מונח חדש נכנס ללקסיקון הסכסוך הפלסטיני: "חבילת הטבות". עוד פנינה לשונית במכבסת המלים הענקית שיצרנו כדי לצאת ידי חובה ולא להתחייב לכלום. מקורות ממשלתיים מדווחים שבפגישת הפסגה בשארם, אולמרט מכין "חבילת הטבות" שתכלול השבת כספים שמגיעים לפלסטינים ממילא, והסרת אי אלו מחסומים, אם צה"ל ירשה, כמובן. בקיצור, "צ’ופרים" במיטב מסורת רשת הקניות השכונתית. הרעיון החדש בא להחליף את המונח "צעדים בוני אמון" שהיה בשימוש עד לא מכבר אך נשחק בעקבות השתלטות החמאס על רצועת עזה, ולהציג במקומו, גישה רעננה, מתקדמת, קונסטרוקטיבית המשלבת "נחישות-עם-רגישות". השינוי בטרמינולוגיה התחייב כאמור, לנוכח השינוים שחלו במציאות בשטח. אחרי נפילת עזה בידי החמאס המונח הישן הפך לבלתי רלוונטי בעליל, ונדרשה אסטרטגיה חדשה שתתמודד עם השינויים הגלובלים שחלו באזור.
"חבילת הטבות" הוא ביטוי לקונספציה חדשנית שפיתחה ממשלת ישראל לנוכח האתגרים הרובצים לפתחנו. מוזר שמול נדיבות הלב הישראלית, העולם הנאור לא מגלה התפעלות. הם אינם יורדים לסוף דעתנו, ואנוכי תמהה על שום מה יוצא קצפם, מה רע ב"חבילת הטבות"? אני, לדוגמה, כל פעם שמקבל חבילת הטבות בסופר, מרגיש "מבסוט-עד-השמיים". "עשר אחוז הנחה" פה, "שניים במחיר אחד" שמה, ועשיתי לי את היומית. רק הפלסטינים לא יודעים להעריך חבילת הטבות כראוי.
רעיון "חבילת ההטבות" הוא עדות לכך שישראל עשתה מהמו"מ עם הפלסטינים "מסחרה" אחת גדולה. מתייחסים למו"מ כאל שוק פרסי, שבו, היום מרוויחים, מחר מפסידים, וממשיכים הלאה עד המציאה הבאה. הגישה היא טבעית שהרי אם ממשלת ישראל גורסת שעם אבו מאזן ניתן לעשות עסקים, אזי בעולם העסקים "חבילת הטבות" הוא דבר מקובל. הבעיה היא שחבילת הטבות היא לא מו"מ, היא מקסימום פרס על התנהגות טובה ולרוב "פרס-נחמה" הבא להסתיר את העובדה שבעל העסק גונב ממך במקום אחר. היא נועדה למשוך פתאים לעסק שבסופו של חשבון אינו חפץ בטובתך אלא רוצה רק להרוויח על חשבונך.
זו מלכודת שטומן סוחר ממולח המבקש להפיל קליינטים ברשת בלתי נראית ומוכרת הגוררת אותך למחוזות שמלכתחילה לא התכוונת להגיע אליהם. כל התרגילים הללו הם אולי לגיטימים בתחום המסחר, אם כי מידת האטיות שטמון בכך שנויה במחלוקת. אולם בשטח המו"מ המדיני, כל אלה הם עדות לזילות, הם סימן לפטרוניזם שחצני, ליחס פוגעני, לחוסר רצינות פוליטית. הפלסטינים לא צריכים צ’ופרים, צריכים אופק מדיני, וזה בדיוק מה שאולמרט ממאן להעניק. האמירה שמסתתרת מאחורי אותו מהלך הוא "קחו צ’ופרים ותשתתקו"! חבילת הטבות היא עלבון לאינטליגנציה. פלסטיני המכבד את עצמו יסרב למכור את כבודו תמורת נזיד עדשים. הן יחלישו את אבו מאזן וישרתו את הגורמים הקיצוניים שיצרו אותו כחדל אישים.
רעיון "חבילת ההטבות" מעיד כאלף עדים שממשלת ישראל אינה מוכנה להיכנס למו"מ רציני עם אבו מאזן ואינה מוכנה לשלם את המחיר היחיד שיש לשלם תמורת הסדר של שלום באזורנו, והוא נסיגה לגבולות 67′. אולמרט מפריח הכרזות על כוונות לעשות שלום – פעם עם סוריה ופעם עם הפלסטינים, אך ברגע ההכרעה מתברר שמדובר בלא יותר מאשר מס שפתיים. דווקא כעת, שעה שנפתח אופק חדש לאזור, ממשלת ישראל היתה צריכה להוביל מהלך היסטורי שיסיים את הסכסוך היהודי-ערבי פעם אחת ולתמיד.
כנראה שאולמרט עדיין לא בשל לכך.
מה רע לעשות "מסחרה" מהמו"מ? אולי הכותב לא מבין אבל בתחום המדיני ממש כמו בתחום המסחרי כל צד מנסה להביא למקסימום את רווחיו. זה כמובן לא יפה שישראל מתנהגת כך כי בצד השני נמצאים הפלשתינים שהם כידוע מל"ו צדיקים וכל מעינייהם בהומניזם טהור אבל מכיוון שההומניזם הזה מתבטא בנסיונות רצח בלתי פוסקים של ישראלים ויהודים באשר הם (לא יתכן ששכחתם את בואנוס איירס למשל) זה אולי בכל זאת רעיון טוב להתנהג מולם כמו סוחר סוסים לא ישר במיוחד כי זה אולי פוגע בסיכויי ההישרדות של פלשתינים אבל משפר מאד את סיכויי ההישרדות של ישראלים ועניי עירך קודמים.