מדי חודש עולה מספרם של שכירי החרב המועסקים בעיראק על ידי צבא ארה"ב. על פי מה שפורסם בימים האחרונים בארה"ב, מספרם של האזרחים המועסקים על ידי כוחות הכיבוש האמריקאים בעיראק עולה על מספר החיילים האמריקאים הניצבים במדינה זו. במהדורת ה"לוס אנג’לס טיימס" של ה-5 ביולי פורסם כי ארה"ב מעסיקה בעיראק 180 אלף אזרחים, אמריקאים, עיראקים ובעלי אזרחות אירופאית או מאמריקה הלטינית. שליש מהם מועסקים באמצעות קבלנים וחברות כוח אדם אמריקאים. למועסקים אלה יש להוסיף עוד 40 אלף שכירי חרב המועסקים על ידי חברות אבטחה, שאינם כפופים לחוקי הצבא או לאמנות הבינלאומיות – כגון אמנת ג’נבה. בעיראק מוצבים כעת כ-160 אלף חיילים אמריקאים, כמה אלפי פקידים העושים ב"שליחות מיוחדת". השגרירות האמריקאית בבגדד מעסיקה 5,000 פקידים!
באיטיות ובהתמדה מנגנוני הכיבוש האמריקאים בעיראק, כולל מנגנונים צבאיים, עוברים לידיים פרטיות. ממשל בוש מפריט את כיבוש עיראק ולפי חוקר מכון ברוקינגס, פיטר זינגר, החשבון שיוגש למשלם המיסים האמריקאי יהיה כבד. עוד יש להוסיף את 53 אלף העיראקים המועסקים על ידי הסוכנות האמריקאית לשיתוף פעולה במגוון רב של תפקידים מעבודות בנייה, תברואה ועד ל"הסברת דמוקרטיה מהי". השיטה פועלת כך: תאגיד אמריקאי חותם על חוזה עם צבא ארה"ב או משרד ההגנה ל"אספקת שירותים". לאחר הזכייה בחוזה, התאגיד פונה לחברת בת או לקבלן משנה, הרשום במדינה שלישית ושאינו כבול להוראות החוק בארה"ב – כולל אלה הנוגעות לתנאי העבודה והשכר. אחת מחברות אלה היא KBR שבדרך כלל עוסקת במתן פתרונות לוגיסטיים לתעשיית הנפט, חברת בת של הקונצרן הליברטון, והמעסיקה 14 אלף עובדים בהסעת חיילים ובתובלה של טנקים, נשק ותחמושת. קבלני המשנה של KBR הן חברה טורקית לבנייה בשם "קולאק" וחברה מדובאי, המספקות כוח אדם זול ממדינות העולם השלישי.
את רוב המאבטחים מספקות שלוש חברות אבטחה אמריקאיות רב-לאומיות: "בלקווטר", "טריפל קאנופי" ו"אריניס". רוב שכירי החרב הם ממוצא אמריקאי, בריטי, ממרכז אירופה או מצ’ילה (לרוב אנשי כוחות הביטחון ששירתו בעת הדיקטטורה של פינושה). המאבטחים עסוקים במגוון תפקידים מאבטחת "יעדים אסטרטגיים" ואישים, ועד לליווי שיירות ומשאיות. על פי מניין ה"לוס אנגל’ס טיימס" בעיראק פועלות בסך הכל 21 חברות אבטחה המעסיקות כ-11 אלף שכירי חרב המשתכרים בין 5,000 ל-6,000 דולר לחודש.
הפרטה זו של המלחמות הקולוניאליות מהווה שלב נוסף בהפיכת המלחמה כמקור לרווחים ישירים עבור בעלי ההון במסגרת המשטר הקפיטליסטי. בשנות ה-50 של המאה שעברה, הזהיר הגנרל אייזנהאור, שהיה לנשיא ארה"ב, על הסכנות הטמונות ב"תשלובת הצבאית-תעשייתית". הוא אף הזהיר מפני תפיסת השלטון בידי נציגי התשלובת. מאז עברו יותר מחמישים שנה ונבואת אייזנהאור הופכת למציאות.
תפסיקו לבלבל את השכל. לא כיבוש ולא נעליים.
אם יש צבא כלשהו שבאמת מנשה ליצור שינוי לטובה, זהו הצבא האמריקאי. אם האמריקאים יעזבו, האנרכיה שתשתולל בעיראק תשבור את כל השיאים בהיסטוריה. העם העיראקי צריך וחייב גורם מבחוץ שיעזור להרים את המדינה מבחינה כלכלית, ובעיקר במלחמה מול השרידים של משטר סדאם. בלי עזרת האמריקאים, אפשר רק לחלום על עיראק משוחררת ומודרנית.
כשהכותבת אומרת שכירי חרב אפשר לחשוב שמדובר פה בשואה כלפי העם העיראקי, שבסופו של דבר "שחירי החרב" האלה הם החוצץ היחידי בין האזרחים לבין המליציות הקיצוניות החמושות.
אני במקום אולמרט הייתי תובע אותם על הפרת זכויות יוצרים.
"הפרטת כיבוש" – פחחחחחח, אנחנו היינו שם קודם.
Little part missing in the puzzle
US Vice-president Dick Cheney was the CEO of Hulliburton and is making (lots of) money from his connections to it
See here –
— קישור —