ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה) מאיים עכשיו על הסטודנטים השובתים שאם לא יחזרו ללימודים לאלתר יפסידו את שנת הלימודים. היית מצפה שראשי אוניברסיטאות יבינו ששוברי שביתה נחשבים כחלאה בכל חברה הגונה. האוצר – בשם הממשל – לא מצליח לשבור את השביתה הלוחמת של הסטודנטים. על כן מגייסים נציגי הממשלה את ור"ה כדי לעשות את עבודתם הבזויה. הצעד הנחפז של הנשיאים אינו יכול שלא לעורר שאלות קשות בדבר מעמדם.
הם מבקשים לנהוג כאילו שהאוניברסיטאות שייכות להם. אך כל עוד לא הושלמה מלאכת ההפרטה המתכוננת, האוניברסיטאות הם מוסדות ציבור וראשיהן אינם אלא נאמנים של הציבור האקדמי על כל מרכיביו. איש לא הסמיך אותם להתייצב מול 150,000 סטודנטים ולאיים עליהם. רצוי שוועד ראשי האוניברסיטאות יביא בחשבון כי האוניברסיטאות אינן רכושם הפרטי!
לעצם הדבר, אלה שמנהלים את האוניברסיטאות עד כאן נכנעים באופן קבוע לתכתיבי הממשלה ומשתפים פעולה בהתנכרות לחינוך הגבוה. ראשי האוניברסיטאות זקוקים לוועדת חקירה שבפניה יתנו חשבון על אדישותם, הזנחתם והשלמתם הממושכת עם התנגשויות נגד המוסדות שבראשם הם ניצבים.
כל הכבוד לסגל האקדמי הזוטר שמשלב ידיים עם הסטודנטים!
אם כך פועלים הנשיאים – אולי טוב יותר בלעדיהם!
לא כדאי לה לממשלה לנסות לשבור את הסטודנטים!
באופן לא מפתיע מרצים "שמאלנים" כעדי אופיר, חיים לוסקי, שלמה זנד ואחרים ממלאים את פיהם מים לנוכח הניסיון לשבירת השביתה ע"י ראשי האוניברסיטאות או בקשר לשביתת הסטודנטים. זה מה שקורה שאנשי רוח פוסטמודרניים (אופיר ולוסקי) או ליברלים (זנד) מוגדרים על ידינו כשמאל. הפוסטמודרניים סולדים מכל הגדרה פוזיטיבית של טוב, ראוי ומוסרי (וזה כולל גם עקרונות
חברתיים) בשם האובססיה שלא נתדרדר לדיקטטורה סטליניסטית וגולאגים ומה שמעניין את הליברלים זה רק הנושאים הפוליטים. הדבר היחידי שזנד, לוסקי ואופיר יסכימו להגיד זה שהכל בגלל הכיבוש ושאחרי השלום יהיה ניתן להשקיע בחינוך. הסטודנטים כמובן לא מעניינים אותם והם משמשים בשבילם כעוד תירוץ לתקוף ת הכיבוש (כאילו שאין כיום המון כסף עודף ועודפים ענקים למדינה וכאילו שאחרי הסכמי אוסלו, היציאה מלבנון וכו’ לא קיצצו ופגעו במדינת הרווחה). אולם אילו ראשי האוניברסיטאות היו מנסים להגביל את הזכות לבקר את הכיבוש הייתם רואים עשרות מאמרים שלהם על משטר הדיקטטורה שהגיע לאוניברסיטאות.
למה לא רואים את כל המרצים הללו בצעדות ובהפגנות? למה אין נציגות מאורגנת ורשמית של המרצים בהפגנות? מדוע הם לא מתראיינים לטלוויזיה או כותבים מאמרים לעיתונים (זה המינימום שהם יכולים לעשות)? ממה מפחדים אנשים שיש להם קביעות ובטחון תעסוקתי? הם לא מפחדים הם פשוט אדישים.
אין מה להתפלא על השמרנות שלהם, הם לא יותר מ"כבש בעור של זאב", מתעטפים בערשת של רדיקליות אבל שמרנים להחריד בכל הנוגע לנושאים הכלכליים. כל הפוסטמודרנים שמסרבים בכל תוקף להגיד שמדיניות סוציאל דמוקרטית של רווחה היא טובה, מוסרית וראויה יותר ממדיניות קפיטיליסטית ניאו-ליברלית (באופן אובייקטיבי ומוחלט) וזאת משום סירובם להכיר שיש משהו "טוב" "ראוי" ו"מוסרי". כל הליברלים שמה שמעניין אותם זה רק הנושא הפוליטי (להתנגד לכיבוש) וכל הבודהיסטים בצורת שלמה בידרמן שמתנגדים לכל פעולה חברתית קולקטיבית (הנה מילה שכל שלושת התיאוריות הנ"ל יסלדו ממנה – קולקטיבית) ושסבורים ש"השלום מתחיל מתוכנו", כולם
הדברים המתייחסים לעדי אופיר אינם נכונים. הוא הביע את תמיכתו במאבק והעביר לסטודנטים שלו מסרים, לפיהם אל להם לחשוש שיינזקו מהשביתה.הוא גם שלח אימייל ובו התבטא חד-משמעית נגד יוזמת ראשי האוניברסיטאות לשבור את השביתה.
ובכלל, ההכללה "פוסט מודרניסטיים" היא שטחית במקרה הטוב ואווילית במקרה הרע. לא ברור מה הכותרת הזו אומרת בדיוק. אם הכוונה לזה שמדובר באנשים שמנסים להתמודד עם אתגרי המאה העשרים (שואה, טוטליטאריות) ולא להדחיק אותם – אז ניחא. זה עדיף מלטמון את הראש בחול ולדקלם סיסמאות. מכל מקום, אין בדבריי משום תמיכה בדמותו האקסצנטרית וחסרת האחריות של חיים דעואל לוסקי ספציפית, בלי קשר ל"פוסטמודרניות" שלו
עובדה היא שאין כמעט אף מרצה שמתייחס לתנאי ההעסקה של עובדי כוח האדם באוניברסיטה (השומרים, המנקות וכו’) ולאף אחד מהמרצים הנ"ל לא ממש אכפת. בכל מקרה התיאוריה הפוסט מודרנית מדברת ללא הרף רק על "האחר" האתני ולא על מעמדות כלכליים, תנאי תעסוקה ועניינים כלכליים בכלל (ולא צריך להיות מרקסיסט בשביל להתייחס לדברים הללו, מספיק להיות סוציאל דמוקרט). הרי בעולם "הפוסט מודרני" של המאה ה-21 אין בכלל בעיות כלכליות-חברתיות. אלו תפיסות מיושנות של תיאוריות עבשות, הכל זה בעיות של ייצוג וסימול של "האחר" האתני בחברה. עוד לא מצאתי פתרון או הצעה אחת לפתרון כיצד לפתור בעיות כלכליות-חברתיות לפי התיאוריה הפוסטמודרנית (עוני, אי שיוויון, יחסי עובד-מעביד, "עניים עובדים" וכו’), זה פשוט לא מעניין אותם.
הליברלים כמובן שלא מתעסקים בנושאים כלכליים-חברתיים ובשבילם הפסקת הכיבוש הוא כמו מנטרה שאחריה ישרור עולם אידילי וכל הבעיות יפתרו ובשביל הבודהיסטים (וההינדואיסטים) אין בכלל מה להתעסק עם בעיות חומריות וקולקטיביות שכאלו, הדבר היחידי שצריך זה להתמקד בפנימיות ובאושר האישי שלך. שלא לדבר על מושג הקארמה שגורס שמעמדו החברתי-כלכלי של כל פרט הוא שכר או עונש על מה שהוא עושה בחיים הקודמים. כלומר, מעמד חברתי נחות הוא מוצדק (כפי שאתם יודעים החברה ההודית היא חברה מעמדית מאוד שמצדיקה את ההיררכיה באמצעות תפיסה דתית ומיסטית).
כך יוצא שהמרצים היחידים שמתעסקים בזכויות עובדים ובעניינים חברתיים ושמנסים לעשות משהו למען עובדי הקבלן באוניברסיטה הם אריאל רובינשטיין מכלכלה ואיציק ספורטא ממנהל עסקים. כל שאר הרדיקלים מגילמן הם לא יותר מ"כבש בעור זאב", שמרנים ואדישים לסובב אותם.
שלמה זנד תמך בשביתת הסטודנטים ב-2005, ופרסם דברים בגנות הקיצוצים בהשכלה הגבוהה והפגיעה בתנאי העבודה באוניברסיטאות.
בקשר לשניים האחרים, כנראה שאתה צודק. אופיר, אזולאי והאחרים באמת גיבורים גדולים מאחורי הקתדרה (לפעמים, בנושאים מסוימים, ובאופן מתון וקונצנזוסיאלי), אבל כשזה מגיע לשחיטת אלה שלא מחזיקים בקביעות ובקשרים בארץ ובחו"ל, הם פועים ככבשים.
דווקא פרופ’ בן-ציון מוניץ, שהתבטא ביום שישי נגד ור"ה, נחשב שמרן מבחינה אקדמית, אך פועל הן במאבק החברתי והן במאבק כנגד הכיבוש.
מסכים לחלוטין עם כל מלה, כמובן.
זה עתה ראיתי תגובתך למעלה… עכבישים נמצאים בכורים?!?
שמע, זה ממש מפחיד… אני מתכוון, עכביש – חשוף לקרינה…
עוד יגדל, כמו בסרט-האימה ההוא!!! בררררר…
מלים כדורבנות. לא ברור איך גוף שמאגד בתוכו את האחראים העיקריים לקריסת האוניברסיטאות מעז להרים ראש אל מול מאבק צודק שכזה. חבורה של נהנתנים עם משכורות עתק מטיפים לנו מוסר.
תכלס, הכל תלוי בסגל האקדמי הבכיר – אם הוא ידבוק בעמידתנו לצד הסטודנטים, המאבק יצליח. הסגל הזוטר אינו מספיק כי גם הוא מורכב בעצם מסטודנטים ברוב המקרים.
לאנארכיסט: תפאדל, בוא ניפגש מחר באוהל באנטין ונתחיל יחדיו להזיז עניין!!
לחד"שניק: בטח – בירושלים אינני מפגין, כי אני מסרב לדבר, מטוב ועד רע, עם האגודה האולטרא-מושחתת שלנו – אבל, בהחלט אפגין בת"א וברמת-גן במקום…
נתראה!!
בספר "חינוך בעידן השיח הפוסטמודרני" שבעריכת אילן גור זאב יש מאמר של לוסקי בו הוא כותב ""חינוך חינם לכולם" היא סיסמה ילדותית שוביניסטית קפיטליסטית". הבילבול של לוסקי שלא יודע להבדיל בין מדיניות קפיטליסטית לבין מדיניות סוציאל דמוקרטית מלמד מדוע הוא לא מראה תמיכה במאבק הסטודנטים. לדידו אין טעם ללמוד והאינטרנט מספיק.
מדוע לוסקי הוא חסר אחריות יותר מאופיר?
הייתי מציע לכל הסטודנטים להבין ולזכור,שמהפיכה אמיתית יכולה להתבצע גם בשלווה ובנחת,עם הרבה חיוכים וצחוק בריא.האמת בד"כ תראה שם,גם הצדק.
זהו רגע אמת ומבחן עבורכם,התאותו לנסות התארגנות דמוקרטית מהפכנית,של תאים בסיסיים מהשטח,המוקמים על בסיס דמוקרטית אמת: שלוש בחירות: נשיא,ר"מ ושופט.החל מלמטה וכך למעלה.אל תפחדו להראות נאיבים,תתעקשו על זה בבחירות הכי קרובות,לועד הכי בנלי של ההתארגנות הכי בסיסית שדורשת את זה,משם תפענחו לבד,את תכנית הריאליטי,הכי מגניבה שאי פעם קלטתם.
מחר, יום שני, כולנו להפגנות הסטודנטים בתל-אביב, ירושלים וחיפה! כולם, אבל כולם, חייבים להפגין
על מה ההתרעמות בדיוק?
"הצעד הנחפז של הנשיאים אינו יכול שלא לעורר שאלות קשות בדבר מעמדם."
אילו שאלות בדיוק? מה כל-כך מפתיע בכך שנציגי ממסד, שממונים ע"י הממסד, ומקבלים תנאים מופלגים וכוח מהממסד… תומכים בממסד?
בכל הפגנת סטודנטים בארץ יש מושא לטענות. לעיתים מושא זה שמאלני, לעיתים ימני ולעיתים אמצעי, אבל אף פעם הוא לא הנכון.
הגיע הזמן להוציא את העכבישים מהכורים (או שמא להוציא את השבעים מהמסעדה):
— קישור —
היא סוציאליזם ודמוקרטיה.
Indeed, the Israeli University Presidents are, almost always, on the side of the most despicable option.
למערכת: אנא, פרסמו תגובתי זו לפחות באחד משני המקומות, אליהם שלחתיה כעת… החליטו אתם איזה. הנושא קריטי מאין-כמוהו.
היום, בשעה 12 בצהרים, מכנסת ברית שגב-מגידור, את כל פעילי-המאבק בהר-הצופים, על-מנת לתקוע לכולנו סכין בגב ולפרוש מן השביתה.
בהכירי את הנפשות הפועלות ואת האוניברשיטט דנן בכללותה, אין לי אשליות: ביום א’, יחזרו הבוגדים הללו לשגרת-לימודיהם, כאילו אין מאבק, כאילו אין וינוגרד (א’, ב’ וג’) וכאילו הכל במדינה מצוין.
האוניברסיטה העברית, מאז ומתמיד, היתה מעוז-הקרנפים עלי-אדמות.
יחד עם זאת!! אין בכוונתי, בשום-פנים-ואופן, לשבור שביתה.
אני מודיע בזאת, על הקמת ברית-השובתים הירושלמית, אשר תעמוד, בקשר הדוק, עם כל השובתים הנאמנים בכל מקום ואתר, במיוחד באוניברסיטת תל-אביב.
לא אכפת לי במיל, אם הסמסטר שלי יהרס. כי למען החברה בארץ ולמען פרצופנו האנושי, אני, אישית, מוכן להקריב הרבה-הרבה יותר, מאשר סמסטר…
אנא צרו עמי קשר, כל המעוניינים לפעול בירושלים. מי לשביתה אליי!!
מתוך ספרם של אריאלה אזולאי ועדי אופיר, "ימים רעים":
"[…] במשטר ליברלי חוסר קניין או מיעוטו פוגעים מאוד ביכולת להשתמש באזרחות. ההבדל בין אזרחים חסרי קניין לבין אזרחים בעלי קניין הוא עקרוני ומובנה. חסרי הקניין או מיעוטי הקניין גם אינם יכולים להתגונן מפני פגיעתם הרעה של בעלי הקניין, אזרחים או זרים, שיש להם עניין באדמה שהם יושבים עליה, או בעבודה שהם מסוגלים למכור. לפיכך ההתאזרחות הממשית – לא רק פורמלית – של חסרי הקניין מותנית בהגבלה ממשית – ולא רק פורמלית – של הזכות לצבור קניין על ידי השתלטות על עבודתם של אחרים." [ע' 41]