פעיל איגוד מקצועי הוא בין המקצועות המסוכנים בפלסטין. ראסם אל-ביארי, סגן מזכ"ל הפדרציה הכללית של האיגודים המקצועיים הפלסטינים יודע זאת היטב. משרדי הפדרציה ותחנת הרדיו של האיגודים בעזה נהרסו בנובמבר אשתקד. בחודש ינואר 2007 שוגרו שני טילים לעבור ביתו, ובאפריל נפצע אל-ביארי על ידי שני חמושים שתקפו אותו בעת שנסע ברכב האיגודים יחד עם משפחתו. בשיחה עמו מספר מנהיג האיגודים מעזה על קשיי העובדים בפלסטין.
ש. האם אתה יודע מי עומד מאחורי ההתקפות?
ת. הרשות הפלסטינית היא היא האחראית להתקפה הראשונה והשנייה. כדי לבצען נעשה שימוש בכלי רכב השייכים למשרד הפנים. כל פלסטיני מכיר היטב את כלי הרכב של משרד הפנים. אנו יודעים שאלה שתקפו את תחנת הרדיו ואת מטה האיגודים מועסקים על ידי משרד הפנים. הם גם לא הותירו ספק לגבי זהותם הפוליטית, כי לאחר ההתקפות הם כתבתו "החמאס היה כאן". דובר משרד הפנים אף גילה כי אנשיו עמדו מאחורי ההתקפות. יתר על כן, לא נשמע כל גינוי מצד ראשי הרשות ולא נערכה כל חקירה על מנת למצוא את האחראים וכדי למצות איתם את הדין.
ש. האם ההתקפות המזוינות על העובדים או נציגיהם היו לשגרה?
ת. המשטרה הפלסטינית נוהגת לירות על המפגינים הנאבקים למען זכויות העובדים. בחודשים אוקטובר ונובמבר אשתקד, 13 עובדים נהרגו בעת שהשתתפו בהפגנות שדרשו תשלום דמי אבטלה או להפסיק את הלנת השכר הממושכת של העובדים. קיבלנו גם אין ספור איומים באמצעות הטלפון וידענו שהרשות רוצה לנקוט בצעדים קשים כדי להפסיק את מחאת האיגודים. בזמנו הגשנו תלונות למשרד הפנים, בכל עת שקיבלנו איום, אבל איש לא חקר אותן. אף כאשר חברי איגוד העיתונאים – איגוד החבר בפדרציית האיגודים המקצועיים – הפגינו בדרישה לשחרר את כתב ה-BBC אלן ג’ונסון, הם הותקפו על ידי המשטרה.
ש. מי היה מעוניין להרוס תחנת שידור?
ת. תחנת השידור של האיגודים עמדה לצידם של העובדים בכל העת ונתנה במה חופשית לדרישותיהם. אנשי הרשות הגיבו ואמרו שהתחנה "מרעילה את הנפש" של העם. התחנה נהרסה עד היסוד וציוד רב נגנב על ידי התוקפים. הנזק נאמד ב-400 אלף דולר. ההתקפה נגד התחנה החלה בשעה 17:00 ב- 2 בפברואר האחרון. במקום שהו חמישה עובדים והם נסו על נפשם. אחד קפץ מן החלון ומת מפצעיו בבית החולים. כל היתר נעצרו ושוחררו מאוחר יותר.
ש. ומי תקף אותך ב-6 באפריל?
ת. באותו יום נסעתי ברכב של האיגוד בחוצות עזה, יחד עם אשתי, ילדיי ואמי. קבוצה של חמושים כיוונה את נשקם לעבר הרכב ונאלצנו לעצור. הם הוציאו את כולנו מהרכב ודרשו ממני לשוב לרכב ולנסוע אחריהם. כמובן שסירבתי, ואז החלו לירות לעברי ונפצעתי כתוצאה מן הירי. אשתי והילדים החלו לצעוק והירי וצעקותיהם הביאו אל המקום קהל רב; וזה מה שהציל אותנו. במנוסתם התוקפים לקחו את הרכב וכמה דברי ערך שהיו בתיק של אשתי. אינני יודע מה הם רצו ממני. חששתי שאם אני אסע אחריהם, הם עלולים לחסל אותי במקום לא מיושב. לא יכולתי לזהות את התוקפים והפעם הם לא נסעו ברכב של משרד הפנים. נציגי משרד הפנים מסרו לי שהם יחקרו את המקרה. בינתיים אין כל תוצאה לחקירה.
ש. איך אתה מסוגל לתפקד ביום-יום לאחר ההתקפות הנפשעות?
ת. אני חי את חיי, אבל אני נוקט בצעדים כדי למנוע פגיעה בי או בסובבים אותי. יש בין החברים הפוחדים עכשיו לפעול במסגרת האיגודים כי הם חוששים לחייהם. אבל מעבר לכמה מקרים בודדים, האיגודים המקצועיים הפלסטינים נחושים להמשיך ולהגן על האינטרסים של העובדים בשטחים הפלסטינים; וגם אני מחויב לכך. ככל שתוקפים אותי יותר, כך אני מגלה נחישות רבה יותר בעבודתי.
ש. למה תוקפים דווקא אותך ולא את המזכ"ל של הפדרציה?
ת. אני מתגורר בעזה הנמצאת תחת שליטת הרשות הפלסטינית. המזכ"ל מתגורר בשכם שנמצאת תחת הכיבוש הישראלי.
ש. איך פדרציית האיגודים מתמודדת עם מצבם הקשה של העובדים הפלסטינים?
ת. 15 איגודים מקצועיים חברים בפדרציה ומספר חבריהם כ-380 אלף עובדים, הנשים מהוות 10% מכלל החברים. 127 אלף חברים מתגוררים ברצועת עזה. אחד השירותים החשובים שאנו מעניקים לחברים שלנו הוא ביטוח רפואי, קבלת טיפול רפואי בחינם. אנו גם עוסקים רבות בהכשרה מקצועית, וזאת תודות לסיוע מהאיגודים מספרד, נורבגיה ושבדיה. אנו גם מעניקים סיוע לעובדים הפלסטינים שהועסקו בישראל. רובם ככולם פוטרו מעבודתם בישראל ולא שולמו להם משכורות ופיצויי פיטורין. אנו מעניקים להם סיוע משפטי ואנו עומדים בקשר עם משפטנים ישראלים כדי לקדם את עניינם בבתי הדין לעבודה בישראל. אנו משלמים עמלה של 10% לעורכי הדין ואת יתרת הפיצויים אנו מעבירים למפוטרים. אנו פועלים על פי עקרונות הדמוקרטיה הפועלית ובין ההנהגות שנבחרו בבחירות האחרונות שנערכו באיגודים יש גם אנשי חמאס. אבל אנו דוגלים בהפרדת הפוליטיקה והאיגודים מן הדת. בשנה האחרונה, משרד העבודה חל למסור קצבאות באמצעות המסגדים ולאו דווקא בלשכות הרשמיות. כך, נוצרת אפליה בין עובד ועובד. ממשלת האחדות הלאומית שקמה באחרונה מפיחה בנו רוח תקווה מסוימת שהדברים ישתנו ושהיא תנסה להיאבק באבטלה ובעוני. הממשלה החדשה חייבת לספק יציבות וביטחון לפלסטינים. היא גם צריכה לקדם את השלום, כי זהו התנאי לקדמה החברתית.
ש. האם הסולידריות של העובדים יכולה לעזור לפלסטינים?
ת. בטווח הקצר אנו מעוניינים לחזק את האיגודים המקצועיים ולשקם את תחנת הרדיו. אבל אנו גם רוצים שהאיגודים מכל העולם יפעלו על מנת להסיר את המצור הישראלי על השטחים הפלסטינים. איגודים יכולים גם לשמש ככוח משפיע לכינון תהליך שלום אמיתי באזור. האיגודים בכל העולם יכולים גם ללחוץ על ממשלת ישראל על מנת שהפועלים הפלסטינים ישובו למקומות העבודה שלהם בישראל. הם גם יכולים לעזור לנו לשקם את המשק הפלסטיני.
ש. האם המחסומים והמצור של ישראל משפיעים על האיגודים המקצועיים?
ת. כמובן. בגדה המערבית הוקמו 480 מחסומים. ישראל באמצעות החומה שהיא בונה מפקיעה אדמות רבות, מפרידה בין המשפחות ולבין רכושן ופרנסתן. המחסומים מונעים מהעובדים להגיע למקום עבודתם. אני לא יכולתי להגיע לגדה המערבית כדי לפגוש את נציגי ארגון העבודה הבינלאומי שבאו לאזור. כדי להיפגש עם המזכ"ל של הפדרציה אני נאלץ לנסוע לירדן. מה שנותר כדי לנהל את ענייני העובדים הוא השימוש בטלפון או בפקס.
ש. מהו שיעור האבטלה בפלסטין?
ת. על פי הערכות שלנו יש כיום 400 אלף פלסטינים מובטלים, או כ-75% מכלל העובדים. לא מדובר רק על עובדי ייצור או עובדי אדמה. מדענים ואנשי רוח פלסטינים רבים נאלצו להגר בגלל שאין להם מקומות עבודה. העם הפלסטיני חי בעוני מחפיר וכ-80% מן הפלסטינים ברצועת עזה ובגדה המערבית חיים מתחת לקו העוני. ארגונים לא ממשלתיים רבים עזבו את עזה בחודשים האחרונים ועזיבתם רק החמירה את המצב.
ש. איך האנשים שורדים בתנאים כה קשים?
ת. רובם שורדים הודות לסיוע במזון של האומות המאוחדות. רבים נאלצו למכור נכסים ורכוש כדי לקנות מזון. זו לא רק בעייתם של המובטלים. רוב עובדי הרשות לא מקבלים שכר מזה חודשים רבים.

מאמר בהחלט מעניין.
ומה מסתבר ? מנהיג העובדים הנמצא בשכם "תחת הכיבוש הישראלי" בטוח הרבה היותר וזוכה (יחסית, יחסית) לחופש גדול יותר מאשר מר אל-ביארי המצוי ישירות תחת שלטון בני עמו מהחמאס.
לקח קטן לחברי משמאל (בעיקר השמאל הסוציאליסטי, לא רק המדיני) שטוענים ש"אל לנו להתערב בבחירה החופשית של הפלסטינים" …
אין בכך כדי להצדיק את הכיבוש או להקל עליו. עדיף להיות נרדף בידי בני עמך מאשר בידי עם אחר, הדיכוי הלאומי נפשע הרבה יותר מהדיכוי המעמדי.
נו וכיצד אפשר להגיב על תגובה 2 של "בן-אפרת" ?
בקיצור – לרצוח, לענות, להתנקש, לדכא זה בסדר כל עוד הרוצחים והמענים הם פלסטינים והנרצחים והמעונים הם פלסטינים.
ליברמן לא יכל לנסח את זה טוב יותר.
אם זה מה שקרוי "שמאל" אליבא אותו מגיב\ה אזי חלקי לא עימכם אלא עם הקורובנות שלא ממש משנה להם מי הורג בהם – הצבא הישראלי או כנופיות הרחוב הפלסטיניות.
ברגע שהרוצחים, מענים, מתנקשים וכו’ הם בני אותו לאום שלך, אז העניין הופך להיות עניין פנימי של אותו לאום, ולא של אילי הון אימפריאליסטים (שיתעסקו בעניינים שלהם).
בדיוק מסיבה זו קראנו כל השנים להכיר באש"פ כתנועת השחרור הפלשתינית כמייצג הבלעדי של העם הפלשתיני. ידענו שיש שם שחיתות תהומית המגיעה עד הראיס עם חשבונות פרטיים של מיליוני דולרים כספי שוחד ותרומות לפליטים, ועד חיסולי חשבונות פנימיים שלעתים מיוחסים לישראל, אך אין זה תפקידנו לחלק להם ציונים ולמתוח ביקורת,
ניתן גם לראות את מה שמתרחש כרגע בעזה כתהליך טבעי בהתפתחות לאומית, כמו שהיתה בשלבים שונים של עממים אחרים, ובהקשר זה גם אין לחשוש מההיבטים הדתיים המובהקים של המאבק, בדיוק כמו שבאיראן מאבק ההמונים המהפכני כנגד שלטון העריצות של השאח פהלבי התנקז למסגדים כי שם היה חופש ההתאספות שלא היה קיים מחוץ לזה.
בכל מקרה, יהיה מה שיהיה, אין להצטרף לקריאות הגינוי הצדקניות של המקהלות הציוניות למניהן הדואגות לרווח הפרט ולזכויות האזרח.
"והמשכיל בעת ההיא יידום."
אפשר לנהל ויכוח רציונלי עם אנשים רציונלים. במקרה זה … אני נאלמת דום.
אכן מצב אירוני להחריד. לאור השחיתות הפורה במדינה, ייתכן וגם מצבינו היה טוב יותר אילו הבריטים לא היו מניחים לנפשינו ב48.
יוחזר המנדט הבריטי לאלתר!
והנה הסיכום של כתבה ב"הארץ" על הנושא:
* העתיד. בכל שיחת טלפון עם תושבים בעזה נשמעת האמירה הברורה: רק כיבוש ישראלי עשוי להציל אותנו. פתרון אחר לא נראה באופק.
— קישור —
ואני אומרת… ממש לא, תודה! אולי כיבוש מצרי יעזור?
שמעתי על חידוש התוקפנות הישראלית בהפצצת בניין בעזה, יש לארגן משמרת מחאה בהקדם למחות על תוקפנות נפשעת, זדונית וציונית זו.
לזיו
המלין על התוקפנות הישראלית: הקסאמים הנופלים לאורך זמן בעוטף עזה חייבו טיפול מצד ישראל.נסה לחיות כאשר אינך יודע מתי ואיפה יפול הקאסם הבא.ה"תוקפנות" שהינך מזכיר הינה תגובה מינורית לאשר מתרחש באזורנו .וכל זאת כדי להטות את תשומת לב העולם מן המלחמה הפנימית של הארגונים.