הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-9 ביולי, 2007 47 תגובות

מעשה נאה עשתה תמר גוז’נסקי כשהחזירה את לנין לשיח בשמאל. גוז’נסקי במאמרה "זה לא ‘ויכוח בין מק"י לחד"ש’, זה ויכוח רעיוני במק"י" (הגדה השמאלית 1/7/07) ביקשה להרוג שלוש ציפורים במובאה אחת. היא ביקשה להסביר שמק"י שוקדת על העלאת התודעה המהפכנית של מעמד הפועלים בארץ. לשם כך השתמשה בקמע ששמו "הגישה המעמדית". מי שאין בידו הקמע, סוטה מדרך הישר. כדי להוכיח את היעילות והדייקנות של הכלי הנפלא, היא מיישמת את העקרונות שלה כלפי האינטלקטואלים הערבים שפירסמו מסמכים שלא לרוחה.

המובאה מלנין שבמאמר משנת 1903 מחטיאה את המטרה בכמה מישורים. ראשית, אין המושג "הגדרה עצמית של הפרולטריון" רלבנטי למעמד הפועלים בישראל. שנית, נעשה ניסיון להפוך את מעמד הפועלים למעמד מהפכני תוך התעלמות מוחלטת מגורמים היסטוריים ומטריאליים המשפיעים על רמת התודעה המעמדית. שלישית, אין קשר בין המשאלה הריקה מתוכן של "הגדרה עצמית של המעמד" ובין הפוליטיקה של הזהויות.


לבי עם חלק לא קטן של הקוראים שיש אצלם אלרגיה קשה לציטוט מקורות ופחד אימה מ"מלחמות ציטטות". אני מצדי סבור שדווקא החסר בהתייחסות ל"מקורות" הוא סימן מובהק להתדלדלות הדיון הרעיוני במקומותינו. הפעם אמנע מהתייחסות לציטטות רלוונטיות כדי לא להפריע לשטף הקריאה.


הבה ונעסוק בשאלה הבוערת.


המאבק של מק"י נגד הפוליטיקה של הזהויות – הוא מרשם כיתתי לכישלון ולבדידות. כמה יהירות וזלזול יש בקטע הזעיר הבא:


"חשוב להדגיש, כי כאשר עוסקים בטיפוח זהות לאומית ערבית (למשל, באמצעות "שולחנות עגולים", העוסקים רק בשאלות של המיעוט הערבי, מבלי לשתף בדיון חברי הנהגה יהודים), וזונחים במודע את הגישה המעמדית לשאלה הלאומית – נותרים במעגל ההשפעה של השקפת העולם של הבורגנות, זו המולידה את הפערים, הדיכוי והגזענות".


מה קרה? ציבור פלסטיני התכנס לדון בענייניו. הוא מייצג ומשקף חלק מאוכלוסייה הסובל מדיכוי לאומי חריף. הוא מתארגן תחת האפוטרופוסות של ועדת המעקב של ערבי ישראל. הוא אינו טוען שיש לו גישה מעמדית. יתכן שאינו יודע בכלל מה זה.


ומה הטענות נגד? חטא ראשון: הם עוסקים בטיפוח זהות לאומית ערבית מבלי שהוסמכו לכך; חטא שני: הם עושים זאת באמצעות שולחנות עגולים; חטא שלישי: הם התכנסו מבלי לשתף חברי הנהגה יהודים(!). סיכום החטאים: אשמה בזניחת העמדה המעמדית. הם נשארים במעגל ההשפעה של הבורגנות. האם קומוניסט יכול לפסול התכנסות ודיון של קבוצה מקופחת ומופלה בגלל טענות מוזרות כאלו? האם לא ברור לאלה שכותבים ככה שיעוררו על ידי כך אנטגוניזם לעצמם ולעמדותיהם?


כל מרקסיסט (וכל דמוקרט) מברך על עצם ההתארגנות העצמית של כל קבוצה הסובלת מהמשטר כדי לקדם את ענייניה. קומוניסטים בכל העולם למדו להוקיר ולהעריך התארגנויות כאלה.


השמעתם שמפלגה קומוניסטית תגיד לאפרו-אמריקאים שהם נתונים להשפעת הבורגנות כיוון ש"מנהיגי המפלגה" לא הוזמנו לדיוניהם ולא היו שותפים לקביעת הקו שלהם? אם תהיה ועידה של פמיניסטיות או קבוצה על בסיס אתני מזרחי וכו’ – האם מנהיגי המפלגה הקומוניסטית ילינו על המפגש כיוון שלאו הוזמנו "מנהיגי המפלגה"?


למה מרקסיסטים, קומוניסטים ואנשי שמאל מברכים על יוזמות להתארגנות עצמית של כל הסובלים דיכוי לאומי, מעמדי, חברתי, אתני, מיני? כיוון שבדרך כלל יש להתארגנויות האלה תוכן דמוקרטי.


האם יש להבין מכל זה שאין להתווכח כשיש בסיס לוויכוח? בוודאי שלא. האתגר של מפלגה מרקסיסטית רצינית הוא להעמיד ניתוח יותר נכון, יותר מעמיק ויותר מקיף נגד העמדות שלא נראות לה. ויכוח זה יש לנהל תוך כיבוד העצמאות המלאה של כל קבוצה וארגון.


לנין, מה אפשר לעשות, לא שייך לדיון זה.


המאמר מתבסס על מובאה מלנין שנועדה לתת יסוד רעיוני למדיניות של מק"י. אך במובאה הנזכרת דן לנין בפרולטריון מהפכני באומה תחת דיכוי. כל דמיון בין הפרולטריון ההוא למעמד הפועלים הישראלי הוא מקרי בהחלט! אפשר להסביר זאת בפרוטרוט – אך נעשה זאת בהזדמנות אחרת.

תגובות
נושאים: מאמרים

47 תגובות

  1. אחמד פילגר / הבונד הערבי הגיב:

    לחבר קמינר כמה מילים על המאמר שלך. קודם כל היו אנשי חד"ש ומק"י שלקחו חלק בכתיבת המסמכים. שנית, אני באופן אישי חושב שהגישה של החברה תמר היא הנכונה. שלישית, גם בקרב המיעוט הלאומי יש גישות מעמדיות. מהמסמכים שפורסמו על ידי ועדת המעקב וגופים אחרים (כולם ארגונים לא-ממשלתיים) עולה ראיית עולם שהיא פועל יוצא מהאידיאוגליה הבורגנית. ויש בהם אף שבחים לגלובליזציה! השאלה הלאומית של המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל הינה קודם כל שאלה חברתית של קיפוח מעמדי. ומכיוון שכולם עוסקים במקורות, הייתי מפנה אותך לפולמוס שקיים לנין עם אנשי מפלגת הבונד. מפלגה זו רצתה לייצג את היהודים במזרח אירופה אבל מתוך השקפה סוציאליסטית. הוויכוח של לנין עם הבונד הוא מאוד רלוונטי לענייננו. אני לא יודע האם החומר תורגם לעברית. סביר להניח שהוא לא תורגם לעברית, אבל הוא קיים בערבית, ברוסית, באנגלית ו…ביידיש. המסמכים של ועדת המעקב ודומיהם משקפים עמדות "בונדיסטיות", אבל ללא סוציאליזם!

  2. וואדים הגיב:

    "גוז’נסקי ביקשה להרוג שלוש ציפורים במובאה אחת"???

    איזה גועל נפש! מדוע להרוג כך סתם שלוש ציפורים?

    מדוע להעליל כך על הח’ תמר גוז’נסקי, שהיא רצתה להרוג?

  3. עופר כסיף הגיב:

    ב"לשאלת היהודים" כותב מארקס בביקורתיות כי בחברה הבורגנית מפוצל האדם בין היותו "אזרח" – איש המדינה, לבין היותו "אדם פרטי" – איש החברה האזרחית. אל מול עיני אנשי המעש וההגות המרקסיסטים תמיד עמד החזון של אדם שלם: כזה שאינו מפוצל כנגד עצמו. וכך גם תפיסתה של מק"י באשר למעמדם של הפלסטינים אזרחי ישראל: מימושו של מצב בו לא תתקיים סתירה בין היותו של אדם כלשהו אזרח ישראלי לבין היותו בן העם הערבי הפלסטיני. לכך, כמדומני, כיוונה תמר גוז’נסקי במאמרה: ביקורת כלפי אלו המיואשים מחיסול הסתירה המובנית הלה והשואפים ליצירת קהילות אתניות החיות זו לצד זו במקום זו עם זו.

  4. אין לי כוח להיות ענייני הגיב:

    חד"ש זו ספינה שטובעת בים השמרני של הפוסט מודרניזם רצוי שתמר גוז’נסקי ושאר המיעוט שחושבים שהם חברים בתנועת עובדים יקפצו מהר לסירת ההצלה הקרובה ויפסיקו לדמיין שהם רב החובל.

  5. מג’ד הגיב:

    בדברים על "שולחנות עגולים ללא שיתוף חברי הנהגה יהודים", נראה לי כי תמר דיברה על הפורומים לדיון שמארגן איימן עודה בחד"ש.

    לא מדובר ב"התארגנות של קבוצה מדוכאת" (כמו התארגנות של שחורים או מזרחיים שמדובר עליהם בתגובה למעלה), אלא בהתארגנות סיעתית של קבוצה בחזית שמדברת על שותפות ערבית-יהודית אבל רוצה לדון ולהחליט לבדה, כאילו לא מדובר בחלק מארגון יהודי-ערבי משותף.

  6. אבי הגיב:

    ראובן זו הסיבה שהמפלגה הקומוניסטית האמריקנית שולית ולא קיימת ושאפילו מפלגה סוציאל דמוקרטית לא קיימת בארה"ב.
    רמז, הדבר קשור לכך ששיח הזהויות השתלט על השמאל האמריקני וזאת במדינה בה העוני והפערים הם הגבוהים ביותר בעולם והתנאים הסוציאליים הם הגרועים ביותר בעולם המערבי.

  7. חוששני, שפשוט לא הבנת את מאמרה של תמר! הגיב:

    כפי שאני מבין דבריה, אין היא מתנגדת לכך, שמנהיגי הציבור הערבי, דנים בענייניהם בשלחן-עגול ומבלי להזמינה! כפי שאני רואה זאת, תמר טוענת – ואני בהחלט מסכים איתה – שמק"י, כמפלגה קומוניסטית, אין מתפקידה לקחת חלק בדיון זה, היות והמדובר הוא, בעצם, בשינוי חלוקתה, של העוגה הבורגנית ובהגדרות בתוכה, תחת לאמץ דרך-ראיה מהפכנית באמת, של הסתכלות מ?ע?ב?ר לקבוצות עדתיות ואתניות, אל עתיד מהפכני של מאבק מעמדי ונצחון כלל העמלים – בלי שום קשר למוצאם – על כלל המנצלים – שוב, יהיה מוצאם ככל אשר יהא.

  8. שי נימצן הגיב:

    ראובן קמינר,

    לטעמי, גישתך בדבר "התווספות של התארגנויות" היא הנכונה ביותר. זו גישה שאינה פוסלת שום דבר (גישה פוסט-מודרנית יש להגיד) ומבינה שכל דבר שנלחם באי-שוויון הוא מבורך. זו ראייה פוליטית ומפוכחת של המציאות. הגיע הזמן שנפסיק להיות אידיאליסטים ונהיה יותר אופורטוניסטים.

    למגיב שטען שראובן לא הבין את תמר (למה נראה לי שזה דניאל):

    בעידן הפוסט-קולוניאליסטי, אנו מצויים במין "מציאות של רסיסים", הווה אומר, לכל אדם יש כמה שייכויות פוטנציאליות. במציאות זו (ולא באידיאל חלומי שכבר לא קיים וספק אם היה קיים), דרושה ראייה רחבה יותר של מנגנוני אי-השוויון. מה לעשות, גבר אשכנזי ממעמד נמוך (יש דבר כזה?) לא שקול לגבר ערבי ממעמד נמוך. האחד אמנם סובל מאפליה מעמדית, בעוד שהאחר סובל מאפלייה מעמדית, תרבותית ופוליטית.

    אבי,

    כתכת: "דבר קשור לכך ששיח הזהויות השתלט על השמאל האמריקני"

    שוב, מה לעשות, אנו בעידן פוסט-קולוניאליסטי ויש שחורים באמריקה. זוהי המציאות. כעת, אתה יכול לחיות באידיליה המעמדית שלך, או לחלופין, להסתכל על כל הרובדים של אי-השוויון.
    אין בארה"ב מעמד יותר נמוך ממעמדם של היספנים ושחורים, בדיוק כמו שבארץ אין יותר נמוך ממעמד של ערבים, מהגרי עבודה, או "סתם פליטים" מסודאן. פשוט אי אפשר להתכחש לשוני התרבותי והפוליטי של העידן הנוכחי ולמנגנוני האפלייה הממוסדים שנגזרים משוני זה.

  9. יעל ק. – למעון שוויון בדיון הגיב:

    מדוע תגובת הכותב ראובן קמינר חשובה יותר מהרבה תגובות אחרות למאמרה של תמר גוז’נסקי? מדוע היא צריכה לקבל הבלטה כזו, שמעמידה אותה לא כתגובה למאמר אלא כמאמר בפני עצמו המאפיל על המאמר של תמר? האם זוהי עוד דוגמה לכך שמי שמקורב לשלטון נהנה מטובות הנאה לעצמו ולהבטחת מעמדו?

  10. ויכוח של ‘ממלאי מקום’ הגיב:

    המזכיר את ה’וויכוח’ בין בריה"מ לסין לפני 45 שנה. הרוסים התווכחו עם ה’דוגמטים’ מאלבניה, הסינים עם ה’רביזיוניסטים’ מיוגוסלביה והכל על ציטטות של לנין. רק בשלב מאוד מאוחר, רגע לפני הפילוג, עברו הגלדיאטורים לדקור האחד את השני ישירות בלב: פתאום התגלה ש’אלבניה’ היא סין ו’יוגוסלביה’ היא בריה"מ וה’וויכוח’ היה לא על ההגדה, אלא על הכופתאות: מי ישלוט על מי ב’תנועה הבי"ל’ של ‘המפלגות האחיות’.

    כך גם ה’וויכוח’ הכל-כך-קומוניסטי בין גוז’נסקי לקמינר סביב ציטטה אנכרוניסטית של לנין שהיא גווייה מתה בפני עצמה כמו כל האידיאולוגיה שהוא ייצג. למה התכוון ר’ לנין המשורר בתיבה ‘פרולטריון’? האם זה ‘פרולטריון’ כמו אצלנו ‘מדכא’ או כמו אצלם ‘מדוכא’? ומאי קא משמע לן ‘מהפכני’? האם זה כמו מהפכת סדום ועמורה ע"פ הדרש הקומוניסטי או ‘ונהפוך הוא’ ע"פ תורת הסוד המארקסיסטית?

    אבל תיכף יורם המסך ותתגלה מלחמת השוורים האמיתית: זה מושך לכיוון בל"ד והחמאס-פנים וזו מושכת לכיוון מרצ ומפלגת העבודה.

    סנה, מיקוניס ווילנר צוחקים מתוך קבריהם. דז’ה וו!

  11. אבי הגיב:

    שיח הזהויות ו"הפוסט מודרניזם" של השמאל האמריקני הוא הסיבה שארה"ב היא המדינה המערבית הימנית ביותר בעולם המערבי, היא הסיבה שהשמאל שם הוא השמאל הימני ביותר בעולם המערבי והיא הסיבה שארה"ב היא המדינה עם הפערים, אי השוויון ושיעור העוני הגבוה ביותר בעולם המערבי. זו כמובן גם הסיבה לכך שארה"ב היא המדינה עם התנאים הסוציאלים וזכויות העובדים הגרועים ביותר בעולם המערבי (אין בכלל חופשת לידה בתשלום, אין בכלל חופשה בתשלום לעובדים).
    בארה"ב אף יש עניים לבנים רבים ("וייט טרש", כינוי נורא לדעתי), אך לשמאל האמריקני לא אכפת מהם.

  12. מעמד נמוך הגיב:

    בפעם האחרונה שבדקתי, עובדי מגזר השירותים (בתי הקפה וכו’…), המגזר הכלכלי המנוצל ביותר, הם ברובם אשכנזים.

  13. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    שים לב לתגובתה המבריקה של יעל ק. מסתבר שאכן יש אי-שוויון ראשוני שאינו כלכלי…

  14. יובל הלפרין הגיב:

    גם במאמר של תמר וגם במאמר של ראובן אין הבחנה ברורה בין זהויות לבין פוליטיקה של זהויות.
    מפלגות קומוניסטיות מעולם לא הכחישו את קיומן של קבוצות זהות שונות ולצורך שלהן להתארגן למען אינטרס משותף, המייחד אותם יותר מאשר את מי שאינו נכלל באותה קבוצה.
    לצד המפלגה ובעידודה פעלו ופועלים "תנועת נשים דמוקרטיות" (תנד"י), "ברית הנוער הקומוניסטי" (בנק"י), "תנועת הידידות ישראל-בולגריה", "ארגון האנטי-פאשיסטים והלוחמים בנאצים", פורום יוצאי עיראק (עד היום יש לו שריון במועת חד"ש), ועדי סטודנטים ערבים כמעט בכל אוניברסיטה ועוד.

    פוליטיקה של זהויות היא ענף במכלול העכור המכונה "פוסט-מודרניזם", המציעה את אותן זהויות כתחליף לאינטרס מעמדי ולהשקפות עולם. לאחר שהכריזו הפוסט-מודרניסטים על "קץ ההיסטוריה" ו"מות האידיאולוגיות", הם סברו כי את כל ה"-איזמים" השונים אמורות להחליף התארגנויות על בסיס זהות, ובמקום השקפת עולם וחזון לעתיד יהיה להם, לכל היותר, "נראטיב".

    לפיכך מק"י עודדה את פעילותה של תנועת נשים דמוקרטיות (מנד"י), אך התנגדה לגוף שנקרא "התנועה הפמיניסטית", וכלל בתוכו נשים בלא קשר להשקפתם עולמם בנוגע לכיבוש או בנוגע להפרטה, למשל.

    החלוקה הזאת היא כמובן כללית ופשטנית. יש הרבה יצורי ביניים בין פוליטיקה קלאסית (של רעיונות); לפוליטיקה פוסט-מודרנית (של זהויות). למשל, הקשת הדמוקרטית המזרחית.

    מסמכי החזון שפורסמו לאחרונה בנוגע לאופייה של המדינה והגדרות היסוד שלה אינם מבטאים פוליטיקה של זהויות. זאת מעצם היותם מסמכי חזון. הם לא אומרים "ערבים ממאדים ויהודים מנוגה", הם מנתחים בראיית-על את מצבה של החברה הישראלית ומציעים מודל אלטרנטיבי ולמצבה הקיים.
    למסמך "ראשי הרשויות" יש אמנם השפעות מסוימות מצד הפוליטיקה של הזהויות. אלה מתבטאות בעיקר בהגדרת המסמך כ"חזון לערביי ישראל", תוך התעלמות מכך שגם יהודים רבים יכולים לתמוך ותומכים בשינוי משטר הקרקעות הציוני, למשל.

    אבל פסילתו המוחלטת של מסמך זה תחת ה"אישום" "פוליטיקה של זהויות" נובעת מתוך נטייתם של חלק מחברי הנהגת מק"י של היום להתקרב לקונצנזוס הקיים בחברה הישראלית, ולהדגיש בסדר יומה של מק"י את חלקי המצע שאינם נוגעים לביקורת על הציונות.

  15. מצטרף ל"מעמד נמוך" הגיב:

    אכן, לא זו בלבד, שמרבית המנוצלים בבתי-הקפה, במסעדות, בהקלדות וכיו"ב, הם אשכנזים – גם מרבית המנצלים הנבזיים ביותר (לפחות, מנסיוני שלי האישי), הם מזרחיים…

    אז לכן, צריך, באמת, להפסיק כבר עם כל הקשקושים הגזעניים, על "כל האשכנזים הם נצלנים עם שומן-אווז-מפוטם על חולצת ג’ורג’ו חרמני וכל המזרחיים הם קרבנות טהורים ורעבים ללחם" – אינני יודע, אם כזה היה המצב אי-פעם אבל ברור, שלא זה המצב כיום.

    מתוך כלל אזרחי-ישראל, יש רק קבוצה אחת, המקופחת בשל מוצאה. קוראים להם ערבים. מלבד זה, בקרב היהודים (השייכים, כולנו, לרוב המדכא והמנצל, עקב עצם-עובדת-היותנו כאן, בארץ לא-לנו ונהנים, לפיכך, מפירות-ביאושיו של הגזל הציוני), יש מנצלים ומנוצלים – אולם, הדבר אינו תואם, קווים עדתיים כלשהם (מלבד – בצורה מאד-מאד מוגבלת ועם הרבה מאד הסתייגויות – מצבם הנוכחי של האתיופים).

    ואם בודקים, מי הם המסכנים באמת – אלו הם הבדואים (ובמיוחד: הבדואיות), מהגרי-העבודה (במיוחד נשים נסחרות) פלשתינאים חסרי-אזרחות ופליטים מדארפור (וממקומות אחרים). להם חייבים לעזור. אבל, "אשכנזים-מזרחיים"… "מפא"י וצטלעך"… נו, באמת!! מה, אנחנו עכשיו בשנות החמישים?? תחליפו כבר תקליט…

  16. בקשר לקשת הדמוקרטית הגיב:

    כיצד בג"ץ הקרקעות, שהיה אמור למנוע מהמושבים והקיבוצים לעבור הפרטה מואצת לכיוון של בניית ווילות יאפיות וצימרים, מתיישב עם השקפה פוסט-מודרנית כלשהי? מדובר באקט סוציאליסטי של ממש, הדורש את השימוש בקרקעות הציבור לטובת הכלל, ולא לטובת בעלי הון ונדל"ניסטית אקראים, שקיבלו אדמה בחינם מהמדינה ומנסים לעשות עליה קופה.

  17. לאבי וליובל הגיב:

    לאבי: מסכים איתך לחלוטין.

    לשם-מה, לעזאזל, זקוקים יוצאי-עיראק, לשריון כלשהו???

    הם בלאו-הכי הטובים ביותר (כל בר-דעת מכיר בכך); אז, לשם-מה נחוץ שריון???

    אני אישית, בליינד בוחר בהם למקום הראשון… בלי שריון ובלי הצב שבתוכו.

  18. שי נימצן הגיב:

    ל"מעמד נמוך" וכל מי שחושב שאין אפליה היום בין מזרחים ואשכנזים:

    אני מוכן ומזומן לשלוח לכם מצגת סטטיסטית עדכנית של פרופ’ סמי סמוחה בנושא.

    ליובל הלפרין,

    כתבת: "הם סברו כי את כל ה"-איזמים" השונים אמורות להחליף התארגנויות על בסיס זהות, ובמקום השקפת עולם וחזון לעתיד יהיה להם, לכל היותר, "נראטיב"."

    מי שכתב את זה, או שהוא לא פוסט-מודרניסט, או שהוא לא מבין מה זה פוסט-מודרניזם.
    פועל יוצא של הפוסט-מודרניזם זה החלפת המחשבה הדיכוטומית של "או זה או זה" ל- "גם וגם". הפ"מ לא שולל שום דבר ובהחלט לא את המבנים המעמדיים, אלא הוא טוען שלא מדובר בכל הסיפור ויש להוסיף על כך.
    כשה-פ"מ פוסל את המטה-נרטיביים, כלומר, את האידיאולוגיות, הוא לא אומר שהן לא תקפות ויש לפסול אותן, אלא שהן תקפות במקרים ספציפיים בלבד. הפוסט-מודרני לא פוסל את המודרני, אלא אומר שהוא פשוט לא מספיק. הוא אכן טוען שיש להפסיק לחשוב במונחים של פרדיגמה, קרי, "פרדיגמה מדעית" או "פרדיגמה מסורתית", אבל לא על ידי פסילת המדע ו/או המסורת.

  19. שימי הגיב:

    שי, אני סקרן לשמוע את התשובה: מי יותר "נמוך" (במילותיך שלך): אמא חד-הורית עם שלושה ילדים ממוצא מרוקאי (שלא יכולה לעבוד, כי אין מעון שיטפל בילדים אחרי 2 בצהריים), מובטל ממוצא הונגרי שיושב כל היום במשרדי "אג’נס" ואין לו איך לדאוג למשפחה, זוג צעיר ממוצא אוקראיני שגירשו אותם מהדירה בגלל המשכתנא (כי שניהם עובדים באבטחה, וזה לא מספיק לגמור את החודש), בדואי שהרסו לו לא רק את הבית אלא את כל הכפר (כי אין תוכניות מתאר, והאבטלה בעיירות גם ככה מטורפת אז אין מה לחפש שם), או ילד תוניסאי שלומד בת"ת בתת-תנאים (כי ההורים לא עובדים, אז אין כמעט ממה להוציא תשלומי-הורים לבי"ס)?

  20. יובל ל"בקשר לקשת" הגיב:

    מסכים אתך. שים לב היכן הצבתי את הקשת הדמוקטית המזרחית.
    מרבית הפעילות שלהם היא אכן סוציאליסטית. אבל המסגרת הכוללת מושפעת מפוליטיקה של זהויות, בערך כמו חזון ראשי הרשויות הערביות. גם שם העטיפה היא "פוליטיקה של זהויות" והתוכן הוא "פוליטיקה של רעיונות".

  21. מור הגיב:

    ראובן-או שלא הבנת את המאמר של תמר או שבכלל לא אכפת לך שאתה מגיב לא לעניין.
    הויכוח היסודי הוא בשאאלה איך החברה בנויה ומתפקדת.
    תמר אומרת (ואני מסכימה) שהקונפליקט האמיתי והמרכזי בכל חברה לרבות החברה בישראל – הוא זה המעמדי. ממנו ניגזרות ומושפעות, התודעות האמיתיות והכוזבות של האנשים. רק ניתוח המבוסס עליו יכול לנתח באמת את המציאות ומן הניתוח לגזור כלים לשינוי.
    התיזה השנייה (וקשה לי להאמין בכך אבל כנראה אימצת אותה מתי שהוא) היא שהקונפליקט היסודי הוא בין עמים או זהויות ושאם רק כל קבוצה תופרד מן השניה ותנהל את חייה בניפרד ייפתרו הבעיות הללו.
    אני לא רואה ניסיון המלמד על צידקת התיזה הזו – ואתה?

  22. שי נימצן הגיב:

    שימי,

    כל הדמויות המצערות שציינת הן אכן דומות במעמדן, אבל יחד עם זאת גם שונות. אם הממסד עושה הבחנה בין פועל רומני לסתם פליט סודני, אז האם זה אומר שאין באמת הבדל? המציאות היא כזו של אפליה מעמדית + אפליה תרבותית וניסיון לבחור רק באחת מאלו הוא טעות. זה בדיוק השטויות שויקי כנפו פלטה בנוגע לפליטים הסודניים. פליטים אלו היו "מתים" לתנאי הפריפריה ואי אפשר בכלל להשוות את מעמדם.
    חוץ מזה (בהקשר מפוסט אחר שלנו), לאנשים הללו אין שום נוכחות תרבותית באמצעי התקשורת או בשאר הגורמים הממסדיים. אכן, לאמא המרוקאית יש יותר נוכחות בממסד (שלא מספיקה כלל וכלל), ולכן מצבה יותר טוב. האם יש איזשהו מגיש ערבי בתקשורת (כדורגל לא נחשב)? האם למיעוטים שציינת יש נוכחות בכלל או שהם אנשים שקופים?
    לכאורה, אמורה להיות להם נציגות בדמותם של אנשי המעמד הנמוך האחרים או סתם אידיאליסטים, אבל המציאות היא שאף אחד לא דואג לאינטרסים שלהם.

    מור,

    כל פרוייקט אינטגרציה נדון לכישלון, ולראייה – חוסר התועלת שבחטיבות הביניים מבחינת החינוך של המעמדות החלשים. לשים את כולם באותו בית-ספר ולהתעלם מיחס הממסד לשוני התרבותי זה טעות גדולה. יש לשמר את חלוקת הזהויות יחד עם חלוקת משאבים שוויונית לכל קבוצה.

  23. אגב זהויות הגיב:

    ביום שלישי 31 ביולי בשעה 20:00 יתקיים במועדון הגדה השמאלית, רחוב אחד העם 70, תל-אביב; דיון תחת הכותרת "בין פוליטיקה של זהויות לפוליטיקה מעמדית" בהשתתפות מנהלת הקשת הדמוקרטית המזרחית נורית חג’ג’ וחברת הלשכה הפוליטית של מק"י, תמר גוז’נסקי. הכניסה חופשית. פרטים בטל’ 0546634443

  24. סטודנט חיפאי הגיב:

    לשי – אין צורך להפציץ עם מחקרים סטטיסטים. כן, ידוע לרוב אנשי השמאל כי יש אפליה השרירה וקיימת ברמה כזו או אחרת. השאלה היא סביב מעמדה של אפליה זו: האם היא טבועה בתרבות באופן אינהרנטי, כך שניתן להוציא אותה רק עם עבודה אינטנסיבית של קרצוף ומירוק החטאים הסמליים לפי פקודות הכמורה האקדמאית, או שמא היא נובעת מהדיכוי של השיטה הקפיטליסטית, בעיקר גלגולה הנוכחי הניאו-ליברלי? ידוע כי עיקר העובדות במתפרת מצפה רמון היו בדואיות, עובדה שללא ספק השפיעה על מצבם המנוצל-יתרה. עם זאת, מעמדן החברתי נקבע בעיקר על ידי עובדת היותן פועלות בשכר נמוך מאוד ובתת-תנאים, ולא על ידי השפה בה הן דיברו.
    המחקרים על אי-השיוויון העדתי, בפרט אלו של סמוחה, אינם חדשים כלל ועיקר והם מוכרים לרוב באי האתר. עם זאת, גם גישת הרב-תרבותיות שמטשטשת ומכילה פערים מעמדיים וסוציאלים היא עתיקה ומוכרת לעייפה, ובדרך כלל נשמעת מהכיוונים הפחות-מתקדמים בשיח הפוליטי. היא באה לרוב מדוברים ששייכים פחות לתנועות פופולאריות, כאלה שלא מנהלים או מסייעים לנהל מאבקי עובדים ועניים, ועיקר תרומתם היא בחתרנות-קתדרה בלתי מזיקה.
    איך קורה למשל, שלסמי סמוחה, האקדמאי המבוסס בעל הקביעות והפרסטיז’יה, אין מה לומר על מצבם המחפיר של עובדי (עובדות) הקבלן המועסקות בשירותי נקיון באוניברסיטה בה הוא עובד? זה שרובן שייכות למיעוט אתני ומגדרי כנראה לא מספיק בשביל להפעיל את אדונינו הנכבד להתגייס למענן. וכל פלפולי האובייקט-סובייקט לא יוכלו לשנות את זה.

    אגב, לעניות דעתי, רוב חוקרי הרב-תרבותיות לא עוסקים כלל בערעור על השיטה המרקסיסטית הקלאסית, ואף עושים בה שימוש לעתים. מרקס עצמו בהחלט הכיר צורות של דיכוי סמלי, וכך בוודאי ובוודאי אלו שבאו אחריו כגון אסכולת פרנקפורט ואחרים. העניין הוא שמרקס, כמו אדורנו, גראמשי, והשאר, רואים את העניין המעמדי כמונח בלב העניין. הזהות נקבעת בראש ובראשונה על ידי שותפות גורל של פועלים בני ובנות אותו מעמד ומגזר תעשייתי, כאשר ההדרה הסמלית (שבהחלט קיימת) נועדה ליצור סכסוכים וניכור בין קבוצות שונות של פרולטרלים ולשרת על ידי כך את בעלי ההון, הפוליטיקאים והבירוקרטיה האיגודית המושחתת (שהיא גורם היסטורי רלוונטי ביותר בישראל).

  25. אבידן הגיב:

    למעמד הנמוך ותומכיו:

    הטיעון החזק ביותר של המזרחים לכך שהם מופלים יותר משאר הקבוצות, או לפחות מופלים במידה חריפה מספיק להצדקת התארגנות פרטיקולרית (מעבר למעמדית) הוא, על פי הבנתי, העובדה שתרבותם נתפסה כתרבותו של "האויב", "האחר" וכדומה, ולכן היא זו שהותקפה באופן הקשה ביותר על ידי המדינה.
    נכון, גם הזהות האשכנזית הישנה נמחקה, אלא שדבר זה נעשה מתוך החלטה מודעת של האשכנזים עצמם. אם לצטט את סמי שלום שטרית אז להשוות בין שני המקרים זה כמו להשוות התאבדות לרצח.

    לטעמי קשה להכחיש שיש בטיעון הזה הגיון מסוים. קשה גם להכחיש שהרבה פעמים, גם היום, כשאומרים "ערבי" אומרים למעשה "מזרחי". בתור דוגמה פשוטה קח את האופן שבו מחקים "ערבי" ו"מזרחי" בתוכניות פופלריות דוגמת "ארץ נהדרת". אני חושב שתודו שיש דמיון. אפשר למצוא עוד דוגמאות רבות: למשל, את מי לא מקבלים לישובים קהילתיים. או התבטאויות שונות של טומי לפיד, בני ציפר ואחרים.

    האם כל זה חריף מספיק כדי ש"נתבכיין" (הדימוי – סרט ערבי) על זה במשך חמישים שנה? כבן למשפחה עיראקית שהסתדרה יחסית לא רע קשה לי מאד לענות. אני רואה את ההגיון בטיעונים, אבל לא מרגיש את הרגש המתאים לו באופן חזק מספיק. מנקודת מבטי, קשה לי להזדהות במאה אחוז עם האופן שבו אנשים בקשת או בקדמה רואים את המציאות. מצד שני, קשה לי מאד לקבל גם את אלה שמבטלים את כל הענין כלאחר יד. במיוחד קשה לי כאשר אני מרגיש שדבריהם אינם מגיעים מתוך מחשבה רצינית על הענין, אלא מתוך תגובת בטן שאת מקורותיה האמיתיים הייתי מציע לכם לחקור בעיון.

    מעבר לזה, קריאה שניה של "המצטרף למעמד הנמוך" גורמת לי בהחלט לרצות לרוץ ולחדש את דמי המנוי לפנתרים השחורים. למשל השורה "מרבית המנצלים הנבזיים ביותר הם מזרחים" שבאופן מוזר מזכירה לי את "עבד כי ימלוך" (כלומר מה פתאום מזרחי מעז לנצל אחרים?) או הקשקוש האבסורדי על כך שכולנו נהנים מפירות הגזל של הציונות: האם לטעמך תושבי עירות הפיתוח נהנו מפירות הגזל של הציונות? היכן ומתי בדיוק? או ההסתייגות "בצורה מאד-מאד מוגבלת" מכך שהאתיופים הם מעמד נמוך שבנמוכים.

    הייתי אומר ל"מצטרף" קרא שוב את תגובתך וערוך חשבון נפש קצר. יתכן שמקומך בשינוי ולא בחד"ש.

  26. לשי הגיב:

    אם מצרפים את הפוסט האחרון שלך – ובעיקר תגובתך למור – לכל שאר תגובותיך בדיוניים הללו, העוסקים בפערים עדתיים שונים – מתקבל הרושם, שמטרתך המוצהרת היא: בתי-ספר נפרדים לאשכנזים ולמזרחיים (אשר *אתה* טוען, שתרבותם שונה…).

    עמדה כ??ז?את, קשה לי להאמין, שאפילו הגרועים בשינויניקים, היו מוכנים לבטא בקול רם. האם עד-כדי-כך(!!) אתה גזען??

    ומעניין, אם-כן, מה היית עושה עם מעורבים, כמוני… מן-הסתם, שולחנו למקום שלישי. יוהנסברג 1948, here I come!!

    בררררררררר.

  27. לסטודנט חיפאי הגיב:

    מסכים איתך לחלוטין ואף תוהה – מה אמר, סמוחה דנן, על דיכוי-הערבים – שור"ה שותפים לו? ואם בור"ה עסקינן…

    אם הוא פרופסור, אז שינקה, בבקשה, את אורוות הקפיטליזם, הכהניזם והבריונות הברוטאלית אצלו בבית, בקרב חבריו הטובים לעבודה, להטבות, לפנסיה הנדיבה ולטיסות לחו"ל.

    דעתי-שלי על פרופסורים – באשר הם פרופסורים – התרסקה פלאים, לאחר בגידתם ההמונית בנו, הסטודנטים, באפריל האחרון.

  28. אבי הגיב:

    כל הדיון הזה מתמצה בכך שכיום צריכים פחות לדאוג לתרבות המזרחית, היא נכנסת יותר יותר למיינסטרים הישראלי ולעומת זאת צריכים לדאוג יותר ויותר לדיכוי הכלכלי שהולך וגדל בישראל עם ההפרטות והקיצוצים האינסופיים.

  29. למצטרף ל"מעמד נמוך" הגיב:

    (אני מנחשת נכון? דניאל? הסגנון מזכיר מאוד).
    "עקב עצם-עובדת-היותנו כאן, בארץ לא-לנו?"
    "בארץ לא לנו?"

    נשים בצד את זה שאנו שולטים בעם אחר ומדכאים אותו מאז 67′.
    עצם קיומנו כאן?
    אם הייתי חיה בכל מקום אחר בעולם, זו כן היתה ארצי שלי?
    למה?
    כי נולדתי שם?
    ובארץ, שאני דור רביעי בה? שאימי וסבתי ואם סבתי נולדו בה? אין לי זכות?
    אם בפולין, או רוסיה, או רומניה, היתה לי זכות קיום וחיים, למה לא בארץ הזו, ארצי שלי, שממנה הגיעו אבות אבותי, שאינספור שרידים ארכיאולוגים מעידים שחיו בה היהודים?
    אם אין לך דבר וחצי דבר בארץ זו, קום ולך.
    אני נשארת.

  30. שי נימצן הגיב:

    לסטודנט חיפאי,

    בנוגע למרקס, אני מסכים אתך. אף סוציולוג שבא אחריו (חוץ ממישל פוקו) לא התנגד לטענותיו. גם בפוסט שלי לא סתרתי את משנתו. פשוט ניסיתי להרחיב אותה למימדים נופסים, קרי, תרבות ופוליטיקה. טענתי אף כי המבנים המעמדיים-כלכליים משועתקים דווקא באמצעות מבנים-תרבותיים אינהרנטיים (בורדייה).
    פוקו לעומת זאת לא עשה את ההבחנה הזו בין כלכלה, תרבות ופוליטיקה ופשוט התייחס להכל כשיח פוליטי וכיחסי כוח בין הממסד והאנשים. הדבר שאני לוקח מדבריו זה שאכן יש דרכים לשנות את המצב ויחסי הכוח אכן פועלים כחרב פיפיות.

    אבידן,

    התגובות כמעין רפלקס מותנה שאומרות – אפליה נגד מזרחים? היום?! הן אכן סוג של התנשאות תרבותית ועצימת עיניים נאיבית. שמת לב איך התקשורת הישראלית לא יכולה לסבול את זה שמשה קצב – מזרחי, לא נשפט, ואילו חיים רמון – אשכנזי, נשפט ויצא אשם. זה הדבר ש"מטריף" את התקשורת.

    לכסיל ששוב כינה אותי גזען,

    כתבתי, שבבתי הספר המשולבים מפאת העדפת תרבות אשכנז, המזרחים ממעמד נמוך מדוכאים ויוצאים במצב יותר גרוע משנכנסו, ולראייה – כישלון חטיבות הביניים. אני יכול להציג לך ניתוחים סטטיסטיים בנושא, או שפשוט תמשיך לקרוא לי גזען אף על פי שכתבתי: "לשמר את חלוקת הזהויות יחד עם חלוקת משאבים שוויונית לכל קבוצה", כלומר, לא לשפוט את המזרחים לפי קריטריונים של תרבות אשכנזית, אלא לשמר את תרבותם הייחודית יחד עם חלוקת משאבים שוויונית לגמרי. כנראה שלטפשות אין גבול.

    סטודנט חיפאי אבל לא רק,

    אני מציע להיכנס ללינק הבא:
    — קישור —

  31. מופע-השטויות של נימצן הגיב:

    או: ההבל אין לו סוף.

    לשיטה שאתה מציע, קוראים: "segregation now, segregation tomorrow, segregation forever".

    בקש מסמוחה שלך שיתרגם ויסביר לך, על המשטר שבמסגרתו נאמרו הדברים.

    גזען!!

  32. סטודנט חיפאי הגיב:

    פוקו לא כתב מעולם על כלכלה ולא הבין שום דבר בכלכלה. רוב כתביו שייכים לקטגוריה של מאסות מופשטות, מאחר וכמחקרים מדעיים הם לוקים במחסור קריטי בציטוט מקורות והבאת נתונים. מישל פוקו אולי ראוי להתייחסות כמבקר תרבות, אבל גם לשכנה שלי מקומה 2 יש אמירות מאוד יפות על דיכוי עדתי ותכניות ריאליטי.
    אם אתה מחפש טקסטים מתקדמים על כלכלה, תוכל למצוא כמה אצל הילפרדינג, הובסון, ובלן, סוויזי, ואפילו וולרסטיין וברודל. וכמובן ב"קפיטל" של מרקס. מישל פוקו הוא לא הכתובת.

    בורדיה הוא מקרה מורכב יותר. ניתן להשתמש בו בשביל להבין ולנתח תחומי "מיקרו", כגון קבוצת חברי לשכת עורכי הדין, שדה העיתונאים, או הדינמיקה בין המגיבים ב"גדה השמאלית". אבל כתחליף לתיאוריה כללית על החברה, הוא פשוט לא עובד. אם אתה רוצה לבלוע את האבחנות של התקשורת על הכביכול-קונפליקטים בין משרד ראש הממשלה לאמ"ן, אתה מוזמן. אבל אין צורך להשתמש בבורדיה לצורך זה. המדע החברתי נועד לאפשר לנו לראות מעבר לשקרים וספינים מהסוג הזה, ולא להשתמש בהנחות יסוד בנאליות.

  33. שי נימצן הגיב:

    לטיפש ששוב כינה אותי גזען (אם אתה אומר את זה אז זה בטח לא קללה),

    אני אמרתי סגרגציה? ממש לא. התכוונתי לרב-תרבותיות שמשמרת את עצמה ללא קשר לזהות הממסדית. אם יש מוסיקה ממסדית שהיא אשכנזית, ומוסיקה אחרת שהיא מזרחית, תמיד המזרחית תהיה במעמד נחות במפגש בין השניים בחצר בית הספר. למזרחית במצב זה אין סיכוי. את אותה האקסיומה ניתן גם להשליך על חטיבות הביניים והפערים שרק צמחו משיטה זו. לכן, כל תוכניות האינטגרציה נדונו לכישלון, בדיוק כמו שיש לנפץ את מיתוס "כור ההיתוך הצה"לי" .

    לסטודנט החיפאי,

    פוקו לא התייחס ספציפית לכלכלה כי הוא לא עשה את ההבדל הזה. ראייתו הייתה "סופר-פוליטית", הווה אומר, שהכל זה פוליטיקה והכל זה יחסי כוח. פוקו בכלל לא התייחס לתרבות אלא לשיח הפוליטי. הוא ניסה לעשות היסטוריזציה של החוויה האנושית. לנסות ולהבין את עקרונות היסוד של אופן צבירת הידע. פוקו יצא כנגד התודעה המעמדית של מרקס, מכיוון שהוא טען כי תודעה זו היא נגזרת של המבנה ולא של חברי הקבוצה. הוא טען שבכך ומרקס מתמקד רק בספרה הכלכלית, הוא משחק לידיים של הממסד ומונע דרכים נוספות לפעולות גומלין מצד האנטי-ממסד. בני אדם הם לא יצורים חופשיים ולכן לא יכולה להיות להם תודעה. לכל היותר הם יכולים להיאבק על משאבים. פוקו טוען שהמרקסיזם מתקיים כפי שדג מתקיים במים – הוא לא נושם בשום מקום אחר. בכל מקום שיש יחסים חברתיים, אזי יש כוח שניתן ללקיחה גם על ידי קבוצות נחותות. הטענה המרכזית שלו הייתה שלמשטרה ולצבא יש ריבונות על שימוש באלימות. כאשר הם משתמשים באלימות זה נתפס כלגיטימי, אבל כאשר קבוצות מדוכאות משתמשות באלימות זה הפרת חוק. פוקו היה האינטלקטואל היחיד שאני מכיר בעת החדשה שזרק אבנים על שוטרים והשתתפף בגופו בהפגנות אלימות.
    צריך להבין שיש מבנים בסיסיים ביותר של אי-שוויון שרובם נוטים לצד הממסדי, הממסד יכול להיות לוקאלי – ישראל או גלובאלי – ארה"ב.
    כשהייתי ילד קטן אף פעם לא הבנתי מדוע הצרפתים מתעקשים לדבר צרפתית ולא אנגלית. כשגדלתי, הבנתי – השפה היא כוח פוליטי.
    אבא שלי סיפר לי פעם על שר רוסי בתקופת המלחמה הקרה, שלא הסכים לדבר עם האמריקאים באנגלית. הוא היה נעזר במתורגמן, למרות שהוא ידע אנגלית יותר טוב ממנו ואף היה מתקן אותו!
    הוא גם כן הבין את הכוח הפוליטי שיש לשפה ולתרבות.
    פרופ’ ברוך קימרלינג ז"ל הבין זאת בניסיונותיו להמשיג את הכיבוש במילים שלו ולא במילים של הממסד. הוא היה מהראשונים שהתייחס לעצמו כמהגר ולא כ"עולה חדש".
    כשאתה יוצר אידיאלים כמו "זכויות-אדם", הרי שאתה מנוון שינוי חברתי. אתה יכול להטיל פצצות על עזה ויאשימו אותך בפגיעה בזכויות אדם, אבל גם אלו שישיבו באש יחשבו לפוגעים בזכויות אדם. כך שום אי-שוויון לא יכול להיפתר. לעומת זאת, היה והתמקדת במבנים מציאותיים של אי-שוויון שניתן לכמת ולבדוק, הרי שאפשרת מרווח תמרון למדוכאים על מנת להתנגד.
    הידעת? יו הפנר נחשב בקרב חוגים רבים כאחד שתרם רבות לחופש הביטוי ולזכויות אדם, אבל במציאות הוא אחד מהמזיקים ביותר לזכויות של נשים ותרם רבות להתחזקות אפליית נשים.

    לכן, פוקו ודומיו מדברים על "קץ האידיאולוגיות", כי הם יוצאים מנקודת הנחה שכל אידיאולגיה היא תוצאה של מבנים חברתיים ותהליכים הסטוריים-פוליטיים. שאנחנו לא באמת אינדיבידואלים או אנשים חופשיים, ולכל היותר אנו יצורים פוליטיים שנאבקים על משאבים.

    אני אסיים במשפט המפורסם ביותר שלו:

    "אל תשאלו אותי מי אני ואל תבקשו ממני להישאר מי שאני, השאירו זאת לבירוקרטיה והמשטרה".

  34. סטודנט חיפאי הגיב:

    אני מודה לך על הרפראט הארוך, שבוודאי פקח את עיניו של כל מי שלא לקח "מבוא לתיאוריות חברתיות" בשנה א’.
    תגובה קצת יותר רלוונטית לטיעונים שלי, יש?

  35. יואל הגיב:

    אלא שאי השיוויון הוא תוצאה של חלוקת העבודה המתאימה לשלב שבו נמצאים כוחות הייצור. בשלב הבא של התפתחות כוחות הייצור תיווצר אי התאמה בינם לחלוקת העבודה ותיווצר חלוקת עבודה שונה ואי שיוויון המבוסס עליה. זה הבסיס שעליו מתנוסס בנין על פוליטי, משפטי,אידיאולוגי ותרבותי שהם מצידם הכלים להשלטת חלוקת העבודה (מנצלים ומנוצלים) כאילו היא "המצב הטבעי" – כלים ברמה של התודעה וברמה של האלימות השילטונית. אין מחלוקת על כך שהמאבק נעשה ברמה של הכלים ויש להם השפעות גומלין אבל הבסיס הוא כלכלי מובהק.

  36. שי נימצן הגיב:

    סטודנט חיפאי,

    אני אענה לך בסגנונו של פוקו:

    תגיד לי איך אתה רוצה שאני אגיב לך ואני אכתוב זאת. מה לדעתך יהיה יותר רלוונטי?

  37. שי נימצן הגיב:

    יואל,

    ההישגים של מרטין לותר קינג התרחשו בספרה הכלכלית או הפוליטית? ניתן לטעון שבפוליטית, ומנגד, ניתן לטעון שבשניהם.
    האם אלימות היא כלי של בנין העל הכלכלי? היא כזו רק אם מאפשרים לה להיות כזו. כשבצרפת מפגינים ושורפים מכוניות או בהפגנות נגד הגלובליזציה נאבקים בשוטרים, האם הפרקטיקות הן של המבנה או של האנשים? הרי המבנה מגדיר את החבר’ה האלו כסוטים. הכלים שבאמצעותם ניתן להיות אנטי-ממסדיים הם רבים ומגוונים ומשתנים מעת לעת, אבל הם תוצאה של מאבקי כוח ולא של ברירה טבעית. אמנם, שינויים חברתיים מתרחשים בצורה איטית, אך הם אכן מתרחשים. אם רק הממסד היה קובע זאת, הרי שלעולם לא היו מתרחשים מקרים מוצלחים של חתרנות. כשציבור אדיר של אנשים מבצע את הפשע (לפי הממסד) של שיתוף קבצים, הרי שזהו אקט של חתרנות. מדובר בשימוש בכלי שהוא לא של הממסד גרידא אלא שהוא דו-כיווני. אם ניקח את הקרב בין הקוד הפתוח למייקרוסופט, הרי שניתן לראות שהקהילה מנצחת את המפלצת התאגידית. לראשונה, האינטרנט מאפשר לאנשים מכל רחבי העולם לגשר על פערים של זמן ומרחק, ולא רק לטובת המעמד השליט. מעשי החתרנות של אל-קעאידה משתמשים באינטרנט ככלי מרכזי.
    יש מחקר שמראה כי אחוז הגירושין עולה בהתמדה עד כי כמעט כל זוג שני מתגרש. על זה ניתן להגיד שאולי מה שצריך זה להינשא פחות.
    אומרים שבתי הכלא סובלים מפיצוץ אוכלוסין אז אולי מה שצריך זה לכלוא פחות אנשים.
    לא צריך לתת לממסד להגדיר לך את הכלים שלך, ובראש ובראשונה את השפה שלך.
    מי קבע שהשפה האוניברסלית היא אנגלית? בטח תגיד שהבנין העל הכלכלי קבע זאת, אך אני טוען שמדובר באימפריאליזם פוליטי אמריקאי.

  38. אשר פרוליך הגיב:

    לראובן תשובה קצרה:

    אם אתה לא מקבל את הגישה המרקסיסטית,כולל
    של לנין,שבני אדם חיים בחברה המחולקת קודם כל למעמדות ורק לאחר מכן ב"זהויות" אחרות
    (מבלי להכחיש שגם אלה קיימות)אזי מאמרך
    כוהרנטי עם עמדה כזו,אבל אתה לא יכול לאחוז
    במקל משתי הקצוות.
    השייכות המעמדית נקבעת על פי מקום האדם
    בתהליך הייצור והקיום של החברה בה הוא חי
    בזמן ש"זהויות" יכולות או לא יכולות להקבע
    באותה חלוקה מעמדית(כגון זהות מינית,זהות
    לאומית ועוד).
    לכן,אין סימטריה ואין "משקל" דומה בין
    השייכות המעמדית לבין זהויות,ולהבהרת נקודה
    בסיסית זו התכוונה תמר במאמרה.

  39. לשי נימצן הגיב:

    אני אענה לך בסגנון שלום עליכם:

    אויף דריי סאכען שטעט דער וועלט – אויף דעם שפיץ, אויף דעם שפריץ אונד אויף דעמ חריץ.

  40. דניאל לשי הגיב:

    בתגובותיך השונות, בדיון משולש-המאמרים, כתבת, בתמצית:

    א’ – למזרחיים ולאשכנזיים, יש שתי תרבויות שונות.

    ב’ – שוני תרבותי הוא קדוש.

    ג’ – התרבות המזרחית קופחה ולכן:

    ד’ – הישגיהם, של התלמידים המזרחיים, הם בהכרח(!!) נמוכים יותר.

    ה’ – האינטגרציה של חטיבות-הביניים, היתה טעות.

    כאשר מסכמים את כל חמשת הטיעונים הנ"ל יחדיו, המסקנה ההגיונית היא: שי נימצן בעד בתי-ספר נפרדים, לאשכנזים ולמזרחיים.

    אז לפיכך שאלתיך, היכן "תשים" מעורבים כמוני.

    ואם אתה תומך, בבתי-ספר נפרדים – אתה תומך בהפרדה, סבורתני. אלא-אם-כן, אתה למדת שפה עברית אחרת, שונה משלי. אבל, טוב, נו – אנחנו ממוצאים שונים, הלא. ואתה, מן-הסתם, בטופ.

  41. שי נימצן הגיב:

    דניאל,

    אני מיואש. או שיש לך בעית קריאה חמורה (דיסגרפיה או משהו כזה), או בעית הבנה, או שניהם. לא אמרתי שום דבר על הפרדה בין מזרחים לאשכנזים. ולא אמרתי על משהו שהוא קדוש. התייחסתי רק לממסד ולא לשום אדם. בסה"כ העלתי את השאלה מה משמר יותר תרבות, שילוב תרבויות לפי הפרספקטיבה של הממסד, כלומר, אינטגרציה בניחוח אוריינטלי, או רב-תרבותיות כברירת מחדל של ממסד לא שוויוני. מה עדיף?

    תנסה אולי להשוות זאת לגלובליזציה האמריקאית:
    האם היא שוויונית? ברור שלא. במציאות זו, לא עדיף שכל אחד ישמור על זהותו הייחודית? הרי לא מדובר שגלובליזציה אמיתית ושוויונית תוך שמירת האינטרסים של כולם. הרי הוגו צ’אווס התייחס לכך ולא לחינם הוא אמר: "גרינגו’ס לכו הביתה!". הוא הבין שלעולם הגלובליזציה האמריקאית לא תתן לו את מה שמגיע לו. תמיד הוא יהיה נחות בעיניהם. בדיוק כפי שהמערב רואה את המזרח כמפגר ונחשל, והדבר מתבטא בכל בית-ספר בארץ. אפילו עזמי בשארה התייחס לכך בראיון האחרון שלו ואמר לישראלים שיקחו את הדמוקרטיה שלהם – בדגש על המילה – שלהם.

  42. אבי הגיב:

    אבל שי מה האלטרנטיבה הפרקטית שלך, כן שילוב מזרחים בבתי ספר אשכנזים, מתוך הנחה שאולי זה יעזור לציונים של התלמידים המזרחים בגלל שבתי הספר של האשכנזים נחשבים ליותר טובים או הפרדה ויצירת בתי ספר נפרדים לאשכנזים ולמזרחים מתוך ידיעה שאולי מצב זה ימשיך את רגשי הנחיתות של התלמידים המזרחיים שמרגישים שהם פחות טובים מהאשכנזים בלימודים.

    בלי פילוסופיה וביקורת תרבות, מה בפועל אתה מציע בתי ספר מאוחדים או בתי ספר נפרדים?

  43. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    אני מסכים שבמצב אידיאלי אינטגרציה זה דבר חשוב. האינטגרציה הנוכחית היא אינטגרציה מסויימת שנמצאת במצב מסויים ומאדירה תרבות מסויימת.
    דרך ההצלחה של המזרחים בבתי הספר האשכנזים כרוכה בויתור על מזרחיותם. דורשים מה לשנוא את הצד הערבי שבזהות שלהם, ולכן הם יוצאים מלאי שנאה עצמית וכלפי הערבים.
    ניקח לדוגמא את מפלגת העבודה שאמורה להיות מפלגת לייבור, דהיינו, מפלגת צווארון כחול. האם עמיר פרץ הצליח להתקבל במלוא מובן המילה כשווה בשווה יחד עם שימור הערביות שלו? בוודאי שלא. מפלגת העובדה מקבלת רק מזרחים כמו שלמה בן עמי שבהתנהלותם הם יותר אשכנזים ממזרחים. כל עוד עמיר פרץ ידמור על הזהות שלו, לעולם הממסד האכנזי שקרוי מפלגת העבודה לא יקבל אותו כמו שהוא.
    לכן, בסיטואציה זו, לא עדיף אולי לו היה מכריז על היפרדות ויוצא לדרך בה יוכל מחד לשמור על דעותיו הפוליטיות, ומאידך, לשמור על זהותו הייחודית? אני גורס שכן.
    במערכת חינוך שמקנה ערכי תרבות שוויוניים, קרי, לא רק ביאליק אלא גם סמי מיכאל, ולא רק אחד העם אלא גם מחמוד דרוויש, אזי ניתן יהיה ליישם מערכת אינטגרטיבית שוויונית. אחרת, זו גרסה של מערביזציה בדמות של אינטגרציה.
    אני רוצה אינטגרציה ולא אינטגרציה מסויימת.

    לגבי הפרקטיקה, אני מכוון את פעולותי רק כלפי הממסד בניסיון ליצור דרך אנטי-ממסדית אלטרנטיבית שתכלול את כולם. הפיכה של מזרחים לאשכנזים לא מקדמת יצירת אלטרנטיבה.

  44. אבי הגיב:

    אני למדתי סמי מיכאל בבית ספר (ועוד בית ספר קיבוצי).
    עמיר פרץ ניסה לרוץ במפלגה נפרדת שנקראה "עם אחד" ולא הצליח כל כך (המטרה היא לא סתם לרוץ לשם הריצה, אלא בכל זאת, גם להשפיע קצת). .
    עדיין לא הבנתי פרקטית מה אתה מציע, בתי ספר נפרדים למזרחים ולאשכנזים או בתי ספר עם אשכנזים ומזרחים ביחד?

  45. שי נימצן הגיב:

    אבי,

    קודם כל, אני מתוודה שאני לא מומחה לשיטות של הקניית תרבות ודידקטיקה אז מהחובבנות שלי אני אנסה להציע שלוש חלופות:

    1. האפשרות הקשה ביותר אך גם הרצויה ביותר – ניסיון לשנות את הממסד. לנסות להפוך זאת מאינטגרציה מסויימת לאינטגרציה פתוחה ושוויונית (כמו הקוד הפתוח).

    2. אפשרות עכשווית ולא רצוייה – לוותר על התרבות הייחודית ולאמץ את הזהות הממסדית באינטגרציה הקיימת.

    3. אם אפשרות 1 מוכחת כבלתי-אפשרית – הקמת בתי ספר בסגנון של "קדמה" שהקים סמי שלום שיטרית, בהן התלמידים יקבלו משאבים בצורה שווה לבתי-ספר אחרים, אך המיקוד שלהם יהיה אך ורק על תרבותם – כנראה האפשרות הריאלית ביותר בשביל להימנע מאפליה על רקע תרבותי שומירה על אחדות תרבותית-פוליטית.

    * הערה: יש לי תחושה שאם צ’אווס ופידל היו חושבים שיש להם סיכוי שוויוני בגלובליזציה, אזי הם לא היו נסגרים ומתכנסים לתוך עצמם. זו אופציה שאיננה אופטימלית כלל וכלל, אך במצב האימפריאליסטי הנוכחי היא כנראה הריאלית ביותר.

  46. לשי הגיב:

    אני ממליץ על חד"ש.

  47. לשי הגיב:

    מה גורם לך לחשוב שצ’אווז ופידל מתכנסים בתוך עצמם? על פידל מוטל אמברגו כבר 50 שנה, שמונע ממנו למעשה לסחור עם מדינות אחרות. צ’אווז מייצא נפט ומוצרים אחרים למדינות שונות, בין השאר לארה"ב. ההבדל הוא בחלוקת ההכנסות של הנפט בין אוכלוסיית וונצואלה, כמובן.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים