הם מקרטעים במישור ההסברה, מאבקם ילדותי ושטחי, איומיהם בריוניים וחסרי תוכן (לפני שבועות מספר רמז בטלוויזיה אחד ממנהיגי אגודות הסטודנטים כי הוא יודע היכן גר אהוד אולמרט…). טעותם הגדולה ביותר היא בבחירת מכבש הלחצים. הסטודנטים משחקים בקלפים הלא נכונים. האיום הקבוע של "אם לא יתקבלו דרישותינו – לא נלמד" פשוט אינו מעניין איש. "אז אל תלמדו", עונים הגנרלים האזרחיים, "הכיבוש יימשך, השחיתות תשגשג, ממה יש לפחד?"
הגיע הזמן שהסטודנטים יבינו שבעיני ההנהגה כוחם האמיתי אינו בהשכלה, וישלפו את תעודות המילואים. כי במדינת ישראל, בה כל אדם חייל וכל חייל חיוני לכיבוש, רק התותחים מדברים. הסטודנטים, צעירים בני 22-29, כמחציתם גברים, כ-90% מהם יהודים, מהווים את לב ליבו של צבא המילואים. ירידה הדרגתית באיכות הרופאים או המהנדסים המסיימים תארים בישראל אכן גורמת להשפעה על החברה הישראלית, אך ניתן להבחין בה רק בהתבוננות עמוקה וארוכת שנים. מנגד, החלטה אפשרית של מאות לוחמים לסרב לצאת לשירות מילואים עלולה תוך זמן קצר להפוך עולמות במאבק ההשכלה הגבוהה, ואולי אף להוות טריגר לשינוי חברתי נרחב יותר. איום בסירוב הוא מכבש חזק ואימתני ויפגע בהנהגה בנקודת התורפה היחידה שלה.
על הסטודנטים להתאגד לסירוב קולקטיבי: אין השכלה – אין צבא. לא לבנון, לא חברון, לא גלילות ולא הקרייה. ללא קשר לאידיאולגיה ופוליטיקה, עליהם לרדת לרמת עסקני הליכוד והקומבינות המלוכלכות. קח-תן.
נכון, לא קל לסחוף אלפי אנשים נגד הצבא. רוב הסטודנטים מן הסתם אינם תומכים בסירוב אידיאולוגי, אך לא באידיאולוגיה עסקינן. התסכול, תחושת "הנדפקות" והאינטרסים האישיים הינם סיבות ראויות ומספיקות. יותר ממחצית הגברים הכשירים בציבור הישראלי אינם מבצעים שירות מילואים, מעטים מתוכם הם סרבנים אידיאולוגים. הגיע הזמן לכוון על מנת לפגוע, חבל על כל שביתה המהווה רק ירייה ברגל. סירוב עכשיו – השכלה אחר כך.
בדבריו של הכתוב ישנה נימה של רצון לסרב בכלל, כאשר מאבק הסדודנטים הוא רק כלי למימוש תכניותיו לגרום לסרבנות, ולפגיעה אנושה במדינה.
אני מניח שהשלב הבא במאבקם יהיה כזה:
מכאן אני קורא לכל הסטודנטים לא להתרים דם בתחנות מד"א. גם ככה לא כולם תורמים (הומואים, צאצאים למשפחות שעלו ממדינות מוכות איידס) ורק רוב הסטדונטים תורמים. נכון, לא קל לסרב לתרום דם, אך התסכול ותחושת הנדפקות מספיקות לא לתרום (ולדפוק כמה אחרים תוך כדי)
מאבקם של הסטודנטים הינו מאבק צודק וראוי ש משרד האוצר ושוחט ייענו לדרישותיהם. בכלל, יש לפזר את ועדת שוחט וליישם את מסקנות וינוגרד כמו שהם טוענים, ולהמשיך להפגין, אבל לא לפגוע בצבא ובמדינה. אני מניח שהכותב הוא בודד ברעיונותיו.
חשוב להזכיר שמאבק הסטודנטים הוא מאבק על יישום וינוגרד, קרי – הורדת שכר לימוד על חשבון תקציב האוניברסיטאות המקוצץ-ממילא.
תביעה צודקת יותר תהיה סבסוד שכר לימוד ע"ח אוצר המדינה.
שביתת סטודנטים זה בגלל הכיבוש, המשבר בהשכלה הגבוהה זה בגלל הכיבוש, הציפורן החודרנית של סבתי זה בגלל כיבוש…אה…מצאתי תרופה לסרטן ולאיידס – בואו נפסיק את הכיבוש…אנשים. גם כיבוש צריך לקחת בפרופורציה…
שימו לב:
החותם על התגובה בכינוי:"יהודי" סובר, כנראה, שהשימוש בכינוי זה סותם מראש את הטיעונים כנגדו, ממסמס את הפגנתם, מתוך תקוה, אולי, שלא יתפוס תאוצה ו"חלילה" לא יתחברו אליהם קבוצות מדוכאות ועשוקות אחרות.
.
לדידי, הוא ושכמותו, רק פותחים פתח רחב להוקעת התרגיל המסריח הזה, שמניח מראש, שבכך הוא מקהה ומוציא את העוקץ מטיעוניהם של יריביו.
הנסיון הנואל הזה הוא, כמובן, לגמד את מאבקם של הסטודנטים, לזרוע פירוד במחנם, לפרק את "המוקשים" שבדרך, בטיעון "יהודי-לאומי" ובכך להשמיט את הקרקע ממאבקם הצודק.
מסכים לחלוטין. גם לזה וגם למרד-מסים ולפעולות נוספות ברוח זו. רק…
אתה מהטכניון?
מה עובר לעזאזל על האגודה שלכם?! מה הקטע הזה, של פרישה מהשביתה?!?