הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-25 במאי, 2007 72 תגובות

בחודש פברואר 2006 נרצח האזרח הצרפתי אילן חלימי. כאשר התברר כי הרצח היה על רקע אנטישמי, צרפת סערה. עשרות אלפי צרפתים, מרביתם לא יהודים, יצאו לרחובות בהפגנות ענק וגינו את המעשה. הסיסמא היתה: כולנו יהודים. ראשי השלטון בצרפת יצאו מגדרם בהבעת התנגדות וגינוי למעשה. נשיא צרפת, ראש הממשלה ושרים אחרים באו אישית לנחם את המשפחה.

הבה נשווה זאת עם התנהגות ממשלת ישראל ורשויות אחרות בעקבות רצח נהג המונית הפלסטיני תייסיר קראקי ממזרח ירושלים על ידי האזרח הישראלי ג’וליאן סופיר, שלא מכבר נישבה בקסמי התעמולה הציונית ועשה הגירה מצרפת לישראל.


לאחר שהתברר כי מדובר ברצח על רקע גזעני, איש מהממשלה לא מצא לנכון לצאת לבית המשפחה להביע תנחומים וגינוי למעשה. גם לא ממלאת מקום הנשיא דליה איציק. עיריית תל אביב לא מצאה לנכון לגנות את המעשה שאירע בתחומיה.


הדבר היחיד שהטריד את השלטון הוא, כיצד למנוע הלוויה המונית לנהג שנרצח.


ישראלים לא יצאו לרחובות בהפגנות ענק לגנות את הרצח בסיסמא "כולנו פלסטינים".


בקיצור, מול התנהגות אצילה של הממשל הצרפתי, נהג הממשל הישראלי בדומה לממשלת דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד כאשר שחור נרצח בידי לבן.


שדרות כמשל


כאשר אני רואה את הנהי, הבכי, היללות, הצריחות והבהלה של תושבי שדרות, כפי שמוצגים בכל תחנות הטלוויזיה הישראליות, את הבריחה מהעיירה, את חוסר הרצון של מפוני גאידמק ("להתרעננות") לחזור למגוריהם, באחת – את יכולת העמידה העלובה לנוכח טפטוף הקסאמים, ומולם אני מעמיד את תושבי רצועת עזה שסבלם אל מול ההפצצות הישראליות, המצור, החרם, האבטלה, תת תזונה גדול לאין ערוך, ובכל זאת כוח עמידתם איתן והרבה יותר מרשים מזה של מפונקי שדרות (בהשוואה לעזה כמובן), אין מנוס מהמסקנה, שלטווח ארוך הפלסטינים ניצחו. שהרי אין להשוות בין הנשק הפרימיטיבי בדמות הקסאמים, שרובם הגדול נופלים בשטחים פתוחים, שהנזק בנפש וברכוש הוא זניח בהשוואה לעזה, על מאות ההרוגים ואלפי הפצועים, אלפי הבתים ההרוסים מהפצצות צבא הכיבוש הישראלי (אוויר, ים ויבשה) שהפכו עשרות אלפי פלסטינים לחסרי קורת גג האנוסים לגור באוהלים בחום הקיץ המעיק ובחורף הזועף, מבלי שאף ילד פלסטיני נסע לנופשי התרעננות. מיליון פלסטינים בעזה סובלים כבר 40 שנה מאימי הכיבוש הישראלי האכזרי – והם מביטים בצדק בתחושת עליונות בשכניהם השבורים משדרות, שבהשוואה לעזה גם דירת עמידר מצ’וקמקת, היא כמעט מלון חמישה כוכבים.


שחס וחלילה לא יתקבל הרושם שאני מזלזל כהוא זה בפגיעות בנפש וברכוש שנגרמות לשדרות. כל הרוג ופצוע הם עולם ומלואו.


אני רק עושה ניתוח קר ומגיע למסקנה האובייקטיבית והעצובה שבמצב הדברים הנוכחי ישראל היא אפיזודה חולפת.


המאבק הפנימי בעזה


הרחוב הישראלי מביט באדישות או אפילו בסיפוק בעימות המזוין המתרחש בין הפלגים השונים בעזה.


"שהערבים יהרגו אחד את השני – מה אכפת לנו" הוא סגנון דיבור מוכר בישראל. זוהי כמובן גישה לאומנית וגזענית תוצר הכיבוש הישראלי. שוחרי זכויות האדם צריכים להיות מאוד מודאגים ממה שמתרחש בעזה. לא רק משום שזכויות אדם חוצות גבולות גיאוגרפיים ולאומיים, וכל הפרה נוגעת לכל אדם הנאבק למען חברה חופשית, סובלנית ודמוקרטית, אלא גם מפני שמדובר בשכנים שלנו.


לאזרח הישראלי שחושב שהנושא לא נוגע לו, צריך להסביר, בנוסף להיבט העקרוני, כי אם המאבק בינם גולש לטבח הדדי, סופו של דבר שהריקושטים יגיעו גם אלינו.


הכיבוש הישראלי תורם ללא ספק לתסכול ולאלימות בעזה, אולם הדבר לא משחרר את הפלגים הפלסטינים, בראש ובראשונה תנועת החמאס, שהיא היום הממשלה הנבחרת, מאחריות למעשי זוועה, כמו רצח יריבים, שלא לדבר על העלייה המדאיגה במספר הנשים הנרצחות על רקע הביטוי המקומם "כבוד המשפחה". צריך לקוות כי ארגוני זכויות האדם בחברה הפלסטינית יצליחו במאבקם, שהוא גם מאבקנו.

תגובות
נושאים: מאמרים

72 תגובות

  1. עמי כהן הגיב:

    לספירו
    הראש שלי איננו אנטי מרקסיסטי כי אם הומאני. אם אתה מזהה מרקסיזם עם העדר הומאניות אזי אני מברך אותך שוב לכניסה להיכל הימין הקיצוני.
    אנשי שדירות אינם "הצד המדכא". הם בני אדם, ברובם חסרי שליטה ממשית על המערכת הפוליטית וחסרי מעורבות ישירה או עקיפה ב"דיכוי הקולניאליסטי" וכגון דא. הם הצביעו ימין לפני ההתנתקות כמו אנשי השכבות החלשות ברוב מדינות העולם המערבי. הפלסטינים לא הצביעו לחמאס, אגב, במשך 40 שנה משום שעד ממש לאחרונה לא היתה להם האופציה של בחירה דמוקרטית…
    הם כן תמכו ברוב גדול בפיגועים נגד ישראל במשך שנים, כמו גם במחיקת ישראל מהמפה וכאלה. אש"ף, הנציג הלגיטימי של העם הפלסטיני ויוזם פעולות טרור נגד אזרחים ישראליים, הוקם כידוע לפני 67 ועסק בטרור לפני הכיבוש.
    לשאלתך הרטורית כביכול: היא רטורית משום שההומניזם רחוק ממך ת"ק פרסה. ברור שלמאו מאו היה מותר לדרוש שיחרור מהבריטים, וכך לאלגיראים ולישראלים וכו’. הדבר לא מצדיק פיגועי טרור באזרחים (ודומני שטיטו אכן לא עסק בכך) מצד כל הארגונים שהזכרת, ועובדה היא שמדינות השיגו שיחרור ללא אלימות נגד אזרחים. במקרה של הודו, אפילו ללא אלימות כנגד חיילים.

  2. מיכאל: חשוב – עזרת ערוץ 1 לברק בחדשות 1700 הגיב:

    העיתונות, תומכת ברובה בברק. הוא שותק, אך נערך מסע עצום בשירותו, מאז חזר לארץ, עם אנשים כמו דנקנר ומרגלית, ובחסות אילי הון תומכי העבודה. היום, עד חדשות ערב חדש ב-1700 היצביעו 30% מהמצביעים. ברק ומחנהו מכינים מסע בחירות כמבצע צבאי, המתוכנן בכל פרט.

    וכך, בשלב קריטי זה של הבחירות, כאשר הבוחרים שיצביעו אחרי 5 הם שיכריעו – נערכה תעמולת אדירים לברק בערוץ 1: ראשית, צולם עמי איילון, בבואו להצביע, מוקדם יותר. הקריין אמר שהוא גייס את אביו להצביע עימו בקיבוצו, והעניין האישי נוצל עד תום.

    עמי צולם מזווית שהיבליטה, תוך מראית גבוהה ורזה, היבליטה והעצימה קמטים, הוא נראה בצילום אדם זקן, חרוש קמטים שהובלטו בצילום (משחק של תאורה המבליטה צללים במשטח הלא הומוגני של המצח והפנים), תשוש גבוה ורזה וקרח, מראה כמעט מדכא. זאת בשטח פתוח, תוך הבלטת קונטרסטים. דבריו נסובו לשאלת המראיין על הבאת אביו להצביע, וקטע זה נשמע סתמי. הוא היה לבוש בחולצה פשוטה ונראה סתמי.

    ברק לעומת זאת צולם במבנה הקלפי עצמו, שטח סגור וחשוך מעט, תוך עימום קונטרסטים, ופניו נראו מבריקות ואחידות וקורנות, ומעל לכל "ממלכתיות". איני יודע אם אופר לפני כן, אך הדבר נראה יותר מסביר. אין אצלו אילתור. הוא היה לבוש בחליפה, כחולה כהה מגוהצת (עמי נראה לא מגוהץ ורשלני) הכתבים כנראה לא הגיחו והפתיעוהו, אלא העניין נראה לכאורה מתואם מראש. השאלה היתה ממלכתית, וזכתה לשתי תשובות ממלכתיות, קצרות ו"קולעות": אני האיש המתאים להוביל למלחמה הצפוייה, או משהו דומה, ו"רק אני יכול לנצח את נתניהו".

    מיכאל שרון

  3. שירה הגיב:

    גם במלחמת לבנון השניה כל הצפון התבכיין וברח מהבתים (אני ארחתי בת"א משפחה וחברה) ועדיין כמו להקת עורבים צמאי דם רצו להמשיך את המלחמה.

    הישראלים מאמינים שהפתרון הוא כוח כי אם לא יופעל כוח יהיה יותר גרוע. זה לא רק בכל מה שקשור לכיבוש. גם בחיי היומיום הפעלת כוח זה הפתרון המוכר וכל השאר זה "התייפיפות", "תבוסתנות" ויש להם גם לקסיקון וולגרי אגרסיבי שנשלף כמו רימון בכל הזדמנות ובלי פרופורציה.

    כשמופעל כוח על הישראלים הם לא חושבים לרגע: אולי זה כי אנחנו גם מפעילים כוח? אלא הם חושבים: הבעיה היא שלא הפעלנו מ-ס-פ-י-ק כוח! צריך להפעיל עוד! ואז כשכל הטילים והנרצחים הפלסטינים לא משביעים את תאוות הדם של הישראלים, מתחיל הראש היהודי להגות כל מיני פתרונות יצירתיים אחרים: לנתק חשמל ומים, להפציץ כל פעם אזור אחר, לכבוש את ציר פילדלפי וכיו"ב. אין גבול ליצירתיות.
    אבל האמת היא שאין דבר כזה "מספיק כוח". הנפש גדולה יותר מכל כוח פיזי שיופעל עליה ואנשים לאורך כל ההיסטוריה נתנו את חייהם שוב ושוב כדי להשתחרר. לכן, רק השמדה המונית ומוחלטת של העם הפלסטיני תביא מזור לזעקותיו של עם ישראל.
    אז הנה עצה קטנה ממני. לאחרונה נפתחו ארכיונים בגרמניה של התקופה של הרייך ה- 3אני מציעה לעשות ג’סטה לשדרות ולשלוח לשם נציגים כדי שילמדו מקודמיהם איך עושים את העבודה.ביצירתיות, ביעילות וללא חרטות.

  4. שי נימצן הגיב:

    אנונימי שהגיב לדברי:

    אני נורא אבל נורא מתנצל שכואב לי על הרג פלסטיני כמו על הרג ישראלי. אני מייד אלך להלקות את עצמי…

    לא מוכן להיות חבר במועדון סגור. מבחינתי כולם שייכים אליו (אם יוכיחו זאת…) .

  5. מיכאל לשירה: שבירת הצלם הגיב:

    "הנפש גדולה יותר מכל כוח פיזי שיופעל עליה ואנשים לאורך כל ההיסטוריה נתנו את חייהם שוב ושוב כדי להשתחרר".

    לדאבוננו אנו אנושיים, וניתן לשבור כל רוח. את זה יודעים אלפי שנים אדוני מרתפי העינויים, הטובחים, וגם המתעמרים והמשפילים במקומות עבודה, ובכל אתר. את זה הראה מל גיבסון היטב בסרטו "הפסיון של ישוע".
    הדברים מוצגים היטב ובפיקחון על ידי ג’ורג’ אורוול, סוציאליסט בריטי, ב-1984. עדיף להיות מפוקח ולא להפיק ממשויות מדומות.
    באמצעות משפטים המהדהדים יפה. את זה, את שבירת האדם כתוצאה מסבל בלתי פוסק ניתן לראות במלחמת האחים בעזה כיום.

    הבעייה היא שהכוח העירום הזה פוגע במפעיליו, ומסאבם, ולכן הוא חרב פיפיות, וכרוך בסתירות המנוגדות לרציונל שבהפעלת הכוח. .

    אנשים שעניינם צודק יכולים גם למצוא בעלי ברית חזקים, שכן באופן טיבעי קיימת רתיעה אנושית מפרקטיקות של דיכוי, עריצות וסאוב.

    במקרה של מלחמת וויטנאם למשל והפצצות הנוראות על צפון וויטנאם, מדובר אחר הכל בארץ רחבת ידיים, בת כ-23 מיליון איש אז. היה מדובר גם בעם חכם ובעל חוסן, ומנהיגי מלחמה חכמים, כגון הו צ’י מין, וגנראל גיאפ. לא היה בהפצצות קונבנציונאליות מוגבלות כדי לפגוע משמעותית ובאופן רצוף וללא הפסקה ביכולת ההתנגדות של האומה הוויטנאמית, הגם שהיו כמה מיליוני קורבנות.

  6. דניאל הגיב:

    וואו, יובל(?), מה אתה אומר!!

    ואילו היו עובדים שכירים?

    אנא ממך, השב לעניין – גם אם הדבר דורש, לחשוב, פעם אחת, קצת מחוץ לקטכיזם, של רחוב הס.

  7. גדעון ספירו הגיב:

    לכליל החורש נאורי,
    אני מקבל את עיקרי האבחנה שלך בעניין הדיכוי. יש דיכוי בתוך החברה הפלסטינית ויש קורבנות של טרור פנימי פלסטיני (ונתתי לכך ביטוי בטור) כפי שיש דיכוי פנימי בתוך החברה הישראלית ותושבי שדרות מצויים בישראל בצד של המדוכאים. כפלסטיני אין לי מלים טובות על החמאס, אבל כל זה לא משנה שבמערכת היחסים בין ישראל לעם הפלסטיני יש חלוקה דיכוטומית : ישראל במדכאים והפלסטינים במדוכאים. אין סתירה בין הקביעה שלך שהחמאס מדכא בתוך החברה הפלסטינית לבין הקביעה שלי שבמערכת היחסים בין חמאס לישראל החמאס בצד של המדוכאים. הקסאמים על שדרות הם תוצאה של הכיבוש, המצור והדיכוי הישראלים. כל עוד תושבי שדרות לא מכירים בכך, ותובעים מהממשלה צעדים צבאיים נמרצים יותר נגד עזה ממה שעשו עד כה, הם בצד של המדכאים. אין לי בעיה עם עזיבת שדרות בגין הקסאמים (יתכן והייתי צריך לכלול זאת בגוף הטור, אבל הדיון ותשובותיי הם המשכם של הטור, כך שאני משלים את החסר תוך כדי הדיון), אולם כאשר המתרעננים של גאידמק תובעים באתר הנופש שלהם מהממשלה להחריף את התגובה הצבאית, במקום לדרוש שינוי כיוון ממלחמה להידברות ופתיחת תקווה גם לעזה), זה לא מעורר בי הרבה כבוד. יחד עם זאת אני מסכים איתך שצריך להתווכח איתם ולנסות לשכנעם באלטרנטיבה. כך אני גם נוהג.
    אינני יודע מדוע אתה ממאן לראות את התמונה המציאותית הלא מחמיאה של דרישות נקם מצד שדרות. כאשר בשידור חי בכל רשתות הטלוויזיה משדרות מתקיימת הפגנה עם קריאות "מוות לערבים", זה לא קריאת נקם? כאשר ראש העיר אלי מויאל מציע "תעריף" לפיו על כל בית הרוס בשדרות יהרסו כך וכך בתים ברצועת עזה, ועל כל קסאם יהיה תג מחיר, מהי הכותרת שלך לכך?

    לעמי כהן,
    הלוואי והייתי יכול להצטרף למחמאה שאתה מחלק לעצמך בדבר היותך הומניסט. אילו היית הומניסט היית זה מכבר מביע הזדהות עם בני העם הפלסטיני הנאנקים זה 40 שנים תחת מגפי הכיבוש הישראלי. במקום להטיף מוסר לפלסטינים על פגיעה באזרחים, תדאג קודם להפסקת הפגיעה באזרחים שמבצעת מדינת ישראל בעם הפלסטיני. הטרור הממכלתי הישראלי נגד העם הפלסטיני הוא שעומד ביסוד הטרור הנגדי הפלסטיני.רק בשנה האחרונה הרג הטרור הממלכתי הישראלי 125 ילדים פלסטינים, שמתווספים לאלף ילדים הרוגים אחרים. ומה עם הנשים והזקנים ושאר אזרחים פלסטינים הרוגים לאלפיהם ב-40 שנות כיבוש מידי צבא הכיבוש ופלנגות המתנחלים, עוד זרוע של הכיבוש הישראלי?
    ההומניזם שלך נכה מאד, ולכן לא ראוי להוקרה, אלא לשריקות בוז.

  8. לדניאל (ולא, זה לא יובל) הגיב:

    אילו?
    אילו?
    ואילו מפעילי תאי הגאזים היו גובלינים עם שיער סגול?
    אין אילו.
    יש עובדות.

  9. עמי כהן הגיב:

    מר גדעון ספירו, מדוע אתה ממשיך לעוות את המציאות לפי צרכיך?
    ראשית, אני הומניסט מבחינה זו שאני מתנגד לפגיעה מכוונת בחפי מפשע באשר הם. בניגוד אליך, אינני מבחין בין אזרחים ש"שמגיע" להם למות וכאלה שלא. כהומניסט אני מתנגד לכיבוש השטחים (אין לך מןשג מהם דיעותי בנידון אבל מיהרת כמובן לשפוט…) אך מעוניין לסיים אותו בפיתרון שימנע המשך שפיכות דמים ולא יעצים אותו.
    שנית, בדבריך אתה שוב מתנתק מהקונטקסט ההסטורי האמיתי לטובת קלישאות נבובות. המנטרה "הכיבוש בן 40 השנה הוא הגורם לטרור" היא שיקרית ושיטחית. האם הכיבוש או ה"טרור הישראלי" אחראי לטבח והטיהור האתני של יהודי חברון בשנת 1929? לטבח במעלה עקרבים בראשית שנות החמישים? האם אתה מכחיש שפעולות הטרור של הפת"ח החלו ב1965, שנתיים טרם הכיבוש…
    אילו לפחות היית תולה את אלימות הפלסטינים ב"קוליניאליזם הציוני" מראשיתו, היית אומנם טועה אך לפחות הגיוני במידת מה. לתלות את האלימות והטרור הפלסטינים בתגובה ל-40 שנות כיבוש זוהי בדיחה.

  10. שי נימצן הגיב:

    כל הביקורת שמופנית כאן על חוסר מוסריות, מופנית כלפי בעלי הנגישות להון התרבותי אך הבוחרים להישאר בורים וחסרי רגישות. כל הדיון סביב ההומניות של תושבי שדרות ואם "מגיע" או "לא מגיע" הינו מיותר מבסיסו. האליטה האשכנזית השלטת עשתה במשך שנים רבות את כל מה שביכולתה על מנת שהפערים רק יתרחבו ולתושבי הפריפריה לא תהיה נגישות להון תרבותי שיתכן והיה מאפשר להם להבין טוב יותר את נושא זכויות האדם ולפתח רגישות רבה יותר (למרות שאולי כעת יש כמה שמכים על החטא). לכן לטעמי לא כדאי לשפוט אותם, אך את אותו הדין צריך ליישם גם לגבי הפלשתינים.
    הביקורת הנוקבת ביותר היא כלפי מעמד הביניים ומעלה הישראלי שלמרות יכולתו לפתח חושים וערכים פרוגרסיביים, בוחר הוא להישאר נבער ואפל.
    אנו מעדיפים להיות נהנתנים ולא תרבותיים וזה החטא הקדמון שלנו. למרות זאת אסור לשפוט זאת ללא להבין את ההקשר של המבנה להתנהגות האנושית- הנהירה אחרי תרבות צרכנית ראוותנית ו"תרבות" קפיטליסטית קלוקלת היא תהליך רב עוצמה שחלקים רבים מהאוכלוסייה נולדים לתוכו.

    ילדים יודעים לדבר בשפה של אמא ואבא, בין אם הם שחורים, לבנים או אדומים.

  11. עופר יהלום הגיב:

    אני הייתי תומך בדרישה של איש SS שנפצע במרד גטו ורשה לקבל קיצבת נכות מן הממשלה הגרמנית, אבל במקביל גם בהעמדתו לדין אעל המעשים שהתתתף בהם, מכיוון שאלה שני מישורים שונים.

    לשירה – לפי הקריטיון שלך, אם אני נשארתי בצפון אבל התנגדתי למלחמה, אז אני ממש צדיק.

  12. לנין הגיב:

    עמי כהן בתגובתו נותן לנו דוגמא קלאסית של הרדידות של המחשבה הבעל ביתית באשר היא (כמובן יש להדגיש כי רדידות זו איננה תמימה כלל וכלל, יש לה סיבות פרקטיות עמוקות).
    עמי, כמיטב המסורת של התעמולה הציונית, עושה את הקישור "ההגיוני"- ב- 1929 היה טרור, היום יש טרור ולכן אין ספק שזה חלק בלתי נפרד מהרצון הערבי הניצחי לסלק את היהודים מהארץ.
    אבל הרי כל "טרור" וסיבותיו הוא, הנטועות עמוק בתנאים של אותה תקופה.
    צריך עניות רוח גדולה (או סתם אינטרס מעמדי קטן) כדי להגיד שיש קשר בין הפרעות ה"קדומות" שהן תוצאה של שינויים חברתיים גדולים של אותה תקופה, התפוררות היחסים הפיאודלים בכפר, עיור וחלקה של הציונות בכך (לאו דווקא בצורה זדונית) לבין טרור הפיגועים.
    בסופו של דבר, אפילו התעמולה הציונית לא יכולה לטשטש את העובדה שמה שמעניין את האיכר והפועל הערבי זה איך לחיות כמו בן אדם, ולא "לשחוט את כל היהודים" (מוסד ה"שחיטה" הוא מהותיקים והידועים שבמסורת התעמולה).
    למיטב ידיעותינו, טרור ההתאבדות, וגם הפופולריזציה של הטרור, התחילו הרבה הרבה אחרי הכיבוש.
    רק תעמולן מגוכך ועז מצח יכול באמת לטעון שאין קשר בין הכיבוש לטרור (הן מבחינה כמותית ואיכותית).
    איכרים ופועלים ועל אחת כמה וכמה בני מעמד הביניים המרוצים מהמצב שלהם לא עושים טרור, אפילו אם הם ערבים.
    מה לעשות שכל אותם החוקים החברתיים תקפים כאן, אפילו בקרב הערבים, שכידוע הם לא אמורים להיות בני אדם רגילים כמונו, היהודים (אחד המוסדות העוד יותר ותיקים ממוסד השחיטה- ההתנשאות הקולוניאלית).

  13. עמי כהן ללנין הגיב:

    ראשית, תודה על המחמאות. בניגוד לרדידות שלי, חשיבתך העמוקה מוצאת ש(הפלא ופלא!) לטרור יש תמיד סיבה. ובכן, אף אחד לא טען שלטרור אין סיבה. הטענה היא שיש סיבות שורשיות לטרור ולאלימות והללו חורגות ממה שמוגדר כ"כיבוש של 67″. לציונות לא היה כל קשר ישיר לפרעות 1929 בחברון. הפרעות בוצעו בעיקר על ידי תושבי הכפרים הסמוכים לחברון. הללו לא עברו שום תהליך עיור ולא הייתה כל התיישבות יהודית שם שיכלה להשתלט על אדמות, לדחוק פלחים לעיר וכו’. לפרעות האלו הייתה סיבה אחת ויחידה: הסתה דתית. מדוע הייתה הסתה דתית עם תוצאות כל כך אלימות? ובכן מי שקצת מתעמק באיסלם ותולדותיו יודע את התשובה. אולי אם תלמד את זה במקום (או לפחות בנוסף) תורות סוציאליסטיות למיניהן תבין בעצמך. ההסתה הדתית עוברת כחוט השני בין ההסתה בשנות העשרים לזאת בימינו. מי שישווה נאומנים בעזה כיום לנאומים של חוסייני בסוף שנות העשרים יתקשה למצוא את ההבדלים.
    הטענה כי טרור המתאבדים וה,פופולריזציה של הטרור" התחילו "הרבה הרבה" אחרי הכיבוש איננה אלא בדיחה. טרור מתאבדים החל בעת שהחל משום שהגיע לבשלות כטקטיקת טרור. לפני זה היו פיגועים רבים שהקשים שבהם היו במהלך העשור הראשון לכיבוש (מאביבים, המשך במעלות וכלה בכביש החוף). דווקא בשנות השמונים המוקדמות, כשהכיבוש היה בשיאו, לא היה טרור פלסטיני רציני. מעניין איך זה מסתדר עם התיזה המעמיקה שלך. הפיגועים הקשים הופיעו רק לאחר שישראל חתמה על הסכמי אוסלו והכיבוש רופף את אחיזתו באוכלוסיה הפלסטינית בהדרגה…
    נו טוף.

  14. למיכאל משירה הגיב:

    בכל מה שקשור לפסיכולוגיה ולנפש האנושית, המחשבה שלי היא בכיוון הלוגותרפיה (ויקטור פראנקל, חיפוש משמעות), ז"א שבטווח הארוך, גם עם לחצי הכיבוש החזקים שמופעלים היום ובאינטנסיביות, אני מאמינה שתהליך חיפוש המשמעות מתבצע, ברמה הפרטית וכעם. ככל שישראל תלחץ יותר ותגרום לפלסטינים להרגיש שההתנגדות לכיבוש (ויש התנגדות גם היום. מדומדמת יותר אבל קיימת, במיוחד בעזה ובשכם) כפי שהיא נעשית היום היא חסרת תועלת ולכן היא הורגת את המשמעות, תבואנה התנגדויות קיצוניות יותר וקשות יותר לישראלים, רק כדי להעלות בחזרה לפסים את החיפוש אחרי משמעות.
    בכלל אני חושבת שלישראל אין מושג ירוק מה מחכה לה. עד עכשיו זה היה משחק ילדים. בעתיד אם הדברים ימשכו ככה, המדינה והעם לא יכירו את עצמם ושום ספרי ציונות לא ימחקו את נהרות הדם והזעקות חסרות האונים שעוד יהיו כאן.

    עופר, אם הציעו לך לעבור לת"א ולעבוד שם ושכרו לך מלון ואתה אמרת לא כי אתה מרגיש שאתה צריך לשלם על עוולות העם היהודי כיהודי ישראלי שחי פה על אדמה כבושה ובמחיר דמים ושואה נפשית (לא של היהודים) ובגלל זה נשארת בצפון- אז חזק ואמץ אני לא רק מורידה כובע, אלא משתחווה לפניך, כי אנשים כאלה מאפשרים לי לחיות איכשהו בתקווה ובאושר.

  15. גדעון ספירו הגיב:

    לעמי כהן,
    לא עוברות חמש דקות מהכרזתך על עצמך כהומניסט, והנה הופ, הכהנא הקטן שבך קופץ החוצה ומאמץ את הטעון של כל מתנחל פושע מצוי (להזכירך שההתנחלויות הן פשע מלחמה לפי אמנות ז’נווה ורומא) לפיו הטרור הערבי החל הרבה לפני הכיבוש, והטבח ביהודי חברון הוא אזכור החביב עליהם במיוחד, וגם עליך.
    להתכחש לקשר שבין הכיבוש בן 40 השנים לבין ההתנגדות הפלסטינית לכיבוש, הוא סוג של עיוורון הדומה לזה של גזעני הקו קלוקס קלן שלא הבינו כי השחורים הם בני אדם כמוהם הזכאים לכל הזכויות שהבטיחה החוקה האמריקאית.
    איש לא טוען שהסכסוך החל ב-1967, היה גירוש של 700 אלף פלסטינים ב-1948, וישראל לא הכירה בזכותם לחזור לבתיהם אדמותיהם,גם סירבה לשלם פיצויים, הפקיעה את רכושם, וזה יצר עימותים. הכיבוש יצר מציאות חדשה, העימות עם הפלסטינים עלה מדרגה משמעותית, ואת פירותיו הבאושים אנו חווים מדי יום.

  16. פזית הגיב:

    לאחר קריאת הסמרטוט דו-ג’ור, אין מנוס מהסיכום המצער כי פני "השמאל החדש" כפני ספירו: לבן-אשכנזי, מרוכז בבועה התל-אביבית (שיש לה כמה שלוחות בשכונות יוקרה בי-ם ובכמה יישובים אחרים), מתנשא בייחוס האירופי שלו, בורגני ואנטי פועלי, פרו-ערבי ועם זאת אנטי-מזרחי אפריורי.

    אתר הגדה השמאלית עושה לשמאל שירות חשוב בהציבו מראה דיאלקטית זו.

  17. עופר לשירה הגיב:

    תתפלאי, אבל יש אנשים שפשוט לא עוזבים את מקום מגוריהם בעת מלחמה באותו איזור, גם אם הם יכולים להרשות לעצמם לשכור חדר מלון או שמשיהו מציע להם מגורים בחינם.

  18. יובל הלפרין הגיב:

    לדניאל וגדעון,
    עד עכשיו לא הגבתי לתגובתכם. כמעט תמיד אני מגיב בשמי, ואם דניאל חשב שמישהו הוא יובל ייתכן שהוא יובל אחר, אבל לא אני.

    הנושא הזה, של אמפטיה גם תוך מחלוקת, ואפילו תוך עימות ומלחמה, הוא קצת מורכב מכדי להתעסק בו ברמת הטוק-בק.
    על רגל אחת, צריך להבדיל בין התמיכה באנשים לבין הסכמה לדרישותיהם.
    אם עובדים יהודים ישבתו בדרישה לפטר את הערבים העובדים עמם, הייתי מתנגד לדרישה הזאת מכל וכל, כי אני מחויב לסולידריות גם עם העובדים הערבים. גם. אבל הוויכוח צריך להתנהל באופן שמבהיר את היותם שותפים פוטנציאליים למאבקים שאני מעוניין לנהל ולגייס אליהם "חיילים".
    אני לא אפתח ב"אתם גזענים", אלא ב"הם לא האויב שלכם", "תילחמו במי שבאמת דופק אתכם" וכו’.

    השוואה לא מדויקת, אבל משקפת, היא יחס המחזירים בתשובה ליהודים לעומת יחסם ללא- יהודים.
    מבחינתם היהודי החילוני גרוע מגוי, אבל הראשון הוא שותף פוטנציאלי והשני לא.
    הם טובים מאוד בתפקידם, וצריך ללמוד מהם (למען האמת, הם למדו רבות מאתנו בתקופה שהתגאינו להיות בולשביקים).
    אצלי מעמד הפועלים, או השכירים, הוא מה שאצל היהדות האורתודוכסית "בני העם הנבחר".
    אני לא פונה לכל אדם במידה שווה. מטרתי אינה להגדיל את מספר התומכים, אלא את מספר העובדים התומכים.
    הזעם של תושבי שדרות הוא נכס יקר, כי יום אחד הטילים ייפסקו אבל הדיכוי המעמדי יימשך, ובמקום להטיף על הזעם הזה בנוסח גדעון ספירו צריך ללמוד איך מטים את כיוונו.

    בנוגע למפעיל תאי הגאזים. טוב, בשבס זינגר אמר שבשביל בעלי חיים כל יום זה טרבלינקה; ואני באתי לעוף טוב והפגנתי סולידריות עם העובדים (לא בגלל קסאמים, אלא בגלל מכתבי פיטורים).
    ויותר ברצינות, עד כמה שידוע לי המלאכה הזאת הוטלה על אסירים שכונו "זונדאר קומנדו" ולא על עובדים שכירים. וכן, הייתי תומך במאבקים שלהם, כי לפחות בסוביבור ובאושוויץ ידוע על מקרה שהם פוצצו מתקנים כאלה במסגרת מרידות קטנות.
    אשר לעובדים שכירים בשירות המשטר הנאצי, אילו הם היו מרבים להתקומם, לאו דווקא על בסיס אידיאולוגי, ימי המשטר היו קצרים בהרבה. לא בכדי קבע היטלר שכל בעל מפעל הוא בחזקת "אדון" לפועליו שאין לחלוק עליו.
    האמן לי שאילו הייתה שביתה במפעל נאצי גדול בשל שכר נמוך, מיד היו פושטים עליו אנשי מחתרת, קוראים לעובדים "חברים" ומבהירים להם מי הוא באמת האויב שלהם.
    תשאל את חברינו ניצולי השואה, אלה שנכלאו כ"יהודים וקומוניסטים", והם יספרו לך איך הם שוחחו אם שוביהם.

  19. ברג’יט הגיב:

    רציתי למחות על הזלזול של שאול פלדמן בבתי קפה. אז ככה… אני לא מתביישת להודות: אני מכורה לקפה טוב, ואוהבת לשתות קפה במיוחד בבתי קפה עם קהל איכותי. ומבחינתי קפה טוב בבית קפה איכותי (שאותו פוקדים גם חברים אחרים בשמאל) קודם להרבה דברים בחיים. וידוע שהרבה דברים גדולים בחיים התחילו מבתי קפה, ובמיוחד מבתי קפה שבהם יש מודעות חברתית, ומשתמשים בפולי קפה אלטרנטיביים.

    וזה שאפשר לפגוש פליטים משדרות בת"א ולרוץ מהר חזרה לאיזה בית קפה איכותי, זה רעיון נהדר! כי אמנם חשבתי במשך השנים איזה פעם או פעמיים לבקר בשדרות כשהייתי בסביבה לטיולים בעקבות פריחת הכלניות, אך זה שאין שם שום בית קפה ראוי פסל את העניין.

  20. גדעון ספירו הגיב:

    לפזית,
    הסיכום שלך לגבי השמאל ולגביי הוא שגוי. אולם אם זו מסקנתך לאור קריאת דבריי, אזיי האשמה בי,ואני צריך לתקן את דרכיי בניסוח הדברים.
    לגבי מוצאי האירופי, ("לבן אשכנזי"), זו אכן צרה צרורה, אבל לא הייתה לי ואין לי שליטה עליה. אינני מתנשא באשר למוצאי אבל גם לא מתכחש לו. זו פשוט עובדה ביוגרפית, שיש לה דרך אגב גם השלכות פוליטיות (כמו התנגדותי לגזענות).
    בכל השאר את טועה בגדול.ותודה על שנתת לי אפשרות להעמיד דברים על דיוקם. נלך סעיף סעיף:
    "אנטי מזרחי" – שגוי. כמי שתמך בשעתו בהפגנות ואדי סאליב, לאחר מכן בפנתרים השחורים (לאורך כל הדרך) והשתתף בהפגנותיהם, במרדכי ואנונו (מהיום הראשון בו נודעה חטיפתו ב-1986), בסעדיה מרציאנו כאשר מאיר פעיל סרב בתחילה לפנות את מקומו בכנסת בהסכם רוטאציה, שלוש דוגמאות מני רבות המלמדות שאין יסוד למסקנתך.
    "אנטי פועלי" – שגוי. מאז עמדתי על דעתי הפוליטית תמכתי ואני תומך בכל מאבקי הפועלים וארגוניהם לשיפור תנאי העבודה, להעלאת השכר, לשיתוף ברווחים, לחלוקה צודרת יותר של ההכנסה הלאומית. זהו בפועל יוצא טבעי מהשקפתי הסוציאליסטית. בגלל תמיכה בשביתת פועלים איבדתי מקום עבודה.
    "פרו ערבי" -שגוי. יש ערבים רבים שאינני תומך בהם. למשל הערבים שהצביעו לאהוד ברק בבחירות האחרונות לראשות מפלגת העבודה. אינני תומך במשטרים ערבים המפירים זכויות אדם. (סודן כמשל). אני כן תומך במדוכאים, מכאן תמיכתי במאבקם של הפלסטינים (בלי לאמץ את כל שיטותיהם) לשיחרור מהכיבוש. אני סולידרי עם סבלותיהם של המדוכאים, ללא הבדל דת, גזע, מגדר או לאום.
    בורגני? טוב, זה מחייב כבר דיון יותר ממושך בשאלה: מיהו בורגני?

    ליובל הלפרין,
    ההקבלה שאתה עושה בין יחס היהודי הדתי ליהודי חילוני ולגוי לבין יחסך לפועלים, לא מקובלת עליי, ולו בגלל היסוד הגזעני שבדוגמה.
    אני כן מקבל את דעתך, כי יש לראות בעובדים, גם שעה שהם טועים, שותפים פוטנציאלים למאבק.
    זו דעתי גם באשר לאותם תושבי שדרות שדיבוריהם מעוררים בי עתה התנגדות עזה.

  21. אדום מזעם הגיב:

    מר ספירו אתה ממשיך להתחמק ממה שברור לכל הדיוט בר דעת, אתה יכול לתת דוגמאות כאלה או אחרות לתמיכה במזרחים, זה עדיין לא עושה אותך חסר מטענים רגשיים כנגד אותם מזרחיים וזה ברור כל כך, זה פשוט טבוע בך כללית, רק עיוור לא ישים לב לכך, כל התוקפנות שלך מכוונת לדעתי בגלל חילופי השילטון וכח ועליית העמך במרוצת השנים,שברובו היה ממוצא איזורי ולא אירופאי, מה קרה הזבל של המעמד הבינוני, החליף את השילטון הנאור שהיה בעבר?
    צביעות קומוניסטית טיפוסית, המנהיגים הסוציאליסטים של העבר היו מושחתים, פאשיסטיים, פינקסיים וגזעניים פי כמה וכמה מהציבור כיום.
    היהירות הזאת שלך, מי קבע דווקא שהצד המדוכא הוא נאור, תנסה להסיר את המדוכא מכבליו במקרה הטוב הוא יחזיר אותך למקום מוצא אבותיך באירופה, ראה ערך אחמדינג’אד והוא עוד נחשב בחור רגיש.
    ההרחבה שלך למושג הגזענות, היא כמעין זילות בו, גזענות היא שנאת האחר אך ורק בגלל מוצאו, לא מינו, לא דתו ולא דעותיו הפוליטיות, לא שהתחלואים האחרים הם פחות גרועים, אבל הם אינם גזענות, יש להם שמות אחרים ובנוגע לזהה שאתה בורגני, אפשר להתפלסף על זה עד מחר, אבל זו עובדה, העיקר שאתה וחבירך תישארו אמיתיים ובנוסף תתנו מקום למנעד אחר של תגובות, למרות שהוא צורם באוזניכם.
    אדום מזעם ולא מפוליטיקה

  22. גדעון ספירו הגיב:

    לאדום מזעם,
    אתה רואה שעורכי הגדה היו מספיק ליברלים כדי לפרסם את התגובה הזועמת שלך, וטוב שכך. הטעות שלך נובעת מכך שאתה חושב שראיתי בשלטון של טרם הליכוד שמאל, וזו טעות הנפוצה אצל רבים מחבריך לדעה. העימות שהיה לי עם שלטון מפא"י (בכתיבתי כמו בפעילותי) שהתחלף לאחר מכן למפלגת העבודה, היה יותר חריף מזה שיש לי עם הליכוד. גולדה מאיר וחבריה לא היו פחות גזעניים ואסוניים משלטונו של מנחם בגין ולאחר מכן יצחק שמיר או בנימין נתניהו. פעם סברתי שאפשר ליישב ציונות עם נאורות. היום הגעתי למסקנה שהגזענות טבועה בציונות, ומי שנכנס לנעליה, בין מימין יותר בין מעט שמאלה (יחסית), בין אם הוא ממרוקו מפולין או מארה"ב, סופו ששוקע בביצה הגזענית. אתה חוטא בצמצום מושג הגזענות. היום מקובל על כל העוסקים בנושא כי במסגרת גזענות נכללים גם אפליית האחר בגלל דתו, מינו או לאומיותו. לכן חוק המונע מאזרחים ואזרחיות ערבים לחיות במדינתם עם בני זוגם אם הם מהשטחים, הוא גזענות, וחוק המפלה לרעה נשים גם הוא גזענות, והיחס הברוטלי של השלטון למהגרי עבודה (שהם ממדינות שונות) אף הוא ביטוי ליחס גזעני וכך גם בכל הקשור ליהודים מאתיופיה. עיניך הרואות, שהגזענות פנים רבות לה.
    עוד טעות נפוצה שלך היא לעשות חפיפה אוטומטית בין מדוכא לנאור. נכון שלא כל מדוכא הוא נאור בהשקפת עולמו, אבל ההכרה בזכותו של המדוכא להשתחרר מכבלי השעבוד של המדכא היא ביטוי לנאורות. אינני חושב שהחמאס היא תנועה נאורה, להיפך הוא הנכון, אבל זכותם של פלסטינים להשתחרר מהכיבוש נתונה לכולם, גם אם הם אנשי חמאס. צריך לקוות שלאחר השחרור יידע העם הפלסטיני לבחור לו הנהגה חילונית ונאורה.
    אינני יודע מדוע אתה מכניס למשוואה שלך את נשיא איראן אחמדינג’אד. אינני מכיר איש שמאל שרואה בו דגם למשהו נאור.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים