מדוע אנו שובתים? האם רק על שכר הלימוד? האם רק הכיס שלנו מעניין אותנו בסופו של דבר – ולא שום דבר אחר? אלו הן טענות המושמעות לעתים תכופות מפי הממשלה ודובריה בתקשורת – וכפי שאראה כאן, לא זו בלבד שאין בהן ממש, אלא גם אסור שיהיה.
דרישותינו – יישום מסקנות ועדת וינוגרד (הראשונה), החזרת 1.5 מיליארד שקל לתקציבי האוניברסיטאות במטרה להציל את האקדמיה, וכן פיזור ועדת שוחט על-מנת לכונן ועדה הולמת יותר תחתיה. אלו אינן דרישות "מוגזמות", "נאיביות", או "מופרכות". אירוניה היסטורית שאותו אדם – השופט אליהו וינוגרד – ישב בשתי ועדות אלה, הראשונה לבחינת נושא שכר-הלימוד (2000) והשנייה, לבחינת הכשלים של מלחמת לבנון השנייה (2006-2007).
בדרישתנו שהממשלה תכבד את המלצות ועדת וינוגרד הראשונה טמונה גם העמידה על כך שמסקנותיה – הנוכחיות והעתידיות – של הוועדה השנייה, לא ימצאו עצמן בפח-האשפה של ממשלה ישראלית עתידית. כי לא ייתכן שלמסקנותיה של ועדת-חקירה – אשר אומצו ע"י ממשלת ישראל וקיבלו כך מעמד של התחייבות ממשלתית רשמית – לא יהיה שום ערך ממשי.
לצד היבט חוקתי-עקרוני זה, קיימת גם העובדה שמאבקנו זה אינו אך ורק למעננו – אלא למען כל הסטודנטים שיבואו, כמו גם למען התרבות הישראלית בכללותה. ללא מדעי-הרוח – הנחשבים ל"חוגים בלתי-רווחיים" – אולי תהיה ישראל עשירה, אך חסרת-נשמה. מעבר לכך, אנו נאבקים כמובן גם על הפן החברתי – עם כל דברי מתנגדי השביתה על "זה בסדר, יהיו מלגות… הלוואות"… בואו נודה באמת: כמה מאיתנו מוכנים לכך שאוזננו תרוצע אל משקוף-הבנק בהתחייבות משכנתאית להחזרת רבבות שקלים, אם "נעז" להרוויח יותר מ-6,000 שקל בחדש? מטרת מזימה זו ברורה: מחד גיסא, רבים מאד יוותרו מראש על עצם הרעיון לטרוח ולהירשם לאוניברסיטה – החברה הישראלית תהפוך לבלתי-משכילה וכך יותר ויותר משנה לשנה – וכך גובה השכר בממוצע ירד והתאגידים הבינלאומיים ילבלבו – ובקצרה: נהיה באופן סופי ומוחלט למדינת עולם שלישי, נחשלת ועלובה. מאידך גיסא, אותם אלה שיבחרו ללמוד לתואר על-אף הכל ולקחת הלוואה – ישתעבדו לאחר סיום-לימודיהם לכורח לעבוד בכל עבודה שרק תוצע להם – בלא שיהיו חופשיים להתפטר, כי: ההלוואה!! אוי, החזר ההלוואה!! וכך שוב כולנו עבדי-התאגידים.
לא רק שכר-הלימוד
טיעונים אלה – חזקים ורבי-חשיבות כשלעצמם – הם רק לעניין שכר-הלימוד לבדו. לצד נושא זה אנו נאבקים כאמור גם על השבת 1.5 מיליארד שקלים שקוצצו מתקציבי ההשכלה הגבוהה מאז תחילת העשור הנוכחי. ואין זו דרישה בעלמא. מדי שנה בשנה נסגרים קורסים באונברסיטת תל-אביב. כידוע המצב קשה במיוחד – אולם גם בכל שאר האוניברסיטאות הולך היצע-הלימודים ומתמעט משנה לשנה, במיוחד במדעי-הרוח. בתל-אביב כבר אוחדו שישה חוגים שונים למשהו אמורפי בשם "לימודי התרבות העברית", ולימודי הקולנוע הפכו תיאורטיים בלבד. בחוג ללימודי הודו, איראן וארמניה, לא היה השנה כמעט אף לא קורס ארמני אחד. כאשר מרצים בקורסים "נדירים" יחסית יוצאים לפנסיה או לשבתון, לא נשכר להם שום ממלא-מקום שהוא, והקורס פשוט חדל מלהתקיים – לעתים לשנה-שנתיים, אולם בדרך-כלל לתמיד. אם חלילה תעלה מזימת אנשי-האוצר בידם, כזה יהא גורלם של כל מדעי-הרוח – אולי במקרה הטוב יאוחדו עם מדעי-החברה ותהיה אפשרות ללמוד "חוג משני: מדעי-הרוח"… בהיותי סטודנט לבלשנות ולתרבות בורמה (בין-היתר), אני מודע לכך שאם חלילה מאבקנו ייכשל – לא יהיה עתיד לתחומים הללו, ואז נעמוד בפני הבחירה לוותר על האקדמיה או לבגוד במולדת (ההגדרה שלי, לפחות, לירידה מן הארץ). וכך מגיעים אנו למסקנה שתוכנית שוחט-תמיר הינה הדבר האנטי-הציוני ביותר שנהגה במדינת ישראל מימיה. ואני חשבתי לתומי שאנשי מפלגת "העבודה" הללו הם ציונים גדולים דווקא…
"תגיד – השביתה נמשכת?"
בלכתי ברחוב לבוש חולצת-המאבק (ועם סרט אדום לראשי), שואלים אותי אנשים רבים, סטודנטים ואחרים, "תגיד – השביתה נמשכת? שמעתי שחוזרים ללמוד… שביום ראשון הכל ייגמר"… לאלה אני אומר: "כן, אנחנו ממשיכים. לא נוותר ולא ניסוג. לא נאפשר בשום פנים ואופן לשבור את השביתה ולא נחתום על חוזי-כניעה משפילים – כי מוטב לנו אפילו להקריב סמסטר שלם, למען עתיד-המדינה – ולא את עתיד-המדינה, למען הסמסטר"…
ל"דני האדום – הערה מנהלתית": אמת, אולם דו"ח ועדת וינוגרד הראשונה או?מ?ץ ע"י ממשלת ישראל, בזמנו. בכך, הפכו מסקנותיה, להחלטות ממשלתיות – אשר היא התחייבה למלאן.
וקישור לאחד מאתרי המאבק העיקריים:
— קישור —
היכנסו והשפיעו!!
ראשי חמש מן האגודות, מאיימים כי יחתמו, על הסכם-הכניעה המשפיל – ולמעשה, ימכרו אותנו הסטודנטים!!
הכניעה לפשיסטים ולבוגדים, לא תקום ולא תהיה!!
על כל יו"ר וסיו"ר, שיאות לחתום על הסכם-הכניעה המשפיל, לפנות את מקומו לאלתר!!
לא משנה, מה תהיה ההחלטה – השביתה נמשכת ותימשך והקמפוסים ינעלו!!
מוטב להקריב סמסטר למען ישראל מאשר את ישראל למען סמסטר
הערה מנהלתית: כתבת "כי לא ייתכן שלמסקנותיה של ועדת-חקירה לא יהיה שום ערך ממשי." ועדת חקירה ממליצה. הסמכות של הממשלה היא לקבל או שלא לקבל. וזה מה שצריך לקרות בדמוקרטיה – אזרחי ישראל לא הצביעו עבור השופט וינוגרד. הם הצביעו, למרבה הצער, עבור אהוד אולמרט (ואם הוא איבד את תמיכתו, הוא צריך להיות מועבר מתפקידו על ידי מחאה עממית ולא על ידי ועדה שיפוטית)
היום, בשעה 12 בצהרים, מכנסת ברית שגב-מגידור, את כל פעילי-המאבק בהר-הצופים, על-מנת לתקוע לכולנו סכין בגב ולפרוש מן השביתה.
בהכירי את הנפשות הפועלות ואת האוניברשיטט דנן בכללותה, אין לי אשליות: ביום א’, יחזרו הבוגדים הללו לשגרת-לימודיהם, כאילו אין מאבק, כאילו אין וינוגרד (א’, ב’ וג’) וכאילו הכל במדינה מצוין.
האוניברסיטה העברית, מאז ומתמיד, היתה מעוז-הקרנפים עלי-אדמות.
יחד עם זאת!! אין בכוונתי, בשום-פנים-ואופן, לשבור שביתה.
אני מודיע בזאת, על הקמת ברית-השובתים הירושלמית, אשר תעמוד, בקשר הדוק, עם כל השובתים הנאמנים בכל מקום ואתר, במיוחד באוניברסיטת תל-אביב.
לא אכפת לי במיל, אם הסמסטר שלי יהרס. כי למען החברה בארץ ולמען פרצופנו האנושי (בכל הקשר: החברה הישראלית, סיום הכיבוש, שמירת הטבע ועוד ועוד), אני, אישית, מוכן להקריב הרבה-הרבה יותר, מאשר סמסטר…
אנא צרו עמי קשר, כל המעוניינים לפעול בירושלים. מי לשביתה אליי!!
קום לך לך אל מדינת ישראל, בידיך תראה ובעיניך תמשש – המצב די מחורבן.
כל כך הרבה עוול יש במדינה שכבר קשה לדעת מאיפה להתחיל, אבל בכל זאת אנחנו צריכים לזכור ולהזכיר את עוולות השלטון.
ממשלת ישראל מפקירה את החולים, את הרופאים, את המובטלים, את העניים, את הפחות עניים, את תושבי הפריפריות, את תלמידי בתי הספר, את המורים, את השכירים, את העצמאיים, את האמנים, את הנכים, את החרדים, את הערבים, את הסטודנטים, את המרצים, את הקשישים והרשימה רק מתארכת. "כאלה וכאלה תספר לך השממית, מעשים נוקבים את המוח ויש בהם כדי להמית".
טוב, אולי השמש לא זורחת, אבל דמדומי הבוקר מתחילים להפציע. מאבק הסטודנטים התחיל כנגד ההצעה להעלות את שכר הלימוד, אבל הסטודנטים מבינים שזה מאבק על פני החברה הישראלית. יותר ויותר סיסמאות נשמעות בהפגנות בעד העלאת שכר המורים, המרצים ואפילו השוטרים. בעד שלטון הרוב, בעד מדיניות רווחה, בעד שוויון זכויות, בעד שלום, בעד מהפכה. המאבק שהחל בכיסם של הסטודנטים הופך למאבק על דמותה של מדינת ישראל.
השיטה פורחת
השלטון מנוסה בדיכוי התקוממות. למעשה הוא משקיע את עיקר משאביו לכך. 25 שרים יש בממשלה (לא כולל את ראש הממשלה) ובמקום לשמוע את קול הציבור הם נשמעים ליועצי התדמית.
חבר כנסת מרוויח בחודש אחד סכום השווה לשכר לימוד לשלוש שנים. שכר לימוד שסטודנטים משלמים בזיעת אפם, בעבודות מזדמנות בשכר מינימום ובעמל רב.
יועצי התדמית רוצים להפנות את תשומת הלב מהמאבק האמיתי. הם לא רוצים שנדבר על סדר העדיפויות של חברי הכנסת, הם לא רוצים שנדבר על עתיד המדינה.
יועצי התדמית רוצים שנדבר על כלכלה, על ביטחון. הם רוצים להציג את הסטודנטים כנהנתנים וכאינטרסנטים וככה להעביר את הדיון למגרש הביתי שלהם. הפוסל ב??מו?מו? פוסל.
הממשלה, בעזרתה האדיבה של התקשורת והמשטרה, מנסה להפריט את המאבק ולהסיט את הדיון. הדרישה לחברה צודקת ושוויונית נראית להם סהרורית, הם מעדיפים לדבר על יעילות, על רווח והפסד, על הקמת וועדות חדשות, הם מעדיפים להציג את הסטודנטים כחבורת מפונקים שהולכים ללמוד אמנות, פילוסופיה, תרבויות עתיקות ונושאים הזויים, במקום ללכת ללמוד מדעי המדינה, כלכלה ומשפטים. את האחרונים הם מציגים כאנשים שמובטח להם כי יהיו עורכי דין מצליחים, כלכלנים משגשגים ועוזרים פרלמנטריים משובחים, למרות שמעטים מבין 130 אלף הסטודנטים של היום באמת יצליחו להגיע למעמד שכזה. האנשים האלו, הם אומרים, יהיו יום אחד מבוססים, ירוויחו את לחמם בכבוד, ומעבר לתשלומי המשכנתא, הבריאות, החינוך, הפנסיה והמסים יכולים להרשות לעצמם עוד כמה מאות שקלים בחודש למשך 7 שנים לכיסוי הלימודים.
אבל עובדה היא שלרוב הסטודנטים לא מובטח עתיד משגשג, ובסופו של עניין רוב הסטודנטים שהשקיעו את מיטב שנותיהם בלימודים יהיו ונמצאים באותו בוץ שהמדינה בישלה עבור כלל האזרחים: בלי שלום, בלי ביטחון ובלי תקווה.
אם יש צדק – יופע מיד!
אבל הסטודנטים ממשיכים להפגין, ההפגנות הולכות ונהיות גדולות יותר והמאבק מחריף. אתמול (יום חמישי ה-10 במאי) נחסם רחוב יפו לתנועה למשך כמה שעות, מאות כוחות משטרה ועשרות ניידות הגיעו למקום. המשטרה לא הצליחה להשתלט על אלפי המפגינים שחסמו את הכביש בגופם, ונראה היה כי הם נמנעים מאלימות מופרזת (בכל זאת, צריך להשמע ליועצי התדמית).
בניגוד למה שפורסם ההפגנה התפזרה בגלל גשם הזלעפות ששבר את השרב, ולא בגלל אדיבות השוטרים.
אף על פי כן נעצרו 37 מפגינים, סטודנט אחד הוכה, נעצר, ונשאר לילה במעצר עם עוד 5 מפגינים עד לשעות אחרי הצהריים ביום שישי וסטודנט נוסף נפגע ופונה לאמבולנס (שהגיע אחרי 20 דקות. המשטרה דאגה לעשרות ניידות ומאות שוטרים, אבל אמבולנס אחד לא היה במקום). באמבולנס נודע לו שיצטרך לשלם 400 שקל עבור הפינוי והוא העדיף לחזור הביתה בצליעה. 400 שקלים זה הרבה כסף לסטודנט.
מנסים לדכא ולהפריט את המאבק על דמותה? ועתידה? של המדינה, ובמקום להבין את הטעויות המרות ולהפנות את המשאבים הדרושים לתיקון העוולות משתמשים ביועצי התקשורת והמשטרה. מארק טוויין פעם אמר שכשיש לך פ??ט?יש? כל בעייה נראית מסמר.
אנא הצטרפו לפעילויות, תמכו במאבק בכל דרך אפשרית תגיבו באינטרנט, תדברו עם חברים, תרימו טלפון למארגנים אפילו בשביל להביע תמיכה. כל עזרה תתקבל בברכה זקוקים לבקבוקי מים, בריסטולים, מדבקות, חולצות, אוהלים, אוטובוסים ועוד אבל בעיקר זקוקים לקולות התמיכה שלכם ושלנו.
במהלך סוף השבוע יש אוהל מחאה בגן העצמאות בירושלים. אתם מוזמנים להצטרף.
הודעה שפורסמה באתר ההתאחדות…
בשום-פנים-ואופן לא לחתום על ההסכם!!!
אתם השתגעתם?? אין אפילו רבע אזכור לוינוגרד (מימוש הבטחה ממשלתית; קשר בין וינוגרד הראשונה לשנייה), כן משלימים, עם ועדת-השוחטים… מה זה?!?
אני, דניאל-עודד קדם, מצהיר בזאת: גם אם תחתמו, לא תייצגו אותי. אני אמשיך במאבק ובשביתה, עד לניצחון אמיתי – ואני קורא לכולם, להצטרף ולהפיל כל הנהגה חלושה, הנכונה להיכנע!!!
מוטב להפסיד סמסטר למען ישראל, מאשר את ישראל – למען סמסטר.