ההפגנה הראשונה בחיי היתה בשנת 1985, נגד האפרטהייד בדרום אפריקה. המשטר הגזעני ההוא נראה אז איתן ומוצק מאי פעם, והעוברים והשבים בזו למפגינים על שהם מבזבזים את זמנם על עניין שמעולם לא ישתנה. חמש-שש שנים עברו, והאפטהייד קרס תחתיו. לא באמצעות פלישה של מעצמות זרות ולא מהפכה פנימית או תפיסת השלטון על ידי הרוב השחור, אלא בשורת החלטות שקיבלה ממשלה שפעלה במסגרת המשטר הלבן, שבראשה עמד אדם שגדל על ברכי ההפרדה הגזעית ותמך בה רוב ימיו.
כיצד נפל המשטר, ומדוע בעיתוי זה?
מאבק פנימי למען שוויון התקיים זה עשרות שנים. אבל רק בעשור האחרון לפני נפילתו התהדקה סביב ממשלת האפרטהייד טבעת של חרם כלכלי בינלאומי. מובן שהציניקנים הניפו ידם בביטול ואמרו שהפוליטיקאים, כהרגלם, רוצים רק לצאת ידי חובה. היו שהצביעו על כך שהסחר מתנהל באין מפריע "מתחת לשולחן", תחת עיניהם הפקוחה-למחצה של פקידי המכס בנמלי העולם. אחרים העירו שדווקא מעמד הפועלים השחור הוא הנפגע העיקרי מהחרם. רבים נוספים טענו שהדבר גורם ל"אפריקנרים" הלבנים להתבצר בעמדתם, ושנאתם לשחורים רק גוברת והולכת.
וההיסטוריה? היא חשבה אחרת. זהב ואבני חן, מוצר היצוא העיקרי של דרום אפריקה, לא אוכלים. אם רוכשים אותם ממך – אתה עשיר. אם לא – אתה פושט רגל.
כשהבינו הכורים ובעלי ההון אחרים שהפסדיהם בשל החרם עולים על רווחיהם מניצול הפועל השחור משולל הזכויות (הנמשך גם כיום) – תם האפרטהייד בצורתו הקיימת.
* * *
חשיבתו של עם כובש בכלל, ושל העם הישראלי בפרט, נעה על רצף בין שתי רגשות מנוגדים: עליונות ונרדפות.
אני חזק, לכן אין כל סיבה שאסיים את הכיבוש.
אני מנודה ושנוא, לכן אם לא ארמוס את שכני הוא יקום וישמידני.
התנגדות אלימה לכיבוש, בעיקר כזו המתבטאת בפגיעה בילדים ובאזרחים, מעצימה את התחושה האחרונה. אם כעת הורגים בנו, לכשתעמוד לרשותם מדינה ריבונית על אחת כמה וכמה.
מאבק המתבסס אך ורק על הטפה ופנייה למצפון, מחזק את התחושה הראשונה: אם הם כה אומללים, אין כל סיבה שלא נמשיך לרמוס אותם.
חרם כלכלי בינלאומי מבהיר לכובש עובדה שנוח לו להדחיקה: קיומו של צד שלישי. צד שאינו הכובש ואינו הנכבש.
שיכור הכוח לָמד שהמוסר הוא מרכיב חשוב בעוצמה. עובדת היותו של החזק חזק – תלויה במידה מכרעת בעמידתו באמות מידה מוסריות כלשהן.
רדוף הנחיתות מגלה את "עוצמתה של החולשה", כלומר מציאות זהה מהצד הנגדי של הרצף.
חרם כלכלי פוגע באופן מדוד ומחושב. בניגוד לפיגוע התאבדות או לירי קסאם – הוא לא מדביק לקיר את הנפגע.
מאבק מזוין, בוודאי כשהוא מופנה כלפי אזרחים, מעורר את האינסטינקט הקמאי ביותר: להרביץ בחזרה! העובדה שהדבר אינו מהווה פתרון דורש מחשבה רציונלית, וזו אינה בנמצא באווירה שלאחר ירי או פיגוע.
לעומת זאת, היא הולכת ומתעצמת במקרה של מאבק ציבורי לא אלים. ומאבק ציבורי לא אלים אינו רק לצעוד לעבר גדר ההפרדה ולספוג גז מדמיע. פעולות כגון אלה עשויות להשפיע על מהלך ההיסטוריה רק כשהן גוררות אחריהן מוּדעות ברחבי העולם לצד הצודק, ופגיעה בגורם העוול באמצעות הבעת שאט נפש כלפיו ופגיעה בכיסו.
נניח שקיבוץ ב"עוטף עזה" נקלע לקשיים עקב היעדר ביקוש ליבוליו בשוקי בריטניה. מה ידרשו חבריו? לכבוש את לונדון? להפציץ את אוקספורד?
* * *
מובן שכתוצאה מחרם כלכלי נפגעים יותר החלשים, ועל כך אומר כמה דברים:
- גם מהחרם על דרום אפריקה נפגעו בעיקר החלשים יותר, כלומר הפועלים השחורים (לא תרתי משמע).
- כך זה בכל השביתות לסוגיהן. "אולי אתם יכולים להרשות לעצמכם", צעק הסטודנט מבעד סורגי השער לפעילים שמנעו את כניסתו.
- אז מה? בינתיים הצעות חוק מעמדיות ותמיכה של אנשי שמאל במאבקי עובדים וקבוצות אחרות (שיש להמשיכן בלא קשר לְדבר) לא הביאו את רובם לצדד במי שתומך בהם (איך אמר פעם אחד מידידיי: "לא חשוב כמה אתה בעד היהודים, העיקר שאתה לא נגד הערבים). אולי דרך אחרת עשויה להצליח יותר?
- מפיגועים וירי טילים נפגעים רק חלשים. מחרם כלכלי (בעיקר אם הוא מתפשט לעומק ולרוחב) נפגעים בעלי ההון, איילי הבורסה, ראשי הבנקים, פקידי האוצר. בקיצור: השכבה המעמדית ששום ממשלה בדור האחרון ובדור הבא לא תגיד לה "לא" (למרבה הצער).
ישראל אינה עתירה בזהב וביהלומים כאחותה המנוֹחה בדרום היבשת ההיא. אולם היא דומה לה בכך שכלכלתה, בעיקר נוכח הרפורמות הנאו-ליברליות והשתלבותה המהירה בגלובליזציה הקפיטליסטית, מבוססת בעיקרה על יצוא סחורות ושירותים המיועדים לשווקים מחוץ לישראל. גם תוכנות מחשב אי אפשר לאכול, וערכן תלוי בשוק של צרכנים שישלמו את מחיריהן הגבוהים. על כך מבוססת "הצלחתה" של הכלכלה הישראלית ושיעורי הצמיחה הגבוהים בשנים האחרונות (אשר חלקים ניכרים באוכלוסייה כלל אינם נהנים מהם).
העובדה שמעמדה של ישראל הולך ועולה במסדרונות ההון הבינלאומי מהווה זריקת עידוד עבורה להתמיד באפרטהייד שלה, שלפחות בשטחים שנכבשו ב-67′ הוא חמור פי כמה מזה שהיה נהוג אצל תאומתה הלא זהה, ומתבטא בהתנחלות בלתי חוקית, הרעבה, גזל קרקע, הגבלת תנועה וכליאת יישובים שלמים בין גדרות.
הממשלות בארצות הברית ובמערב אירופה אינן גורם ניטראלי. הן חלק בלתי נפרד מהסכסוך, ומדיניותה של ישראל נעשית לא רק בתמיכתן, אלא במידה רבה גם בשליחותן.
אולם הארגונים העממיים והאזרחיים במדינות אלו, בעיקר אלו הנוטות לתפיסות נאורות ומתקדמות, עשויות לעורר בקרב ציבור הולך ומתרחב חרם אזרחי, תיירותי וצרכני על כל מה ששמה של ישראל טבוע בו, כל עוד מדיניותה הנוכחית נמשכת.
פעילי השלום הישראלים יהיו פטורים מ"עונש קולקטיבי" זה בכל הנוגע לכנסים, הרצאות, הפגנות ושאר פעולות שנועדו לקדם את אותה המטרה שלשמה נועד החרם. גם הימנעות מביקור בישראל לא יחול על אלו הרוצים להשתתף בהפגנות נגד גדר ההפרדה או במסיק זיתים (ונאלצים לנחות לשם כך בשדה התעופה בן גוריון).
לאחר 40 שנות כיבוש שסופו מי ישורנו, לא ייתכן שמחנה השלום הישראלי יגיב במשיכת כתף ובהרמת גבה בכל פעם שמישהו אי שם בעולם מציע דרך "חדשה" (למעשה עתיקה כימי העולם) להגשים מטרה שלשמה הוא עצמו נאבק, ושעיכובה כרוך במחיר כבד בדם ובדמים לבני שני העמים.
לפני ימים ספורים שוב ניסה איגוד המרצים בבריטניה לעודד את חבריו לצאת ממגדל השן ולפגום מעט בשגרת מקצועם למען מטרה נעלה. בעקבות זאת עומד להתכנס אחד האיגודים המקצועיים בבריטניה כדי לאשר יוזמה דומה.
במקום לגמגם ולהותיר את הבמה ל"הסברה הישראלית" (מסכת שקרים והטעיות גסות מבית מדרשם של נערי ציפי לבני חלקלקי הלשון) – הגיעה העת להתייצב לפני בעלי ברית אלה, ידידיהם האמיתיים של הישראלים והפלסטינים, ולומר להם:
כן לחרם!
ואני לתומי חשבתי שהקשבה וסובלנות כלפי דעה אחרת הן אבני היסוד בתפיסת עולמו כל איש שמאל.
והנה דווקא כאן בגדה השמאלית מביע אמזלק דעה שהיא (השם ישמור) לא תואמת את תפיסתכם ומנוגדת לרוח החרם האקדמי – ומיד הוא זוכה לברכת הדרך:
"חבריו החדשים לדרך, אנשי גוש אמונים",
"התחיל את דרכו לעבר הימין"
ו-"דהר עוד ימינה – אל ליברמן, או אל גאידמאק.{צמרמורת}".
ממש כך – דניאל מצטמרר (!) מכיוון שאמזלק תורם לחשיפת האמת מאחורי החרם הנ"ל, ממש אויב הציבור…
תעשו בדק בית וטובה שעה אחת קודם, ותסבירו לי (הכוונה לדניאל ולראובן קמינר) איך כל-כך מהר אתם מתנפלים על האדם ולא על טיעונו (במיוחד בתגובה (דניאל לראובן) ואיך הטולרנטיות שלכם עולה בקנה אחד עם הערכים שהגדה השמאלית אמורה לייצג.
אחד, כיף לקרוא את התגובות לדבריו של יובל. שנים, עוד יותר כיף לקרוא את המאמר עצמו ואני מסכים עם יובל לחלוטין, וגם עם ההערה כי נחוץ תיקון שימנע ככל האפשר פגיעה באנשי סגל אקדמאי המתנגדים בפועל לכיבוש. שלוש, לcirrus אומר שלפי סגנונו ורמת ההתבטאות ברור כי אינו פרובוקטור מהימין הסהרורי אלא איש שמאל אוטנטי, אבל לטענותיו לגופן, המביאות את האמת אודות הקולוניאליזם העברי בפלסטין אד אבסורדום, אני ממליץ לקרוא את דבריו של תומס הרדי בנובלה "הרחק מהמון מתהולל" הוצ’ עע בעמ’ 40 אודות כלב הרועים "ושאר פילוסופים ההולכים אחר חוט ההגיון עד סופו, ומשתדלים לנהוג מנהג נאמן ועקבי בעולם שעומד במידה רבה על הפשרה". תקרא ותראה לאן מוליכה הגישה האסטרטגיסטית. קרא גם את פון קלייסט על מיכאיל סטרוגוב. חדל. זו ארצנו יהודים וערבים ופיליפינים ושאר ירקות. כולנו נחלוק ארץ זו השייכת לכל אזרחיה (לרבות האזרחים בגדה המערבית וברצועת עזה שעד כה מדינת ישראל שוללת מהם בכוח את אזרחותם המוקנית להם בחוק הטבע).ואסיים ואומר ליובל הלפרין – כמו שאומרים אצלנו בבית הכנסת למי שקרא יפה בתורה – "יישר כוח"!
לא יעזור לך. קריאה לשריפת-ספרים היא קריאה נאצית.
ומלבד זאת, לא "קבעתי", שאתה אצל ליברמן – אלא הבעתי את דעתי, שכפי-הנראה, אם נדדת ימינה, מחד"ש עד ל"אבו?דה" ובה היית לפני מספר חדשים, הדעת נותנת, שאם המשכת מאז באותו כיוון בדיוק, כבר הגעת עד לליברמן… טור הנדסי פשוט, סבורתני.
אישית, אשתף-פעולה עם כל מתנגד לכיבוש – יהיה אשר יהיה – ואסרב לשתף-פעולה, עם כל תומך בכיבוש – שוב, יהיה אשר יהיה. ומסיבה זו בדיוק, ברגע שנודע לי, שפעילים מסויימים בחד"ש וב"תעאיוש" בקמפוס הר הצופים, כורתים ברית עם פעילי "ליכוד" ומעריצי-ביבי, במטרה לקדם עצמם (ואני מבטיחכם, שאין זו סתם שמועה בעלמא – הדבר אמנם נעשה כעת!!!) – ניתקתי עמם כל קשר. כי יש דברים שלא עושים. פשוט לא.
כפי שרובכם שמעתם כנראה, אתמול נודע על כוונת האוניברסיטה העברית – הפשיסטית מאז ומעולם – למנות, לתפקיד סגן-נשיא, את המפלצת כרמי גילון – לשעבר ראש-השב"כ ולפיכך הממונה, על עינויים, מעשי-אונס, טלטולים ושאר זוועות ופשעים נגד האנושות. אישית, זוהי – מבחינתי – חציית קו אדום. אני לא אציב את כף-רגלי ב"אוניברסיטה", המנוהלת דה-פקטו ע"י ראש-שב"כ לשעבר!! ולהלן תגובתי, לידיעה הרלוונטית ב"הארץ":
— קישור —
אם ימונה, כרמי גילון, לסגן-נשיא האוניברסיטה העברית – לא אציג בה עוד את כף-רגלי, לעולם.
אשליך ללא כל הסוס, את כל לימודיי ואת כל מה, שהשקעתי בה בשנתיים האחרונות – ואעבור, לאלתר, לתל-אביב.
חד וחלק!!
על-החתום: דניאל-עודד קדם, ירושלים.
ובקשר לטענות על "הסטייה הפוליטית" שלי לכאורה. גם זו הסתה זולה ומכוערת. הרי אלו שרומזים רמיזות על קשרים שכאילו יש לי עם מפלגתו של ליברמן יודעים את האמת ובכוונה מעוותים אותה. ובכן, הנה האמת לאמיתה: כרכז פרויקט המאבק נגד תכנית ויסקונסין הנוראה, מטעמן של העמותות "מחויבות לשלום ולצדק חברתי" ו"סינגור קהילתי" הקמתי בכנסת שדולה למאבק בתכנית. את השדולה מובילים שניים: ח"כ ליה שמטוב מ"ישראל ביתנו" וח"כ מוחמד ברכה מחד"ש. אתמול, ה- 6.6 היה יום גדול עבורנו – הצעת החוק שלנו, עליה חתמו 83 ח"כים לביטול התכנית עברה בקריאה טרומית לאחר שהועלתה ע"י שני הח"כים הנ"ל במשותף ובמתואם.
כלומר משקר דניאל לגבי קשרי עם מפלגתו של ליברמן ומשקר קמינר לגבי "התנפלותי" כביכול על ברכה. שיתוף הפעולה שלי עם זה וגם עם זה מתקיים במסגרת עבודתי המקצועית כלוביסט ומוגבל אך ורק לקידומו של יעד חקיקתי קונקרטי וספציפי הנוגע לשינוי חברתי חשוב ודחוף. מפני שאר האג’נדה של ליברמן הזהרתי באופן ברור ופומבי כשקראתי להצביע ל"עבודה" כדי לחסום קואליציית קדימה-ליכוד-ליברמן (ראו הודעותי כאן טרם הבחירות). נכון, זה הצליח רק חלקית. באותו אופן, הזהרתי מפני שאר האג’נדה של ברכה בברור ובפומבי משך שנים ובמיוחד סביב התפטרותי ממק"י וממוסדותיה. לזה קוראים ראייה מפוכחת ופרגמאטית אשר נשענת על בסיס ערכי ליבראלי מובהק שקובע גבולות וקווים אדומים. בניגוד לכך, אנשים כמו קמינר ויובל הלפרין מוכנים לאמץ להם שותפים באופן גורף וללא שום אבחנות. הם תמכו בברית עם טיבי ועם בשארה ועכשיו משבחים את האנטישמים הבריטיים. העיוורון הזה הוא שהופך אותם ואת הפסיאודו-שמאל שבו הם מסתופפים לשולי, זניח ולא רלוונטי.
אה, ולגבי המשפט ה"מפחיד" ההוא בהודעה קודמת שלי על השלכת האנטישמית לכלא ושריפת ספריה, שתלתי אותו שם כדי לבדוק האם אכן הצביעות תחשוף עצמה בתגובות. וכך היה: החשש לפגיעה בחירותה של האנטישמית מצמרר את דניאל. האנטישמיות שלה עצמה דווקא מחממת לו את הלב. איך אומרים במתמטיקה:
מ.ש.ל
לדניאל,לקמינר וליובל:
1)אנטישמים הם לא רק אלה שמפוצצים בתי כנסת.האנטישמיות שבהצעת החרם נובעת מהחד-צדדיות שלה,מדו-הפרצופיות שלה.כידוע לכם,
בריטניה מבצעת פשעי מלחמה וכבוש נוראי בעירק
וגורמת לאלפי קורבנות מדי חודש.
הגינות ממציעי החרם היתה מחייבת קודם כל
להחרים את עצמם.
2)ההתקפות על אמזלק נראות לי פטטיות ובסגנון שלא הייתי מצפה מאנשי מצפון.הפכתם אותו לידיד גוש אמונים כמו שסטלין שפט כל
מתנגדיו בתרוץ של אנטי-מהפכן,כשהאנטי מהפכן
הגדול ביותר היה הוא עצמו.
3)לדניאל:קריאה לשריפת ספרים אינו אוטומטית
מעשה נאצי.ההשוואה שלך היא אינפנטילית.
אני בעד שריפת "MAIN KAMPF" ן"הפרוטוקולים
של זקני ציון".ספרים לא קדושים,כמו "חופש
הדיבור" אינו קדוש=החיים קדושים יותר.
4)לדניאל:אמרתה שישראל כמו סרטן.לא אמרת
שממשלת ישראל היא הפושעת,אמרתה שישראל כולה,כל תא ותא שלה הוא סרטן,גם הילדים,הזקנים,העניים,אלה המתנגדים לכיבוש,אלה המתנגדים לאפליות,כולם,כולם.
אם זו לא אנטישמיות,אז אתה לא דניאל.
נכתב בתגובה ל: — קישור —
הנה, רק ראו, מי ומי במתנגדי-החרם:
ציפי לבני – היושבת בממשלתו של אדם, אשר אין לה שום אמון בו.
יעל תמיר – שבגדה, אישית וציבורית, בכל בוחריה עד לאחרון שבהם.
עופר עיני – שכעת, משחלפו-עברו ה"""בחירות""" אצלו, כבר אינו נוקף אפילו את קצה-זרתו, למען עובדי הרשויות-המקומיות, שהפכו לעבדים.
ור"ה – שעשו הכל, לרבות איומים מאפיוזיים והתנכלויות פשיסטיות, על-מנת לשבור ולרסק, את שביתתנו הצודקת.
אם א ל ו הם מתנגדי-החרם, אז מבחינתי – אפילו לא הייתי יודע עוד, דבר וחצי-דבר – רק זאת, מבחינתי, היתה הוכחה גמורה לכך, שמצווה לתמוך בו… כי אנשים אלה, מהווים מופת שלילי ודוגמא מובהקת למה, שהפכה מדינת ישראל, בעקבות הכיבוש – לרע ולרע.
דני.
אתה יודע מי התנגד נחרצות ואף היה פעיל, נגד כביש חוצה ישראל? איתמר בן גביר.
אתה יודע מי יזם חוקים להארכת חופשת הלידה לנשים ונגד ניסויים בבעלי חיים? ח"כ גדעון סער מהליכוד.
אתה יודע מי יזם את חוקי הנגישות וחוק שוויון ההזדמנויות לנכים? ח"כ שאול יהלום מהמפד"ל.
אתה יודע מי מוביל בחקיקה בנושאי איכות הסביבה? ח"כ משה גפני מיהדות התורה.
כולם אנשים שאתה סולד מהם.
אז אני מניחה שאתה, אוטומטית, בעד כביש חוצה ישראל, ניסויים בבע"ח, אפליית נכים בנגישות למקומות ובקבלה למקומות עבודה, ובעד אויר מזוהם, משום שבן גביר, סער, יהלום וגפני בעדם.
"ברכותיי" לך, לרגל הצטרפותך למחנה הכתום, הרואה בכל ציוץ, נגד מדיניות ממשלת ישראל, "אנטישמיות".
יצחק נוי, ציפי לבני ודינה פורת ממתינים לך, להעניק לך תפקיד של מסבירן רשמי מטעמם ב"גדה השמאלית".
בע.
באביב 1999, הייתי פעיל מרכזי בארגון "פעולה ירוקה" זצ"ל (גרתי אז בתל-אביב).
ב-18 למאי אותה שנה – למחרת הבחירות – באתי לשם ומצאתי ידיעה, בדבר שיתוף-פעולה, בין שניים מחבריי שם לבין….נעם פדרמן וחבריו.
ק?מ?ת??י ו?ע?ז?ב?ת??י.
אני לא אשתף-פעולה, עם כהניסטים מוצהרים, הומופוביים – כתפלץ איתמר בן-גביר, שבדיוק שמעתי עכשיו ברדיו – בשום פעילות שהיא, לעולם – נ?ק?ד??ה. בהיותי אנארכיסט, אינני יכול, כמובן, לקרוא לפסילתם ולהוצאתם אל מחוץ-לחוק (שזהו, אגב, המצב החוקי עצמו!! אלא שכמובן, אין הוא נאכף…), ככל שדבריהם של כהניסטים – ואף עצם-מראם!! – מחליאני, בשום-אופן לא אחפוץ להשתיקם – ואולם: אין מה לחשוב, אפילו,
על שיתופי-פעולה *כלשהם*, עם יצורים, אשר האידיאולוגיה המפורשת שלהם היא: "מוות לערבים, מוות לשמאלנים, לסקול ולדקור הומוסקסואלים". זה – ל?א!!!!
אשמח להצטרף לכל מגדפי ומקלסי הכהניסטים וכו’, אבל כמו שכתב לנין (האמיתי) ב"מחלת הילדות של השמאלנות בקומוניזם", לטעון שאף פעם, בשום תנאי אסור לשתף פעולה עם כהניסטים זה ילדותי ולא מוביל לשום דבר.
אם אפשר להשיג תוצאות חשובות בתחומים מסויימים (זה כמובן תאורטי בלבד,נקווה שיום כזה לא יגיע,וכהניסטים אפשר להחליף בליברמניסטים או ביביסטים או אפילו ברקיסטים) רק בעזרת שיתוף פעולה עם החלאות הבורגניות/פשיסטיות, אז חובה על כל איש שמאל לבלוע את הגלולה המרה, לזכור שהמטרה היא לשנות את המציאות ולא להיות נאור וטלית תכולה בעיני עצמך, ולשתף פעולה עם מי שצריך, אפילו עם השטן, בכדי להוביל לשינוי.
עם כל הכבוד, כל גישה אחרת היא סתם ילדותיות שלא מובילה לשום דבר שלנין יוצא נגדה ב"מחלת הילדות…", שלא לדבר על זה שבדרך כלל מדובר בזעיר בורגניים שרוצים לשמור על טוהר מוסרי בעיני עצמם.
צריך לזכור- בכדי לשנות את העולם צריך להתלכלך ולעשות דברים שאולי לא מוצאים חן בעיניכם ("על כל צעד קדימה שניים אחורה", "יש גם פשרות טובות").
בימי ברז’נייב העליזים, אחרי הפלישה הסובייטית לאפגניסטן.
באותו הזמן נראתה האימפריה הסובייטית כביריון אימתני, תמנון חובק עולם המפיץ קלשניקובים לכל עבר ודורש בשרשראות הטנקים שלו כל עם המעז לקום נגדה ולתבוע את חרותו: מזרח גרמנים, הונגרים, פולנים, צ’כים, בלטים, קווקזים, אפגנים, אתיופים. איש לא העלה בדעתו שהקולוס הזה עומד על כרעי וקרעי תרנגולת.
והינה לא עברו אלא כ-10 שנים והאימפריה הקומוניסטית קרסה כבניין קלפים והתגלו לעיני כל הריקבון, השחיתות והזוועות שטושטשו בעורמה רבה במשך עשרות בשנים ע"י חסידי ‘עולם המהפכה’.
מה קורס? כל דבר שמנוגד לדרך הטבע: קומוניזם, אפרטהייד, קולוניאליזם. אבל הציונות היא תנועת התחייה של העם היהודי שחזר לארצו אחרי אלפי שנות גדלות ורדיפות והיא לועגת כבר יותר ממאה שנים ל’מתקני העולם’ הנלעגים מהשמאל הקיצוני מת"א ועד למנצ’סטר.
"מה קורס? כל דבר שמנוגד לדרך הטבע: קומוניזם, אפרטהייד, קולוניאליזם. "
מה זאת אומרת מנוגד לדרך הטבע?
שוב פעם הסיסמאות הזעיר בורגניות בסגנון "קומוניזם זה אוטופיה כי זה מנוגד לטבע האדם"?
כל הדברים שהזכרת שמנוגדים לדרך הטבע לא מנוגדים לו, הטבע נייטרלי לגביהם.
בסופו של דבר אין כמעט צורה חברתית שאינה אפשרית בתנאים היסטוריים מסויימים.
כמו שאמרו רבים וטובים "ההיסטוריה היא התפתחות בתלי פוסקת של טבע האדם" (מרקס).
אין לך טבע אדם ניצחי ועל-היסטורי שבעזרתו אתה יכול להוכיח אי היתכנות של צורה חברתית מסויימת.
לכל היותר אתה יכול להגיד שטבעו של מעמד כזה וכזה בתקופה כזו וכזו לא מתאים לצורה מסויימת.
אבל השתנות של התנאים החברתיים-כלכליים תשנה גם את טבעו של אותו מעמד (די להזכיר איך בתקופה קצרה הפכה הבורגנות ממעמד מהפכני לשמרני, וגם האומנים בערי אירופה עברו תהליך דומה ולא חסרות עוד דוגמאות).
בקיצור, האפרטהייד קרס בגלל לחץ חיצוני, ה"קומוניזם" קרס בגלל שעוד לא בשלו התנאים ההיסטוריים להיתכנותו (בשום שלב לא היה בבריה"מ משהו שמתקרב לקומוניזם, ואם תחרוג ממנהג הזעיר-בורגני ותתאמץ לקרוא את "ביקורת תוכנית גוטא" של מרקס או את "המדינה והמהפכה" של לנין, תראה כי בשום שלב גם לא התקיים בבריה"מ השלב הראשון של הקומוניזם), והקולוניאליזם קרס רק להלכה, כידוע השליטה הפיזית של מדינות המטרופולין נועדה להשיג יתרונות כלכליים וההתמרדות של העמים המשועבדים יצרה מצב שכדאי לשלוט בהם עם שלט רחוק וזה מה שקורה היום (רוצה לומר- האימפריאליזם חי ובועט, רק שבדרך כלל הוא לא מלווה בכיבוש פיזי, אלא רק באיום כזה. בדרך כלל כשאני טוען את זה מי שמולי מזדעק: "אבל בלי כיבוש אין דבר כזה אימפריאליזם…", לא רציני, כי המטרה של האימפריאליזם היא לגנוב ערך עודף, והכיבוש הוא רק אמצעי).
אם הקולוניאליזם היה מנוגד לדרך הטבע מן הסתם גם כל השיטה הקפיטליסטית היתה צריכה לקרוס, כי היא מבוססת על שוד אימפריאליסטי, חליפין בלתי שווים וניצול תנאי פיתוח בלתי שווים בין מדינות.
שלא לדבר על זה שלפי הטיעון שלך, איך בדיוק הקולוניאליזם הישראלי בשטחים הכבושים ממשיך להתקיים?
לדניאל, בעקבות תגובתך לאלמונית
האלמונית טענה כלפיך שהעובדה שאדם כזה או אחר מחזיק ברעיון מסוים אין בה כדי ללמד על טיבו של אותו רעיון. טענה זו באה בעקבות אמירתך שהעובדה שאנשים מסוימים מתנגדים לחרם הופכת אותו לראוי בעיניך.
אתה לקחת את הדיון למקום אחר לחלוטין – שיתוף פעולה ישיר במאבק מסוים, כפי שעשו חבריך לארון ‘מגמה ירוקה’, (שאני לא מבין מדוע אתה כותב עליו זצ"ל – הוא חי ובועט, עד כמה שידוע לי). אגב, זכור לי ויכוח בינך לבין גדעון ספירו מעל במה זו, ובו אתה הגבת לטענתו של ספירו כי הוא אינו מוכן לשתף פעולה עם מתנחלים בשום מאבק. אה טענת כי אתה תהיה מוכן להפגין עם מתנחלים למען מטרה משותפת, למשל נגד ההתנתקות (מקור ההתנגדות כמובן שונה לחלוטין). האם הקצנת מאז בנושא זה, או שבניגוד לספירו אתה יודע להבחין בין כהניסטים לבין מתנחלים "סתם"?
לדניאל: כל אחד שלא מסכים אתך הוא במחנה
הכתום?תגיד,,אתה לא מתבייש?
והמהדרין מוסיפים: ‘שלטון סובייטי’ משמע מפלגה אחת ומנהיג אחד, מחנות ריכוז, כיתות יורים, גולאגים, צ’קה ונקו"ד. החשמל נועד להפעיל את כל האפאראטים האלה.
את מי מעניין מה מארקס ולנין קשקשו בניירותיהם? זה טוב לקשקשנים ‘מהפכניים’ של בתי קפה שיש להם עודף זמן להתפלספויות ולהתחכמויות. מבחן התוצאה הוא הקובע: "התנאים ההיסטוריים להיתכנותו" של הקומוניזם שררו בשליש העולם שבו הוא היה קיים הלכה למעשה ושם הוא קרס.
ללנין המזויף:
אם אתה מזייף,לפחות לפני זה תלמד קצת על
המקור(לנין האמיתי).הזיוף שלך פשוט לא עובר!
העניין הוא שהתנאים ההסטוריים להיתכנותו של הקומוניזם ל א (להדגיש אלפי הדגשות) היו "בשליש העולם שבו הוא היה קיים הלכה למעשה ושם הוא קרס".
בכל שליש העולם הזה התפורר המשטר הפיאודלי הישן וזו היתה למעשה מהפכה של איכרים (ברוסיה המצב היה קצת שונה, זו היתה אמורה להיות מהפכה בורגנית שרק בגלל המלחמה הפכה "קומוניסטית").
משטר קומוניסטי באמת יתכן רק כאשר יתפורר המשטר הקפיטליסטי מתוך סתירותיו הפנימיות, וזה כנראה לא יקרה בדורנו.
" "התנאים ההיסטוריים להיתכנותו" של הקומוניזם שררו בשליש העולם שבו הוא היה קיים הלכה למעשה ושם הוא קרס".
בשליש העולם בו הוא היה קיים לא שררו התנאים להיתכנותו, למעשה בשום מקום אף פעם לא שררו התנאים להיתכנותו.
בארצות שבהן היו מהפכות סוציאליסטיות עדיין לא היתה בורגנות ותעשייה מפותחת מספיק ורוב האוכלוסיה היתה חקלאית,התקופה היתה תקופת קריסת המשטר הפיאודלי בארצות אלו, והמהפכות במדינות הללו היו אמורות להיות מהפכות בורגניות (במיוחד נכון לגבי המקרה של רוסיה) אבל רק תנאים יוצאי דופן בכל מקרה גרמו למהפכות עממיות.
התנאים ההיסטוריים להיתכנות הקומוניזם הם קריסת הקפיטליזם מתוך סתירותיו הפנימיות.
עד שזה לא יקרה צריך חוסר ידע (לא מקרי תרתי משמע) בכדי לטעון ש"הקומוניזם נכשל", או כל שטות אחרת בסגנון ("זה בניגוד לטבע האדם" זו אחת הסיסמאות האפולוגטיות הנפוצות).
ג’ורג’ אורוול זצ"ל אמר פעם שהבעיה של הקומוניזם היא הקומוניסטים.
דווקא ההתנגשות בין הרעיונות הקומוניסטים לבין הטבע האנושי היא היא "הסתירה הפנימית",
ודווקא הקפיטליזם הוא התאים כמו כפפה ליד (לצער כולנו) לטבע האנושי.
ה"ניסוי" בבריה"מ הוכיח זאת מעבר לכל ספק. אולי היתה ברוסיה "קריסת המשטר הפיאודלי" בזמן ההפיכה עצמה, אבל לשלטון הקומוניסטי היה מספיק זמן לתמרן את האזרחים לפי הצורך – ועדיין הוא קרס.
הקומוניזם ברוסיה לא היה צריך "תנאים להיתכנות" משום שעשרות שנות שלטון העריצים שלו יצרו תנאים שהשכיחו את אלו הקודמים.
הבעיה שלך היא שאתה עושה כמעשה השלטון הקומוניסטי ומנסה לאכוף את הצדק שלך על אנשים שאינם רוצים בו, וזהו שורש כל רע.
מדוע לא להרחיב את החרם גם לאקדמיה הבריטית, שלא עשתה די להילחם בכיבוש הבריטי של צפון אירלנד, וגם לא מחתה נגד שליחת גייסות בריטיים לעירק?
תראה, כל אחד חייב להחליט לעצמו, היכן ואם בכלל, הוא מוכן למתוח את הגבול. אני מודע בהחלט לקו-החשיבה – שבעבר, לפעמים (וזו גם תשובה לערן), תמכתי בו גם אני – לפיו אין שום בעיה, אם נפגין שכם אחד עם אנשים, עמם אנו עשויים בהחלט להימצא, בעבר השני של המתרס בהפגנה אחרת למחרת-היום. גם חשוב להבחין – "כהניסט" ו"ביביסט" – עם כל תיעובי, לבורגנות הקפיטליסטית בכלל ולביבי בפרט, עדיין, אין הוא כהנא. לא הרבה יותר חיובי, נכון, הוא האוייב, אמת ויציב – אולם, עדיין: אין זה אותו דבר. אני אתנגד בלהט, לכל מי שיעלה הצעה, לשיתוף-פעולה פוליטי (רשימה משותפת למשל), בין חד"ש ל"ליכוד" (והאמן לי – יש ויש אנשים הזויים, המציעים דברים כאלה…) וקרוב לוודאי, שאחוש בחילה עזה, אם נשתף-פעולה עם הליכוד, בהצעת אי-אמון, למשל – אולם, עדיין, אם תגרום הצעה כזאת, לנפילת הממשלה ול?א יהיה זה ודאי, שבבחירות שלאחר-זאת יעלה הימין – ייתכן, שמן-הראוי יהיה לשקול זאת.
במצב הנוכחי, לעומת-זאת – בו עליית-הימין, במקרה זה, היא ודאית-למעשה – כמובן, שאין לעשות זאת בשום-פנים-ואופן.
בנגע לשיתופי-פעולה עם מצביעי-ליכוד (או אפילו לאומנים מעט פחות קיצוניים) – אולי אני טועה, אולי אני מניח כאן לרגשותיי להובילני – הדבר, פשוט, מבחיל בעיניי. די בכך שאשקול זאת, על-מנת שאחשוב על הילדים הפלשתינאיים, הנרצחים ע"י הארטילריה הישראלית – ואיך אפשר, איך אפשר לעזאזל לשתף-פעולה, באיזשהו נושא, עם אנשים, שמחר ישבו בצריח ויירו??
נניח לרגע, שאנו מסייעים למאבק להעלאת-שכר לאנשים, המוכנים לשרת בשטחים, או חמור אף מכך – בשב"כ. האנשים האלה יאכלו טוב יותר. יהיה להם עוד כח. יהיה להם עוד כח, לענות ולדכא ולרצוח פלשתינאים!! ואני, אישית, לא אוכל בשום-פנים-ואופן לחיות עם עצמי, אם אדע, שעזרתי במשהו להגברת כוחם של המדכאים!!
לערן: קודם-כל "פעולה ירוקה" (1995-2001, יהא זכרו האהוב-מכל ברוך, תנצב"ה) ול?א "מגמה ירוקה" (ייבדל לחיים ארוכים).
וקרא שוב את תגובתי דנן: "אם א ל ו הם מתנגדי-החרם, אז מבחינתי – אפילו לא הייתי יודע עוד, דבר וחצי-דבר – רק זאת, מבחינתי, היתה הוכחה גמורה לכך, שמצווה לתמוך בו… כי אנשים אלה, מהווים מופת שלילי ודוגמא מובהקת למה, שהפכה מדינת ישראל, בעקבות הכיבוש – לרע ולרע".
אני תומך בחרם כך או אחרת, מסיבות ברורות ומובנות (שגם יובל וגדעון פירטון בהרחבה). יחד-עם-זאת, א?פ?ל?ו? לא הייתי יודע דבר, די לראות, מי ומי במתנגדים, על-מנת להסיק, ב??כ?ל-ז?את, את המסקנות המתבקשות.
ובנגע לאשר פרוליך….נו, הבנאדם נובח עליי, משתלח במגיב "לנין"…
מה יש לדבר.
שוב ושוב צריך להדגיש, למי שמוחו המטאפיזי צר מלהבין את תהליכי ההתפתחות של הטבע האנושי-
אין כזה דבר טבע אנושי מוחלט ונצחי, כל "טבע" כזה הוא תוצאה של תנאים חברתיים היסטוריים קונקרטיים.
אין לך תכונות שאתה יכול להוכיח שהיו קיימות בכל אדם (או כל קבוצה) בהיסטוריה, מכיוון שאין שום תכונה כזו.
כל דוגמא שתביא ותטען שזה הטבע האנושי, קל יהיה להביא דוגמא נגדית של קבוצה בתקופה מסויימת שהיתה חסרה את התכונה הזו.[
בקשר- "לשלטון הקומוניסטי היה מספיק זמן…"
דבר ראשון, עשרות שנות עריצות אכן השכיחו (אבל רק במידה מוגבלת, במידה שהתקופה הכתיבה) את התנאים הקודמים, אבל עדיין, גם בתנאים החדשים לא היו תנאים (אני מתכוון לכלכליים גרידא, תכף נגיע לעניין המהותי) מספיקים של הצבר הון (כדאי לך לקרוא את "המדינה והמפכה של לנין") ועוד תנאים שרק שבאמת יהיה קומוניזם נדע מה הם.
דבר שני,"קברניטי" בריה"מ הפכו מהר מאוד למעמד שולט חדש ולא תמיד אפשר להבין את הצעדים שלהם ע"י כך שמפרשים אותם כניסיון כנה לבנות סוציאליזם.
בשורה התחתונה צריך להדגיש שוב (פעם אחת זה כנראה לא מספיק), קומוניזם יתכן באמת כאשר הקפיטליזם יקרוס מסתירותיו הפנימיות (כזה תנאי עדיין לא היה ואנחנו רחוקים כנראה עשרות רבות של שנים ממנו).
ללנין:
צר לי לאכזב אותך, אבל הקומוניזם לא יחזור. ההיסטוריה לעולם לא חוזרת ולא צריכה לחזור. היא צריכה להתווסף. צריך ללמוד ממשגיה מבחינה הוליסטית כוללת ולא מבחינת פרטנית-חלקית. מכיוון שכנראה לא ניתן יהיה להגיע לטיפוס אידיאלי במציאות (ולכן הוא טיפוס אידיאלי…), הרי שעלינו לשאוף כמה שיותר במסגרת כבלי המציאות.
יתכן והסדר החברתי יקרוס מתי שהוא, אך אני גורס שלא נחזור לשיטה ישנה שספק אם תהווה את המזור לכל צרותינו, אלא בתקווה, יקרום עור וגידים סדר חברתי בוגר יותר שלומד מחסקונותיו ויתרונותיו של כל סדר חברתי שקדם לו.
ההיסטוריה לא תחזור.
מתישהו (הפיכה של מדינות כמו הודו-סין-ברזיל לבורגניות-מתועשות תאיץ תמורות בקפיטליזם העולמי) הקפיטליזם יקרוס ותבוא במקומו צורה חברתית חדשה.
תנאים עתידיים כאלו שבעיית האובניזציה נפתרה בקנה מידה עומי, ויש הצבר אגדי של הון ויכולות יצור דימיוניות, מהויים קרקע מצויינת להפסקת ניצול אדם בידי אדם וביטול הבעלות הפרטית על הרכוש…
האם היום, שנה לאחר כתיבת המאמר, אתה עדיין תומך בחרם?
תודה שהזכרת לי את המאמר.
לא שמעתי חדשות היום. אם הכיבוש נמשך, אני עדיין תומך בחרם.
למרות שחלק מיוזמי החרם הם איגודי עובדים (איגוד המרצים ועובדי המדינה הבריטים), החרמה תפגע בעיקר במעמד העובדים הישראלי והפלסטיני, וסביר להניח שלא תזיז יותר מדי למדיניות ישראל בשטחים. הרי כל עוד ארה"ב לא תהיה שותפה לחרם, ישראל תוכל להמשיך את הייצוא והיבוא הבטחוניים שלה שמהווים אחוז הולך וגדל מהתמ"ג.