בחודש פברואר 2006 נרצח האזרח הצרפתי אילן חלימי. כאשר התברר כי הרצח היה על רקע אנטישמי, צרפת סערה. עשרות אלפי צרפתים, מרביתם לא יהודים, יצאו לרחובות בהפגנות ענק וגינו את המעשה. הסיסמא היתה: כולנו יהודים. ראשי השלטון בצרפת יצאו מגדרם בהבעת התנגדות וגינוי למעשה. נשיא צרפת, ראש הממשלה ושרים אחרים באו אישית לנחם את המשפחה.
הבה נשווה זאת עם התנהגות ממשלת ישראל ורשויות אחרות בעקבות רצח נהג המונית הפלסטיני תייסיר קראקי ממזרח ירושלים על ידי האזרח הישראלי ג’וליאן סופיר, שלא מכבר נישבה בקסמי התעמולה הציונית ועשה הגירה מצרפת לישראל.
לאחר שהתברר כי מדובר ברצח על רקע גזעני, איש מהממשלה לא מצא לנכון לצאת לבית המשפחה להביע תנחומים וגינוי למעשה. גם לא ממלאת מקום הנשיא דליה איציק. עיריית תל אביב לא מצאה לנכון לגנות את המעשה שאירע בתחומיה.
הדבר היחיד שהטריד את השלטון הוא, כיצד למנוע הלוויה המונית לנהג שנרצח.
ישראלים לא יצאו לרחובות בהפגנות ענק לגנות את הרצח בסיסמא "כולנו פלסטינים".
בקיצור, מול התנהגות אצילה של הממשל הצרפתי, נהג הממשל הישראלי בדומה לממשלת דרום אפריקה בתקופת האפרטהייד כאשר שחור נרצח בידי לבן.
שדרות כמשל
כאשר אני רואה את הנהי, הבכי, היללות, הצריחות והבהלה של תושבי שדרות, כפי שמוצגים בכל תחנות הטלוויזיה הישראליות, את הבריחה מהעיירה, את חוסר הרצון של מפוני גאידמק ("להתרעננות") לחזור למגוריהם, באחת – את יכולת העמידה העלובה לנוכח טפטוף הקסאמים, ומולם אני מעמיד את תושבי רצועת עזה שסבלם אל מול ההפצצות הישראליות, המצור, החרם, האבטלה, תת תזונה גדול לאין ערוך, ובכל זאת כוח עמידתם איתן והרבה יותר מרשים מזה של מפונקי שדרות (בהשוואה לעזה כמובן), אין מנוס מהמסקנה, שלטווח ארוך הפלסטינים ניצחו. שהרי אין להשוות בין הנשק הפרימיטיבי בדמות הקסאמים, שרובם הגדול נופלים בשטחים פתוחים, שהנזק בנפש וברכוש הוא זניח בהשוואה לעזה, על מאות ההרוגים ואלפי הפצועים, אלפי הבתים ההרוסים מהפצצות צבא הכיבוש הישראלי (אוויר, ים ויבשה) שהפכו עשרות אלפי פלסטינים לחסרי קורת גג האנוסים לגור באוהלים בחום הקיץ המעיק ובחורף הזועף, מבלי שאף ילד פלסטיני נסע לנופשי התרעננות. מיליון פלסטינים בעזה סובלים כבר 40 שנה מאימי הכיבוש הישראלי האכזרי – והם מביטים בצדק בתחושת עליונות בשכניהם השבורים משדרות, שבהשוואה לעזה גם דירת עמידר מצ’וקמקת, היא כמעט מלון חמישה כוכבים.
שחס וחלילה לא יתקבל הרושם שאני מזלזל כהוא זה בפגיעות בנפש וברכוש שנגרמות לשדרות. כל הרוג ופצוע הם עולם ומלואו.
אני רק עושה ניתוח קר ומגיע למסקנה האובייקטיבית והעצובה שבמצב הדברים הנוכחי ישראל היא אפיזודה חולפת.
המאבק הפנימי בעזה
הרחוב הישראלי מביט באדישות או אפילו בסיפוק בעימות המזוין המתרחש בין הפלגים השונים בעזה.
"שהערבים יהרגו אחד את השני – מה אכפת לנו" הוא סגנון דיבור מוכר בישראל. זוהי כמובן גישה לאומנית וגזענית תוצר הכיבוש הישראלי. שוחרי זכויות האדם צריכים להיות מאוד מודאגים ממה שמתרחש בעזה. לא רק משום שזכויות אדם חוצות גבולות גיאוגרפיים ולאומיים, וכל הפרה נוגעת לכל אדם הנאבק למען חברה חופשית, סובלנית ודמוקרטית, אלא גם מפני שמדובר בשכנים שלנו.
לאזרח הישראלי שחושב שהנושא לא נוגע לו, צריך להסביר, בנוסף להיבט העקרוני, כי אם המאבק בינם גולש לטבח הדדי, סופו של דבר שהריקושטים יגיעו גם אלינו.
הכיבוש הישראלי תורם ללא ספק לתסכול ולאלימות בעזה, אולם הדבר לא משחרר את הפלגים הפלסטינים, בראש ובראשונה תנועת החמאס, שהיא היום הממשלה הנבחרת, מאחריות למעשי זוועה, כמו רצח יריבים, שלא לדבר על העלייה המדאיגה במספר הנשים הנרצחות על רקע הביטוי המקומם "כבוד המשפחה". צריך לקוות כי ארגוני זכויות האדם בחברה הפלסטינית יצליחו במאבקם, שהוא גם מאבקנו.
אז צריך לבקש כוח עמידה או לא ? עכשיו בילבלת אותי לגמרי. קודם טענת שהיית תומך במרד אזרחי של תושבי שדרות הדורש מהממשלה פינוי מאורגן.
בכלל כוח עמידה זה מושג מבלבל.בעיניי לא צריך להפגין שום כוח עמידה. בשביל מה ? לשם מה? כוח עמידה זה להחזיק את העמדה ( את העיר ), לא לנטוש אותה. זה מה שהממשלה הייתה רוצה כשברצונה להפוך את תושבי שדרות לתושבים מגוייסים בחזית. חוסר נכונותם לשלם את המחיר הוא מבורך, פותח פתח, תקווה לשינוי, לכן צרם לי את התיחסותך המזלזלת בתופעה. דרך אגב, רוב התושבים המרואיינים מתייחחסים לאדישות של הממשלה החוסכת משאבים, על הזנחת נושא המיגון במשך שנים וכו’. מעטים הם אלה אשר דורשים הפצצות. המילה נקם כלל לא מופיעה… אתה עורך דמוניזציה של תושבי שדרות.כנראה שגם השמיעה היא סובייקטיבית.אבל המסר העיקרי שלי,אליו אני חוזר שוב, הוא מה המשימה של השמאל בפני המשבר. לא רק מה "העמדה" אלא איך אנו פועלים לפיה. מה לעשות ? זו השאלה ! השפה שלך רק מנתקת אותנו מהאוכלוסיה שאנו צריכים לפנות אליה, לעבוד איתה כדי להציג את האלטרנטיבה שלנו. בזה מה שאנו לא בדיוק יודעים לעשות , או לא רוצים לעשות ( כי זה קשה או כי לא מאמינים בזה או כי אנו לא ערוכים ארגונית לזה או שילוב של סיבות אלה )
לגדעון ספירו:
צורת מחשבתך חילונית ואזרחית להפליא ובפער רב מרוב הגיבים להודעה זו.
ניחנת ביכולת חשיבה פוסט-מודרנית, ולכן אינך חושב רק בקטגוריות או בערכים מוחלטים.
כל המרקסיסטים ואני-מרקסיסטים, ה-X והאנטי-X, ניחנים בחשיבה מיושנת שאבד עליה הקלח.
ישנם עקרונות חשובים כמו זכויות אדם וזכויות עובדים, אך אלו תקפים רק לאנשים ש"הרוויחו" זאת מבחינה מוסרית, ולכן רוב רובם של הישראלים לא זכאים זכויות אלו ולכן לא ניתן להתייחס אליהם במונחים מרקסיסטיים בלבד, מכיוון שכך יעשה עוול גדול למוסר האנושי.
גדעון, תתבייש. בתור מי ש(כמדומני) גר במרכז הארץ, אין לך כל זכות להלין על "הנהי, הבכי, היללות , הצריחות והבהלה" של תושבי שדרות; ותסלח לי, אבל בדיסקליימר שבו אתה טוען ש"אינך מזלזל" בסבלם של התושבים אין גרגר של אמינות. ההתנהגות של ממשלת ישראל כלפי שדרות היא מחפירה, והתנהגותם הפוליטית של השדרותים (כולל ראש העיר מויאל), המתעקשים להפנות את האצבע המאשימה כלפי הממשלה ובדרך כלל לא כלפי שכניהם בבית חנון, היא ראויה לשבח ולהערכה. כדאי שהשמאל בישראל יעמוד לצד המאבק הצודק של תושבי שדרות, במקום להתנשא על "יללותיהם". (האם אני מריח פה גם שמץ גזענות, או שאני מדמיין? לא חשוב.)
יש לי כמה השגות לגבי המאמר הזה, אך בראש ובראשונה, עלי להתקומם על זלזולך בתושבי שדרות — על כך שהם מביעים את חרדתם מרקטות שנופלות על בתיהם ופוגעות בהם, ועל כך שהם מעוניינים לברוח מאזור הקרבות — מחד, ועל התשבוחות שאתה מרעיף על תושבי עזה — על כך שהם לא בורחים מיראת הפצצות ישראל — מאידך. מעבר לעובדה שתושבי עזה כן מביעים חרדתם מפעילות צה"ל, כמו גם נגד פעילות הפלגים הפלסטינים נגדם, הרי שהסיבה העיקרית לכך שהם אינם עוזבים את רצועת עזה היא חוסר היכולת שלהם לעשות כן, ואם היו יכולים, היו עוזבים, וטוב שכך.
כמה קל לשמאלני להפוך למיליטריסט אדוק! כמו המוני האזרחים הלבנונים שברחו מדרום המדינה במהלך הקיץ הקודם — הם ודאי לא היית קורא מוגי לב (כי הם לבנונים, אלא מה?) — כך יעשו בשכל גם אנשי שדרות אם יברחו, ינוסו על נפשותיהם, ויצילו את חייהם, במקום להקריבם על מזבח כוח העמידה האזרחי של היישות הציונית.
מאמרים קנטרניים כמו שלך לא יביאו לכך.
לקרוא למתח הקסאמים על שדרות "טפטוף" זה זלזול מזעזע בחייהם של האזרחים החפים מפשע בשדרות.
אני מבין את ההזדהות עם הפלסטינים הסובלים מהכיבוש ופשעיו, אבל לא יזיק לספירו לצנן את התנשאותו וזילזולו המופגנים כלפי תושבי שדרות.
נהי ובכי מול טפטוף הקסאם. ניסית לחיות שבע שנים תחת טפטוף אוהב של קסאמים לוחמי חופש אמיצים? רוצחי עזה נשארים במקומם כי אין להם לאן ללכת. לשמחתינו הישראלים עוזרים אחד לשני מול ניסיונות רצח בילתי פוסקים.
הניתוח של המציאות של גדעון ספירו שגוי לחלוטין. בשנים האחרונות כל בעלי האמצעים וההשכלה מהשטחים : רופאים, מהנדסים, סוחרים וכו’…
מהגרים לאירופה, אמריקה, מדינות המפרץ ואף לירדן ומצרים. די לראות את התור הארוך בגבול העזתי-מצרי, גשר אלנבי והקונסליות הזרות.
ההווה כיום מצביע על כך שהעזיבה של בעלי אמצעים הן בצד הפלשתנאי והן בצד הישראלי תוביל בסופו של דבר השיארות של העניים והפומנדלסטים. עליית כוחן של המפלגות הדתיות בישראל, והחמאס בשטחים מוכיח לצערי את התרחיש הפסימי הזה.
חניתו של ספירו (שוב) מחטיאה את המטרה:
לעניין צרפת – ההשוואה לא במקומה. שם היה מדובר בבן מיעוט "רגיל", אם גם מופלה לעתים וסובל משנאה, שנרצח ע"י בני מיעוט "בעייתי" (מוסלמים). זה כמו רצח של תאילנדי בישראל ע"י מוסלמים ממניע גזעני.ואני כבר לא מדבר על הסכוך הלאומי בין יהודים וערבים בארץ.
לעניין ההשוואה בין שדרות ועזה – תושבי עזה
אינם בעלי כוח עמידה יותר גדול מתושבי שדרות, פשוט אין להם ממשלה או אזרחים פרטיים שיש להם מםפיק משאבים כדי להקים להם עיר אוהלים ליד רמאללה.אבל גם מה שספירו מביא בעניין נתוני הנפגעים אינו מדוייק.
לפי נתוני "בצלם", מספר הנפגעים הישראלים
לאורך זמן הוא כרבע ממספר הנפגעים הפלסטינים, שזה הרבה פחות אבל בשופ אופן לא "זניח" (הנתונים לגבי כל שנה מראים שהיחס בין מספר נפגעים ישראלים ופלסטינים נשאר דומה לכל אורך התקופה):
— קישור —
גם ישנה השאלה מדוע אין עזיבה או תלונות מופרזות בקיבוצים ובמושבים ליד רצועת עזה, למרות שסובלים מהקסאמים לא פחות משדרות. אולי זה נובע מחומר אנושי שונה,כלומר באנשים שרואים ביישובים שלהם לא רק מקום מגורים אלא גם צורת חיים.אבל יתכן שהבתים שם פשוט מוגנו לפני שנים.
גדעון, צודקים דבריך בדבר הצורך בהוקעה פומבית של מעשה רצח המכונה לאומני אך מאחוריו מסתתרת אידיאולוגיה גזענית. ראוי גם לגינוי היעדר הגינוי מצידה של ממשלת ישראל. בכך כולנו מסכימים.
אך מעבר לכל נותר בי הספק: אתה הלכת להפגין?
מסכים לחלוטין עם כל דבריך, גדעון – אכן, געל-נפש כבר, כל הפשיסטיות ההסטריות ההן משדרות, שצורחות על "הילד בטראומה!!!!!!!! הילד בטרא-או-מה!!!!!!!!!!!!!!!!!!" ולא אכפת להן, כמובן, כהוא-זה, מה עובר על הפלשתינאים, לא במשך שבע שנים – אלא מזה א?ר?ב??ע?ים ש??נ?ה!!!
"אם שדרות בוערת בית-חנון תבער!!" הן מצווחות במקהלה – עליה מנצחים, כמובן, מויאל ונתניהו, ליברמן וגאידמאק, תוך-כדי הסתתם הגזענית הרגילה. שהרי, אליבא דכל כתבלבי ודבררני הרדיו והטלוויזיה בישראל, "כל יהודי שווה אלף ערבים – אלף ערבים על כל יהודי", בלשונו הגזענית של מר טרנספר, רחבעם זאבי, מודל 1990. וההבדל היחיד הוא, שבעוד באותה תקופה רחוקה, הזכורה לטוב, ייצג זאבי "רק" רבבות בודדות של אזרחים – די לשניים~שלשה מנדטים, אולם לא מעבר לכך – כיום, זהו למעשה המיין-סטרים.
ויותר מכל נדהמתי, למראה תגובתו של מתן – מה, לעזאזל, צודק ב"מאבקם של אנשי שדרות"?? האם דרישתם – כפי שהיא נשמעת 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, "להיכנס" בפלשתינאים ו"להכות בהם עוד יותר ויותר ויותר חזק"?!
הזהו מתן קמינר, הסרבן שאני, אישית, מעריץ בכל-לבי?? גילויי-הזדהות עם כהניסטים משולחים?!
מפחיד.
ברעם במאמר החדש שלו מודה שההתייחסות שלו לקטיושות והקאסמים כאל "מטרד" הייתה שגיאה. ברעם בראיון ההוא בגרדיאן התייחס לערך האסטרטגי של הקטיושות(ובכך הייתה לא מעט אמת) ומעולם לא ביקר את אלו החוטפים את הטילים על ראשם. אם האמירה ההיא של ברעם הייתה טרגית, הן מפאת העיתוי האומלל ובעיקר משום שלא הובנה כראוי על ידי אף אחד כמעט, הרי שהאמירה של ספירו במאמר המביש הזה היא פארסה.
ספירו מלגלג על "כושר העמידה" של השדרותים במטחי הטילים הנופלים על ראשם חדשות לבקרים, בכך הוא לא רק מדגים לנו את רשעותו אלא גם מה ה"סוציאליזם" שלו שווה. שהרי הערך היסודי של הסוציאליזם היא האמפטיה לזולת(ושוב ברעם הוא הדוגמה הטובה ביותר שאני יכולה להעלות על דעתי).
למתן קמינר,
אני מתקשה להזדהות עם תושבי שדרות כאשר הם צועקים "מוות לערבים" וכאשר ראש העיר מויאל דורש מהממשלה כי על כל בית הרוס בשדרות תהרוס ישראל 4 בתים בבית חנון. איזה איש שמאל אתה אם הנך מתעלם מכך. הדרישות של תושבי שדרות מהממשלה, זהו הקול החוזר ונשמע בכל שידור משם, הן יותר דם, יותר פצצות ישראליות על עזה, יותר הרס והרוגים פלסטינים. הקול הדומיננטי משדרות הוא הזדהות עם דרישותיו של ליברמן להרוג,להרוס ולהפציץ. אני מתקשה להזדהות עם מי שרואים בגאידמק את המושיע שלהם.ולאלה אתה מחלק מחמאות. שמאל מוזר.
אני מתקשה להזדהות עם תושבי שדרות כפי שאינני מזדהה עם מתנחלים או חיילי דובדבן כאשר מי מהם נהרגים על ידי לוחמי גרילה פלסטינים.
יש כאן מצב ברור של מדכא ומדוכא. תושבי שדרות הם עם כל סבלם בצד המדכא והפלסטינים בעזה הם הצד המדוכא.
מה שווה כל המרקסיזם שלך אם אינך יכול לצאת מהקליפה הלאומנית ולהזדהות עם הצד היותר מדוכא בעימות הזה.
מתי אזדהה עם תושבי שדרות? כאשר יאמרו לממשלה, די עם התגובה הפבלובית של עוד מאותו הדבר, פצצות הרג והרס. זה לא עזר ולא עוזר. תנסו דרך אחרת של הידברות, של הסרת המצור והחרם. אזדהה איתם אם ידרשו מהממשלה להפסיק את מדיניות ההפרטה ולמסות את את האוליגרכים, המקומיים ומהמיובאים, ולא לראות בסוחר דם ודמים כמו גאידמק, שהתעשר מאספקת נשק לאנגולה, גיבור ומציל.
לכל זה אין קשר להזדהות שיש לי עם הכאב האישי של מי שנפגע או עם משפחה שאיבדה את אחד מיקיריה.
אז מי כאן הגזען?
דרך אגב, אני מתנגד לירי הקסאמים משלל סיבות, וכבר כתבתי בטורי לא אחת, שאני חסיד המאבק הלא אלים בנוסח המהטמה גנדי, בין השאר משום שהוא לא פוגע באוכלוסיה לא לוחמת, והוא לטווח ארוך גם יותר יעיל, בתנאי כמובן שהמאבק הזה מתנהל במסגרת אסטרטגיה לאומית. יחד עם זאת, אינני רשאי להכתיב לפלסטינים את דרכי מאבקם כאשר מולם ניצב צבא דיכוי אלים ואכזרי שמשתמש אך ורק בשיטות של הרס והרג.
לאור,
כאשר אני מדבר על טפטוף קסאמים, זה כמובן בהשוואה לגשם הפצצות והטילים שמשגר הצבא הישראלי לרצועת עזה. הדברים ברורים לכל מי שקורא את הטור ללא דעות קדומות.
למגיב "איזה גיבור"
אינני צריך לחיות בשדרות כדי לדעת כי אפילו קסאם אחד זה לא נעים. כמי שחי בירושלים במצור ב-1948, יש לי גם ניסיון מעשי.
הרצון של תושבי שדרות להפסיק את ירי הקסאמים הוא טבעי, מובן ואין איש שלא יסכים לכך. השאלה היא איך להשיג מטרה זו? כפי שהסברתי, לעיל למתן, הדרישות הניציות והמלחמתיות של תושבי שדרות מבעירות אש ולא מפסיקות אותו. ועל כך אני מלין. תאר לך מה היה קורה אילו 20 אלף תושבי שדרות היו מקיפים את משרד ראש הממשלה בירושלים ואומרים "לא זזים מכאן" עד שתתחיל לדבר עם החמאס על הסדר מדיני. כל העולם היה מזדהה איתם.
אני מצטרף להערות קודמי בנוגע לתושבי שדרות המופגזים. לא מתאים לגדעון ידידי הותיק לחטוא כפי שאכן חטא כאן. חשוב להדגיש כי חלק ניכר מן היחס הממשלתי/ממסדי המזלזל וחסר הרגישות לתושבי שדרות נגזר מן ההתנשאות המעמדית-עדתית כלפיהם הקיים מזה עשרות בשנים. באשר לדברי גדעון אודות ההבדל בין יחס הצרפתים לרצח חלימי ליחסה של החברה הישראלית לרצח קראקי, הרי שגדעון צודק לחלוטין ועל דבריו להינשא ברוח ולהגיע לכל פינה: יישר כוח גדעון!!
ספירו נפל חזק במאמר הזה וחשף את ערוות ה – NIMBY שלו (מי שלא מכיר את הביטוי מוזמן לחפש בגוגל).
כמו כל "ליברל" צבוע – הוא תומך בכל המדוכאים עלי אדמות, כמובן – כל עוד זה לא מאיים על עורו שלו או על ביתו, משפחתו, וסביבתו.
האיש גר במרכז הארץ – ואני מוכנה להמר שעל אדמה שהייתה שייכת פעם לערבים – ובז לתושבי שדרות על "הבכי והנהי" ועל "יכולת העמידה העלובה" שלהם. אכן, הומניסט משכמו ומעלה…
ספירו, מה דעתך לעשות מעשה יוסי שריד ולהתגורר בשדרות ולו יום אחד ?
עד אז אל תצפה שמישהו יתייחס ברצינות לדבריך.
עוד על הכיבוש.
להזכירך הייתה התנתקות ואין יותר כיבוש בעזה.
מאותו רגע יש זרימה של נשק לרצועה.
בזמן הכיבוש היה יותר שקט.
המסקנה:כיבוש הוא הרע במיעוטו.
כשאני כתבתי את המכתב שהתפרסם באתר זה תחת הכותרת "השמאל והמלחמה: כישלון חרוץ, עד כה", ודיברתי על פספוס השמאל במהלך המלחמה בעצם חוסר היכולת לשלב בין סולידריות כלפי תושבי הצפון ועמדה עקבית ובלתי מתפשרת נגד המלחמה, ידעתי על מה אני מדבר. כשאני מדבר על ניכור ובוז כלפי תושבי הפריפריה, התברר לדאבוני שידעתי על מה אני מדבר. זהו מאמר כל כך הרסני שחושף חלק מהסיבות של חוסר היכולת השמאל הרדיקלי באמת להשפיע.לא כולם יפגינו חוסר רגישות כמו הכותב בקרב השמאל, אבל צערי כנראה שגדעון ספירו נתן ביטוי לצורת הסתכלות של פעילי שמאל רבים על המציאות. זה מה שצריך לכתוב ?. לא כדאי להקדיש קצת מחשבה איך השמאל מתערב במשבר כדי לרכוש כמה תומכים בקרב תושבי שדרות לפרספקטיבה לא כוחנית לפתרון הקונפליקט ? כנראה שמר ספירו לא חושב שאי פעם אמור לפגוש תושב שדרות פנים אל פנים…
לגדעון.
אין ספק שכושר העמידה והסבל של הפלשתינאים גבוה מזה של תושבי שדרות ואין ספק שכושר העמידה של תושבי הג’ונגלים באמזונס גדול מזה של תושבי עזה וכן הלאה.
ככל שהחברה מערבית יותר,עשירה יותר היא גם מפונקת יותר ןמוכנה פחות להקרבה ולסבל.
אולם המסקנה שלך מכך לגבי כושר ההישרדות של ישראל היא מעט ילדותית עם נופך קטן של רומנטיקה מזויפת ,שמזכירה באופן מפתיע תעמולה פשיסטית.
לאורך כל ההסטןריה,הצד המנצח היה (כמעט) תמיד מי שהיתה לו יעילות טכנולוגית ,כושר ארגון ואיכות אנושית גבוהה יותר וגם במאבק ביננו לבין הערבים זה בסופו של דבר מה שיכריע, ולא השאלה אם אנחנו אוכלים שוסי והפלשתניאים אוכלים ברזלים לארוחת בוקר.
כדי להיות שמאלני אמיתי צריך לראות את האמת כולה. לבחון את כל הצדדים ולצדד בצד הצודק – כלומר המדוכא האמיתי.
התגובה ההיסטרית והמתרעמת של תושבי שדרות היא התוצר של תשומת הלב הרבה שהם מקבלים מהתקשורת ומהציבור. בעזה, אין תשומת לב המונית שכזו שכן זה קורה שם על בסיס קבוע וארוך טווח. תושבי שדרות לומדים מה זה לחיות תחת התוצר של מלחמת הכיבוש ומה לעשות, זה קשה. ברור שזה מביא עוד תגובות נבערות מצדם, אבל אפשר אולי להבין את זה כהתלהמות טעונת רגשות.. כרגיל..
אפשר לראות כאב גם בשדרות, אין ספק אבל זה אכן משהו זמני שייפתר רק ביישוב הסכסוך אחת ולתמיד וכמובן לא ב"להחזיר להם" כמו ילדים קטנים – זה רק יביא להם עוד קסאמים על הראש.
בשום אופן אסור לנו השמאלנים להתיימר שהסבל שלהם הוא פחות כי אין בכך חכמה – זה יביא רק לזעקות מכל הצדדים ויהיה מיותר. יש בידינו להיגעל מהנאמר להבין שמדובר בהתלהמות טעונת רגשות ולהזכיר לכולם פעם נוספת איך הגענו למצב הזה וכיצד ניתן לפתור אותו.
לי היה קשה מאוד להזדהות עם תושבי שדרות ורק בגלל העובדה שאת הבעת הסולידריות אליה הם מצפים מהאנשות כולה כיןם, הם לא נתנו בנקל לפלסטינים ולילדים הקטנים שנאלצים לסבול מחמת הכיבוש שלנו כבר שנים. בגלל זה כולנו צריכים להעלות את העניין לרמה עליונה ולהגיד חבר’ה, נכון שזה עצוב, אבל זה מה שקורה כשמתעללים בעם אחר, בסופו של דבר זה מתפוצץ בפרצוף, תרתי משמע.
מי שבאמת סולידרי עם הסבל של הפלסטינים הוא זה שפועל בצורה נמרצת ע"מ להציל את תושבי הפריפריה ( ולא רק ) ממלכודת המוות של הציונות. אני רואה בהם קורבן המשתף פעולה עם הדיכוי, אבל עדיין קורבן. אני,ואני חושב שכל השמאל,צריך לא בדיוק לחכות שתושבי שדרות התנערו מהדיוכי של הפלסטינים אלא לפעול לכך מתוך אמונה שמה שאנו רואים כמדיניות המובילה למבוי סתום ולעוד שפיכות דמים תרכוש נפשות בקרבם. זה אפשרי. אני מנהל הרבה שיחות עם תושבי שדרות (והצפון) ויכול להעיד שבחיים לא היה לי כל כך קל לערער את הקלישאות התוקפניות. עם היינו עם התושבים בצורה בלתי אמצעית יכולנו רבים מאיתנו להתרשם מכך, אך אם אנו מסיקים מסקנות מהשידורים של התקשורת בלבד על הלכי רוחות של התושבים בוודאי שתתקבל תמונה מעווות. ספירו מתנה את מתן הסולידריות שלו כלפי תושבי שדרות בשינוי בעמדתם. איש שמאל אמיתי פועל מתוך אמפטיה שבני אדם באששר הם וע"מ לגרום לאותו שינוי מיוחל.
גדעון צודק , כהרגלו, לא רק במאה אחוז אלא באלף!!!
תתעוררו כבר אנשי שמאל ציונים שתופי מוח אשר בעד שלום אבל לא ממש רוצים לעצור את הקטל והשואה הפלסתינית.
להשוות בין שדרות לעזה זה כמו להשוות בין בירקנאו לבין בית כלא בצרפת. מה כול כך יקר ונהדר ב"מדינת היהודים" שמצריך קורבן דם יומי של גברים נשים וטף פלשתינים?
כול אדם שמגדיר את עצמו כאדם ולא שטוף מוח אדאולוגית חייב לשאול את עצמו את השאלה של האם כול כך הרבה סבל דמעות ודם שווים אשליה שיקרית זו? את "מדינת היהודים הדמוקרטית"?
רק בענותו על שאלה זו במעמקי נפשו יידע אדם אם הוא בן אנוש או משהו אחר לגמרי.
די לשואה הפלסתינית ולשלטון הדמוקטורה היהודית.
רונן
שיערתי שהשד הפטריוטי או הלאומני של כמה משמאלנינו החמודים יתעורר וינסה להכות בי. לא נורא. אני רגיל להיותך במיעוט.
אין מנוס מלחזור ולהסביר: הזדהותי עם דרישת תושבי שדרות להפסקת ירי הקסאם היא מוחלטת, עד לאותו רגע הו הם מפרטים את השיטות שיביאם לדעתם לארץ הביטחון המובטחת: נקם, נקם, נקם: להרוג בפלסטינים כמה שיותר.
או אז הזדהותי איתם נעצרת.
כאשר עובדים נאבקים על העלאת שכר ממעבידם – אני כמובן איתם. אולם אם מאבקם כרוך גם בהשמעת סיסמאות גזעניות כמו פיטורי ערבים "ובוגדים" אני מתייצב מולם.
שעה שארה"ב לחמה בויטנאם היה זמן שהאיגודים המקצועיים האמריקאים של עובדי הנמלים החליטו לא לפרוק אניות של מי שהתנגדו לארה"ב. אנשי שמאל שתומכים בדרך כלל במאבקים של פועלים, יצאו נגד העמדה הזו.
כאשר עובדי הנמלים בישראל נאבקים נגד ההפרטה, אנחנו איתם. אם מחר יחליטו לא לפרוק אניות של מדינות המתנגדות לכיבוש הישראלי, הנתמוך בהם? אני לא.
כולנו תמכנו בשביתת הסטודנטים. האם היינו תומכים גם אם הנהגת הסטודנטים היתה מעלה דרישות של גירוש סטודנטים ערבים תומכי בל"ד "שגוזלים כספי ציבור מסטודנטים ששירתו בצבא"? והרי זה לא דימיון פראי לצפות התפתחות כזו בישראל.
כל עוד אנשי שדרות נאבקים נגד אפלייתם לרעה, אין איש שמאל שלא יתמוך בהם. אולם ברגע שהם ניטמעים לתוך מקהלת הגזענות הישראלית, אין מנוס אלא לעמוד מולם ולהציג בפניהם אלטרנטיבה פוליטית שמאלית. שהרי אפשר להגיע להפסקת ירי הקסאמים מחר, אם ישראל תשנה את מדיניותה, לעבור מחרם, הפצצות והרג להידברות. בימים אלה ממש חוזרים אנשי החמאס ואומרים כי הפסקת אש תושג מיד אם כוחות הכיבוש הישראלים יפסיקו את ההתנכלויות, המעצרים, היריות והמעצרים בשטחי הגדה. ישראל מתנגדת. זה מה שצריך לומר לתושבי שדרות, וכל דבר אחר הוא סולידריות מזויפת.
לנתן,
מהיכן לקחת את התזה שבכל המאבקים ניצחו אלה עם "יעילות טכנולוגית, כושר ארגון ואיכות אנושית גבוהה" (דווקא אתה נתפש כאן בביטוי גזעני, כשאתה מקשר בין כושר טכנלוגי לאיכות אנושית גבוהה).
רק במאה ה-20 יש דוגמאות לרוב המפריכות זאת. המאבקים לשיחורור לאומי מהקולוניאליזם נוהל בידי תנועות בעלות כושר טכנולוגי נמוך בהרבה מזה של הכובשים, והם הוכו. כך בקניה, באלג’יריה ובעוד מקומות. במלחמת העולם השנייה המחתרת היוגוסלבית היכתה את הכיבוש הגרמני למרות נחיתות טכנולוגית. האפרטהייד הלבן נוצח למרות עליונות הטכנולוגית. ארה"ב הפסידה בויטנאם למרות יתרונה הטכנולוגי. ולגבי "איכות אנוית גבוהה" היא עמדה דווקא בצדם של אלה שנאבקו בכובשים ובמנצלים שנהנו מיתרון טכנולוגי.
לפי דבריך ד"ר סטריינג’לאב הוא בעל איכות אנושית גבוהה. כך חושבים גם מי שידם על הדק פצצת האטום הישראלית.
מי כאן הרומנטיקן והפשיסט?
ראשית – כאשר אין אמפטיה או אין יכולת לבטא אמפטיה כלפי הסובלים, עדיף לשתוק. ביטויי בוז או שמחה לאיד "מצדיקים" בדיעבד את חוסר הקשב לרעיונות אחרים של הכותב…
שנית – תיאטרון היללות/הקינות וכיוב’ הפלסטיני עולה מאת מונים על הישראלי. אדוני כנראה לא צופה מספיק בערוצי החדשות.
שלישית – כבר אמרו לפני – רוב העזתים לא בורחים כי אין להם לאן ואין מי שיפנה אותם. מי שיש לו יכולת, כן בורח.
רביעית – כעיתונאי היית צריך לדעת שהמצלמה אוהבת התלהמות. זמן המסך שניתן למתלהמים לא פרופורציונאלי בייחס לזמן המסך שניתן לרוב האוכלוסיה שמתמודד בשקט.
כמו בכל מקום אחר, האוכלוסיה החזקה של שדרות מטפלת בעצמה, לכן אין לה פנאי או צורך להשתולל ברחובות. בקיבוצים גם יש רשת תמיכה הדדית חזקה, לכן מי שיוצא להתרעננות עושה את זה בצנעה.
כשמאלן היית צריך להבין כי ה"צועקים" בשדרות הם מי שאין לו יכולת לטפל בעצמו מצד אחד, והופקר על ידי הרשויות מצד שני. ההתפרעות היא ביטוי של מצוקה וחוסר אונים, לא של "התפנקות", אלא אם כן אתה רוצה לטעון שכל מנגנון הרווחה כשלעצמו הוא פינוק בלתי מוצדק.
ללעניין ההתפנות – חברה חזקה שמקיימת ערבות הדדית צריכה לתת תמיכה נקודתית במצבים של הסלמה לאוכלוסיה שנמצאת בבעיה קריטית בזמנים מסויימים.
שדירות נמצאת תחת הפגזת קסאמים כבר למעלה משבע שנים, והראייה היא שהיא עוד נמצאת במקומה. זאת אומרת שהתושבים מתמודדים בהצלחה, גם אם לא בשמחה, עם רמה מסויימת של איום שאליה הם הצליחו להסתגל ולפתח סיבולת.
לגיטימי שלאנשים שחיים שם תהיה אפשרות לצאת להתרעננות בתקופות הסלמה, כמו עכשיו, בלי להיות מכונים "פחדנים ברחנים".
בזמן מלחמת המפרץ הראשונה אנשים במרכז גם עזבו את הבתים שלהם בשבועיים הראשונים, עד שהמצב התייצב ועד שהושגה הסתגלות למצב החדש.
לגיטימי לדרוש שהמדינה תדאג לאמצעי מיגון שיאפשרו לאוכלוסיה קיום סביר בתנאים של איום קבוע, ושהמדינה תקדיש משאבים לצימצום האיום בכל דרך אפשרית.
לא לגיטימי לדרוש שאת מחיר העימות של מדינת ישראל עם השכנים ישלמו באופן עצמאי תושבי הפריפריה שהם קו החזית, ושמי שאין בידו לדאוג לעצמו יופקר לנפשו.
"ישראל אפיזודה חולפת"? לא. תתקיים לנצח. כי לעם ישראל יש את השם יתברך להצילו ממרחצחים נאצים. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו, והקב"ה מציל אותנו.
עובדה: היה המן ותלו אותו, ואחרי זה עם ישראל ישב בטח באדמתו, ניצח את היוונים והרומאים, שיגשג ופרח. היה היטלר ימח שמו, ומה? היצליח להשמיד את עם ישראל? לא. ישראל משגשגת בעזרת השם, ואילו הגרמנים בפח הזבל, הכל בחסדי השם.
אנו כאן להיות כאן תמיד, ולא יעזור לשונאי ישראל כספירו. תיראה איך בסוף נשמיד את כל האנטישמים מעזה, ילדים נשים זקנים וטף.
התביעות של תושבי שדרות בכללי היא להפסיק את המצב אליו נקלעו.הם צודקים בעניין זה. חוסר הסבלנות שלהם הוא מבורך. כי זה מבורך מצב שבו לא מוכנים עוד לשלפ את המחיר. מה זה חשוב עד כמה מחיר זה הוא קטן לעומת הסבל של תושבי השטחים.
רבים מהתושבים מודעים לכך שכניסה לעזה ו/או יותר הפצצות לא יפתרו את בעייתם. הם לא מטומטמים ולומדים מהניסיון . לכן אני ממליץ לשמוע טוב טוב מה הם אומרים, בלי דעות קדומות. אני חוזר: לא התקשורת היא זאת המבטאת את המציאות בשטח. היא עורכת סלקציה בבחירת התגובות של התושבים. כדי לקבל תמונה יותר מימנה יש, אני חוזר , להיות שמה איתם, כדי להקשיב,להיזדהות ולנסות לקדם פוליטית קבוצות של תושבים לעמדותנו. כל הדיון ההשוואתי בין עזה לשדרות הוא אידיוטי במקרה הטוב. לא מקדם אותנו בכלום. הפוזה של הסתכלום מהצד המטיפה כלפי תושבי שדרות מה צריכה להיות עמדתם כתנאי לתמיכתנו הפעילה היא היפך הגמור מאסטרטגיה שבכוחה לשנות את המציאות.לפחות תלכו להטיף כלפי התושבים בפנים ותתמודדו עם התגובות. לפחות תלמדו כך משהו. הודות לגאידמק ניתן לעשות את זה קרוב לבית. בפארק הירקון ניתן לפגוש את פליטי שדרות ולרוץ מהר בחזרה לבית קפה.
די להתממות הזו, מר ספירו, ודי לשקר. אם יותר לי לרענן את זכרונך, מה שכתבת על תושבי שדרות הוא זה:
"כאשר אני רואה את הנהי, הבכי, היללות , הצריחות והבהלה של תושבי שדרות, כפי שמוצגים בכל תחנות הטלוויזיה הישראליות, את הבריחה מהעיירה, את חוסר הרצון של מפוני גאידמק ("להתרעננות") לחזור למגוריהם, באחת את יכולת העמידה העלובה לנוכח טפטוף הקסאמים…"
בהודעה האחרונה, לעומת זאת, אתה פתאום מבקר דבר אחר לחלוטין:
"הבכי והנהי על רקע הדרישות להמשיך במלחמה ביתר שאת, ובכך להאריך את סבלם, מה שקרוי ירייה ברגלם שלהם, לא מעוררת אצלי תמיכה, אלא ביקורת."
זלזלת פה בסבלם של תושבי שדרות בלי להתייחס לאידיאולוגיה שלהם, והצגת את רצונם לברוח מהעיירה כדוגמה ליכולת עמידה עלובה — בקיצור, השתמשת בדיוק באותו שיח מיליטריסטי שגדולי הגנרלים לוקים בו — ואז אתה מגן על עצמך בזה שאתה מייחס את השיח הזה לקורבנות בשדרות, תוך הסתמכות על אותו מקור מידע מהימן, הופעות בתקשורת הממוסדת.
ולמה אני מתכוון בשיח מיליטריסטי? זלזול והמעטה בערך האוייב לעומת האדרת שם בעלי הברית:
"מולם אני מעמיד את תושבי רצועת עזה שסבלם אל מול ההפצצות הישראליות, המצור, החרם, האבטלה, תת תזונה גדול לאין ערוך, ובכל זאת כוח עמידתם איתן והרבה יותר מרשים מזה של מפונקי שדרות (בהשוואה לעזה כמובן)"
רק שאצלך התפקידים התחלפו — תושבי שדרות הם האוייב, הפלסטינים בעזה הם בעלי הברית.
ולראיה, אתה אמנם אומר:
"הזדהותי עם דרישת תושבי שדרות להפסקת ירי הקסאם היא מוחלטת, עד לאותו רגע הו הם מפרטים את השיטות שיביאם לדעתם לארץ הביטחון המובטחת: נקם, נקם, נקם: להרוג בפלסטינים כמה שיותר.
או אז הזדהותי איתם נעצרת."
אך האם הזדהותך עם דרישת תושבי עזה להפסקת המצור נפסקת מרגע שמראים בטלויזיה את נציגי חמאס, המפרטים את השיטות שיביאו לדעתם לארץ הבטחון המובטחת שלהם: נקם, נקם, נקם, להרוג ביהודים כמה שיותר? לא. איפה ואיפה.
אבל הנקודה החשובה מבחינתי היא לא איזה לאומן אתה, "טוב" או "רע", אלא המסקנה הנובעת מעצם הלאומנות, והיא זהה, לא משנה אם אתה מיליטריסט המצדד בציונים או בלאומנים הפלסטינים: צריך להמשיך להלחם, צריך לדבוק באדמה, צריך להראות "כח עמידה."
מאמר דעה כזה תורם להמשך מעגל הדמים כמו זה של זלמן שובל. הוא לא נותן שום אלטרנטיבה למלחמה. הוא לא מעודד אף אחד, משדרות או מבית חנון, לחפש דרך אחרת, לא במאבק נגד הרצח בידי צה"ל, ולא במאבק כנגד הרצח בידי חמאס ופת"ח.
אני סוציאליסט קשיש ואני זועיק: כך מדבר סוציאליסט? לא כך, אומץ חבירים. אנחנו מבינים טוב מאד שסוציאליסט אמיתי חייב להיות מחובר לעם הסגולה שלו, כפי שנאמר כבר, בעד עמינו ובעד ערי אלוקינו. רק כך יתמכו בנו ההמונים, רק כך נירכוש את נישמתו המעונה של העמל המושבק משדרות, אנחנו ולא גיאדמק.
כולם בשמאל האמיתי יודעים שאני צודיק, אבל מפחדים להגיד את זה, כין. בתוך עמינו אנו יושבים, כין, ועלינו לזעוק בפה מלא עם ההמון, ממש כמו במגרש הכדורגל של בית"ר ירושלים, מוות לערבים, כין, כך ולא אחרת.
אנחנו פטריוטים אם תרצו, איכפת לנו על העם, ולכן אנחנו בעד מדינה אחת, או בעד שתי מדינות, רק אנחנו אומרים לעם את האמת ומזהירים אותו חזור והזהר, כין.
אבל גם ברור לנו, כמו שכל איש בישראל יודע, שהערבים רוצים רק דבר אחד, וזה להשמיד אותנו.
כין, לא שום דבר אחר, ראו איך המלצר הערבי מסתכיל בי כשהוא מגיש לי חומוס וצ’יפס במסעדה בירושלים, עם מבט מפוחד ומתחטא, בעיניים נוזלות ריר – ומה זה אם לא סימן שהוא רוצה להרוג אותי? אני בפרשנותי חובק עולם ומלואו, בצורה קצת אקלקטית, זה כין, וזאת משום שאני אוהב הרבה חומוס ושיחות עם חברים, ולא נותר לי זמן רב לחשיבה לדאבוני. אבל דבר אחד אני מרגיש טוב מאד: צריך לתת לעם את אשר לעם ולערבים את אשר לערבים, ואם שני הדברים מתנגשים, אז אקנח בפרשנות כדורגל, ושם אין חוכמות: הכדור הוא עגול, ואל אל ישראל!
למגיב האלמוני תחת השם "לספירו",
א) יש לי אמפתיה מלאה לסובלים, אבל אין לי סימפטיה לפתרונות שלהם (לעניין הקשב: מרבית השמאל הציוני מחבק את שדרות מכל צד אפשרי, כמו מרצ למשל, זה לא עזר להם באשר לקשב לרעיונותיהם. די שדבק בהם, לפי הסטיגמה הימנית, קורטוב של "אהבת ערבים" בכדי להניח אותם מחוץ לגדר. בבחירות 2006 קיבלה מרצ בשדרות 0.50 אחוזים).
ב)זה נכון שנהי ובכי יש גם בצד הערבי, אולם אני מבחין בין זה של המדוכאים, שאיש לא מוציא אותם להתרעננות וסאת הסבל שלהם עברה זה מכבר על גדותיה, לבין זה של המדכאים. שדרות שייכת בעימות הזה למדכאים, בעיקר לנוכח פתרונות הנקם שבאים משם.
ג) נכון שהמצלמה אוהבת את המתלהמים, אבל דומה כי בנושא העימות עם עזה והקסאמים הם מייצגים רוב, לפחות על פי תוצאות הבחירות.
בבחירות לכנסת ולראשות הממשלה במאי 1999, בהן ניצח ברק, זכה נתניהו בשדרות לרוב מכריע של למעלה מ-70 אחוזים ולכנסת קיבלו בשדרות כל מפלגות הימין 78 אחוזים.
בבחירות 2006 לכנסת ה-17, הנוכחית, מצב הימין היה יחסית רע, בין השאר גם בגלל התמודדותו של פרץ תושב שדרות לראשות הממשלה, ובכל זאת קיבל הימין על מפלגותיו השונות בשדרות 57.8 אחוזים, רוב מוחלט. אם נוסיף לכך גם את קדימה, המספר יעלה ל-70 אחוזים. ובל נשכח גם את בחירתו של איש ליכוד המתלהם לראשות העירייה.
ד) מדיניות הרווחה היא על הפנים בכל הארץ ונגדה אני נאבק ככל יכולתי הצנועה. היא לא מתמקדת בשדרות.
ה) שדרות נימצאת תחת מתקפת קסאמים כבר 7 שנים, ואתה לא תמה הכיצד אחרי כל כך הרבה שנים של תרופות אליל כוחניות שהשלטון מפמפם, התושבים עדיין דורשים עוד מאותה סחורה רקובה.
יש הסברים סוציולוגים למכביר, ואתה משתמש בכמה מהם, אבל עדיין הדבר לא מעורר אצלי אהדה, וזאת משום שאני ושכמותי מציבים להם אלטרנטיבה, שתביא לסיום סבלם, והם דוחים זאת, לא מוכנים אפילו לנסות. אני מת לעזור להם, גם בגלל אמפתיה, גם בגלל סולידריות אזרחית, גם בגלל הרצון האוניברסאלי לשלום, גם בגלל שזה ישפר את איכות חייהם, ויש עוד כמה "גמים", אבל הם דוחים את הסיוע שלי. אני חייב להמשיך לבקר את השלטון, אבל גם אותם תושבי שדרות שלא רק מולכים, אלא הולכים שולל אחר תרופות אליל.
ו) אתה צריך להיות הוגן בציטוט. הפינוק שאני מדבר עליו הוא בהשוואה לעזה. האם אתה לא רואה הבדל בין סבלם של תושבי עזה כבר 40 שנים מהכיבוש הישראלי לבין זה של שדרות?
ז) אינני מתנגד לפינוי שדרות. להיפך, אילו אזרחי שדרות היו יוזמים מחאה אזרחית מאורגנת של פינוי לנוכח מדיניות המלחמה הממשלתית שלא מביאה פתרון, רק מחריפה את הבעיה, הייתי מצטרף אליהם.
הבכי והנהי על רקע הדרישות להמשיך במלחמה ביתר שאת, ובכך להאריך את סבלם, מה שקרוי ירייה ברגלם שלהם, לא מעוררת אצלי תמיכה, אלא ביקורת.
ספירו, שלעולם לא חושב פעמיים…
האם אתה באמת סבור כי הפסקת הפעילות הצבאית (מעצרים, חקירות, סגרים וכו’) באיו"ש יביא להפסקה של הקסאמים ולשקט בשדרות? כמה זמן אתה חושב בדיוק שהשקט הזה ישרוד?
אתה ודאי יודע שלולא הפעילות הצבאית הענפה שלנו ביהודה ושומרון, היינו סובלים מפיגועים רבים שהיו מצליחים להיכנס לישראל, התשתית הטרוריסטית (תרגום המילון ספירו-ישראלי: "תשתית לוחמי החירות הפלסטיניים") הייתה מתפתחת וחלילה עוד הייתה מתחילה חזית קסאמים נוספת (דבר שמנסים למנוע בכל מחיר…)
אני בטוח שמרבית תושבי שדרות קראו כמוך את הדרישה הזו של החמאס או מי שלא יהיה, אבל התנגדו לה בתוקף. גם אם זה יעניק להם כמה ימים של שקט…
ספירו מנסה לאפיין את הדברים. עליכם ללמוד שהמציאות לא תלוייה במאוויינו ובעמדותנו. אין כאן גזענות או מה או שנאה, אלא איפיון עובדה: "לתושבי שדירות אין כושר עמידה", רכרוכיים אלה: אשה אחת נהרגה שמה (כל שבוע נהרגים בישראל 30-50 איש בתאונות דרכים) וכולם בורחים כמו שפנים.
נכון, לקינוח הם גם צווחים מוות לערבים, להרו ולאבד, להפוך את עזה למגרש כדורגל, אבל זה לא שייך לזה שהם רופסים.
רק מה, הבעייה שספירו טועה כמובן, תושבי שדרות עזי נפש כלביא, ממש כמו תושבי לונדון בזמן הבליץ, כשכל יממה גרינג הוריד עליהם מאות טונות של פצצות והיו מאות ואלפי אזרחים הרוגים מדי יממה. והם נישארו בלונדון. גם תושבי שדירות כאלה, לא זזים משם, תקועים שם בעוז כמו עמוד פלדה יצוקה, ואת גאידמק הם היבריחו משם בצעקות: עוף מכאן יא מנייאק!
נו, כנראה שלספירו דווקא כן מזיזה הבקורת של "שמאלנינו", כנראה שקמינר, כסיף ואחרים הם שמאלני מחמד לעומת ספירו ה"סוציאל דמוקרט" הארסי. כי הוא משנה גרסאות במהירות מפתיעה, במאמר של ספירו לא היה רמז ל"פתרונות" שמציעים תושבי שדרות, לדעותיהם הפוליטיות או לשאר הירקות שמונה ספירו בתגובותיו, ספירו התייחס ל"הנהי, הבכי, היללות , הצריחות והבהלה", ובאחת ל"יכולת העמידה העלובה לנוכח טפטוף הקסאמים",כלומר בקורת על האופי של תושבי שדרות(המייצג את אופיים המזופת של הישראלים בכלל) ספירו גם הנגיד את האופי הרעוע של תושבי שדרות עם עמוד השדרה הטיטניומי של אומללי עזה.
אין לי הרבה מה להעיר על הזיגזג הזה, הדברים מדברים בעד עצמם.
ב-2003 נרצחו 45 יש ראלים בפיגועים שבוצעו בידי ‘ערבים ישראליים’. הארץ געשה. הח"כים הערבים בראשות עזמי בשארה יצאו בראש הפגנה אדירה נגד הרציחות ודרשו עונש מוות לרוצחים.
ואיפה היה גדעון ספירו? התחבא מתחת לשולחן?::))
לא לשכוח את העובדה שהרוצח הנתעב הופנה להסתכלות פסיכיאטרית מיד לאחר המעשה.
מי שפוגע בערבי מיד עובר מהתחום הפלילי לתחום הרפואי, ותמיד יוצא נקי. דומני שגם אלו שניסו לרצוח את ח"כ עיסאם מח’ול בחיפה מסתובבים עם תעודת חולה נפש בכיסם, המעניקה בישראל חסינות לרצח על בסיס גזעני.
לכליל החורש נאורי, (מיועד גם לחוצפית),
אתה מצטט אותי אבל עושה עצמך כלא מבין. האם לא נכון שהטלוויזיה הציגה את שדרות כעיירת נהי, בכי ובריחה שאין לה כושר עמידה וספיגה?
אני חולק עליך שאינני מציג פתרון. 40 שנים אני מציע פתרונות ולצערי הם נדחו עד כה.
גם כאן, בשרשור זה אני מציג פתרון, שהוא לא חדש, כי אני חוזר עליו שנים במאמריי, בהפגנות, בעימותים מילוליים, בהרצאות. (וגם בשדרות הייתי- ולא הצלחתי לשכנע את בני שיחי).
התגובות שלי בשרשור הן חלק מהמאמר. אם משהו לא היה ברור, או פורש לא כהלכה, בדיוק בשביל זה קיים הדיון:להבהיר, להסביר ולבאר. חלק ניכר מכותבי הטורים לא מטריחים עצמם לדיון שאני מקדיש לו לא מעט זמן. אני מייחס חשיבות לתגובות ולכן גם מגיב עליהן אם דעותיי מוצגות, או מובנות שלא כהלכה.
יש הבדל גדול בין הגנרלים לביני. הם רוצים כושר עמידה עם מלחמה,ואני מציע כושר עמידה בלי מלחמה, לדידך אולי זה לא משנה, אני חושב שיש תהום בין השניים.
אינני תומך בלאומנים הפלסטינים, כחילוני בוודאי לא בחמאס, אבל אני מכיר בזכותם של הפלסטינים להיאבק בכיבוש ולהשתחרר ממנו. מה התשובה שלך לפלסטינים היושבים במאות אלפיהם נמקים במחנות פליטים בעזה, נתונים במצור ובחרם ישראלים, מופצצים ונהרגים לאלפיהם, וכל זה במרחק יריקה מבתיהם הקודמים באשדוד ובאשקלון. אם אתה מתנגד להחזירם לבתיהם, אתה צריך להציע להם משהו קביל זולת הפצצות חיל אוויר ותותחים.
עם מי נתונה הסולידריות שלך, עם העם הסובל מהכיבוש אן עם העם הכובש?
הקסאמים זה כמעט שום דבר, כמעט לא פוגע, מסיחים כאן את דעת ההמונים בישראל מהבעייה האמיתית – דום-לב. דום לב תמיד פוגע. אנוצ`קה יקרה, בסוף כולנו נמות מדום לב, זאת מגיפה שמתפשטת, לא יודעים את הסיבות האמיתיות, לפעמים אין כלום בלב, והופס – אתה צונח מת באמצע הרחוב, בושה, אנשים מתאספים וכל זה, אחרי 27 דקות מגיע אמבולנס, עושים לך הנשמה מפה לפה על המדרכה ו-כלום, אתה נשאר שם סחבה, עם יד אחת שמטלטלת לה כמו ראש של בובת סמרטוטים. אנשים עומדים, מסתכלים, ואתה שוכב, מה שתמיד רצית, הרבה קהל, אבל בלי מחיאות כפיים, זו הבעייה. אחרי זה מכניסים אותך בבהילות לאמבולנס, ושם החייאה, שוק בחזה, החזה קופץ, הופס – ו-שום דבר. בסוף העניין שני אנשים לא מגולחים נושאים אותך באלונקא, ומשלשלים אותך לבור. ככה זה. וזאת מגיפה, יותר ויותר אנשים יצנחו להם במדרכה, ויהיה פחות ופחות קהל, וגם מן הקהל יצנחו אנשים, דום לב מדבק גם במוות. אולי זה וירוס שהביאו החייזרים שחטפו את אנטולי, מי ידע?
הידעתם שאחרי אשקלון יבוא תורה של נתיבות, חלילה, ואז גאידמק יבנה אוהל כבוד מיוחד לבאבות משם, ביערות ירושלים? אבל בסוף לופליאנסקי יקצה להם את גן סאקר. מים קדושים בגן סאקר, זו היתה צריכה להיות הכותרת, אבל דום לב זאת הבעייה כאן, ולא המדיניות המוניציפאלית של ראש עיריית ירושלים, שדואג רק לבאבה ברוך ולא לגאים.
מיכאל שרון
ובעניין תושבי שדרות,
ספירו שואל את מתן "איזה מרכסיסט אתה," ובתוך כך קובע שתושבי שדרות הם "בצד המדכא".
ממתי המרכסיזם מסמן את קו הדיכוי על פי ההשתייכות הלאומית?
רוב תושבי שדרות הם בצד המדוכא, כי דיכוי הוא קודם כל בין מעמדות רק אחר כך בין קבוצות זהות אחרות.
האמפטיה לתושבי שדרות אינה צריכה להיות מותנית בדעותיהם, אלא במקומם בהייררכיה החברתית הישראלית.
אין זאת אומרת שצריך להתבטל בפניהם בנוסח "אם אני הייתי בשדרות…"
את האמפטיה צריך לבטא בכך שמדיניות ההפרטה הנאו ליברלית החליש את המרקם החברתי והרחיב את הפערים בכל מקום, וכל צרה הנובעת ממחדל אחר של הממשלה (הכיבוש, למשל) כואבת יותר.
תושבי שדרות הם בצד המדכא, עקב היותם:
יהודים/עבריים
ציונים
מצביעי-ימין
תומכים ביותר כיבוש וביותר שפיכת-דם-ערבים, במקום במו"מ תרבותי לשלום (כן, אפילו עם חאלד משעל)
ארבעת הדברים הללו, בסדר עולה של חומרה, מציבים אותם, חד-משמעית, בצד המדכא. גם אני רואה בעצמי אשם בכל עוולות-הכיבוש, על-אף העובדה, שאני תומך במו"מ עם כל-מי-שלא-יהיה (לרבות משעל ואחמדיניג’אד – אם זה מה שיש אז עם זה צריך להידבר ולחתום על הסכם!!), מצביע (כפי-הנראה) לחד"ש, לא-ציוני (אלא-אם-כן נצליח ליצור ציונות פרו-פלשתינאית, שתשים לה למטרה, לאחד ולשלב בין הגורמים השונים כאן בארץ הזאת – תחת הנהוג כיום, בין יהודי בירושלים לאחיו בניו-יורק) וככל שהדבר נוגע לי, גם לא-יהודי (נולדתי יהודי אבל זהו קשרי היחיד לדת-עם דנן). ויחד-עם-כל-זאת, אני רואה בעצמי אשם, בעצם-היותי חלק מן הרוב המדכא. נולדתי אשם.
אז אל תגיד לי, שתושבי שדרות הם חפים מכך!!
לגדעון ספירו:
אני לא מבקש מהאנשים שאני מביע איתם סולידריות לנצח באיזו תחרות של אולימפיאדת מסכנות. ברור לי שיש מליוני אפריקאים שיזכו בזהב, לא ברור לי שהפלסטינים בעזה יקבלו מדליה בכלל.
אשר לתשובה שלי לפלסטינים בעזה, אני במקומך הייתי מנסה לנסח תשובה לאלימות המיידית שהם חווים מפני אותם ארגונים שמממשים את "זכותם להאבק בכיבוש", חמאס ופת"ח.
ליובל הלפרין:
תושבי שדרות נזרקו לשם ונוצלו שם עשרות שנים לפני שמישהו שמע על נאו ליברליזם, ולפני שעלה בראשו של מישהו הרעיון להחליש את ההסתדרות או להפריט איזו תעשיה ממשלתית.
ספירו, דניאל ואחרים כאן מייצגים (שוב) את נכונות האמירה שכאשר השמאל מקצין מדי הוא חובר לימין הקיצוני. מעבר לחוסר יכולת לאמפטיה כלפי מי שאינם הם (מאפיין ימני ברור וידוע) ,אנחנו נתקלים בפנינים הבאות:
אם כמה מתושבי שידרות קוראים מוות לערבים, אז מגיע לעיר לחטוף רקטות ללא הבחנה. מובן שעיקרון זה לא תקף כלפי פלסטינים בעזה שמביעים רצון להרוג בישראלים לאחר פיגוע. כשמדובר בפלסטינים הרי שיש להבין את התיסכול שלהם וכו’. תושבי שדרות לעומת זאת הם פשוט רעים. הקונטקסט פתאום הופך לא רלבנטי. נהדר.
שנית, פתאום אנשי שמאל טוענים שפגיעה באוכלוסיה אזרחית מוצדקת לאור הדיעות שהיא אוחזת בה. מעניין. הרי הטיעון המרכזי נגד החרמת החמאס למשל (או החרם בזמנו נגד סאדם חוסיין) הוא שדיעות אינן סיבה לענישה.
שלישית, ספירו ותומכיו מציינים שרוב תושבי שדרות בחרו בימין. נו, גם תושבי הרשות הפלסטינית בחרו בחמאס באופן דמוקרטי. האם בשל כך מגיע להם שיפגעו בהם ללא אבחנה? כנראה שכן וברוך הבא להיכל הימין הקיצוני!
ולקינוח: גם מלונדון המופגזת עזבו כל מי שהיו יכולים. ממש כפי שהתרחש בשדירות וכפי שהתרחש בעזה. נשארים בעיקר מי שאין להם ברירה אחרת.
לדניאל
הנך לוקה בתסמונת שאבות הציונות קיוו שתחלוף מן העולם, והיא הגלתותיות שביהודי, שמחפש את כל הסיבות בעולם לסבלו ותולה בעצמו את כל האשמות למצבו ולא באחר.
ואני יודע שתקרא לי גזען, פאשיסט, ימני וכו’, אבל הגלותיות הזו הביאה את עם ישראל לכדי פרעות ורציחות, עד אשר הציונים (הקולוניאליסטים הגזענים לדעתך) שמו לזה סוף ולקחו את עתיד העם היהודי בידיהם ולא בידי פריץ כזה או אחר.
הבנתי את הרעיון. אם כך כדאי שבכל חוק סוציאלי שמגישה סיעת חד"ש צריך להוסיף הסתייגות שהוא לא יחול על מצביעי ימין, ציונים, עבריים וכד’.
וגם, לכל השלטים שעליהם כתוב "יועלה שכר מינימום", "יבוטל שכר הלימוד" ועוד, כוכבית, והערת שוליים:
* למי שאינו מצביע לימין, אוהד בית"ר, קרא לדניאל שמאלני-מסריח במשמרת בכניסה לרחובות…
לפי הקביעות האלה, גם האיש שמסתובב עם עגלת סוופרמרקט ליד הבית שלי ומבקש ממני פחיות שתייה ריקות הוא בצד המדכא, כי ב-2005 היה לו על העגלה סרט כתום.
אגב, עד היום יש שמזכירים לי את פשעי הגדול, שהלכתי לבקר את עובדי עוף טוב שליד שדרות, אשר התבצרו במפעל כשעמדו לפטרם (ואני צמחוני).
דניאל אוהב להדגיש שלא כל העובדים הם מלאכים. נכון, אבל הסולידריות היא עם עובדים ולא עם מלאכים. ימנים, גזענים, פשיסטים, אלימים, מייצרים נשק, שוחטים בעלי חיים, אבל עובדים. סולידריות מעמדית היא עניין העומד על שני רגליו ולא נגזרת של אמנת זכויות האדם.
לכליל החורש נאוי,
אתה מסיט את הדיון לאפיק ציני של תחרות אולימפית של מסכנים. המלה מסכנים כלל לא נוכחת בכתיבתי בטור ובתגובות. אני מדבר על מדכאים ומדוכאים. שאלתי אותך היכן אתה עומד בעימות הזה. לא ענית.
מאז החל ירי הקסאמים על שדרות ב-2001 ועד כתיבת שורות אלו נהרגו 10 בני אדם. לדידי 10 יותר מדי כי אפשר היה כבר לפני 2001 להגיע להסדר שלום ישראלי פלסטיני אלא שממשלות ישראל סרבו. באותה תקופה נהרגו מאש חיילי צבא הכיבוש הישראלי למעלה מאלף פלסטינים, רק בעזה, רבים מהם ילדים, אלפים נפצעו, עשרות אלפים נותרו ללא קורת גג. בשבוע האחרון נהרגו בעזה מהפצצות חיל האוויר הישראלי קרוב ל-60 בני אדם, יותר מאשר בשדרות ב-6 השנים האחרונות. אני לוקח עמדה בדומה לצרפתים בעקבות רצח חלימי, ואומר "אני פלסטיני" כל עוד העם הפלסטיני נתון תחת כיבוש, מצור ואפרטהייד של ממשלת ישראל. גם כפלסטיני אני איש שמאל חילוני שנמצא בעימות אידיאולוגי עם כל פונדמנטליזם דתי או לאומני, אבל מכיר, כפי שכבר הזכרתי, בזכותם של הפלסטינים להיאבק ולהשתחרר מהכיבוש.
הנה עוד שאלה אליך: מה אתה אומר לתושבי שדרות שדורשים הרג המוני של פלסטינים, ברוח הדברים של סגן ראש הממשלה מש"ס אלי ישי, שדרש היום (יום א’ 27 במאי) בישיבת הממשלה למחוק כפרים שלמים של פלסטינים בעזה. זהו סוג של ענישה קולקטיבית שהפעילו הנאצים במלחמת העולם השניה ב- 1942 בכפר הצ’כי לידיצ’ה ושנתיים מאוחר יותר ב-1944 בכפר הצרפתי אוראדור.
ראה מאמרו של ב. מיכאל בנושא
— קישור —
עם עולם האסוציאציות שלך אתה בוודאי תציע לישראל להיכנס לתחרות אולימפית עם שליטים פושעים מי ימחק יותר כפרים מעל פני האדמה.
לעמי כהן,
הראש האנטי מרקסיסטי שלך לא מסוגל לעשות אבחנות, לכן אתה גוזר גזירה שווה בין שדרות לבין עזה. לאנשי שדרות לא מגיע למות בגלל שהצביעו ימין (לידיעתך, הם הצביעו ימין גם לפני הקסאם) ולפלסטינים לא מגיע למות בגלל שהצביעו חמאס (לקח להם 40 שנות כיבוש לעשות זאת, ישראל דחפה אותם לכך) ויחד עם זאת אין סימטריה בין השניים כי אין סימטריה בין מדוכא שרוצה להשתחרר מכבלי השעבוד הקולוניאליים לבין המדכא שאמצעי הדיכוי שלו הולכים ומחריפים עם השנים.
האם מותר היה למאו מאו להשתחרר מהכיבוש הבריטי בקניה? לפ.ל.נ להשתחרר מהכיבוש הצרפתי באלג’יריה? למחתרות אצ"ל לח"י וההגנה להשתחרר מהכיבוש הבריטי? ליוגוסלבים בהנהגת טיטו להשתחרר מהכיבוש הגרמני? אם תשובתך היא חיובית אזיי דין שווה עומד גם לזכות הפלסטינים להשתחרר מהכיבוש הישראלי, ולכן דין שדרות אינו כדין עזה. מה עוד, כפי שאני חוזר ומדגיש, תושבי שדרות ומנהיגם ראש העיר, נוגסים בתוקף המוסרי והפוליטי של דרישתם להפסיק את ירי הקסאמים, משום שהפתרונות שלהם בנוסח השרים ליברמן ושי של עוד ועוד הרג, רק מנציחים את ירי הקסאמים.
הימין והשמאל לא נפגשים, אלא בדימיונך הפרוע, משום שהימין מציע הנצחת שפיכות דמים, והשמאל מציע את הפסקתו. העובדה שאינך מבחין בין השניים מחזק את הנחתי שאתה מתקשה לרדת לעומקה של סוגייה מעבר לשכבה החלקלקה העליונה.
אשר לפינוי לונדון בתקופת הבליץ של מלחמת העולם השנייה, זו דוגמה יפה, רק לא דומה למתרחש כיום בשדרות. כבר הזכרתי באחת מתגובותיי הקודמות, שלא זו בלבד שאני לא נגד פינוי, אלא תומך בו ככלי פוליטי, והסברתי ביתר פירוט לעיל.
ליובל הלפרין,
כמובן שהזכאות ליהנות מחוקים סוציאלים אינה פונקציה של השקפת עולם. כולם זכאים, ימין ושמאל, ציונים ואנטי ציונים, אוהדי בית"ר והפועל, ערבים ויהודים.
גם סולידריות עם עובדים אינה תלוי השקפת עולמם, אלא שכאן יש לדעתי מגבלות, לפחות על פי השקפתי השמאלית.
התמיכה שלך בעובדי עוף טוב היא דוגמה מצוינת לתמיכה ללא תנאי בעובדים, כי דרישתם הייתה צודקת. אבל האם היית תומך בהם אילו דרשו פיטורי עובדים ערבים וקבלת יהודים בלבד? אני הייתי מנסה לארגן הפגנה של אנשי שמאל נגד הדרישה הגזענית הזו.
יש מצבים שבהם אתה לא יכול להיות סולידרי עם עובדים. האם היית יכול (אילו חיית אז) להיות סולידרי עם פועלי מפעלי החימוש הגרמנים של קרופ במלחמת העולם השנייה? או שהיית דווקא סולידרי עם טייסי הצבא האדום וחיל האוויר המלכותי הבריטי שהפציצו את המפעלים והרגו פועלים.
האם היית יכול לגלות סולידריות עם איגודים מקצועיים, כפי שהיה בשעתו בארה"ב, שלא קיבלו לשורותיהם פועלים שחורים?
החיים מעמידים אותך לעתים בפני דילמות שמחייבים פתרונות מגוונים שלא כתובים בספר הנחיות של המפלגה.
החבר יובל בוחר לייצג כאן עמדה, המזדהה עם כל עובד שכיר, באשר הוא עובד שכיר.
שאלה לי לחבר יובל: האם בגרמניה 1943, למשל, היית מזדהה עם מפעיל תא-גזים?
חומר למחשבה.
המגיב "דניאל" הוא פונדמנטליסט מסוכן
"תושבי שדרות הם בצד המדכא, עקב היותם:
יהודים/עבריים"
מפעיל תא גאזים ב-1943 היה חייל, ולא עובד-שכיר.
אז זכויות, כולל הזכות לחיים, מגיעות רק למי שהרוויח זאת מבחינה מוסרית? ומי קובע את הנורמות המוסריות? אתה? ואתה גם תבחן אחד לאחד מי מבין תושבי שדירות עומד בנורמות האלו ומי לאו ולכן מגיע לו קאסם בחצר? עזוב אותנו מהפשיזם הזה בבקשה.
לגדעון ספירו,
התלבטתי האם להגיב בכלל למה שכתבת, מכיוון שיש לך כתם עיוור כל כך גדול שאיני יודעת אם בכוחי הדל להשפיע עליו.
כשאתה מתייחס להקשר שבו חיים הפלסטינים, שנדחפו על ידי המדיניות של ישראל לידיהם של החמאס, אתה יכול לראות שיש עוד כמה מרכיבים בתמונה. אתה לא מתייחס אליהם בכלל אבל, כשאתה מתייחס לתושבי שדרות. הללו מתוארים עם הכינויים המקובלים של "יללות", שמתאימים כמובן לסטריאוטיפ על הערבי הפרוע והמתפרע. אשכנזיות מופגזות מתל אביב זוכות לרוב לתיאורים יותר "מעודנים" (זכורה לי עוד תמונתה של שרית בן ישי המשתזפת באילת מימי מלחמת המפרץ).
גם תושבי שדרות נדחפו על ידי המדיניות של ממשלת ישראל לזרועות הימין. שהרי בדרך כלל מצביעים העניים, שאליהם שייכים תושבי שדרות, למפלגות שמאל ולא לימין. אבל כאן המצב שונה.
אתה עושה לתושבי שדרות את מה שעשה להם קישון ב"סלאח שבתי": לוקח מהם את ההיסטוריה של הסיפור שלהם. כאילו הם נולדו שם מייללים ורוצים "להיכנס בהם" (וכאילו שהישראלים האשכנזים מהקיבוצים, מרעננה ומרמת השרון וכפר שמריהו מזמרים מזמורים אחרים).
השמאל הציוני ידע תמיד להשתמש במזרחיים בתור התירוץ לסיבה שבגללה אין שלום. זה הרי לא בגלל שממשלות של אשכנזים ניהלו מלחמות, בנו התנחלויות וארגנו צבא. הם תמיד רצו שלום. אפילו כשלעבודה ולמר"צ היה רוב. אבל תומכי בגין וביבי משדרות הפריעו להם…
צודק שאול פלדמן. מה שאתה כותב לא דומה לשמאל, כי אם לימין ליברלי. בשביל להיות בעד זכויות אדם לא צריך להיות איש שמאל. איש שמאל אמיתי היה מתייחס גם לענין המעמדי והאתני שבבסיס הענין. אולי הגיע הזמן להתסכל רגע פנימה ולבדוק משהו שעוד לא נוסה?
יכול להיות שאין לך כאן שום כוונה רעה, ואתה כותב כך רק מתוך חוסר ידיעה. הלוואי.
ראשית, תושבי לונדון לא ברחו בתקופת הבליץ, בשנים 40-41 ושוב בזמן התקפות הטילי הק"ק, וי 1 וי 2 בשנת 44 . קראתי לא מעט על כך. לונדון היתה עיר של 4 מליון איש אז, מרכז כלכלי, התושבים נישארו לעבוד ולחיות בה, בתקופה הממושכת ההיא. לעיתים הם נהגו לשלוח את ילדיהם לקרוביהם בפריפריה ובסביבה כפרית, שם למדו בבית הספר. דבר דומה שמעתי גם מגרמנים, תושבי איזור נורטריין ווספאל, בערים כמו קלן, מינסטר ובילפלד. ערי גרמנייה הופצצו באופן עוצמתי ונירחב יותר, יום ולילה, על ידי אלפי מפציצי בי-17 ולנקסטר בריטים ואמריקנים, באופן "מדעי" ויעיל מאד, שכן ראשית, היתה המצאה אמריקנית שאיפשרה פגיעות מדוייקות של הפצצות, ושנית ובעיקר, תוכנן דבר שכונה "מלכודות אש" חומות אש שלכדו את האזרחים, והישמידו אותם באלפים ורבבות. הגרמנים שדיברתי איתם וסיפרו לי על כך, אמרו שגם בגרמנייה נהגו לעיתים לשלוח את הילדים לקרובים בכפר, אך ההורים והמבוגרים נישארו. באירופה לא ברחו איפוא, במצב קשה מאות מונים מזה שקיים עבור תושבי שדרות.
בשדרות 20 אלף תושבים, ממוצא רומני, מרוקני, אתיופי וחבר העמים בעיקר, וגם ממוצא פרסי.
העיירה היא רחבת ידיים, לאורך כבישים רחבים, אלא שהקורא עיתון מתרשם שמדובר במעין כיכר עיר צפופה בה כל הזמן נוחתות רקטות. רוב הרקטות נוחתות בשטחים מחוץ לעיר.
דפוס הברחנות וההיסטריה אינו מאפיין רק את תושבי שדרות, זכור דפוס הברחנות ההיסטרי בימי מלחמת המפרץ הראשונה (כשנחתו בארץ מספר טילים בעלי חנ"פ של 100-150 ק"ג) לעומת אלפי טונות מידי יממה בהפצצות באירופה). וכך בימי מלחמת המפרץ השנייה (בשניהם גם נטשה האוכלוסייה הבורחת אלפי חיות מחמד, חתולים בעיקר, לחיי סבל ומוות), וכן במלחמת לבנון השנייה.
מיכאל שרון
לגדעון ספירו:
"אתה מסיט את הדיון לאפיק ציני של תחרות אולימפית של מסכנים."
אני רק העליתי לפני השטח את מה שאתה עושה במובלע. מבחינתך יש "מדכאים" ויש "מדוכאים", קטגוריות מוחלטות, כשכל היהודים בישראל, כולל העובדים המופגזים בשדרות, הם בקטגוריה הראשונה, וכל הפלסטינים, כולל מנהיגי חמאס, ארגון שהורג מפגינים פלסטינים, הורס מבנים של איגודים מקצועיים, ומעוניין להחיל את חוק השריעה במדינה פלסטינית איסלאמית, הם בקטגוריה השניה.
מבחינתי, לעומת זאת, הדיכוי הוא תהליך שיש בו שחקנים לא מוחלטים, שמדוכאים בו בזמן שהם לוקחים חלק בדיכוי, חוץ ממעט מאד אנשים שנמצאים למעלה (בעלי ההון והאריסטוקרטיה הציונית), שבעיקר נהנים. מבחינתי גם מובטלי שדרות שנשלחו לשם ע"י היישות הציונית וגם הפלסטינים בעזה שמגודרים שם ע"י היישות הציונית מדוכאים ע"י הציונות. וגם מובטלי שדרות שנופלים עליהם קסאמים וגם תושבי עזה שנרצחים ברחובות מדוכאים ע"י חמאס ופת"ח. אני לא רואה צורך לתמוך באף אחד מהכוחות המדכאים האלה, כוחות לאומניים, שההבדל היחיד ביניהם הוא למי יש יותר גיבוי אימפריאליסטי (בינתיים לציונות), לא איזה הבדל מהותי.
"הנה עוד שאלה אליך: מה אתה אומר לתושבי שדרות שדורשים הרג המוני של פלסטינים, ברוח הדברים של סגן ראש הממשלה מש"ס אלי ישי, שדרש היום (יום א’ 27 במאי) בישיבת הממשלה למחוק כפרים שלמים של פלסטינים בעזה."
אם אפגוש בתושב שדרות שדורש דבר כזה, אתווכח איתו, אראה מה המניעים שלו, ואנסה להבהיר לו מדוע אין שום קשר בין מחיקת כפרים בעזה לבין הפסקת הקסאמים אלא להיפך.
אני לא מבין מדוע אתה רואה באלי ישי נציג ואומר-דברם של תושבי שדרות. אפשר לחשוב שלא נכתבו ערמות של מאמרים על חוסר הקשר בין עמדותיהם של חברי פרלמנט לבין העמדות והאינטרסים של הציבור, על האופן שבו הפרלמנט הוא כלי בידי בעלי ההון.
"עם עולם האסוציאציות שלך אתה בוודאי תציע לישראל להיכנס לתחרות אולימפית עם שליטים פושעים מי ימחק יותר כפרים מעל פני האדמה."
אין שום סיבה לגלוש לספקולציות, אתה מוזמן לקרוא את דברי על גבי אתר זה, ואתרים אחרים, כמו-גם את מאמר הדעה שלי שפורסם לפני זמן מה:
— קישור —
לגבי "הישראלים המסכנים, הקרבניים והאומללים"…
— קישור —
הפנימו: הקרבנות היחידים בארץ הזאת, הם הפלשתינאים ומהגרי-העבודה. להגדיר יהודי – איזשהו יהודי, כל יהודי שהוא, החי בכל השטח, שבין הים לנהר – בתור קרבן = זהו קו?ז?ק נ?ג?ז?ל.