הערות על הדו"ח של מק"י לקראת ועידתה – חלק ב’
אחת ממעלותיו הגדולות של דו"ח הוועד המרכזי של מק"י לקראת הוועידה ה-25 הוא שבהתאם למיטב המסורת הקומוניסטית נעשה ניסיון רציני לבחון את המציאות המקומית והאזורית במסגרת הקשר בינלאומי רחב. איזו מפלגה אחרת בישראל של היום תיפתח את הניתוח שהיא מציעה בפרק שלם שכותרתו: "הגלובליזציה של התאגידים והמאבק נגדה"?
למרות שברשימה הקודמת הבהרתי, שבכוונתי להתמקד בסוגיות הנתונות במחלוקת, אני חייב לציין שמק"י מתייחסת בעקביות לתהליכי הגלובליזציה ומנסה להבין את המתרחש בזירה הישראלית והמזרח-תיכונית מתוך התייחסות לכוחות העצומים המובילים את הקפיטליזם העולמי ומקדמים סדר יום ניאו-ליברלי. בצדק מציינת הנהגת מק"י, כי הגלובליזציה בעשור האחרון התבטאה בעיקר "בכפיית המדיניות הניאו-ליברלית באמצעות איומים צבאיים, לחץ פוליטי ושימוש נרחב במנגנוני הכפייה של ארגון הסחר העולמי, של קרן המטבע הבינלאומית ושל הבנק העולמי לשיקום ופיתוח. אימוץ המודל הניאו-ליברלי העמיק באופן חסר תקדים את הפערים הכלכליים-חברתיים בתוך כל אחת מהמדינות ובין המדינות העשירות לבין אלה העניות, והגדיל את מספרם של המובטלים, של העובדים העניים ושל הנשים, הילדים והקשישים החיים במצוקה קשה. הגלובליזציה הקפיטליסטית הולידה משבר סביבתי חסר תקדים. ביסודו של המשבר הסביבתי נמצא אופן הייצור המונע על ידי הרווח ואשר איננו מתחשב בשיקולים סביבתיים או חברתיים".
הנהגת מק"י מוקיעה את ממשל בוש ואת המדיניות האימפריאליסטית של ארה"ב ככוח המרכזי המונחה על-ידי אידיאולוגיה פונדמנטליסטית ניאו-ליברלית ומקדם את סדר היום ההרסני שלה בכל רחבי העולם. מדיניותה הרשמית של ארה"ב בתחומים השונים זוכה להתייחסות נרחבת ומוצדקת. ההתעוררות ברחבי העולם כנגד הגלובליזציה הקפיטליסטית, המאבק של השמאל ושל כוחות אחרים באמריקה הלטינית, המכשילים את תוכניותיה של וואשינגטון ומציבים לה אתגר, המצב המסובך באזורנו עקב הפלישה של ארה"ב לעיראק – כל אלה זוכים להתייחסות פחות או יותר הולמת, לדעתי, גם אם אפשר היה להציע ניואנסים כאלה או אחרים. אך ההפתעה השלילית בפרק הזה – הפרק הפותח את הדו"ח המסוקר בסדרת הרשימות, היא שאין בו זכר לסין, אחד הגורמים המרכזיים להבנת התהליכים הגלובליים הנידונים בו.
נכון לרגע זה סין נחשבת לקטר הצמיחה העולמית. ההתפתחות התעשייתית המואצת, ההשקעות העצומות בה, חלקה הגובר בסחר העולמי – כל אלה ממלאים תפקיד מכריע בעיצובה מחדש של הזירה הגלובלית. אי אפשר להבין את הגידול בביקוש לחומרי גלם ולדלק מבלי להתייחס לצמיחה הסינית. אי-אפשר להבין את החששות מפני עתידו האקולוגי של עולמנו מבלי להתייחס לתחזיות ביחס להתפתחות התעשייה והצריכה הפרטית בסין. אי-אפשר להבין את סגירתם של מפעלים והתמוטטותם של ענפי תעשיה שלמים בכל רחבי העולם בעשורים האחרונים מבלי להתייחס לייצור באמצעות כוח עבודה זול מאוד בסין, קרי – של פועלות ופועלים הנתונים למגבלות כבדות ביכולתם להתאגד ולהיאבק על זכויותיהם.
דיון על סין הכרחי הן מנקודת המבט של המאבק בגלובליזציה התאגידית-קפיטליסטית ובסכנותיה החברתיות והסביבתיות, והן מנקודת המבט של הבנת התהליכים המשפיעים על המציאות האזורית והמקומית שלנו. איך להבין את הפלישה לעיראק ואת השינוי באסטרטגיה האמריקאית: מהסתפקות בהבטחת הגמוניה דרך משטרים מקומיים למגמה להשגת שליטה ישירה על מקורות הנפט במזה"ת? האם זהו שינוי אידיאולוגי בלבד או שהוא קשור לביקושי הדלק, עליות המחירים ותחזיות הפיתוח העולמיות שבמרכזן סין? או במישור הישראלי המיידי יותר: איך להתייחס להשקעות המאסיביות של חברות ישראליות בסין? איך להתייחס לתופעה של ישראלים הנוסעים לעבור השתלת איברים של מוצאים להורג בבתי הכלא של סין? ומה לעשות עם פועלי הבניין הסינים המוצמתים לסוחרי עובדים והמושתקים על-ידי הקבלנים והנציגים הרשמיים של סין בישראל?
דיון במתרחש בסין – או מינימום של התייחסות אליה – מתבקש גם ממפלגה כמו מק"י, משום שמדובר במדינה הגדולה והחשובה ביותר בעולם, אשר עדיין נשלטת בידי מפלגה המתקראת קומוניסטית. יתר על כן, משלחת רשמית של מק"י ביקרה בסין בשנה שעברה. מה מסקנותיה? אלו תובנות הפיקה? איזה תפקיד ממלאת סין בתהליכי הגלובליזציה? מה יחס מדיניותה כלפי משקיעים זרים? מה עם ההצבר הקפיטליסטי העצום והברוטלי המתחולל בה? מה לגבי מדיניות זכויות האדם שלה? האם הושגו הבנות בין המפלגות ביחס לסוגיית מעמדם של הפועלים הסינים בישראל וזכויותיהם? מה יחסה של מק"י למפלגה השלטת בסין?
מק"י ביקרה את עצמה בעבר על שתיקתה ואף על תמיכתה בדיקטטורה הסובייטית ובתופעות שונות שהיו קשורות בבניית הסוציאליזם בגוש המזרחי. גם אם הביקורת העצמית הזאת לא מספקת ואינה נראית מעמיקה דיה, הרי היא כבר עניין ששייך בעיקרו לעבר (ייתכן שמק"י תצטרך לחדד אותה, אם תרצה בעתיד הקרוב לפרוץ דרך אל אוכלוסיית המהגרים מברה"מ לשעבר). אבל שאלת סין נוגעת להווה, וודאי שהיא גם נוגעת למשמעות של הזדהות קומוניסטית בינלאומית בימינו. אי-אפשר להתהדר בתואר "מפלגה קומוניסטית" או להתיימר להיות חלק ממאבק גלובלי בלי להתייחס למפלגה המתקראת קומוניסטית, השולטת על כרבע עד שליש מהאנושות.
לכל חברי הקודמים לי אומר,שהסוציאליזם מדבר על מלחמה (לוא דוקא אלימה,נהפוך הוא),בבורגנות.בזה כולם חזקים,אך בנוסף הוא מדבר באותה נשימה על הצמחת "שורשי עשב" אותן מועצות דמוקרטיות סוציאליסטיות מהבסיס התחתון ביותר של החברה ולבסוף כמובן האינטרנציונל.אי אפשר להתעלם ממנוובמיוחד ממה שקורה בוונצואלה.
לא מזמן יצא לי לתרגם מאמר,בו מרואין פרופ’ דומינגז,אחד מאדריכלי המהפיכה האינטליגנטית והלא אלימה,שמנהיג ידידם של כל סוציאליסט על אדמת א"י פלסטינה,הוגו צ’אוואס ומדבר על המתרחש שם (מנקודת ראותו:פרופ’ לתקשורת וכזה):
רשתות טלויזיה עממיות,מהפכניות,מערך אדיר של הוגי דעות סוציאליסטים,מכל העולם מאחוריו זה אינטרנציונל! ועוד לא דברנו על הלאמות,עצירת ההפרטות וכיו"ב שברגע זה מתרחשות שם ואין לשכוח שונצואלה אינה לבד,שאר האמריקות נוטות אחריה.קורה שם משהו.
בסין קורים דברים ברמת תנועות פנימיות,אפילו שהן גדולות,בתוך המדינה עצמה,כנ"ל נפאל שלא לדבר על פקיסטאן והודו.
ונצואלה הינה מקרה מתקדם הרבה יותר,חובה על המפלגה היחידה בכל ישראל פלסטין שעל דיגלה האדום חקוקה האחוה היהודית ערבית,מפלגת מק"י להבין זאת ולהושיט יד לוונצואלה,לדאוג לקשרים עבותים,עם מוקד החוכמה העולמי,אותה אסופה של אנשי תקשורת,סוציאליסטים המיעצת לאיש הסימפטי והחכם הזה הוגו,שמוכן ללמוד מההתחלה,יחד עם כולם.
אינטרנציונל הוא שיתוף פעולה בבסיסו.
ועל כן חברי מק"י ונוטשיה הנבגדים פקחו אוזן:
התכנסו נא כולכם והעלו נא לסדר היום הצעה לשנוי מבנה הבחירות לדמוקרטית אמת (זה שמה פחות או יותר),לאחר שהצעה זו תתקבל,הבהירו את חוקיה לעם וישמוה!
בואו היו מהפכנים פשוטים, בלתי אלימים… ומצליחים,שחקו אותה בדמוקרטיה והזמינו את כולם להשתתף,אז תקבלו גם מק"י גדולה חמה ואמיתית.
סוציאליזם הוא סילוק הבורגנות,אינטרנציונל וארגון מועצות הפועלים והועדים הנבחרים,הוא הכלי של מעמד העובדים לנהול עניני המדינה,בכל רמותיה.
הסוציאליזם חייב בדמוקרטית אמת,אחרת יכשלו דרכיו.הרי עיוותי דמוקרטיה משרתים את הבורגנות הכי טוב.
ועצה אחרונה בקשר לבורגנות:אף אחד לא אמר ששווה לריב איתה על קדירת השלטון השטנית שלה.
אם אחיזתה בו איתנה,למה להתכתש עימה,על אחיזתה? שתאחז בו מצידנו לנצח,אפשר בקלות להקים בתוך ממסד פוליטי כמק"י השתקפות בזעיר אנפין למתרחש במדינה,אח"כ לישמו כמוסד מחוץ למפלגה,כך שיאפשר במת שלטון סוציאליסטי בלבד,ז"א כל המפלגות הסוציאליסטיות,ואיתם כל שאר ארגוני העובדים (היסתדרות ועוד),יצטרכו לקחת בו חלק,הוא הגרעין ממנו כבר יתפתח השתיל כנכון.הרי מעמד העובדים כמו הבורגנות הוא עציץ הנושא את עץ השלטון.
לכן דמוקרטית אמת כזו-בה מתחתית המפעל יתארגנו הפועלים לקבוצות קטנות שכל אחת מהן תבחר לעצמה שלשה מנהיגים:שופט עליון,ראש ממשלה ונשיא ואלו הנבחרים יתכנסו ויבחרו באותה צורה לועדים שמעליהם וכך הלאה,עד הכי למעלה לשלשת המנהיגים שנבחרו הכי הרבה פעמים במעלות אותו סולם-תוכל לסכון רק במדינה מתוקנת כהלכתה זו שתשתכנע בנכונותו של הרעיון ותיאות לקבלו.חשבו כמה מקי יכולה לתרום בזה לונצואלה.
יום אחד ילדנו ישכללו אותה ויבחרו אולי פונקציות אחרות טובות יותר,אך הכלל הבסיסי יישמר איתם,לא עוד כבוש שילטון על קבוצה בידי יחיד אלא הפרדת רשויות ושלושה מנהיגים,שלטון הרבים באמת.
ולסיום זכרו נא,גם שלושה אנשים זה עם.
תתחילו את המהפיכה כבר בבית,לא צריך יותר משלושה חברים על מנת להתחיל,ראו זאת כמשחק הדמיה חברתית ,תנו לו זמן,כבר תגדלו לבד בהמשך.
בדש"פ
מק"י היא היום המפלגה היחידה המחוייבת להשקפה סוציאליסטית וככזו גם הזירה המפלגתית היחידה לויכוחים על מהות הסוציאליזם ומהות המשטרים המדברים בשמו…
בהתיחסותו של חררדו ליבנר לדו"ח הועה"מ של מקי לועידתה ה25 של מק"י אין דבר שפוגע במפלגה. יתר על כן העובדה שהשקיע אנרגיה בקריאה מחשבה והתיחסות ענינית תורמת רבות להעשרת הדיון ולאפשרות לשפר נושאים שיתכן וטעון תיקון.הפנית תשומת הלב לחלל שמותיר הדוח בהתעלמו מההתפתחויות בסין היא דוגמה טובה לכך,עם כי אני הייתי מחפס ביטויים שונים למורכבות הסתירתית המאפינת את המיתחולל בה.התיחסות הענינית של חררדו מעוררת לעתים ויכוח מענין וחידוד נושאים דבר שלו זקוקה מק"י והנהגתה כאויר לנשימה-עדות לכך תגובתו המענינת של עופר כסיף,(שלתוכנה אני מסכים) לחלקו הראשון של מאמר חררדו.מק"י צמאה להתיחסות לעמדותיה המתגבשות תהינה אלה מצד חבריה ,אוהדיה או כל אדם שמתיחס לגופו של ענין. להתיחסותו של חררדו,הנני חש כמי שזכה לכבוד והערכה חיובית,ועל כך תודה לחררדו.לכל אלה שדורשים מחררדו להתיחס לדוח תוך הצטרפות למפלגה , אומר מנסיוני שביטויים חסרי סבלנות ותובענות בוטה לא רק שאינם מקרבים למק"י אלא לצערי הם מרחיקים אנשים טובים וראויים להיות חברים בה.
אין אמירה בוטה נגד מדיניות סין ותומכותיה. לא משנה מה תאמרו.
לא שבליכוד יש. אבל ממפלגת שמאל שוחרת משהו הייתי מצפה.
תוספת קטנה: בסין מתרחשים גם מאבקי עובדים רציניים בשנים האחרונות, שמושתקים כמעט כליל על ידי התקשורת העולמית. כדאי להתייחס גם לזה. ו – אם כבר אנחנו באזור – גם למהפכה בנפאל.
זהו המאמר השני של ד"ר חררדו לייבנר. מאמרים מלומדים מאוד. מה שאני לא מבינה היא מדוע הוא בחר שלא לקיים את הדיון בתוך מק"י וכך לתרום לחיזוקו של השמאל העקבי בישראל, במקום לפרסם את דבריו… על מנת להחליש את הכח המאורגן הגדול של השמאל בישראל. אני מתקשה להבין מהו הדחף הזה של אנשי שמאל להרוס את (המעט) הקיים כדי לבנות משהו שיהיה בהכרח קטן הרבה יותר וחסר אונים? אני לא יודעת האם התשובה מצויה בתחום הנפש, או התיאוריה או הניסיון ההיסטורי. אבל גם חררדו לייבנר צריך להבין שעל מנת לבנות שמאל עקבי ומליטנטי יש להשאיר קצת את הנפש המיוסרת בצד, להצטרף אל קולקטיב בעל שורשים חברתיים ופרספקטיבה ברורה (למרות שלדעתי אין חברה או חבר במק"י המסכים במאה אחוז עם כל מה שנכתב במצע) וללמוד מהניסיון ההיסטורי – ברגעים מסויימים צריך לגלות בגרות פוליטית כדי לראות את העיקר ולא את הטפל. לייבנר עוסק בעיקר בטפל. חבל.
התייחסות לגברת "אני רק שאלה":
למה את רוצה שאנהל ויכוח בתוך מפלגה שאיני חבר בה. יש בי הערכה כלפי מק"י, אני שותף פוליטי בהרבה מאבקים ומצביע אותו פתק בבחירות אבל אני לא חבר במק"י, מכמה סיבות – מה הבעיה בזה?
מעבר לזה ההנחה שלך שפירסום הביקורת שלי על מק"י מחליש אותה מעניקה לי חשיבות וכוחות שאין לי. גרוע יותר הטענה הזאת חושפת מנטליות של הסתגרות של מי שלא השלימה עם לשיבה ביקורתית ועם דיון פתוח ואמיתי עם הסביבה, עם שותפים פוליטיים ועם החברה בכלל. ביקורת עניינית מהסוג שהבעתי, נראה לי שגם מאוזנת לחלוטין, עשויה להיות ביקורת בונה עם המבוקרים יתמודדו בכנות עם הטענות.
בגרות פוליטית, להבנתי, אומרת שלמרות כל חילוקי הדעות שיש לי עם מק"י, כולל ביחס לפרספקטיבה המאוד לא ברורה שלה, אשתף עמה פעולה למען שינוי פוליטי וחברתי בישראל. בגרות פוליטית אמורה להוביל אותך ואחרים לקבל את העובדה שיכולים להיות בשמאל שותפים פוליטיים רציניים שאינם מצטרפים למק"י ושיש להם מקום להתארגן במסגרת של שותפות בחד"ש או בכל מתכונת אחרת של חזית פוליטית משותפת. מי לא בוגר פה?
מי לא בוגר פה? מי שלא לומד מההיסטוריה ועל גורלם של אלף ואחד פילוגים "שהיו צודקים יותר", "טהורים יותר", "נכונים יותר", אבל סיימו כפי שהתחילו: באפס מעשה ובאפס השפעה פוליטית. בגרות פוליטית איננה שאלה של גיל (אני לא מכיר אותך אישית אבל נדמה לי שאתה איש בוגר) אלא פרי של ניתוח ולימוד מהניסיון. בעיה איננה למתוח ביקורת בתוך מק"י או מחוצה לה. זו באמת לא הבעיה. הבעיה היא איך לבנות שמאל מיליטנטי, מהפכני, ולא לגרום להחלשת המסגרות הקיימות!
השתתפתי אתמול בכנס מרקס 2007 שהתקיים בגדה השמאלית בתל-אביב ושמעתי את טענותיו של ד"ר לייבנר בדבר "קפיטליזם קולוניאלי". לא השתכנעתי. מי שדיברה בצורה מרשימה ומשכנעת היא ח"כ לשעבר גוז’נסקי. נדמה לי שלד"ר לייבנר צריך להכין שיעורי בית רבים עד לעימות הבא עם הגב’ גוז’נסקי. אגב, הגעתי אל הכנס בעקבות המודעה שפורסמה כאן באתר הגדה השמאלית. כל הכוד לאתר ולפעיליו המסוגלים לקיים כנס כזה, רציני ובעל חשיבות גדולה.
ביקורת נוקבת על מפלגה שמסכימים עם רוב עקרונותיה אפשר לנהל כשהיא כבר גדולה וחזקה וחלקים רבים באוכלוסייה מסכימים עימה. עד אז יש לשכנע את הציבור מדוע מפלגה זו היא הבחירה הנכונה ולא לתת תחמושת וסיבות נוספות לציבור בישראל מדוע לא לתמוך במפלגה. ביקורת נוקבת על השמאל אפשר להשמיע בשבדיה, ונצואלה, נורבגיה, בוליביה וכו’, אך בישראל חשוב יותר לחזק את השמאל ולהדגיש את הדברים הטובים בו
מתוך פתיח דברך עולה הכרתך במצבך: "…אני חייב לציין שמק"י מתייחסת בעקביות לתהליכי הגלובליזציה ומנסה להבין את המתרחש בזירה הישראלית והמזרח-תיכונית מתוך התייחסות לכוחות העצומים המובילים את הקפיטליזם העולמי ומקדמים סדר יום ניאו-ליברלי. בצדק מציינת הנהגת מק"י, כי הגלובליזציה בעשור….
מצבך לא טוב,היכן האינטרנציונל?
כל דברך מכוונים לעבודת הקודש של זהוי מטרות קפיטליסטיות/בורגניות והבראתן המוחלטת ע"י הסוציאליזם.אתה התותחן בצריח.
על כך אין עוררין,וכולנו גם מכירים את כוחו של הטען קשר שלך.
אבל היכן הנהג,עזוב את המפקד.לאן אתם נוסעים?
טוב,ביננו האינטרנציונל של פרס וחבריו,מאושפז במוסד גריאטרי לתשושי מוח,אז מה נשאר?
כלום.
אז אין אינטרנציונל? משוכנעני שברגע זה יוצאים שליחים מטעם המפלגה לכל מיני יעדים,מי אנו שנשפוט מה עושים הם למענו או לא.
שכלל ראיתך הכוללת ואומץ לבך הסוציאליסטי.
אין לך או לאחרים שום דיבור על אינטרנציונל.הבט סביבך,קורים דברים בוונצואלה,מילה לא השמעת.אולי זה אינו תפקידך,אך אמור לי תפקיד מי הוא?
הגיע הזמן להתאחד,דבר עם יוסי,עם ז’ול,עם פפה עם עופר,וגם על האחרים הטובים בהרבה מכם,אל תפסח,הלא הגיע הזמן לאיחוד?
היה אתה המבשר,כי ימים גדולים של התעוררות רוח הסוציאליזם עוד נכונו לנו.
ספר לכולם שיש אינטרנציונל.
לא תדע,תן ליוסי לספר.
הרי מלאכת קודש הוא עושה בכל הקשור לונצואלה.
ולאינטרנציונל.
מה אתה או חבריך עושים?…עצה:הפוך אותו לחברך.
ובכלל חררדו מה דעתך,אם יש לך זמן לענות,על הדמוקרטיה הקיימת,לא הגיע הזמן לשינוי מהפכני שינער גם אותה?
הגם אתה אינך רואה את העיוות שבאי הפרדת דשויות מוחלטת,הגם אתה אינך מבין שאף קבוצה של אנשים לא זקוקה למנהיג יחיד,אלא לשלושה.חייבים לבחור בנפרד,מחוקק מבצע ושופט,אלו הנבחרים,בכל רמה ובכל היררכיה פוליטית או מוסדית/פרטית.הם ינהיגו,ישלטו ויובילו ולעולם לא יאפשרו לשליט יחידי להופיע,לחטוף ולאנוס.
היכן שצריך הנהגה היכן שצריך ועד מיצג-זו השיטה ואין בילתה!
דמוקרטיה=שלושה מנהיגים=שלטון הרבים!
מכאן גם נגזר הצורך בהפרדת רשויות מוחלטת!
שהרי אם לא נשנה את אופיה המעוות של הדמוקרטיה,דבר לא יעזור.לעולם נגלוש לסיכסוכים ולשלטון יחיד.לעולם אוליגרכיה ובורגנות ישלטו בכיפה.
זה כמעט כמו להפסיק לעשן כי אחרת תמות מסרטן.
חבר חררדו: דיון על סין היה גם היה. לצערי אתה לא קורא את אל-אתיחאד ואת זו הדרך, עיתוני מק"י. בעקבות הביקור האחרון שערכן ראשי מק"י בסין בקיץ שעבר, פורסמן שלושה מאמרים, כל אחד פרי-עטו של חבר משלחת אחר. כל מאמר נכתב בצורה שונה ובהשקפה שונה, בהתאם לרשמים של כל אחד מחברי המשלחת.
במק"י יש ויכוח על סין והועד המרכזי שלה בחר שלא לסכם אותו לקראת הועידה אלא להשאיר הנושא פתוח להמשך דיון.
מק"י היא המפלגה היחידה בישראל המגבשת לעצמה עמדה משותפת מגובשת לגבי 95% מהדברים בעולם. זה לגמרי סביר להשאיר 5% מהנושאים פתוחים …
כתיבה בהירה ונהירה של ד"ר ליבנה, המשקפת מחשבה מעמיקה, שמאלנית וימנית בו-בעת, מעין סינתזה של הפרקסיס המהפכני כפי שמוכתבת על-ידי המאטריאליזם המוניסטי ההיסטורי.