ביום שלישי בבוקר דיווחו רוב העיתונים שראש הממשלה אהוד אולמרט מציג את האירועים ברצועת עזה ובגדה המערבית כניצחון גדול של האסטרטגיה הגאונית שלו. ראש השב"כ לשעבר, כרמי גילון, כבר דיבר על הברכה הגלומה בפיצול השטחים לשתי ישויות נפרדות, והרמז למדיניות ישראלית ברורה של הפרד ומשול היה חד-משמעי. גילון שייך למרכז האסכולה של המרכז הלאומני, שבו שולטים עתה בצוותא אולמרט ואהוד ברק, ויש להניח שצוות המוחות המשוכלל הזה, כולם ביחד וכל אחד מהם לחוד, כבר הגיעו למסקנה שעליהם לבודד את עזה הקרויה בפיהם, כמה נוח, "חמאסטן" ולטפח במידה ידועה את ממשלת הפתח החדשה ברמאללה.
באנגלית אומרים, great minds think alike ונראה שגם נשיא ארה"ב ג’ורג’ בוש החליט לעזור למחמוד עבאס לבצר את שלטונו בגדה. הצעתו של שר המשפטים, דניאל פרידמן, לאפשר לפליטים מעזה לעבור לגדה נתקלה בקיתונות של בוז וביטול ממשרד ראש הממשלה, אבל בעצם היא תואמת לגמרי את המדיניות החדשה כלפי התנועה הלאומית החילונית בפלסטין. בינתיים נרצחים אנשים במעברי הגבול, ישראל הודיעה על הקשחת המדיניות והידוק המצור, ותוצאותיו של קרב המאסף של הפתח ממזרח לישראל אינן ברורות עדיין. שנה ושלושה חודשים החרימה ישראל את הרשות הפלסטינית, על אף העובדה הבלתי מעורערת שהיא קמה כתוצאה מבחירות דמוקרטיות חופשיות כמעט חסרות תקדים בעולם הערבי. עתה היא מתיימרת לקצור את הפירות ממדיניותה המסורתית, העיוורת והבלתי אנושית.
כרגיל, החשיבה היא נגטיבית ולטווח קצר. אדריכליה לא רק שזנחו את תהליך השלום, הם הפקירו אפילו את התקווה לתהליך מדיני רציני כלשהו. לא בכדי הטיף ביום שלישי דן מרגלית ב"מעריב" לחזור לאידיאולוגיית "קיר הברזל" של זאב ז’בוטינסקי מאמצע שנות ה-20, להתבצר בחומות של ביטחוניזם מתוגבר בתודעה ציונית וברוח לחימה ולהמשיך להילחם עד שלערבים יימאס. דוברו הבלתי רשמי של ברק כבר הבין, שאנשים כמוהו יכולים להספיד את עידן הוויתורים, ולהתעלם מכך שהמנהיג החדש-ישן של מפלגת העבודה הקים יותר בתים בהתנחלויות מכל קודמיו ומכל ממשיכיו, עד שהצד הפלסטיני הבין שאין לו עם מי לדבר.
ברק ובנימין נתניהו, שני היריבים כביכול, גמרו אומר מתחילת דרכם בצמרת הפוליטיקה הישראלית לחזור למדיניות של הצעות שלום שלצד השני אין כל אפשרות לקבל אותן, וכך לשים קץ לסטייה ההיסטורית הגלומה בהסכמי אוסלו. אחרי שהצליחו לסכל את ההסכמים ולהרוס את התקווה, חוזר הפסימיזם שהנרי קיסינג’ר עשה ממנו אידיאולוגיה, להיות המכנה המשותף הברור של כל מפלגות הממסד. הציוצים היוניים שנשמעים מכמה אישים בקדימה, העבודה ומרצ הפכו מהצהרות פוליטיות לפולקלור טקסי שאין בו ממש. בקואליציה הקיימת אין נכונות ואין גם כוח מוסרי להיאבק ברצינות במתנחלים כדי לאפשר לאבו-מאזן להתבסס בתודעה של עמו כמנהיג המסוגל להציג בפניהם הישגים מדיניים ממשיים. לכן המדיניות של הפרדה בין עזה לגדה, שלדעתי תאומץ על ידי הממסד הישראל כל זמן שהעולם יאפשר לה לעשות כן, לא תלווה במחוות אמיתיות כלפי ממשלת הפתח בגדה, מעבר להקלות כספיות מסוימות. ישראל תנסה לתמרן בין הגדה המבותרת בגדר האפרטהייד והמנוקדת בהתנחלויות (שתושביהן עוינים את התושבים המקומיים) לבין המדיניות הבלתי אנושית כלפי הרצועה.
תושבי הרצועה בחרו בעד חמאס ולכן עליהם להפנות את כל הטענות לעצמם, אמרו דוברים ישראלים רבים בעת האחרונה, וח"כ אריה אלדד אף הכריז שיש למנוע מהתושבים "אפילו גרגיר אחד של מזון". כך תבסס ישראל את מעמדה כמצורע של הקהילה הבינלאומית, וכולנו נשלם את המחיר.
ההבדל היחיד בין ברק ואולמרט מצד אחד, לבין נתניהו מהצד השני, נעוץ בהיבט הגלובלי של הסכסוך הישראלי-פלסטיני בכלל, ושל פרשת עזה בפרט. ראשי המרכז הלאומני הם ביטחוניסטיים מובהקים, ועיקר עניינם הוא ניהול העימות תוך כדי ניסיון למזער נזקים במידת האפשר. בכך הם שותפים לאסכולה המסורתית של דוד בן-גוריון ושל יורשיו הפוליטיים והרעיוניים, שיש להשתית את תפיסת הביטחון על מדיניות שנשענת על סיוע ותמיכה ממעצמה גדולה אחת לפחות. אם בוש ימשיך לתמוך בהפרדת עזה מהגדה, זה ייחשב לניצחון מדיני של האסכולה הזאת, וכל שיקול אחר, הומניטארי או פוליטי, יידחק לשוליים. את העובדה שישראל היא חלק מהמערך האמריקאי הכלל-עולמי לוקחים ראשי המרכז הלאומני כמובנת מאליה, אבל בעיניהם תמיכה אמריקאית זהה לחלוטין לתמיכת הממשל בזמן נתון. רוב המשקיפים הפוליטיים בארץ מצדדים בקו המדיני הזה, וחלקם יוצאים נגדו רק אחרי כישלון מדיני או צבאי בולט.
נתניהו, לעומת זאת, עיצב בעשרים השנים האחרונות תפיסה גלובלית, יומרנית יותר ומסוכנת יותר. הוא תמיד האמין שישראל ימנית יכולה להידבר עם חוגים נרחבים בארה"ב ולרתום אותם גם ליעדים מדיניים שאינם לרוחו של הממשל. זה היה נכון בעיקר בתקופת ביל קלינטון, ואילו בוש לא היה זקוק לשכנועים מלמטה כדי לתמוך במדיניות הישראלית הקיצונית. תפיסת העימות הטוטאלי של נתניהו היא באמת חובקת-עולם. הוא מתעלם לחלוטין מהמבנה הדמוגראפי של החברה הישראלית, מהאזרחים הרבים ממוצא מזרחי וערבי, ורואה בישראל, ממש כמו ז’בוטינסקי לפניו, מבצר של המערב נגד העולם הערבי ונגד האיסלאם. בתחילת השבוע שטח שוב את השקפת עולמו (העקבית והמסודרת, אבל הסהרורית) ב"ידיעות אחרונות". בעצם ביבי מנסה ליצור חזון מדיני קודר ומייחל שהוא יגשים את עצמו. כך הוא תופס את ניצחון החמאס בעזה כחלק מהגאות של הגל האיסלאמי ברחבי העולם.
גישתו היא, באורח מסורתי, פשטנית. הוא לא נוטה להבחין בין זרמים שונים באיסלאם, מתעלם מהיריבות בין הסונים לבין השיעים שלא לדבר על הזרמים המתונים יותר בקרבם, ומטפח את הגישה העימותית. כהרגלו, הוא קשר את האידיאולוגיה הגלובלית הזאת עם נחישותו לדבוק בכל השטחים ובכל ההתנחלויות ולמנוע נסיגות כלשהן המסייעות לדעתו רק לאיסלאם הבינלאומי ולשלוחותיו כאן. נתניהו, המודע לתוצאותיו של כל סקר דעת קהל, חשוב או זניח, מבין שהציבור כאן נוטה לתמוך ב"וויתורים" מסוימים, ולכן התנה כל נסיגה בהישגים בלתי אפשריים, אבל בסך הכל מדובר בגרסה מתוחכמת של אף-שעל וביומרה לגייס למענה את דעת הקהל השמרנית בארה"ב. ביבי לא מביא בחשבון את האינטרסים הכלכליים שדווקא חוגים המקורבים אליו בארה"ב מקדמים בכל מקום וגם באזורנו, ומהצורך הישראלי לשמור על יחסים טובים גם עם האיחוד האירופי הקרוב אלינו גיאוגרפית ומקיים איתנו קשרים מסחריים, כלכליים, תרבותיים ופוליטיים ענפים. הרעבת עזה וניהול בו-זמני של מסע הסברה בברוקלין או בלוס אנג’לס אינם מדיניות אלא אשליה ישראלית קלאסית.
כל החוגים הממסדיים אינם קולטים שלעולם לא נוכל להימלט מרצועת עזה ולייחל ש-1.5 מיליון בני-אדם ייעלמו איכשהו מהתודעה שלנו ומתודעת הציבור ברחבי העולם. עזה תרדוף אותנו עד צוואר, ולעולמי עולמים. העולם יגבה מאיתנו מחיר כבד על דמם השפוך של תושבי הרצועה, על הילדים הרעבים ועל חוסר התקווה וחוסר התוחלת של מאות אלפי התושבים אחרי שלטון ישראלי כל כך ממושך. בניגוד לדעה הרווחת כאן אין ולא תהיה התנתקות מעזה. האחריות שלנו לגורלם של התושבים היא מוחלטת. אנחנו גירשנו לשם יותר מ-900 אלף פליטים והותרנו את המקום מזה רעב ונטול תשתיות. רבים בישראל הציעו לבודד את עזה לגמרי. אין יוצא ואין בא. זהו פיתרון בנוסח גטו ורשה, לפחות עד האקציות שגירשו את היהודים שם למחנות ריכוז. מי שמציע לאסור על ארגונים ישראלים להציל את התושבים מחרפת רעב ומאסון בריאותי ותברואתי חמור, דורש מכולנו להיות פושעי מלחמה. אני מקווה שכל הישראלים המבקשים לשמור על צלם אנוש, לא רק אנשי שמאל, יתעלמו מהנחיות רשמיות בלתי אנושיות ויצייתו רק לצו מצפונם.
יש להקים מיד ארגון גג של כל הזרמים ההומניסטיים במדינה כדי לשלוח לרצועה מזון רב, לדאוג לפליטים שנמלטים מהאלימות המשתוללת שם, ולנסות לחפש דרכים להידברות גם עם החמאס. לא קיר ברזל דרוש לנו אלא דרך שתמנע היווצרות של שלוש ישויות מדיניות, ותחדש בהדרגה את התהליך המדיני עם כל הפלסטינים.
חיים, אתה מתעלם לחלוטין ממעשי הזוועה של חמאס ברצועה, ומקשריו עם ארגונים איסלאמיים בינלאומיים, אפלים ומסוכנים. נכון שיש זרם מתון בחמאס, אך כרגע השפעתו אפסית. אפילו השפעתו של משעל על החמושים בשטח חלקית, לכל היותר.
אני לא צוהל ולא מברך על מה שקרה בעזה. להיפך- אני כואב את סבלם של תושבי עזה. אבל עכשיו חובה לנצל את ההזדמנות כדי לעזור לאבו מאזן לשים קץ למיליציות בגדה לפחות, ולשלב את גדודי אל אקצה במנגנון ביטחון אחד וממושמע. במקרה כזה, נוכל להשיג הסכם ולסגת מהגדה- לפחות. אם אבו מאזן וישראל ישיגו הסכם היסטורי לסיום הכיבוש, הממשלה הלא חוקית של החמאס בעזה תיפול כפרי רקוב.
באותה הזדמנות, חשוב גם להשיג הסכם עם בשאר אל-אסד, להחזיר (בצער רב) את הגולן ולסגור את החזית הצפונית. אני חושב שאולמרט מהסס בכיוון הזה, אבל אולי הוא פחדן מדי כדי לעשות צעד ממשי ורציני.
ברעם אומר "כרגיל, החשיבה היא נגטיבית ולטווח קצר. אדריכליה לא רק שזנחו את תהליך השלום, הם הפקירו אפילו את התקווה לתהליך מדיני רציני כלשהו."
פרשנות זו את המדיניות הישראלית טעות ביסודה. להפיך. ישראל לא זנחה את האידיאולוגיה של אריאל שרון בכל ימיו. הוא שהחל להוביל את מהלך ההתנתקות כדי לבודד את עזה לא רק מישראל אלא גם מהגדה. החלוקה לקנטונים בגדה, ע"י החומה היא גם פרי תכנון נושן ועקבי של ממשלות ישראל, כשהמטרה לפצל ולפלג את המרחב הפלסטיני ואת הפלגים בו יותר ויותר כך שלעולם לא תתאפשר באמת הקמת מדינה פלסטינית. וזו גם הסיבה שישראל פתאום כל כך רוצה "בטובתו" של הפת"ח, עד כדי מתן מעבר, ונשק. ההצעה להביא חיילים ירדנים נועדה להעמיק את הבעיה. כדי שהאוכלוסייה הפלסטינית החזקה תברח, ומי שלא- ילך לכלא כל עוד הוא רלוונטי להנהגת התנגדות יעילה נגד הכיבוש, ראה מקרה ברגותי. כך תוותר האוכלוסייה החלשה בלבד, ובנתיים ממשיכים לבנות ולהרחיב התנחלויות, להרוג "מבוקשים" שם נרדף לכל מי שיכול להשפיע.
הדבר המצער שהפלסטינים ממלאים אחר חוקי המשחק בדייקנות.
לחיים,
לא ברור אם אתה באמת מאמין למה שאתה אומר. כל טיעון לגיטימי של הימין המרכז ואף שמאל מתון אתה ישר דוחה. הציבור הפלסטיני באמת בחר לעצמו ממשלה חמאסניקית ועתה משלם את המחיר. התנועה הפונדמנטליסטית, הבלתי מתפשרת, נאבקת לא רק בכיבוש אלא ביהודים הכופרים בפרט ובכל הזרמים הדתיים השונים בכלל, אשר נאבקה בישראל במשך כל שנות קיומה והתנגדה לכל הסכם שהוא כולל הסכמי אוסלו… האם אתה ב-א-מ-ת מאמין שניתן להגיע איתם להסכם ולפשרה היסטורית- פשוט כי הם נבחרו בצורה "דמוקרטית"? להבדיל, האם היה ניתן להגיע להסדר עם היטלר ולמנוע מלחמה- פשוט משום שנבחר בצורה דמוקרטית? ניצחון בבחירות לא עושה את הנבחרים בהכרח ללגיטימיים. כדאי לך לקרוא קצת היסטוריה, כי כנראה שאתה לא בקיא בה.
כמו כן ב-2005 הכרזנו "התנתקות"- כידוע לא נשאר אזרח או חייל ישראלי אחד ברצועת עזה (אמנם הים והשמים בשליטה ישראלית חלקית או מלאה- אבל הדבר לא מהווה הפרעה לאזרח הפשוט.)
אנחנו לא חייבים לעזתים כלום- אין שום חוק המחייב אותנו- והשאלה היחידה היא, מה האינטרס שלנו.
מגוחך ולא שווה התייחסות, ההאשמה של הכיבוש בכל חוליי העם הפלסטיני. כמו שאמר גדעון לוי ברדיו "אנחנו טובים מהם"- מנגנון הכספים הפלסטיני הרקוב, שמונע סעד ורווחה לתושבי הרצועה, ע"מ להנציח את הרעב והמסכנות לטובת האינטרס הפלסטיני, הוא האשם העיקרי. ההשוואה לגטו ורשה היא דמגוגיה חצופה ומסוכנת, ומביאה בושה וחוסר כבוד לכותב אותה, ולמי קיים גם גורם שלישי שמתעלמים ממנו והוא המצרים. יש לפלסטינים שכנים מדרום, שיכולים לקלוט אותם ולסייע להם. מדוע לא מתעוררים יפי הנפש בישראל ודורשים מהמצרים לעזור?
למגיב שמעלי- שוב תיאוריות הקונספירציה החביבות על השמאל הרדיקלי… ממשלת ישראל תכננה, ממשלת ישראל זממה… אתה באמת חושב שממשלת ישראל מסוגלת לתכנן משהו לטווח ארוך, מעבר לשבוע הבא, לתקציב הקרוב, להצעת אי האמון הממשמשת ובאה?
ממשלת ישראל לא זוממת מזימות מתוחכמות. ממשלת ישראל פשוט נסחפת, למרבה הצער, עם האירועים, וכך גם הרשות הפלשתינאית. אני מקווה ששני הצדדים יתעשתו וישבו סוף סוף לשולחן המשא ומתן, כדי לשים קץ לסחרור האימים הזה.
חותמת כמעט על כל מילה. כמעט, למעט השורה בפסקה האחרונה ‘לדבר עם החמאס’.
לא התרשמתי כלל מכל הקינות ששמעתי כאן על חוסר התחשבות בדעות של אחרים. אני מודע היטב לכך שהשמאל הוא במיעוט בארצנו, ושכך יהיה ככל הנראה גם בעתיד. אבל תפקידי הוא להשמיע את דעותי, תוך התמודדות ביקורתית עם הדעות המקובלות בתרבות הפוליטית שלנו.
העם הפלסטיני הוא קורבן, וגם אם הייתם דוחסים מיליון וחצי נורבגים לרצועת עזה הייתם מקבלים סיר לחץ של התמרמרות וזעם. אנחנו אשמים במצבם, יש לנו חובה מוסרית וצורך אינטרסנטי להקל על סבלם ולנסות לחתור למציאת פתרונות לטווח ארוך.
החמאס הוא גורם חזק שמשפיע גם בגדה וגם ברצועה. אני לא חסיד של תנועת פוליטיות-דתיות בכלל, ושל החמאס בפרט. אבל הם ניצחו בבחירות חופשיות וצריך היה לתת להם סיכוי לשלוט בעיקר כשיש להם בעיות אובייקטיביות שהם חייבים לפתור במהירות. אני לא מאמין בהצטרפות לאורביט האמריקאי, וגם לא בברית אד הוק עם ושינגטון נגד החמאס ובעד הפת"ח. פעם טבעתי את האימרה ש"שמאלן ישראלי הוא אדם שמוכן להידבר עם הימין הפלסטיני". אז התנגדה כל ההסכמה הלאומית להידברות אפילו עם שמרנים מסוגו של אבו-מאזן. אבל אנחנו לא שמרנים אלא אנשים המאמינים בשלום ובשוויון גם בנושא הפוליטי וגם בנושא החברתי-כלכלי. כל מי שנכנס לאתר הזה חייב להיות מודע לכך, גם אם ימשיך, וזה בהחלט לגיטימי בעיני, להתנגד לדעות המובעות כאן.
למתן,
לא נשחק כבר הטיעון: למה מה אתה רוצה ממני? שאחרים יעזרו…
ממש טיעון עמוק ומעמיק.
אין ספק שהמוסריות שלך מתגלה במלוא תפראתה.
למה אנחנו עשינו להם את זה? זה לא הבעייה שלנו.
מה אגיד ומה אומר, ההבנה בדמוקרטיה שוברת כאן שיאים…
אכן,
לכו לגדה.
לכו לעזה.
לכו לאיראן.
לכו לאל-קאעידה.
ויותר מכל,
לכו לקנוסה…
לשי,
המוסריות השמאלנית היא כפולה כיוון שהיא מכוונת בעיקר כלפי הצד השני. ואני לא חושב שצריך להתעלם מהמצוקה בעזה. במקרים הומינטריים מיוחדים ראוי לאפשר כניסה לישראל- לטיפול בבי"ח למשל. יש לאפשר מעבר של מצרכים חיוניים. "פלסטין" אינה מדינה והיא אפילו לא אוטונומיה שמתפקדת, ככה שאין שום "זכות" להגר באופן חופשי לגדה. אפשר להקים מנגנון שיאפשר לפלסטינים לעבור- אם יש להם היכן להיקלט ואם מוכנים לקלוט אותם שם. מעבר חופשי לגדה רק יציף אותה בפליטים נוספים ואסור לאפשר הצפה של הגדה בפליטים עזתים חדשים.
וכן, אני אחזור על המנטרה הימנית, לערבים יש עשרים וכמה מדינות במזרח התיכון- שלא ממש נוקפות אצבע לטובתם מלבד אולי להעביר כספים (שבטוח ברובם מגיעים לטרור). אז שילכו למצרים. שילכו לירדן. שילכו לסעודיה. לא לישראל בשום אופן.
ולחיים,
אני מבין שאתה מאוד רוצה לדבר עם החמאס. רוצה ליצור הידברות, שותפות, מו"מ, אולי להגיע להסכם… אתה שוכח שהצד השני יכרות לך את היד המושטת ברגע שתהיה להם ההזדמנות (שגרעין איראני יכולה לספק). השלטון שאתה כל כך רוצה לסייע לחמאס לייצב (גם אם באופן פסיבי) אם יצליח, לא תהיה ישות עימה תוכל לשאת ולתת על הסכם, ברור שלא שלום… ישות איסלאמית-קיצונית המטיפה יום וליל לרצח, לא רק של יהודים, ומסתייעת בשכנים מצפון וממזרח, לעולם לא תהיה השכן הטוב.
לעומת המוסר השמאלני הקלוקל אתה מייצג את המוסר בהתגלמותו.
אתה נתלה בפילפול משפטי (כלומר תרוץ טרוריסטי של הכובש הישראלי) שפלשתין אינה מדינה ולכן לא חייבים לתת.
באמת שיא המוסר (דרך אגב כבר מהיום הראשון של "סיום הכיבוש" בעזה פלשתינים לא יכלו לעבור לגדה) לא לתת לאנשים לברוח מרוצחיהם (או במקרים אחרים- להיפגש עם משפחותיהם בגדה, ללכת ללמוד באוניברסיטאות בגדה וכו’).
ישראל הפכה את עזה לבית כלא גדול, אין יוצא ואין בא, ואתה מצטט את התעמולה ופילפוליה המשפטיים כמו ילד טוב.
ובקשר לטיעון האולטרא-טירוריסטי – לערבים יש עשרים ומשהו מדינות…
מה זה עוזר לפליט הפלשתיני שיש עוד עשרים ומשהו מדינות ערביות ומה זה קשור אליו?
למה הסעודים העשירים לא נותנים להם כסף?
כנראה אני מדמיין, אבל במשך כל שנות הכיבוש ישראל מנעה כניסה של סחורות לא ישראליות לשטחים, ומנעה פיתוח של השטחים והפקיעה קרקעות בכדי לשמר שכר נמוך של הפועל הפלשתיני (אסור היה אפילו להעביר סחורות ירדניות במעברי הגבול בין הגדה לירדן).
בתנאים כאלה אין שום אפשרות מעשית למדינות ערב לפתח את השטחים (ונפשיט מהעניין את מידת רצונן של המדינות הערביות לעשות כן).
יד ימין מונעת פיתוח ויד שמאל שואלת למה לא מפתחים.
מה זאת אומרת שילכו למצריים וכו’ וכו’?
אף אחד לא אומר שילכו לישראל, אלא שיתנו להם לעבור לגדה. ישראל לא יכולה לרחוץ בנקיון כפיה כל עוד היא מנסה להפוך באמצעות נתק מוחלט את הגדה ועזה לאזורים לא קשורים (זאת לבלי שהזכרנו את פשעי הכיבוש בגדה).
ישראל הוציאה את צבאה מעזה אבל הטילה סגר מוחלט על הרצועה אז איך ברצינות אפשר לטעון לסיום הכיבוש שלה?
בשורה התחתונה, ואת זה הכי חשוב להבין (לא ששוביניסט כמוך יכול להבין) מדינה ישראל (או כל מדינה אחרת לצורך העניין) היא לא מועצת חכמי העם היהודי שפועלת לטובת בטחוני ובטחונך.
מדינת ישראל (או כל מדינה אחרת לצורך העניין) היא כלי של שלטון מעמדי, והפעולות שלה בשטחים ודבקותה בשטחים הם בגלל היתרונות האימפריאליסטים שהבורגנות הישראלית מפיקה המם (כמו שהזכרתי- יצוא סחורות, העסקת פועלים זולים, וגם יש להוסיף לזה את הפיתוח של ההתנחלויות).
אין ספק שנושא בחירות דמוקרטיות באוכלוסיה מוסלמית הוא בעייתי ביותר בעיניים מערביות.
בדיוק כפי שקרה במצרים כך גם ברשות הפלסטינית: ברגע שניתן מנדט לעם – הוא מיד בחר בכיוון לא דמוקרטי שגודע את היד שנתנה לו את הכח.
המערב עומד במצב כזה כמו מול שוקת שבורה: התקווה המערבית היא שבחירות דמוקרטיות באוכלוסיה מוסלמית יביאו למגמה "שמאלית" וימתנו את הגורמים הדתיים, שכן הגישה המערבית גורסת שאדם ישאף לחזק את חרותו ע"י שימור חופש הבחירה וההשפעה על השלטון.
אך בפועל קורה דבר הפוך והציבור המוסלמי בוחר שוב ושוב בחיזוק הכח הדתי-שמרני דווקא, ובכך אומר "אנו בוחרים בצורה דמוקרטית להיות לא דמוקרטים".
ניתן להסתכל על מצב כזה בשתי דרכים: האפשרות הראשונה היא לעשות מעשה חיים ברעם ולומר שממשלה ראקציונרית מדכאת וטרוריסטית היא לגיטימית ברגע שניתן לה מנדט מהעם. ואז עלינו לאפשר הטבת התנאים בעזה ובכך לאותת לפלסטינים שבחירתם בחמאס היתה נכונה (דבר שאסור לנו בשום פנים לעשות).
והאפשרות השניה שהיא בעייתית לא פחות- להתעלם מתוצאות של בחירות דמוקרטיות עד שאלו ימצאו חן בעינינו סוף סוף כאשר החמאס ינחל תבוסה בקלפי… (התנהגות צבועה משהו).
שורש הבעיה טמון בזה שערכי הדמוקרטיה לא ממש נהירים לאותן אוכלוסיות, או יותר נכון – לא ממש מעניינים אותן. ההבדל בין שלטון הרוב לבין שמירה על זכויות האדם הוא הבדל גדול מאוד וגם במערב נוטים לעיתים לשכוח אותו.
מכאן שבחירות כמו שנערכו ברשות הפלסטינית או במצרים הן מיותרות, כמו גם תוצאותיהן.
מי שעבר שנים של שלטון דיקטטורי מושחת אך חילוני רואה דווקא בדת את המפלט והפתרון (מצרים ועיראק הן דוגמאות מצויינות) ולכן תוצאות הבחירות ידועות מראש וחסרות משמעות דמוקרטית אמיתית.
שורה תחתונה: החמאס לא נבחר בצורה דמוקרטית אלא בצורה שהיא מוטציה דמוקרטית, פרשנות מוטעית ושטחית לעקרון טוב במהותו. ומכאן שאסור להתייחס אליו כשלטון לגיטימי, על אחת כמה וכמה כאשר הוא עושה ותומך טרור
מה שמפחית עוד יותר מהלגיטימציה שנתנו לו הבחירות ה"דמוקרטית".
אני בהחלט מסכים עם רבות מהקביעות שלך בגין האחריות הישראלית למציאת פתרון לבעיית הדחיסות והשאיפות הלאומיות הפלסטינאיות.
אך תחושתי העמוקה ביותר היא שהכשל שלך נובע מכך שאתה מוכן על נקלה לפטור את הפלסטינאים והעמים בסביבה מאחריות למעשיהם. לא מספיק בעיני "לא לחבב" תנועות כגון החמאס, ואף לגנותן בלבד זוהי בעיה רצינית מאוד. האין משמעות מעשית להתנהגותה של החמאס כתנועה? האין התנהגותם צריכה להשפיע על האופן שבו יתעצב הפתרון? במה באה לידי ביטוי האחריות של הפלסטינאים תושבי הגדה המערבית למעשיהם?
אפילו אם נניח שלא מדובר בשאלת "אחריות" במובן הענישתי של המילה, למעשיהם יש השלכות אמיתיות ומוחשיות על היכולת להגיע לפתרון. כל זאת באופן עקבי נעלם מעיניך.
אני מכיר את כל תיאוריות הקונספירציה שלך בדבר הממסד הישראלי והתנהלותו מאז קום המדינה, יתכן שיש אמת בחלק בדבריך, או חלק של אמת בכל מצב שאתה מנתח, אבל בפירוש הניתוח שלך רדוד ולא עינייני (במובן זה בלבד), מכיוון שלעולם האחריות הפלסטינאית, הערבית והמוסלמית היא רק מוגבלת בעיניך. כאילו מדינת ישראל על קומץ אזרחיה לא מצויה בלב אין-ספור בני אדם המעוניינים להשמידה, כאילו אינה מצויה בציר שבין מערב למזרח, כאילו שאם רק היו נותנים לך היית פותר את המצב לאשורו.
אם אפשר היה לעשות סימולציה אמיתית, הייתי מאוד רוצה לראות אותך כראש ממשלה אולטימטיבי, שלא רק העם בישראל עושה כדברו, אלא גם עמי האיזור. אין לי ספק שמדינת ישראל, שעיקר עיניינה בית לאומי לעם היהודי — שאין לו בית אחר לקיים בו את תרבותו – היתה עובר מן העולם.
ואולי אתה משחק מין משחק, ואתה למעשה מכור לדמות "האינטלקטואל המורד"? כאילו העולם הוא ציר עם מרכז ניצחי, וכל תפקידך בחיים מבחינת הציר הוא למשוך לכיוון אחד, כדי לאזן את מציאות חיינו? וכל זאת בלי שום קשר לתוכן או מהות הדברים.
חידה גלויה היא בעיני.
שיהיה רק טוב
לגבי,
מה שמכעיס הוא שכאשר העם הגרמני בחר באדולף היטלר, ובממשלתו כיהנו יוזף גבלס והרמן גרינג קרא השמאל העקבי להחרים את גרמניה וכל הטענות בדבר זכותו הדמוקרטית של העם לבחור ממשלה כרצונו נפלו על אזניים ערלות.
נכון שהצדקנות השקופה שלכם כבר נמאסה עלי אבל אני בכל זאת מוצא לנכון לציין שלא תוכלו לתרץ את המשך הכיבוש בשטויות האלה. אף אדם בעולם לא מאמין לכם וכל פרופסור מאוקספורד שאתם מנאצים אותו כל כך עולה עליכם גם כאדם וגם כאינטלקטואל.
מה שמכעיס הוא, שבמדיה ובראש ממשלת ישראל יעמוד לדוגמא אביגדור ליברמן, ובממשלתו יכהנו אפי איתם כשר ביטחון ואריה אלדד כשר החוץ, אין לי שום ספק שהשמאל "העקבי" יקרא להחרים את ישראל, וכל הטענות בדבר בחירתו הלגיטימית והדמוקרטית של העם הישראלי ייפלו על אזניים ערלות.
תסבירו לי מה אני לא מבינה.
האם היה צריך לתמוך בנסיגה מלאה של כוחות צה"ל מרצועת עזה? חשבתי שזה מה שהשמאל קרא לו שנים רבות.
ואחרי שצה"ל יצא לגמרי, כולל פינוי כל המתנחלים, אז יש טענות שישראל הפכה את עזה לבית סוהר גדול.
אז היתה צריכה לצאת או לא היתה צריכה לצאת?
או היתה צריכה לצאת וגם להשאיר שערים פתוחים לכל מי מעזה שרוצה להיכנס לישראל?
או היתה צריכה לחכות שתתפתח הנהגה שאפשר לדבר איתה ולתאם את היציאה?
איך אפשר לבוא בביקורת לישראל בעניין מעברי הגבול, כאשר אין גורם בצד השני של המעבר המסכים להיות אחראי על המעבר.
ומה לגבי המעבר למצרים? האם גם הוא בשליטת ישראל?
נראה לי שכל דבר שהיו עושים, היה זוכה לביקורת הדוברים כאן.
דווקא לא כל דבר שישראל היתה עושה היה זוכה לביקורת, ויש לי גם ביקורת רבה על מה שהרשות הפלסטינית עושה, אבל לא בטוח שאחלוק אותה איתך.
הממשלה הישראלית היתה צריכה לדבר עם תושבי עזה והגדה ולבדוק מה הם רוצים וצריכים כדי לחיות בשכנות טובה עם הישראלים הפולשים, ולנסות להבהיר את הצרכים של ישראל ולהגיע אל עמק המשותף. לא יותר ולא פחות. זה הרבה, אבל זה מה שצריך וכל קיצורי הדרך שנעשו עד היום רק מאריכים את הדרך. בדיוק כמו בכל סיפור של שכנות.
ישראל לא צריכה להתנהג בצורה חד צדדית,וזה לא משנה מה היא עושה. היא לא לבד באיזור ולא בעולם.
לחיים,
אתה צודק במאת האחוזים. כמו שזכויות אדם זה דבר פוליטי גם דמוקרטיה היא לא מושג תמים ויכולה בידיים מסויימות ואי-שוויוניות להיות כלי לדיכוי של רוב.
מכיוון שבין ישראל והפלסטינים מתנהל מצב שהוא לא מאוזן – לא מדובר בשני יריבים שווי כוחות, אלא בישראל העוצמתית ופלסטין המאוד שברירית וחלשה, לכן אי-הזוויון כאן קודם לדמוקרטיה ויכול ליצור מצב אוקסימורוני (שאם אני חושב על זה הוא בעצם קיים כיום) של דיכוי וכיבוש דמוקרטיים להפליא.
אין דמוקרטיה בשביל דמוקרטיה. דמוקרטיה היא כלי לרווחת האדם ולא לדיכויו. דמוקרטיה היא לא קיום מעגלי. דמוקרטיה צריכה להיות מושג ספורדי שביטויו הקונקרטי הוא שינוי מתמשך בהתאם לצרכים של כולם כולל כולם. בעת אי-שוויון אכזרי כמו שיש בינינו ושכנינו שום דמוקרטיה לא תועיל.
*רמז למלעיזים העתידיים: רווחה שאינה רק כלכלית אלא גם מוסרית.
הוצאת לי את המלים מהפה!
בדיוק התכוונתי לומר "דמוקרטיה היא כלי לרווחת האדם ולא לדיכויו" בהקשר של עליית החמאס לשלטון בצורה "דמוקרטית", והנה באת וניסחת זאת היטב בשבילי.
עכשיו הדיון שלנו הוא לגבי הנימשל:
אתה אומר "הכיבוש" ואילו אני אומר "החמאס".
יש לי תחושה שהנזק לדמוקרטיה בעזה בגלל אותו צעד "דמוקרטי" פלסטיני יימשך הרבה אחרי שיסתיים הכיבוש.
עם שחיסל במו ידיו את המנדט שניתן לו ע"י בחירת שלטון לא דמוקרטי פשוט לא מבין מהי דמוקרטיה (ע"ע גרמניה בשנות השלושים).
בכל מקרה נראה לי שאנחנו כבר מנהלים את הדיון הזה בשרשור תגובות אחר…
חיים היקר, לא הבנתי מה ניסית להשיג בתגובתך אליי מלבד לנסות ולהעליב אותי. ובכן, לצערי לא הצלחת – אין לי ספק שכל פרופסור מאוקספורד עולה עליי כאינטלקטואל, ובנוסף לכך מהיכן ידועות לך דעותיי ועמדתי בנוגע לחרם?
ונחזור לתגובתך – האם עליי להסיק ממנה כי אביגדור ליברמן הוא הוא שווה ערך להיטלר, ואותו צריך להחרים, אולם החמאס הוא ארגון פוליטי לגיטימי שיש לשאת ולתת עמו?
ואגב חיים, אינטלקטואל שכמוך, כדאי מאד שתדייק בדבריך. אתה אומר שהשמאל "העקבי" קרא להחרים את היטלר. האמנם? ידוע לך במקרה על ארגון בשם peace now (אין קשר לארגון הישראלי כמובן) שפעל בארה"ב במלוא המרץ על מנת למנוע את הצטרפות האמריקאים למלחמה, ואף תמך באופן נלהב בנורמליזציה של היחסים בין גרמניה של היטלר לארה"ב?
שלא לדבר על צ’מברליין שהקריב את צ’כיה ואת פולין על מזבח המו"מ, אבל אני מניח שאתה לא רואה בו איש שמאל.
בפעם הבאה תעשה לי טובה ואל תתייחס לאנשים שלא חושבים כמוך כאל בורים.
תודה
Peace Now האמריקאי לא היה אירגון שמאל, כמובן. נוויל צ’מברלין היה ראש הממשלה ומנהיג המפלגה השמרנית עד שהוחלף על ידי וינסטון צ’רצ’יל במאי 1940.
עוד אתייחס לכך בטור נפרד, אבל לא כתבתי בשום מקום שאני תומך בחרם. ברור שלאנשים מכל חוגי הציבור יש השכלה ויכולת אינטלקטואלית. אבל כמו כולנו גם אתה, גבי, צריך ללמוד הרבה.
לגבי,
ליברמן הוא לא שווה ערך להיטלר. היטלר לא יכל לגרום למלחמה גרעינית…
לחיים,
החרם על ישראל הוא צעד מבורך, אך הוא טיפה קטנה בלבד ממה שנחוץ. כיום עומד בראשות הממשלה כלי ריק. פוליטיקי שהוא 100% פוליטיקאי ו- 0% מדינאי. היתרון באדם כזה הוא שאין לו שום אג’נדה והאירועים מכתיבים את סדר יומו באופן מוחלט. עקב כך, לחץ אדיר כעת יכול בהחלט לתת את אותותיו לפני שהכלי הריק יתחלף בכלי המלא טירוף ומגלומניה (נתניהו+ליברמן).
לגבי,
קראתי בזכותך קצת חומר על התנועה האמריקאית בשנות השלושים ותחילת שנות הארבעים של המאה שעברה. גם העיוות הישראלי הקלאסי של המונח שמאל לא היה אמור להביא אותך לייחס להם, שלא לדבר על צ’מברלין השמרני, שמאלנות כלשהי.
שלום עכשיו בארצות הברית הייתה תנועה דתית-נוצרית, שחתרה בעצם לפיוס בין נוצרים לבנים לבין עצמם. בתוך ההטפה הדתית שלהם קופלה גם תקווה, שהיטלר יילחם נגד הבולשביזם. תודה.
אם מדינת ישראל צריכה (לדעת כל גאוני השמאל) לשלם מחיר בגלל הכיבוש, מדוע שהפלשתינאים לא ישלמו מחיר בגלל ירי הקאסמים על שדרות?
שאלה רטורית, אין צורך לענות.
לנתן
לא ברור לך למה? כי אנחנו חברה מדכאת, כובשת ובורגנית לעומת הפלסטינים שהם מדוכאים, שואפים למדינה בצל הכיבוש ונון-בורגנים. על זה תושבי עוטף עזה, גוש קטיף לשעבר ואשקלון יספגו קסאמים. ולך תדע, הם גם לא הhigh society והסלתא ושמנא בישראל, לכן זה יותר נוח למעצבי דעת קהל ולגאונים שאותם ציינת.
חיים, מה שמפריע לי במאמר הזה הוא שאתה רואה את התמונה מאוד ברור ובכל זאת אתה עדיין אומר שאנחנו,ז"א ישראל, צריכים לדבר עם החמאס.
ישראל היא אויב ואני רואה סתירה בכך שאתה מבקר את המדיניות הכיבוש (שהיא אינה רק מצע של מפלגה אלא היסוד לעצם קיום המדינה עצמה, בצורתה כיום) ועדיין מדבר כאילו מתוכה.
ישראל לא צריכה לדבר עם החמאס כי ישראל לאיכולה, מעצם מהותה לעשות שלום לא עם החמאס ולא עם הפתח. האינטרס של ישראל הוא באי- קיום מדינה פלסטינית ולכן עלייך להעמיד את עצמך בצורה מוחלטת כנגדה ולא לתת לה עצות סרק מהצד.
שירה,
את צודקת לגמרי, וכל החשדות שלך בי הם אמת לאמיתה. בצד ההתנערות מהציונות כבר כתבתי כאן מאות פעמים שאני חלק מהעם כאן, ערבים ויהודים. בצד התמיכה בהתנגדות לכיבוש ולהגמוניה האמריקאית אני רוצה שכל תושבי המדינה יחיו טוב, יחתרו לצדק ולשוויון ומעדיף תנועות חילוניות סוציאליסטיות על תנועות דתיות בשני העמים.
אני לא חושב שהאינטרס של ישראל הוא למנוע מדינה פלסטינית אמיתית. מדינה בקווי הארבעה ביוני תהיה התחלה של פדרציה ואחר כך של מדינת כל אזרחיה. כל ניסיון לדלג על השלבים האלה יביא לאסון נורא.
לשירה,
האינטרס הישראלי הפרימורדיאלי הוא שלום ושוויון עם מדינה פלסטינית בראש ובראשונה וזה מה שאנשים לא תופסים. אני לא מדבר על אידיאלים ומוסר אלא על אינטרסים פוליטיים גרידא.
בתוכנית האחרונה של יהודה שנהב באתר actv.co.il הוא מדבר עד כמה השיקול הכלכלי בכיבוש יסתבר בדיעבד כשיקול המוטעה מיסודו ושיעלה ביוקר לכלכלה הישראלית when it is all said and done.
חיים, אם ישראל הייתה רוצה לחזור לגבולות 67 היא לא הייתה מקימה התנחלויות בגדה אלא מכינה את השטח להסכם.
שי, בדיוק ההפך. היום ישראל מקיימת את הכיבוש בכספים שהיא מקבלת מיהודים ציוניים אמריקאים, שלא יוזרמו אם הכיבוש יפסק. יותר מהאינטרס להקים סניפי מקדונלדס בפלסטין, יש לארה"ב אינטרס להשתלטות כלכלית ותרבותית על העולם כולו ובמיוחד על המזרח התיכון. ללא ליבוי הסכסוך באיזור היא לא תוכל לעשות את זה. ארה"ב זקוקה לסכסוך כדי לפלוש לשטחים, לשלוט בהם ולשאוב מהם את משאביהם בחסות ה"דמוקרטיה" וה"חירות". ישראל בעצמה זקוקה לסכסוך כדי לשאוב עוד ועוד כוח פוליטי, כלכלי וגלובלי, ומהיותה בעלת הברית של המעצמה מס’ 1, במשימתן הקדושה להפצת ה"דמוקרטיה" וה"חירות".
שירה,
אני מציע לך שוב לבקר באתר actv,co,il ולצפות בתוכניתו האחרונה של פרופ’ יהודה שנהב. מסתבר שאפילו מבחינה כלכלית הכיבוש לא משתלם.
האינטרס הכלכלי של ישראל לאו דווקא חופף לזה האמריקאי (למרות שבטווח הארוך נראה כי גם השיקול הכלכלי האמריקאי הינו מוטעה).
שירה,
צריך פשוט להבחין בין המדינה לבין העם, בין הממסד לבין האזרחים. כסוציאליסט, ההבחנה הזאת היא אקסיומטית ונכונה גם אם האנשים בוחרים את הממסדים האלה מרצונם החופשי.
עם זאת, אלה שרצחו אזרחים בעזה היום למען יראו וייראו כפי שהתבטא אלון בן-דוד הם פושעי מלחמה ויש לחתור להבאתם לדין כאן או בהאג.
חיים,
אני מאוד שמח שהעלית את נושא אלון בן-דוד.
ראיתי היום אותו בערוץ 10 ונדהמתי מהעינים הרושפות והמאושרות נוכח התחכום שבחיסולים הישראלים, ממש טירוף. מזכיר לי את ערוץ הטלוויזיה פוקס-ניוז של רופרט מרדוק. לבית הדין בהאג הייתי מצרף את אותו אלון בן-דוד, או סתם לא נותן לו לשדר יותר. נראה כי אין היום הבדל בין הצבא והכתבים הצבאיים, ומדובר באותה גברת, ואפילו ללא שינוי אדרת.
דרך אגב, "צריבת תודעה" זה פאסה. היום מה ש"אין" זה "שלילת איומים". תיזהר חיים, אל תהיה בטעות איום שלא "ישללו" גם אותך.
אני?? מה אתה רוצה ממני?? אני איום?? תראה את החיוך שמרוח לי על הפנים. אני חי בדיסנילנד…
אני מתבייש להיות ישראלי.
לשי:
ואולי אתה פשוט צריך לקבל את הרציחות הישראליות והפרות זכויות האדם כחלק מ"התרבות הישראלית" כפי שאתה מקבל את הרציחות הערביות / פלסטינאיות, את המחבלים המתאבדים ואת הפרות זכויות האדם המאפפינות את כל מדינות ערב כחלק מ"התרבות" שלהם? מי אתה שתשפוט שההתנהלות הישראלית כ"לא מוסרית"? על פי המוסר שלך אולי! מי קבע שזה המוסר של אנשים אחרים בישראל? מי אתה שתקבע להם איזה ערכים טובים ונכונים בשבילם?
מי שם אותך לשפוט תרבויות אחרות? זו התרבות הישראלית.יותר ממחצית מהאוכלוסיה בישראל, מוצאה בארצות חסרות מסורת דמוקרטית וליברלית. יותר ממחצית אזרחי ישראל מוצאם מארצות האסלאם השונות (ספרדים + ערבים).רבים אחרים הגיעו מרוסיה שגם שם האלימות, חוסר הדמוקרטיה והדיכוי הם המאפיינים של ההיסטוריה, הרבה יותר ממסורת ליברלית ושמירה על זכויות אדם.
לאור זאת, ניתן היה לצפות שתגלה הבנה להתנהלות הישראלית, לפחות כפי שאתה מגלה להתנהלות הערבית והאיסלמית.
חייב ברעם כותב: "מדינה בקווי הארבעה ביוני תהיה התחלה של פדרציה ואחר כך של מדינת כל אזרחיה. כל ניסיון לדלג על השלבים האלה יביא לאסון נורא."
אין טעות גדולה מזו. אסון יתרחש דווקא אם ייושם העקרון של שתי מדינות. מדינה פלסטינית במסגרת הנורמות הפוליטיות המקובלות באזור הזה לא תוכל להיות אלא אחת משתיים: דיקטטורה ערבית גאה ורצחנית הרומסת זכויות אדם ברגל גסה או משטר בובות הנשלט על-ידי ארה"ב באמצעות סוכניה ואשר בסופו של דבר יתדרדר בדיוק לאותה דיקטטורה אמורה.
כליבראל אני מקבל לא רק את המטען הערכי של תפישת העולם ההומניסטית אלא גם את צו השליחות של הפצתו. איני מוכן להשלים עם קיומה של מדינת איסלאם אפלה או של דיקטטורה בירוקרטית. בודאי שלא אתן יד לכינונה של מדינה כזו. הדרך היחידה להיאבק נגד אפשרות כזו הוא להציע לה חלופה ראויה וכזו אפשרית רק אם אכן "נקפוץ" מעבר לשלב שתי המדינות אל הסדר פדרטיבי אשר יבטיח אוטונומיה אזורית אך יקשור את כל חלקי הארץ תחת חוקה אזרחית המבוססת על המשפט הבינלאומי בתחום זכויות האדם.
רק הסדר פדרטיבי יאפשר פתרון לבעיית ירושלים (כיחידה אקס-טריטוריאלית, בירת הפדרציה); רק הסדר פדראלי יאפשר פתרון לבעיית המיעוט הערבי בתוך גבולות ישראל (על-ידי שבירת הגבולות לאזורים פחות או יותר הומוגנים) ורק הסדר פדראלי יאפשר שיבת פליטים והמשך ההגירה היהודית משום שהמשטר שלו יהיה פריטטי ולא יושפע מתנודות דמוגרפיות.
דווקא עכשיו, יותר מתמיד פדרציה נחוצה לשני הצדדים. אחרת נמצא עצמנו אל מול מדינה פלסטינית שמלחמה עימה היא רק שאלה של זמן ושמשאירה אותנו בתוך גבולות קשים להגנה עם מיעוט פלסטיני גדול אשר (בצדק רב) אינו רואה עצמו חלק אינטגראלי מן המדינה שבה הוא חי.
"שתי מדינות לשני עמים" היתה סיסמא מגייסת חשובה בעבר כשהאלטרנטיבה היתה כיבוש לנצח. כעת חובה על השמאל לקחת את תפקיד האוונגארד ולצעוד צעד אחד קדימה, מעבר לקו בו נצבים הפוליטיקאים של הממסד.
ל"לא מבין" (וספק אם יבין…):
אני בהחלט נוהג במדיניות של איפה ואיפה. אני לא מקבל את הכשל המוסרי והפוליטי של המדכאים ומקבל את אמצעי המאבק של המדוכאים יהיו אשר יהיו. אני טוען שהם הגיעו לאן שהגיעו כי לא השארנו להם ברירה. הוצאנו אותם מהמשחק הפוליטי ודחפנו אותם לעבר המשיחיות, למרות היותם עדיין תנועות פוליטיות (כלומר, עדיין לא מאוחר).
לנמרוד,
ניכרת בהצעתך ההשפעה האמריקאית על מחשבתך.
"אך יקשור את כל חלקי הארץ תחת חוקה אזרחית המבוססת על המשפט הבינלאומי בתחום זכויות האדם."
משפט בינלאומי של מי? של המערב! זכויות האדם של מי? של המערב! אתה נותן לאידיאלים לעוור אותך נוכח המציאות הפוליטית.
"משטר בובות הנשלט על-ידי ארה"ב"
אז בוא נדבר עם חמאס. נדבר עם מי שהם ירצו ולא מי שאנחנו נרצה. בניגוד למכבסת המילים הם לא רוצים להעלים אותך, אלא פשוט את הנתח הפוליטי שמגיע להם.
באמת לא הבנתי.
אתה טוען שעל ה"מדכאים" (במקרה זה "ישראל") חובה לנהוג על פי אותם קריטריונים מוסריים אחידים שקבע "המערב" ועל ה"מדוכאים" לא?
אני לא מבין- מדובר בערכים מוחלטים של מוסר, או לא?
בוא נעזוב לרגע את הפלסטינאיים שמדוכאים עד היום ולכן רשאים להלחם בכיבוש בכל אמצעי שעומד לרשותם.
שאר מדינות ערב והאיסלאם אינן נמצאות תחת כיבוש כבר עשרות שנים. ה"דיכוי" (הישיר לפחות) שלהן, הסתיים פחות או יותר באותה תקופה עם הדיכוי (הגרוע בהרבה יש לציין) שעברו היהודים, בוודאי בארופה וותתפלא, גם בארצות ערב.
אז נכון, לשיטתך אותן מדינות עדיין נמצאות תחת דיכוי אימפריאליסטי אמריקאי (עקיף ותרבותי), אבל את זה ניתן לומר גם על ישראל ועל רוב העולם המערבי.להפך, עצם העובדה שהם יוצאים נגד אותו דיכוי ואנחנו מקבלים אותו בהכנעה מעידה שמצבם ולו התודעתי, טוב בהרבה משלנו!!!
לאור זה, עולה השאלה למה אתה מקבל דיכוי של זכויות אדם בסעודיה, באיראן, בסוריה (או בכל מדינה ערבית וכמעט כל מדינה מוסלמית עצמאית וריבונית) ולא מקבל הפרות של זכויות אדם, אפילו קטנות בהרבה במדינות המערב בכלל וישראל בפרט?
שהטאליבן הפכו את חיי תושבי אפגניסטאן לגהנום הם פגעו בראש ובראשונה במי בדיוק- באמריקאיים? במתנחלים? בישראל ביתנו? הם פגעו וגרמו סבל לתושבי אפגניסטאן!
במילים אחרות- לא משנה לך אם האיראנים, הסורים או האפגנים סובלים, משנה מי הוא זה שגורם להם סבל. אם מדובר במערב- זה "דיכוי". אם מדובר במוסלמים וערבים זו "תרבות".
הסבל של האנשים באותן מדינות (כפרטים) מענין אותך כמו עליית הבורסה בניו יורק. אכן תפיסה ערכית שראויה לכל מי שרואה עצמו כ"שמאלן".