דו"ח אישי מהפגנת הסטודנטים אמש
המומים, עייפים וחבולים אך מרוצים חזרנו אתמול בלילה לבתינו מהפגנת הסטודנטים נגד ועדת שוחט, העלאת שכר הלימוד והפרטת ההשכלה הגבוהה. מה שהתחיל כעצרת מרובת-משתתפים אך "פרווה" למדי, הפך במהלך הערב להתגשמות פנטזיה עבור כל אלה מאיתנו שגדלו על סיפורי גבורה של מאבקי סטודנטים בעולם. לא תיארנו לעצמנו שעשרת אלפים הצעירים האלה, שרוב רובם לא נכחו בהפגנה מימיהם, זקוקים רק לכמה צעקות עידוד מכיוון הבמה כדי להישפך ללא רישיון לרחובות תל אביב בצעקות של "התשובה להפרטה – מהפכה!" ו"תל אביב בוערת!".
העצרת עצמה היתה מלהיבה בעיקר בגלל רוחם הסוערת של המשתתפים והקופירייטינג המוצלח (זכור לי במיוחד שלט שקרא "יולי תמיר – תחזרי את לגור עם ההורים"). הנואמים, חוץ מיוסי שריד, היו משעממים למדי. ואז, אחרי שני שירים בלבד של אביב גפן (שגם לו מגיעות מחמאות, כיוון שהיה המשתתף היחיד בעצרת שהזכיר את הכיבוש), עלה לבמה אחד מראשי האגודה הארצית וקרא לנו להפסיק לקשקש, לרדת לרחובות ולהתחיל לצעוד לכיוון כיכר רבין.
כמעט ולא נראו שוטרים בסביבה; הם כנראה לא התכוננו כלל לתרחיש שכזה. צעדנו בשמחה, צועקים סיסמאות ומתופפים, עד ללונדון מיניסטור, שם פגשה אותנו היס"מ. מי שהיה אי פעם בהפגנה בתל אביב מכיר כבר את החברים הללו, אבל מי שלא (כאמור, הרוב המוחץ של המשתתפים) היה בהלם מוחלט כשהתחילו האגרופים לפנים והבעיטות לצלעות. יש משהו מרושע בכך, אבל כל הפעילים הוותיקים שדיברתי איתם לאחר ההפגנה הסכימו שחשו הנאה גדולה למראה אנשים העוברים רדיקליזציה מול עינינו המשתאות. "אני לא מאמינה שככה מתנהגת המשטרה במדינת ישראל" היתה אחת התגובות הנפוצות שנשמעו. בוקר טוב.
טיפסנו על משאיות, שיחררנו פחי זבל אל תוך הרחוב והמשכנו לצעוד באלפים לכיוון כיכר רבין. הצעדה הלא-מאורגנת החלה להתפרק לכמה מוקדים; שמענו על אנשים שהלכו לדיזנגוף, והתפשטה שמועה על מפגינים שחוסמים את נתיבי איילון. לקחנו את הזמן להגיע לרכבת צפון דרך ארלוזורוב, אבל עד שהגענו כבר היו שם פרשי משטרה. לאורך כל הדרך צעקו הצועדים למכוניות שפילסו את דרכן בהמון "מי שלא צופר מושחת!" מי שלא צפר זכה למבטים זעופים, מי שכן – למחיאות כפיים.
עד שאני ונ’ הגענו למסוף אל על היו שם רק כעשרים איש (בדיעבד הסתבר שמאות כבר ירדו לאיילון וחסמו את הכביש עד עזריאלי). הם רצו לחכות לעוד אנשים שיעברו אלינו מהצד השני של דרך נמיר. לדעתנו לא היה מה לחכות, אז ירדנו – אולי עשרה – אל הירידה לאיילון דרום, וחסמנו אותה בעצמנו. אמנם לא חסימה מוחלטת, אבל מספיק כדי ליצור פקקון. אחרי כחמש דקות הגיחו מעבר לפינה עוד כשלושים איש ונכנסו איתנו לכביש בצהלה גדולה. אז כבר חסמנו את הירידה כולה.
כמה דקות לאחר מכן הגיח יס"מניק בודד על אופנוע ועבר בתוך הקהל במהירות מבהילה. בכוחו הסמלי והשרירי בלבד הוא הצליח לדחוק את כל המפגינים ההלומים הצדה לכמה דקות, אבל אז הגיעו אלינו תגבורות וחזרנו לחסום. החסימה נמשכה כ-20 דקות, אז הגיעה פלנגה של יס"מניקים בריצה קלה; הם היו פחות מאיתנו, כמובן, אבל בכל זאת הבנו שזה לא כוחות והחלנו גוררים את רגלנו מעלה. הצומת נשאר חסום עוד כמה דקות.
זהו; זה כל מה שהיה, ובכל זאת היה זה הגילוי של אי-ציות אזרחי המסיבי ביותר שאני אי-פעם זכיתי להיות חלק ממנו. לצד ההשתאות והאופוריה האדרנלינית הצטברה בי גם קנאה גדולה – הפגנות של השמאל (במובן הישראלי), גם כאלה שמגיעות לסדרי גודל דומים, אינן נראות ככה. מלבד היותה ממש ממש כיפית, לדעתי היתה להפגנה אתמול גם חשיבות פוליטית רבה. אילו מסקנות אפשר להסיק ממנה בשביל המאבקים של השמאל?
אני חושב שהמפתח להצלחה הכבירה אתמול מצוי בכך שאנשים הפגינו למען האינטרס שלהם. אנוכיות כזאת נתפסת בשמאל הרדיקלי בישראל כדבר מגונה כמעט – מלבד כאשר המפגינים הם פלסטינים, כמובן. והרי יש בכך איזה הגיון: הפלסטינים סובלים הרבה יותר מהסטודנטים, או כל קבוצה אחרת בישראל. ובכל זאת – אז מה? רווחת הסטודנטים בארץ לא תבוא על חשבון זכויות הפלסטינים, אלא במובן עמוק דווקא עשויה לחזק אותן. הרוב הגדול של בני האדם זקוק להכרה בצרכיו שלו לפני שיוכל להתחיל ולהיפתח לבעיותיהם של אחרים; אך הפתיחות הזאת, ואם וכאשר היא תבוא, תהיה עמוקה ויצירתית הרבה יותר, כיוון שהיא תנבע מתחושה של שותפות גורל ולא מאשמה ורחמים – שהם, בל נשלה את עצמנו, שניים מהגורמים הרגשיים החשובים ביותר המניעים את פעילי השמאל בארץ.
חברי המכירים את הפוליטיקה הסטודנטיאלית אינם אופטימיים במיוחד בקשר להמשך המאבק, מתוך היכרות עם ההנהגה האופורטוניסטית של הסטודנטים בישראל. הספקנות שלהם מוצדקת, כמובן, אם כי אין לזלזל בכוחו של הבסיס הרחב לדרבן את ההנהגה לפעולה ברגע שהוא מתעורר. וגם אם המאבק הזה יסתיים בכישלון – והרי הוא בסופו של דבר מאבק הגנתי שאינו יכול כשלעצמו להביא לשיפור מצב הסטודנטים אלא רק למנוע את הידרדרותו – אין בלבי ספק שתחושת השחרור והעוצמה שחווה כל מי שהיה שם תישאר, ועשויה להוביל לשינוי נפשי ופוליטי אצל חלק מהמשתתפים.
לפיכך יש להצטער על כך שלא היתה נוכחות שמאל מסיבית יותר בהפגנה. למי שהיו שם – קואליציית הסטודנטים של אוניברסיטת תל-אביב, ועד הסטודנטים הערבים, מאבק סוציאליסטי, תא חד"ש באוניברסיטה ועוד כמה פעילים בודדים כמוני – היתה השפעה גדולה על מהלך העניינים, בששוננו אלי קרב, בסיסמאותינו הלוחמניות ובידע המוקדם שלנו על התמודדות עם המשטרה. בפעם הבאה אנחנו צריכים להיות יותר, ולהיות מוכנים יותר (הפליירים נגמרו מוקדם מדי!) עם הניתוח שלנו והדרישות שלנו מההנהגה.
מי שירד כבר לרחוב וחווה את התענוג והשחרור של פעולה משותפת אמיצה, יחד עם האלימות והבלבול שהפגינו הממסד ונציגיו בכחול לנוכח ההתרסה שלנו, הוא מעתה פתוח הרבה יותר לשמוע את האמת על הממסד הזה ועל החירות שיכולה להיות שלנו עם נעז להילחם בו. מגבהי ההיסטוריה המהפכנית הצעדה הספונטנית של ליל אמש אולי לא תיראה כמאורע גדול, אך מי שהיה שם בעיניים פקוחות ייקח את לקחיה עמו הלאה.
נהניתי לקרוא.
מה שאמרת על מילוי צרכים אישיים לפני כינון סולידריות הוא דבר חכם מאוד.
סחתיין על המאמר!! גם אני הייתי בהפגנה בראשיתה, אך לצערי, לא נשארתי עד לסופה – כי חשבתי, נו, עוד פעם נאומים? שוב פעם שירים? נמאס כבר מכל "הפגנות-המחמד" האלה, די…
והנה, אשר לא העזתי כבר לקוות לו – אירע!!:-) ועכשיו, אין לי אלא להצטער, על שלא נותרתי שם.
אולי בכל זאת יש תקווה, לחברה הישראלית? אולי?
אתה בטוח שאביב גפן הזכיר את הכיבוש ולא את ארומה?
אני חושב שיש דווקא לברך על חוסר הנוכחות של תנועות השמאל בהפגנה הזו אתמול. אלה שכן היו שם לא היו דווקא אלה שדרבנו את הקהל. הקריאה "לאיילון" הייתה הרבה יותר מרשימה מכל קריאות ה"מהפיכה" ו"יש כיבוש יש אבטלה אין עתיד להשכלה". לא מעט פעילי חד"ש עזבו את השטח הרבה לפני שההפגנה הסלימה. ולא ראיתי הרבה פעילי חד"ש בחזית הטור, שפרצה את מחסום הפרשים, והייתה זו שהגיעה ראשונה לאיילון.
אספר לך משהו: כאשר היה ברור שיש מומנטום לחסימת איילון, היו מנהיגי סטודנטים שקראו לישיבת מחאה על צומת הרכבת. האנשים האלה היו ריאקציונרים, שמטרתם הייתה לבלום את ההפגנה. כמה ממנהיגי אגודות הסטודנטים הודו בעצמם שהם ניסו לפנות אל המפגינים לרדת מהכבישים. מדוע כל זה? כי הכוח של אגודות הסטודנטים נובע מיכולתם להבטיח שקט תעשייתי, אחרת לאוניברסיטאות לא יהיה שימוש בהם. ומה לעשות שארגוני השמאל בארץ, וחד"ש בתוכם, לא מנתקים את עצמם מהגופים האלה.
המאבק המשותף למען שיפור התנאים החומריים היה אכן הכוח המניע באי-הציות האזרחי הנרחב אתמול. אם מישהו רוצה להמשיך מכאן לכיוון חדש, במקום לנסות לנתב את כל העוצמה לאפיקים אחרים, יש להחריף את הדרישות הסטודנטיאליות:
למשל, יש לדרוש מעבר לביטול שכר הלימוד מלגת קיום לכל סטודנט, כדי שגם אנשים שאין להם כסף מההורים או מהצבא יוכלו ללמוד.
למשל, יש לדרוש דיון על תוכן הלימודים, על העובדה שרוב ככל השיעורים משעממים ומסתכמים בבליעה של חומר ופליטתו בעבודות ובמבחנים.
למשל, יש לדרוש ביטול הציונים, שהופכים את הלימוד מחוויה משותפת לתחרות הרסנית. יש לדרוש, ולדרוש, ולדרוש, וכשידרשו מספיק, יראו שאין מנוס מלהפיל את הקפיטליזם, כי הוא לא יכול לספק את הגל ההולך ומתעצם הזה של דרישות.
או שאפשר לבקש מאנשים לעזוב הכל, לשמור על שקט תעשייתי באוניברסיטה, כי המאבק שם לא באמת חשוב, וכדי שאפשר יהיה בימי שישי ללכת להפגנה בבלעין בבטחה.
מה אומר ומה אגיד – יצאתי מבסוט. בפעם הראשונה מי שהולך לדרוש את זכויותיו וחוטף על זה מהמג"בניקים (ולא רק יס"מניקים!) הם לא קבוצת המפגינים ה"שמאלנים הפסיכים" מההפגנות בקירייה, אלא אלפי סטודנטים מהמיינסטרים הפוליטי הישראלי.
לא חשבתי שאזכה לראות את היום הזה, שבו קבוצה ענקית של מפגינים שאינם חברים ב’גוש שלום’ או במפלגה הקומוניסטית הולכים ראש-בראש עם הממשלה ומעלים דרישות שעומדות בניגוד גמור לקונצנזוס הפוליטי.
כרגע, דרישות האגודה מסתכמות בביטול העלאת שכר הלימוד ב-2000 ש"ח, פירוק ועדת שוחט, והחזרה של הקיצוצים האחרונים בתקציב החינוך (כ-2 מיליארד שקלים).
אכן – רדיקליזציה. בכמה וכמה תחומים. כפי שאמר מתן, ברביעי ראינו רדיקליזציה של מתודות מחאה ושל התעמתות עם הממסד. ראינו גם רדיקליזציה של מסרים. סטודנטים שדיברו בתחילת ההפגנה על "הפחתה בשכר הלימוד" הצטרפו עד סופה לקריאות קואליצית הסטודנטים: "יבוטל שכר הלימוד", "חינוך חינם לכולם" ו"מהפכה".
עוד דוגמא להתפתחות בסיסמאות הייתה ההיעלמות ההדרגתית, לפחות באזור שאני הייתי בו, של הסיסמה "זונות דופקים בכסף – אותנו בחינם". עשרות פעילים\ות מסורים\ות נגשו ודברו עם קוראי\ות הסיסמה הזו, קראו קריאות-נגד כמו "לא דופקים זונות – ולא דופקים סטודנטים", וזה פשוט עבד. גם חשוב.
וגם אני חושב שההבדל בין לחסום את דרך נמיר לבין חסימה של איילון הוא לא מספיק גדול בשביל להיות מכונה "ריאקציונריות".
ומתן – אשמה ורחמים הם לא המניעים החשובים שמניעים אותנו. דחילק.
וכן – חשבל שלא היו יותר אקטיביסטים מסורים. מצד שני – הסטודנטים, גם הפעילים שבהם, לא עשו מאמץ משמעותי במיוחד כדי לגייס את השמאל ולהסביר לו למה המאבק רלוונטי וחשוב. אפילו הודעה ברשימות התפוצה לא יצאה, דומני.
הם החמדנות לממון תוך מתן תמורה חסרת ערך (באמצעות "עבודה עם הפה"), גסות הנפש הניזעמת כלפי "מרדנים" ועמך, והלקוחות המדשדשים חסרי סבלנות בבורדלים של האוקראיניות – שוק העבדים -בתחנה המרכזית הישנה.
הפאשיזם עבר כבר מזמן.
ושהצרפתים מפגינים בשביל זכויות עובדים הם לא מפגינים בשביל כסף? המהומה הגדולה האחרונה היתה נגד חוק פיטור עובדים צעירים. מה זה אם לא כסף?
ואגב, כשבארץ לא ישלמו שכר לימוד, ואנשים לא יאלצו לקרוע את עצמם בעבודות, אולי סטודנטים יהיו פעילים בכל הפגנה כמו בחו"ל.
יאללה יאללה
הפגנתם בשביל כסף ולא יותר מזה, בנגוד למשל לסטודנטים בצרפת שפגינו על זכויות עובדים, רוב רובם של הסטודנטים הינם קפטלסטים שהולכים לעבוד בחוזה אישי, והדבר החשוב ביותר בשבילהם הוא כסף!
היס"מ מגן על השלטון. כל מי שנתפס בעיני השלטון כאיום, היס"מ יטפל בו. זה גם ביטוי לחוסר הביטחון בו השלטון נמצא. השלטון חש היטב שכבר לא ניתן למשול באנשים כמו בעבר. זה רק שאלה של זמן עד שצורה חדשה של קבלת החלטות תופיעה. אפשר לקרוא לזה מהפכה. בכל אופן ברור שדבר לא יישאר מצורת השלטון הנוכחית. אולי מלבד משהו הדומה למה שנותר ממוסד המלוכה בכמה מדינות באירופה – קישוט.
ולכן, להפגנות הבאות צריך השמאל להגיע עם ססמאת "מאבק אחד" – פוסטר (ופלייר) שבו יראו תמונה אחת של יס"מניקים מרביצים לערבים ולצידה תמונה של יס"מניקים מרביצים לסטודנטים. אין צורך במניפסטים ארוכים – סיסמא בת שתי מילים, שתי תמונות ולינק יעשו את העבודה.
חששות מפני העתיד, בו תונחת אולי פורענות עליית השכ"ל ב-15%?
אז כיום, ניתן להבין, הנחת שוררת בכל. ורק שישאר ככה.
נראה שחלק מהסטודנטים בהפגנה הבינו שהמפלצות במדים שמאומנות לשבור את הפרצוף למפגינים ערבים ויהודים בפעולות נגד הגדר, בסוף ישברו את הפרצוף למפגינים במרכז תל אביב.
למען כמה אחוז של הפחתה בשכר הלימוד מפגינים הסטודנטים?
למ’
אז בגלל בתי הזונות בתל אביב צריך להעלות את שכר הלימוד?
ולג. און השני שכתב על הסטודנטים הקפיטליסטים: גם עובדי חברות כוח אדם הם "קפיטליסטים", לא? הרי אחרת הם לא היו מסכימים להשפיל את עצמם תמורת שכר כ"כ זעום.
רשימה מצויינת צפיתי בחדשות אתמול בערוץ 10 ובערוץ הראשון וראיתי את התהנגות הברוטאלית של המשטרע. היסמ"ים ממש מגינים בגופם על בעלי ההון המנסים לעשות רווח על חשבון הסטודנטים.
מה ריאקציונרי בקריאה לחסום את צומת הרכבת?
רדיקליזציה לא נמדדת רק בהיקפן הכספי של הדרישות.
בחייך, רק הסטודנטים והערבים על הכוונת של היס"מ?
אז כאוהד כדורגל (הפועל ת"א) אני יכול להגיד לך שמה שעשו השוטרים בהפגנת נסטודנטים הוא התנהגות של מרי פופינס לעומת המכות שחטפנו באצטדיון טדי בתחילת השנה.
ואת הפיצוצים שחטפו החרדים (הפגנות השבת) והמתנחלים (עמונה) אתה סופר?
את היחידה הזו צריך ל-ס-ג-ו-ר.
ההפגנה היא לא למען אחוז הפחתה אלא *נגד* העלאה גורפת ואסטרונומית בשכר הלימוד.
אני מסכים לחלוטין עם רוב הדברים. אבל נוכחות מסיבית וחכמה של השמאל באירועים כאלה ודאי לא יכולה להזיק. יש משהו בטענה שלמפלגות יש הרבה פעמים אינטרס בשימור יחסי הכוחות הקיימים, אבל לומר דבר כזה לגבי תא חד"ש באוניברסיטה זה קצת מוגזם. בכל אופן, לא צריך להתחיל לריב על מי היה יותר אמיץ ורץ קדימה. אני מודה שלא הייתי מעלה על דעתי לצעוק בעצמי "לאיילון!" – אבל זה כבר קשור לציפיות הנמוכות-מראש שיש לשמאל, ולא לשמרנות פוליטית (אם כי מן הסתם יש גם קשר בין השתיים 🙂
"מאבק אחד" ידידי אמיתי, הוא גם מאבק למען היסמ"ניק.
כמובן שנוח למצוא שטן חדש בדמות שוטר מג"ב מזרחי ולהפיל עליו את האשמה באימפריאליזם, קפיטליזם, פאשיזם וכיבושיזם.
כל כך חבל שרוב האנשים בשמאל, כולל המפגינים בבלעין (שאיתם אני צועד כל שבוע), כולל אלה שמשתתפים בתהלוכות ביום האדמה, ביום הנכבה ובתהלוכות\הפגנות למען הכפרים הבלתי מוכרים (שגם איתם אני צועד) שוכחים שגם הבן אדם שבתוך המדים השחורים של מג"ב, גם הוא מדוכא בעצמו והמאבק למען צדק חברתי הוא מאבק שנועד להוציא גם ובעיקר את המג"בניק מתפקיד המשרת של המדכאים האמיתיים.
את "מאבק אחד" או המקבילה האנרכיסטית-תל-אביבית-בלבד הנוכחית שלה לא ראו בהפגנה הזאת, ולא באף הפגנה אחרת של הסטודנטים.
האם היס"מ לא אחראי גם לרצח 13 המפגינים בארועי אוקטובר 2000?
נראה שגם אוהדי הכדורגל יכולים להיות רגועים – כל עוד הם יהודים כשרים, יש להם סיכוי להפגין ולהשאר בחיים.
זו תפיסה קצת מרקסיסטית של הדברים – ראיית כל אירוע שקורה באופן דטרמניסטי וניתוחו באמצעות יחסי הכוחות החברתיים.
האמת הרבה יותר פרוזאית מזו.
יחידת הסיור המיוחדת של משטרת בישראל מאויישת באנשים סאדיסטים וחסרי מעצורים.
כל הכשרתם מלכתחילה מכוונת להפיכתם למכונות התעללות בשירות אדונם – ואת הווליום הזה לא ניתן להנמיך.
אני משוכנע מעל ומעבר לכל ספק ש"המדינה" לא רצתה לראות את הסטודנטים מוכים בהפגנה האחרונה. זה לא שירת גם את האינטרסים של האוצר. להיפך – זה רק גרר אמפתיה ציבורית.
כנ"ל, אם כי במידה פחותה יותר (ציבור אהוד פחות) לגבי אוהדי הכדורגל. למה שאולמרט ירצה לראות שוטרים מרביצים לאוהדים?
ולכן, גם כשהאינטרס הממלכתי הוא להרגיע את הלהבות – יס"מ לא יכול. כי כשיס"מ רואה מפגינים – הוא נכנס בכל הכוח, ובאמת שלא מעניין אותו נשים, ילדים, מילואימניקים או סטודנטים.
כל תיאוריה אחרת היא סתם משאלת לב.
היס"ם לא היה אחראי להריגת מפגינים באירועי אוקטובר (לפחות לא ברוב המכריע של המקרים). זה בוצע בעיקר על ידי אנשי מג"ב, המשטרה הכחולה והימ"ם. היס"ם מתמחה כמו כל משטרת מהומות אחרת בעולם בעיקר בפעילות אגרסיבית פיזית.
אכן, יש להם סיכוי
לא הייתי, איך לומר זאת בעדינות, מהמר על כך בכל רכושי – שהרי היינו כבר קרובים למוות בחלק מהמקרים: אוהד אחד איבד אשך, אוהד אחד חטף שפריץ גז מדמיע לתוך הפה וקיבל התקף, אפילפטי (מקרה שהייתי עד אליו באופן אישי) והיו עוד כמה אירועים מסוג זה.
אבל בהחלט יש סיכוי.
צריך להאמין.
🙂
לפי תכנון האגודה, הסטודנטים אמורים להשתתף בהפגנות ה-1 במאי בתל אביב.
זה לא סגור, כמובן. נראה בעוד שלושה ימים.
עוד הפגנה לא רלוונטית של אירגוני סטודנטים שלא רלוונטיים…
אני חולק על דעת רוב האנשים פה למעלה מאד, לדעתי ההפגנה הזאת לא יצרה דברים טובים, חוץ מהתלהמות על המשטרה וחבורה די גדולה של אנשים שבעיקר רצו לעשות בלאגן, לא הייתה שם שום דרישה אמיתית כלפי כלל החברה. הסטודנטים (שוב וכמעט כרגיל בארץ) חושבים רק על עצמם, הם הפגינו ועשו בלאגן רק (!!!) בגלל שנוגעים להם בכיס, לא מעניין אותם דרישות חברתיות רחבות.
אל תטעו, אנחנו לא ניראה את רוב רובם של הסטודנטים האלה בהפגנות אחרות, לא באחד במאי ולא בהפגנות נגד התקציב, בטח ובטח שלא בהפגנות יותר "קיצוניות" וכאלה שלא נגד דבר גדול!
יותר מזה, אני חושב שההפגנה אתמול גרמה איזה שהוא נזק ברמה כולשהיא בגלל שהסטודנטים מרגישים שהם דרשו באמת מהפכה…
עד שהנהגת הסטודנטים ועד שמי שעומד בראש האגודה לא ישתנו, אין שום סיכוי לשינוי אמיתי בדפוסי ההתנהגות שלהם! וגם זה זה תהליך הרבה יותר ארוך של חינוך אנשים ולא סתם הפגנות שעושים בהם בלאגן עם בת"א ועם בחומה!
אגב, מה בדיוק מתפלאים אנשים שיורדים לחסום כביש בעמצע ת"א שעוצרים אותם ומפנים אותם? מה חשבתם שתקבלו פרחים מהמשטרה? (וזה בלי לדבר על זה שהייתה אלימות מוגזמת מידי המשטרה כרגיל…)
כל הכבוד לסטודנטים, פעם ראשונה שיש מאבק אמיתי בישראל על נושאים חשובים, צאו לרחובות והילחמו – זו הדרך היחידה.
בדרך מקרה, בנוסעי אתמול לחיפוש (ומציאת!! :-)) ) דירה במולדתי האהובה, ראיתי בעיתון, שצפויה הפגנה בשערי הפקולטה לחקלאות. טוב, מעט אחרי עשר הגעתי, סייעתי לארגן, הפגנתי, פיזזתי, שרתי, רקדתי, צעקתי, נאמתי, החזקתי שלטים, וידאתי, שכולםן מסביבי ישתו מים… היה כיף. על ההתחלה, ניגש אלינו אחד ממפקדי-המשטרה והבהיר: אנחנו בעד הסטודנטים, בעד שביתתכם, אנחנו רוצים שתשבתו ורוצים גם שתנצחו. ורק מבקשים, אנא – שמרו על הסדר ואל תחסמו את הכביש. ואכן, במשך כל אותה הפגנה – לפחות עד שהלכתי (קצת אחרי שתיים-עשרה וחצי, מותש=מחוק לחלוטין) – הכל הלך בסדר גמור ובהתאם להבנות, בהחלט עשינו רעש (שמעונו על-פני כל צפון רחובות, סבורני), אנחנו עמדנו, מצד אחד של גדר-ההפגנות, שהציבה המשטרה – ואילו הם, פה ושם הסתובבו קצת בצומת – אך בגדול, בקושי הורגשו. שני הצדדים, כיבדו זה את זה והכל הלך טוב מאד. אז – כמובן, שאני נגד עצם-קיומה של משטרה – ואולם, מסתבר שניתן להגיע למצב, בו שני הצדדים מקיימים ביניהם דו-קיום יציב. אם-כי – מן-הסתם, תורמות לכך גם האנרגיות המופלאות, של היפה בערי-תבל…
ויס"מים – שלדעת מר "אותנטי כזה כאילו" בנגע אליהם, אינני מסכים בשום-פנים-ואופן – לא ממש נראו שם.
ולעומת-זאת, להפגנה היום בתל-אביב – פשוט, לא יכולתי להגיע!! וזאת כי אין לי אפשרות כרגע, להוציא ארבעים ואחד ש"ח (שלושים על הלוך-חזור ירושלים-ת"א ועוד אחד-עשר על נסיעות בירושלים עצמה), פשוט על "להגיע להפגנה" – והסעות א?י?ן!! לא של אגודת-הסטודנטים, לא של חד"ש – לא של אף-אחד. ואירועי אחד במאי בירושלים? אין דבר כזה! אז אם נתקעת, שלא באשמתך, בבירת הדוסים עלי-כדה"א – או שתהיה מבוסס כלכלית דייך, על-מנת להגיע בכוחות-עצמך – או שלא יהיה לך, שום אחד במאי שהוא… וזהו-זה!!
כך פשוט אי-אפשר חברים.
בדקת אחד אחד את משתתפי ההפגנה היום ובדקת אם אינם סטודנטים? או שמא סטודנט צריך לכתוב על מצחו "סטודנט"?
שלום ל-"אותנטי כזה כאילו לאמיתי סנדי"
מכל התגובות למאמר האופטימי הזה נראה לי שדווקא התגובה שלך הכי קרובה למציאות, להגיד שהי"סם הם רק רוצחים ופושעים זה להגיד שכל הצבע הישראלי הוא בעצם פושע אחד גדול וכך גם כל העם היהודי שחי כאן בישראל ומסכים(כיביכול) לכל מה שקורה פא וזה שטוייות וממש לא גישה של לעשות משהוא!
אבל גם אני רוצה להגיד לאייל שכל מאבק מתחיל רק מבעיות שלך שמפריע לך ורק אז אתה מבין שבעצם הם דומים לבעיות של השכן, זה שהסטודנטים ראו שיש להם בעיה והבינו (בעזרת האגודות) איך לפעול לפחות להתחלת המאבק זה מצויין ואחשיו יותר קל לראות להם שהבעיות שלהם דומים לבעיות של אחרים והם יותר רואים את המניע לבעיות אילו…
לכל הסטודנטים: ניתראה ב-1 במאי!!!! ושיהיה בהצלחה. "משפטינו צודק, האויב יחוסל, הניצחון יהיה שלנו!"
תגובה ארוכה ומעניינת למאמר הגיעה למדור ה"מכתבים למערכת" של הגדה.
מומלץ ומעניין,
למרות שאני לא מסכים עם עמדת הכותבת.
הלינק לעצלנים:
— קישור —
אתה כותב:"רווחת הסטודנטים בארץ לא תבוא על חשבון זכויות הפלסטינים…,מי אמר לך?אם נניח המדינה תתרצה לסטודנטים ואלו ישבתו מ"זעמם הקדוש",האם תחזק אחיזת הכובש שלה או תרפה? זהו תרגיל בורגני מובהק.אתם תצאו תתלהבו על אש היענקל מדורה שלכם,המדינה תעמיד פנים מפוחדות ותתרצה איכשהו ואתם תחזרו עייפים אך מאושרים לאבוסכם….ואז תבוא הבומבה (שלהם,בצורת עוד חולירא לאומנית שתיפול על ראשינו כאסון ותשמן את כיסיהם),כך הם עושים זאת תמיד ומצליחים.
אתה כותב:"…וכיוון שהיא תנבע מתחושה של שותפות גורל ולא מאשמה ורחמים – שהם, בל נשלה את עצמנו, שניים מהגורמים הרגשיים החשובים ביותר המניעים את פעילי השמאל בארץ..
מסכים אתך לחלוטין.בשביל להבין זאת,הכי טוב,יש לבטל את דו השיח הפנימי בין החשיבות העצמית והרחמים העצמיים,החשיבות העצמית מובילה להאשמה והלקאה עצמית,בעוד הרחמים העצמיים מובילים לפיצוי עצמי.
וראה זה פלא?
מי יוצר את ה"אני" בתוכנו? מי אם לא הדו-שיח הפנימי בין שניהם.צאו ובדקו זאת לבדכם.
ואותו ורק אותו יש לבטל.
ז"א בדש"פ-בטול דו שיח פנימי-הוא כלל בסיסי.
מעליו באים כללי האנרכיזם,הכל חשוב באותה מידה,השלמות לכולם נתנה,הכל אפשרי וכאלה.
מעליהם,כללי הסוציאליזם:מהפכה,שורשי העשב.אינטרנציונל,סילוק הבורגנות וכאלה.
לדמוקרטיה (שעומדת בין האנרכיה לסוציאליזם) תפקיד מפתח מפני שהיא אידאה פיקס.אין הרי באמת דמוקרטיה אמיתית אפילו אצלכם בתא.מתי עשיתם הפרדת רשויות ל ו ע ד שלכם?מתי? אף פעם.מתי הצבעתם עבור המחוקק,המבצע והשופט? אף פעם.
השאלה היא אם כך,האם מהפיכה ובמיוחד זו הנוטה לאלימות,רצויה לציבור שמבין שאין באמת דמוקרטיה.התשובה היא לא בגימל רבתי.
חובה על המפלגות הסוציאליסטיות להפגין דמוקרטית אמת בתוכם,גל כזה או אחר של התלהבות סוציאליסטית בעולם,עשוי למצוא אותנו במקום קשה יותר,לוא דוקא מוצלח. זו הרי הבעיה של כל המדינות-אין באמת דמוקרטיה,העמים אינם מאורגנים באמת,אלו שבאמת ראויים להוביל חסרים,חסר "שיבוץ אמת",אותו יכולה להגיש רק דמוקרטיה אמיתית.
שם הרי נמצאת המהפיכה האמיתית זו שמדברת על "טעמו" של האוכל לא רק בכניסתו לפה נעבעך,אלא גם ביציאתו…
כל הכבוד לחמשת הסטודנטים שהשתתפו בהפגנת האחד במאי
אתם אכן תביאו את השינוי המיוחל לחברה
not!
קראי-נא הודעתי למעלה, בטרם תשמיצי.
לו היו הסעות, היו מגיעים הרבה יותר סטודנטים. כמוני למשל.
כשדחוקים כ"כ בכסף, גם לכמה עשרות שקלים יש משמעות.
משום-כך, אני מקווה בכל לבי, שבשנה הבאה, יהיו אירועי אחד במאי בכל עיר ועיר, לא רק בשניים~שלושה מוקדים נבחרים. או, לחילופין, שתהיה מערכת-הסעות מאורגנת, ביוזמת כלל הארגונים החברתיים.
על השמאל להיות מאורגן – אם אין ברצוננו, להישאר גם small.
ומלבד זאת, שימי לב לתגובת כליל-החורש לך במכתבך. ראשי-האגודות, אינם ככלל הסטודנטים!!
הסטודנטים לא הגיעו מסיבה עצובה מאוד-
לאחר שהצלחנו להעביר החלטה במועצת אגודת הסטודנטים לפיה הסטודנטים יצטרפו רשמית ובהמוניהם להפגנת ה1 במאי, נציגי האגודה פנו למארגני ההפגנה, קרי תנועות הנוער, וביקשו להצטרף. תנועות הנוער ענו ב"לאו" חד משמעי וצורם, וסגרו השערים בפני הסטודנטים. לכן הסטודנטים קבעו את הפגנתם הבאה ליום שלמחרת, כדי שלא לגרום לפעילים לבחור בין הפגנת האחד במאי להפגנת הסטודנטים, ואלה שרצו, הגיעו בכל זאת להפגנה באופן עצמאי וללא כיתוב "סטודנט" על המצח, וגילו שתנועות הנוער הנפלאות סגרו את השערים ולא נתנו להם להיכנס להפגנה.
אומנם נציגי בנק"י ותמר גוז’נסקי עמדו בשער לצד הסלקטורים בעלי החולצות הכחולות ו"זיהו" סטודנטים כדי לאפשר כניסתם, אבל הסלקציה היתה מבישה והבריחה את רובנו.
והרדיקליזציה- מדהימה,
הפגנות הסטונדטים- משמחות את הלב כפי שאמר מתן,
והנהגת הסטודנטים- כנראה תמכור אותנו בזול.
אבל זה עדיין שווה את זה, לא מודדים את ההפגנות נגד הכיבוש רק על ידי הצלחתן בסיום הכיבוש, ואת ההפגנות נגד הפרטת האוניברסיטה לא רק על ידי כניעת ההתאחדות הארצית.
נועה.
אם מה שאת מתארת אכן התרחש לפי דברייך, הרי מדובר בפספוס בקנה מידה קולוסאלי ובהחמצת ההזדמנות להכניס את הסטודנטים תחת כנפי המאבק החברתי הקולקטיבי. כך הלך לו סיכוי לרדיקליזציה של ציבור הסטודנטים הנאבק על נפשו בימים אלה.
אני עצמי אגב, מחרים את העצרת המרכזית ב-1 במאי מאז הפארסה ב-2005, בה הפליאו קומונרים של הנוע"ל את מכותיהם באנרכיסטים ובטרוצקיסטים, ועוד שיסו בהם את היס"מ. עם ארוע המנוהל על ידי ארגונים כאלה אינני רוצה דבר וחצי דבר.
הדברים אכן חמורים – זה-עתה פניתי לדובר הנוער העובד והלומד ופרסמתי הודעה בפורום שלהם – מקווה שיסבירו עצמם.