לפני ימים אחדים נעלם קוף מסוג למור מגן החיות התנ"כי בירושלים. הקוף שברח / נגנב / אבד – אותר בסופו של דבר באחד הבתים של הכפר אל-בדיר, דרומית לרמאללה, בשטח המוגדר כשטח A, הווה אמור, שטח בשליטה פלסטינית גמורה. בהמשך התנהל מבצע הצלת הקוף כמבצע צבאי: כוחות חמושים נכנסו לשטח בצורה מאסיבית ואיפשרו לאנשי רשות שמורות הטבע והגנים ללכוד את הקוף. הם נכנסו לבית שבו נמצא הקוף, חילצו אותו משם והחזירו אותו לכלוב בבית החיות.
הסיפור נשמע זורם ומעניין. שדרן הרדיו ריאיין את הפקח מרשות שמורות הטבע והגנים שהשתתף במבצע. הוא גם איפשר להשמיע את דבריה של האחראית על הקופים בבית החיות. מי לא יכול להתרגש אל מול סיפור כל כך "אנושי"…בני אדם מסכנים את החיים שלהם כדי להציל את הקוף מידי האויב ולהחזירו למקומו "הטבעי", בבית החיות? זה סיפור פשוט ונחמד. כדאי לספר אותו לילדים סביב השולחן…
תוך כדי השמעת סיפור המעשה הבנתי כיצד ניתן לספר את האמת ורק את האמת תוך כדי חיזוק העובדות בנימות אישיות ורגשניות, עוררות אמפתית כלפי המצילים והעמדת הסיפור כך שהגיבורים הראשים הם הקוף וכוחות הטוב הפועלים למען החזרת הסדר על כנו.
יחד עם זאת, חשבתי, בעיקר כאשר נאמר מפורשות שכוחות צה"ל פשטו לתוך הכפר בשטח A … חשבתי על הצד השני שנעלם מכל מלה מסופרת. שוב הם אינם. לא קיימים. הם לא חלק מהתקשורת שלנו… מוטב שנמשיך במונולוג הזה כי אין טעם לחשוב על מצב של דיאלוג עם הצד השני.
רק מי שרואה עצמו כ"שריף" של המזרח התיכון מרשה לעצמו לעשות צדק וסדר במרחב. רק מי שמרגיש אדון מסוגל לבצע מעשה אלים מן הסוג הזה. רק מי שיש לו בעלות וכוח, מי שזוכה ללגיטימציה, מי שרואה עצמו כגולית ומבין שכל מטרה מקדשת את האמצעים, רק צד כזה יכול לנהוג באופן חד-צדדי, מבלי להתחשב בעובדה שהוא מפר כללים של כמעט ריבונות, משתק את הכפר, פולש לתוך בתים, מפחיד ילדים, משליט אימה, מבלי להרגיש שהוא דורך ומשפיל את הצד השני. המעשה וסיפור המעשה על-ידי הגיבורים עצמם, אנשים טובים ומסורים לעבודתם, ישראלים נאמנים ואולי בעלי דעות של פיוס ושלום, הם ביטוי לנינוחות הבלתי נסבלת של האדנות… לבנאליות של החטא החוזר ונולד כל יום מחדש.
אני מניח שאם הצבא/משטרה היו עושים מבצע כזה ומחלצים קוף גנוב או מוברח בצפון תל-אביב נימת המאמר היתה אוהדת ומתפעלת מהנכונות של ישראל להוציא כספים לרווחת בעלי החיים אבל לפגוע בגנב פלשתיני? פשוט חוצפה. עם כל הכבוד לו היה עם מי לדבר על החזרת הקוף בצד הפלשתיני היו מדברים במקום לעשות אבל כשבצד השני אנרכיה וחעדר שילטון יפה עשה הצבא כששחרר את הקוף
הם לא שחררו את הקוף, פשוט העבירו אותו מכלוב אחד לכלוב אחר.
רק מי שרואה עצמו כ"שריף" של העולם מרשה לעצמו לעשות צדק וסדר במרחב. רק מי שמרגיש אדון מסוגל לבצע מעשה אלים מן הסוג הזה. רק מי שיש לו בעלות וכוח, מי שזוכה ללגיטימציה, מי שרואה עצמו כגולית ומבין שכל מטרה מקדשת את האמצעים, רק צד כזה יכול לנהוג באופן חד-צדדי, מבלי להתחשב בעובדה שהוא מפר כללים של חירות כל חי, מרסק את מארג-החיים בטבע, פולש לתוך מרחבי-מחיה טבעיים, מפחיד קופיפים, משליט אימה, מבלי להרגיש שהוא דורך ומשפיל את הצד השני. המעשה וסיפור המעשה על-ידי הגיבורים עצמם, אנשים טובים ומסורים לעבודתם, בני-אדם נאמנים ואולי בעלי דעות של הגנה-לכאורה על בעלי-חיים, הם ביטוי לנינוחות הבלתי נסבלת של האדנות… לבנאליות של החטא החוזר ונולד כל יום מחדש.
speciesism = racism.