באביב 1970 הוזמנתי ע"י הסתדרות הסטודנטים של אוניברסיטת לידס להשתתף ביום עיון על הסכסוך הישראלי-ערבי. ימי עיון כאלה היו נפוצים באותה עת. זמן קצר לאחר מלחמת 67′ היתה פשיטה ישראלית למחנה הפליטים "כארמה" בירדן, ועל גדות תעלת סואץ החלה "מלחמת התשה" בין ישראל למצרים. סטודנטים רבים באנגליה רצו להבין מדוע נמשכת המלחמה בין ישראל לעולם הערבי למרות הניצחון הישראלי במלחמת 1967, ומדוע אין שני הצדדים מגיעים להסדר לאחר ניצחון כה מרשים.
כשירדתי מהרכבת בלידס המתינו לי שני סטודנטים. ניגשתי אליהם והזדהיתי. הם אמרו לי שהם ממתינים למרצה נוסף – לורד קאראדון. הופתעתי.
לורד קאראדון (שמו המקורי היה יו פוט) היה נציג בריטניה באו"ם וניסח את החלטה 242 של מועצת הביטחון שהתקבלה ע"י האו"ם ב-26.11.1967 כעקרון מנחה לפתרון הבעיות שנוצרו בעקבות מלחמת 1967. החלטה זו קראה לישראל לסגת משטחים שכבשה במלחמה תמורת הסכם שלום עם מדינות ערב. הסכם ברוח זו הביא לרגיעה בין ישראל למצרים ב-1977 ועם ערפאת ב-1993. אילו נחתם ב-1967 היה חוסך מאיתנו את מלחמת יום כיפור, את האינתיפאדה, ואת המאבק הצבאי הפלסטיני. ההחלטה לא קראה לנסיגה מכל שטחי הכיבוש ולא הזכירה את הפלסטינים.
שמעתי על יו פוט לפני כן וידעתי שבעת המנדט הבריטי שירת בפלסטין בשנות ה-30′ כמושל מחוז שכם. זאת סיפר לי בנו, פול פוט, שהיה עיתונאי ידוע בלונדון, וחבר בארגון שמאלני בריטי שנוסד ע"י יגאל גליקשטיין, יליד זיכרון-יעקב. פול היה דמות ידועה בחוגי השמאל החוץ-פרלמנטרי באנגליה. הופתעתי שנציג בריטניה באו"ם מוצא זמן להרצות בפני סטודנטים. לאחר המתנה קצרה הופיע איש גבוה, בעל גוף מוצק וגבות עבותות ואמר: "אני אביו של פול פוט". הומור זה הפיג את המתח שלנו. לחצנו ידיים וניגשנו למכונית הסטודנטים. היתה זו "מיני מיינור" זעירה בה המושבים האחוריים צרים במיוחד. פניתי לפוט, שהיה בעל ממדים גדולים ואמרתי לו: "אני אשב במושב האחורי, ואתה בקדמי", הוא התנגד בתוקף. "בשום אופן" אמר. "אתה בא מהאזור בו נדון ואתה אורח הכבוד. אני עומד על כך שאתה תשב במושב הקדמי". ניסיתי לסרב, אך לשווא. הוא התעקש שאני אשב במושב הקדמי המרווח והוא ישב מכווץ מאחור. בדרך שאלתי מה דעתו על אבא אבן, נציג ישראל באו"ם. תשובתו היתה: "הוא גורם לישראל יותר נזק מתועלת". זה הפתיע אותי כי בישראל היתה לאבא אבן תדמית של כוכב באו"ם, מסתבר שהמציאות שונה מכפי שמתארים אותה בישראל. נזכרתי במכר שהלך לשמוע את אבן נואם ב"בית-העם" בתל-אביב ב-1952. כשחזר מהנאום שאלתי אותו מה בדיוק אמר אבן, הוא ענה: " אדם מבריק, דיבר שעתיים ולא אמר כלום".
זה נאמר כמחמאה. מסתבר שבאו"ם חשבו אחרת. כשהגענו לאוניברסיטה של לידס יצאנו מהמכונית וחילצנו עצמות. עמדנו על גבעה והקמפוס השתרע למרגלותינו. השמש הופיעה מבעד לעננים ופיסת שמיים כחולים נראתה לרגע. לורד קאראדון התמתח ופלט:
"איזה עולם נהדר" ולאחר דקה הוסיף – " ורק בני האדם הורסים אותו".
כששמעתי זאת התחלתי רוחש כבוד לאיש. זה לא ביטוי שאבא אבן ישמיע.
באסיפה נוכחו כאלף סטודנטים.אינני זוכר מה אמר יו פוט. אני אמרתי שהסכסוך בין ישראל לעולם הערבי אינו בין יהודים לערבים או בין האיסלאם ליהדות. אלה חיו בשותפות ובשלום מאות שנים ואין סיבה לסכסוך ביניהם. הסכסוך גם לא נובע משנאת יהודים. סיבת הסכסוך היא ההתנחלות הציונית שפעלה מ- 1900 להקמת מדינה יהודית בארץ שרוב תושביה ערבים. הציונות שללה מהרוב הערבי אדמות ועצמאות וזו סיבת הסכסוך. והוא יסתיים רק לאחר פשרה בין ישראל לפלסטינים…
הקהל הופתע כי הנוכחים לא שמעו על הפלסטינים. סטודנט ישראלי בקהל התפרץ לעברי וקרא:
"אינך מייצג את דעת הקהל בישראל, כמה ישראלים מסכימים לדבריך?" עניתי לו: "אתה צודק. עלי להבהיר לקהל שדעתי מנוגדת לדעת רוב הישראלים הטוענים שאין עם פלסטיני שעימו יש להגיע לפשרה. הוספתי: ומה דעתך אתה, האם לדעתך קיים עם פלסטיני או לא?" הושטתי לו את המיקרופון אך הוא יצא מהאולם בלי לענות.
פוט פנה אלי ואמר: "מזמן לא שמעתי דברים כה ברורים על הסכסוך בפלסטין".
כשבאתי לחופשת קיץ בישראל סיפר לי חיים הנגבי את הסיפור הבא: לאחר ניצחון ישראל במלחמת 1967 הזמין משרד החוץ הישראלי את לורד קאראדון לביקור בישראל. משרד החוץ רצה להראות לנציג בריטניה באו"ם את יחסה הליברלי של ישראל לפלסטינים בשטחים הכבושים, בגדה וברצועת עזה, כדי להטות את בריטניה לעמדה אוהדת לישראל שהתגאתה מאוד ב"כיבוש הנאור". לורד קאראדון הסכים ובא לביקור. משרד החוץ העמיד לרשותו מכונית ונהג. רוב זמן הביקור הסיעו אותו במכונית לפי הוראות משרד החוץ הישראלי, אך ביום האחרון הוא אמר לנהג: " היום אני אומר לך לאן לנסוע". הוא כיוון את הנהג לשכם, ומשם לכפר פלסטיני סמוך. בתוך הכפר כיוון אותו לבית מסוים. כשהגיעו לבית יצא מהמכונית, ניגש לדלת ודפק עליה. כשנפתחה הדלת שאל מה שם בעל הבית. כששמע את השם אמר:
"ב-1938 הייתי מושל מחוז שכם. הפלסטינים מרדו בבריטניה ואחד ממשפחתכם השתתף בהתקפה על תחנת משטרה בריטית. אני הייתי השופט שדן אותו ונתתי הוראה לפוצץ בית זה. אני מצטער על כך ובאתי לבקש את סליחתכם".
אינני יודע אם סלחו לו. אך יודע אני ששום מושל ישראלי לא ביקש סליחה ממשפחה פלסטינית על שנתן פקודה לפוצץ את ביתה. לא הופתעתי לשמוע על התנהגות יו פוט כי היא תאמה את התרשמותי ממנו באסיפה בלידס. אך הוא הפתיע אותי פעם נוספת. כאשר פגשתי ב-1997 בירושלים משלחת מטעם הארגון הבריטי "סיוע רפואי לפלסטין". ארגון זה אוסף תרומות, ציוד רפואי, וצוות רפואי מתנדב לתמיכה במערכת הבריאות הפלסטינית. בראש הארגון עמד הלורד גילמור ששימש זמן מה שר ההגנה בממשלת תאצ’ר. כשפגשתי את לורד גילמור בירושלים שאלתי מה שלום לורד קאראדון. גילמור הופתע: "לא שמעת שהוא נפטר?" התנצלתי שלא שמעתי על כך. הוא הוסיף: "אם כך אינך יודע מה היתה בקשתו האחרונה", "לצערי לא", עניתי.
לורד גילמור הוסיף: "הוא ביקש שיקברו אותו עטוף בדגל פלסטין".
עד היום אני תוהה מדוע בקשתו האחרונה של נציג בריטניה באו"ם, ששימש גם במשרות ממשלתיות חשובות בבריטניה, היתה שארונו ירד לקבר עטוף בדגל פלסטין.
הסוף כמעט העלה דמעות בעיני, על בקשתו האחרונה של לורד קארדון. חברתי, כרגע לידי, אמרה שעקיבא נוף כותב נהדר. בי עורר המאמר רצון לבקר שוב באנגליה, כיום, גם כאזרח האיחוד האירופי. אמירות מסוג "זה משפט שאבא אבן לא היה אומר ("איזה עולם נהדר" ולאחר דקה הוסיף – " ורק בני האדם הורסים אותו") ושאר גישתו, מעלים בי שוב את התובנה שישראלים רבים יכולים להיות מבריקים, אך חסרה להם בגרות בסיסית, ולכן הם נידונים לטעות. שכן חסרים גם הומור מאופק, וגם יכולת לראות דבר במכלול היבטים, באופן שאינו רק תועמלני או פילפולי. עלה בדעתי, שיש כאן גם תרומת הנצרות, וכי במובן מה האקלים האנושי סביב היהדות, תוקע אותנו בנחשלות קוגניטיבית שנעצרה מלכת לפני 2000 שנה. גדולי היהודים, אינשטיין, פרויד, ברגסון, וויטגנשטיין ואחרים לא צמחו מתוך קונסוננס עם היהדות, אלא דווקא מתוך התגברות עליה, מתוך רוח ההתנגדות המובלעת לה ולהווייתה.
בעניין זה ברצוני להביא מכתב קצר שכתבתי אתמול לאבי, כתגובה לדבריו הזועמים לי ביום חמישי בבוקר על מה שעוללו לנו הנוצרים, כהמשך לדברים בנושא ביניננו. קודם לא דיבר כך, אלא שביום רביעי בערב הוא נפגש עם הרב ישראל לאו, אתו הוא נמצא בקשר הדוק, ומושפע ממנו:
אבא שלום,
צריך פעם אחת לומר את האמת. יש לנו, ליתר דיוק, למעצבי דעת הקהל היהודית, נטייה שכזו, להחדיר בקהלם את תחושת האוי ביי.
בין דתות היו תמיד מלחמות דת. במאה ה-17 במלחמה בין הקתולים לפרוטסטנטים בגרמנייה, הושמדו שני שליש מהגרמנים איש בידי אחיו בן הדת השונה. כך גם במלחמה בין הקתולים ופרוטסטנטים באירלנד. במסעי הצלב, הישמידו נוצרים את המוסלמים במסות, כשמסעי הצלב באו בתגובת נגד על פלישת המוסלמים לאירופה קודם לכן. רצח יהודים באנגליה, על ידי נוצרים, בעיר יורק, ורציחות נוספות, היו רק חלק זעיר מזה. במסמכי האינקוויזיציה שנחקרו לאחרונה, נמצא כי כל סיפור המומרים שעונו ונירצחו, מקיף במשך מאה וחמישים שנה, אנשים בודדים, אולי 15, אולי מעט יותר, שזכו להבלטה ענקית. גלות ספרד היא חלק ממגמת מלכי ספרד פרדיננד ואיזבלה ליצור ספרד הומוגנית, לאחר שנות מלחמה רבות במוסלמים בחצי האי האיברי. גזרות ת"ח ת"ת הן חלק מהתקוממות הלאומנים האוקראינים נגד האדונים הפולנים ובני בריתם היהודים באוקראינה.
אלא, שיושב אינטלקטואל יהודי, בעל זיקה דתית-לאומית, ויוצר דברי זעקה מרים, חלקם בלוף גמור. יש פעם לחקור את תרבות הבלוף והגזמות הענק. ביאליק כתב, פצעיכם נאמנים, אבל זעקתכם רמייה. כאשר צווחתם תצווחו, וכאשר שנוררתם תשנוררו. השואה בוצעה על ידי היטלר וחבורתו, פגנים טבטוניים שביטאו את שנאתם לכנסייה. פיוס ה-12, נתן הוראה לכנסייה בפולין להציל יהודים ורבים נישלחו לאושוויץ. יש להבין שהציונות גם מעוררת אשמה בנוצרים, כדרך לגיוס כספים ותמיכה.
עמי אירופה, עליך לזכור, העניקו ליהודים מקלט בארצותיהם. בפולין הקתולית, בניגוד לאוקראינה בעידוד הצאר, במשך מאות שנים לא היה אלא פוגרום זעיר יחיד.
עבדו עלינו בענק. יש אנטישמיות, כשם שבישראל, יש אנטי אשכנזיות מצד המזרחים, ואנטי פרענקיות מצד אשכנזים. הגידוף הוא חלק מהחיים, ויש גם גידוף אתני וגם גידוף דתי. אני מרחם על אנשי הפרע האינטלקטואלים שתמורות בוכטות וזיונים מהצד עם יהודיות נפעמות, מוכיחים כל הזמן לאנשי קהילתם שהם רדופים עד צוואר, ואין מנוס.
קטע ממש מרתק. אגב, פול פוט, בנו של יו פוט, הוא יליד חיפה ופעם אמר באסיפה בקובנט גארדן בלונדון שהוא "צבר".
עקיבא אור הוא כותב טבעי ומחונן, אם היה איש הזרם המרכזי היו מכירים אותו בכל מקום וכתביו היו מופיעים בעיתונים הארציים. מילא, יבוא יום…
מסוקרני: האם שאלת אותו, מהי עמדתו באשר לפשעי בריטניה – המרובים מספור – בערך בכל פינה אפשרית בעולם (צפון אמריקה, אוסטראליה, הודו, הודו-סין, דרום ומזרח אפריקה…) נגד ילידי-המקום??
כי – בהשוואה לפשעי-הקולוניאליזם האירופאי, בכל מקום שאינו אירופה – ישראל היא, ממש, מדינת-מלאכים. ואני אומר זאת בלוויית כל התיעוב, לכל מה שקשור לכיבוש, הבריוני, הפשיסטי והנתעב, בעזה ובגדה.
טוב היה עושה הלורד דנן, לו היה מבקש להיקבר, עטוף באחד מדגלי מדינות-אפריקה – הנאנקות, עד עצם היום הזה, תחת עוניין המחפיר, היות וכל עושרן – הטבעי והאנושי – הרב, נשדד ע"י בריטניה, צרפת, בלגיה, פורטוגל וחברותיהן.
מעניין אותי אם זכרת לציין שם, ש"ההתנחלות הציונית שפעלה מ- 1900 להקמת מדינה יהודית בארץ שרוב תושביה ערבים", נדחפה לעשות כן ע"י כל אותם "אירופאים הומניסטים ונאורים", שקראו לאבותינו "לכו לפלשתינה!! לכו לפלשתינה!!" בברלין כבקייב, בוינה כבקישינייב.
כמובן, היה עליהם להתעקש להישאר שם ולהגן שם על עצמם, תחת לבוא ולבעוט בפלשתינאים דווקא; ואולם – שדווקא אירופאים(!), יפתחו עכשיו את הפה…
שרה 2 ברשימתי: "אמרה לי שעקיבא אור כותב נהדר" (ולא: עקיבא נוף). כתיבה מהירה גוררת לעיתים טעויות.
גם אני בטוח שלו נחתם הסכם שלום עם הפלשתינים בשנת 1967 היו נחסכות צרות רבות והרוגים רבים רק שהכותב שוכח (או משכיח בכוונה) שישראל הצהירה אז (לפני שהשתלט עליה הטרוף המתנחבלי) שהיא מעונינת להחזיר את השטחים תמורת שלום אבל הסכם כזה לא נחתם בגלל שלושת הלאוים של חרטום. ועוד איוולת במאמר – הסכמי אוסלו שתמכתי בהם ואני סבור שהיו הכרח הביאו על ישראל טרור נורא מכל מה שהיה לפני כן רק בגלל שישראל אפשרה לערפאת לחזור לכאן והוא בגד גם בישראל אבל יותר מכך בעמו.
לך קרא את ספרו של תום שגב "1967″, הפנם את המידע, המופיע בו וכך לא תדבר שטויות.
לוי אשכול וכנופייתו מעולם לא חפצו בשלום. בשום שלב. ובוודאי ובוודאי שלא היו נכונים לשקול, אפילו, החזרת שטחים…
מדוע ההתקפה המוחצת הזאת על הקולוניאליזם הבריטי באפריקה ובמזרח? ממה שאני יודע, השיא באכזריות הקולוניאליות הוא דווקא של הבלגים באפריקה.
שלחתי תשובה מפורטת לשאלות שנשאלתי והוספתי את קוד האישור – 24 – כנדרש.
אך תשובתי לא התקבלה.
מדוע ?
עקיבא אור
.
נו באמת. אתה כותב מאמר ואין לך מושג, עד כמה המערכת האוטומטית הזאת דפוקה??
צריך, במקרה כזה, לחזור אחורה, לראות, איך הוא נותן לך שוב אותו מספר, להכניסו שוב, שוב לקבל הודעה, שהודעתך לא נקלטה, שוב לחזור אחורה, לעשות ריפרש לכל הדף, לפתוח שוב את התגובה, להכניס את המספר החדש – ואז, בתקווה, זה ייקלט… או שלא.
תיכף אני אחשוב שאת הלאוים של חרטום החליטה ממשלת ישראל. עיתונאי אחד עושה ספקולציות ואתה מאמץ אותן כי הן מתאימות לאידאולוגיה שלך. למה אתה לא מאמץ את מה שדחוח הלוי כותב? לא מתאים לך? בקצור, שטויות מדבר "השמאל". מי שמסתכל באופן אוביקטיבי (עד כמה שאפשר) רואה בודאות שמי שהרס פעם אחרי פעם את הסיכוי לשלום ולהקמת מדינה פלשתינית הם הפלשתינים עצמם. כל השאר בטלים בשישים.
מה זה דגל פלסטין, יענו דגל אש"ף ?
האדון הלורד מצטער ומתנצל על הוראה לפוצץ בית.
בתקופת המרד הערבי נהגו הבריטים, כעונש, ובלי משפט, להציב תותחים מול כפר ערבי, ולהפגיז ולכתוש את הכפר על יושביו.
אז, האם ללורד היה זכרון קצר, או שהוא היה סתם צבוע?
מן הראוי להבהיר כי לא מדובר בפול Pot רב הטבחים מן החמר רוג’, אלא בפול Foot, אחיינו של מנהיג הלייבור הבריטי לשעבר אותו זכיתי להכיר במסגרת פעילותי ב- SWP לפני כעשר שנים.
האם ייתכן שמספר 24 מפנה בעצם לעמוד 24 של הכרך השני של "הקפיטל", ושיש להקליד את המספר השלישי המופיע באותו עמוד?
מנסיון, זה עובד! (רוב הפעמים)
בתגובות לדברי על לורד קאראדון נשאלתי מספר שאלות. אענה עליהן בקיצור כי העדר תשובה עשוי להתפרש כאי-יכולת לענות על שאלה. מאידך מדור "תגובות" לא נועד לתשובות מפורטות.
השאלות :
1.מה הייתה עמדת לורד קאראדון כלפי האימפריאליזם הבריטי ?
2.מדוע דחו שליטי ערב ב"וועידת חרטום" את הצעת ישראל ל "שטחים תמורת לשלום"
3.הבריטים צבועים כי הם השמידו כפרים פלשתינים שלמים.
תשובותי:
1)לורד קאראדון לא היה חייל אלא אזרח בתפקיד אדמיניסטרטיבי.
לאחר מלחמת העולם השנייה הוא העריך כי תקופת האימפריאליזם חלפה ויש לחסל את השליטה הקולוניאלית הבריטית בדרך של פשרה שתותיר יחס חיובי מצד הקולוניות לשעבר לבריטניה. כשבריטניה חיסלה את שליטתה בקפריסין הוא נתבקש לנהל את המו"מ.
להערכתי דעתו על הקולוניאליזם הבריטי הייתה – בסוף חייו שלילית. סביר שבצעירותו ראה במשטר הקולוניאלי כלי שיביא קידמה לקולוניות אך בסוף ימיו שינה את דעותיו.
2) ביוני 67′, מיד לאחר כיבוש ירושלים החליטה הכנסת על סיפוח ירושלים המזרחית – כולל מסגד "אל אקצה" – לישראל. וועידת של שליטי ערב שהתכנסה בספטמבר 67′ בחרטום שבסודן דחתה את הצעת ממשלת אשכול ל"שלום תמורת שטחים" כי השטחים לא כללו את ירושלים המזרחית ומסגד "אל אקצה". שום שליט ערבי לא יכול להרשות לעצמו לחתום על הסכם המוותר על מסגד "אל אקצה". היה ברור ש"וועידת חרטום" תדחה את הצעת ישראל
3)הבריטים לא הרסו שום כפר ערבי.
בתים בודדים כן. כפר שלם – לא.
אני מזמין את מי שטען זאת לציין אם שם הכפר ואת התאריך בו נהרס.
ולשם השוואה:
בשנים 2007-1987 הרגו חיילי צה"ל 687 ילדים פלסטינים מתחת לגיל 15 בשטחים הכבושים (אפשר לקבל נתונים מפורטים על כל הרוג מארגון "בצלם").אך הצבא הבריטי ששלט כאן בשנים 1948-1918 לא הרג ילד יהודי אחד (או ילד ערבי אחד) מתחת לגיל 17..
בין ה 687 יש גם עשרות ילדים מתחת לגיל 10 וגם מתחת לגיל 5. המספרים לא כוללים את אלה שנהרגו לפני ש"בצלם" נוסד ב- 1987.
גם אם נניח שאלה הן "מקרים מצערים ולא מדיניות" מספרם הגדול מעורר שאלות.
עקיבא אור
שום שליט ערבי לא יכול להרשות לעצמו לחתום על הסכם המוותר על מסגד "אל אקצה"??
אי אפשר לוותר על מה שאין לך!!
מתי מסגד אל אקצא היה תחת שלטון ערבי?
בין השנים 48-67, מסגד אל אקצא היה תחת שליטה ירדנית.
תיקון:
בין השנים 48 ל67 מסגד אל אקצה היה נתון תחת שילטון כיבוש ירדני לא חוקי, כשם שהכיבוש הישראלי של פלסטין היה לא חוקי ובניגוד להחלטות האו"ם.
בהחלטה 181 – זו הידועה כהחלטת החלוקה – נקבע מפורשות שכל שטח ירושלים רבתי יהיה תחת ריבונות בינלאומית.
ירדן הפרה בבוטות את הסעיף הזה בהחלטה וכבשה את כל השטח שנועד להיות בשליטת האו"ם.
כיבוש זה היה כמובן בניגוד להחלטות הבינלאומיות ועל כן – לא חוקי.
מכאן שגם שליטתה במשך 19 שנה על מסגד אל אקצה היה לא חוקי בעליל.
ואם מישהו סבור שהיה זה כיבוש חוקי – שיסביר מדוע.