הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 במאי, 2007 18 תגובות

במסדרונות האוניברסיטה העברית, אתמול, 31 ימים מתחילת השביתה, העסקים כמעט כרגיל. אני יושב באחת הקפיטריות ומנסה לחשוב על המחקר שלפניי. הקמפוס כבר שוקק חיים; חלק מהשיעורים מתקיימים, יותר ויותר תלמידים ומרצים חוזרים לפעילות לימודית. אוהל המחאה מול השער הראשי מעוטר שלטים, אך ריק רוב הזמן.

להווי ידוע כי מטרות השביתה אינן ברורות, ההנהגה מפוצלת, והשטח רוחש פעילות. מאות סטודנטים כבר התארגנו מחוץ לאגודות הרשמיות, ומנסים לנצל את נוכחות חבריהם בפעולות המחאה לקידום סדר-יום רחב יותר: חיבור המאבקים השונים בתחום החינוך למאבק משותף על ההשכלה בישראל – מגן הילדים ועד סיום האוניברסיטה, דרך הכשרת המורים והעסקתם.


לפני כמה ימים, באותו מסדרון, הסביר לי אחד ממנהיגי ועד העובדים של הסגל האקדמי הבכיר מדוע האינטרסים של המרצים סותרים את אלה של הסטודנטים. אגודת הסטודנטים הירושלמית סבורה, אף היא, שרצוי לצמצם את המאבק ולהגיע להסדר נקודתי. ועד ראשי האוניברסיטאות מפעיל לחץ על הסטודנטים לחזור ללימודים; בלעדיהם, ייקלעו האוניברסיטאות וממילא מנהליהן לקשיים תקציביים נרחבים וללחצים ציבוריים לא פשוטים. ראשי אגודות הסטודנטים לא השכילו להסכים ביניהם על מטרות וסדר-יום לפני שהובילו לשביתה, וכעת הם מחפשים מוצא של כבוד.


על פניי חולפת קבוצה של 20-30 סטודנטים. הם שורקים במשרוקיות, והרעש הצורמני מהדהד במסדרון הרחב. מיעוטם בחולצות אדומות, סימן המאבק. רובם בחולצות כחול-לבן, שעליהן הכיתוב: "אם תרצו", ולידו, כלוגו, צלליתו של תיאודור הרצל. הם נושאים כעשרה דגלי ישראל גדולים. הילוכם מהיר. במרכז החבורה סטודנט עם מגאפון, המשמיע בקול רם מאוד גירסה קצבית ומהירה של "התקווה". הקבוצה, ברובה המכריע גברים, חוצה את המסדרון, ולפרקים מלווה את המוסיקה בקריאות קצובות: "ה-תק-ווה-בת-שנות-אל-פ-יים!". מאחוריהם מלווים בריצה מספר אנשי ביטחון של האוניברסיטה, לבושים שחור.


כעבור מספר דקות, אחרי סיבוב קטן מחוץ לבניין, הם חולפים על פניי שוב, הפעם בכיוון השני. הליכתם נינוחה יותר. אנשי הביטחון כבר אינם רודפים, ושיחה ידידותית נקשרה ביניהם לבין חלק מהצועדים.


אחת מהמפגינים נשארת מאחור. היא מתווכחת עם שני סטודנטים, טוענת בתוקף כנגד "בגידתם" של הערבים תלמידי האוניברסיטה, שנוהגים לנצל את הבחירות לוועד הסטודנטים הערבי כדי להפיץ תעמולה המתכחשת לדמותה היהודית של המדינה. דמוקרטיה, היא טוענת, אינה בסיס מספיק. בגידה כזו, היא מוסיפה, יכולה להוביל לשלילת אזרחות.


היום צועדים אלפים, זורמים אל לב ירושלים דרך רחובות העיר. יום ירושלים הוא יום תפיסת הבעלות על העיר, היום בו חוברים יהודים חילוניים ודתיים ושוטפים את רחובותיה הנוצריים, המוסלמיים, הארמניים של העיר העתיקה. היום ייערך גם יום הסטודנט. במכירה המוקדמת הבטיחו את הדג נחש. העיתונים היומיים מודאגים מ"ההגירה השלילית" מירושלים, ושוב עולה תוכנית להרחבת גבולות העיר, תיקון סטטיסטי.


מה מכל זה מעניין את הסטודנטים? איך חלפו במסדרונות הפקולטה למדעי החברה, לך ושוב, בלי להתבונן לצדדים, לאומיות מסונתזת בחולצה אדומה? ומה בין אלה לבין כשלון מאבקם?


עצוב לפעמים בירושלים.

תגובות
נושאים: מאמרים

18 תגובות

  1. נעם הופשטטר הגיב:

    דניאל היקר,

    ראשית, לא צריך להתעצבן.

    וכעת – לשאלתך. ובכן, אפשר לומר שהמאמר "לא ממוקד", ובטח יש בזה משהו. הוא אינו כתוב כטיעון, ודאי שלא טיעון לוגי או רציף. ייתכן אפילו שלא מדובר ב"מאמר".

    יחד-עם-זאת, יש בו תמות מרכזיות ברורות שאף שלובות אלה באלה. קצת לא כיף לי לכתוב על זה, כי הסגנון הוא חלק מהעניין שם למעלה, אבל למענך – הכל (אם כי בקצרה) (למי שהבין כבר את ה’מאמר’ – ההמשך לא מעניין).

    ובכן, שאלת איחוד המאבקים בתחום החינוך אינה עומדת בחלל ריק. הקשריה החברתיים ברורים דיים, ולצידם גם הקשרים היסטוריים ואידיאולוגיים (אין כאן מקום. נאמר – סוציאליזם, סולידריות, חברה צודקת). הפרגמנטציה שנוקטים רוב הצדדים למאבק, למעט קבוצה בינונית בגודלה של סטודנטים שאינם מאוגדים רשמית, עומדת בסתירה לשאיפה לאיחוד הזה.

    התמה שנייה – עניין יום ירושלים. כידוע, השיח הנוהג, ההגמוני, נוקט לשון "איחוד" בירושלים מאז 67′. ההתעלמות מההפרדה הפיזית בעיר ומריבוי הנרטיבים סביבה באה לידי ביטוי באופן בולט בעלייה ההמונית לרגל, לעיר העתיקה בפרט, ביום ירושלים, בלי מודעות או אכפתיות כלפי האוכלוסיה שסביב ומשמעות המעשה.

    והנה החיבור. ההיבריד שיצרה קבוצת הסטודנטים, הערבוב בין החולצה האדומה (ע"ע משמעויות היסטוריות ואידיאולוגיות) והציונות מהזן הנפוץ, האלים והמדיר – החיבור הזה היטיב לבטא, בעיניי, את המתרחש. וכיוון שהמציאות, היא שזימנה לנו יום ירושלים שהוא גם יום סטודנט אפוף במחאה מעורפלת ששורשיה על מים רדודים, הרי שהתמונה הסמלית השתלבה בקריאת המציאות הכללית.
    בטח לא הזכרתי כמה דברים, אבל לא עקרוני.

    הכי חשוב – אם אתה לא מבין, אל תתעצבן. תשאל. ותהיה פתוח גם לסגנון אחר של טיעון.
    כל טוב,
    נעם

  2. עופר כסיף הגיב:

    אם "אחד ממנהיגי ועד העובדים של הסגל האקדמי הבכיר" חושב ברוב אווילותו כי "האינטרסים של המרצים סותרים את אלה של הסטודנטים", אזי מה לנו כי נלין על הסטודנטים, המרצים הזוטרים, סטודנטים ישראליים הלומדים בחו"ל וכו’. כפי שנאמר, "אם בארזים נפלה שלהבת…"

  3. דניאל הגיב:

    הייתי שמח להבין, מה לעזאזל ברצונך להגיד.

    כי לצערי, מאמרך הוא אחד המאמרים הכי פחות ממוקדים, שקראתי באתר הזה מזה ה?ר?ב??ה זמן.

  4. הדס וייס הגיב:

    ככל שעצוב בירושלים, עצוב כפליים בחו"ל: עצומת הזדהות עם השביתה ומחאה נגד הפרטת ההשכלה הגבוהה בארץ שהפצתי לפני ימים מספר בקרב אקדמאים ישראלים הלומדים בחו"ל זוכה בינתיים להיענות דלה, על אף שיש לנו אינטרס מובהק בהצלחת המאבק, שיאפשר לנו לשוב ארצה ולתרום מהידע והכישורים שרכשנו באוניברסיטאות בחו"ל בסביבה אקדמית טובה ותומכת. והרי היוזמות המוצעות על-ידי ועדת שוחט ותומכיה מוצעות בשמנו, כדי לתקן כביכול את בעיית "בריחת המוחות" של אקדמאים ישראלים על ידי "ייעול ארגוני" של האוניברסיטאות – לכן חשוב שקולנו ישמע.
    נדמה שהפיצול והטשטוש בעמדות שאתה מתאר בירושלים, מתגמד בחו"ל לעומת האדישות והתחושה ש"אחרי המבול". אני מקווה שאני טועה, ומדובר רק בבעיית תפוצה, מאחר שבהעדר רשימות מסודרות, המידע על העצומה יכול לעבור רק מפה לאוזן. לכן אני פונה אליך, נועם, ואל חבריך למאבק, ליידע את חבריכם הלומדים בחו"ל על העצומה, עליה אפשר לחתום ב: — קישור —
    ואפשר גם לכתוב אלי ל: hadasw@uchicago.edu לקבלת הטקסט המלא עם הסברים על המאבק, העצומה ומטרותיה, כדי לקרוא ולהפיץ הלאה בקרב אקדמאים ישראלים הלומדים בחו"ל.

  5. מבט אחר מעט יותר אופטימי הגיב:

    תנועת התחברות-תראבוט מזמינה לדיון:

    למי אכפת ממאבק הסטודנטים?

    תוך כמה שבועות הפכה שביתת הסטודנטים לאחד המאבקים החברתיים רבי-העוצמה והמעניינים שנראו בארץ בשנים האחרונות. מאיפה מגיע המאבק הזה? לאן הוא הולך? האם יש לשמאל הרדיקלי מה לתרום לו ומה ללמוד ממנו? תנועת התחברות-תראבוט מזמינה אתכם להשתתף באסיפה פתוחה שבה נחשוב יחד על השאלות האלה.

    ידברו:

    ד"ר ענת מטר (פילוסופיה, אוניברסיטת ת"א): "אפשרות של חינוך לא-קפיטליסטי?"

    נועה לוי (נציגת חד"ש באגודת הסטודנטים, אוניבריסטת ת"א): "מאבק לדמוקרטיזציה ודמוקרטיזציה של המאבק"

    ועוד…

    האסיפה תתקיים בבית הספר לאמנות מנשר, רח’ דוד חכמי 18, תל אביב, ביום ה’, 17 במאי 2007 בשעה 20:00. לפרטים: tarabut@gmail.com או 0545982812 (מתן).

    תנועת התחברות-תראבוט היא תנועת שמאל חדשה המבקשת ליצור חשיבה ופעולה פוליטית המחברת בין המאבקים השונים המתרחשים בארץ לצדק, שוויון ודמוקרטיה. למידע נוסף: — קישור —

  6. דניאל לנעם הגיב:

    טוב, כמובן, שעלינו לאחד המאבקים! ויש גם עצומה בעניין:
    — קישור — (למערכת: אולי כדאי לצרף זאת, לעמוד הקישורים?)
    אולם אין להציג זאת, בשום-פנים-ואופן, כמצב בו "הסטודנטים הנאבקים הם גם תומכי-ליברמן" (כי זאת לדעת: תא "אם תרצו" = תומכי-ליברמן). זהו מיעוט בקרב תומכי-המאבק, כי רבים מהם, הם גם קפיטליסטים מושבעים.

    אישית, בתור פעיל מרכזי במאבק בירושלים, בתל-אביב וברחובות כאחד, ראיתי דווקא הרבה יותר סטודנטים של חד"ש בשטח, מאשר של ליברמן. גם באהל ביום ו’ – בחורה אחת, הזדהתה כתומכת-ליברמן בעוד שמחד"ש – קבוצה שלמה. יותר ויותר סטודנטים, נוטים כעת לשמאל החברתי – וגם אם רבים מהם, מתקשים – ע?ד?י?ן – לעשות את החיבור….נו, גם אם יתמהמה, הרי שבוא-יבוא ואני תקווה, כי גם חד"ש תפעל בכיוון, במטרה לקרבם עוד למטרותינו.

    ניפגש בפעילות המפלגה החברתית המאוחדת (אשר בין מקימותיה: חד"ש)?

  7. ליאת הגיב:

    אנא שילחו מכתבי תמיכה בסטודנטים, להראות להם שהם לא לבד שילחו ל-support_students@walla.com

  8. איתי – להדס הגיב:

    הדס,
    קראתי את העצומה, גם אני דוקטורנט בארה"ב וגם אני ירד לעתיד האקדמיה הישראלית, ובכל זאת לא אחתום. הדאגות שלנו, הדס, שונות לחלוטין:

    אני דואג כי פרופסור, הוגה וח"כ הופך לגולה פוליטי, אבל לא נראה לי שלזה התכוונת כשכתבת על ‘בריחת מוחות’

    אני דואג כי פרופסורים להיסטוריה מוחרמים בחיפה

    אני דואג כי פרופסורים לדמוגרפיה לא מוחרמים בחיפה

    אני דואג כי אוניברסיטת תל-אביב דוחה מועמדים פלסטינים ללימודי רפואה

    אני דואג כי האוניברסיטה העברית נוהגת באדנות בשכניה

    אני דואג כי בהסתמך על שמי ושם האוניברסיטה בה אני עובד שלי אולי יניח מי שיניח שאני בן למעמד האדונים וראוי לשאת משרה. אני דואג כי מדעי הטבע הופכים לספקולציה כלכלית בננו-טכנולוגיה ומדעי הרוח לספקולציה מוסרית במדעי היהדות. ואת זה לא יפתור שום שינוי תקציבי ו\או מבני – את זה תפתור התנגדות מאורגנת ומופגנת.

  9. חררדו לייבנר הגיב:

    איתי,
    הרפורמות המבניות המקודמות, וועדות מלץ ושוחט, יובילו (כבר מובילות) אותנו למצב שבו מרווחי ההתנגדות עליהם אנו מסכימים יצטמצמו יותר ויותר. צריך לבלום את ההידרדרות הזאת – לא כי המצב הנוכחי או זה של לפני 5 שנים היה טוב – פשוט כי אם לא נבלום אותם יהיה הרבה יותר גרוע והרבה יותר קשה להתנגד למכלול הדברים עליהם בצדק הצבעת.

  10. איתי הגיב:

    שלום חררדו,

    ההנחה המובנית בתגובתך היא שאקדמיה חזקה משמעותה התנגדות חזקה, אינני בטוח שאני מסכים לה אך ניתן להניח לכך בינתיים – העצומה האמורה לא מזכירה ולו במילה אחת את המילה התנגדות – רוחה היא "תשאירו לנו משהו, יש לנו אינטרס עתידי וסיכוי לא רע להתברג"

    את רעיון השוויון [עלה התאנה היחיד במסמך הנדון] לא יקדם תקציב או מאבק שנשען ברובו על טיעונים דוגמת "נתנו שלוש שנים" [גם אנחנו חסמנו כפרים, גם אנחנו זרקנו מצררים, גם אנחנו התעללנו באחרים, תנו ללמוד ולא לגור עם ההורים], או טיעונים כגון "אנחנו עושים את זה כדי לתרום יותר" [נכתוב על מוסר יהודי, נשיג גראנטים על דור שלישי ו\או רביעי ו\או הצורך בצוללות עם יכולת גרעינית].

    האוניברסיטאות הישראליות הן רק עוד פרט הנופל קרבן להפרטות, קפיטליזם חזירי והרגלי סביאה נוסח ימי פומפי האחרונים. אבל אין שום הדר בטקסט נוסח: "אל תפריטו את התעשיות הפטרוכימיות, אולי אחזור לכבוד שם כפקיד אחרי שאחזור מארצות הים"

    יום טוב
    איתי

  11. חברתי הגיב:

    לא הבנתי איתי – מבחינתך אין שום פגיעה חברתית בהעלאת שכר הלימוד באופן משמעותי לתואר הראשון ולתואר השני, ביישום ועדת שוחט (תיקצוב דיפרנציאלי, שכר גבוה יותר ל"כוכבים" וכו’) ובקיצוץ תקציבים. לא אכפת לך בכלל מעניינים חברתיים, לא מעניינים אותך הפרטות, אלא רק המצב הפוליטי של הפלסטינאים בשטחים. לא ברור לך שהשובתים נלחמים על מטרות ראויות? הורדת שכר הלימוד כמו שנקבע בועדת וינוגרד לא תעזור לשכבות הנמוכות (וגם לשכבות הביניים האמיתיות)?

  12. חברתי הגיב:

    גילה גמליאל הייתה מראשי המתנגדים לשביתה ואפילו הקימה ארגון של סטודנטים שניסה להיאבק בשביתה.

    עצוב לי מאוד שאתה ליברל שלא אכפת לו ממצב האזרחים במדינה. הרי ברור שהורדת שכר הלימוד תעזור לכל האזרחים. מדינה שלא מעניקה זכויות סוציאליות לאזרחיה ושהיא אינה מדינת רווחה סופה שתפנה לאלמנט הלאומני בכדי שיאחד את אזרחיה (לדוגמא ארה"ב שאתה מתגורר בה). אם לא גאווה של האזרחים במדינת הרווחה שלהם הם יפנו לגאווה במדינתם החזקה והכובשת. אבל אתה מה אכפת לך מהאזרחים של המדינה (הרי אכפת לך רק מהפלסטינאים) ומה אכפת לך אם תהיה אקדמיה? אם יהיו מדעי רוח ביקורתיים? תמיד אפשר לברוח לארה"ב (מלאת העוני, הפשע והזיהום שנלחמת בכל מה שזז).

  13. איתי הגיב:

    שלום חברתי,
    אכן, לא הבנת את דברי. אני מסתיייג מ"מאבק" [מרכאות יען כי גם גילה גמליאת תבדל"א התחילה כך] סקטוריאלי תחת הטענה שהסטודנטים הם העתיד של כולנו, כתלמיד לתואר ראשון ב-98 שמעתי מלא דיבורים על מהפכה חברתית. ההמשך ידוע – לסטודנטים אין ממש קבלות.

    הרבה יותר חשוב לי שוויון הזדמנויות עד לאוניברסיטה, או תנאי העסקה לאילו שלא למדו שם – וכן הרבה הרבה יותר חשובות לי זכויות האזרח והאדם של הפלסטינים [בהנחה שב-"מצב פוליטי" אתה מתכוון לדיכוי אלים ושלילת הזכויות הללו]. את אלו לא יפתרו שינויי תקציבי אלא התנגדות.

  14. איתי הגיב:

    "הרבה יותר חשוב לי שוויון הזדמנויות עד לאוניברסיטה, או תנאי העסקה לאילו שלא למדו שם" – קראת את זה או שהגבת על אוטומט?

    הורדת שכר הלימוד היא פרט מינורי, הרבה יותר חשוב שאנשים יוכלו וירצו להמשיך ללימודים גבוהים. המצב היום הוא שאוכלוסיות מוחלשות מסבסדות את האוניברסיטאות לעשירים [עקב כשלון מערכת החינוך עליהם נגזר ללמוד במכללות יקרות]. אם בית הספר לא מלמד או עסוק בהכנה לצבא וטיולים לפולניה שום הנחה בשכר לימוד לא תעזור לך.

    האשר לסיכון הלאומני – כאן אני מסכים בהחלט: הבעייה היא שישראל כבר פנתה לדבק הלאומני שתיארת. ואתה לא צריך לשכנע אותי שארה"ב היא תועבה אחת גדולה.

  15. חברתי הגיב:

    הציפייה בישראל למאבקים גדולים היא לא ריאלית. מה שקיים זה רק מאבקים קטנים. אין אש אלא להבות קטנות ולכן צריכים לתמוך בכל שינוי ואפילו המינורי ביותר, כי האלטרנטיבה היא הרעה נוספת במצב החברתי. השאלה היא לא גן חינם או אוניברסיטה חינם, אלא האם שכר הלימוד יהיה גבוה יותר או לא. כל חוסר תמיכה במאבק חברתי כלשהו פוגעת באזרחים. ישנם הרבה ממעמד בינוני ומטה (ומעמד בינוני זה מרוויחי 7000 ש"ח) שלא ילכו ללמוד במידה אם שכר הלימוד יעלה ואסור להרשות שזה יקרה וישנם הרבה ממעמד בינוני ומטה שלא הולכים היום לאוניברסיטה שילכו ללמוד אם יורידו את שכר הלימוד ב-5000ש"ח ולכן כל הטיעונים שלך לא ברורים לי ואינם רלוונטים, האם מאבק הסטודנטים מונע ממאבקים אחרים מלהתרחש? ברור שלא. האם מאבק הסטודנטים הוא ראוי וצודק וישפר את מצב האזרחים? ברור שכן ולכן יש לתמוך בו.

  16. דניאל – מצטרף לחברתי ומוסיף הגיב:

    באמצעות מאבק-הסטודנטים, דווקא מתגבר הצבע האדום, בפוליטיקה הישראלית…

    התעלמות התשקורת מאתנו כעת, איננה בחזקת מקרה. השלטהון יודע היטב, עד כמה אנו מסוכנים – גם אם אי-אלו """שמאלנים""" (אשר כלל אינם מתגוררים בישראל!!!), *חושבים* שהם יודעים, על מה ראוי ועל מה לא-ראוי, כביכול, להיאבק.

  17. איתי הגיב:

    שלום חברתי,

    ראשית, לא התנגדתי למאבק – תגובתי היא לעצומה אותה מצאתי מתנשאת, ואני עדיין מסתייג מבדלנותם של חלק מהמעורבים, אם תקרא את המאמר שלא לעניינו אנו מגיבים כאן תראה שהדבק הלאומני ממנו הזהרת, ובצדק, מפעפע בין הקולות הנאבקים.

    באשר לחישובי היוקר – אני מסכים לחלוטין עם חלק מדבריך, אך חשוב שתבין שעם שחיקת העובדים וההפרטות, גם חינוך חינם יהיה יקר מדי ובלתי נגיש [שכן זה דורש זמן, מזון וספרים].

    ובנימה זו – האם ברור לך כיצד לקיים משפחה [אוכל, קורת גג, בריאות, תרבות] ב-7000 ש"ח?? מדוע רק השכלה גבוהה? במאבק כולל, שלראיתי הוא ריאלי, ניתן לשפר את מציאות זו.

    ולסיום – לא תשכנע אותי שתמיכה בעניין הפלסטיני היא שעשוע של עשירים, או שמכיוון שחלקם לא אזרחים אין פסול בהתעלמות משלילת הזכויות השיטתית לה חלקם הגדול נופל קרבן.

  18. איתי הגיב:

    תודה דניאל, עכשו כשזכיתי לתואר ***שמאלני*** ממך, יש לי מלא זמן לעשות דברים שתמיד רציתי ולא היה לי זמן אליהם – אם תשאיר כתובת תקבל התנצלות אישית ומפורטת על *לימודי* בחו"ל (!!!), ולהבא אבקש את רשותך לפני שאני מדבר.

    המשך לצבוע את מאבק הסטודנטים והפוליטיקה הישראלית באדום, חבל לבזבז זמן יקר [וסימני פיסוק] על נפולות שכמוני

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים