הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 באפריל, 2007 12 תגובות

בשעה טובה (ואנו מקווים שגם מוצלחת) חידשו הסטודנטים במוסדות להשכלה גבוהה את מאבקם. הסטודנטים שבו לשבות לאחר שהבינו מה שניתן היה להבין כבר בעת הקמת ועדת שוחט, שאין בכוונת הממשלה למלא אחר ההבטחות שהבטיחה כדי לעצור את גל השביתות הראשון באוניברסיטאות. איך אומרים? עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. עתה, אחת מדרישות הסטודנטים היא להשיב כמיליארד שקל לתקציב ההשכלה הגבוהה. אין ספק שמדובר על דרישה צנועה. הסכום שהסטודנטים דורשים מבחינה תקציבית הוא נמוך למדי. בחודש מארס האחרון למשל, רשמה הממשלה עודף בפעילותה הכוללת של יותר ממיליארד שקל. על פי הנתונים שנמסרו על ידי האוצר, מתחילת השנה מסתכם העודף בפעילות הממשלה בכ-6.5 מיליארד שקל. זאת, לעומת עודף של 7.8 מיליארד שקל בתקופה המקבילה אשתקד. במלים אחרות, בשלושת החודשים הראשונים של השנה הקודמת, הממשלה היתה מסוגלת להחזיר פי 7 את הקיצוץ שנעשה בהשכלה הגבוהה לפני מספר שנים. השנה היא מסוגלת להחזיר "רק" פי 6, מבלי לפרוץ את מסגרת התקציב – מסגרת החשובה כל כך לקברניטי המשק.

הקיצוץ העמוק בתקציבי ההשכלה הגבוהה בא בעקבות המשבר הכלכלי שגרמה האינתיפאדה השנייה. שר הביטחון עמיר פרץ, אינו מסכים לקביעה שהברירה היא בין חמאה לתותחים, אבל המציאות של ההשכלה הגבוהה מוכיחה שאכן הממשלה החליטה להשקיע בתותחים במקום לרכוש ספרים. מהמחקר שנערך על ידי עו"ד נוגה דגן-בוזגלו ממרכז אדוה, "הזכות להשכלה גבוהה בישראל – מבט משפטי ותקציבי", עולה כי בשנת 2000, השנה בה התחילה האינתיפאדה השנייה, המימון הממשלתי של המוסדות המתוקצבים להשכלה גבוהה (אוניברסיטאות ומכללות אקדמיות ציבוריות) היה כ-34 אלף שקל לסטודנט. כעבור שנתיים מימון זה ירד בכ-20%, ל-28 אלף שקל לסטודנט. יחד עם זאת, חייבים להדגיש שלא רק הוצאות הכיבוש והדיכוי בשטחים גרמו לקיצוץ בתקציב המוסדות להשכלה גבוהה. המימון הממשלתי לסטודנט היה ב-1996 37 אלף שקל. כעבור עשור מימון זה ירד לכ-28 אלף שקל (במונחים של 1996). שיעור מימון דומה מתוכנן השנה. במלים אחרות, במשך העשור האחרון הממשלה קיצצה ברבע את המימון שהיא מעניקה להשכלה הגבוהה.


אם לפשוט על פי דבריו של שר האוצר לשעבר, אברהם "בייגה" שוחט, העומד בראש הוועדה שהסטודנטים דורשים לפזרה, מגמת הסתלקות הממשלה מהאחריות להשכלה הגבוהה רק תימשך. שוחט, בתמיכתם הגלויה של פקידיו לשעבר באוצר, רוצה לייקר את שכר הלימוד ב"מקצועות המבוקשים", לבטל את ההסכמים הקיבוציים של המרצים (כך שמרצים רבים יותר ישתכרו פחות) ולהביא להפרטה מואצת של המערכת.


השאלה הנשאלת היא האם הדרישה של הסטודנטים להשבת הקיצוץ באמת מאתגרת את מדיניות האוצר? או שאולי צריך להעדיף יעד שאפתני יותר שישרת את רוב האוכלוסייה כמו: הפיכת ההשכלה הגבוהה לאחת מהזכויות החברתיות של כל אזרחי מדינת ישראל. זאת, על ידי ביטולו הכליל של שכר לימוד באוניברסיטאות. הרי בכל מדינות הים התיכון, מספרד וצרפת בצפון ועד למרוקו ומאוריטניה בדרום, קיימות אוניברסיטאות ממלכתיות ובהן כלל לא משלמים שכר לימוד. מדוע אנו תמיד שונים, אבל לרעה?






קישורים:


כתבה במוסף הכלכלי של הארץ, "שוב עודף בפעילות הממשלה"


המחקר של מרכז אדוה: "הזכות להשכלה גבוהה בישראל – מבט משפטי ותקציבי" (קובץ PDF).

תגובות
נושאים: מאמרים

12 תגובות

  1. דוגמטיות שלא במקומה הגיב:

    מר דווידי – אפשר להיות גם סוציאליסט עם פחות דוגמטיות מחשבתית. שכר לימוד נמוך ומסובסד כמו היום, שלא לאמור שכ"ל חינמי, רק מעשיר את העשירים בדיוק כמו כל מס גולגלת בלתי פרוגרסיבי מסוג אחר.
    ילדי העשירים ומעמד הביניים הגבוה משלמים היום את אותו שכ"ל שמשלם סטודנט קשה יום.
    למותר לציין שמדובר במצב גרוע.
    זה בדיוק כמו להחליט שכ-ו-ל-ם משלמים 1500 שח לחודש מס הכנסה.
    עבור מי שמרוויח שכר מינימום מדובר כמעט ב – 50%. עבור מי שמרוויח 20,000 שח מדבור בפחות מ – 10% משכרו.
    האם זו דוגמא ל"סוציאליסם מתקדם" מר דווידי ?

  2. ד הגיב:

    אפרים דוידי צודק ביותר בנקודתו האחרונה. על חינוך ציבורי לא אמורים לשלם, ובטח שלא מעל 10,000 ש"ח לשנה.

  3. גיורא פ’ הגיב:

    נדמה לי שהקורא הראשון שהגיב לכתבה המצויינת של ד"ר דוידי לא מבין דבר וחצי דבר. אני לומד בטכניון, בן לממשפה שעלתה מברה"מ בשנות ה-70, משפחה של המעמד הבינוני הנמוך, שני ההורים גמלאים. לאחר השחרור מן הצבא, נאלצתי לעבוד שלוש שנים כדי לחסוך את דמי שכר הלימוד בטכניון. וגם עכשיו לא ברור לי האם אוכל לסיים את הלימודים. אילו במדינת ישראל הייתה מוכרת הזכות החברתית להשכלה גבוהה (כמו בברה"מ בזמנו), ללא ספק הייתי מתחיל מוקדם יותר את הלימודים ולא היה כל ספק בשאלה האם אני יכול לסיים אותם או לאו, בגלל מצוקה כלכלית!

  4. מגיב 1 למגיב 3 הגיב:

    אתה בטוח שאתה לומד בטכניון ?
    לא הבנת כולם מתגובתי.
    מה שכתבתי הוא שיש ליצור שכר לימוד דיפרנציאלי – יקר יותר לעשירים וזול יותר עד חינמי למי שידו אינה משגת לשלם.
    כמו שכתבתי בתגובתי המקורית, גובה שכר הלימוד היום הוא זניח עבור סוטדנטים מהמעמד הגבוה אך בלתי נסבל סטודנטים מהמעמד הנמוך.
    לפיכך, הוזלה גורפת, שלא לאמור ביטול שכר הלימוד לחלוטין כפי שמציע דווידי, הוא פתרון רע מאוד שיעשיר את העשירים ויסייע רק במעט לעניים (סיבדו שכ"ל יגיע קרוב לוודאי מקיצוץ קצבאות ו\או שירותים אחרים).

  5. סטודנטית ממעמד הפועלים הגיב:

    הייתה הפגנה אדירה היום. תודה לכל מי שבא לתמוך

  6. אסף מנור הגיב:

    ההשוואה למס-הכנסה נפלאה. אכן, כל מי שהינו סוציאל-דמוקרט יתמוך בתשלום פרוגרסיבי של אזרחים עבור שירותים שונים. אבל, וזה אבל גדול, צריך לראות בכל מקרה לגופו האם הדבר תורם לצמצום פערים. טענתי היא ששכר-דיפרנציאלי באוניברסיטה איננו תורם לכך וזאת מכמה סיבות:
    1. המוסדות להשכלה גבוהה – ביד אחת עם האוצר – יעדיפו לקבל סטודנטים מדרגה סוציו-אקונומית גבוהה כך שיוכלו לקבל יותר כסף מן האזרח על חשבון ההוצאה הממשלתית.
    יצירת מעין תנאים "שיוויוניים" ע"י חקיקת חוקים מופשטים בעל אידיאל שיש לחתור אליו, אולם שאין אפשרות לפקח עליו הוא לעג לרש ולא שינוי המצב בפועל, במציאות האקטואלית. זה המצב הקיים כיום בנוגע לשכר מינימום. כן יש שכר מינימום של 3,710 ש"ח. רק ש-30% מהעובדים במשק מקבלים פחות מכך. זה היה הביקורת המרכזית של מארקס על הבורגנות בה יש "חירות פורמאלית" – כל אדם יכול למכור את עבודתו ע"פ בחירתו. רק שלפעמים ההיצע בשוק גורם לכך שאין יותר מדי בחירה. גם כן חירות.
    2. שכר-לימוד של 8,500 ש"ח עבור בגיר מהמעמדות הנמוכים הוא עול שאיננו יכול לעמוד בו. לאור הנימוק ב-1 למה שכר-דיפרנציאלי יחסום את דרכו ללימודים גבוהים, עדיף להעלות את מס-החברה בכמה אחוזים, או לבטל הטבות במס לכל מיני חברות מסחריות, או אולי לא לתת לתעשיינים "מתנה" של 10 מיליארד ש"ח בהסכם הפנסיה האחרונה ואני יכול להמשיך ולהמשיך.
    3. הנקודה האחרונה והחשובה מכל – יש מספיק עושר בחברה לכולם! אפשר לסבסד שכר-לימוד לכולם. אפשר לבטל את הרעב, העוני, המחלות, הסבל האנושי הלא-הכרחי. אפשר להפוך את העבודה מעול ליצירה אישית.

    מה שלנו מבקרי האתר נשאר לעשות הוא לממש את זה!

  7. מגיורא למגיב 1 הגיב:

    נראה לי שיש אי-הבנה מוחלטת. לדעתי יש לבטל כליל את שכר הלימוד. לא צריך להוזיל אותו, לא צריך שכר לימוד דיפרנציאלי, לא צריך הנחות בשכר לימוד ולא צריך מלגות נדיבות כדי לשלם את שכר הלימוד. מה שצריך הוא לבטל אותו כליל. שההשכלה גבוהה תהיה בחינם ועל חשבון המדינה (ובסופו של דבר גם חשבון המסים שלנו)
    לא רוצה שכר לימוד, לא צריך שכר לימוד, לטובתי ולטובה החברה כולה.

  8. אייל הגיב:

    שני טיעונים נוספים נגד מס פרוגרסיבי על שכר לימוד:
    1. שימוש בהוכחת עוני על מנת לקבל עזרה גורר מצב שבו חלק מהעניים יתביישו לבקש עזרה כזו
    2. הוכחת עוני כזו תנציח את העוני כיוון שסטודנט עני שרוצה לעבוד וזקוק לרכב עלול לאבד את זכותו לעזרה.
    3. עניים שיתויגו על ידי החברה ככאלו בשל קבלת עזרה יגבשו לעצמם תפישה העצמית של עניים וגם זה פסול מוסרית.
    4. ברגע שהטבה אינה אוניברסלית הרבה יותר קל לבטל אותה ראה קיצוץ לאמהות חד הוריות. ביטול הטבה אוניברסלית מסוכן הרבה יותר. לכן הטבה סקטוריאלית כזו לעניים תוכל בקלות להיות מקוצצת עם הזמן וכורח השעה.

  9. תגובה לאסף הגיב:

    8500 ש"ח אינם סכום מוגזם. כבן למעמד נמוך (כלומר, כמי שלא היה מי שישלם עבורו את שכר הלימוד) הסתדרתי בסדר גמור. עבדתי במשרות חלקיות ולא קרה לי שום אסון וקיבלתי מלגות בקלות יחסית. קצת פורפורציה.

  10. אחמד פילגר / מסכים עם הכותב הגיב:

    אני מסכים 100 אחוז עם הכותב הח’ אפרים דוידי. ביטול שכר לימוד יכול לעזור לרבבות משפחות ערביות שאינן יכולות לשלוח את ילדיהן לאוניברסיטאות בגלל יוקר הלימודים ויוקר המחייה. קדימה לביטול שכר הלימוד בהשכלה הגבוהה!

  11. לא רק שכר-הלימוד הגיב:

    מנסיוני, כסטודנט שנה ב’ באוניברסיטה העברית, אני יודע היטב, שה"מכה" האמיתית, אף יותר משכר-הלימוד הנוכחי, היא שכר-הדירה – המפלצתי, כאשר המדובר בירושלים ובתל-אביב – המביא סטודנטים להתגורר בתת-תנאים, בהם אין שום אפשרות אובייקטיבית, למעשה, להתרכז בלימודים (כגון: דירות-מרתף, עם חלונות לחדרי-המדרגות רוויי-עשן-הסיגריות, דירות, הדומות יותר לכוכים או לחדרי-אשפה ועוד) – או, לחילופין, להיכנע לתקנוני-המעונות הדרקוניים.

    בנוסף לכך, הנבזות המתגלה בתביעה, מאתנו הסטודנטים, לשלם(!) לביטוח-הלאומי סך 103 שקלים בחדש – במקום לקבל מלגת-קיום (כפי שמקבלים הסטודנטים במוסדות מסוג מסויים מאד, הלומדים גמרא…), היא תועבה של-ממש.

    בהקשר זה יש להבין, שאם – בנוסף לכל הצרות – גם יהא עלינו, או על הורינו, לשלם סכומים, הגבוהים פי-שלושה ויותר, תמורת לימודינו – לא נבקש, לא מלגה ולא הלוואה!! פשוט, נוותר מראש על כל העניין וחלאס. נבחר לעבוד, בעבוטדה תאגידית כלשהי – שזוהי, כמובן, מטרתה האמיתית, של ועדת-שוחט; וכמובן, גם כפיית ההשתעבדות ל"הלוואת-לימודים", זוהי מטרתה: לרצע את אזן-הסטודנט, לחובות עצומים – אשר יכפו עליו, לעבוד ולעבוד ולעבוד, גם בתת-תנאים ובתוך פחד מפיטורים, על-מנת להחזיר ההלוואה.

    ולצד כל אלה, כמובן, מאיימת גם סגירת חוגים "בלתי-רווחיים": ההווה (המחריד) של אוניברסיטת תל-אביב, הוא העתיד, של האוניברסיטה העברית בירושלים (כלומר, של המקום היחיד, בו ניתן ללמוד גם לימודים, שיש בהם טעם, לימודי מדעי-הרוח – ולא רק, כפי שזה על כל גבעה רמה ותחת כל בלוק אפרפר, משפטים-רפואה-כלכלה-פסיכולוגיה-חינוך-סוציולוגיה-ומנהל-עסקים). כלומר: לא זו בלבד, ששכר-הלימוד ומלוויו, ימנעו, ממרבית הצעירים, לימודים גבוהים כלשהם – לאלה מביניהם, החפצים בהרחבת אופקיהם האינטלקטואליים – ולא רק בהכשרה מקצועית – לא יהיה, ממילא, היכן ללמוד…

  12. מסע ארוך הגיב:

    כתיבה קולחת ורהוטה. חן חן לח’ דודי על התמיכה במאבק!

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים