השבוע יצויין בכל העולם היום הארוך בשנה. זהו האחד במאי, יום העובד הבינלאומי. ומדוע הוא ארוך מכולם? כי במשך כל השבוע יערכו בכל המדינות הפגנות, אירועים ומסיבות ובמרכזם השאיפה לצדק חברתי של האדם העובד. בישראל, האירועים התחילו בשבת, בהפגנה גדולה שנערכה בנצרת ויסתיימו בשבת הקרובה בכנס מרקס 2007 שייערך בתל-אביב. ועוד צפויות לנו הפגנות בתל-אביב, הגליל המערבי וחיפה. גם שני דיונים והקרנת סרטים בתל-אביב יערכו בשעות אחה"צ של האחד במאי בסינמטק בתל-אביב. היום לא נשכח. צעירות וצעירים מהווים את רוב המפגינים ומשתתפים באירועים השונים.
כתבנו שבאחד במאי השאיפה של האדם העובד היא לצדק חברתי. כי במדינת ישראל ב-2007 מדובר בלא יותר מדרישה. המציאות היא שונה לחלוטין וחלקם של העובדים בעוגה הלאומית הולך ופוחת, בסיועה האדיב של ממשלת אולמרט. כך עולה מהדו"ח החדש של מרכז אדוה "חיים את הרגע – על חשבון העתיד" מאת ד"ר שלמה סבירסקי שפורסם בשבוע שעבר. נדמה שאין עיתוי מוצלח יותר לפרסום הדו"ח החדש הסוקר את החברה והכלכלה בישראל מאשר ערב האחד במאי. הדו"ח מתמקד בסתירה הגוברת בין "צמיחה כלכלית" לבין העמקת הפערים.
תחת הכותרת "עושים מכה" כתב ד"ר סבירסקי כי קומץ ישראלים נהנים מן ה"צמיחה" המדוברת כל כך: משפחות בעלות ההון, התאגידים הגדולים, המשקיעים הזרים ויזמי חברות ההזנק (הסטארט-אפ). אבל לאחר קריאת הפרק "עושים מכה" הבחנו בפרק נוסף שכותרתו "חוטפים מכה" ואנו בין החוטפים, רוב הישראלים – כולל שכבות הביניים.
ועד כמה המכה היא גדולה? מאז החל גל הצמיחה הנוכחי, ב-2003, חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית הולך וגדל. במגזר העסקי, לדוגמא, חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסות גדל מ-19% ב-2003 ל-25% ב-2006. רוב העובדים בישראל מצויים בצד המספיד, בצד שחטף את המכה, כי חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית גדל – אלא שגידול זה בא על חשבון העובדים. במגזר העסקי חלקם של השכירים בעוגת ההכנסות ירד באותן השנים מ-51% ל-49%. מנהלים בכירים של תאגידים עסקיים עושים "מכה" אף הם, באופן אישי, באמצעות שכר גבוה: ב-2006 היו לפחות שלושה מנכ"לים שעלות השכר החודשי שלהם היתה גבוהה מ-2 מיליון שקל. עובד או עובדת שעלות השכר החודשי שלהם היא 5,000 שקל (ומחצית העובדים בישראל נמנים עם הקבוצה הזו) זקוקים ל-33 שנות עבודה, בין גיל 25 לגיל 58 לדוגמא – כדי להשתכר סכום שמנהלים אלה משתכרים בחודש אחד. בישראל יש כיום אלפי מיליונרים, המחזיקים סכומים שבין 5 ל-20 מיליון דולר. חלקם התעשרו ממכירת התאגידים שהקימו לבעלים זרים.
והבנקים? שם אין כל חדש, רווחיהם עולים בצורה מעוררת דאגה (כי אנו תורמים העיקריים לרווחים אלה). חמש הקבוצות הבנקאיות הגדולות הרוויחו ב-2003 יותר מ-3 מיליארד שקל; כעבור שנה: יותר מ-5 מיליארד, כעבור שנתיים: יותר מ-6 מיליארד שקל ואשתקד הרווחים כבר הגיעו לכמעט 9 מיליארד שקל!
כולנו עובדים כדי להבטיח שרווחים אלה לא ירדו. אבל על חלוקה צודקת של הרווחים אין על מה לדבר ואין עם מי לדבר. אחד מכל חמישה עובדים מקבל כיום שכר המציב אותו מתחת לקו העוני. אותם הצעירות והצעירים המפגינים באחד במאי, הם הם התקווה לכך שהאחד במאי של מחאה יהפוך באחד מהימים לאחד במאי של שמחה.
המסמך של מרכז אדוה (קובץ PDF).
אם, במקרה, אתה גר בירושלים…:-(
מאמר מצויין לכבוד האחד במאי! חג שמח לכל העובדות והעובדים, בארץ ובכל העולם!
השתתפתי בהפגנה של חד"ש בשבת במרכז נצרת, השתתפתי בהפגנה של אחד במאי במרכז תל-אביב ואתמול לקחתי חלק פעיל בהפגנה של הסטודנטים (וכמעט נעצרתי)באוניברסיטת תל-אביב. אני חייבת לציין שאחד במאי השנה היה שונה מאוד מהשנים הקודמות: יותר לוחמני, יותר צעירים, יותר חד, יותר אדום.
האם נראה את הדגל האדום בהפגנה שתתקיים הערב אצל הגנרל דיין (עוזי, לא משה)? האם הסטודנטים יוסיפו להשמאלת העצרת? נחיה ונראה.
בעקבות המודעה שפורסמה באתר הגדה השמאלית השתתפתי אתמול בכנס מרקס 2007. בכנס השתתפו אנשים רבים, אבל התרשמתי במיוחד מההרצאה של אפרים דוידי בשאלת כיבוש השטחים הפלסטינים והקפיטליזם הישראלי. האם האתר יכול לפרסם את הרצאתו של ד"ר דוידי?
אתמול באוניברסיטת תל-אביב… הנפת הדגלים הנכונים, סוף-כל-סוף… נשטפתי אושר בעמדי ברחוב לבנון, בנסותנו לכבוש לעצמנו, עוד כמה מטרים, מכוחות היס"ם – המונים, צועדים בעקבות הדגל האדום!! סוף-כל-סוף!!
(כמובן, היעד חייב להיות: דגל האנארכיסטים השחור, אולם… שלב-שלב :-)) )
אדום עולה!! גם על גגות-האוטובוסים.:-))
למהפיכה!!
השתתפתי אמש בהפגנה שנערכה בתל-אביב ביוזמת הנוער העובד, השומר הצעיר והנוער הקומוניסטי. אני חייבת לציין שהייתה זו הפגנה מעולה ולוחמת… אבל איפה ההסתדרות וחבריה?