"המצב בעזה הוא קשה מאוד. הכל קרה במהירות. רק חלק מהכוחות התומכים בנשיא מחמוד עבאס, גדודי אל-אקצה, הצטרפו ללחימה. האחרים, שלא קיבלו את שכרם מזה כשנה, כמעט ולא נלחמו. למעשה, רובם סירבו להילחם; ולוחמי החמאס, להם שולם השכר בקביעות, היו נחושים יותר. כך ניתן להסביר כיצד כמה אלפי לוחמים הצליחו לגבור על 30 אלף אנשי כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית". אלה מלותיו של זיאד מדוך, מרצה לצרפתית באוניברסיטת אל-אקצה שברצועת עזה שפגשנו השבוע בביתו.
"התושבים עוד לא יצאו מן ההלם. אני חושב שהם עוקבים אחר המצב, אבל הם לא הפנימו לגמרי את המצב החדש. נכון, קיים שקט מסוים. אבל הכל מת, אין פעילות. האנשים חוששים לדבר. פעילי הפתח נמצאים במקום מסתור ואיש אינו ידוע בדיוק מה מתרחש. אין לנו מידע על המצב. לפני כמה שבועות פעלו ברצועה 12 תחנות רדיו וטלוויזיה, ועתה נותרו רק שלוש: תחנה המשדרת רק שידורי דת, התחנה של החמאס ותחנת אל-קודס של הג’יהאד האיסלמי. כל יתר התחנות נסגרו או הפסיקו לפעול. זו המציאות כעת בעזה: אנו חיים במצור כפול – חיצוני ופנימי. ישראל הרוצה להדק את המצור סגרה את כל המעברים. הייתי צריך לעמוד בראש משלחת של סטודנטים שאמורה היתה לבקר בעיר מונפלייה שבצרפת כדי להשתתף בדיונים על המצב בפלסטין. הישראלים מונעים מאיתנו את היציאה מרצועת עזה. אין אנו יכולים לצאת מן הרצועה כדי להגיע למצרים ומשם לצרפת. החמאס מצידו אסר על קיומם של כל הפעילויות התרבותיות ושל כל האירועים הציבוריים. אין כבר מקום לדיונים או לוויכוחים. חופש הדיבור שהיה קיים מקודם נעלם לחלוטין. חרף שגיאותיה הקשות של הרשות הפלסטינית, איש לא פגע בזכות הדיבור. הפלסטינים רגילים לפולמוס הציבורי. מזה עשרות שנים אנו דנים על העניינים הפוליטיים ואנו רגילים להקשיב ולחוות דעה על האופציות הפוליטיות השונות; יהיו אלה של הפתח, החזית העממית, החזית הדמוקרטית, התנועות האיסלמיות, הקומוניסטים או החילונים. עכשיו, הכל נפסק. אני חושב שהפלסטינים לא ישלימו עם סתימת הפיות והם יתנגדו לשליטה המוחלטת של קבוצה פוליטית מסוימת, אפילו אם היא מדברת בשם אללה והנביא. גם פעילי חמאס מן השורה לא ישלימו עם סתימת הפיות. אין לשכוח שהחמאס מייצג יותר משליש מאוכלוסיית הרצועה".
למרות המצב הקשה, זיאד מדוך ועמיתיו באוניברסיטה – כ-500 מרצים – מוסיפים לעבוד. הם החליטו להמשיך בעבודה ואין הם מוכנים לנטוש את 13 אלף הסטודנטיות והסטודנטים הלומדים באוניברסיטה המקומית. "אנו עכשיו מקיימים את מבחני סוף הסמסטר. למרות שטרם השגנו מדינה עצמאית ואין אנו חופשיים; אנו משקיעים רבות בעתיד העם שלנו, אנו משקיעים בחינוך הדורות הבאים. אין בקרב הפלסטינים צעירים או ילדים שאינם יודעים קרוא וכתוב, ומספר בוגרי המוסדות להשכלה גבוהה הוא הגדול בעולם הערבי".
"החמור מכל כבר נעשה: פלסטינים הרגו את אחיהם. עכשיו יש למצוא פתרון למצב הקשה ואין לי ספק שהפלסטינים יתעוררו וידרשו דין וחשבון, מכל האחראים ומכל הסיעות, על הנעשה בשנים האחרונות. החברה האזרחית, ואכן קיימת חברה אזרחית בעזה, תגיב לאחר שהיא תצא מן ההלם. התגובה של החברה האזרחית תאלץ את החמאס למצוא פתרון. כי ברור לכל שהמשך המצב פוגע בכולנו, כולל בחמאס. אני סמוך ובטוח שמצב עניינים שכזה לא יימשך לאורך זמן".
בימים האחרונים קראתי כמה רשימות מצויינות שנכתבו על ידי פלסטינים המנסים לנתח ולהבין מה בדיוק קרה בשבועות האחרונים. המצב טרגי, אבל חובתנו כישראלים שוחרי שלום הוא להמשיך במאבק נגד הכיבוש.
בחיפוש אחר קולות פלסטינים שאינם מוכנים להשלים עם הפונדממליטסים של החמאס ועם המושחתים של פת"ח הגעתי לאתר הגדה השמאלית. אני רוצה לשבח את האתר על המאמרים שפורסמו בשבועות האחרונים מאת הפעילים הפלסטינים השונים.
נגד הכבוש מילא אבל חלק מהכותבים כאן חושבים שאנחנו צריכים לקבל את הרצועה.